מישאל חשין

מִישָׁאֵל חֶשִׁין (16 בפברואר 193619 בספטמבר 2015) היה משפטן ישראלי ודוקטור למשפטים, אשר כיהן כשופט בבית המשפט העליון בשנים 19922006, ומתוכן בשנים 2005–2006 כיהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון.

מישאל חשין
Misha Cheshin
מדינה ישראל  ישראל
המשנה לנשיא בית המשפט העליון ה־16
4 בינואר 200516 בפברואר 2006
(שנה ו-6 שבועות)
תחת נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק
שופט בית המשפט העליון
15 בינואר 199216 בפברואר 2006
(14 שנים)
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה

תולדות חייו

מישאל חשין נולד בביירות, בעת שמשפחתו שהתה בלבנון. לאחר מכן שבה משפחתו לארץ ישראל, גדל בתל אביב ובגיל 14 עבר לירושלים. אביו, שניאור זלמן חשין, היה שופט וממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, צאצא למשפחה מהיישוב הישן.

חשין הוא מצאצאי רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך, מייסד חסידות חב"ד, וראש שושלת אדמו"רי חב"ד.

מצד אמו חשין הוא צאצא למשפחת ריבלין הירושלמית[1]. בשל סיבות רפואיות לא התגייס חשין לצה"ל, אך מאוחר יותר, כאשר כבר היה סגן פרקליט המדינה, התעקש לשרת במילואים בפרקליטות הצבאית.

ב-1953, בגיל 17, החל ללמוד הנדסה בטכניון. לאחר שלושה שבועות עזב את לימודיו והחל את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, סיים תואר ראשון בהצטיינות יתרה, ובגיל 26 קיבל תואר דוקטור למשפטים, בהנחייתו של פרופ' גד טדסקי. במשך שנים ארוכות שימש כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה זו.

בשנת 1962 הצטרף לפרקליטות המדינה, ובה התקדם עד שמונה ב-1973 לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר. בשנות ה-70 הוא נחשב לאחד מבכירי משרד המשפטים במשפט חוקתי, יחד עם יהודית קרפ, יהודית צור ונעמי סלומון[2]. ב-1978, לאחר שאהרן ברק ויצחק זמיר הועדפו על פניו כיועצים משפטיים לממשלה, פרש והקים משרד עורכי דין פרטי. בין השאר, ייצג את אמיר דרורי בפני ועדת כהן ואת רפי מלכא, מבכירי השב"כ שחשפו את פרשת קו 300. בתקופה זאת היה פעיל בלשכת עורכי הדין בישראל וכיהן כיו"ר המועצה הארצית של הלשכה[3].

ב-15 בינואר 1992 מונה לשופט בבית המשפט העליון. מינויו היווה את הפעם הראשונה מאז הקמת המדינה שבה עורך דין מהמגזר הפרטי נבחר ישירות לכהונת שופט בבית המשפט העליון. המינוי העיד על הערכה רבה ליכולותיו של חשין כמשפטן, ועם זאת עלה חשש שהעדר "מזג שיפוטי" יפגום בתפקודו. ואכן, חשין היה ידוע כבעל רוח סוערת. לעיתים קרובות העיר הערות חדות בדיון, יותר מהמצופה משופט. אופיו המיוחד משתקף בפסקי הדין שלו הכתובים בסגנון פיוטי יוצא דופן.

בשנת 2003 כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש עשרה. במסגרת זו הפסיק שידור מסיבת עיתונאים של ראש הממשלה אריאל שרון, ששודר בשלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים, בנימוק כי זה בגדר תעמולת בחירות אסורה. במהלך כהונתו החליטה הוועדה שלא לפסול את מועמדותו לכנסת של ברוך מרזל (למרות תמיכתו בהצעה), ולעומת זאת לפסול את אחמד טיבי, עזמי בשארה ובל"ד (למרות התנגדותו להצעות). בסופו של דבר, בית המשפט העליון התיר לכל המועמדים והרשימות הללו להתמודד בבחירות לכנסת.

ב-4 בינואר 2005 מונה למשנה לנשיא בית המשפט העליון, וב-16 בפברואר 2006, עם הגיעו לגיל 70, פרש לגמלאות.

לאחר מינויו של פרופ' דניאל פרידמן לשר המשפטים בפברואר 2007, ובעקבות הצהרותיו על כוונתו לחולל רפורמה שנויה במחלוקת שתצמצם את סמכויותיו של בית המשפט העליון, אמר חשין בראיון בשידור חי לרשת ב' "אבא שלי היה שופט בית המשפט העליון הראשון. אני הייתי לאחר מכן. הוא הגיע להיות ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון. זה ביתי. מי שירים יד על ביתי אני אגדע את ידו"[4]. בראיון אחר תקף את גישתו של אהרן ברק לזכויות האדם[5], אך התנצל על כך לאחר פרסום הראיון[6].

בשנת 2007 קיבל את אות אביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון על מלחמתו בשחיתות ועל כך ש"נהג בחומרה בנבחרי ציבור שסרחו והתבטא בפומבי נגד קלקול המידות במגזר הציבורי".

בשנת 2009 יצא לאור לכבודו "ספר מישאל חשין", בעריכת אהרן ברק, יצחק זמיר ויגאל מרזל[7].

בשנת 2010 קיבל חשין את פרס גורני למשפט ציבורי מטעם העמותה למשפט ציבורי בישראל.

Grave of Mishael Cheshin
קברו של מישאל חשין בבית הקברות גבעת השלושה

בספטמבר 2015 נפטר חשין בביתו בהרצליה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן[8]. חשין נקבר בבית הקברות גבעת השלושה[9].

