מילון עברי

מילון עברי או מילון עברי-עברי או מילון עברי-בעברית הוא מילון המכיל מילים בעברית ופירושיהן.

Dictonaries 1
מילונים עבריים
Fuenn Ha-Otzar
"האוצר", מילון השפה העברית, 1903

היסטוריה

בתולדות המילונאות העברית שתי תקופות:

ימי הביניים

המילונאי העברי הראשון המתועד היא רבי סעדיה גאון, ראש ישיבת סורא. בהיותו בן 20 בלבד, חיבר את ספרו "האגרון". הספר נועד לשמש ככלי-עזר לפייטנים, וסודר הן בסדר אלפביתי והן לפי סיומת המילים (כדי להקל על החריזה). גם רב האי גאון חיבר כמעין מילון - "כְּתַאבּ אלְחַאוִי" ("ספר המאסף") - על כל הצירופים האפשריים מאותיותיו של כל שורש וביאורם.[1] שני הספרים לא שרדו בשלימותם, למעט שרידים מהם.

המילון העברי הראשון שנמצא בידינו הוא "מחברת מנחם" של מנחם בן סרוק. בן סרוק, שחי והתגורר בספרד כתב את ספרו במטרה דומה למטרתו של רס"ג - עזרה למשוררים. ספרו הפך לנפוץ, ופירושיו מובאים ברש"י על המקרא. מילון נוסף מאותו אזור הוא ה"כתאב אלאצול" ("ספר השורשים") של רבי יונה אבן ג'נאח מקורדובה מהמאה ה-11. אף על פי שספר זה אינו מילון במובן המצומצם של המילה, והספר מכיל גם פרשנות אטימולוגית למילים ולשורשים, הוא ללא ספק מילון במהותו. אבן ג'נאח התמקד בעברית מקראית, אם כי גם מילים מן המשנה והתלמוד מופיעות בספר. באותה תקופה יצר רבי נתן מרומי את "הערוך" - מילון ללשון חז"ל המסודר בצורה אלפביתי.

למעשה, מאותה תקופה ועד לעת החדשה, למעט יוצאים מן הכלל, לא נוצרו מילונים עבריים, בוודאי שלא לשם מילונאות לשמה.

בין היוצאים מן הכלל ניתן למנות את רבי יקותיאל הכהן שספרו "עין הקורא", שנועד להורות את אופן קריאת המילים בצורה הנכונה בקריאת התורה, מהווה מילון מקראי. זמנו של הכהן איננו ברור, אך ככל הנראה חי במרכז אירופה במאה ה-12.

יוצא מן הכלל נוסף, ומי שללא ספק נחשב לראשון המילונאים העבריים, היה המדקדק והמדפיס האיטלקי אליהו בחור בן המאה ה-15. בחור הוציא לאור מספר מילונים, ביניהם לראשונה מילון עברי-לטיני-אידי ("שמות דברים"), וכן מילון ללשון חז"ל ולעברית של ימי הביניים ("התשבי"). מילוניו של התשבי היו פורצי דרך בכמה תחומים: בנוסף לכך שהוא הוציא לאור את מילוניו בדפוס, שלא כמו אחרים שקדמו לו, הוא גם נקט בעמדה "מדעית" יחסית, בשונה ממילונאים קודמים שעמדתם הייתה הלכתית-פרשנית.

רק במאה ה-17 הוציא הרב שלמה די אוליוירה שני מילונים - "זית רענן" - מילון לקסיקוני למילים המורגלות במשנה, בתלמוד ובפילוסופיה, באמסטרדם בשנת 1683, ו"עץ חיים" - שורשי לשון הקודש בסדר אלפביתי.

