מיתולוגיה

מיתולוגיה (מיתוס) היא אגדת קדומים, המספרת על בריאת העולם, חזיונות הטבע, אוסף האגדות הקשורות במסורות הקדומות של עם והעוסקות בעיקר בעלילותיהם של אלים וגיבורים.

התפתחות המיתוס

המיתוסים התפתחו במשך מאות שנים בתוך יחידות של עמים או תרבויות ולשונות וכן נדדו מתרבות אחת לאחרת. המיתוס הוא בדרך כלל סיפור או התגלמות מוצפנת של סיפור שהועבר באופן מסורתי ועוסק לרוב בנושאים שהאדם התקשה למצוא להם הסבר משכנע, המיתוס מופיע פעמים רבות בתור פתיח, אך המיתוס יכול להכלל בקטגוריות אחרות כגון סיפורי הבריאה וסירקולציות של טבע, המיתוס איננו בהגדרה מקודש ונכללים בו כוחות וישויות על טבעיות.

בתפיסה הרחבה המיתוס הוא למעשה סיפור שנושא בחובו ערך לאדם אך הגרעין שלו אינו אמיתי. אך בפולקלוריזם (שחוקר סיפורים פשוטים ומיתוסים) המיתוס חשוב גם בגלל האמונה החזקה בו בתרבות שממנה בא. לכן פולקלוריסטים מייחסים למיתוסים חשיבות גדולה יותר מהתפיסה הכללית.

המיתולוגיה והקשר שלה לדת

המיתולוגיות מופיעות ברוב הדתות ורוב המיתולוגיות קשורות לדת אחת או יותר. מיתולוגיה בהקשר של דת היא לרוב:

  1. אמונה או דת שקמה בתרבויות עתיקות בעלות מערכות אמונה שונות או נכחדות (כגון פוליתאיזם, אמונות פגניות).
  2. ייצוגה הסמלי של הדת ומערכת האמונה שלה.

לגבי המיתולוגיה בדת ישנם כמה תפיסות:

  1. המיתולוגיה היא אמיתית ונושאת מסרים ואמיתות דתיות. ולעיתים בני אדם לא מודעים לאירועיה.
  2. הדת היא אמיתית והמיתולוגיה משרתת ומייצגת אותה בצורה שבני אדם מסוגלים להבין.

המיתולוגיה המודרנית

ספרים וסרטים מודרניים כמו "שר הטבעות" ו"מלחמת הכוכבים" "וההוביט" הם בעלי אספקטים מיתולוגיים שלפעמים מתפתחים למערכות פילוסופיות עמוקות. הם עצמם אינם מיתולוגיה אך לאנשים מסוימים הם עונים לאותם צרכים פסיכולוגיים כמו המיתולוגיות הקלאסיות.

הם אינם עונים להגדרה של מיתולוגיה שהמאמינים בה רואים את האירועים כאירועים שהתרחשו במציאות (אמונה מופשטת או אמיתית).
המיתולוגיה בעידן המודרני חיה וקיימת דרך אגדות אורבניות, אמונות ה"ניו אייג'" ודרך אספקטים מסוימים של דתות.

מיתולוגיות

רשימה חלקית של מיתולוגיות בולטות:

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

אדם וחוה

על-פי ספר בראשית, אָדָם וְחַוָּה היו האיש והאישה הראשונים. אדם מכונה גם אדם הראשון.

גאיה

גאיה (ביוונית: Γαῖα צורה שירית של Γῆ, אדמה) הוא שמה של האדמה בתרובויות מסוימות [דרוש מקור] וכן שמה של אלת האדמה במיתולוגיה היוונית.

גיבור (ספרות ואמנות)

גיבור הוא מושג שניתן למצוא לו מקורות במיתולוגיה ובפולקלור של העמים מאז העת העתיקה. בתרבות האנושית, המונח משלים בדרך כלל את ההגדרה לאדם שנחשב טוב במעשיו ולאדם אמיץ, אציל ובעל תושייה שניחן בתכונות אבירות. הנכונות להקריב את חייו למען מטרה נעלה אחרת כמו הצלת חיי אדם אחר היא המאפיין או ההגדרה של הגיבור.

סוג נוסף של גיבור הוא אדם הנתפס בתודעת החברה כבעל אומץ לב. גבורה כזו מתוארת במיתוסים המספרים על הגיבור ועל כוחותיו יוצאי הדופן.