בנובמבר 2015 יצא לאור הספר "פרש בודד בערבות החוק והמשפט" בעריכתו של אביעד הכהן, ובו לקט אמרות ממשנתו של חשין[10].

משפחתו

חשין היה נשוי לרות חשין, מנהלת הקרן לירושלים ובת למשפחת סלומון, ממייסדות חברת טבע. גיסה היה יו"ר טבע, אלי הורביץ. מנישואים אלה נולדו לזוג חשין שלושה ילדים.

בנו שניאור אברהם נהרג ב-18 ביוני 2010 בתאונת פגע וברח, בעת שרכב על אופניו[11], בהלוויתו הזכיר בדברי ההספד את עובדת היותו צאצא של מייסד תנועת חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי ונושא את שמו. על שמו נקרא "בית שניאור" - מרכז פעילות של עמותת אתגרים בפארק הירקון.

בתו הבכורה, אפרת, היא מדריכת איינגאר-יוגה.

בנו הצעיר הוא יואל חשין, איש עסקים ופעיל בתחום השקעות חברתיות[1].
בנוסף, לחשין בת מחוץ לנישואים, מיכל גולן, שנולדה בשנת 1983 כתוצאה מיחסים עם מתמחה שלו לשעבר, תמר גולן. חשין סירב לפגוש את בתו במשך שנים רבות עד לאחר שיצא לגמלאות (אך שילם מזונותיה לאחר שהוכחה אבהותו)[12].

אחיו היו אמיר חשין, יועץ ראש עיריית ירושלים טדי קולק לענייני התושבים הערבים בעיר[13] ועדיאל חשין, עורך דין. בן דודו הוא דוד חשין, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, שכיהן כשופט בפועל בבית המשפט העליון בשנת 2006.

אביו היה שניאור זלמן חשין, שופט בית המשפט העליון בשנים 1948–1959.

פעילותו השיפוטית

פעילותו השיפוטית של חשין לא הייתה חד-ממדית, ופסקי הדין שלו מעידים על השקפת עולם מורכבת. הוא התנגד באופן חריף, בדעת מיעוט, להריסת בתי מחבלים כענישה. מצד שני, פנה לפרקליטה ערבייה בדיון על עתירת ארגוני שמאל שניסו להטיל הגבלות על פעילות צה"ל בשטחים: "הדבר הזה מסכן את החיילים. הבן שלי משרת בשטחי A, לא שלך"[14]. בדצמבר 2003, כשהביע התנגדות לאיסור גורף על מכירת חזיר, עורר חבר הכנסת החרדי, מאיר פרוש, סערה כאשר כינה אותו בתגובה "חזיר", והוצא מישיבת הכנסת על ידי היו"ר ראובן ריבלין[15].

בדרך כלל אפשר לציין את חשין כמי שנקט קו ליברלי בענייני כלכלה ובענייני דת ומדינה. גישתו הייתה שיש להצר ככל האפשר את סמכויותיהם של בתי-הדין הדתיים בישראל.

פסילת חוקים

בפסק דין בנק המזרחי התנגד חשין באופן חריף לרעיון שלפיו חוקי היסוד הם בגדר חוקה, תזה שבה דגל נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, וכן לטענה שחוקי היסוד נמצאים ברמה "חוקתית" ועליונים על החוקים הרגילים, וטען שאין לכנסת סמכות לכונן חוקה לישראל, ושסמכותה להגביל את עצמה בחקיקה מוגבלת: היא יכולה לדרוש רוב עתידי של 61 חברי כנסת לתיקון חוק או חוק יסוד, ולא יותר, וכן היא יכולה להטיל הגבלות על מהותה של חקיקה עתידית (כפי שנעשה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק), אך חקיקה מאוחרת עדיין תוכל לצמצם את היקפה של ההגבלה הזו, כל עוד תעשה זאת במפורש. מהטעם האחרון הוא תמך בסמכות העקרונית לפסול חוקים בגלל סתירה לאחד משני חוקי היסוד הללו, כל עוד לא צוין בהם במפורש שהם תקפים "על אף האמור בחוק היסוד". מנגד, יתר שופטי ההרכב המורחב פסקו שחוקי היסוד אכן עליונים על חוקים רגילים ושלכנסת יש סמכות לכונן חוקה ולחוקק חוקי יסוד חוקתיים ובכך להגביל את עצמה בחקיקה, הן פורמלית (רוב מיוחד, כיתוב מתאים בחוק) והן מהותית (דרישות על אופי החקיקה), ושבית המשפט רשאי לפסול חקיקה שאינה עומדת בתנאים אלה[16].

בשנת 2006 פסק, בדעת יחיד (מתוך הרכב של 9 שופטים), שיש לקבוע שחוק טל, הדוחה את גיוסם של תלמידי ישיבות, בטל, אך לא מפני סתירה לחוק יסוד, אלא בטענה שהוא סותר את קיומה של ישראל הן כמדינה יהודית (בשל פגיעתו בביטחון) והן כמדינה דמוקרטית (בשל פגיעתו בעיקרון השוויון)[17].

