מים מתוקים

מים מתוקים הם מים שיש בהם כמות נמוכה של מלחים מומסים, בעיקר מלח בישול, ובכך הם שונים ממי ים, שבהם כמות ניכרת של מלחים. בניגוד לשמם, אין בהם שמץ מתיקות. מקורם של כל המים המתוקים במשקעים מאדי המים שבאטמוספירה, שמגיעים לאגמים, נהרות ומאגרי מים אחרים ביבשה באופן ישיר או לאחר המסה של שלג או קרח (ראו מחזור המים בטבע). מים מתוקים חיוניים לקיומם של מינים רבים של בעלי חיים, בעיקר באזורים מדבריים.

מים מתוקים אינם בהכרח ראויים לשתייה בידי אדם - פעמים רבות נדרש טיהור שלהם ממזהמים כימיים או ביולוגיים לשם הפיכתם למי שתייה. הביקוש למים המתוקים חורג מעבר לשימוש השוטף של האדם ולצורך בהם בחקלאות. מערכות קירור רבות דורשות מים מתוקים לפעולתן התקינה, בין היתר קירור ליבותיהם של כורים גרעיניים ותחנות כוח המונעות בשריפה כגון תחנות גז טבעי ופחם. תהליכי ייצור מגוונים דורשים שימוש בכמויות משמעותיות של מים מתוקים כגון תהליכי ייצור של שבבי סיליקון, וגם תהליכים אחרים כגון כרייה.

Itamaraty andre brito 2008
מבנה השקוע בתוך בריכת מים מתוקים

המחסור במים מתוקים

מקורות המים המתוקים בעולם מתרוקנים מסיבות רבות, בהן הגידול באוכלוסייה האנושית, ההתחממות הגלובלית, בצורת, ניצול יתר של מאגרים קיימים ועוד. ככל שאוכלוסיית העולם תגדל, והיא צפויה לגדול ב-50% עד אמצע המאה ה-21, הביקוש למים מתוקים יגבר והמחסור יורגש בחלקים נרחבים יותר של העולם. כדי להתמודד עם הביקוש ההולך וגדל למים מתוקים מושקעים מאמצי פיתוח רבים שמטרתם לייעל את השימוש הקיים במים המתוקים מצד אחד ומנגד - להגדיל את היצע המים המתוקים באמצעים טכנולוגיים המאפשרים התפלה, מיחזור ושימוש חוזר במים המתוקים.

דגים

דגים מושפעים משיעור מלח הבישול המומס במים בהם הם חיים. רוב זני הדגים לא יכולים לחיות גם במים מתוקים וגם במים מלוחים, אף על פי שיש מספר מינים, כגון סלמון, שמסוגלים לכך. לדגי מים מלוחים יש גישה לכמויות לא מוגבלות של מלח, לכן המטבוליזם שלהם מנסה להוציא מגופם כמה שיותר מלח ולהשאיר בגופם כמה שיותר מים, בעוד דגי מים מתוקים עושים את ההפך - יש להם יותר מדי מים ופחות מדי מלח.

4 דגי מים מתוקים:

טרוטה שפמנון דג אוסקר גופי

מליחות המים

מליחות המים (גרם מלח / ליטר מים)(‰)
מים מתוקים מים מליחים מים מלוחים תמלחת
< 0.5 ‰ 0.5 - 30 ‰ 30 - 50 ‰ > 50 ‰

ראו גם

אגם

אֲגַם או ימה הוא גוף גדול של מקווה מים (בדרך כלל מים מתוקים) המוקף יבשה.

אגמים גדולים נקראים לפעמים "ים", וימים קטנים נקראים לפעמים "אגם". למשל, ים כנרת וים המלח הם למעשה אגמים. האגם הגדול בעולם הוא מלוח - הים הכספי. האגם העמוק ביותר הוא ימת באיקל בסיביר. המונח אגם משמש גם לתיאור אתרים יבשים בדרך כלל המתמלאים מים רק לאחר גשמים כבדים, כמו למשל אגם אייר באוסטרליה.