מילונאים עבריים בימי הביניים

  • בערך בשנת 960 פרסם מנחם בן סרוק את עבודתו המונומנטלית - ה'מחברת' (גַ'מַע)[2] – מילון ללשון העברית וללשון הארמית המצויות במקרא. זהו, למעשה, המילון העברי-עברי הראשון ללשונות אלו הידוע לנו. ה'מחברת' מכנסת (מחברת, מהפועל לחבר) מילים מן הלשונות הללו. זוהי למעשה קונקורדנציה, לקסיקון של מילים תנ"כיות. הלקסיקונים המוכרים לנו מלפני המחברת כתובים בדרך-כלל בערבית (רס"ג) ומבוססים על מילים יחידאיות בתנ"ך.
המחברת מחולקת לפי שורשי המילים, אלא שלפי דעת מנחם רבים מהשורשים הם בני שתי אותיות או אות אחת. הדבר נבע מאי הכרתו בשורשים חסרים כגון חסרי פ"נ או ע"ו. בעיניו, לא סביר כי שיבושי לשון ונפילת אותיות יביאו לנוסח המקודש של התנ"ך, מאחר שהעברית שבה הוא כתוב הומצאה על ידי אלהים והיא קודמת לכל שפה אנושית. בכך, דומה השקפתו של מנחם להשקפה הקראית. גם בהשקפה הרבנית מקובל כי התורה (ולא התנ"ך כולו) נכתב או נוצר על ידי אלהים, אלא שמקובלת התפישה "דיברה תורה כלשון בני אדם" כדי להסביר מדוע השפה אנושית כל-כך - היא נכתבה עבור קוראיה, האנושיים.
מחברת מנחם נשמרה בכתבי יד רבים, ויצאה לאור בשתי מהדורות מדעיות, מהדורת פיליפובסקי (פיליפאווסקי), לונדון, תרי"ד 1854 ומהדורת בדיוס (Sáenz-Badillos), גרנדה, 1986.
  • במאה ה-11 כתב נתן מרומי את "הערוך"[3] – מילון העוסק במילים הקשות והזרות בתלמודים ובמדרשים. הפירושים למילים מסתמכים בעיקר על ספרות הגאונים ועל פרשנות של המחבר. לכל אחד מערכי המילון ישנו פירוש רחב, הכולל לעיתים התייחסות גם לעניינים אחרים שקשורים לנושא.
  • רד"ק כתב מילון של השפה העברית המכונה "ספר השורשים".

בעת החדשה

עם תחילת תנועת ההשכלה היהודית ובעקבותיה תחיית הלשון העברית, נוצר צורך במילון עברי מקיף ומדעי. אף על פי שתנועת ההשכלה היהודית הביאה ליצירתם של מילונים אחדים: אוצר השורשים (וינה תקס"ז-תקס"ח, 1807–1808): מילון לעברית מקראית, כולל תרגום לגרמנית, מאת יהודה ליב בן-זאב. וכן שמואל יוסף פין חיבר מילון עברי בשם "האוצר" (בחייו יצאו לאור האותיות א-ז והושלם לאחר פטירתו), שהיה המילון ההיסטורי הראשון ללשון העברית וקיבץ את כל הידע שעד זמנו, ועוד, הרי שלא היה די בכך. בנוסף, חזונו של אליעזר בן יהודה להפיכת השפה העברית מלשון מתה לשפה דבורה הצריך סיכום של השפה העברית על כל שכבותיה ובנוסף לחידושם של מילים רבות. בן יהודה החל במפעל זה והוציא לאור את "מילון הלשון העברית הישנה והחדשה" או בשמו המוכר "מילון בן יהודה" החל משנת 1908 (הכרך האחרון של המילון יצא לאור שנים אחרי מותו, בשנת 1958). שנים ספורות לאחר מכן הוציא לאור יהודה גור את מילונו "מילון שמושי לשפה העברית", שזכה לפופולריות רבה.

אחריהם יצאו לאור מילונים רבים, בין הבולטים שבהם הוא מילונו של אברהם אבן-שושן "המילון החדש" (נקרא גם: מילון אבן-שושן).

מילונאים עבריים בעת החדשה

תנועת ההשכלה היהודית הביאה ליצירתם של מילונים אחדים:

  • אוצר השורשים (וינה תקס"ז-תקס"ח, 1807–1808): מילון לעברית מקראית, כולל תרגום לגרמנית, מאת יהודה ליב בן-זאב.
  • מאיר נתיב (1835, וילנה)
  • שמואל יוסף פין חיבר מילון עברי בשם "האוצר" (בחייו יצאו לאור האותיות א-ז והושלם לאחר פטירתו), שהיה המילון ההיסטורי הראשון ללשון העברית וקיבץ את כל הידע שעד זמנו.
  • יהושע שטיינברג חיבר מילון מקראי בשם "משפטי האורים".

המילונות העברית עברה כברת דרך במהלך המאה ה-19. גבולות אוצר המילים הלכו והתרחבו: מן העברית המקראית, דרך ספרות התנאים, הפיוט ושירת ימי הביניים וכלה בספרות המאוחרת. תחילה הייתה שרויה המילונות העברית תחת המילונות הגרמנית (והמילונים כללו תרגום של המילים לגרמנית), לאחר מכן עברה לצל של המילונות הרוסית. בתחילה הודפסו התרגומים בתעתיק עברי של גרמנית, בהמשך עברו לאותיות גותיות ובסוף לאותיות לטיניות. גם מקומות הדפסת המילונים משקפות את נדידת מרכזי ההשכלה באותה התקופה. המילונים הראשונים הודפסו באוסטריה, אחר כך ליטא, רוסיה ולבסוף פולין.[6]

תחיית השפה העברית הובילה ליצירתם של מילונים אחדים:

