מיסיון

מיסיוןלטינית: missio - שליחות) הוא פעילות להפצת דת או אמונה (בדרך כלל הנצרות) בקרב בני דת אחרת או בקרב חסרי דת, כשלרוב המטרה לגרום להם להמיר דתם (להתנצר). מיסיון הוא גם ארגון, תנועה או גוף העוסקים בפעילות זו וכן כינוי למקום שבו הם פועלים. פעילות מיסיונרית קיימת בחלק מהדתות. בתקופות מסוימות הייתה הפעילות חובה דתית בחלק מהתנועות הנוצריות (צלבנים ומסיונרים), וכך גם באסלאם (ג'יהאד).

המיסיון הנוצרי

בסוף המאה ה-20 כשליש מאוכלוסיית העולם משתייך לאחד מן הפלגים של הדת הנוצרית. הנוצרים הם הקהילה הדתית הנרחבת והמגוונת ביותר, ויש להם כנסיות בחלק גדול מאומות העולם. סימן לדינמיות של הדת הנוצרית היא מעבר המרכז הדמוגרפי של הנצרות ממדינות המערב לאמריקה הלטינית, אפריקה, אסיה ואזור האוקיינוס השקט, שם חיים למעלה ממחצית הנוצרים בעולם. מגמה זו הואצה בשל דעיכת ההשפעה של הממסדים הנוצריים באירופה. הנצרות, כדת אוניברסלית, כלומר דת שפונה לבני אדם מעמים שונים וממעמדות שונים, הצליחה להתפשט במקומות רבים הודות לשיטת המיסיון.

המקורות התאולוגיים לפעילות המיסיון הנוצרי

המילה "מיסיון" כתרגום ללטינית של המילה היוונית apostolē, "שליחות", מופיעה פעם אחת בלבד בברית החדשה: "הֲרֵי מִי שֶׁעוֹרֵר אֶת פֶּטְרוֹס לִשְׁלִיחוּת אֶל הַנִּמּוֹלִים עוֹרֵר גַּם אוֹתִי אֶל הַגּוֹיִם." (איגרת פאולוס אל הגלטים 2:8), אך הנוצרים מאמינים כי רמזים על מצוות השליחות אל הגויים מופיעה מוקדם יותר, בתנ"ך.

ברשימת בני נח, בסיפורו של מגדל בבל (בראשית פרקים י' וי"א) ובברכת אלוהים אל אברהם ("ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית, י"ב, ג') רואים הנוצרים רמזים לדאגה שמגלה אלוהים לכל העמים. מטרת עם ישראל להיות מופת של הרצון והמטרה האלוהיים מופיעה כמה פעמים בתנ"ך ובצורה הברורה ביותר בדברי הנביא ישעיהו : "ואתנך לברית עם לאור גויים" (פרק מ"ב, פסוק ו'). בישעיהו מופיעה גם המשימה האוניברסלית של ישראל להושיע את העמים " ונתתיך לאור גויים להיות ישועתי עד־קצה הארץ" (פרק מ"ט, פסוק ו'). כמו כן, יש נוצרים המצביעים על רצון האל, המובע לרוב בתנ"ך, שכל עמי העולם יסגדו לו. ולכן, מיסיונים נוצריים נשלחים למקומות בהם אין סוגדים לאלוהים במטרה לקיים את רצון האל ולהרחיב את הסגידה אליו.

ישו אמנם הטיף ליהודים בלבד, אבל בין האמרות המיוחסות לו קיימת הצהרת "ההסמכה הגדולה" המופיעה בסוף הבשורה על פי מתי: "וייגש ישוע וידבר אליהם לאמור ניתן לי כל ממשל בשמים ובארץ, לכו אל כל העמים להורתם ולעשותם לי לתלמידים ולטבל אותם בשם האב והבן ורוח הקודש ולמדתם אותם לשמור את כל אשר צוויתי אתכם והנה אנכי אהיה עמכם עד אחרית השנים לעת קץ העולם" (פרק 28 פסוקים 19-20). פסוקים אלה הם המקור העיקרי לציווי על הפצת הדת הנוצרית בין העמים בברית החדשה.

היסטוריה של המיסיון הנוצרי

Paul of Tarsus
פאולוס

המפיצים הראשונים של הנצרות היו שנים-עשר השליחים ובראשם פטרוס שהטיפו לדת החדשה בכל רחבי האימפריה הרומית, אבל מי שמקובל כי היה אחראי עיקרי לתפוצת הדת הנוצרית היה פאולוס (שאול התרסי) הנחשב למיסיונר הראשון. בעזרת רשת של מסייעים, רבות מהם נשים, הצליח פאולוס לנצר קהילות באסיה הקטנה ודרום יוון ובסופו של דבר הגיע לרומא. הנצרות שהחלה ככת בין היהודים רכשה מאמינים בין תושבי האימפריה הרומית במהירות, ובמאה הרביעית, כשהקיסר הרומי קונסטנטינוס הכריז על הנצרות כדת הקיסרות, כבר היוו הנוצרים כ-10 אחוז מאוכלוסיית האימפריה, ולדת החדשה כבר היה ממסד היררכי מסודר.

בסוף תקופת האימפריה הרומית החל המיסיון הנוצרי לפעול גם מחוץ לגבולותיה. אולפילס האריאני (311 – 382), פעל בקרב הגותים הלומברדים והבורגונדים. מרטין מטור (316 – 397) שרת בגאליה ופטריק הקדוש (389 – 461) עמל באירלנד. הכנסייה בעלת המסורת הקדומה ביותר, מהמאה ה-3 לספירה במאלאבר שבדרום הודו טוענת כי תומאס הקדוש היה מייסדה. פרומנטיוס מצור פעל לנצר את האוכלוסייה באתיופיה והפך לפטריארך הראשון של כנסייה זו. גרגוריוס המכונה "המאיר" פעל בארמניה. מארמניה הופצה הנצרות לגאורגיה. במאה ה-5 הגיעו הנסטוריאנים לסין.

בשנת 476 התמוטטה האימפריה הרומית המערבית, אבל האימפריה המזרחית, שבירתה קונסטנטינופול, שהוקמה בידי קונסטנטינוס החזיקה מעמד כאלף שנים נוספות והייתה מרכז חשוב להפצת הנצרות במזרח הים התיכון.