אגמים יכולים להיווצר בדרכים מגוונות:

אגמים טקטוניים - נוצרו עקב תזוזות טקטוניות של הלוחות היבשתיים. לדוגמה, ימת בייקל במזרח סיביר, ים כנרת וים המלח מתזוזת השבר הסורי אפריקני.

אגמים וולקניים - נוצרו עקב פעילות געשית: בלועות הר געש (Okama ביפן, ברכת רם ברמת הגולן), או כתוצאה מחסימת נחלים על ידי זרמי לבה ומהתפוררות ושבירה של מגמה מתקררת (אגם החולה).

אגמים שנוצרו עקב גלישת קרקע - גלישת הקרקע חוסמת לעיתים נחלים, במעלה הסכר מתאספים המים ונקווה אגם.

אגמים קרחוניים (גליצאליים) - נוצרו עקב גלישת קרחונים. כאשר הקרחון גולש הוא חורץ במשקלו את הקרקע וסוחף עמו אדמה רבה. המסת הקרחון וקפיאתו מחדש מביאה להתפוררות הקרקע ולהיווצרות מגרעות שבהן נקווים מים. האגמים הגדולים בארצות הברית וכן מרבית האגמים בעולם נוצרו בדרך זו.

אגמי המסה - שנוצרו עקב תהליכי המסה כימית של סלעים או מינרלים הגורמות להיווצרות מגרעות שבהן נקווים מים. אגמים כאלו מצויים בעיקר באזור של מסלע גיר ונופי קרסט. אזור הלג'ה הגדולה בסוריה ובאזור מבצר נמרוד ברמת הגולן.

אגמים שנוצרו עקב פעילות נחלים - דמויי פרסה או טבעת. כתוצאה מהשתנות ערוצי נחלים והתנתקותם מהערוץ המרכזי. נפוץ באגמים בסמוך לשפך הנחל לים.

אגמים שנוצרו עקב פעילות הרוח - בעיקר באזורי דיונות, עקב שחיקת הדיונה והסעת החול מעל שכבה אטימה נוצר מקום נמוך שאליו נאספים מים.

אגמים אורגניים (בוג) - אגמים קטנים שנוצרים על קרקעית כבול המתאפיינת בתכולה גבוהה מאוד של חומר אורגני. תהליכי היצירה אינם ברורים לחלוטין. מאופיין על ידי צמחים אקזוטיים אוכלי חרקים, המים בדרך כלל צלולים ומעט חומציים.

אגמים מעשה ידי אדם - כתוצאה מפעילות אנתרופוגנית, דוגמת הקמת סכרים להפקת חשמל (אגם פאוול לפני סכר הובר בארצות הברית, אגם נאצר לפני סכר אסואן במצרים) או אגמים לנופש וקיט (כדוגמת פארק הירקון ואגמון הסופרלנד).פינלנד ידועה כ"ארץ אלף האגמים", ומינסוטה היא "ארץ עשרת-אלפי האגמים".

אצות

אצות (Algae; ביחיד: Alga) הן קבוצה פּוליפילֶטית רבגונית של אורגניזמים שאחת התכונות המשותפות להם היא היכולת לבצע פוטוסינתזה.

האצות הן מעין "צמחי מים" חסרי שורש, הנבדלים מצמחים רגילים במנגנון הרבייה שלהם, אך דומים להם ביכולת לבצע פוטוסינתזה. למעלה מ-70% מהפוטוסינתזה בעולם נעשית בידי אצות, וכמות גדולה מהחמצן באטמוספירה מיוצר על ידן. האצות הן אחד ממיני האורגניזמים העתיקים ביותר (הופיעו בערך לפני כ-3 מיליארד שנים), והן נשמרו בצורתן הראשונית ללא שינוי מהותי. טווח הגדלים שלהן נע מאצות מיקרואורגניזמיות חד-תאיות עד אצות רב-תאיות גדולות, והן שייכות לקווי התפתחות אבולוציוניים שונים. כתוצאה מכך, האצות מוגדרות לרוב על פי תכונותיהן האקולוגיות.

