מינהל מקרקעי ישראל

מינהל מקרקעי ישראל הוא הגוף שניהל את קרקעות המדינה בישראל עד סוף פברואר 2013, מכוח חוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960. ב-1 במרץ 2013 הפך המינהל לרשות מקרקעי ישראל.

מינהל מקרקעי ישראל
Israel Land Administration Logo
מידע כללי
תחום שיפוט חוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960
משרד אחראי שר האוצר ושר החקלאות במשותף
הקמה 1960
פירוק 2013
סוכנות מחליפה רשות מקרקעי ישראל
האתר הרשמי

הקמת המינהל

מינהל מקרקעי ישראל הוקם בשנת 1960, בעקבות חקיקה של הכנסת המורה על הקמתו,[1] לשם ניהול אדמות המדינה: אדמות בבעלות ממשלת ישראל, רשות הפיתוח וקרן קיימת לישראל. למנהלו הראשון של המינהל מונה יוסף ויץ,[2] ותחתיו פעלו שני אגפים: אגף לבעלות ורישום, בראשות משה לוין, שעבר למינהל מרשות הפיתוח, ואגף לשימוש בקרקע, בראשות ראובן אלוני, שעבר למינהל ממשרד החקלאות.[3]

פעילות המינהל

המינהל ניהל את הקרקעות שבבעלות שלושה גופים:

  • מדינת ישראל: שבבעלותה מקרקעין שהיו בבעלות הנציב העליון הבריטי ערב הקמת המדינה וכן מקרקעין שנרכשו או הופקעו לטובת המדינה לאחר הקמתה.
  • קרן קיימת לישראל: שבבעלותה מקרקעין שנרכשו על ידי הקרן במהלך שנות קיומה מאז נוסדה בשנת 1901, למטרת התיישבות יהודית בארץ ישראל.
  • רשות הפיתוח: שלה הועברו מקרקעיו של מי שהוגדרו על ידי המחוקק כ"נפקדים" - דהינו:
    • מי שהיה בעליו החוקי של נכס בתחומי מדינת ישראל, החזיק בנכס או נהנה ממנו, ובתקופה שבין כ"ט בנובמבר 1947 לבין ביטול מצב החירום שהוכרז בידי מועצת המדינה הזמנית [דבר שטרם אירע] היה אזרח של ירדן, לבנון, מצרים, סוריה, עיראק, ערב הסעודית או תימן, או לתושב של חלק מארץ ישראל שמחוץ לשטח מדינת ישראל.
    • מי שהיה אזרח ארצישראלי ויצא עד 1 בספטמבר 1948 למקום מחוץ לארץ ישראל.
    • מי שהיה ארצישראלי ויצא למקום בארץ ישראל שהיה מוחזק באותה שעה בידי כוחות שביקשו למנוע את הקמת מדינת ישראל או שנלחמו בה.

נכסים אלה הוקנו לאפוטרופוס לנכסי נפקדים שהעבירם לרשות הפיתוח, גוף שהוקם על פי חוק בשנת 1951. התמורה ממכירתן נשמרה באוצר המדינה, אולם נרשמה, כסכום שיעמוד במסגרת הסדר שלום כולל למימון יישוב הפליטים במקומות הימצאם, בקיזוז התביעות הנגדיות שיהיו ליהודים עולי מדינות ערב על הרכוש שהניחו במדינות אלה.

בניהולו של המינהל נמצאים 93 אחוזים משטח מדינת ישראל שהם כ-22 מיליון דונם.

מדיניות המינהל נקבעת על ידי מועצת מקרקעי ישראל, שהוקמה על פי חוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960.

רוכשי זכויות באדמות המינהל בקרקעות עירוניות חוכרים אותן בחכירה לדורות ולא בבעלות. ההתקשרות מול המינהל נעשית באחת משתי דרכים:

  1. חתימת "חוזה פיתוח" עם המינהל לפיו מתחייב היזם (בין שהינו אדם פרטי העומד לבנות את בית מגוריו על גבי אדמת המינהל, ובין אם זו חברה קבלנית העומדת לבנות בתי דירות למכירה לציבור), לפתח את הקרקע ולבנות עליה בהתאם לתוכניות שאושרו על ידי המינהל וגורמי התכנון המוסמכים ובהתאם לתנאי חוזה הפיתוח.
  2. חתימת "חוזה חכירה" עם המינהל, בין אם על ידי האדם הפרטי שהקים את בית מגוריו על אדמת המינהל, בגמר בניית הבית, ובין אם על ידי מי שקנה דירה או נכס אחר, בבניין שהקים קבלן על אדמת המינהל (ובאופן זה גם כל אדם אחר, החל ממי שרכש מן הרוכש הראשון וכל הרוכשים הבאים בשרשרת הרכישות של אותו נכס).

תחומי הפעילות המרכזיים של מינהל מקרקעי ישראל הם:

  • ניהול מלאי המקרקעין שבאחריות המינהל
  • יצירת עתודות לקרקע בבעלות ציבורית למטרות לאומיות
  • שיווק קרקעות והקצאתן לייעודים שונים
  • טיפול בחוכרים ובמשתכנים
  • פיקוח על שימושי קרקע שונים

היסטוריה אדמיניסטרטיבית

בחוק מינהל מקרקעי ישראל נקבע כי שר האוצר ושר החקלאות יהיו ממונים על ביצועו במשותף.

על מנת לקיים את ההחלטה הראשונה של המינהל, להחכיר נחלות ישירות למתיישבים, ב-1965 חולקו קרקעות המדינה החקלאיות לאגודות שיתופיות במושבים במטרה להגדיר את גבולות הנחלות ומטרות השימוש בקרקעות. ההעברה הייתה אמורה להיות באמצעות חוזים זמניים אך החוזים הוארכו ומציאות זו התקבעה כך שהבעלות על הקרקעות נותרה אצל האגודות השיתופיות. כמו כן, האגודות שאליהן הועברו הקרקעות, לרוב כללו מספר מצומצם יחסית של מתיישבים. כך נוצר מצב שבו נמסרו אדמות רבות למספר מצומצם של אנשים במרחב הכפרי, בסתירה למטרת ההחלטה המקורית, דבר שהקשה על המדינה לעשות שימוש בקרקעות אלו בעשורים מאוחרים יותר.[4]

כחלק ממתן מענה למשבר הדיור שהחריף עקב הגידול בקליטת העלייה מברית המועצות, הממשלה החליטה[דרוש מקור] ב-1990[דרושה הבהרה] על העברת המינהל לאחריות משרד הבינוי והשיכון ומינוי שר הבינוי והשיכון, אריאל שרון, כיו"ר מועצת מקרקעי ישראל.