במדינת ישראל, שבה העברית היא שפת המדינה, יצאו לאור (וממשיכים לצאת לאור) מילונים עבריים אחדים, מהם כספר כיס ומהם מרובי כרכים גדולים:

סדר המילים במילון הוא סדר אלפביתי, אך שני מאפיינים של השפה העברית מצריכים החלטה של מחבר המילון:

  • האם להציג את המילים לפי סדרן בכתיב מנוקד, או לפי סדרן בכתיב חסר ניקוד (כתיב מלא)? "מילון אבן שושן" ו"מילון אריאל" מציגים את המילים לפי סדרן בכתיב מנוקד, ואילו "מילון רב מילים" ו"מילון ספיר" מציגים את המילים לפי סדרן בכתיב מלא. בשני המקרים יש הפניות לנוחותו של מי שחיפש בסדר שבו לא בחר המילון.
  • האם להציג פעלים לפי השורש שלהם, או לפי צורת ההווה שלהם? רישום פעלים לפי השורש שלהם מחייב בקיאות לשונית של המשתמש במילון. "מילון אבן שושן" מציג פעלים לפי השורש שלהם, ו"מילון ההווה" הוא חלוץ בכתיבת פעלים לפי צורת ההווה שלהם.

מילון ממוחשב, שלו מנוע חיפוש בעל יכולת מורפולוגית, מתגבר על שתי בעיות אלה, באפשרו למעיין לחפש בדרך הנוחה לו.

מילוני השפה העברית, כגון "המילון החדש" מאת אברהם אבן-שושן ו"אוצר הלשון העברית" מאת יעקב כנעני, כללו רק מילות סלנג נפוצות מאוד, כגון "נודניק". רק בסוף המאה העשרים השתנתה גישה זו, ומילוני השפה התקנית, ובהם "מילון אבן-שושן" ו"רב מילים", החלו לתת ייצוג נרחב גם למילות הסלנג.

בהתאם למגמה בעולם המילונאות, מילונים עבריים אחדים יצאו בתחילת המאה ה-21 בגרסאות תוכנה: "רב מילים" מוצע כשירות אינטרנט,[8] מילון ספיר ניתן לשימוש חינם באינטרנט,[9] ו"מילון אבן-שושן" מוצע כתוסף ל"בבילון".[10] כן מתפתח באינטרנט המילון העברי ויקימילון,[11] כחלק ממיזמי קרן ויקימדיה.

