מילת יחס

מילת יחס או "מילית יחס" היא מילית, המהווה חלק דיבר, אשר מציין את היחס בין שני שמות עצם או בין פועל לשם עצם.

תפקידן של מילות היחס הוא בקישור בין הפועל לשם עצם והיחס בין שמות עצם. לדוגמה: הכיסא ליד השולחן. הבית בשדרה. נפלתי מהכיסא. עליתי לראש ההר.

דוגמות למיליות יחס בעברית: אל, של, מן, בתוך, על, ליד, אצל, בשביל ועוד. לאלה מצטרפות האותיות ב, כ, ל, מ (אותיות בכל"מ) שהן קיצור של מילות היחס (בהתאמה) בתוך, כמו, אל, מן.

ניתן להטות חלק ממילות היחס על ידי הוספת כינוי גוף:

  • ליד - לידי (ליד+ אני), לידך לידנו...
  • מן - ממני, ממך, ממנו, ...
  • ל - לי, לך, להם...
  • בלי - בלעדי, בלעדינו...

קיימות מילות יחס אשר לא ניתן להטותן: לרגל, כדי, למרות.

הערה: ה"א הידיעה אינה מילת יחס.

צירוף של מילת יחס + שם עצם נקרא צירוף יחס.

דוגמאות:

  • ישבתי על הכיסא: "על"- מילת יחס, כיסא- שם עצם, על הכיסא = צירוף יחס.
  • ביקרתי אצל דני - "אצל"- מילת יחס, דני- שם עצם, אצל דני = צירוף יחס.
  • הפיצרייה נמצאת ליד מאפיית הדגנים - "ליד"- מילת יחס, מאפיית הדגנים- שם עצם, ליד מאפיית הדגנים = צירוף יחס.

מילת יחס בצירוף פועלי

דוגמה לשימוש במילת יחס מוצרכת, כחלק ממשלים פועל:

  • דודו השתקע בעפולה - מכיוון שהפועל "השתקע" מצריך משלים של מקום (אי אפשר להשמיט אותו), מילת היחס ב- משמשת במשפט כמילת יחס מוצרכת, לקישור בין הפועל "השתקע" ובין המושא העקיף "עפולה".

בשפות רבות, יש בכוחן של מילות היחס המוצרכות לשנות את הוראתו של הפועל. כך, למשל, יש הבדל בין הצירופים הפעליים "קינא ב-" (בהוראת "קנאה") ו"קינא ל-" (בהוראת "קנאות (דתית)").

דוגמה לשימוש במילת יחס בלתי מוצרכת, כחלק מתיאור:

  • דני אכל גלידה בירושלים - מכיוון שהפועל "אכל" לא מצריך משלים מקום, הצירוף "בירושלים" מתפקד כתיאור מקום ולא כ"משלים מקום מוצרך". כלומר, המילית ב־ היא בלתי־מוצרכת.

מילת יחס בצירוף תוארי

דוגמה לשימוש במילת יחס כחלק מלוואי צירוף יחס:

  • הבית בחיפה נמכר בשנה שעברה - צירוף היחס "בחיפה" אינו מתקשר לפועל, אלא משמש לתיאור של שם העצם "בית" (הוא עונה על השאלה "איזה בית?"). המילית ב- משמשת לתיאור יחס בין שני שמות עצם.

קישורים חיצוניים

אל (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

אספרנטו

אֶסְפֶּרַנְטוֹ (Esperanto, להאזנה (מידע • עזרה)) היא שפה מתוכננת ושפת עזר בינלאומית שנוצרה ב-1887 על ידי אליעזר לודוויג זמנהוף, שייעד אותה להפוך לשפתו השנייה של כל אדם בעולם, לצד שפת האם שלו. אספרנטו היא כיום השפה המדוברת ביותר מבין השפות המתוכננות, ולה כ-2 מיליון דוברים.

את

האם התכוונתם ל...

את (מילת יחס)

אֶת היא מילת יחס עברית המשמשת לקישור בין נשוא לבין מושא ישיר מיודע. במקרא המילה משמשת גם כחלופה למילת היחס "עִם".

דקדוק עברי

דקדוק עברי הוא אנליטי למחצה, בבטאו יְחָסוֹת כגון מושא עקיף ומושא ישיר באמצעות מילות יחס ולא באמצעות הטיות מורפולוגיות. עם זאת, הטיות משמשות תפקיד חשוב ביצירת הפעלים, בנטיית מילות היחס, ביחסת הקניין המבוטאת באמצעות הסמיכות, ובצורת הרבים של שמות עצם ושל תארים.