חופש הביטוי

עמדת המיעוט של השופט חשין בכל הנוגע לחופש הביטוי הייתה חריגה בבית המשפט העליון. העמדה הרווחת רואה כל ביטוי כחוסה תחת חופש הביטוי (אף שרמת ההגנה על ביטויים שונים עשויה להיות שונה). לעומת גישה זו, סבר חשין כי קיימים ביטויים שחופש הביטוי אינו חל עליהם. ידועה התבטאותו העוקצנית לפיה "לא כל קרקורים הבוקעים מחדרי בטן זכאים לחסות תחת כנפי חופש הדיבור". כך, קבע בדעת מיעוט בפרשת רשת בתי הספר "קידום", כי הביטוי המסחרי אינו חוסה תחת חופש הביטוי, והצדיק את פסילת התשדיר שנאמר בו "לך תצטיין". בפרשת "ערוץ פלייבוי" העלה את הסברה שלפיה ייתכן שגם הביטוי הפורנוגרפי, אינו חוסה תחת חופש הביטוי, אף שנמנע מלהכריע בשאלה זו. בשני פסקי הדין הללו הביעה השופטת דליה דורנר את דעת הרוב ההפוכה.

הוא התנגד בלשון נרגשת ובציטוטי שירה להקרנת הסדרה "משפט קסטנר", פרי עטו של המחזאי מוטי לרנר, המטילה רבב בדמותה של חנה סנש, הוא גם התנגד להתערבות בהחלטה לפסול את הסרט "אימפריית החושים".

פרשת הוד-חפר

דוגמה לשיקול דעתו השיפוטי של חשין היא פסיקתו בפרשת הוד-חפר. בדצמבר 2001 פסק חשין שאסור לרבנות הראשית לשלול את תעודת הכשרות ממשחטת "הוד מעולה" (בעמק חפר), רק בשל העובדה שהיא מוכרת בנפרד גם בשר לא כשר[18]. הרבנות החזירה את ההכשר, אך פרסמה כי הכשרות ניתנה בצו בית המשפט, בניגוד לדעתם של הרבנים. עקב כך בוטלו הזמנות מהמשחטה והדיון חזר לבית המשפט. בספטמבר 2002 פסק חשין כי הרבנות הראשית לא צייתה לבג"ץ וביזתה את בית המשפט: "ואולם מהותה (של העתירה), מהות היא של הליך בזיון בית המשפט... כך בראש חוצות ובמופגן, עושה הרבנות הראשית לסיכול ולביטול פסק דין של בית המשפט הגבוה לצדק"[19]. חשין אף קרא ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, להעמיד לדין את הרבנים שהיו מעורבים בפרשה, וכן קרא לכנסת לבטל את חוק איסור הונאה בכשרות, משום שהרבנות עשתה בו שימוש שלא כהוגן.

עבירות צווארון לבן

גישתו לעבריינות צווארון לבן הייתה כנראה המחמירה בבית המשפט. הוא הורה על דיון נוסף בזיכויו של שמעון שבס ונקט עמדת מיעוט תקיפה כשהתנגד למינויו של צחי הנגבי לשר לביטחון פנים. בהרכב של שבעה שופטים היה יחיד בדעתו כי יש מקום לבדוק שוב את החלטתו של מני מזוז בעניינו של אריק שרון בפרשת "האי היווני".

חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)

במאי 2006 התפרסמה פסיקתו המפורסמת האחרונה של חשין לפני פרישתו. פסק הדין עסק בשאלת חוקתיותו של חוק שאוסר באופן כמעט גורף על איחוד משפחות של בני זוג ערבים-ישראלים עם בני זוגם הערבים מאזורי יהודה, שומרון וחבל עזה. בג"ץ, בהרכב מורחב של 11 שופטים, דחה את הטענה שיש לבטל את החוק בשל היותו בלתי חוקתי. פסק הדין המרכזי בדעת הרוב היה של מישאל חשין. בפסק דין עקרוני ונחרץ, פסק חשין שהזכות לכבוד האדם אינה גוזרת מתוכה חובה חוקתית המוטלת על המדינה להתיר כניסה לישראל לאזרחים זרים שנישאו לאזרחי המדינה, ומדינת ישראל, ככל מדינה בעולם, רשאית להגביל בחוק הגירתם של אזרחים זרים לישראל, בהם בני זוג של אזרחי ישראל.

סגנון הכתיבה

השופט חשין ידוע בסגנונו הייחודי. הוא נהג להאריך במילים ולהרבות בציטוטים מן המסורת היהודית ומספרים ידועים (מבעד למראה ומה אליס מצאה שם[20], למשל). הוא תיבל את דבריו במליצות ובביטויים ציורים וססגוניים. כמו כן הרבה להשתמש בשפה עוקצנית יחסית לשפה הסטרילית והמדודה הנהוגה על ידי שופטים בדרך כלל. על אורכם של פסקי-דינו ועל סגנונם נמתחה ביקורת מצד משפטנים ועורכי-דין, המבכרים פסקי דין ברורים, קצרים וממוקדים. מנגד, רכש לו השופט "עדת מעריצים" בקרב הסטודנטים למשפטים, אשר קריאת פסקי-דינו שוברת את שגרת הקריאה היבשה והמונוטונית לה הם נדרשים במהלך לימודיהם.