טבלת השוואה בין מילונים נפוצים לעברית החדשה

טקסט שם המילון מיון הערכים מיון פעלים נטייה ניקוד דוגמאות לשימוש במילים אטימולוגיה הערות
מילון אבן־שושן / המילון החדש לפי כתיב מנוקד. עם הפניות מכתיב חסר־ניקוד כאשר הוא שונה מהכתיב המנוקד (למשל סיפור ← סִפּוּר) ומכתיב לא תקני (תוכנית ← תָּכְנִית) השורש מופיע לפי סדר האלפבית הכללי ותחתיו מופיעות צורת עבר נסתר לפי בכל הבניינים שבהם משמש השורש. למשל "כנס; כָּנַס; נִכְנַס; כִּנֵּס; כֻּנַּס; הִתְכַּנֵּס; הִכְנִיס; הֻכְנַס" (הכול תחת הערך "כנס"). לכל השמות ניתנות דוגמאות נטייה במין, במספר, בצורות נסמך ועם כינויים חבורים. לכל הפעלים ניתנות דוגמאות נטייה בכל הזמנים. שמות הערכים, ההגדרות, המובאות, דוגמאות הנטייה והמוספים מנוקדים ניקוד מלא דוגמאות מטקסטים מכל תקופות הלשון – מקרא, תלמוד, ימי הביניים, תקופת ההשכלה והעת החדשה וכן דוגמאות שהומצאו על ידי מחברי המילון. במילון המרוכז מושמטות ההפניות למקור של כל מובאה ומובאה. אטימולוגיה מלאה כמעט לכל ערך; למילים מהתקופות העתיקות של הלשון ניתנות מקבילות בשפות שמיות עתיקות אחרות, אם יש כאלה. (אין אטימולוגיה במילון המרוכז.) המילון שואף לכסות באופן שוויוני את כל תקופות השפה – במידת האפשר ניתנות דוגמאות מתקופות שונות בשפה, אך מפורטים הבדלים במשמעות בין התקופות השונות, אם יש כאלה.
כולל מוספים: ילקוט שמות פרטיים, ילקוט שורשים ונגזריהם, פֶּרֶט מילים יחידאות, פֶּרֶט מילים מורכבות, תקציר הדקדוק העברי (התקני; כולל תקציר כללי ניקוד), טבלאות משקלים ונטיות (של שמות עצם ובנייני פועל), כללי פיסוק, כללי כתיב חסר ניקוד.
רב מילים לפי כתיב חסר ניקוד, אך עם מספר חריגות מהכללים שהגדירה האקדמיה ללשון. בתחתית כל עמוד ניתנות הפניות מצורות כתיב אחרות. תוארי פועל, ביטויים וצירופים רבים שמתחילים במילת יחס מופיעים כערך נפרד תחת מילת היחס הזאת, למשל "במיוחד". לפי צורת עבר נסתר בכתיב חסר ניקוד. למשל: "הכניס", "הוכנס", "כונס (כּוֹנֵס)", "כונס (כֻּנַּס)", "כינס", "נכנס" – כל אחד מהם ערך נפרד. לכל השמות ניתנות דוגמאות נטייה במין, במספר, בצורות נסמך ועם כינויים חבורים. לכל הפעלים ניתנות דוגמאות נטייה בכל הזמנים. כל ערך מופיע בצורה מנוקדת ובצורה חסרת ניקוד. ניתן ניקוד מלא לדוגמאות נטייה. שאר המילון מנוקד באופן חלקי בלבד. בעיקר דוגמאות שהומצאו על ידי מחברי המילון וכן מעט מילים מטקסטים חיצוניים עם פירוט מועט על מקור הטקסט. אטימולוגיה רק למילים שאולות משפות זרות. המילון מתמקד בעיקר בעברית החדשה. הוא לא מכיל את כל המילים מהתקופות הקדומות של העברית ומפרט בעיקר על המשמעויות הרווחות בימינו. ניתן פירוט רב על צירופי מילים ועל משמעויות שונות של מילים בהקשרים תחביריים וסגנוניים שונים.
מילון ההווה לפי כתיב חסר ניקוד תקני, עם הפניות מכתיב חסר ומצורות כתיב לא תקניות (למשל זיכרון ← זיכרון). לפי צורת ההווה (הבינוני). למשל: "כונס", "כינס", "מוכנס", "מכונס", "מכניס", "נכנס" – כל אחד מהם ערך נפרד. דוגמאות נטייה חלקיות. ניקוד חלקי. דוגמאות מעטות. ללא אטימולוגיה. המילון מציג את בעיקר את העברית העכשווית התקנית.
מילון עברי (יהודה גור) לפי כתיב מנוקד השורש מופיע לפי סדר האלפבית הכללי; צורת בניין קל היא צורת היסוד ואחריה מופיעות צורות מקור או ציווי בבניינים האחרים שבהם משמש השורש. למשל "כנס; כָּנַס; הִכָּנֵס; כַּנֵּס; כֻּנַּוֹס; הַכְנֵס; הָכְנֵס; הִתְכַּנֵּס" (הכול תחת הערך "כנס"). דוגמאות נטייה חלקיות. שמות הערכים מנוקדים. שאר המילון כתוב בכתיב חסר עם ניקוד חלקי. דוגמאות שימוש רבות, בעיקר מהמקורות הקדומים – מקרא, תלמוד וימי הביניים. עם הפניות למקור. ללא אטימולוגיה. המילון מיושן בימינו, מכיוון שאינו כולל חידושים רבים של המחצית השנייה של המאה ה־20, אך הוא מציג את תמונת הלשון הספרותית בסוף תקופת התחייה.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ למידע נוסף, ראו מאמרו של אהרן ממן, "למידת הישרדותם של חיבורים בחכמת הלשון: שלושה מקרי מבחן", (הערת שוליים מס' 2) בתוך: הקנון הסמוי מן העין (עמ' 217-233), עורכים: מנחם בן ששון, ירחמיאלי ברודי, עמיה ליבליך ודנה שליו, סכוליון - מרכז למחקר רב תחומי בלימודי היהדות, המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשע"א 2010. ISBN 9789654935234 (ספר אלקטרוני: ISBN 9789654935241).
  2. ^ ה'מחברת' של מנחם בן סרוק, אתר דעת
  3. ^ הערוך, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
  4. ^ הערוך של שלמה פרחון
  5. ^ עמוד ראשון במילון התשבי
  6. ^ ראובן מירקין, המילונות העברית במאה הי"ט, לשוננו לעם, תשמ"ט-תש"ן, עמ' 185
  7. ^ מילון ספיר המקוון
  8. ^ רב-מילים - מילון עברי-עברי
  9. ^ http://www.milononline.net/index.php
  10. ^ עדי אקוניס , חדש בבבילון: מילון אבן-שושן בקליק, באתר BubbleTech‏, 7.9.2009
  11. ^ ויקימילון - מיזם אחות של ויקיפדיה שמטרתו ליצור מילון חופשי, שיתופי ומהימן, שכל אחד יכול לתרום ליצירתו ולפיתוחו
אברהם אבן-שושן

אברהם אבן־שושן (רוזנשטיין) (25 בדצמבר 1906, ח' בטבת תרס"ז, מינסק – 8 באוגוסט 1984, י' באב תשמ"ד, ירושלים) היה מילונאי עברי ישראלי מהבולטים בתחומו, מחבר "המילון החדש".