למרות אובדן האימפריה הרומית המערבית הייתה התקופה שאחריה תקופת פריחה והתפשטות מהירה באירופה לנצרות המערבית שמרכזה ברומא. תקופה שהתאפיינה בפעילות מיסיונרים נמרצת שנחלה את ההצלחה הגדולה ביותר כשמלכי עמי אירופה השונים התנצרו, ובעקבותיהם עברה כל האוכלוסייה בשליטתם לנצרות. בשנת 496 הוטבלו כלוביס הראשון מלך הפרנקים וחייליו לנצרות הקתולית. בשנת 596 ניצר הנזיר אוגוסטינוס את המלך אתלברט הראשון שבקנט ובעקבותיו הוטבלו גם נתיניו. בוהמיה - עברה לנצרות תחת שלטונו של המלך וונצ'סלאס הראשון (907929). התנצרות פולין החלה בימיו המלך מיישקו הראשון שהוטבל לנצרות ב-966 או 967, והושלמה תחת בנו בולסלאב הראשון. הונגריה הפכה למדינה נוצרית בימיו של מלכה הראשון של הונגריה אישטוון הראשון (מלך 10001038). קנוט השני מלך אנגליה דנמרק ונורווגיה חונך כנוצרי ופעל לנצר את דנמרק. אולאף הראשון מלך נורווגיה הוטבל בידי נזיר לנצרות ופעל לנצר את ממלכתו, משימה שהושלמה בידי יורשו אולאף השני. שוודיה הפכה לנוצרית תחת שלטונו של סוורקר הראשון (11301156).

היו כמה סיבות להתפשטות הנצרות ולא תמיד הייתה הצלחה של המיסיונרים הגורם להתנצרותו של מלך או של עם. לעיתים ראו השליטים יתרונות מדיניים בהתנצרות ולעיתים אולצו התושבים להתנצר בכפייה. כך למשל העמיד קרל הגדול (מת 814) בפני הסקסונים את הברירה להתנצר או למות. תושבי פינלנד התנצרו בכפייה לאחר כיבושה של פינלנד על ידי השוודים.

גם לכנסייה המזרחית שמרכזה היה בקונסטנטינופול היו הצלחות. הקיסרות והכנסייה המזרחית יזמו פעולות מיסיון בבלקן ובקרב העמים הסלאבים. ב-865 התנצר בוריס הראשון מלך בולגריה ועימו נתיניו. הצלחה דומה הייתה למיסיון המזרחי בסרביה. אבל ההצלחה המיסיונרית הגדולה ביותר של הכנסייה המזרחית הייתה אזורים שהפכו אחר־כך לרוסיה. הנסיך ולדימיר הראשון מקייב (9561015) הוטבל בטקס ביזנטי לנצרות ב-988 והוביל את עמו לעשות כמוהו. לאחר שהשתחררו הרוסים מהשלטון המונגלי הם העבירו את משכן המטרופוליט מקייב למוסקבה, וכנסייתם הפכה ונותרה גם כיום הגוף הנוצרי־אורתודוקסי הגדול ביותר, ולכן מגן ומוביל את הכנסיות האורתודוקסיות האחרות. עם נפילת קונסטנטינופול לידי האימפריה העות'מאנית בשנת 1453 הפכה מוסקבה להיות מרכז הכנסייה היוונית אורתודוקסית וכונתה מאז "רומא השלישית".

החל במאה ה-12 הואט קצב התפשטות הנצרות ועיקר המרות הדת החדשות הושגו בכוח החרב. בצפון מזרח אירופה הכניעו אבירים מהמסדר הטבטוני את הפרוסים הפגניים, והשוודים הכניעו את הפינים. אך עיקר המאמץ הצבאי הופנה לדרום מזרח ולמערב בשל עליית כוח חדש בזירה, האסלאם.

ממותו של מוחמד ב-632 ועד תבוסת הכוחות המוסלמיים בפואטייה שבגאליה בידי הכוחות הפרנקים בפיקודו של קרל מרטל ב-732, כבשו המוסלמים את המזרח התיכון, את מצרים, את צפון אפריקה ואז פנו צפונה וכבשו את ספרד ולתקופה קצרה פלשו גם לדרום מערב צרפת. בתוך מאה שנים הצליח האסלאם למחוק יותר ממחצית העולם הנוצרי. תגובת העולם הנוצרי הייתה בעיקרה צבאית, מסעי הצלב (10951396) שנכשלו במטרתם להחזיר לנצרות את "ארץ הקודש" במזרח, וה"רקונקוויסטה" (כיבוש מחדש) של חצי האי האיברי (7421492) שהצליחה להחזיר לנצרות את ספרד במערב. אך היו גם ניסיונות של מיסיונרים נוצריים (בעיקר פרנציסקנים ודומיניקנים) לפעול בדרכי שלום בארצות האסלאם.

גילוי יבשת אמריקה על ידי קולומבוס ב-1492 בשליחות ספרד וגילוי האזור באמריקה הדרומית שכיום מצויה בו ברזיל בידי פדרו קברל בשליחות פורטוגל ב-1500 אפשר לשתי האומות מסעות כיבוש שהסתיימו בשלטון על שטחים נרחבים ואוכלוסייה פגנית גדולה. פעילות המיסיון במושבות ספרד באמריקה הייתה אינטנסיבית ועם זאת נראה כי רוב ההתנצרויות של תושביה האינדיאנים של אמריקה היו תוצאה ישירה של הכיבוש הצבאי וכפיית ההתנצרות בכוח. חלק מפעילותם של המיסיונרים הייתה הקמת כפרים מיוחדים להגנת האינדיאנים (ה"רדוקסיונס"). הדוגמה הבולטת ביותר לתופעה זו הייתה המדינה למחצה שהקימו הישועים בפרגוואי עבור האינדיאנים דוברי הגוארני. כשקיבלו מדינות דרום אמריקה את עצמאותן במאה ה-19 הייתה הכנסייה הקתולית מבוססת היטב. גם במושבה אחרת של הספרדים, הפיליפינים הצליחו המיסיונרים ורוב האוכלוסייה התנצרה.

Riccistanding
מַטֶאוֹ ריצ'י

למיסיון הקתולי באסיה היו במאות ה-16 וה-17 כמה הצלחות בעיקר בשל עבודת הישועים. בין הישועים בולט המיסיונר הספרדי פרנסיסקו חאווייר (15061552). ב-1542 הגיע חאווייר לגואה בהודו שהייתה בשלטון פורטוגל, יסד קהילות נוצריות והקים בית ספר להדרכת כמרים. ביפן הוא החל מיסיון משגשג עד כדי כך שבשנת 1600 כבר היו כ-300,000 נוצרים ביפן. ב-1582 הצליח המיסיונר הישועי האיטלקי מַטֶאוֹ ריצ'י (15521610) להיכנס לסין. בעקבותיו הגיעו מיסיונרים נוספים והם זכו להצלחה חלקית. בשלב מסוים גרשו הסינים את המיסיונרים ורדפו את הנוצרים. ועם זאת ב-1800 נותרו עדיין כ-250,000 נוצרים בסין.