בשנת 1996 הוקם משרד האנרגיה והתשתית המורחב (משרד התשתיות הלאומיות) בראשות אריאל שרון ואליו הועברו נציבות המים ממשרד החקלאות ומינהל מקרקעי ישראל ממשרד הבינוי והשיכון. הקמת המשרד הייתה תוצאה של אולטימטום שהציב דוד לוי, דאז בכיר בליכוד, מכיוון שהתוכנית המקורית של רה"מ בנימין נתניהו הייתה להכפיף את המינהל למשרד ראש הממשלה.

גם אהוד ברק בהיותו ראש הממשלה ניסה להכפיף את המינהל למשרדו; תוכניתו של ברק הייתה כי במשרד ראש הממשלה תוקם "רשות לתכנון לאומי" ואליה יועברו מינהל התכנון, המועצה הארצית לתכנון ובנייה, הוועדות המחוזיות לתכנון ובנייה, לשכות התכנון המחוזיות וועדות הערר המחוזיות ממשרד הפנים ומינהל מקרקעי ישראל ממשרד התשתיות הלאומיות. תוכנית זו נכשלה לאחר התנגדות של שר הפנים נתן שרנסקי ושר התשתיות הלאומיות אליהו סויסה וטענותיהם כי הקמת הרשות תביא לריכוזיות יתר.

ראש הממשלה היחיד שהצליח עד כה להעביר את המינהל לאחריות משרדו, בלא לחץ קואליציוני או פוליטי, היה אריאל שרון, שלא היה שבע רצון ממינויו של אפי איתם כשר התשתיות הלאומיות ולכן לא רצה שאיתם יהיה אחראי על מינהל מקרקעי ישראל. ב-2003 הוקם משרד התעשייה והמסחר המורחב (שאליו צורף תחום העבודה ממשרד העבודה והרווחה) בראשות אהוד אולמרט והמינהל הועבר לאחריותו. ב-2005, לאחר שאולמרט מונה לשר האוצר, הועבר המינהל עקב עומס לאחריותו של שר התיירות אברהם הירשזון. ב-2006 הוחזר המינהל לאחריות משרד הבינוי והשיכון וב-2015 הועבר שוב לאחריותו של שר האוצר[דרוש מקור].

המעבר ממינהל מקרקעי ישראל לרשות מקרקעי ישראל

בשנת 2009 אישרה הכנסת את התיקון בחוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7) שהפך את המינהל לרשות מקרקעי ישראל, כאשר אחת מהמטרות המרכזיות הייתה העברת הבעלות בקרקעות עירוניות לידי החוכרים המחזיקים בהם ביעודי מגורים ותעסוקה. רשות מקרקעי ישראל החלה לפעול ב-1 במרץ 2013.

ועדת רונן ורכישת אדמות המינהל

בשנות ה־90, בעקבות החלטת ועדה ממשלתית שנקראה "ועדת רונן", מועברת זכות בעלות (העדיפה על חכירה) לרוכשי דירות מגורים בשיכונים הציבוריים שנבנו על אדמות המינהל, בעת הרישום הראשון של הדירה ע"ש המשתכן בלשכת רישום המקרקעין (המכונה בציבור בשם "הטאבו") על ידי החברה המשכנת. זאת בהתקיים לגביהם 3 תנאים:

  • שהדירה היא בבניה רוויה, דהינו בבית דירות שיש בו לפחות 2 קומות ו 4 דירות.
  • שזכויות החכירה של המשתכן הינן מהוונות (דהיינו שמלוא דמי החכירה, עבור תקופת החכירה במלואה, שולמו על ידי המשתכן מראש, דבר המקנה למשתכן פטור מתשלום דמי חכירה שנתיים והפוטר אותו מתשלום דמי הסכמה למינהל בעת מכירת דירתו לאחר).
  • שהבניין בו מצויה הדירה לא הוקם על אדמת הקרן הקיימת, אשר באמנת היסוד שלה משנת 1901 אימצה את האמור בתנ"ך ויקרא פרק כ"ה פס' כ"ג

וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת

(דהיינו שהבניין הוקם על גבי מקרקעין שבבעלות מדינת ישראל או רשות הפיתוח בלבד).

באופן זה נרשמו בשנים האחרונות כ-40,000 דירות בבעלות רוכשיהן והן מהוות מה שנהוג לכנות בציבור "קרקע פרטית".

סוגיות ציבוריות בנוגע למינהל

שני נושאים הנוגעים למינהל מהוים סוגיות משמעותיות בדיון הציבורי:

שימוש בקרקע חקלאית למטרות מסחריות

ניצול אדמות המגזר החקלאי שבבעלות המינהל למטרות מסחריות של הקמת קניונים ושכונות מגורים יוקרתיות, כלומר שימוש חורג. בעניין זה חלו בשנים האחרונות שינויים במדיניות המינהל לכאן ולכאן. תוך כדי התנודות שחלו בעניין זה, הוקמו בשנים האחרונות קניונים ושכונות מגורים על גבי האדמות החקלאיות של קיבוצים רבים. ההתפתחות האחרונה בעניין זה היא ההוראה שנתן היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בראשית שנת 2005 שלא לאשר את ההחלטה מספר 979 של מועצת מקרקעי ישראל, שהעניקה זכויות מסחריות בתוך חלקות המגורים שבנחלות החקלאיות. ככל הנראה הסוגיה בכללותה טרם הוכרעה סופית. בשנת 2007 תוקנה החלטה 979 בהחלטה 1155 של מועצת מקרקעי ישראל שקבעה את השימושים הלא חקלאים המותרים בקרקע חקלאית.