גיבור לאומי

גיבור לאומי הוא גיבור ששמו, אישיותו ותיעוד מעשיו טבועים בתודעת הלאום ומשמשים מושא לגאווה. על פי רוב, תולדות חייהם של גיבורים לאומיים אינם מבוססים על תיעודים היסטוריים מהימנים כגון מסמכים, ותכונות הגיבור ומעשיו לא פעם מופרזים, מוגזמים ומקבלים נופך אגדי-מיתולוגי. ישנם גם גיבורים לאומיים המתועדים היטב, וכאלה שהם בדויים.

נוכחות הגיבור הלאומי בתודעת הלאום מתבטאת באזכורה של הדמות בשירי עם, בסיפורי עם ובמרכיבי פולקלור אחרים. גיבורים לאומיים משמשים גם כנושא ביצירות ספרותיות ובסרטי קולנוע. הגיבור הלאומי אהוד על ידי אנשים, או על ידי עם מסוים, ומשקף על פי רוב אידיאלים וערכים בתרבותם.

חייו של הגיבור הלאומי מתחילים כחיים רגילים כשל כל אדם, ומשתנים באופן יוצא דופן בעקבות אירועי חיים משמעותיים, לעיתים קרובות כתגובה לחוסר צדק חברתי ולעיתים כתגובה לאסונות טבע. מקרים נפוצים הם מקרים שבהם הגיבור הלאומי מוצג כמגנם של האנשים הפשוטים וכמסייע להמוני העם נגד דיכוי ועריצות או שחיתות של המבנה הממסדי, כגון מאבק במלך רע. במקרים אלו הוא לרוב, אך לא בהכרח, חי מחוץ לחוק בדרך כלשהי.

גיבורים לאומיים מפורסמיםː

יהודה המכבי

ז'אן ד'ארק

רובין הוד

ויליאם וולאס

נתן הייל

יוסף טרומפלדור

וילהלם טל

רוברט רוי מקגרגור

סקנדרבג

גיהנום

לפי אמונה נפוצה בדתות השונות, גיהנום הוא המקום שאליו נשלחות לאחר המוות נשמותיהם של אלה שחטאו בחייהם, ובו הן סובלות ייסורים שונים, הכוללים לדוגמה שריפה באש, מכות וחבלות על ידי מלאכי חבלה ועוד. לגיהנום גרסאות שונות, המנוסחות בידי הדתות השונות, אך לכולן בסיס זהה: מקום נורא, לפי חלק מהן הוא שוכן מתחת לפני האדמה.

במקביל לאמונה בקיום הגיהנום מתקיימת אמונה בקיומו של גן עדן, אליו מגיעות נשמותיהם של צדיקים (כולל חוטאים שחזרו בתשובה).

האנשה

האנשה (בלעז: אנתרופומורפיזם) היא ייחוס תכונות אנושיות למי שאינו אדם (בעלי-חיים, חפצים דוממים, איתני הטבע, אלים וכן הלאה). האנשה משמשת לעיתים קרובות כאמצעי פיגורטיבי בשירה ובפרוזה/סלנג יומיומי.

ונוס

ונוס (בלטינית: Venus) היא אלת הגנים והכרמים במיתולוגיה הרומית. בתקופה הקלאסית היא הוקבלה לאפרודיטה, אלת האהבה והיופי היוונית. בלועזית קרוי כוכב הלכת נוגה על שמה. השם ונוס נובע מן המילה הלטינית Venia שפירושה חסד אלוהי.

טרול

טְרוֹל הוא מפלצת מיתולוגית דמוית אדם שמקורה באגדות עם נורדיות וסקנדינביות. לרוב מתוארים הטרולים כיצורים גדולים, טיפשים ומכוערים, בעלי אוזניים גדולות ואף ארוך, הנושאים אלות ורוצחים ללא מחשבה. הם מתרחקים מהשמש, שכן חשיפה לאורה הופכת את הטרול לסלע.

השימוש של ג'ון רונלד רעואל טולקין בטרולים בספריו ההוביט ושר הטבעות הפך אותם לנפוצים בספרות הפנטזיה. הם מופיעים, בין השאר, בסדרת עולם הדיסק של טרי פראצ'ט, בספרי הארי פוטר, בספרי ארטמיס פאול ובספרי פנטזיה מבוססי מבוכים ודרקונים.

יופיטר (מיתולוגיה)

במיתולוגיה הרומית יופיטר (לטינית: Iuppiter), המכונה גם יוביס, היה ראש האלים ופטרונה של המדינה הרומאית, האל החשוב והמכובד ביותר בפנתאון האלים הרומי. הוא היה ממונה על החוק והצדק, על שמירת הסדר הציבורי וכן על השמים, האור והרעם. מקבילו היווני הוא האל זאוס.