בשל הרצון לפקח על פעולות המיסיון ולתאם בין הגורמים העוסקים הקים האפיפיור גרגוריוס החמישה עשר ב-1622 משרד מיוחד ("קונגרגציה" במינוח של הקוריה – החצר הרומית) הקונגרגציה הקדושה למען הפצת האמונה (Sacra Congregatio de Propaganda Fide) או בקיצור ה"פרופגאנדה". משרד זה קיים עד היום כאחד מתשע הקונגרגציות (מיניסטריונים) של הותיקן, אם כי שמו שונה ב-1982 להקונגרגציה לבישור לאומות העולם (Congregatio pro Gentium Evangelizatione).

בסוף המאה ה-18 חלה נסיגה בפעילות המיסיון הקתולי. פירוקו של המסדר הישועי ב-1773, היחלשותן של המעצמות הקולוניאליות ספרד ופורטוגל יחד עם האווירה האנטי־דתית שליוותה את המהפכה הצרפתית ושלטונו של נפוליאון שיתקה כמעט כליל את פעילות המיסיון הקתולי.

לאחר מפלתו של נפוליאון החל המיסיון הקתולי להתאושש, ה"פרופגנדה" השתקמה, המסדר הישועי הוקם מחדש והאפיפיור גרגוריוס השישה עשר (כיהן 18311846) יצר עשרות דיוקסיות חדשות, ומינה הגמונים רבים שישמשו כמיסיונרים. אגודות מיסיונריות רבות קמו בארצות אירופה ואף בארצות הברית. הצלחת המיסיון הקתולי הביאה להתבססות הכנסיות על כוחות מקומיים ולכן צומצמו במהלך המאה ה-20 סמכויות הפרופגנדה במידה ניכרת.

WCarey
ויליאם קארי

ב-1517 התחיל מרטין לותר את תנועת הרפורמציה שהתפתחה עם השנים לכתות השונות של הנצרות הפרוטסטנטית, אבל רק כ-275 שנה אחר־כך בתקופת המהפכה הצרפתית והמלחמות הנפוליאוניות החלו להופיע מיסיונים פרוטסטנטיים. מייחסים את ההתעוררות לחוברת שהפיק הבפטיסיט האנגלי ויליאם קארי (17611834) ב-1792 שכותרתה "מחקר על חובתם של הנוצרים להשתמש באמצעים להמרת דתם של הכופרים" שהפך בזמן קצר לאמנה של המיסיונים הפרוטסטנטיים. ב-1795 הוקמה "חברת המיסיון של לונדון" ותוך זמן קצר קמו גם "חברת המיסיון של סקוטלנד" (1796), "חברת המיסיון של הולנד" (1797) שפעלה באינדונזיה ו"חברת המיסיון של הכנסייה" (1799)

בארצות הברית שבה הייתה נהוגה הפרדה בין דת למדינה הבהירו הכנסיות כי המיסיון הוא באחריותו של כל אדם נוצרי, ולכן ההתאגדויות הראשונות היו של הקהילות. הארגון המיסיון הראשון בארצות הברית היה "הוועד הנציבים האמריקני של נציבים למיסיונים בניכר" (1810) ואחריו קמו ארגונים רבים המבוססים על פעילות הקהילה. עיקר פעילות ארגונים פרוטסטנטיים אלה התרכזה תחילה במהגרים החדשים ובאזורי הספר המערביים. מ-1890 הופנתה פעילותם לחו"ל ובסוף המאה ה-20 היו כ-70% מהמיסיונרים הפרוטסטנטיים בעולם מצפון אמריקה.

המיסיון הפרוטסטנטי פעל ועדיין פועל בסין, בהודו, באינדונזיה, באיים שבאוקיינוס השקט, במזרח התיכון, באפריקה ובאמריקה הלטינית.

המיסיונרים הפרוטסטנטים היו מודעים לכך כי הפיצול הרב בין הגופים הפרוטסטנטיים המיסיונריים (לפני מלחמת העולם הראשונה היו מעל ל-200 אגודות מיסיונריות שונות) מזיק למטרתם ולכן החלו ניסיונות לשיתוף פעולה ששיאם בשנת 1910 בכנוס המיסיונרי של אדינבורו. אחת מתוצאותיו הייתה הקמת "מועצת הכנסיות העולמית", גוף שחברים כיום כ-340 זרמים וכנסיות אורתודוקסיים ופרוטסטנטים. במסגרת מועצת הכנסיות העולמית שולב ארגון נוסף שנוסד לאחר הכינוס באדינבורו "המועצה המיסיונרית הבינלאומית".

התקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, לא ניבאה טובות לפעילות המיסיון. פעילות המיסיון נאסרה בכל המדינות שהפכו לקומוניסטיות כדוגמת סין וקוריאה, וגם המדינות שקיבלו את עצמאותן כדוגמת הודו וסרי לנקה הקשו על פעולת המיסיון שנחשב שריד מתקופת הקולוניאליזם. ועם זאת, כיום מספר הנוצרים באסיה, איי האוקיינוס השקט, אפריקה ואמריקה הלטינית כיום גדול יותר מאשר בבסיסו המקורי של העולם הנוצרי. הגידול במספר הנוצרים בעולם כיום הוא באותו קצב של גידול האוכלוסייה במאה ה-20, ובאזורים מסוימים הגידול בכמות הנוצרים הוא פי שלושה מהריבוי הטבעי באוכלוסייה.

תקופה זו מאופיינת גם בשינוי היחס של הדת הקתולית כלפי האמונות האחרות. שני מסמכים שעיצבו את מדיניות הכנסייה בנושא זה היו "Ad Gentes Divinitus" (1965) שהתקבל במועצת הוותיקן השנייה ו-"Evangelii Nuntiandi" ("בישור בעולם המודרני") אנציקליקה של האפיפיור פאולוס השישי (1975).

עיקר הפעילות המיסיונרית הפרוטסטנטית כיום מקורו בארצות הברית שממנה מגיעים רוב המיסיונרים והמימון לפעולתם. בהשפעת בילי גרהם, אחד ממנהיגי התנועה האוונגליסטית בארצות הברית, נערכו שני כנסים גדולים שעסקו במיסיון ובפעילות המיסיונרית, בלוזאן שבשווייץ (1974) ובמנילה שבפיליפינים (1989).