אליהו בחור

רבי אליה בן אשר הלוי לויטה אשכנזי, המכונה רבי אליהו בחור או הבחור (י"ב באדר ה'רכ"ט 1469 – ו' בשבט ה'ש"ט, 1549), היה בלשן עברי וחוקר המסורה בתקופת הרנסאנס, ממדקדקי העברית בימי הביניים ומראשוני הכותבים ספרות ביידיש.

אפרים ברוידא

אפרים ברוידא (Ephraim Broido;‏ 1912, תרע"ב – 1994) היה מסאי, עורך ומתרגם ישראלי, מייסדו ועורכו של כתב-העת "מולד".

נולד בשנת 1912 בביאליסטוק, בן לבתיה ונח ברוידא. בשנים 1915–1918 התגוררה משפחתו במוסקבה. בשנים 1919–1924 למד בגימנסיה העברית בביאליסטוק.

בשנת 1925 עלה לארץ ישראל ולמד בגימנסיה הרצליה בתל אביב. לאחר מכן למד באוניברסיטאות ברלין ולונדון.

בשנים 1933–1934 היה חבר מרכז "החלוץ" בברלין, ובמסגרת זו ערך מקראה ללומדי עברית ("נתיב") ואנתולוגיה גרמנית ("ישראל, אומה וארץ"), וחיבר מילון עברי-גרמני.

משנת 1935 היה חבר מערכת "דבר". בעת מלחמת העולם השנייה היה כתב "דבר" באנגליה, וניהל את מדור קשרי העיתונות במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית בלונדון. באפריל 1948 ייסד את כתב העת "מולד – ירחון מדיני וספרותי" וערך אותו.

גור

האם התכוונתם ל...

גרמנית

גרמנית (Deutsch (מידע • עזרה) - דּוֹיְטְש), היא שפה גרמאנית מערבית השייכת לקבוצת השפות הגרמאניות במשפחת השפות ההודו־אירופיות. זוהי אחת השפות המדוברות בעולם עם מעל 100 מיליון אירופים (כרבע מכלל האירופים) הדוברים אותה כשפת אם. גרמנית היא השפה המדוברת ביותר באיחוד האירופי כשפת אם. היא השפה השלישית או הרביעית בפופולריות שלה כשפה זרה הנלמדת ברחבי העולם, והשנייה בפופולריות שלה כשפה זרה באירופה, ארצות הברית ומזרח אסיה (יפן)[דרוש מקור]. היא אחת השפות הרשמיות של האיחוד האירופי, והשפה השכיחה ביותר באינטרנט, אחרי האנגלית[דרוש מקור].

הגרמנית מדוברת בעיקר בגרמניה, אוסטריה, ליכטנשטיין, חלקים גדולים של שווייץ, לוקסמבורג, אזור דרום טירול (Südtirol) שבאיטליה, חלק קטן מפולין, הקנטונים המזרחיים בבלגיה, אזורים ברומניה ובצ'כיה, חבל אלזס וחלק מחבל לורן בצרפת. בנוסף, במושבות לשעבר של גרמניה, דוגמת נמיביה, ישנם חלקים באוכלוסייה הדוברים גרמנית, ויש גם כמה מיעוטים דוברי גרמנית במזרח־אירופה ברוסיה, בהונגריה ובסלובניה. גם בצפון אמריקה ובמדינות בדרום אמריקה כארגנטינה ישנן קהילות דוברות גרמנית. כמו כן האמיש וחלק מהמנוניטים מדברים בניב גרמני.

דוד הלוי חמדי

רבי דוד הלוי חמדי היה פרשן מקרא והלכה ומגדולי חכמי תימן במאה החמש עשרה.

הסתדרות המורים

הסתדרות המורים היא ארגון יציג של מורים וגננות במדינת ישראל.

הסתדרות המורים היא האיגוד המקצועי הוותיק ביותר בישראל. ההסתדרות הוקמה בשנת 1903 (תרס"ג), במסגרת אספה שהתקיימה בזכרון יעקב בשם "הכנסייה הארצישראלית", ומנתה נכון ל-2010 כ-150,000 עובדי הוראה וגמלאים.

יהודה גור

יהודה גוּר (גְרָזוֹבְסקי) (31 בינואר 1862, ל' בשבט ה'תרכ"ב - 21 בינואר 1950, ג' בשבט ה'תש"י) היה בלשן, מחנך, מילונאי, סופר ומתרגם, מראשוני הכותבים בעברית בארץ ישראל. חתן פרס ביאליק לחוכמת ישראל לשנת תש"ז על מילון עברי.