הדלקת נרות חנוכה

הדלקת נרות חנוכה היא מצווה מדרבנן להדליק נר בכל לילה משמונת ימי החנוכה כדי לפרסם את ניצחון המכבים ונס פך השמן. מצווה זו מייחדת את חג החנוכה, ולכן מאפיינת אותו במיוחד. מצווה זו מופיעה באופן אגבי במשנה בהלכות נזקים, אולם הלכותיה מובאות בצורה מפורטת רק בתלמוד.

על כל בית בישראל מוטלת החובה להדליק נר אחד בכל יום מימי חנוכה, אך כיום מקובל להדר במצווה, ולהדליק נרות על פי מספר ימי החג. מקובל להשתמש בחנוכייה לצורך הדלקת הנרות, אך הדין המקורי מדבר על נרות בודדים ללא כלי מיוחד. ההדלקה צריכה להיות בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים.

יחסה

בדקדוק, יַחֲסָה (ברבים: יְחָסוֹת, באנגלית: case) היא סימון של מילים או צירופים מחלקי דיבר מסוימים בהתאם למעמדם התחבירי במשפט.

המילים שמקבלות סימון יחסה הן מחלקי הדיבר: שם עצם, תואר השם, תווית יידוע, כינוי גוף, כינוי רמז ומילת שאלה. לפעמים מסומנת היחסה על צירופים הנובעים מחלקי הדיבר האלה ולא על המילה כשלעצמה. סימון היחסות הוא בדרך כלל מורפולוגי, כלומר מתבטא בשינוי בצורת המילה (או במקרה של צירוף: בצורתה של מילה אחת או יותר הכלולות בצירוף), אם כי קיימות שיטות סימון אחרות.

מקובל למנות כמה קטגוריות שמתייחסות למעמד התחבירי של מילה במשפט: נושא, נשוא, מושא ישיר, מושא עקיף, תיאור ועוד. יש יחסות שאינן מסמנות מעמד תחבירי גרידא, אלא גם תפקיד סמנטי, למשל: שייכות (הספר של הילד), פנייה (אזרח נכבד, המשרד סגור כעת), שימוש בכלי (כתבתי בעיפרון), מקום (נסעתי לצפון) ועוד.

שפות נבדלות זו מזו במספר חלקי הדיבר שבהם היחסות מסומנות ובמספר היחסות המסומנות. לדוגמה, באנגלית היחסות מסומנות רק בכינויי גוף, ומספר היחסות המסומנות הוא 3 - נושא/נשוא (I, he, she וכו'), מושא (me, him, her וכו') ושייכות (my, his, her וכו'). ברבדים היסטוריים מוקדמים יותר של השפה האנגלית היו 5 יחסות, והן הופיעו גם על שמות עצם או תוויות יידוע, אולם סימון היחסות הצטמצם במידה ניכרת עם השינויים בשפה במשך הזמן.

בגרמנית יש 4 יחסות. סימון היחסה מופיע על רכיבים שמניים שונים כגון תוויות ידוע, כינויים ותארים, אולם לרוב לא על שם העצם עצמו. בדוגמאות שלהלן נראה השינוי בתווית הידוע בלבד, להוציא הגניטיב, שם מקבל במקרה זה גם השם עצמו סיומת -es/s.

האיש = der Mann (יחסת נומינטיב, נושא/נשוא)

את האיש = den Mann (יחסת אקוזטיב, מושא ישיר)

אל האיש = dem Mann/Manne (יחסת דאטיב, מושא עקיף)

של האיש = des Manns/Mannes (יחסת גניטיב, שייכות)בפינית יש 15 יחסות. ביניהן:

הבית = talo (יחסת נומינטיב, נושא)

בתוך הבית = talossa (יחסת אינֶסיב, מושא עקיף + מילת היחס "בתוך")

על הבית = talolla (יחסת אדֶסיב, מושא עקיף + מילת היחס "על")

אל הבית = talolle (יחסת אלַאטיב, מושא עקיף + מילת היחס "אל")

לוואי

לוואי הוא משלים של שם עצם, שעונה על שש שאלות אודות שם העצם. השאלות הן: "של מי?", "של מה?", "איזה?", "איזו?", "אילו?" ו-"כמה?", שם העצם והלוואי מהווים יחד צירוף, כאשר שם העצם משמש כ'גרעין'.