שימוש באדמות קק"ל

איסור החכרת בתי מגורים שהוקמו על אדמות הקק"ל לאנשי המגזר הערבי, כיוון שמטרת הקק"ל כפי שנקבעה באמנת היסוד שלה משנת 1901 היא לרכוש קרקעות להתיישבות יהודים בארץ ישראל. יש הסבורים שיש בכך משום אפליה לא מוצדקת של ערבים ודרוזים אזרחי ישראל. הסיבה לכך היא שלפני קום המדינה היו בבעלות המנדט הבריטי והיישוב היהודי פחות מ־20% מהקרקעות (עוד כמה אחוזים היו ללא בעלות, בעיקר בנגב), לאחר מלחמת העצמאות הגדילה המדינה במהירות את כמות הקרקעות שבבעלותה, וכיום היא מחזיקה בכ־92% מהאדמות בתחומי הקו הירוק. המדינה עשתה זאת בעיקר על ידי הפקעת רכושם של פליטים פלסטינים, אשר ברחו בזמן מלחמת העצמאות, וחזרתם לבתיהם נמנעה. בנוסף, הופקעו קרקעות של ערביי ישראל, (רובן הגדול בזמן הממשל הצבאי)[5]. כיום נותרו בבעלותם הפרטית של ערביי ישראל, המהווים כ־20% מאוכלוסיית ישראל, רק כ־3.5% משטח המדינה (אם כי יש לציין שבבעלות פרטית של יהודים, המהווים כ-80% מאוכלוסיית ישראל, נמצאים גם כן רק 3.5% משטח המדינה - כלומר, באופן יחסי לגודל האוכלוסייה, כמות הקרקע הפרטית שבידי ערבים גבוהה פי חמישה מזו שבידי יהודים).

רוב קרקעות המדינה הוקצו למטרות התיישבות, חקלאות ולכוחות הביטחון. על הקרקעות המוקצות הוקמו כ־700 יישובים יהודיים בכל אזורי המדינה על פי שיטה שנודעה כ"חוזה תלת-צדדי". לפי הסדר זה, קרקעות המדינה נמצאות בחכירה רב-דורית משותפת של:
  1. היישוב כקולקטיב.
  2. מינהל מקרקעי ישראל.
  3. הסוכנות היהודית.
כמו כן, ניתנה ליישובים היהודים רשות לסנן את תושביהן על פי התאמתם ליישוב, מנגנון שנוצל ביישובים רבים למניעת כניסתם של אזרחים ערבים. חוקיותו של מערך ממסדי זה עורערה על ידי הפסיקה בבג"ץ קעדאן. שופטי בג"ץ קיבלו את העתירה שהוגשה באמצעות האגודה לזכויות האזרח בישראל וקבעו כי המדינה לא הייתה רשאית לפי דין להקצות קרקעות מדינה לסוכנות היהודית, לצורך הקמת היישוב הקהילתי קציר על בסיס של אפליה בין יהודים לבין מי שאינם יהודים. בינואר 2005 קבע היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז כי על הפרקליטות להשיב לבג"ץ על עתירה שהוגשה בנדון, כי עמדת הפרקליטות היא כי על קק"ל למכור אדמות גם לערבים. מזוז ביסס קביעתו על עקרון השוויון.

על המצב שבו רוב מוחלט של אדמות המדינה נמצא בבעלות ציבורית קמו עוררים בטענה כי הדבר מנוגד לעקרון זכות הפרט לקניין חופשי ומונע יוזמה חפשית. מנגד נטען כי ללא בעלות מדינת ישראל על אדמותיה לא ניתן היה לקלוט את גלי העלייה, לאפשר דיור ציבור לעולים, למחוסרי דיור ולזוגות צעירים ולהקים את ערי הפיתוח (באמצעות חברות ציבוריות משכנות כדוגמת עמידר ועמיגור), ואת ההתיישבות החקלאית במלוא היקפה.

מעבר מהחכרה למכירה - הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל

במסמך של משרד האוצר (אפריל 2009), המציג את הרפורמות המבניות במשק לשנים 2009-2010, נרשם כי יש "להעביר בחוק את הבעלות בקרקע לידי כלל החוכרים המחזיקים בחוזי חכירה לדורות ביעודי מגורים ותעסוקה.[6] במסמך מוצע להקים לשם כך רשות מקרקעין ממשלתית חדשה שתנהל את קרקעות המדינה - רשות מקרקעי ישראל. הרפורמה מתחילה בקרקעות העירוניות אולם בחלק מאותו מסמך[7] מופיעות הנחיות שמטרתן הפשרת הקרקע החקלאית (המהווה את החלק הגדול בקרקעות המדינה) לסחר נדל"ני. משרד האוצר מסביר צעדים אלו בכך שלטענתו המינהל מהווה חסם בפני הפיתוח הכלכלי במדינת ישראל, היות שהקרקע מהווה גורם ייצור מרכזי במרבית הפעילויות הכלכליות במשק.[8]

שינוי זה הוצע במסגרת חוק ההסדרים 2009, המכיל בתוכו סעיף "הרפורמה במקרקעי ישראל". רפורמה זו מהווה חלק מתהליך של הפרטת המינהל, ונמתחת עליה ביקורת ציבורית רבה, הן בשל המשמעות הרחבה של הפרטת המינהל ושל מכירת קרקעות המדינה, והן בשל השיטה של שינוי החוק במסגרת חוק ההסדרים (המונעת דיון ציבורי ראוי בנושא, לטענת המבקרים). כמו כן יש הטוענים כי השינוי מנוגד לחוק יסוד: מקרקעי ישראל ולאמנת קק"ל עם המדינה (1961); על פי ההסכם הקואליציוני של הליכוד עם ש"ס[9], אם קק"ל לא תסכים לשינויים המוצעים ברפורמה, תיסוג מדינת ישראל מאמנה זו איתה, ובכך תאבד קק"ל את השפעתה על המדיניות הקרקעית בישראל.

בדיון שנערך בכנסת על הרפורמה במינהל ב-22 ביולי 2009, לא התקבל רוב של תמיכה בקרב חברי הכנסת, ועל כן נדחתה ההצבעה בנושא.

לאחר משא ומתן שהתנהל בין הנהלת המינהל ומשרד האוצר ובין לארגון העובדים והסתדרות נחתמו הסכמים שהוצאו אל הפועל. מכוחם פרשו מרצון כ-200 עובדי המינהל והעובדים הנותרים שובצו לתפקידים החדשים בהתאם למבנה החדש של רשות מקרקעי ישראל.