להלן שש דוגמאות קצרות לסגנונו המיוחד של השופט חשין:

  • חבריי הנשיא שמגר והנשיא ברק הניפו חרמש ומגל, ולא הניחום מידיהם עד רדת יום בקוצרם בשדה חוקי-היסוד. אך מעט לקט, שכחה ופאה הותירו אחריהם. מתוכם אמרתי אאסוף אל חיקי שתיים-שלוש שיבולים, אותן אטחן ומהן אופה את פיתי-שלי.[21]
  • הברבור אשר בצעירותו, בהיותו ברבורון, לא היה בחברת הברווזים אלא ברווזון מכוער, גדל והיה לברבור יפה, ברבור-בין-ברבורים. ואולם עצם העובדה שאותו ברבור גדל בין ברווזים היה בה, בדרך הטבע, כדי להשפיע על דרכיו, על מִנהגותיו, על המנייריזמים שלו. רצונו המודע והלא-מודע של הברבור להידמות לסביבתו השפיע על התנהגותו, ועל-אף היותו ברבור, התנהגותו במובנים מסוימים הייתה התנהגות של מעין-ברווז.[22]
  • דגל ישראל אין הוא 'סך הכול ביטוי של מקל עם סמרטוט כחול לבן עליו'. דגל ישראל הוא אני ואתה ואת, הוא והיא, הם והן, אנחנו וילדינו, וגם מי שהלכו ולא ישובו אלינו. ואנו כולנו, אין אנו סמרטוט.[23]
  • "יש קוקטייל תרכובות כימיות הקרוי "מי מלך". המדובר הוא בחומצה גופרתית ובחומצה מלחית שעירבובן זו בזו יוצר תערובת שבכוחה להמיס (כמעט) כל חומר שהוא. בענייננו שלנו נתערבבו שני אלה: "הלכת קינזי" והעומס הקשה המוטל על בתי-המשפט. התערובת של השניים בכוחה להמיס צדק, ואכן ממיסה היא צדק. אם יש צורך בדוגמה, הרי היא לפנינו".[24]
  • "מושג התנאי מכללא - וכמוהו מושג החוזה מכללא - האכילנו מרורות לא מעטים בהתפתחות דיני עשיית עושר ולא במשפט... ולאחר שגירשנוהו בבושת פנים מעל פנינו, כך נעלה אותו באוב ונלמד תורה מפי רוח רפאים?"[25]
  • "לבירור הדברים שומה עלינו לנתק עצמנו מעט מזחילה במבוכיה של הוראת סעיף 7(6) לחוק הפיצויים - ממילה למילה ומפסוק לפסוק - ולהגביה עצמנו מעלה מעלה, לבחינתו של דבר החוק מגבוה, על רקע פרישתו הכוללת ותכליתו. הדג במים לא יראה אלא את אשר סביבותיו ואילו הנשר בשמים ידע מניין יבוא הנהר ולאן ילך. ואנו נבקש לנו כי נדע לשחות כדג אך גם כי נדאה כנשר".[26]

ראו דוגמה נוספת בערך כשאת אומרת לא.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 ארי ליבסקר, בשם האח, באתר כלכליסט, 20 ביוני 2014
  2. ^ הבוקר תוגש לבג"ץ עתירת היועה"מ בעניין שרי הל"ע, דבר, 23 בדצמבר 1976
  3. ^ עו"ד רון גזית, עם פרישתו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מישאל חשין, לשכת עורכי הדין בישראל, 19 בפברואר 2006
  4. ^ אבירם זינו, חשין: מי שירים יד על העליון, אגדע את ידו, באתר ynet, 7.2.2007
  5. ^ יובל יועז, חשין על ברק: "הוא מוכן שיתפוצצו 30–50 אנשים אבל שיהיו זכויות אדם", באתר הארץ
  6. ^ יובל יועז, חשין מתחרט על דבריו למוסף "הארץ", כי השופט ברק "מוכן שיתפוצצו 30–50 אנשים בשביל זכויות אדם", באתר הארץ
  7. ^ ספר מישאל חשין, באתר החברה הכלכלית של לשכת עורכי הדין
  8. ^ רויטל חובלהמשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר מישאל חשין מת בגיל 79, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2015
  9. ^ "הטביע חותם במערכת המשפט": שופט העליון לשעבר חשין נטמן - וואלה! חדשות
  10. ^ שמעון כהן, "יהודי בכל רמ"ח אבריו", באתר ערוץ 7, 20 בספטמבר 2015
  11. ^ רענן בן צור, חברו של ההרוג: רכבתי לפניו והבחנתי שלא הגיע, באתר ynet, 18.6.2010
    "בן אהוב, אל תלך, חזור אלינו", באתר ynet, 21 ביוני 2010 - הספדו של מישאל חשין על קבר בנו
  12. ^ יובל יועז, התמחתה בעליון, באתר הארץ, 8.12.2006; ליאורה גולדנברג-שטרן, ‏תמר גולן, האישה הסודית בחייו של מיכאל חשין ז"ל, מדברת, באתר מעריב השבוע, 3 באוקטובר 2015
  13. ^ אמיר חשין, כולם בנו בירושלים, באתר הארץ, 13 באפריל 2010
  14. ^ נדחו שלוש עתירות נגד מדיניות הסיכול הממוקד, באתר ערוץ 7, 30 בינואר 2002
  15. ^ פרוטוקול מליאת הכנסת מיום 9 בדצמבר 2003, עמודים 35-38
  16. ^ ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221.
  17. ^ בג"ץ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' הכנסת ואחרים, ניתן ב-11 במאי 2006
  18. ^ בג"ץ 7203/00 מעדני אביב אוסובלנסקי בע"מ נ' מועצת הרבנות הראשית ואחרים, ניתן ב-12 בדצמבר 2001
  19. ^ בג"ץ 077/02 מעדני אביב אוסובלנסקי בע"מ נ' מועצת הרבנות הראשית ואחרים, ניתן ב-5 בספטמבר 2002
  20. ^ רע"א 6339/97 משה רוקר נ' משה סלומון, פ"ד נח(1) 199, עמ' 253-254
  21. ^ ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221, עמ' 507–508
  22. ^ (רע"פ 2976/01 בתיה אסף נ' מדינת ישראל, ניתן ב-5 בפברואר 2002)
  23. ^ בג"ץ 8507/96 תיאודור אורין נגד מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב-7 בינואר 1997
  24. ^ בש"פ 7971/01 מדינת ישראל נ' דני טיקמן ואחרים, ניתן ב-2 בדצמבר 2001
  25. ^ ע"א 3666/90
  26. ^ רע"א 2853/96 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' דחבור ג'מאל פרח, ניתן ב-3 במרץ 1999
16 בפברואר

16 בפברואר הוא היום ה-47 בשנה בשבוע ה-7 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 318 ימים (319 בשנה מעוברת).