מושא

בתחביר, המושא הוא השלמה מוצרכת לנשוא פועלי, והוא מתקשר לפועל כהשלמה מוצרכת, כלומר, הפועל "זקוק" לה. ההשלמה חייבת לבוא אחרי מילת יחס אחת או יותר המצטרפות לפועל והיא חלק מילוני של הפועל, לדוגמה: "הבחין ב", "האמין ל", "השלים עם", "אכל את".

את מילת היחס המוצרכת לא ניתן להמיר במילות יחס אחרות וכל המוצרך אינו ניתן להמרה בתוארי הפועל.

המושא מצטרף לנשוא פועלי, כלומר, ניתן לומר: "אכל תפוח" ולא "יוסי תפוח". ישנם פעלים המצריכים אחריהם מושא אחד או יותר (למשל "יוסי הודה לחברו על המעשה").

מילת קריאה

מילת קריאה היא אחת מבין חלקי הדיבר הזוטרים. בדרך כלל אין למילת הקריאה קשר דקדוקי כלשהו לשאר המשפט ולרוב גם לא ניתן להטותה. כל מטרתה לאפשר לדובר להדגיש רגש כלשהו בנוגע לנאמר במשפט. שילוב מילת הקריאה נעשה בדרך כלל בתחילת המשפט או בסופו, ובמרבית המקרים מילת הקריאה אף יכולה להוות משפט של מילה אחת ("יש!").

בלטינית נקרא חלק זה Interjection, מילה שהיא הלחם בסיסים של המילים inter ("בין") ו-iacere ("לזרוק").

מפיק (לשון)

מַפִּיק (בארמית: מוציא) הוא סימן דיאקריטי במערכת הכתב העברי. תפקידו לסמן שהאות ה בסוף מילה מייצגת עיצור ולא תנועה.

המפיק מסומן באותו סימון כמו דגש קל ודגש חזק, בנקודה באמצע האות, משום שהעיצור ה' איננו מקבל דגש בהיותו עיצור סדקי.

ישנם כמה תנאים לקיום מפיק, והם:

בסוף מילה.

כאשר ה-ה' אינה מנוקדת (פתח גנוב אינו ניקוד).

כאשר ה- ה' נמצאת בהברה המוטעמת.

סנחריב

סַנְחֵרִיב (באכדית: סִן-אחֵ-אֵרִבּ, סין (=אל הירח) פיצה (נתן פיצוי) על האח), בארמית חדשה או סורית חדשה ܣܢܚܪܝܒ) היה בנו ויורשו של סרגון השני מלך אשור. עלה לכס המלכות בשנת 705 לפנה"ס. שלטונו היה בלתי יציב, ומלא מרידות. המלך פיאר את נינוה והפכה למרכז העולם המסופוטמי, ניהל מלחמה מפורסמת ביהודה, והיה איש ארגון מוצלח. סופו שנרצח בידי בנו אדרמלך (או בשמו האשורי - ארד-מוליסו) בשנת 681 לפנה"ס בכ’ בכסלו.

סקוטית

סקוטית (Scots leid) היא שפה מקבוצת השפות האנגליות ומדוברת בעיקר בסקוטלנד התחתונה ומספר אזורים בצפון אירלנד ואנגליה. שפה זו שונה מהשפה הגאלית הסקוטית ששייכת לקבוצת השפות הקלטיות. כמו כן, אין מדובר בניב סקוטי מקומי של השפה האנגלית, אלא בשפה נפרדת; לסקוטית יש תכונות משותפות עם האנגלית, אך הן נבדלות באופן משמעותי בכללי כתיב, אוצר מילים וכללי דקדוק.

ערבית

ערבית (בערבית: اللغة العربية; תעתיק חופשי: א-לּוּעַ'ה אל-עַרַבִּייַה; תעתיק מדויק: אללע'ה אלערביה; להאזנה (מידע • עזרה)) היא שפה בענף הדרומי של השפות השמיות המערביות בתוך קבוצת השפות השמיות של משפחת השפות האפרו-אסיאתיות. ככזאת היא קרובה מאוד לעברית ולארמית, ששייכות לענף הצפוני של השפות השמיות המערביות. הערבית הספרותית (اللغة العربية الفصحى, "אללע'ה אלערביה אלפֻצְחַא") משמשת בעיקר לכתיבה ולתקשורת בכל רחבי העולם הערבי, והיא בעלת תפקיד מפתח בחיי כל המוסלמים, שכן היא משמרת את שפת הקוראן, אשר נכתב בלהג הערבית של שבט קורייש. לצד הערבית הספרותית קיימת גם ערבית מדוברת (הנקראת בניבים המזרחיים: العامية, "אלעאמִּיַּה", ובניבים המערביים: الدارجة, "אד-דארִגַ'ה"), ולה ניבים רבים, שמשמשים שפת אם לכ-180 מיליון בני אדם ברחבי אסיה ואפריקה (לדוגמה, ערבית לבנונית, מצרית, מרוקאית). הערבית היא שפה רשמית (לאו דווקא יחידה) כמעט בכל מדינות המזרח התיכון (להוציא את ישראל, איראן וטורקיה) ובכל מדינות צפון אפריקה. כמו כן היא אחת מהשפות הרשמיות של ארגון האומות המאוחדות.