דעות נוספות על הרפורמה

מבקרי הרפורמה מצביעים על מספר משמעויות שיהיו לה על החברה הישראלית:

  • אין דרך להבטיח שהקרקע בבעלות פרטית לא תירכש גם על ידי גורמים עוינים למדינה.[10]
  • מבחינה כלכלית חברתית - בעלי האמצעים שבאפשרותם תהיה רכישת קרקעות, יוכלו לרכוש בכך כוח רב על הכלכלה הישראלית, בהיות הקרקע מרכיב ההון הבסיסי ביותר (כמעט ולא ניתן לייצר בלא קרקע). יכולתה של המדינה לתכנן ולהיות מעורבת בכלכלה תפחת. הדבר עשוי גם להיות בעל משמעות במציאת דיור לעולים חדשים ויצירת תעסוקה בפריפריה.[11]
  • מבחינה סביבתית - ייווצר קושי באכיפת חוקים "ירוקים" ובשמירה על מרחבים ירוקים על קרקע פרטית. הארגונים הירוקים והאזרחיים איגדו את צעדי המחאה שלהם תחת הקואליציה האזרחית-סביבתית נגד הפרטת הקרקעות, ויצאו בקמפיין ציבורי ותקשורתי תחת הכותרת "ביבי יחלק את ירושלים. לעשירים".[12]

ההתנגדות לרפורמה מגיעה ממגוון רחב של הקשת הפוליטית. בין המתנגדים: תנועות נוער, קבוצת אנשי אקדמיה שפרסמה מכתב גלוי לראש הממשלה,[13] רבנים מסוימים,[14] ארגונים ירוקים (החברה להגנת הטבע, מכון דש"א, אדם טבע ודין), ארגונים חברתיים (התנועה לאיכות השלטון, יסו"ד - ישראל סוציאל-דמוקרטית, עבודה שחורה, אתר לחץ חברתי, האגודה לצדק חלוקתי, המכון לאסטרטגיה ציונית), חברי כנסת מהאופוזיציה ומספר חברי כנסת מהקואליציה של הליכוד, התנועה למען איכות השלטון (מכיוון שלטענתם במועצת רשות המקרקעין החדשה שתוקם יש רוב לנציגי משרדי הממשלה, הנתונים ללחצים פוליטיים, מה שיקל על גורמים מקורבים למרכזי המפלגות הגדולות לרכוש את הקרקעות; בנוסף, העברת סמכויות אל הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה, שהואשמו לא אחת בפוליטיזציה ובייצוג האינטרסים של ראשי הרשויות המקומיות, עשויה לטענתם להקל על חברי מפלגות העוסקים בתחום הנדל"ן לקדם את תוכניותיהם), ועוד.

כמו כן, גם בתוך המבקרים יש הטוענים כי קיים צורך ברפורמה משמעותית במינהל מקרקעי ישראל - אולם רפורמה זו לא צריכה לטענתם לכלול את הפרטתו והעברת אדמות המדינה לידיים פרטיות.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • חיים זנדברג, מקרקעי ישראל: ציונות ופוסט ציונות, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי שליד הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית, 2007
  • יוסי כץ, והארץ לא תימכר לצמיתות: מורשת קרן קיימת לישראל והחלת עקרונותיה בחקיקה בישראל, הוצאת המכון לחקר תולדות קרן קיימת לישראל, ירושלים, הקתדרה ללימודי תולדות קרן קיימת לישראל ומפעליה, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ב[15]
  • פ' נרקיס, מינהל מקרקעי ישראל (רשות מקרקעי ישראל) - דינים והלכות, הוצאת "אוצר המשפט", 2016.

קישורים חיצוניים

הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל
מבקר המדינה
נציב תלונות הציבור

הערות שוליים

  1. ^ אושר 'חוק מקרקעי ישראל', דבר, 26 ביולי 1960
  2. ^ י. וייץ מנהל מקרקעי ישראל, דבר, 22 באוגוסט 1960
  3. ^ הושלם תקן "מקרקעי ישראל", דבר, 24 בינואר 1961
  4. ^ נמרוד בוסו, המדינה העבירה קרקע בשווי עשרות מיליארדים לידי המושבים. מי שייקח אותה מהם - יפתור את משבר הדיור", באתר TheMarker‏, 15 ביוני 2015
  5. ^ בזמן הממשל הצבאי הופקעו כ-75,000 דונם לפי: אלי רכס, ערבי ישראל והפקעת הקרקעות בגליל. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, 1977, עמ' 11.
    לעומת זאת, לפי: A. Abu Kishk, R.A. Abed el-Razik & U.Davis, 'Problems of Palestinians in Israel – Land, Work, Education', Journal of Palestine Studies, vol. 7, no. 3 (Spring 1978), p.32, הופקעו בתקופה זאת כחצי מיליון דונם של ערבים אזרחי ישראל
  6. ^ (סעיף 7 עמ' 100)
  7. ^ סעיפים 14 ו-15
  8. ^ (פרק מינהל מקרקעי ישראל - דברי הסבר)
  9. ^ (סעיף 41.6 פסקה ז')
  10. ^ אלי כהן, לשעבר הממונה על השכר באוצר, התבטא בנושא זה בראיון לרינו צרור במעריב, 1 באוגוסט 2008:

    אם נגמיש את הבירוקרטיה מול הכרישים, לפי הערכה שלי, תוך מספר חודשים כל הקרקעות יגמרו, אנחנו נמצא אותן תוך שנתיים, בשרשור, בבעלות אילי הון ברשות הפלסטינית...

  11. ^ מתייחסת לכך עו"ד רחל זכאי, לשעבר יועצת משפטית למינהל מקרקעי ישראל:

    אם תופרט הקרקע, היא לא תעבור לידי הציבור הרחב במתכונת של צדק חלוקתי. היא תעבור לידי מספר בעלי הון שישלטו במשאב היקר והחשוב הזה. ואלה, גם אם התנהלותם תהיה הגונה, יפעלו על-פי שיקוליהם, תוך שימת דגש לגיטימי מבחינתם על האינטרס הכלכלי שלהם. לכל אחד צריך להיות ברור כי אין לאף אדם זכות לבקש ממי שרכש נכס במיטב כספו שינהג בו בדרך שאינה הולמת את האינטרסים שלו. ומה יעשה הציבור אם ביום מן הימים ירצה לקבוע כיעד לאומי התיישבות באזור מסוים ולא באזור אחר? ילך אצל בעלי הממון שהקרקע עברה לידיהם ויבקש את חסדיהם? (30 באפריל 2008)

  12. ^ אתר הקמפיין של הארגונים הירוקים
  13. ^ מכתב אנשי האקדמיה
  14. ^ העצומה
  15. ^ ביקורת: חיים זנדברג, ‏איסור העברת מקרקעי ישראל: היסטוריה ומציאות, קתדרה 112, יוני 2004, עמ' 174-169.
אל-עראקיב

אל-עראקיב (בהגיה בדואית: אל-עראגיב, בערבית: العراقيب) הוא יישוב בדואי בלתי מוכר, שנמצא כ-10 קילומטרים צפונית לבאר שבע, בסמוך ליישוב גבעות בר ולא הרחק מרהט.