19 בספטמבר

19 בספטמבר הוא היום ה-262 בשנה (263 בשנה מעוברת), בשבוע ה-38 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 103 ימים.

אביעד הכהן

אביעד הכהן (נולד בחשוון ה'תשכ"ג, 1 בנובמבר 1962) הוא פרופסור למשפטים ועורך דין ישראלי, נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט ודיקן בית הספר למשפטים שבו.

אמנון רובינשטיין

אמנון רובינשטיין (נולד ב-5 בספטמבר 1931 בתל אביב) הוא משפטן, פובליציסט וסופר ישראלי. בעבר פוליטיקאי, שר החינוך בממשלת יצחק רבין השנייה ובממשלת שמעון פרס. חתן פרס ישראל למשפטים לשנת תשס"ו (2006) וחתן פרס חשין למצוינות אקדמית במשפט לשנת 2010. היה פרופסור למשפטים ודיקן באוניברסיטת תל אביב וכיום (2015) בבית ספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה.

בג"ץ חברת סטיישן פילם בע"מ נגד המועצה לביקורת סרטים ומחזות

בג"ץ 4804/94 חברת סטיישן פילם בע"מ נ' המועצה לביקורת, הידוע באופן בלתי-רשמי גם בתור בג"ץ אימפריית החושים, הוא פסק דין מפורסם שניתן בישראל בשנת 1997, והפך לאבן דרך בעניין חופש הביטוי במדינת ישראל ובעניין היחס לסרטים פורנוגרפיים קשים כהצדקה לזכות חופש הביטוי. בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, קבע כי חופש הביטוי הוא זכות יסוד במדינת ישראל, זכות שנובעת מהיותה מדינה דמוקרטית ושוחרת חופש. בית המשפט קבע, כי חופש הביטוי משתרע גם על הביטוי הקולנועי, בין אם הוא מסחרי ובין אם לאו, וכי גם הביטוי הפורנוגרפי חוסה בצלו של חופש הביטוי.

בית המשפט דן בשאלה האם יש להתיר את הקרנת הסרט הפורנוגרפי "אימפריית החושים", שבעיקרו הוא בעל ערך אמנותי יותר מאשר פורנוגרפי, או לצנזר אותו ולאסור את הקרנתו. עוד נקבע שאין לבחון את הקטעים הפורנוגרפיים במנותק מהסרט כולו, אלא כמכלול שלם של יצירה. כלומר, הקטעים הם חלק מהיצירה ולא משהו בפני עצמו שהוא חסר קשר לסרט ולעלילתו.

לפיכך, קבע בג"ץ שעל המועצה לביקורת סרטים להתיר את הקרנת הסרט בבתי הקולנוע בישראל, ללא 2 קטעים שהוסכם להשמיטם, ותוך הגבלת הצפייה בו לגילאי 18 ומעלה.

דניאל פרידמן

דניאל פרידמן (נולד ב-17 באפריל 1936) הוא פרופסור אמריטוס למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למינהל, חתן פרס ישראל לחקר המשפט (1991) וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. כיהן כשר המשפטים בממשלת ישראל השלושים ואחת.

דעת מיעוט

דעת מיעוט בפסק דין, היא דעתו של שופט יחיד או של כמה שופטים, שחולקים על דעת רוב השופטים בהרכב, שהיא זו הקובעת את תוצאות הדיון המשפטי.

ה'תשע"ו

ה'תשע"ו (5776) ובקיצור תשע"ו –

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-14 בספטמבר 2015, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 2 באוקטובר 2016.המולד של תשרי חל ביום ראשון, 23 שעות ו-135 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג בשז, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים.זו שנה ראשונה לשמיטה, ושנת 19 במחזור העיבור ה-305. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 8 במחזור השמש ה-207.שנה זו היא שנת 1,947 לחורבן הבית, ושנת 2,327 לשטרות.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשע"ו 68 שנות עצמאות.

הספד

דברי הספד נאמרים על אדם לאחר פטירתו, לרוב בפני קהל. בדרך כלל נאמר ההספד בטקס הקבורה, או בטקסי האזכרה שנערכים לכבד את זכר המנוח. לעיתים מתפרסם ההספד בכתב.

במהלך ההספד נהוג להזכיר תכונות אופי חיוביות של המנוח, חוויות משותפות משמעותיות וציוני דרך בחייו של המנוח.

ועדת השלושה

"ועדת השלושה" היא מנגנון הערעורים של הסדר ועדת העורכים. בוועדה חברים שלושה אישים, נציג צה"ל, נציג ועדת העורכים ונציג הציבור אשר ממונה ליו"ר הוועדה. הוועדה מכריעה בדבר פרסומם או צנזורם של חומרים בעלי אופי ביטחוני.

הוועדה הפסיקה את פעילותה בספטמבר 2015, לאחר מות מי שעמד בראשה, השופט מישאל חשין.