כיום, עם התגברות החילון באירופה, וירידת מעמד הכנסיות הממוסדות, פחתה פעילות המיסיונים של הכנסיות הגדולות וכמעט נעלמה. עם זאת עדיין קיימת פעילות מיסיונרית ענפה של כנסיות חדשות, בייחוד כנסיות שהוקמו לאחרונה בארצות הברית, למשל הכנסייה הפנטקוסטלית, המורמונית ואחרות.

המיסיון הנוצרי בארץ ישראל בתקופת האימפריה העות'מאנית

ב- 1861 מינתה חברה רפואית - מיסיונרית, Edinburgh Medical Missionary Society (E.M.M.S). את הד"ר פקרדוני קלוסט ורטן לייסד ולנהל את בית חולים אי.מ.מ.ס הסקוטי ב- נצרת. משנת 1908 ניהל את בית החולים הד"ר פרדריק ג'ון סקרימג'ר אשר הרחיב את בית החולים בעזרת כספי תרומות של המיסיון.[1].

המיסיונרית, אדית ג'ונקוק, האחות הראשית של בית החולים הסקוטי ניהלה בפועל את בית חולים אי.מ.מ.ס הסקוטי ב- נצרת בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בשנים (1914) - (1917), ביחד עם סגניתה האחות ג'סי קרופט.

המיסיון הנוצרי בישראל

ישנן תנועות דתיות כמו "יד לאחים" ו"להב"ה" שפועלות נגד מה שהן רואות כפעולות מיסיונריות ומפרסמות מידע על פעילות זו.[2]

בשנת תשל"ח נוספו לחוק העונשין במדינת ישראל שני סעיפים (174א ו-174ב) שבאו למנוע המרת דת עקב פיתוי חומרי, אך אין בחוק איסור לשדל להמרת דת באופן התנדבותי (ללא שכר) ומבלי להציע פיתוי חומרי.[3]

במסמך שהקריא בסוף 2015 הקרדינל קוך, הממונה על הוועדה האפיפיורית בוותיקן ליחסי יהודים-נוצרים, במלאת 50 שנה לנוסטרה אטאטה, מצהירה הכנסייה כי היא מתנגדת לתופעת המיסיון ככל שהיא מכוונת ליהודים[4].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרופ' נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", איתי בחור - הוצאה לאור, זכרון-יעקב, מהדורה שנייה, מרץ 2012, ערך : ורטן, פקרדוני קלוסט, עמוד 206
  2. ^ מיסיון וכתות, www.yadleachim.co.il (בעברית)
  3. ^ חוק העונשין, סעיפים 174 א' ו-ב'
  4. ^ סרטונים ראיון עם הקרדינל קוך , סרטון באתר יוטיוב, מתוך התוכנית "רואים עולם" בערוץ הראשון.
אתרי המיסיון בסן אנטוניו

הפארק הלאומי ההיסטורי אתרי המיסיון סן אנטוניו הוא פארק לאומי ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו, שמשמר ארבעה מתוך חמישה מיסיונים ספרדיים בסן אנטוניו, טקסס, ארצות הברית. מיסיונים אלו הם מאחזים שהוקמו על ידי מסדרים נוצרים-קתוליים כדי להפיץ את הנצרות בקרב הילידים המקומיים. המיסיונים היו חלק ממערכת קולוניזציה שהשתרעה על פני אזור דרום-מערב אמריקה הצפונית במאה ה-17 עד ה-19.

המיסיונים ניצבו לאורך זרם הנהר סן אנטוניו. המיסיונים מצפון לדרום הם: מיסיון קונספסיון (Concepción), מיסיון סן חוסה, מיסיון סן חואן, ומיסיון אספדה. מזרחית למיסיון אספדה ממוקמת אמת המים של אספדה, שגם היא חלק מהפארק.

המיסיון החמישי בסן אנטוניו (והידוע מכולם, בין השאר בשל קרב אלאמו), הוא מיסיון אלאמו; הוא לא מהווה חלק של הפארק. הוא ממוקם במעלה זרם הנהר, מעל מיסיון קונספסיון, במרכז העיר סן אנטוניו, והוא בבעלות מדינת טקסס.

ב-5 ביולי 2015 הוכרזו אתרי המיסיון, יחד עם מיסיון אלאמו, כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

ביתא ישראל

ביתא ישראל (בגעז: ቤተ እስራኤል - "בֵּתא אִסרַאֶל", תרגום: "בית ישראל", משמעות: "קהילת ישראל") היא קהילה היסטורית עם קשרים לתרבות ישראל ועדות יהודיות ומכונה גם יהודי אתיופיה. הקהילה התקיימה באזור חבש ההיסטורי, שהיווה חלק מהאימפריה החבשית והאימפריה האתיופית ומחולק בין המדינות האתיופיות אמהרה ותיגראי. ביתא ישראל קיימו מנהגים ופולחן המכונים "היימנות", השונים בחלקם מהמנהגים וההלכות של היהדות הרבנית.

מרכז יהודי עצמאי שליבו בהרי סימן, שכונה "ארץ היהודים", קם באמצע המאה ה-4, כתוצאה מקבלת הנצרות באימפריה החבשית ועל בסיס שטחיו ההיסטוריים של גדעון. שטחי הממלכה ומידת עצמאותה המדינית בצל האימפריה החבשית השתנו במרוצת הדורות, עד שעלה בידי יהודית המלכה להדוף פלישה חבשית לממלכה ולכבוש את עיר הבירה החבשית אקסום. עליית השושלת הסולומונית בשלהי המאה ה-13 הביאה לחידוש העימות המזוין עם צבאות האימפריה האתיופית, עד אשר בתחילת המאה ה-17 סופחה הממלכה לאתיופיה. במהלך תקופת התחייה השתלבו בני ביתא ישראל רבים בממשל ובצבא הקיסרי, אולם רבים אחרים דבקו בכלל ההלכתי של הימנעות ממגע עם גויים (אטאנקון), גם במחיר נידוי חברתי ועוני גובר. תקופת השופטים והזעזועים הקשים שבעקבותיה, הביאו לשחיקה מתמדת בחופש הפולחן של קהילה זו. אלפים מבני הקהילה נספו בניסיון עלייה כושל לארץ ישראל בשנת 1862, ורבבות גוועו בתקופת הזמן הרע ("כְּפוּ קֵן") - שבע שנים רצופות של בצורת, מלחמות ומגיפות. בשנות ה-80 של המאה ה-20 הגיעה עליית ביתא ישראל להיקפים משמעותיים, ובמסגרתה עלו לישראל רוב יהודי אתיופיה.

החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים

החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים (באנגלית: London Society for Promoting Christianity Among the Jews, ידועה בקיצור בשם "חברת היהודים" – The Jews Society; כונתה גם בשם "מיסיון הכנסייה ליהודים" – Church Mission to the Jews ובקיצור CMJ; שמות נוספים היו "המיסיון האנגלי" או "המיסיון הבריטי") הוא ארגון מיסיונרי אנגליקני שהוקם ב-15 בפברואר 1809 בעיר לונדון שבבריטניה ומטרתו הייתה לשכנע את היהודים להמיר את דתם לנצרות הפרוטסטנטית. במהלך פעילותה רבים מהמנהיגים היהודים יצאו כנגד הארגון, בייחוד בתחילת המאה ה-20.

היסטוריה של המיסיון הנוצרי

ההיסטוריה של המיסיון הנוצרי משתרעת על תקופה בת כאלפיים שנה, ממותו של ישו ועד ימינו. בכל אותה תקופה פעלו שליחים נוצריים להפצת הנצרות. בראשיתה הייתה הנצרות כת, אחת מבין כמה כתות יהודיות בתקופת הבית השני, המיסיון הוא אחת הסיבות שהנצרות הפכה לדת חובקת עולם.

בתחילת המאה ה-21 משתייך כשליש מאוכלוסיית העולם לאחד מהזרמים של הדת הנוצרית. הנוצרים מהווים את הדת הגדולה ביותר בעולם, וכן את הקהילה הדתית הנרחבת והמגוונת ביותר, שלה כנסיות בכל אומה בעולם. סימן לדינמיות של הדת הנוצרית הוא מעבר המרכז הדמוגרפי של הנצרות ממדינות המערב לאמריקה הלטינית, אפריקה, אסיה ואזור האוקיינוס השקט, שם חיים למעלה ממחצית הנוצרים בעולם. מגמה זו הואצה בשל דעיכת השפעתה של הכנסייה באירופה. הנצרות, ככנסייה האוניברסלית האמיתית הראשונה, מייצגת תופעה בהיסטוריה של הדתות, שאת הצלחתה יש לייחס בראש ובראשונה למיסיון.

מקובל לחלק את תולדות הנצרות ודרך התפשטותה בעזרת המיסיון, ממותו של ישו ועד ימינו, לארבע תקופות:

התקופה הראשונה - עד שנת 500

התקופה השנייה - עד שנת 1500

התקופה השלישית - עד 1950

התקופה הרביעית - מ-1950 והלאה.

המיסיון (סרט, 1986)

המיסיון (באנגלית: The Mission, גם "המשימה") הוא סרט דרמה בריטי אודות חוויותיו של מיסיונר ישועי בדרום אמריקה של המאה ה-18. הסרט בוים על ידי רולאנד יופה ואת התסריט כתב רוברט בולט. בסרט מככבים רוברט דה נירו, ג'רמי איירונס, ריי מקנלי, איידן קווין, שרי לונגי וליאם ניסן. הסרט זכה בפרס דקל הזהב ובפרס אוסקר על צילום. באפריל 2007, נבחר הסרט במקום הראשון על ידי המגזין "צר'ץ' טיימס" ברשימת 50 הסרטים הגדולים הנוגעים בנושאי דת. את הפסקול כתב המלחין האיטלקי אניו מוריקונה וזה דורג במקום הראשון ברשימת "100 הפסקולים הקלאסיים בסרטים" של רשות השידור האוסטרלית.

המיסיונים הישועיים בצ'יקיטוס

המיסיונים הישועיים בנפת צ'יקיטוס שבמחוז סנטה קרוס בבוליביה הוקמו החל מסוף המאה ה-17, ופעלו בעיקר במהלך המאה ה-18. בניגוד למיסיונים אחרים, המשיכו המיסיונים בצ'יקיטוס להתנהל כקהילות גם לאחר גירוש הישועים ב-1767.

בשנת 1990 הוכרזו ששת המיסיונים ששרדו (מתוך עשרה שהוקמו) כאתר מורשת עולמית:

סן פרנסיסקו חאווייר 16°16′29″S 62°30′26″W

קונספסיון 16°08′04″S 62°01′29″W

סנטה אנה 16°35′03″S 60°41′20″W

סן מיגל 16°41′55″S 60°58′05″W

סן רפאל 16°47′13″S 60°40′26″W

סן חוסה 17°50′44″S 60°44′26″W

המיסיונים הישועיים של הגוארני

במהלך המאות ה-17 וה-18 הקימו הישועים כ-30 מיסיונים ורדוקסיונים באזור הנהרות אורוגוואי ופרנה, שנועדו לבני הגוארני ועמים נוספים שהתגוררו באזור. רוב שרידי המיסיונים מצויים כיום בשטחה של ארגנטינה (מרביתם בפרובינציית מיסיונס הקרויה על שמם ומקצתם בקוריינטס), והיתר בברזיל ובפרגוואי. ב-1983 ו-1984 הכריז אונסק"ו על חמישה מהם כאתר מורשת עולמית.

הנרי אהרן שטרן

הנרי אהרן שטרן (באנגלית: Henry Aaron Stern ‏11 באפריל 1820 - 13 במאי 1885) היה מיסיונר נוצרי מטעם החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים שפעל בקרב יהדות ביתא ישראל שבאתיופיה.

שטרן נולד בעיירה אונטרייכנבאך שבמדינת הסה-קסל (היום בגרמניה) למשפחה יהודית. בצעירותו התחנך בעיר פרנקפורט.

ב-1839 עבר שטרן ללונדון ושנה לאחר מכאן המיר את דתו לנצרות. ב-1844 נשלח לירושלים, קיבל את התואר דיקון מהבישוף מיכאל שלמה אלכסנדר והחל לעסוק במסעות מיסיון בעיראק, באיראן, בכורדיסטן ובתימן.

ב-1860 הגיע לאתיופיה כדי להקים מיסיון בקרב ביתא ישראל, במהלך הטפותיו תקף את מנהגיהם של יהודי אתיופיה לרבות הקרבת הקורבנות, מוסד הנזירות ומוסד הכהונה. את רוב מסעות המיסיון עשה בדמביה, שם פגש את מתנגדו החריף ביותר, הנזיר אבא מהרי. ב-1860 עזב את אתיופיה לבריטניה והשאיר את מרטין פלאד כאחראי. ב-1863 חזר לאתיופיה והקים את מרכזו בג'נדה, זמן קצר לאחר מכאן נכלא יחד עם אירופאים אחרים במקדלה בפקודת הקיסר תוודרוס השני. ב-1868 שוחררו העצורים בידי המשלחת הצבאית הבריטית שהגיעה למדינה.