בדואים שכנו באל-עראקיב לפני קום המדינה במעט בתי קבע ובאוהלים, ועיבדו את הקרקע. הם פונו מהמקום ב-1951 על ידי הממשל הצבאי, והקרקע הופקעה בחוק רכישת מקרקעין. האדמות הושכרו על ידי מינהל מקרקעי ישראל לעיבוד חקלאי עד 1998, אז התחילו בו עבודות יעור של קרן קיימת לישראל.

במשך השנים מאז ניהלו חלק מהמפונים וצאצאיהם מאבק על מנת לחזור למקום, ולזכות בבעלות על האדמות. והקימו במקום כפר בלתי חוקי. הכפר נהרס בשנת 2010, מבנים זמניים שבונים תושביו נהרסו מעל למאה פעמים, והמקום הפך לסמך של מאבק הבדואים בנגב.

בסיומו של מאבק משפטי ארוך בין המדינה ובין אחת מהמשפחות שפונו מאל-עראקיב שדרשה להכיר בבעלותה על אדמות במקום, פסק בית המשפט העליון במאי 2015 כי מדובר באדמות מדינה המיועדות לשימוש ציבורי.

בג"ץ הקרקעות

בג"ץ הקרקעות הוא פסק דין של בג"ץ בעקבות עתירה שהגישה בשנת 2001 הקשת הדמוקרטית המזרחית באמצעות עו"ד אביגדור פלדמן, נגד שר התשתיות הלאומיות, מינהל מקרקעי ישראל, מועצת מקרקעי ישראל, תנועת המושבים, התנועה הקיבוצית המאוחדת, הקיבוץ הארצי, התאחדות האיכרים ועוד.

העתירה עסקה בהחלטה 727 של מינהל מקרקעי ישראל שנתנה הרשאה לקיבוצים ומושבים לשינוי יעוד של קרקע חקלאית. משמע, היכולת להפשיר קרקעות של המדינה ושל הקרן הקיימת לישראל שהוחכרו לקיבוצים ומושבים למטרות חקלאות ולהפכן למיועדות לבנייה. בנייה על גבי קרקעות אלו יכולה להכניס הון רב לקופת הקיבוצים והמושבים, וזאת, לטענת העותרים, ללא תמורה מתאימה למדינה ואזרחיה אשר להם הזכויות על הקרקע. טענת העותרים הייתה שהדבר גורם להעמקת הפערים בחברה וכי החלטת המנהל אינה סבירה בעליל.

בנצי ליברמן

בנצי ליברמן (נולד ב-1959) כיהן מנהל רשות מקרקעי ישראל, ראש המועצה האזורית שומרון, יושב ראש מועצת יש"ע וראש מנהלת תנופה.

ועדת הכלכלה

ועדת הכלכלה היא אחת מוועדות הכנסת הקבועות.

לפי סעיף 100 (א) (3) לתקנון הכנסת, תחומי עיסוקה הם מסחר ותעשייה; אספקה וקיצוב; חקלאות ודיג; תחבורה על כל ענפיה; איגוד שיתופי; תכנון ותיאום כלכלי; פיתוח; זיכיונות המדינה ואפוטרופסות על הרכוש; רכוש הערבים הנעדרים; רכוש היהודים מארצות האויב; רכוש היהודים שאינם בחיים; עבודות ציבוריות; שיכון; תקשורת; מינהל מקרקעי ישראל; אנרגיה ותשתית; מים.

הוועדה מקדמת חקיקה ראשית וחקיקה משנית בכל תחומי פעילותה, מקיימת סיורים ודנה במגוון רב של נושאים שוטפים. כך למשל דנה במהלך הכנסת ה-16, בין היתר, בייקור תעריפי השיחות בטלפונים ניידים, בהיערכות הממשלה להתפרצות שפעת העופות ובהקמת מתקנים להתפלת מים. ישנו מנהג שתפקיד יו"ר הוועדה ניתן לחבר אופוזיציה. עם זאת, בכנסת ה-18 עמדו בראשות הוועדה חברי הכנסת אופיר אקוניס וכרמל שאמה הכהן, שניהם חברי קואליציה. זאת מכורח הסכם עם האופוזיציה בעד ראשות ועדת החוץ והביטחון.

בוועדה פועלות ועדות משנה רבות לנושאים מגוונים. לדוגמה, בכנסת ה-17 פעלו בה:

ועדת המשנה למאבק בתאונות דרכים

ועדת משנה לעניין הטרמינל החדש בנתב"ג (נתב"ג 2000)

ועדת משנה לעניין חישוב תמלוגים לבעלי זכויות יוצרים ומבצעים

ועדת משנה לעניין סעיפים בתקנות הגז

ועדת המשנה של ועדת הכלכלה לעניין הפעלת כביש חוצה ישראל והמשך סלילתו

ועדת משנה לנושא כוונת משרד הביטחון לבטל את נסיעות החיילים ברכבת

ועדת משנה לעניין צו הבזק

ועדת משנה לעניין סיום המשא ומתן עם העובדים להקמת מע"צ החדשה

ועדת משנה לעניין תקינות מערכות הלייזר של המשטרה.בין הוועדות המשותפות לוועדת הכלכלה ולוועדות אחרות מצויות ועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך לעניין חוק הרשות השנייה וועדה משותפת לוועדת הכלכלה וועדת הכספים לעניין משק המים.

חולות סמר

חולות סָמָר הם שטח המכוסה בחולות נודדים הנמצא מדרום למלחת יטבתה שבערבה, כ-2 ק"מ צפונית-מזרחית לקיבוץ אליפז. הדיונות הן האחרונות שנותרו בדרום הערבה והן ייחודיות במגוון הביולוגי והצומח הנדיר שבמקום. במשך השנים השטח עבר כרייה מסיבית והסבה לגידולים חקלאיים; בעשור האחרון מתנהל מאבק מתמשך למניעת חציבת חול בשטח הנותר.