בתי הגידול של האצות הם מקווי מים ומקומות לחים, בעיקר ימים, מקווי מים מתוקים ובריכות. יש גם מיני אצות הגדלות על הקרקע ויש כאלה החיות בסימביוזה עם יצורים חיים אחרים, כמו על פרוות העצלן, אך אין להן מבנה הגוף ומנגנוני הרבייה של צמחי יבשה, שמייצגים התאמה לסביבה יבשתית.

האצות חשובות ביותר לביוספירה, ובייחוד הכחוליות (המהוות חלק מהפלנקטון) בגלל חלקן העיקרי בפוטוסינתזה וכן בקיבוע חנקן. בנוסף, האצות הכחוליות משמשות מזון דשן ושופע למגוון בעלי חיים אחרים בים.

האצות הירוקיות הן "צמחי המים" או "סמרטוטי הירוקת" שאנו רואים בים ובמקווי מים עומדים.

אקווריום

אקווריום או אקוואריון הוא מיכל להחזקת ולהצגת בעלי חיים מימיים או צמחי מים, בעל לפחות דופן אחת שקופה. האקווריום משמש להחזקה, גידול והצגה של דגים, דו-חיים, יונקים ימיים, זוחלים מימיים (כגון צבים ופרוקי רגליים מימיים (כגון סוגי סרטנים שונים).

אקווריום מכיל מים; שורש המילה אקווריום היא אקווה שפירושה מים, או תכלת. מכל זכוכית ללא מים המאכלס בעלי חיים יבשתיים לשם חקירה, לימוד או הנאה נקרא טרריום.

את האקווריום הראשון ששימש לחקר בעלי חיים ימיים בנתה הביולוגית הימית ז'אן וילפרו-פאוור.

ישנם אקווריומים ציבוריים המוצבים בגני חיות או בפארקי מים ויכולים להכיל חיות גדולות כמו כרישים ואף לווייתנים והם מעוצבים מזכוכית עבה ביותר. אקווריומים אחרים נועדים לשימוש ביתי או למחקר.

דג

דג הוא בעל חיים בעל חוליות, קר דם, החי במים ונושם בעזרת זימים (הזימים יכולים להתקיים לצד ריאות כמו אצל דגי הריאות) במשך כל חייו (בניגוד לדו-חיים שמאבדים אותם בבגרותם). מרבית הדגים מניעים עצמם בעזרת סנפירים, ועורם מכוסה קשקשים.

בעבר נהוג היה לחשוב שמוח הדגים פשוט מאד ומוגבל להתנהגויות בסיסיות, כך למשל נפוצה השמועה שמוח הדג אינו זוכר דבר מעבר לשלוש שניות. מחקרים עדכניים יותר העלו שתפיסה זו שגויה ולדגים יכולות מנטליות יותר מורכבות משחשבנו.

חלק מהמחקרים אף טוענים שדגים אפילו עשויים לסבול מכאב, שעמום ואף מבעיות רגשיות כגון דיכאון. למרות שרוב החוקרים עדיין מטילים ספק רב בטענות אלו.

דגי נוי

דגי נוי הם דגים שמגדלים אותם באקווריומים, בבריכות מים ובגנים במטרה לשוות לסביבתם בבית ובגן מראה נאה. אחזקת דגי נוי היא תחביב עתיק ומקובל.

מרבית דגי הנוי הם דגי מים מתוקים משום שהרחק מחוף הים, קל יותר לתחזק מיכל מים מתוקים לגידול דגים. אכן יש המגדלים דגי נוי של מים מלוחים. המגוונים יותר מדגי המים המתוקים ונדירותם כדגי נוי הופכת את מראיהם למעניין יותר ומרתק יותר.

דגי הנוי הראשונים של מים מתוקים גודלו כנראה במזרח הרחוק, בסין החלו לטפח זנים על פי צבעיהם, ובימי שושלת סונג, כבר היה מנהג גדול דגי הזהב מנהג רווח.