בערוב ימיו פעל כמיסיונר בקרב יהודי האיסט אנד של לונדון.

יהודים למען ישוע

יהודים למען ישוע (באנגלית: Jews for Jesus) הוא ארגון נוצרי אוונגליסטי, המזוהה עם היהדות המשיחית, אשר מתמקד בפעילות מיסיונרית בקרב יהודים. בדומה לשאר הזרמים ביהדות המשיחית, חברי הארגון מגדירים עצמם כיהודים ורובם ממוצא יהודי. הם משתמשים בסמלים, בחגים ובסיפורים ממקורות יהודיים, ונותנים להם משמעויות הקשורות לנצרות.

ישועים

אגודת ישו (בלטינית: Societas Iesu), שחבריה מוכרים כיֵשׁוּעִים (Jesuits), היא מסדר בכנסייה הקתולית שהוקם ב-1534 כדי להילחם בהתפשטות הרפורמציה הפרוטסטנטית בדרכי חינוך. את הארגון הקים איגנטיוס מלויולה. הישועים מופקדים על חינוך ותעמולה, והם אחד המסדרים הקתוליים המוכרים והחשובים ביותר ומילאו תפקיד חשוב בהיסטוריה הנוצרית של אירופה. במסדר היו נכון ל-2016 16,378 אחים, מתוכם 11,785 כמרים שנסמכו. ראש המסדר הנוכחי, ה-31 במספר, הוא האב ארתורו סוסה.

מורמונים

כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים (באנגלית: The Church of Jesus Christ of Latter-day Saints), הידועה כאחת מתוך כנסיות המורמונים, היא זרם בנצרות הקורא לחידוש דרכיהם המקוריות של מייסדי הכנסייה הנוצרית. הכנסייה המורמונית (Mormon Church) היא למעשה הגדולה ביותר ב"תנועת קדושי אחרית הימים" (LDS Church), והתנועה הנוצרית הרביעית הגדולה בארצות הברית. יש הסבורים שהיא הכנסייה הלגיטימית היחידה הראויה להיקרא "מורמונית", אך ישנם זרמים ותנועות אשר מתקיימים בנפרד מן הגוף העיקרי.

מנהגיהם העיקריים של המורמונים כוללים:

הטפה מיסיונרית פעילה.

אמונה בנביאים מודרניים, החל מג'וזף סמית וכלה בנשיאה הנוכחי של הכנסייה.

קבלת התנ"ך עם הברית החדשה וספר מורמון כספרי קודש.

קבלת עקרונות תזונה המכונים "דבר החוכמה", הדורשים להימנע מאלכוהול, טבק, קפה ותה.

אמונה באל כאב, בישו כבנו וברוח הקודש כמהווים שלוש ישויות נפרדות.

אמונה בסוג של תאוסיס (האלה) הקרויה "אקסאלטציה" (exaltation) לפיה יכולה הנפש האנושית להפוך לשווה במהותה לאלוהי.

לבישת מלבושי קודש מתחת לבגדי היום יום.

עריכת טקסי הטבלה סמליים בעבור המתים, ומחקר גנאלוגי שנועד לסייע בידם בכך.חברי הכנסייה מכנים עצמם "נוצרים" אך אינם שייכים לנצרות האורתודוקסית, לנצרות הקתולית או לנצרות הפרוטסטנטית. לדעת חבריה מהווה הכנסייה חזרה לכנסייה אותה ייסד ישו. זרם הקרוי "פונדמנטליסטים מורמונים" פרש מהכנסייה ומקיים מנהגים קיצוניים אותם נטשו זה מכבר חברי הזרם המרכזי, כגון פוליגמיה. יש נוצרים רבים שאינם רואים במורמונים כנסייה נוצרית[דרוש מקור].

את הכנסייה ייסדו ג'וזף סמית וחמשת רעיו ב-6 באפריל 1830 בחברת 56 נשים וגברים בעיר פאייט במדינת ניו יורק. לאחר רדיפת הכנסייה וגירוש מאמיניה ממיזורי, ולאחר רציחתו של סמית' בידי המון במדינת אילינוי, החליף את סמית' בריגהם יאנג, שהוביל את המורמונים למרכזם החדש במדינת יוטה. המאמינים המורמונים מרוכזים כיום גם בחלקים של אריזונה, קליפורניה, נבדה, איידהו וויומינג.

בעולם חיים כיום מעל 15 מיליון מורמונים, מתוכם כחמישה מיליון וחצי בארצות הברית. בספירה זו נכלל כל מי שעבר את טקס הטבילה, מבוגרים ובני נוער, כחבר בכנסייה, אף אם אינו מחשיב עצמו עוד לחבר, וכן הערכה של מספר ילדי המורמונים בגילאים שמתחת ל-8. כפי הנראה מספר המורמונים הבגירים בארצות הברית מגיע ל-2.8 מיליון. על פי נתוני הכנסייה חיים 47% מן המורמונים בארצות הברית וקנדה, 17% באמריקה הלטינית, והיתר פזורים ביתר מדינות העולם.

מרכז הכרמל

מרכז הכרמל (או כרמל מרכזי) שבחיפה, הוא אזור מגורים, תרבות ופנאי על רכס הכרמל. גבולותיה של השכונה הם: במזרח - כיכר רוטרי במפגש הרחובות קיש, יפה נוף, ווג'ווד. בצפון - רחובות הנרייטה סולד, יפה נוף וטיילת לואי. במערב - הצטלבות הרחובות איריס, דפנה ושדרות הנשיא, הצטלבות הרחובות הצופים ודרך הים וכן רחוב ניצנים לכל אורכו, כולל שדרות הצבי, ובדרום - הצטלבות הרחובות וולפסון ומוריה.

עד אמצע המאה ה-19 לא שימש רכס הכרמל למגורים, פרט למגורים ארעיים של רועים ומתבודדים, משום שהיה מרוחק מאזור החוף שבו התקיים היישוב חיפה העתיקה עד שנת 1761, וגם לאחר מכן, האזור נותר מרוחק מהעיר שנבנתה והוקפה חומה על ידי דאהר אל עומר, במקום שבו נמצאת העיר התחתית. הבעלות על אדמות רכס הכרמל התחלקה בין המדינה, המסדר הכרמליתי, ותושבי הכפר הערבי א-טירה (במקום בו כיום נמצאת העיר טירת כרמל). על ההר התפרסה דרך משובשת אחת הידועה בשם "הדרך העליונה" (בניגוד ל"דרך התחתונה" הנקראת כיום "דרך ההגנה").