חרות - התנועה הלאומית

חרות - התנועה הלאומית הייתה מפלגת ימין שהוקמה על ידי פורשי מפלגת הליכוד.

התנועה נוסדה על ידי בנימין זאב בגין, מיכאל קליינר ודוד ראם שהתפצלו מסיעת הליכוד-גשר-צומת בשנת 1999, בשלהי כהונתה של הכנסת ה-14.

שם המפלגה בא לציין את כוונת חבריה להיות המשך אידאולוגי לתנועת החרות ההיסטורית, שבראשה עמד מנחם בגין - אביו של מייסדה בנימין זאב בגין, ואשר הייתה אחת מהמפלגות שיצרו את הליכוד. את רשימת חרות לכנסת ה-15 חתמו שמואל כץ, שהיה חבר הכנסת מטעם תנועת החרות בכנסת הראשונה, עזריאל לבנת, ויצחק שמיר שעזב את הליכוד והוצב במקום ה-120.

בבחירות לכנסת ה-15 התמודדה במסגרת האיחוד הלאומי, יחד עם מולדת ותקומה, אך למרות הציפיות הרבות זכתה הרשימה המשותפת החדשה לארבעה מנדטים בלבד. כתוצאה מהכישלון פרש בנימין זאב בגין מהחיים הפוליטיים, וכראש המפלגה נבחר נציגה היחיד בכנסת, מיכאל קליינר.

בבחירות לכנסת השש עשרה רצה המפלגה בנפרד, והציבה כמספר 2 את ברוך מרזל מחברון. גם אנשי מפלגת ימין ישראל הקטנה הצטרפו לרשימה, ונציגיהם שובצו במקומות החמישי והשביעי. לבסוף זכתה הרשימה ב-36,202 קולות אך לא עברה את אחוז החסימה שהיה אז 47,226 (1.5% מהקולות הכשרים). בבחירות אלה עשתה המפלגה שימוש תעמולתי בהמנון "התקווה", כאשר הציגה גרסה שלו כג'ינגל בחירות. את מילות "התקווה" החליפו מילים בערבית קלוקלת שהציגו מסר של השתלטות ערבית על מדינת ישראל. הג'ינגל נפסל על ידי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט מישאל חשין וערעור לבית המשפט העליון על הפסילה נדחה ברב דעות. הדיון סביב פסילת הג'ינגל והעתירה לבג"ץ זכה לסיקור תקשורתי ושביעות רצון מצד אנשי יחסי הציבור של המפלגה.

בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2003 התמודדה המפלגה בבני ברק במשותף עם האיחוד הלאומי מולדת ותקומה אך נשארה מחוץ למועצת העיר.

המפלגה התמודדה גם בבחירות לכנסת השבע עשרה, הפעם בנפרד ממרזל ומאנשי ימין ישראל (שהתמודדו מצידם יחדיו במסגרת חזית יהודית לאומית) זכתה רק ב-2,387 קולות, ולא נכנסה לכנסת.

לאחר עזיבתו של בגין החל מהבחירות לכנסת ה-16 התמקד מצע המפלגה בעידוד הגירה מישראל למדינות ערב באמצעות סל הגירה כספי. לאחר תוכנית ההתנתקות בבחירות לכנסת ה-17 חזרה המפלגה והדגישה את הרעיון בתעמולת הבחירות תחת הסיסמה "חוק פיצוי פינוי לפלסטינים", הבאה להדגיש כי מדובר בהגירה מרצון חופשי של התושבים המתפנים ושבה הפיצוי קודם לפינוי, בניגוד למדיניות ההתנתקות וחוק פינוי-פיצוי שהביאו לנסיגה ולפינוי (בניגוד לרצון המפונים) ולהסדרת הפיצוי הכספי רק לאחר מכן. במהלך מערכת הבחירות פעלו פעילי חרות בריכוזי אוכלוסייה ערבית, וניסו לעניין את התושבים המקומיים בתוכניתם לעידוד הגירה כספי. עצרת אחת שכזו ביפו הסתיימה בתקיפת הפעילים, בהם היו"ר קליינר.

בסיום ספירת הקולות של מערכת הבחירות לכנסת ה-17 נתגלה באורח מוזר שבקלפיות מסוימות באזור טייבה ואום אל פחם קיבלה המפלגה מאות קולות, ואילו הרשימה הערבית המובילה רע"ם-תע"ל לא זכתה כלל בתומכים. לבסוף התברר שהדבר נבע מבלבול ברישומים של הקלפיות עקב סמיכות המפלגות ברשימות הקלפי. כתוצאה מגילוי הטעות זכתה לבסוף רע"ם-תע"ל במנדט נוסף, על חשבונה של מפלגת העבודה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-18 (2009) פסקה למעשה פעילות המפלגה בעקבות התמודדותו של יושב ראש המפלגה מיכאל קליינר בפרימרייז של הליכוד. קליינר שובץ במקום ה-48 (והלא ריאלי) ברשימת הליכוד. חרות לא התמודדה בבחירות לכנסת ה-18 או במערכות הבחירות שלאחריהן.

כ"ג בשבט

כ"ג בשבט הוא היום העשרים ושלושה בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושלושה בחודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בכ"ג שבט היא,

ברב השנים, פרשת משפטים. אבל אם בר המצוה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת יתרו.

פסק דין בנק המזרחי

פסק הדין בעניין בנק המזרחי המאוחד בע"מ נגד מגדל כפר שיתופי, שניתן בנובמבר 1995, הוא פסק הדין הראשון של בית המשפט העליון הישראלי בעניין המהפכה החוקתית, לאחר כינון חוקי היסוד בדבר כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. פסק הדין נחשב לפורץ דרך ותקדים בתחום המשפט החוקתי של מדינת ישראל.