במאה ה-16 הגיע התחביב לאירופה, שם גם החלו להחזיק דגי נוי בצנצנות זכוכית. עם התקדמות המדע, פותחו משאבות אויר, גופי חימום, ופילטרים שונים שאפשרו הקמת אקווריומים ציבוריים, או אקווריומים ביתיים גדולים. כמו כן, אפשרה הקידמה לשלב באקווריומים יותר ויותר מינים שבעבר לא ניתן היה לגדל. גידול דגי נוי מתועד בהיסטוריה מזה לפחות 2,000 שנה, העיסוק התפתח, ככל הנראה, מהכנסת דגים מבריכות דגים חקלאיות אל בריכות נוי בגנים.

הים האירי

הים האירי (באנגלית: Irish Sea; באירית: Muir Éireann או Muir Meann; בסקוטית: Muir Eireann; בולשית: Môr Iwerddon; במאנית: Mooir Vannin) הוא ים שולי באוקיינוס האטלנטי החוצץ בין אירלנד לבריטניה.

הים האירי מחובר אל האוקיינוס האטלנטי דרך תעלת סנט ג'ורג' (St George's Channel) העוברת בין אירלנד וויילס מדרום לו ודרך התעלה הצפונית (North Channel) בין סקוטלנד לאירלנד בצפונו. במרכזו של הים האירי שוכן האי מאן (אנגלית Isle of Man; מאנית Ellan Vannin).

ב-20,000 השנים האחרונות עברו על הים האירי שהיה אגם מים מתוקים שינויים דרמטיים. כתוצאה מסופו של עידן הקרח האחרון ועליית מפלס מי הים, הוצף האגם על ידי מימי האוקיינוס האטלנטי והיה לחלק ממנו.

לים האירי נודעת חשיבות כלכלית ראשונה במעלה כנתיב שיט ותחבורה, כאזור דיג וכאזור לייצור אנרגיה בדרך של ניצול הרוח ובכורים אטומיים. התנועה בין אירלנד לבריטניה מגיעה להיקף של מעל ל-12 מיליון נוסעים ו-17 מגטון סחורה בשנה, והרעיון לכרות מנהרה באורך של כ-80 ק"מ בין שני האיים עלה לראשונה בשנת 1895. אפשרות זו נשקלת מדי פעם ולאחרונה עלתה לדיון בשנת 2004.

הפרובינציות והטריטוריות של קנדה

קנדה מורכבת מעשר פרובינציות ושלוש טריטוריות. ההבדל בין פרובינציה לטריטוריה הוא בהיקף סמכויות השלטון המקומי:

פרובינציה נוצרת על ידי החלטה בעלת תוקף חוקתי (המשנה למעשה את החוקה של קנדה), באמצעותה מוענקות לממשלת הפרובינציה זכויות וסמכויות שלטוניות רבות.

טריטוריה של קנדה נוצרת על ידי חוק פדרלי, כך שהממשל הפדרלי (הממשל העליון בקנדה) הוא השולט העיקרי בטריטוריה, ומותיר את השלטון המקומי של הטריטוריה עם סמכויות פחותות יחסית לאלו של פרובינציה. שלוש הטריטוריות הקנדיות נמצאות באזורים דלילי אוכלוסין בצפון המדינה.

הקרן העולמית לשימור חיות הבר

הקרן העולמית לשימור חיות הבר, (באנגלית: World Wildlife Fund, לרוב בקיצור WWF), היא קרן שהוקמה ב-11 בספטמבר 1961 באנגליה, במטרה לקדם את המאבק להגנה על הסביבה; בעיקר על חיות בר ובית גידולן.

הקרן אמונה על הפסקת ההתדרדרות במצב הסביבה הטבעית של כדור הארץ ובניית עתיד בו בני אדם יחיו בהרמוניה עם הטבע, על ידי:

שימור המגוון הביולוגי

הבטחת הקיימות של שימוש במשאבי טבע מתחדשים

קידום הפחתת זיהום וצריכה בזבזניתכרגע, הקרן עובדת על שימור שלושה ביומים: יערות, מערכות אקלוגיות המבוססות על מים מתוקים, ואוקיינוסים וחופים. אזורים אלו כוללים את המסה העיקרית של המגוון הביולגי על פני כדור הארץ ומספקים את המשאבים והשירותים הטבעיים עליהם כל האורגניזמים החיים מסתמכים.

