מיכל

מִיכַל היא דמות מקראית, בתו הצעירה של שאול המלך ואשתו הראשונה של דוד המלך.

Michal Gustave Doré
וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת-דָּוִד, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח, וַיִּמָּלֵט.
מיכל מורידה את דוד מהחלון. ציור מעשה ידי גוסטב דורה משנת 1865.
Maciejowski Bible Leaf 37 3
איור מתנ"ך מורגן של אבנר בן נר (בירוק) לוקח את מיכל מפלטיאל בן ליש

בסיפור המקראי

לפי המסופר בתנ"ך,[1] מיכל ניתנה כאישה לדוד לאחר שהבטחתו של שאול להשיא לו את בתו הבכירה, מרב, לא נתקיימה מאחר שנישאה לאיש אחר, עדריאל המחולתי. כמוהר לנישואיה, דרש שאול מדוד מאה עורלות פלשתים, מתוך תקווה שהדבר יביא למותו של דוד בקרב.

כאשר ניסה שאול להרוג את דוד בביתו, ושלח אנשים להורגו,[2] מיכל הצילה את חייו. היא סייעה בידו להימלט דרך החלון, וחיפתה עליו בכך שהניחה במיטתו תרפים מכוסים, על מנת ליצור רושם שהוא חולה במיטתו. כשנחשפה התרמית שלה, נאלצה לספר לאביה שדוד אילץ אותה לעזור לו תחת איומי מוות.[3]

לאחר שנמלט דוד מידי שאול והסתתר אצל הפלשתים, השיא אותה שאול בשנית לפלטיאל בן ליש.[4] לאחר מות שאול ותפיסת המלוכה בידי דוד, דרש הוא לקבל אותה בחזרה מידי אשבעל, בן שאול.[5]

מיכל נזכרת שוב בסצנת הסיום של סיפור העלאת ארון הברית לירושלים. כשהשקיפה מיכל מבעד לחלון וצפתה בדוד הרוקד בהתלהבות ללא חשש לכבודו, היא בזה לו בלבה על התנהגותו, שלהשקפתה אינה הולמת את מעמדו כמלך. כששב דוד לביתו נזפה בו מיכל על התנהגותו בנימה סרקסטית. דוד הגיב בלהט, והצהיר כי כל מעשיו היו לכבוד האל, והוא היה נכון להשפיל את עצמו אף יותר מכך. הסיפור מסתיים במילים: "וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ".

דמותה

סיפורה של מיכל בראשיתו הוא סיפור של אהבה ונאמנות לדוד. במהלך הזמן חלה תפנית. אהבתה התמימה של מיכל לדוד, הופכת לבוז. בספר שמואל ב, פרק ו, דוד מנצח באחת ממלחמותיו החשובות, ומעלה את ארון הקודש לירושלים. בפרק זה הופכת אהבתה של מיכל לספֵק לעג, ספק בוז, כאשר מיכל בזה לדוד על האופן שבו רקד לפני הארון, דבר שנראה לה בלתי מכובד.

הדבר מוביל לריב בין השניים. דברי המריבה של דוד ומיכל, הרשומים בספר שמואל, נשמעים צורמים: "וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר - מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים. וַיּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל - לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אוֹתִי נָגִיד עַל עַם ה' עַל יִשְׂרָאֵל, וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי ה'. וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה".[6]

סיפור זה מסתיים בציון העובדה ש"לְמִיכַל, בַּת-שָׁאוּל, לֹא-הָיָה לָהּ, יָלֶד--עַד, יוֹם מוֹתָהּ".[7] יש המפרשים את הפסוק כאילו ביום מותה ילדה ילד, אם כי ברשימת נשות דוד וילדיהן היא אינה מוזכרת כלל[8].

כן מוזכרים במקום אחר[9] חמשת ילדיה לעדריאל בן-ברזלי המחולתי, אשר דוד מסגיר לידי הגבעונים אבל ככל הנראה, הכוונה היא לילדי אחותה מרב, שכן היא שנישאה לעדריאל, ולא מיכל.

סיפור אהבת מיכל הוא סיפור אהבה טראגי. על פי הכתוב: "וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו"[10]. אולם האירוניה בכך היא, שהדבר ישר בעיני שאול (כלומר מקבל את אישורו) לא מפני שהוא מקבל ברצון את אהבת בתו, אלא כיוון שברצונו לנצל אהבתה כדרך לא ישרה לחיסול דוד: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶתְּנֶנָּה לּוֹ וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים".[11]

התפקיד הראשוני של אהבת מיכל בעלילה - היה להיות אהבת מוקש. השימוש הציני הזה אינו מלמד על טיב האהבה עצמה, אך זורק קצת אור על אמביוולנטיות של אהבה בכלל בעולמו של ספר שמואל.