חכירה

חכירה היא חוזה המעביר מאדם או גוף לאחר את הזכות לעשות שימוש בנכס בדרך כלל לתקופה ארוכה (למעלה מחמש שנים) תמורת דמי חכירה. חכירה יכולה להתקיים בנכס שעל פי מהותו ניתן להחזקה ולשימוש ממושכים ולכן הוא אפשרי רק לגבי נכסים שאינם כלים.

כאשר חוכר מקבל נכס לשימושו לתקופת חכירה ארוכה (בחוק מס שבח מקרקעין, למשל, חכירה של למעלה מעשר שנים) שיש עמה זכות לחוכר לרכשם בתום תקופת החכירה בחינם או במחיר הזדמנותי נקראת חכירה מימונית שלעיתים רואים אותה כרכישה מלאה של הנכס, תוך פירעון הסכום בתשלומים. חכירה לתקופה קצרה יותר נקראת חכירה תפעולית והיא במשמעות של שכירות.

הסכם שכירות במקרקעין לתקופה ארוכה מ-25 שנים מכונה "חכירה לדורות".

החכירה משמשת בעיקר בקרקעות, למשל בישראל בהסכמי חכירה של מינהל מקרקעי ישראל. כמו כן נעשה שימוש בחכירה בתחום התחבורה בהסדר הידוע כליסינג, שהוא חכירה של כלי רכב לתקופה של מספר שנים, וכן בתחום הספנות והתעופה כאשר חברת תעופה או חברת ספנות חוכרת ספינה או מטוס מבעליו.

יוסף ויץ

יוסף וַיְץ (כ"ה בטבת ה'תר"ן, ינואר 1890 – 1972) היה מראשי קרן קיימת לישראל, ומהפעילים המרכזיים בהתיישבות, ייעור וברכישת קרקעות בארץ ישראל בתקופת היישוב ובשנות המדינה הראשונות. כונה בשם "אב היערות". מנהלו הראשון של מינהל מקרקעי ישראל.

יעקב עקנין

יעקב עקנין (נולד בינואר 1928) הוא איש צבא ומנהל ישראלי. שירת כקצין בצה"ל בדרגת תת-אלוף, פיקד על אגד ארטילרי במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים ופיקד על המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. לאחר שחרורו כיהן כמנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל.

כפר ביאליק

כְּפַר בְּיַאלִיק הוא מושב באזור הצפון השוכן בסמיכות לקריית ביאליק ושייך למועצה אזורית זבולון.

המושב נוסד בשנת 1934 על אדמות הקרן הקיימת לישראל על ידי עולים מגרמניה, בארגון המשרד להתיישבות יהודי גרמניה, כאגודה שיתופית חקלאית. במהלך השנים הוגדר היישוב כמושב שיתופי, אך נעדרו ממנו מאפייני מושב שיתופי כגון סידור עבודה ותקציב קיום.

היישוב קרוי על שמו של המשורר חיים נחמן ביאליק, שנפטר כחודש לפני הקמת היישוב.

בכפר ביאליק התגוררו בשנות ה-90 של המאה ה-20 כ-130 חברים. בעקבות החלטות 727 ו-737 של מינהל מקרקעי ישראל, ניסה ועד האגודה לקדם הרחבה של היישוב בכ-90 יחידות דיור ופרויקט בנייה משותף עם גד זאבי. אולם בגלל חוסר הסכמה של אחד ממחזיקי הקרקע, חוסר הסכמה עם עיריית קריית ביאליק על מגרש כדורגל שהיה באזור שיועד להרחבה, ובשל סכסוכים פנימיים בין חברי היישוב, לא קודמה ההרחבה במהירות נדרשת, ולאחר שבג"ץ ביטל את החלטה 737 של המינהל בעתירה של הקשת המזרחית, בוטלו התוכניות.

בתחומי המושב נמצא התיכון הטכנולוגי "יעדים".

מאיר זורע

מאיר (זרו) זורע (זארודינסקי) (14 במרץ 1923 - 24 ביוני 1995) היה קפטן במלחמת העולם השנייה ואלוף בצה"ל, איש ציבור וחבר הכנסת, ממייסדי ד"ש.

מיכה טלמון

מיכה טלמון (א בתמוז ה'תרפ"ב, 27 ביוני 1922 בירושלים- כ"ט בשבט ה'תשע"ג, 9 בפברואר 2013 בעומר) היה ראש מינהל מקרקעי ישראל בשנים 1977–1976. הוא פיתח וגיבש את שיטת שיווק המגרשים הנפוצה היום בכל יישוב, "בנה ביתך". זכה באות יקיר באר שבע.

מנהלת תנופה

מנהלת תנופה שהחלה את דרכה כמנהלת סל"ע (סיוע למתיישבי עזה וצפון השומרון), שכונתה גם "מנהלת ההתנתקות", היא גוף שהוקם במשרד ראש הממשלה לטיפול במפוני תוכנית ההתנתקות. בראש המנהלת עמד יונתן בשיא, איש הקיבוץ הדתי, באמצע 2006 החליפה אותו צביה שמעון שהוחלפה בנובמבר 2009 על ידי בנצי ליברמן שהחזיק בראשות מועצת יש"ע במהלך תוכנית ההתנתקות. ב-2011 מונה ליברמן כראש מינהל מקרקעי ישראל והוא הוחלף על ידי הרב ד"ר אופיר כהן, ממפוני הגוש.מטרתה של מנהלת תנופה היא לדאוג למפונים ביום שאחרי, בעיקר מבחינת דיור חלופי (הן קבוע והן זמני), פיצויים, פרנסה וסיוע פסיכולוגי להסתגלות.

בפועל, המנהלת הסתכסכה עם רוב המתנחלים שיועדו לפינוי ורק מעטים פנו אליה לפני ביצוע ההתנתקות. כשבוע לפני ההתנתקות העלתה המנהלת קמפיין תחת הכותרת "לכל מתיישב יש פתרון" אך הוא הורד בעקבות תביעה של הפורום המשפטי למען ארץ ישראל שטענה שמדובר בקמפיין שקרי.