הקרן דוגלת בגישה מדעית-עובדתית לגבי שימור, ומתמקדת בשישה נושאים בעלי חשיבות עולמית: יערות, אוקיינוסים וחופים, מים מתוקים, מינים בסכנת הכחדה ואיומי הזיהום הכימיקלי והשינויים באקלים. לכל אחד מהנושאים הקרן פיתחה מטרות מוגדרות היטב, ומפעילה למעלה מ-1,200 פרויקטים אזוריים ברחבי העולם בכל שנה.

חלזונות

חֶלְזוֹנוֹת (שם מדעי: Gastropoda) הם בעלי חיים המהווים את המחלקה הגדולה ביותר במערכת הרכיכות (תת-מערכה קונכיתנים). מוכרת ביותר במחלקת החלזונות תת-מחלקת השבלולים (Pulmonata).

טרוטה

טְרוּטָה או שֶׁמֶךְ (ברוסית: פוֹרֶל) הוא שם כולל לדגי מאכל מתת-משפחת Salmoninae שבמשפחת הסלמוניים, משפחה של דגי מים מתוקים שאליה משתייכים גם דגי האלתית.

בתת-המשפחה Salmoninae ישנם שבעה סוגים. דגי טרוטה משתייכים לשלושה מתוכם:

Salmo - הכולל מינים אטלנטיים

אלתית פסיפית הכולל מינים פאסיפיים

Salvelinus.

מאגר מים

מאגר מים הוא אגם מלאכותי או בריכה המשמשים לאגירת מים מתוקים שמקורם בגשמים, נחלים או המסת שלגים. בדרך כלל תידרש בניית סכר או אטימת קרקע כדי ליצור את המאגר. לאגירת המים מספר תפקידים:

מניעת איבוד מים מתוקים שאינם זורמים לאגמים או נקלטים באקוויפרים. מים שאינם נאספים עשויים לזרום לים ולהפוך למים מלוחים שאינם מיועדים לשתייה והשקיה.

שהיית מים מתוקים במאגרים היא חלק מטיפול ביולוגי במים המביא אותם למצב ראוי לשתייה.

תחנת כוח הידרואלקטרית המפיקה חשמל באמצעות כוח הזרימה של המים מן המאגר אל נקודה נמוכה ממנו דרך סכר.

ויסות שיטפונות. מאגרים מאפשרים לשלוט בעוצמת שיטפונות על ידי אגירת המים ומניעת הזרימה לאזורים מאוכלסים.

ויסות גובה המים בתעלות שיט מתאפשר לעיתים באמצעות מאגרים המיועדים להתאים את מפלס המים לכלי השיט המיועדים.

מאכלי ים

מאכלי ים הם מגוון של בעלי חיים וצמחים המשמשים למאכל אדם, אשר נשלו מן הים או גודלו בבריכות מיוחדות לכך.

מאכלי הים מתחלקים לשלוש קבוצות: דגים, פירות ים ואצות ים. יונקי ים, כגון לווייתנים, דולפינים, אריות ים וכלבי ים וכדומה, אינם חוקיים כיום לציד ולמאכל בישראל כמו ברוב חלקי העולם.

מי ים

מי ים הם מים (לא טהורים) המצויים בים או באוקיינוס. בממוצע, מליחות מי ים היא כ-3.5%; כלומר, בכל ק"ג מי ים יש כ-35 גרם מלח מומס. צפיפותם של מי הים גדולה מזו של מים מתוקים.

מליחות (ריכוז מלח)

מליחות או ריכוז מלח (salinity) הוא מידת המלח המומס במים.