"מיכל בת שאול היא האישה הטרגית ביותר בתנ"ך. בת מלך, שחיים יפים ומאושרים היו מובטחים לה, הגיעה לחיי בדידות וצער שאיש לא חיכה להם. ...הייתה נתונה במאבק במי להכריע במי תתמוך: באביה או בבעלה. החלטתה לתמוך בבעלה גרמה לה לריחוק מאביה וממשפחתה, אך לא קרבה אותה אל בעלה. ...עם חלוף השנים מתברר למיכל שהיא נבגדת ומורחקת, שגם את בעלה הפסידה, ולא הועילה לה נאמנותה ומסירותה".

"מיכל בת שאול", מאת ניסים מזוז, שדה חמד, תשנ"ח, גיליון 3.

סיפור מיכל הוא אכן סיפור טרגי, כי אביה מנצל את אהבתה כדי לנסות להרוג את דוד, כי היא קרועה בין אביה הרודף אחרי אהובה לבין דוד שמילטה במו ידיה מאביה; כי היא ויתרה על אהבת אביה כדי להיות עם בעלה; כי בעלה - הנרדף על ידי אביה - לא שהה כמעט במחיצתה. עם זאת, כאשר מת שאול ואבנר בן נר פתח במשא ומתן עם דוד, דרש דוד דרישה אחת ויחידה: "וַיֹּאמֶר טוֹב אֲנִי אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית אַךְ דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתְּךָ לֵאמֹר לֹא תִרְאֶה אֶת פָּנַי כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ אֵת מִיכַל בַּת שָׁאוּל בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת פָּנָי".[12]

מיכל היא הדמות הנשית היחידה במקרא שמיוחסת לה באופן מפורש אהבה כלפי בן זוגה - "וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, אֶת-דָּוִד"[13].

לפי מסורת תלמודית מיכל בת שאול הניחה תפילין.[14] האר"י מסביר זאת (על פי הקבלה) בכך שהייתה לה נשמה מעלמא דדכורא (=נשמה מעולם הזכרים), מה שקשור אולי לכך שלא היו לה ילדים (כמפורט למעלה).

קריאה מודרנית של סיפור מיכל

סיפורה של מיכל מסתיים בפסוקים:

וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים.
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם ה' עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי ה'.
וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה.
וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ.

פסוקים אלו היוו כר נרחב לפרשנות בחקר המקרא המודרני, שתוצג בחלקה כדלקמן:

מיכל בת-שאול אהבה את דוד ועובדה זו מוזכרת פעמיים במקרא והיא גם הוכיחה את אהבתה הלכה למעשה, אולם בניגוד לכך, בכתובים לא הראו שדוד אוהב אותה והסיפור מסתיים בידיעה, שלמיכל לא היה ילד עד יום מותה. במישור האישי – גורלה של האשה אומלל ובמישור המדיני – אין מי שיחבר בין שני בתי המלוכה ולכן גם לא יהיה יורש משותף לשניהם.[15]

מיכל, בת שאול המלך רואה את דוד רוקד לפני ארון-הקודש העולה לירושלים וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה', וַתִּבֶז לוֹ, בְּלִבָּהּ. כאשר מיכל באה בדברים עם דוד ומוכיחה אותו על התנהגותו, הוא משיב לה וחילופי הדברים מסתיימים כשידו על העליונה.[16] זאת ועוד, בסצנת דפוס זו, שבה מיכל צופה בדוד המכרכר, מיוצגת כאן האופוזיציה הפוליטית של ממלכת שאול, הכוללת את שבטי-הצפון ובעיקר את שבט בנימין. החלון, המשמש כדימוי של השתקפות ושל התבוננות, מסמן למיכל שגורלה נחרץ באופן טרגי. התואר, בת-שאול, חוזר כאן שלוש פעמים כביכול מרמז שמיכל תמיד תהיה בת-שאול אולם התואר "אשת-דוד" הוא בר-חלוף עבורה.[17]

בפסוק האחרון מסופר כי לא היה לה ילד עד יום מותה. ייתכן שבעקבות המריבה עם דוד ירד קרנה בעיניו והוא נמנע ממנה, או שביקורתה על דוד הביאה עליה את עונש העקרות. ניתן להוסיף שעצם הזכרת תוארה 'מיכל, בת-שאול' ולא מיכל אשת-דוד מדגישים את סופו של בית-שאול שהיא נציגתו.[18]