במהלך המאה ה-19 רכש המסדר הכרמליתי נחלות בסטלה מאריס ובוואדי שיח. התיישבות הגרמנים הטמפלרים על הכרמל בסוף המאה ה-19 סימנה את תחילת פיתוח המקום. קניית אדמות האזור על ידי חברת הכשרת היישוב, בשלהי מלחמת העולם הראשונה, הביאה לפיתוח האזור כשכונה יהודית מוקפת גנים, כפי שהיא מוכרת כיום.

מתחם וחוות הישועים בקורדובה

מתחם וחוות הישועים בקורדובה (ספרדית: Manzana Jesuítica y Estancias de Córdoba) הם מיסיונים וחוות חקלאיות שהוקמו על ידי מיסיונרים מהמסדר הישועי בקורדובה שבארגנטינה, ובשנת 2000 הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

הישועים הגיעו למושבות הספרדיות באמריקה לאחר הפרנציסקנים והדומיניקנים. גם בשלהי המאה ה-16 החלק הדרומי של אמריקה הדרומית לא היה מוכר במלואו, ולפיכך הייתה לישועים אפשרות להרחיב שם את השפעתם. הנהגת המסדר החליטה ב-1607 לשלוח את הנזיר דייגו דה טורס על מנת לנהל את פעילות המסדר באזור שבו שוכנת כיום פרגוואי, אך כבר ב-1588 הוקמו באזור ראשוני המיסיונים הניידים. העיר קורדובה הוקמה ב-1573, ובדומה למסדרים אחרים גם הישועים קיבלו את אחת מ-70 החלקות של העיר המקורית, אך איישו אותה רק ב-1599.

המתחם הישועי כולל את אוניברסיטת קורדובה, בית הספר מונטסראט, כנסייה ובתי מגורים. על מנת לתחזק את המתחם הקימו הישועים שש חוות חקלאיות.

סאו מיגל דאס מיסואס

סאו מיגל דאס מיסואס (בפורטוגזית: São Miguel das Missões) היה רדוקסיון ישועי שפעל במאה ה-18 במדינת ריו גראנדי דו סול בברזיל של ימינו. בשנת 1983 הכריז אונסק"ו על שרידיו של הרדוקסיון כאתר מורשת עולמית.

סן דייגו

סן דייגו (באנגלית: San Diego) היא עיר בדרום-מערב מדינת קליפורניה שבארצות הברית. העיר מהווה למעשה את הפינה הדרום-מערבית של ארצות הברית היבשתית. העיר ידועה בשל האקלים הנוח השורר בה ומגוון חופי הרחצה על שפת האוקיינוס השקט. סן דייגו היא עיר הבירה של מחוז סן דייגו. בעיר מתגוררים כ-1.3 מיליון תושבים (2014), והיא העיר השנייה בגודלה בקליפורניה והשמינית בגודלה בארצות הברית.

בסן דייגו ממוקמים מספר מתקנים צבאיים של הצי וחיל הנחתים האמריקאי. נמל סן דייגו הוא נמל הבית של הצי השלישי של ארצות הברית, ונמצאות בו שתי נושאות מטוסים מסדרת נימיץ, נימיץ (CVN-68) ורונלד רייגן (CVN-76), אוניות צי נוספות וצוללות גרעיניות.

מוטו העיר הוא "העיר היפה באמריקה" ("America's Finest City").

עמק סן גבריאל

עמק סן גבריאל (באנגלית: San Gabriel Valley) הוא עמק בדרום מדינת קליפורניה שבארצות הברית. הוא ממוקם מזרחית ללוס אנג'לס ודרומית להרי סן גבריאל. העמק קרוי על שם נהר סן גבריאל הזורם בחלקו הדרומי של העמק (על שם הנהר נקראים גם ההרים מצפון לעמק). רוב שטחו של העמק מיושב בפרברים של לוס אנג'לס, השייכים למטרופולין שלה. פסדינה היא העיר הגדולה ביותר השוכנת בעמק, וחיים בה כ-150 אלף תושבים.

ערים נוספות בעלות חשיבות בעמק הן:

אזוסה

אל מונטה

אלהמברה

ארקאדיה

בלדווין פארק

גלנדורה

וסט קובינה

מונטבלו

מונטריי פארק

מונרוביה

סן גבריאל

קובינהבשנת 2008 פרסם מגזין פורבס את רשימת 500 הערים היקרות לגור בהן בארצות הברית, מתוכן 9 ערים היו מעמק סן גבריאל.

ערוץ המזרח התיכון

ערוץ המזרח התיכון (METV) הוא ערוץ טלוויזיה לווייני מיסיונרי נוצרי, המשודר דרך הלוויין עמוס 3.

שידורי הערוץ החלו בשנת 1981. התחנה הייתה ממוקמת בדרום לבנון ופעלה בחסות צבא דרום לבנון. מ-10 באפריל 1982 ועד יולי 2001 תחנת הטלוויזיה מומנה על ידי Christian Broadcasting Network, הערוץ היה אחד הערוצים הזרים היחידים שנקלטו בישראל בתקופה שבה שודר בה הערוץ הממלכתי היחיד. שידורים אלו נקלטו מתחנות שידור בלבנון, ועל כן הערוץ היה מוכר בכינוי ערוץ "לבנון" וגם ערוץ "חדד". משנת 2000, משדר הערוץ מקפריסין. בישראל, הערוץ התפרסם במיוחד בגלל השידורים של ארגון היאבקות מקצוענית בשם WCCW, שבסיסו היה בטקסס. השידורים זכו לכינוי "קאץ'". כוכבי הארגון, משפחת ואן אריק, התפרסמו מאוד בישראל בעקבותיו ונהיו חלק מהתרבות הישראלית.

בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים בחלק מתוכניות הטלוויזיה האמריקאיות ששודרן, הוצגו כתוביות בעברית.

הערוץ שודר בעבר ב-HOT בערוץ 24 ולאחר הקצאת אפיק זה לערוץ המוזיקה הוא עבר לערוץ 72 בממירים הדיגיטליים. עדיין ניתן לצפות בערוץ באמצעות ממיר אנלוגי, אם כי מספרו משתנה בין אזורי הזכיינות השונים של חברות הכבלים.

