מישל עזרא ספרא ובניו

מישל עזרא ספרא ובניו היא מיני סדרת טלוויזיה ישראלית, משנת 1982. את התסריט למיני הסדרה כתב ניסים דיין, על פי ספר מאת אמנון שמוש, בשם זהה. דיין היה גם הבמאי.

מישל עזרא ספרא ובניו
סוגה דרמה
כותבים ניסים דיין על פי ספרו של אמנון שמוש
בימוי ניסים דיין
שחקנים מכרם חורי, לילית נגר, דוד מנחם, עמוס לביא, תיקי דיין ואחרים
ארץ מקור ישראל
שפות בעיקר עברית
מספר עונות 1
מספר פרקים 5
הפקה
חברת הפקה הטלוויזיה הישראלית
עורכים עופרה רייזנפלד
אתר צילומים מקומות רבים בישראל
צלמים שרגא מרחב
מוזיקה אלכס כגן
אורך פרק שעה
שידור
רשת שידור הערוץ הראשון
תקופת שידור מקורית 1982
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb

עלילה

העלילה סוקרת את קורותיה של משפחת ספרא העשירה וברוכת הילדים, במהלך המאה העשרים. בראשית העלילה המשפחה מתגוררת באושר בעיר חלב שבסוריה. אולם, חשיבותה הכלכלית של העיר הולכת ויורדת וגם האנטישמיות הולכת ונפוצה. המשפחה, כמו כל הקהילה, מתחילה להגר ולהתפצל בין צרפת, ארגנטינה, ארצות הברית וישראל. הסדרה מתמקדת יותר בחלקה של המשפחה שעולה לישראל ובקשיי ההתאקלמות שלו.

עוד מתמקדת הסדרה ביחסים המתוחים בין אבי המשפחה, מישל עזרא (מכרם חורי) ובין שניים מבניו: בנו הבכור, רחמו (עמוס לביא), שלשמחת האב הופך לסוחר ממולח כמו אביו, אך לצערו של האב הופך לרשע ולנואף, ובן אחר, אלבר (דוד מנחם), שלמרות התנגדותו של האב הופך לפעיל ציוני. מאוחר יותר, כשהמציאות מאלצת את מישל להשלים עם העובדה שחלק מילדיו (ואחייניו) עלו לישראל, עם אלבר קשה לו להשלים. זאת משום, שאלבר הפך לקיבוצניק ולחילוני לחלוטין. (דמותו של אלבר מתגוררת באותו הקיבוץ, בו גר הסופר יוצר העלילה, אמנון שמוש). אלבר גם מסרב לספר למישל ממה הוא מתפרנס; אלבר מנהל מפעל של התעשייה הצבאית ולכן מנוע מלדבר על עבודתו.

בין השלושה מתפתחת עוד בעיה - מישל עזרא, שנחשב לאחד ממכובדי העיר, הציל מבית הכנסת המקומי בעת הפוגרום, את כתר ארם צובא[1]. אולם מישל לא הצליח לחלוק את הספר הקדוש עם שאר עם ישראל. כשמישל נפטר בארגנטינה, הוא מוריש הספר לרחמו, שגר בצרפת, וזה שם אותו בכספת. אלבר וחבריו בישראל מקבלים מהספר עמודים בודדים בלבד, בדרך לא דרך ולא יודעים שהספר היה מצוי תחילה אצל מישל ואחר כך אצל רחמו. בסופו של דבר הכספת נפרצת, רחמו מת מהתקף לב והספר אובד.

לאחר מותם של מישל ושל רחמו, לאלבר מתערער הביטחון בהתרחקות המוחלטת ממסורת ישראל. אלבר מאושפז כמחוסר הכרה, לאחר תאונת דרכים ומישל גוער בו, בחלומו, על כך שאפילו לא אמר עליו קדיש. כמו כן, אם המשפחה, לינדה (לילית נגר), שתמיד הייתה דמות ממתנת ומפשרת, עולה לישראל.

מחאה נגד הגזענות

קטעים מן העלילה מראים גילויי גזענות מצדן של דמויות רבות, והרבה פעמים מראים גם את חוסר ההגינות שבגילויי גזענות אלו. מישל, לדוגמה, מנצל את חוסר הכרותו של לקוח איטלקי, שבא לקנות ממנו בדים בחלב, וגובה ממנו סכומים גדולים בהרבה מן המקובל. הוא מסביר לרחמו - "זה לא משלנו". מישל גם קורא בשם גנאי גזעני ("אפרנג'י"), ליוסק'ה (שמיל בן-ארי) - היהודי האשכנזי, שליח המחתרת הציונית, שהוא מגלה שמתחבא במרתף שלו.