כנגד המנהלת ויונתן בשיא הוטחו האשמות קשות על אטימות, אדישות וחוסר ארגון שהותירו עשרות מפונים ללא קורת גג או דיור חלופי. גם שיכון המפונים בבתי מלון באופן זמני גרר ביקורת קשה על המנהלת עקב חוסר סדר, צפיפות רבה ומחסור במצרכי יסוד למפונים. בעקבות התלונות הקשות, גם מצד אלו שהתפנו מרצון וגם מצד בכירים בצה"ל, הקים מבקר המדינה ועדת בדיקה לחקירת תפקוד המנהלת. דו"ח מבקר המדינה שפורסם בנושא מצא ליקויים רבים בפעולתה של המנהלת והגדיר את הטיפול במפונים כמחדל. למרות הבקורת הקשה על תפקודה, זכתה המנהלת גם לרגעי נחת, מספר מפונים קראו להשארתו של בשיא בתפקיד, והוא זכה לשבחים על יוזמתו לשכן את מפוני עצמונה בשומריה.

ב-2 ביולי 2006 החליפה צביה שמעון את יונתן בשיא כראש המנהלת. ב-9 באוגוסט 2009 החליטה ממשלת ישראל להאריך בשנה את פעילותה של מנהלת סל"ע. ביולי 2011 החליטה הממשלה כי מנהלת תנופה תיסגר במחצית שנת 2013.

משרד החקלאות ופיתוח הכפר

משרד החקלאות ופיתוח הכפר הוא משרד בממשלת ישראל האחראי על החקלאות והמרחב הכפרי. בין פעילויותיו העיקריות של המשרד: תכנון ופיתוח ההתיישבות, החקלאות והכפר, מתן שירותים וטרינריים, שימור קרקע, ניקוז והגנת הצומח. המשרד משתף פעולה עם גופים ציבוריים כגון מינהל מקרקעי ישראל, הרשות הממשלתית למים ולביוב, קרן קיימת לישראל, החטיבה להתיישבות ועוד.

מבנה וסמכויות המשרד שונו במקצת במהלך השנים (למשל: נציבות המים הייתה שייכת בעבר למשרד זה) ועד לממשלת ישראל העשרים וחמש נקרא "משרד החקלאות".

נאות קדומים

פארק נְאוֹת קְדוּמִים - השמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל היא שמורת טבע ביער בן שמן בסמוך אל העיר מודיעין. נאות קדומים רשומה כחברה בע"מ ללא מטרות רווח והקרקע שלה נמצאת בבעלות מינהל מקרקעי ישראל. שטח השמורה כולל כ-2,500 דונם של גבעות. הבוטניקאי וחוקר ארץ-ישראל נגה הראובני היה מהיוזמים העיקריים של הקמת השמורה.

עוזיאל וכסלר

עוזיאל (עוזי) וֶכּסלֶר (ז' בסיוון תרצ"ח, 6 ביוני 1938 - 19 ביוני 2017) היה יקיר ירושלים, יזם ומנהל, ראש מינהל מקרקעי ישראל והרשות לפיתוח ירושלים. ייסד את עזריאלי - מכללה אקדמית להנדסה ירושלים (לשעבר המכללה האקדמית להנדסה ירושלים) ושימש כנשיאה. כיהן כיושב ראש קרן גבריאל שרובר.

רשות הפיתוח

רשות הפיתוח (ר"פ) היא גוף ממשלתי שהוקם בשנת 1951 על-פי חוק רשות הפיתוח (העברת נכסים) תש"י-1950, שחוקק ב-31 באוגוסט 1950. הרשות יועדה לנהל את האדמות שהופקדו בידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים לאחר מלחמת העצמאות, ואת הקרקעות שהופקעו על-פי חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים) תשי"ג-1953. המושג נכסי נפקדים מתייחס לנכסים אשר נעזבו במהלך מלחמת העצמאות על ידי ערבים תושבי ארץ-ישראל המנדטורית. על פי הצעת החוק המקורית, רשות הפיתוח הייתה אמורה להיות מנוהלת על ידי אדם אחד, נציג משרד האוצר. אולם במהלך הדיון בכנסת שונה החוק והוא התייחס לחבר בני אדם. חבר זה כלל נציגים של משרד האוצר, משרד החקלאות, משרד התעשייה ומשרד העבודה, ונציגים של הסוכנות היהודית והקרן הקיימת לישראל. החוק אישר לרשות הפיתוח פעילות רחבה ביותר בנכסים שהופקדו בידיו. לראשונה נדונה אפשרות מכירת קרקעות לגורמים פרטיים. לאחר פולמוס נרחב בנושא, הוחלט שהמכירה לפרטיים תוגבל לקרקע עירונית בלבד, בגבול של עד 100,000 דונם. קרקעות לא עירוניות הותר לרשות הפיתוח למכור למוסדות ממשלתיים, לקרן הקיימת, לרשויות מקומיות או למוסדות מוכרים ליישוב ערבים מחוסרי קרקע.רשות הפיתוח בחרה למכור את הקרקעות במחירים מסובסדים למוסדות ציבוריים ועל כך ניטש בציבור ויכוח. היו שטענו שהיה על רשות הפיתוח למכור את הקרקעות במחירי השוק כדי לגייס כסף למדינה. אחרים התלוננו על אפליה במכירת הקרקעות המסובסדים. מכירת הנכסים התנהלה בעצלתיים וההכנסות היו נמוכות בהרבה מהציפיות. בתחילת 1954 שונתה המדיניות והוחלט להוציא למכירה כמות גדולה של נכסים, בין השאר כדי לממן פיצויים לנפקדים נוכחים.

אחת הפעילויות המרכזיות של רשות הפיתוח הייתה השכרת מבנים לדיירים. עם הזמן הועבר הטיפול במבנים מושכרים ברחבי הארץ לידי חברת עמידר ורשות הפיתוח ניהלה את הדירות בשלוש הערים הגדולות. לאחר הקמת מינהל מקרקעי ישראל, בקש יוסף ויץ שהועמד בראש המנהל שכל הטיפול במבנים המושכרים יעשה על ידי עמידר והמנהל יטפל רק בקרקעות.

כיום נחשבות האדמות בבעלות הרשות לפיתוח כחלק מהאדמות בבעלות המדינה והן מנוהלות על ידי מינהל מקרקעי ישראל.

שיעור נכסי רשות הפיתוח מכלל מקרקעי ישראל נכון לסוף 2011 הם כ-10%, ומכלל נכסי המינהל הם כ-12%.