יופיטר היה בנם של סטורנוס ואופס, ואחיהם של יונו, נפטון, פלוטו, וסטה וקרס. הוא נישא לאחותו יונו, מלכת האלים, ויחד עמה הביא לעולם את אל המלחמה מארס, אלת הנעורים יובנטאס ואת אל האש והנפחים וולקן. יופיטר תואר כגבר בוגר, רב עוצמה ומעורר כבוד. בין סמליו המוכרים הברק והעיט, שמפעם לפעם שימש גם כשליחו המעביר מידע והוראות לבני האדם.

ערך זה מתמקד בעיקר בתפקידיו של יופיטר ברומא העתיקה ובפולחן הרומאי שנערך לכבודו. למידע על תאוריו ומעלליו המיתולוגיים, אשר הושפעו במידה רבה מהמיתולוגיה היוונית, ראו את הערך זאוס.

מיתולוגיה יוונית

המיתולוגיה היוונית היא אוסף המיתוסים שנוצרו ביוון העתיקה. מיתוסים אלה קיימים הרבה זמן, ומספרים בין היתר, על האלים בדמות אנושית, תולדות עלילותיהם ועלילות גיבורים בני תמותה או אלים למחצה ומפלצות למיניהם. המיתולוגיה אינה כוללת את הדת היוונית, אך היא כוללת את הפולחן, אשר חלקו ממוסד, מוגדר ומנוהל על ידי הפוליס, וחלקו טקסים פרטיים ובחלקם מסתוריים.

רומא העתיקה, שכבשה את יוון, אימצה מן היוונים את המיתולוגיה, ולכן במיתולוגיה הרומית מופיעים סיפורים כמעט זהים, אבל בשמות שונים.

מיתולוגיה מסופוטמית

המיתולוגיה המסופוטָמית היא המיתולוגיה של השׁוּמֵרִים, האכַּדִים, הבַּבְלִים והאשׁוּרִים. 'מֶסוֹפּוֹטָמִיָה' (mesopotamia) ביוונית עתיקה פירושה 'הארץ שבין הנהרות' והכוונה לאותן ארצות ששיגשגו בין הנהרות פרת וחידקל והיוו את ערש התרבות האנושית.

הדת השומרית אכדית כללה אלים רבים ואילו הדת הבבלית אשורית אלים מעטים ומאוחדים. יחד הם יוצרים פנתיאון של אלי כוחות טבע קדומים, אלי תרבות וציוויליזציה מאוחרים וקבוצת אלים עליונים שבראשם עמד בסופו של דבר האל מרדוך. האשורים קיבלו על עצמם את דת בבל ודיברו אותה שפה, אך הפרידו עצמם מן הבבלים מבחינה דתית על ידי הצבת האל אשור בראש הפנתאון. אשור סימל את המובחנות הדתית ואת עצמאותה הלאומית של אשור.

הפנתאון המסופוטמי התפתח למעשה מצירוף אלוהויות ספציפיות של ערים נפרדות. בכל עיר היה אל עליון ובחצרו מספר אלים משניים. בעיר בבל היה מרדוך אל עליון; בסִיפָּר ובלָרְסָה: שמש; באור: ננה או סין אל הירח; בארך ובדיר: אנו, אל השמים; בארידו: אאה או אנכי; בניפור: בל; בכּוּתָּה: נרגל אל המגפות; בנינוה ובאירבל: אישתר; וכן הלאה. כשהפכה בבל לעיר הבירה, הפך מרדוך לאל העליון של הממלכה כולה. לפני מרדוך היו אלים עליונים אחרים: אנכי ואנו.

הבבלים היו אנימיסטים למחצה, שהאמינו שיש ניצוץ חיים קדוש בכוכבים ובגרמי השמיים האחרים. הם גם האמינו באינספור רוחות ושדים. האלים הקדמוניים ביותר של התרבות המסופוטמית היו בעלי מאפיינים אנימיסטיים. נינורתה, למשל, אל הרעם השומרי תואר כאריה מכונף ענק ששאגותיו נשמעות ברחבי הארץ בזמן הסופות. עם התפתחות החברה והתרבות, עברו האלים השומריים תהליך של אנתרופומורפיזציה ולבשו אט אט דמות בני אדם. הם נותקו בהדרגה מן הטבע והפכו ליותר מבוססי תרבות וציויליזציה. נינורתה, אל הרעם, הפך גם לאל מלחמה ולאל סערות אביב, המסייעות לפריון לאדמה. כלומר, התווספו לו תכונות של ציוויליזציה אנושית: מלחמה ועיבוד אדמה.