אולם, מישל אינו סולד רק מאנשים ממוצא אירופאי - הוא גם לא אוהב ערבים. לידידו הפוליטי, כאמל (יוסף אבו ורדה), הוא קורא בין בני משפחתו "ידידנו ימח שמו". כאמל רוצה להשיא את בנו לבתו של מישל, אך מישל, שלא רוצה שבתו תתחתן עם גוי, דואג שהיא תעזוב את סוריה תיכף ומיד ותהגר לצרפת. לאכזבתו המרה, אותה בת מתאהבת ומתחתנת בצרפת עם נוצרי. למרות התקרית, כאמל נשאר ידידו של מישל, ובעת הפוגרום, כאמל מחרף את נפשו כדי להגן על חיי משפחתו של מישל ולחלץ אותה מהעיר. לאחר שכאמל הוכיח את נאמנותו למישל, למרות הבדלי המוצא ביניהם, מישל לא חוזר עוד למנהגיו הגזעניים.

אותם בני משפחת ספרא, שעלו ארצה, חווים גם הם גזענות - גזענות של האשכנזים נגד יהודי המזרח. בכול מפגש משפחתי הם דנים בזה, ונתן (חיים בנאי) תמיד מרגיע ואומר, שעוד כמה שנים, התופעה תיעלם. אולם אותם דיונים חוזרים על עצמם גם כעבור עשרים שנה. אחד מבני המשפחה, למשל, לא מצליח, להשתלב בתפקיד רם במפלגה פוליטית. הוא מאמין שזה בגלל הגזענות. בן משפחה אחר, שהיה לו סיכוי גדול להתקדם בצבא, נהרג במלחמת ששת הימים.

אלבר, שמנסה להתנתק מכול סממן של הגלות, של מסורת ישראל ושל יהדות המזרח, חווה בכול זאת הרבה גילויי גזענות. בחדר האוכל של הקיבוץ, אשתו האשכנזיה, דיטה, נשאלת, "האם אצלכם חשוב שיוולדו דווקא בנים?" במפעל שהוא מנהל, הוא מסתדר היטב עם ראש ועד העובדים, אזולאי (אלברט אילוז) וזוכה למשפט הגנאי "בא הזרזיר אצל העורב - בא ספרא אצל אזולאי".

ההפקה

מיני-הסדרה צולמה בין 1980 לבין 1982, בתקציב גדול לאותם הימים - חמישה מיליוני לירות. על כן, ראשית צולם והוקרן הפרק הראשון של הסדרה והמפיקים המתינו למשוב חיובי מהקהל, כדי לצלם את שאר פרקי הסדרה[2]. צילום הסדרה הושלם אחרי יותר משנה מאז הקרנת הפרק הראשון ולכן הפרק הראשון הוקרן שנית, יחד עם שאר הפרקים.

הפקת מיני הסדרה הייתה מסובכת ויקרה. זאת משום שבסדרה מופיעות דמויות רבות והיה צורך ללהק עבורה שחקנים רבים וטובים, שאת כולם הקהל הישראלי יכול לתפוס כיהודי ארצות האסלאם. מעבר לליהוק הקשה, היה קושי גם בשחזור המראות של מקומות מגוונים בעולם בזמנים מגוונים במאה העשרים. היה צורך לשחזר את התלבושות המקובלות בזמנים ומקומות רבים ואת מראה הבניינים והרחובות בזמנים ומקומות אלו. היה צורך לחפש בישראל של תחילת שנות השמונים אתרי צילום שנראים כמו ישראל, סוריה, צרפת, ארגנטינה וארצות הברית, בין שנות השלושים לבין שנות השבעים. כך, למשל, צילומי בית הקפה המפואר של חלב בשנות השלושים נעשו בימק"א ירושלים של שנות השמונים.

רשימת שחקנים חלקית

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "תעלומת הכתר": כי מחאלב תצא תורה, הארץ, 2012
  2. ^ דודו פז, מרגול חוטפת מכות מערבים, הגששים מפרגנים ליעד המשטרתי והאמריקנים כובשים את מצדה - מישל עזרא ספרא ובניו נגד קיפוח עדות המזרח, באתר Xnet‏, 9 בספטמבר 2011, לפי "להיטון"; ספטמבר 1980
אבי יקיר

אבי יקיר (נולד ב-2 ביוני 1949) הוא שחקן, מדבב ובובנאי ישראלי. בין הקולות המפורסמים שדיבב קישקשתא בסדרת הטלוויזיה מה פתאום?! ושבי בפרפר נחמד.

אבי יקיר היה שותף במשך השנים בדיבוב סדרות שונות של הטלוויזיה החינוכית, בין השאר, בדיבוב התוכניות "עלילות טדי דוב", "סנדוקאן", ו"לוחמי הזמן" וגם דיבב את דמותו של קישקשתא במה פתאום?!, את שבי בפרפר נחמד, את דמותו של אליק, את דמותו של שלוק ובאלי בתוכנית חיבוקים עם באלי, שלוק ובאלי דליק ושלוק ששודרו בערוץ הופ.