רשות מקרקעי ישראל

רשות מקרקעי ישראל פועלת החל מ-1 במרץ 2013 מכוח חוק רשות מקרקעי ישראל, ומנהלת את קרקעות המדינה בישראל. הרשות החליפה את מינהל מקרקעי ישראל, שפעל מאז 1960 למטרה זו.

בראש רשות מקרקעי ישראל פועלת מועצת מקרקעי ישראל הקובעת את מדיניות המקרקעין במדינה. בראש המועצה עומד שר האוצר וחבריה הם מנכ"לים של משרדי ממשלה ונציגי קק"ל. רשות מקרקעי ישראל מבצעת את המדיניות הנקבעת על ידי מועצת מקרקעי ישראל. מיולי 2016 עומד בראש הרשות עדיאל שמרון.

שלמה בן אליהו

שלמה בן אליהו (נולד ב-4 בנובמבר 1955) הוא מנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר. קודם לכן כיהן כמנכ"ל משרד הבינוי, מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל וראש המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית.

ישראל מוסדות ממשלתיים בישראל
כלכלה המוסד לביטוח לאומישירות התעסוקהרשות התחרותבנק ישראלרשות המסים בישראלרשות ניירות ערךהלשכה המרכזית לסטטיסטיקהמכון התקנים הישראלירשות החברות הממשלתיותהרשות הלאומית להסמכת מעבדותרשות שוק ההון ביטוח וחיסכוןרשות החדשנות סמל מדינת ישראל
תחבורה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכיםנתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה‏ (מע"צ)חברת נמלי ישראלרשות שדות התעופהרשות התעופה האזרחיתרשות הספנות והנמליםרכבת ישראלהרשות הארצית לתחבורה ציבוריתנת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים
אנרגיה ומים רשות החשמלרשות הגז הטבעיהרשות הממשלתית למים ולביובהשירות המטאורולוגי הישראלי
סביבה רשות מקרקעי ישראלקרן קיימת לישראלקרן היסודרשות הטבע והגניםרשות העתיקות
בינוי ושיכון המרכז למיפוי ישראלהרשות הממשלתית להתחדשות עירונית
דת הרבנות הראשית לישראלהרשות הארצית לשירותי דת
תקשורת רשות השידורתאגיד השידור הישראליהרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיוהמועצה לשידורי כבלים ושידורי לווייןדואר ישראלרשות לאומית לתקשורת (עתידי) • ארכיון המדינה
חברה רשות השירות הלאומי-אזרחיהרשות לשיקום האסיררשות האוכלוסין וההגירההרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהולהרשות לקידום מעמד האישהמבקר המדינהנציבות פניות ילדים ונוער בהשמה חוץ ביתית
בריאות רשות בתי החולים הממשלתיים (בעבר)
משפטים רשות התאגידיםרשות האכיפה והגבייההרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרורהיחידה הממשלתית לחופש המידעהרשות להגנת הפרטיות
חינוך המועצה להשכלה גבוהה
ביטחון פנים שירות בתי הסוהרהרשות הארצית לכבאות והצלההרשות להגנה על עדיםרשות חירום לאומית (בעבר)
ביטחון רשות מעברים יבשתייםהרשות לפינוי מוקשים
ציונות ישראל
נושאים ומושגים מרכזיים התנועה הציוניתהתקווהארץ ישראלאוטואמנציפציהתוכנית בזלתוכנית אוגנדהתוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבותתחיית הלשון העבריתעבודה עברית וכיבוש העבודהחלוציותקיבוץמחתרות עבריות בארץ ישראלכוח המגן העבריכרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשהאנטישמיותטריטוריאליזם יהודיהצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקההכרזת העצמאות ומלחמת העצמאותדגל ישראלהסכסוך הישראלי-פלסטיניפוסט-ציונות ואנטי ציונותהחלטת האו"ם 3379החלטת האו"ם 4686 Zionism-template
זרמים בציונות ציונות מדיניתציונות מעשיתציונות סינתטיתציונות רוחניתהציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטיתציונות רוויזיוניסטיתציונות דתיתארץ ישראל השלמהציונות נוצרית
ארגונים ציוניים קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריהההסתדרות הציונית העולמיתהקונגרס הציוני העולמיהוועד הפועל הציוני וההנהלה הציוניתהסוכנות היהודיתקרן קיימת לישראלקרן היסוד • מינהל מקרקעי ישראל • המשרד הארצישראליהמוסדות הלאומייםהכשרת הישובאוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינהפיק"אהגדודים העברייםההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראלהסתדרות העובדים הכללית החדשהסולל בונההארכיון הציוני המרכזיארכיון התצלומים של קק"ל
תנועות ציוניות ביל"וחובבי ציוןציוני ציוןפועלי ציוןההתיישבות העובדתהתנועה הקיבוציתעליית הנוערתנועת המזרחיברית הציונים הרוויזיוניסטיםציונות ברוסיהציונות בלוב
ראשוני הציונות מבשרי הציונותיהודה לייב פינסקרבנימין זאב הרצלנתן בירנבויםמקס נורדאואחד העםליאו מוצקיןדב בר בורוכובמשה הסנפתלי הרץ אימברדוד וולפסוןחיים ויצמןמשה לייב ליליינבלוםנחום סוקולובנחמן סירקיןיוסף לוריאמקס בודנהיימראדמונד ג'יימס דה רוטשילדיצחק יעקב ריינסאוטו ורבורגנחום גולדמןיחיאל צ'לנובאבא הלל סילברצבי הירש קלישרשמואל מוהליבר
אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב אהרן דוד גורדוןמרטין בובררחל המשוררתשמואל הוגו ברגמןהנרייטה סאלדזאב ז'בוטינסקימאיר בר-אילןחיים ארלוזורובזלמן שזראברהם יצחק הכהן קוקארתור רופיןדוד בן-גוריוןמנחם מנדל אוסישקיןאב"א אחימאירחיים בוגר (בוגרשוב)ברל כצנלסוןאלכסנדר זיידיוסף שפרינצקישראל שוחטשמריהו לויןיוסף טרומפלדורמיכאל הלפרןגרשם שלוםיהודה לייב מאגנסיצחק טבנקיןיצחק בן-צבימנחם בגין • ציונים לא יהודים
ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראלהיסטוריה של ארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.