מעיין

מעיין הוא מבוע של מי תהום מתוך האדמה. לרוב מדובר במי גשמים שחלחלו מפני הקרקע עד לשכבת קרקע אטומה (שכבת האקוויקלוד) המונעת את המשך החלחול. מים אלה זורמים על פני השכבה האטומה עד למוצא כלשהו אל פני השטח.

פלנקטון

פְּלַנְקְטוֹן או צֶפֶת הוא השם שניתן לצבר של אורגניזמים השוכנים במימי האוקיינוסים והימים, כמו גם במאגרי מים מתוקים שונים, המאופיינים בכך שהם נעים בעיקר עם זרם המים ואינן מסוגלים לנוע נגדו. השם בא מהמונח היווני πλανκτος - פלנקטוס - שמשמעותו "נסחף". לפלנקטון חשיבות אקולוגית רבה, שכן הוא נמצא בבסיס מארג המזון הימי. לאצות הכחוליות, המהוות חלק מהפלנקטון, תרומה חשובה ביותר לייצור חמצן לאטמוספירה.

הפלנקטון מתאפיין בכך שהוא נסחף בזרם, ובעל יכולת תנועה מוגבלת. בעוד שסוגים מסוימים של פלנקטון יכולים לנוע מאות מטרים מעלה ביום (התנהגות המכונה נדידה יומית אנכית), מיקומם האופקי נקבע בעיקר על ידי תנועות הים והזרמים בגוף המים אותו הם מאכלסים. אורגניזמים גדולים יותר, כמו דיונונים, דגים ויונקים ימיים שיכולים לנוע גם בצורה אופקית ולשחות נגד זרמי המים בסביבתם נקראים נקטון. חקר הפלנקטון נקרא פלנקטולוגיה.

את הפלנקטון מחלקים לפי קטגוריות גודל:

מגהפלנקטון - מעל 20 סנטימטר (מדוזה, מסרקניות, סלפיים, פירוסומה, סילוניות, שטצדאים ועוד)

מאקרופלנקטון - 2–20 סנטימטר (קרילאים, פירוסומה, סילוניות, שטצדאים ועוד)

מזופלנקטון - 0.2–20 מילימטר (שטרגליים, צדפונאים, מיתרני זנב, פרוטוזואה ועוד)

מיקרופלנקטון - 20–200 מיקרומטר ( חוריריות, פרוטיסטים, צורניות קטנות ועוד)

ננופלנקטון - 2–20 מיקרומטר (אצות ירוקיות, צהוביות ועוד)

פיקופלנקטון - 0.2–2 מיקרומטר (איקריוטים קטנים כגון: פרוטיסטים, חיידקים ועוד)

פמטופלנקטון - קטן מ-0.2 מיקרומטר (וירוסים ימיים)פלנקטון מתחלק לקבוצות פונקציונליות רחבות:

פיטופלנקטון (מהמלה היוונית "פיטו" או "צמח") – אצות שחיות קרוב לפני המים, שם יש די אור כדי לאפשר פוטוסינתזה.

זואופלנקטון (מהמלה היוונית "זואו" או "בעל חיים") – חד-תאיים קטנים, סרטנאים, שטרֶגֶלאים, חסילונים, קריל וכו', שניזונים מפיטופלנקטון או מזואופלנקטון; כן נכללים בקבוצה זו ביצים ופגיות (לרוות) של בעלי חיים ימיים אחרים (בעיקר דגים, רכיכות, סרטנים, ותולעים שונות).הפלנקטון מתקיים באוקיינוסים, ימים, אגמים ובריכות. ריכוז הפלנקטון ופיזורו רגיש לשינויים כימיים ופיזיים במים בו הוא שוכן. השפע המקומי של הפלנקטון משתנה בעומקים שונים, מקומות שונים ובעונות שונות. גורמים מרכזיים לשונות זו הם הזמינות של אור וריכוז נוטריינטים. באזורים מסוימים באוקיינוסים, הידועים כאזורי HNLC, גדל מעט יחסית פלנקטון, חרף הימצאות ריכוז גבוה של נוטריינטים, תופעה המוסברת על ידי חוסר בברזל שזמין לצריכה ביולוגית.