פסק הדין דן בסתירה בין חוק רגיל שחוקקה הכנסת לבין חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. השאלה המשפטית המרכזית הייתה האם בית המשפט מוסמך לבטל תיקון לחוק ההסדרים הפוגע בזכות לקניין (אשר מוגנת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו), מכיוון שחוק יסוד נמצא במדרג נורמטיבי גבוה יותר מחוק רגיל.

בפסק הדין בחנו שופטי ההרכב לראשונה סוגיות חוקתיות רבות הנובעות מכינון חוקי היסוד החדשים - "כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק", לדוגמא: סמכות הכנסת לחוקק חוקים ולכונן חוקה, המדרג הנורמטיבי של החקיקה, סמכות הביקורת השיפוטית של בית המשפט על חקיקה רגילה, והדרך לבחינת חוקתיותו של חוק רגיל אשר פוגע בזכות המעוגנת בחוק יסוד.

פרס חשין

פרס חשין למצוינות אקדמית במשפט הוא פרס בתחום חקר המשפט שמוענק על ידי קרן שניאור זלמן חשין והפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים לזכרו של מ"מ נשיא בית המשפט העליון, השופט שניאור זלמן חשין. הפרס ניתן מדי שנה, מאז שנת 2009, לחוקר בכיר ולחוקר צעיר שמכהנים במינוי מלא במוסד להשכלה גבוהה, בגין הצטיינות אקדמית בתחום המשפט. הזוכים נבחרים על ידי ועדה מיוחדת, שבראשה עמד, מי שהיה המשנה לנשיא בית המשפט העליון ד"ר מישאל חשין.

רות חשין

רות חשין (נולדה ב-12 בפברואר 1937 בירושלים) הייתה מנהלת הקרן לירושלים. בעיני רבים, חשין הייתה הדמות המזוהה ביותר עם הקרן במשך 45 שנה. היא הייתה שותפה לייסוד הקרן, ובשנים 2000–2011 שימשה כנשיאת הקרן. היא גם חברה במועצות המנהלים של מוסדות תרבות מרכזיים בירושלים.

רע כשלעצמו

רע כשלעצמו הוא תרגום לעברית של הביטוי המשפטי הלטיני: Malum in se (ברבים: mala in se), הדן בסוג העבירות הפליליות שנחשבות ל"רוע" ואסורות מטעמי מוסר, גם אם לא היה חוק האוסר עליהן מפורשות. ברור כי בפועל, ברוב שיטות המשפט קיימים חוקים האוסרים על מעשים אלה.

בין מעשים אלה נמנים רצח, אינוס, גניבה. בע"פ 3520/91, הלנה תורג'מן נגד מדינת ישראל (פ"ד מז(1) 441) מציין השופט מישאל חשין כי עבירות מסוג רע כשלעצמו הן: "העבירות שבהן מתגלה כיעורו של אדם, עבירות הנבנות על מעשיו הבזויים של העבריין".

מונח זה מבדיל בין עבירות אלה לעבירות שהן רע כי נאסר - עבירות האסורות על פי חוק מטעמים שונים, מבלי שיש פגם מוסרי במעשים הנעשים במסגרתם.

בק"פ (ירושלים) 105/02, אלון ניר נ' מסע אחר בע"מ ו-2 אח' נאמר:

"כידוע, את העבירות הפליליות ניתן לסווג באופנים שונים (לסיוגים האפשריים ראו: ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין, כרך ג', ירושלים, תשנ"ב-1992, עמ' 1) . אחד הסיווגים המקובלים, הרלוונטי לענייננו, הוא הסיווג לעבירות הפליליות ה'קלאסיות', שהן בעלות אופי פלילי מובהק - עבירות מטבע ברייתן - Mala in se מחד, ומאידך לעבירות 'מודרניות' שאין בהן, בדרך כלל, פגיעה במוסר, והן אסורות אך בשל קביעתן כאיסור בחוק - Mala prohibita - לעבירות מהסוג השני נקרא להלן 'עבירות מנהליות' או 'עבירות אזרחיות', כדי להבחין ביניהן לבין העבירות הפליליות במהותן."וכן בע"פ 389/91, מדינת ישראל נ' ויסמרק ישראל, ז"ל ואח', פ"ד מט(5), 705 נקבע על ידי השופט גבריאל בך:

"מקובל לאמר שעבירות שהן MALA IN SE, כגון רצח, אונס, גניבה, וכדומה, מושרשות בתודעת הציבור, ולכן לא תישמע טענה של אי ידיעתן. אולם, גם לגבי עבירות שהן MALA PROHIBITA, ניתן לאמר שכל מי שנוגע ועוסק בתחום אשר ביחס אליו נקבעו עבירות אלו, יש לצפות ממנו שהוא מודע לכך שהתחום מוסדר על ידי כללים כלשהם, ודבר זה מטיל עליו את החובה לברר את תוכנם. כך למשל, חריגה ממהירות הנהיגה המותרת אינה בבחינת MALA IN SE כשלעצמה, אולם יש לצפות שהנוהגים בכביש מודעים לכך שקיימים כללים מסוימים המסדירים את הנהיגה, לרבות הגבלת מהירות הנסיעה המותרת, דבר המטיל עליהם את החובה לברר ולהשיג מידע זה. יפים לעניין זה דבריו של פרופ' פלר, בספרו "יסודות בדיני עונשין", א', עמ' 54-53:

"אשר לסוג העבירות בשל האיסור, MALA PROHIBITA, אלה הן עבירות טכניות, המתבטאות בהפרת סדרי התנהגות הנועדים להבטיח את שלום הציבור בתחומים מוגדרים שונים... ייתכן, שלא תמיד יהיה הציבור כולו מודע, בפירוט, לכל ההסדרים הללו ולהפרותיהם, שהוגדרו כעבירות פליליות, אך לית מאן דפליג כי כאשר אדם מתקרב לכל תחום מן התחומים האמורים, הוא נותן את דעתו לכך, שחייבים להיות סדרים מיוחדים באותו תחום, והוא אף מוזהר על ידי הכללים השוררים בדרך כלל באותו תחום בצורה הממשית ביותר".