מדקדקי העברית בימי הביניים

מדקדקי העברית בימי הביניים הם שורה של מלומדים יהודים, החל מרב סעדיה גאון (רס"ג) במאה העשירית, אשר חקרו את הדקדוק ואוצר המילים של השפה העברית. רבים מן המונחים והרעיונות שפיתחו משמשים את חוקרי העברית עד היום. תחום דקדוק העברית פעל תוך מגע הדוק לשני תחומים אחרים - פרשנות המקרא שנתחברה בתקופת הראשונים, ועולם הפיוט והשירה ששגשג בעיקר על רקע תור הזהב של יהדות ספרד.

עוד לפני תחילת המחקר הדקדוקי פעלו בעלי המסורה, שהעלו על הכתב, בסביבות המאה השמינית, את אופן הקריאה של המקרא כפי שנמסר להם במסורת. התקיימו שלושה ענפים מרכזיים של המסורה - המסורה הטברנית, המסורה הבבלית והמסורה הארצישראלית - ובתוך כל זרם היו חלוקות משנה. בעלי המסורה המציאו את סימני הניקוד וטעמי המקרא, השתמשו בהם כדי לתאר את הדרך המדויקת של הקריאה בתורה, וצירפו הערות וחיבורים המסייעים לשמור על דיוק מסירת הנוסח. בעלי המסורה עדיין לא פיתחו חשיבה דקדוקית, אלא התרכזו בעיקר בתיעוד אופני הקריאה והנוסח, ולמעשה יצרו מעין "הקלטה" של נוסח התורה כפי שהיה בזמנם.

את העיסוק הדקדוקי בימי הביניים החל רס"ג. במקביל לפעולתם של מדקדקים ערביים שהחלו לחקור את דקדוק לשון הקוראן פנה רס"ג לעסוק בדקדוק לשון המקרא. לתועלת מחברי הפיוטים כתב את "ספר צחות הלשון", ובו כללים דקדוקיים עבור המשוררים, וכן את "האגרון", מילון עברי מצומצם. הוא בעצמו חיבר מספר רב של פיוטים ובהם המחיש את התפיסה הלשונית שלו. את מלאכתו המשיכו תלמידו דונש בן לברט ומנחם בן סרוק, שחיברו ספרי דקדוק, בין השאר לתועלת המשוררים והפייטנים. בן סרוק חיבר את "מחברת מנחם" - מילון ללשון העברית וללשון הארמית המצויות במקרא. ה'מחברת' מכנסת (מחברת, מהפועל לחבר) מילים מן הלשונות הללו. המחברת נפוצה במהירות אצל הרבנים ופרשני המקרא; בין השאר מצטט אותה רש"י בפירושיו למקרא, כאשר הוא מבאר מילים קשות: "מנחם חיברו בחלק...". דונש בן לברט חיבר ספר שיצא בתקיפות נגד "המחברת" של מנחם בן סרוק; הוא תקף אותו תחילה בענייני דת והוקיע אותו על כך שהתנגד לדברי חז"ל. הוא גינה את בן סרוק על כך שנמנע מהשוואה ללשון הערבית. ספרו נקרא "תשובות דונש בן לברט" (עם הכרעות רבנו תם), מהדורת לונדון היא המהדורה הישנה. המהדורה החדשה יותר היא של רובלס, גראנדה. בנוסף על כך, כתב דונש גם בערך 200 השגות על רס"ג. המהדורה של ספר זה נקראת "תשובת דונש בן לברט על רס"ג". דונש היה גם המדקדק הראשון שהבחין בין פועל עומד לפועל יוצא, וגם הראשון שמיין פעלים לבניינים כבדים וקלים באמצעות השורש פע"ל.

המחלוקת בין אסכולת דונש לאסכולת מנחם נמשכה עוד דורות רבים. על השגות דונש השיבו תלמידי מנחם בן סרוק, הם תקפו אותו על שימושו בערבית במשקלים ובדקדוק. גם אברהם אבן עזרא כתב ספר הגנה על רס"ג. יהודי בן ששת, תלמידו של דונש, נחלץ להגנתו ויצא בכעס רב-נגד ההתקפות על דונש. רבנו תם, נכדו של רש"י, כתב הכרעות בין שתי האסכולות. רבי יוסף קמחי, אביו של רד"ק, צידד בדונש.