פרשת הבריאה במיתולוגיה המסופוטומית נקראת אנומה אליש. היא מספרת כיצד נוצר העולם ממי התהום המתוקים ומי המים המלוחים, איך התגבשו סדרי עולם, וכיצד נברא האדם. פרשת אנומה אליש מזכירה במקומות מסוימים את פרשת בראשית.

מיתולוגיה מצרית

מיתולוגיה מצרית היא אסופת הסיפורים הדתיים של מצרים העתיקה בתקופה הטרום-מונותאיסטית. הסיפורים נוצרו במהלך תקופה ארוכה של כשלושת אלפים שנים. לכן הם כוללים פרטים סותרים, מסרים כפולים ומערכת סבוכה למדי של אמונות ומנהגים. כמו רוב מיתוסי העולם, גם הסיפורים המצריים מגוללים את קורותיהם של אלים ויצורים על-טבעיים שונים.

מיתולוגיה נורדית

המיתולוגיה הנורדית (ידועה גם כמיתולוגיה ויקינגית ומיתולוגיה סקנדינבית) היא שם כולל לאגדות והאמונות הקדם-נוצריות של עמי סקנדינביה. המיתולוגיה הנורדית היא הגרסה הידועה ביותר של המיתולוגיה הגרמאנית.

מיתולוגיה רומית

המיתולוגיה הרומית היא המיתולוגיה שנוצרה ברומא העתיקה, תוך עירבוב של מיתוסים, אגדות עם, אלים של עמים כבושים והעתקה של האלים במיתולוגיה היוונית, תוך שינוי שמותיהם.

בהתחלה הרומאים האמינו כי כמעט בכל חפץ יש מהות אלוהית ולכן היו האלים הרומיים אלים מופשטים חסרי צורה מוגדרת וחסרי תווי פנים, עם התגברות ההשפעה ההלניסטית שנבעה משליטתה של האימפריה הרומית ביוון ומהשפעתה של הדת היוונית-הלניסטית על רומא, התחילו האלים ללבוש צורה.

האלים הרומיים מחולקים למספר קבוצות:

לארס (מהמילה פמילארס - משפחה), שתפקידם להגן על המשפחה והבית.

פנטס, אלי משק הבית, המחסנים והחצר

מנס, אלי רוחות המתים והאבות הקדומים

אינפרי - אלי השאול

נובנסיליס - אלים מכובדים שאומצו מתרבויות אחרות

קבוצות נוספות מופיעות בתיאורים שונים.

מיתוס

מיתוֹס (ביוונית: μῦθος) הוא סיפור עם, המתאר אירועים (בין אם בעבר, ובין אם בהווה או בעתיד) שיש להם חשיבות יוצאת דופן או משמעות עמוקה עבור קהילה מסוימת, לרוב בהשתתפות אלים או גיבורים על אנושיים, אך הכולל גם סיפור אשר למשתתפים בו, בין אם הם מופעלים או מפעילים, קיים אופי פרסונלי, התורמים לעיצוב זהותה ותפיסתה של אותה הקבוצה, המאמינה והדבקה במיתוס.

מלאך

מלאך הוא ישות על-טבעית הקיימת לפי האמונה בדתות השונות, בהן יהדות, נצרות ואסלאם. בדרך כלל מתואר המלאך כיצור שמימי רוחני הנשלח לבצע משימה אלוהית או כמעביר את דבר האל לבני האדם (בדומה לנביא האנושי).

בתרבות הפופולרית, שהושפעה מהאיקונוגרפיה הנוצרית מתוארים המלאכים כישויות יפות דמויות אדם, עם כנפי ברבור לבנות על גבם והילה מעל ראשם.

מרס (מיתולוגיה)

מרס (או מארס; מלטינית: Mars) היה אל המלחמה במיתולוגיה הרומית, אחד מהאלים החשובים והמכובדים ביותר בפנתאון האלים הרומי.

מרס היה בנם של יופיטר, ראש האלים, ושל אשתו יונו, אחיהם של אל האש והנפחים וולקן ואלת הנעורים יובנטאס, ואביהם של רמוס ורומולוס (שנולדו לאחר שאנס את ריאה סילביה). הוא מקביל לאל המלחמה היווני ארס.