ש"ס נגד פינס

ההחלטה בעניין ש"ס נגד אופיר פינס ניתנה בשנת 2001 על ידי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-16, השופט מישאל חשין.

ההחלטה ניתנה בעקבות עתירה של מפלגת ש"ס שביקשה לתת צו מניעה להתארחותו של ח"כ אופיר פינס בצ'אט של אתר האינטרנט של העיתון "מעריב". לטענת ש"ס ההתארחות מהווה הפרה של סעיף 17ב לחוק הבחירות לכנסת (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959 (להלן: חוק התעמולה).

שמרטף

שמרטף, שומר טף או באנגלית בייביסיטר, הוא אדם השומר על תינוק או ילד, על פי רוב תמורת תשלום כספי, בזמן שהוריו לא נמצאים כדי לטפל בו. בדרך כלל מדובר בשמירה קצרה, שהתשלום בגינה הוא לפי שעות שמירת הטף, למשל בעת שהורי הפעוט יוצאים לבלות. לשמירה קבועה של הפעוט מדי יום, כאשר הוריו יוצאים לעבודתם, משמש מטפל.

תפקידו של השמרטף הוא לדאוג לשלומו, ולעיתים גם לתעסוקתו, של הפעוט, שהוריו לא רוצים להשאירו ללא השגחה. כדי להיות שמרטף לא נדרשת הכשרה מקצועית פורמלית, אך נדרש ידע בסיסי בטיפול בפעוט, בהתאם לגילו: האכלה, חיתול וכדומה. השכר לרוב אינו גבוה, יחסית למקצועות אחרים העוסקים בעבודה עם ילדים, כמו מורים פרטיים והנחיית חוגים. עיסוק זה מושך צעירים רבים ומרבית העוסקים בו הם ילדים ובני נוער, אך לא רבים מתפרנסים ממנו לאורך זמן.

הקשרים הבין אישיים הראשונים מתחילים בגיל הינקות במסגרת המשפחה. דמויות מטפלות כמו שמרטף או או-פר יכולות להיות מקור שני לקשרים משמעותיים עם אנשים בוגרים עבור הילד ובכך לוקחות חלק בתהליך ההתפתחות החברתית והחיברות שלו.

השגחה על ילדים הוא עיסוק הדורש אמון רב בין שני הצדדים: אמון של ההורים בשמרטף כי יבצע את תפקידו כהלכה ולא יפגע בילד בעת שהם לבדם, ואמון של השמרטף במעסיק שלא ינצל את השהות האינטימית עם השמרטף, בבית או בעת הסעת השמרטף לביתו, לשם הטרדה מינית. עמד על כך שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, בפסק דין שבו כתב:

מקרים לא מעטים של הפרת האמון הנדרש, מצד השמרטפים ומצד מעסיקיהם, נדונו בבתי המשפט בישראל.

אף שהעסקה כשמרטף נעשית פעמים רבות על בסיס שעות, מתקיימים בדרך כלל יחסי עובד-מעביד בין שומר הטף למעסיקיו, על כל המשתמע מכך מבחינת הזכויות שמקנים דיני העבודה לעובד (ובפרט הזכות לשכר מינימום).

ישנם בתי מלון המציעים שירותי שמירת טף להורים שרוצים מנוחה מילדיהם בעת חופשה משפחתית.

בקרב דוברי העברית המילה המקובלת ביותר היא "בייביסיטר", אך גם המילה "שמרטף" מקובלת. האקדמיה ללשון העברית לא מקבלת את המילה "שמרטף" והטיותיה בגלל בעיות בדקדוק ובהגייה, וגורסת שיש לומר "שומר טף".

יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת
מנחם דונקלבלוםיצחק אולשןשמעון אגרנטיואל זוסמןצבי ברנזוןמשה לנדויאלפרד ויתקוןחיים כהןאליהו מנימשה עציונייצחק כהןמאיר שמגרגבריאל בךמרים בן-פורתאליעזר גולדברגאברהם חלימהתיאודור אוראליהו מצא • מישאל חשין • דליה דורנריעקב טירקלדורית בינישאליעזר ריבליןאילה פרוקצ'יהמרים נאוראליקים רובינשטייןסלים ג'ובראןאסתר חיותחנן מלצר Knesset building
דגל ישראל
משנים לנשיאי בית המשפט העליון
יצחק אולשןשניאור זלמן חשיןשמעון אגרנטמשה זילברגיואל זוסמןמשה לנדויחיים כהןיצחק כַּהןמאיר שמגרמרים בן-פורתמנחם אלוןאהרן ברקשלמה לויןתיאודור אוראליהו מצא • מישאל חשין • אליעזר ריבליןמרים נאוראליקים רובינשטייןסלים ג'ובראןחנן מלצר סמל ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.