גם שיחק בתפקידי משנה ובתפקידי אורח בתוכניות טלוויזיה וסרטים ישראליים. בין השאר שיחק בסרט "שדר מן העתיד" ובסדרות "מישל עזרא ספרא ובניו", "שובו של השריף", "רמת אביב גימל", "החרצופים", בנות בראון ו"פרפר נחמד".

בשנת 2013 שיחק בסדרה בני ערובה בתפקיד מוני אבא של נטע.

ב-20 השנים האחרונות הוכשר יקיר כעובד סוציאלי קליני (MSW), עם התמחות בטיפול בהתמכרויות. כיום הוא מטפל כעמית במכון טמיר לפסיכותרפיה בתל אביב.

אברהם סלקטר

אברהם סלקטר (נולד ב-3 במאי 1945 בבולגריה) הוא שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ומדבב ישראלי.

איציק סיידוף

איציק (יצחק) סיידוף (נולד ב-20 בנובמבר 1952) הוא שחקן, במאי תיאטרון, מורה למשחק, מנחה דרמה טיפולית ומדבב ישראלי.

אלברט אילוז

אלברט אילוז (נולד ב-17 בינואר 1952 במרוקו) הוא שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ישראלי. משחקני האופי הבולטים בישראל.

אמנון שמוש

אמנון שָמוֹש (נולד ב-28 בינואר 1929) הוא סופר ומשורר ישראלי, מחנך וחבר קיבוץ מעיין ברוך.

בקבוק

בקבוק הוא מכל חלול, או לחלופין כלי קיבול בעל פייה צרה. מקור המילה בקבוק הוא בספר ירמיהו והוא מהווה אונומטופיה: חיקוי הצליל 'בק-בוק' הנשמע כשנוזל נשפך מפיו הצר של הבקבוק.

בקבוקים עשויים כיום בדרך כלל מחומר שקוף, זכוכית או פלסטיק. בימי קדם היו עושים את הבקבוקים משלל חומרים, כגון חרס, וצורתם הייתה כעין כד או צלוחית. מעור יצרו נאד - בקבוק העמיד במסעות.

חיים בנאי

חיים בנאי (14 במאי 1937 - 10 באוגוסט 2008) היה שחקן, שדר רדיו, בדרן ומספר ישראלי. בן למשפחת בנאי.

חנה ריבר

חנה ריבר (28 בינואר 1927 – 9 בספטמבר 2014) הייתה שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה.

יוסף אבו ורדה

יוּסף אבו ורדה (בערבית: يوسف ابو وردة; נולד ב-19 באוגוסט 1953) הוא שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ערבי-ישראלי, חבר המועצה הישראלית לתרבות ואמנות.

לילית נגר

לילית נגר (נולדה ב-22 באוגוסט 1935) היא שחקנית, זמרת ושדרנית טלוויזיה ישראלית. נגר הייתה פעילה במיוחד בטלוויזיה הישראלית בערבית, שם היא מכונה לילא נג'אר (ليلى نجار).

מכרם ח'ורי

מכרם ח'ורי (בערבית: مكرم خوري; נולד ב-30 במאי 1945 בירושלים), הוא שחקן ובמאי ערבי-ישראלי. חתן פרס ישראל לתיאטרון (1987) ופרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר (2013). בשנת 1984 זכה בפרס עיריית תל אביב וב"פרס כינור דוד".

נסים דיין

נִסים דיין (נולד ב-5 במאי 1946) הוא במאי קולנוע ישראלי, ואחד המבקרים והמרצים בתחום הבימוי בישראל. ניהל את המכון הישראלי לקולנוע. חתן פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 2017.

נתן כוגן

נתן כּוֹגַן (14 במאי 1914 – 15 באפריל 2009) היה שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי.

עמיקם לוי

עמיקם לוי (נולד ב-19 בספטמבר 1955) הוא שחקן ובדרן ישראלי.

רוחמה רז

רוחמה רז (התפרסמה בעבר גם כרוחמה) (נולדה ב-13 בינואר 1955) היא זמרת ישראלית.

שושה גורן

שושה גורן (נולדה ב-18 בפברואר 1943 בבגדד, עיראק) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית.

שושנה דואר

שושנה דוּאֶר (1908 - 13 בינואר 2000) הייתה שחקנית תיאטרון וקולנוע ישראלית.

תיקי דיין

תקווה (תיקי) רוחמה דיין (נולדה ב-16 ביוני 1948) היא שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון, קומיקאית וזמרת ישראלית. זוכת שני פרסי התיאטרון הישראלי ופרס האקדמיה לטלוויזיה ומהשחקניות הבולטות בתיאטרון הישראלי העכשווי.

תקווה עזיז

תקווה (אברהמי) עזיז (נולדה ב-6 בספטמבר 1937) היא שחקנית קולנוע ותיאטרון.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.