הרומאים העריצו את מרס עד מאוד וקראו על שמו מספר דברים:

כוכב הלכת מרס, הקרוי בעברית מאדים.

חודש מרס, או מרץ. יום חגו העיקרי של מרס נחוג ב-1 במרץ.

ברומא היה מקדש ששמו מרס, בו היו שמורות חניתות, אשר לפי המסורת הרומאית היו שייכות למרס. כשפרצה מלחמה, היה הקונסול מנענע את החניתות הללו, וקורא: "מרס, התעורר נא" ("Mars vigila").

ברומא היה מחנה צבאי גדול, שנקרא שדה מרס.

רוק אלטרנטיבי

רוק אלטרנטיבי או מוזיקה אלטרנטיבית (באנגלית: Alternative rock) הוא מונח אשר נטבע בשנות השמונים המתאר סגנון מוזיקה אשר לא תאם לזרמי המוזיקה שרווחו באותה תקופה, והפך לשם כולל לסגנונות מוזיקה רבים ומגוונים.

גבולות סגנון זה רחבים מאוד וכוללים מגוון רחב של סגנונות, כדוגמת: אינדי, פוסט פּאנק, הארדקור פּאנק, רוק גותי, קולג' רוק ולהקות הגל החדש. עם זאת, רוב להקות הרוק האלטרנטיבי חבות את הצלחתן לסגנון הפּאנק אשר הכין את הקהל למוזיקה מחתרתית, כבר בשנות ה-70 של המאה ה-20. אף על פי שהז'אנר נחשב, על ידי רבים, לסוג של מוזיקת רוק ניכרות בסגנון השפעות גם של סגנונות מוזיקליים אחרים ובהם: פולק, רגאיי, ג'אז ואף מוזיקה אלקטרונית.

הרוק האלטרנטיבי חסר מאפיינים ברורים. רמת ה"בלתי-שגרתיוּת" של היוצרים בתחום נעה על-פני טווח רחב. בקצה האחד ניתן למצוא להקות "ידידותיות", אשר יצרו שירים קליטים ופופולריים ביותר והיו אהודים על קהל מכל הסוגים: אר.אי.אם., הסמית'ס, ניו אורדר; בקצה השני עומדות להקות אוונגרד (Avant-garde, "חלוציוֹת"), שיצירותיהן נמצאות על הגבול הדק שבין מוזיקה ובין "בליל צלילים", ושפנו קהל מצומצם ביותר: The Red Krayola ו-Anal Cunt, למשל.

התחום האפור שבין שני הקיצונים הוא זה המוגדר על-פי רוב כרוק אלטרנטיבי אמיתי. השירים בעלי קהל יעד מצומצם יחסית, ודורשים לעיתים השמעות חוזרות כדי לעכלם, אך המלודיה בהחלט נוכחת. אחת הלהקות החלוציות בתחום היא הפיקסיז (Pixies) מבוסטון, ארצות הברית, אשר נוסדה ב-1988. אורך חייה הקצר ומספר אלבומיה המצומצם - ארבעה בלבד - לא הפריע לפיקסיז להיחשב בעיני רבים כאבות הרוק האלטרנטיבי. שירם Hey נחשב בחוגים רבים כהמנון הרוק האלטרנטיבי לדורותיו. להקות רבות בשנות ה-90, ובראשן נירוונה, העידו כי הפיקסיז שימשו להן מקור להשראה

אחד המאפיינים הברורים יותר של הרוק האלטרנטיבי הוא הליריקה. בשעה שנושאי השירים בסגנונות מוזיקליים אחרים ניתנים במקרים רבים לחיזוי ולהגדרה (סטיגמטיים לעיתים; רוק כבד: מוות, מיתולוגיה, מלחמה; בלוז: עלילות-חיים עגומות; ניו אייג': מיתולוגיה, היסטוריה, טבע), ברוק אלטרנטיבי נושאי השירים בעלי טווח רחב.

שד (מיתולוגיה)

שֵׁד הוא ייצור מיתולוגי על טבעי, הנפוץ בפולקלור ובאמונות של עמים רבים. לרוב מתוארים השדים כדמויות רבות-כח, שאינן גשמיות, אלא מופיעות בצורת רוחות.

נמנים שני סוגים עיקריים של שדים: השד כשליחו של השטן, והשד כישות עצמאית. כשליחו של השטן - השד בא להזיק לבני האדם ולחבל בנפשם (השד פוגע בנפש ולא בגוף). כישות עצמאית, יכול השד להזיק לבני אדם - אך גם לעזור להם, בתמורה לדבר מה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.