לשפה הערבית מעמד מיוחד בישראל, בהתאם לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.

לערבית יש ממד דתי: לפי מוחמד הנביא, שפתו של האדם הראשון בגן-עדן הייתה ערבית, והיא נלקחה ממנו לאחר שחטא, אז הוא החל לדבר בסורית. רק כשהאדם חזר בתשובה, האל החזיר לו את ידיעת השפה הערבית. שפת הקוראן נחשבת לשון הקודש של דת האסלאם. לפי דת זו, אלוהים נתן את הקוראן לידי הנביא מוחמד במפורש בשפה הערבית. כל גרסה מתורגמת של הקוראן נחשבת משום כך נחותה בערכה. הערבית משמשת כשפת פולחן בדת המוסלמית, שעל פיה - כל מוסלמי נדרש לדעת את השפה.

לערבית יש גם ממד לאומי: השפה הערבית הספרותית הייתה מיסודות הפאן-ערביות ומיסודות הלאומיות הערבית אשר ראתה בדוברי הערבית במזרח התיכון אומה אחת בעלת שפה, תרבות, ומורשת היסטורית משותפת. עבד אל-ע'ני א-נאבולסי טוען כי הגדרת "ערבי" היא בעבר, בהווה ובעתיד מי שיכול לדבר ערבית באופן טבעי וללא קשיים, כשהניב אינו פוגע בהיותו ערבי.

צירוף (בלשנות)

בדקדוק, צירוף הוא קבוצת מילים או מיליות המהוות יחידה תחבירית אחת. ישנם סוגים שונים של צירופים, הנקבעים בהתאם לקטגוריה הלקסיקלית (חלק הדיבר) שעומדת בבסיס הצירוף, ומהווה את הגרעין שלו.

הצירוף נתפש כיחידה היררכית, הבנויה מכמה רמות של היטלים (projection):

גרעין הצירוף, הקטגוריה הלקסיקלית (למשל, שם עצם כמו "ילד")

משלים, המצטרף לגרעין (למשל, שם תואר כמו "גדול")

מגדיר, המציין תכונה סמנטית כלשהי של הגרעין והמשלים (למשל מיידע כמו ה"א הידיעה)מבחינת סמנטית, הגרעין מגדיר קבוצה, והמשלים מצמצם את הקבוצה לתת-קבוצה. למשל, בצירוף "ילד יפה", הגרעין, שם העצם "ילד", מגדיר את קבוצת כל הילדים, ואילו המשלים, שם התואר "יפה", מצמצם את האובייקטים עליהם הצירוף מצביע לכדי החיתוך בין קבוצת הילדים לבין קבוצת היפים, מה שנותן תת-קבוצה של ילדים יפים.

לפי כללי הגזירה הבסיסיים של התאוריה התחבירית החומסקיאנית, משפט פשוט חייב להכיל צירוף שמני אחד וצירוף פועלי אחד.

של (מילת יחס)

שֶׁל היא מילת יחס בעברית. כאשר מצטרפים אליה כינויי הגוף החבורים היא משמשת יסוד לכינוי הקניין.

של (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

תואר הפועל

תואר הפועל (Adverb) היא מילה שמשנה פועל, שם תואר, איבר, מילת יחס או משפט. תואר הפועל בדרך כלל מספק מידע אודות האופן, המקום, הזמן, התדירות, התואר, רמת הוודאות, וכו', בכדי לענות על שאלות כגון איך?, מתי?, איפה?, כמה פעמים?, ובאיזה אופן?. מילים כמו "לאט", "בקול רם", "בזהירות", "במהירות", "בשקט" או "בעצב" הם כולם תוארי פועל.

תחביר עברי

התחביר העברי הוא מערכת כללי התחביר (בניית משפטים) של השפה העברית. כללים אלה קובעים איזה רצף מילים מהווה משפט עברי תקין.

בעברית לכל חלק בעל תפקיד במשפט יש שם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.