בשנים האחרונות הוקמו ברחבי העולם חוות ימיות לשימור ולהשבחת הפלנקטון באוקייאנוסים, למען בעלי חיים ימיים.

בעקבות פרסום מקרי ריפוי של בני אדם, הפך הפלנקטון הימי בתחילת המאה ה-21 למזון בריאות, הן בצורתו הטבעית והן בצורה של תוספי מזון.

פנינה

פנינה (וכן מרגלית) היא אבן חן הנוצרת לעיתים ברכיכות ממחלקת הצדפות וכן לעיתים בקונכיות שבלולים. זוהי אבן חן נפוצה מאוד, והיא החשובה מבין אבני החן שמקורן ביולוגי (ולא מינרלי, כרוב סוגיהן של אבני החן).

צפיפות החומר

צפיפות החומר (לעיתים נקרא גם צפיפות המסה) של גוף היא המסה שלו ליחידת נפח. הצפיפות נמדדת ביחידות של מסה לנפח, למשל בגרם לסמ"ק (g/cm³) או בק"ג למטר מעוקב (kg/m³). את הצפיפות נהוג לסמל באמצעות האות היוונית רוֹ (ρ).

חומר שצפיפותו קטנה יותר, צף על גבי נוזל שצפיפותו גדולה יותר. לכן עץ צף על פני המים, וברזל שוקע במים. כאשר מחממים חומר, נפחו גדל בלי שמסתו משתנה, ועל כן צפיפותו קטנה. יוצא דופן מבחינה זו הם מים בטמפרטורות שבין 0 - 4 מעלות צלזיוס. בתחום זה, צפיפות המים קטנה עם הקירור במקום לגדול, תופעה הקרויה "האנומליה של המים". תופעה זו מתקיימת גם בקרח, שצפיפותו קטנה משל המים, ולכן קרחונים צפים על פני המים ומאפשרים לדגים לחיות במים בטמפרטורה של 4 מעלות גם כאשר הטמפרטורה באוויר נמוכה בהרבה מאפס מעלות.

מסה סגולית מוגדרת 1 (g/cm³) עבור צפיפות מים מתוקים.

שפך נהר

שפך נהר, או "אסטואר" (באנגלית: Estuary), מציין את מקום המפגש של מי הנהר עם קו הסיום שלו בים או באגם. אם שפך הנהר פתוח לרווחה, נוצר במקום נמל טבעי ונוח. בשפכי נהר כאלה הוקמו נמלי הערים רוטרדם, ניו יורק, בואנוס איירס, לונדון, מומבאי, המבורג ואנטוורפן ועוד. בשפך נהר שצורתו משולשת דוגמת דלתה, נערמים משקעי חול ובוץ שהנהר סחף בדרכו מן ההרים אל החוף. מצבורים אלה יהפכו לשטח יבשתי נוסף, ההולך וגדל וממלא בעפר את הדלתה.

נהר גדול הנשפך לים "ממתיק" את המים המלוחים מרחק רב אל תוך הים, ואילו בנחל קטן משתנה מליחות המים סמוך לשפכו ככל שזה קרוב אליו. יצורים רבים הסתגלו לחיים בשפך הנחל והם עמידים לטווח מליחויות רחב. לעומת זאת, ישנם יצורים שהסתגלו לקיום בדרגת מליחות מסוימת שבין מים מתוקים למי ים, וחוקר מיומן יוכל להבחין בחיגור הנוצר ממקום השפך אל מעלה הנחל. בחיגור שכזה אפשר למצוא יצורים המצויים בתחום מחיה מצומצם ולא עוזבים אותו ואף אינם מתערבבים עם יצורים בתחום מחיה אחר, הסמוך אליהם.

ישנם סוגים שונים של שפכי נהר, בהם המים מתוקים ומלוחים לסירוגין, בדרך כלל בהשפעת הגאות והשפל, בהם המליחות גבוהה יותר אף מהמליחות בים, עקב התאדות מרובה - סוג זה נמצא באזורים מדבריים, וסוגים נוספים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.