כיום ניתן לצפות בערוץ המזרח התיכון ב-yes באפיק 109 וב-HOT בערוץ 150.

בתקופה מסוימת, שודרו בערוץ משחקי כדורגל מישראל ואירופה, שזכויות השידור שלהם נרכשו על ידי צ'רלטון (גוף שידור) ושודרו על ידי שדרים ופרשנים ישראלים כגון מוטי חביב ומוטל'ה שפיגלר.

הערוץ נמצא בבעלות רשת הטלוויזיה הנוצרית- אמריקאית LeSEA, מאז נרכש על ידה בשנת 2001 מרשת

השידור הנוצרית-אמריקאית CBN.

הערוץ משדר ברובו תוכניות דת נוצריות.

כמו כן, משדר הערוץ משחקי פוטבול מליגת הNFL האמריקאית.

קרב רורק'ס דריפט

רורק'ס דריפט (אנגלית: Rorke's Drift; "מעברת רורק") היה מיסיון בפרובינציית נאטאל שנמצא כיום בשטחה של דרום אפריקה. המבנה ניצב סמוך למעברה בנהר הבפאלו, שהתווה את הגבול בין נאטאל לממלכת זולו. המיסיון הותקף על ידי צבא הזולו ב-22 בינואר 1879 מיד אחרי תבוסת הצבא הבריטי בקרב איסאנדלוואנה. במשך יומיים (22-23 בינואר 1879) עמדו 139 חיילים בריטים, בפיקודו של סגן ג'ון צ'ארד, מול התקפות עזות של כוח זולו גדול שמנה כ-3,500 עד 3,700 לוחמים.

רדוקסיון

רדוקסיון (בספרדית: Reducción) הוא צורת התיישבות המאפיינת את המושבות הספרדיות בעולם החדש. יישובים אלה אוכלסו בתושביהם הילידים של המושבות במטרה להטמיע בהם את התרבות הספרדית ולבצע פעילות מיסיונרית.

כבר בראשית הקולוניזציה הספרדית של אמריקה, ראה הכתר הספרדי חשיבות בהטמעת התרבות הספרדית ובהפצת הנצרות בקרב הילידים ובדחיקתם של תרבויותיהם הם. חוקי בורגוס מ-1512 קבעו כי על הילידים לגור בסמוך לערים הספרדיות המוקמות ביבשת, כדי להבטיח הליך מתמשך של המרת דת, באמצעות הגעתם של הילידים לכנסיות והתבוננות באורח החיים הספרדי. עיקרון זה נבע הן מאופייה האוונגליסטי של הכנסייה הקתולית, והן ממורשת תהליך הרקונקיסטה בספרד. לעיקרון הייתה גם חשיבות דמוגרפית, כלכלית ופוליטית, שכן הדבר אפשר שליטה אפקטיבית יותר בילידים, וכן גביית מסים יעילה יותר.

ב-1531 הוציאה מלכות המשנה של ספרד החדשה הנחיות להקמת הרדוקסיונים. לפי ההנחיות, בכל רדוקסיון יש להקים כנסייה ובה כומר אחראי. כן נקבע בהן כי הרדוקסיונים ינוהלו באופן קומונלי, וכי משאביהם, לרבות האדמות עליהם יוקמו, יהיו שייכים להם.

מרבית הרדוקסיונים הוקמו בידי הכתר הספרדי, אך כמה מהם הועברו לאחריותם של אנשים פרטיים, שהפעילו אותם בהתאם לעקרונות האנקומיינדה. כל קבוצת רדוקסיונים נקראה קורחימיינטו (Corregimiento), שעליה היה אחראי הקורחידור. הקורחידורים לא קיבלו שכר, והשררה בה נשאו ללא תמורה גרמה למעשי שחיתות רבים.

המסדר הפרנציסקני והמסדר הישועי הקימו אף הם רדוקסיונים, בעיקר במלכות המשנה של פרו. רדוקסיונים אלה היו למפותחים ולמשגשגים ביותר, במיוחד אלה שבאזור פרגוואי של ימינו ובסביבתה, כדוגמת המיסיונים הישועיים בצ'יקיטוס, במזרח בוליביה של ימינו, או המיסיונים הישועיים של הגוארני באזור מדינת פראנה שבברזיל של ימינו ופרובינציית מיסיונס הארגנטינאית, שאף קרויה על שמם.

ערכים בנצרות
נצרות
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האבהבןרוח הקודש
זרמים עיקריים
נצרות קתוליתנצרות פרוטסטנטית (לותרניזםקלוויניזםאדוונטיזםבפטיזםמתודיזםאוונגליקליזם) • הכנסייה האנגליקניתנצרות אורתודוקסיתנצרות אוריינטליתהכנסייה האשורית ("נסטוריאנית")
היסטוריה של הנצרות

הוועידות האקומניות • האיקונוקלאזם
פילוג הכנסייה הנוצריתמסעי הצלב
הפילוג המערביהרפורמציה
המיסיון • היסטוריה של המיסיון הנוצרי

חגים נוצרים

ליטורגיהחג המולדחג הפסחאהלוח הגרגוריאניהלוח היוליאניחגי קדושים נוצרייםחגים ניידיםהתענית

אישים מרכזיים

הבתולהיוחנן המטבילהשליחיםפאולוספטרוסאתנסיוסאוגוסטינוסאבות הנצרותתומאס מאקווינסלותרקלווין

תאולוגיה נוצרית

מונותאיזםהשילוש הקדושהקרדולוגוס
כריסטולוגיהאינקרנציההלידה הבתולית
צליבת, תחיית ועליית ישוהביאה השנייה
החטא הקדמון • כפרה • חסד • גאולה • אנטיכריסט

הפולחן הנוצרי

הסקרמנטיםטבילהוידויסעודת האדון
צלבאיקוניןתפילהקדושיםסקרמנטליםמזבחהצטלבות (נצרות)

כתבים נוצריים

הברית הישנההברית החדשה
הבשורותהספרים החיצונייםספר השעותהגיוגרפיה • הקאנון הנוצרי

ההיררכיה הכנסייתית

אפיפיורפטריארךחשמןארכיבישוף
בישוףכומרדיאקוןנזיר

מבנים

אדריכלות כנסיותכנסייהמנזראגן טבילהבפטיסטריוםקתדרלהמאוזוליאוםקפלהבזיליקה

ראו גם

נצרות ואנטישמיות
עדי יהוהמשפט קאנוני
יהדות משיחית

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.