רבי יהודה חיוג' חידש את תפיסת השורש השלָשי בעברית. את תפיסותיו פיתח והעמיק רבי יונה אבן ג'נאח, שנחשב לגדול מדקדקי העברית בימי הביניים. תפיסת השורש השלשי אומצה במהירות רבה על ידי חכמי ספרד, אבל התעכבה מלהגיע לצרפת ולאשכנז; העיונים הדקדוקיים של רש"י בפירושו לתורה מבוססים עדיין על התפיסה הישנה של מהות השורש. גם אחרי אבן ג'נאח המשיכו להיכתב ספרי דקדוק עבריים, למשל בידי רבי דוד קמחי ובתקופה מאוחרת יותר בידי רבי אליהו בחור.

מדקדקי העברית והמילונאים עסקו כמעט אך ורק בלשון המקרא, מכמה טעמים. לשון המקרא נחשבה כעברית האותנטית והמדויקת ביותר, "לשון הקודש", בעוד לשון חז"ל נחשבה, לפחות אצל חלק מהמדקדקים, כשפה משובשת ומעורבת בלשונות אחרות. ההתמקדות במקרא הייתה גם תגובה ומשקל נגד למדקדקים הערביים שעסקו בפרטי פרטים בחקר לשון הקוראן ובמניית מעלותיה ויתרונותיה. אצל רס"ג הייתה לעיסוק בלשון המקרא חשיבות גם במסגרת מאבקו בקראים ובפרשנות שלהם למקרא. ולבסוף, אצל רבים מהמדקדקים היה העיסוק בדקדוק לשון המקרא חלק מן הפרשנות המקראית, כמו למשל אצל רש"י. אחד מן החריגים הבודדים להעדפת העיסוק בלשון המקרא הוא ספר "הערוך" של רבי נתן מרומי, שהוא מילון ללשון התלמוד.

מורפיקס

אתר מורפיקס הוא מילון עברי־אנגלי ואנגלי־עברי ומנוע חיפוש מקוון.

מילון

מילון הוא כלי לאיסוף, להגדרה ולביאור של אוצר המילים של שפה מסוימת. סוג נוסף של מילון הוא מילון דו-לשוני, המכיל את אוצר המילים של שפה מסוימת, כשלכל מילה ניתנות מקבילותיה בשפה אחרת. מילון עברי-אנגלי, למשל, הוא מילון שמכיל את אוצר המילים של השפה העברית, ולכל מילה עברית מוצגות מקבילותיה באנגלית. בשפות שהכתיב שלהן רחוק מלהיות פונטי, כלומר אינו משקף את אופן הגיית המילה, כוללים המילונים לעיתים גם מידע על אופן הגיית המילה.

בנוסף למילים והגדרותיהן, כוללים המילונים לעיתים תיאור האטימולוגיה של המילים. להמחשת השימוש במילה כולל המילון לעיתים משפטים לדוגמה, או מובאות מהספרות.

מילונים רבים מלווים את הטקסט באיורים, הממחישים את ההגדרה הטקסטואלית של המילה. במילון ויזואלי מרכז הכובד עובד אל האיור, שעל חלקיו נכתבות המילים שאותן מתאר האיור.

המילים במילון מסודרות בדרך כלל בסדר אלפביתי (הקרוי לפיכך גם סדר לקסיקוגרפי), המאפשר איתור נוח של מילה נדרשת. מילון דו-לשוני כולל עקב כך שני חלקים: האחד שבו המילים מסודרות בסדר אלפביתי לפי השפה האחת, והאחר שבו המילים מסודרות בסדר אלפביתי לפי השפה האחרת.

מילון אבן-שושן

מילון אֶבֶן־שׁוֹשָׁן הוא השם שבו נודע מילון עברי, פרי יצירתו של אברהם אבן־שושן. שמו של המילון, כפי שהופיע על-גבי כריכתו, השתנה במשך השנים:

מילון חדש: בשם זה נקראה המהדורה הראשונה של המילון, שיצאה לאור בשנים 1947–1952.

המילון החדש: בשם זה נקראה מהדורה מורחבת של המילון, שיצאה לאור בשנים 1966–1970.

מילון אבן־שושן: שם זה, שליווה את המילון באופן לא רשמי במשך שנים רבות, הפך לשמו הרשמי במהדורה מעודכנת של המילון שיצאה לאור בשנת 2003, עשרים שנה לאחר פטירתו של אברהם אבן־שושן.מראשית ימיו ועד היום זכה המילון להצלחה רבה בקרב דוברי העברית, הצלחה שהתבטאה גם בהפצת עותקים פיראטיים שלו.

מילון בן-יהודה

מילון הלשון העברית הישנה והחדשה, הידוע יותר בכינויו מילון בן-יהודה, הוא מילון עברי היסטורי חשוב של השפה העברית. כרכיו הראשונים, שיצאו לאור החל ב-1908, נערכו בידי אליעזר בן-יהודה, כחלק מפעילותו להחייאת הדיבור העברי בארץ ישראל. לאחר מותו של בן-יהודה הושלם המילון בידי משה בר-נסים וחוקרי העברית משה צבי סגל ונפתלי הרץ טור-סיני, והכרך האחרון שלו יצא לאור ב-1958‏. אף על פי שהקביעות המדעיות שלו מתקבלות בהסתייגות מסוימת במחקר האקדמי, הוא נחשב כלי עזר חשוב למחקר היסטורי של העברית, בעיקר בזכות המאגר הרחב של מובאות וציטוטים מכל רובדי הלשון העברית המצורפים לכל ערך בו.

מילון ההווה

מילון ההווה – "מילון שימושי לעברית התקנית" – הוא מילון עברי הערוך בשיטת ההווה. הוא מוגדר כ"מילון שימושי" מכיוון שהוא קצר וענייני – מטרתו למסור רק את המידע ההכרחי הדרוש לקורא טקסט בן זמננו שאינו בעל צרכים בלשניים; עם זאת הוא שימושי גם לכותבים ולעורכים בהיותו "מילון לעברית תקנית" מאחר שנכתב לפי תקני האקדמיה ללשון העברית.

מחבריו הם שושנה בהט וד"ר מרדכי מישור, שניהם אנשי האקדמיה ללשון העברית: בהט כיהנה בתפקיד המזכירה המדעית של האקדמיה במשך כעשרים ושבע שנים; מישור עבד באקדמיה זמן דומה במדור לספרות עתיקה במפעל המילון ההיסטורי ואף עמד בראש המדור. לאחר פרישתו הוא נבחר לחבר אקדמיה בשנת תשס"ט וכיום הוא חבר בוועדת הדקדוק.

העבודה על מילון ההווה החלה בשנת 1988. שושנה בהט נפטרה בנובמבר 1994 ולא זכתה לראות את המילון יוצא לאור. המילון יצא לשוק ב-1 בפברואר 1995 בהוצאת מעריב ואיתאב – בית הוצאה לאור. בשנות האלפיים אזל בהוצאה ולא ניתן היה לקנות עותקים חדשים עד שהודפס מחדש בהוצאת איתאב בשנת 2007.

ב-1998 יצא באיתאב "מילון ספיר", אף הוא נכתב בשיטת ההווה, בעריכת מקים ההוצאה איתן אבניאון. מילון ספיר בנוי על בסיס "מילון ההווה" עצמו אך בשונה ממילון ההווה התמציתי, ספיר הוא מילון רחב יריעה (קיימת לו אף גרסה אנציקלופדית) ולפיכך ערכי מילון ההווה הורחבו, נוספו עליהם ערכים ראשיים וערכי משנה רבים, מידע דקדוקי ועוד.

מילון ספיר

מילון ספיר הוא מילון עברי שיצא לאור בהוצאת איתאב. הוא מבוסס על מילון ההווה אך מקיף יותר, ולפיכך ערכיו נכתבו בשיטת ההווה.

מנחם בן סרוק

מנחם בן סרוק (920 עד 970 או 980 בערך), היה בלשן ופילולוג יהודי בספרד של תור הזהב. מחבר מחברת מנחם, מילון עברי-עברי למקרא.

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

רב-מילים

מילון רב-מילים הוא מילון עברי-עברי בעריכת פרופ' יעקב שויקה ועוזי פריידקין. "רב-מילים" היה שמן של המהדורה המודפסת של המילון, של הגרסאות הממוחשבות, וכיום – של הגרסה המקוונת של המילון, הכוללות מערכת של ניתוח מורפולוגי (ניתוח צורות ופירוקן לערכי בסיס ולנטיות) וכן ניקוד אוטומטי. בראש מפעל זה למילונאות ולבלשנות חישובית עמד פרופ' יעקב שויקה.

תימנית-יהודית

תימנית־יהודית היא דיאלקט של ערבית יהודית שמדובר על ידי יהודי תימן. זוהי שפה מעורבת, שמורכבת ברובה מהשפה הערבית המדוברת בתימן, אך מכילה גם יסודות עבריים. ניב זה של ערבית נכתב, כמו ניבי ערבית־יהודית אחרים, בכתב עברי. היו הבדלים ברורים בין מחוזות ואזורים שונים בתימן, שלכל אחד מהם היה דיאלקט משלו.לבד מתימנית־יהודית, שימשו את היהודים בתימן שפות נוספות: עברית מקראית במקרא, עברית משנאית וארמית בלימוד המשנה, הגמרא ותרגום אונקלוס, וערבית־בינונית יהודית כשנלמד תפסיר רב סעדיה גאון, כתבי הרמב"ם וחכמים תימנים בני אותו דור. בדיבור עם מוסלמים יושבי תימן השתמשו היהודים בשפת המדינה, הערבית־תימנית. השפה שימשה גם כשפה העממית של נשות תימן, שבה הוּשְׁרה שירתן.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.