ניתן לראות בכך עונש אכזרי שהוא מעין גזר דין מוות מטאפורי לאישה: סיפור אנטי-לידה אשר בא כעונש על ההיבריס שהפגינה כלפי משיח ה'. היא מנודה מבית אביה ומעמדה כאשת מלך וגם מנודה מההמון המקיף את דוד וארון-הקודש ובנוסף היא מנודה כאישה, כרעיה וכאם.[19]

אפשר לראות במעשיה קריאת תיגר על בית-דוד ועל הלגיטימציה שלו לשלוט, התרסה נגד הברכה האלוהית וביזוי המלך הנבחר ולכן דוד לא נתן בה אמון יותר. ניתן להוסיף שמהסיפור משתמע שדוד התרחק ממיכל ודברים שמחבר המקרא שם בפיה נתנו לו אמתלה לסלקה מדרכו שהצורך בה מעיד על מעמדה הרם. לפי פירוש זה, כמו ששאול הקריב את מיכל כדי להיפטר מדוד, כך דוד הקריב את מיכל כדי להיפטר ממורשתו של שאול, אביה.[20] על כך הוסיפו שמיכל הייתה מודעת למעמדה ולפוליטיקה הפנימית של בית המלוכה שהיא חלק ממנו, והיא גם יודעת שהיא נדונה לסבל שיבוא בעקבות דבריה לדוד.[21] באמירה זו בא הקץ של בית-שאול ועולה עידן בית-דוד.[22]

האם הייתה מיכל עקרה מדוד? האם היו לה ילדים לפניו? הצירוף "עד יום מותה" תוחם יחידת זמן מוגבלת, שמתחילה מהמריבה עם דוד ועד יום מותה. מצד שני, ביטוי יחידני זה יוצר רושם עז שעקרות מכאן ולהבא בלבד עשויה להחלישו. על כך נסמכת השערה שציון עקרותה של מיכל אינו מכוון לפרק זמן מצומצם בחייה, אלא למשך כל חייה. לפי השערה זו, העקרות באה לשרת מטרה מדינית של הכחדת בית-שאול ועליית בית-דוד ובמקום פריון יש כיליון. לפי פירוש זה נאמר, שגם אם יחסיה עם דוד הם עכורים, מטרתה של עקרותה להראות את ירידת בית-שאול ולאו דווקא את יחסיהם העכורים.[23]

בתרבות

Francesco Salviati 004
מיכל בת שאול צופה מחלון ביתה בדוד רוקד לפני ארון הברית, ציור מעשה ידי פרנצ'סקו סאלוויאטי משנת 1552 - 1554.
Tissot Michal Watching David from a Window
מיכל בת שאול צופה מהחלון בדוד. ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו משנת 1896 לערך.

הסצנה בה מיכל בזה לדוד בהעלות ארון הקודש ירושלימה היוותה השראה ליצירות אומנות כמו ציורו של הצייר האיטלקי פראנצ'סקו דה-רוסי סאלוייאטו.

בינואר 1941, עלה בתיאטרון הבימה המחזה מיכל בת שאול מאת אהרון אשמן. מיכל בת שאול היה המחזה התנ"כי המקורי הראשון שהוצג בתיאטרון זה. מיכל בת שאול הוא גם שמה של טרילוגיית מחזות מקראית העוסקת בחיי מיכל מאת אשמן.

שירה של רחל המשוררת, מיכל[24] מקשר בין הסיפור המקראי על מיכל לחייה של המשוררת עצמה. במוטו השיר מצוטטים שני פסוקים המתארים את הסתירה באהבתה של מיכל לדוד - "וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת-שָׁאוּל אֶת-דָּוִד – – וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ" (שמואל א', י"ח, כ'; שמואל ב', ו', ט"ז).

יצירת תרבות מפורסמת אודות מיכל בת-שאול הוא שירה של נעמי שמר "למה צחקה מיכל" שהושר על ידי הגשש החיוור.

הספר "מלכים ג" של הסופרת יוכי ברנדס שנכתב בשנת 2008, מספר על תקופת שלטונם של שאול ובניו, דוד ושלמה מנקודת ראותן של הנשים ובהן מיכל, שנותרו משושלתו של שאול המלך וחיו בארמון המלך בירושלים.

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

לקריאה נוספת

  • חיה שרגא בן-איון, נשות דוד : מיכל, אביגיל, בת שבע, משכל-הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, תל אביב 2005.
  • מאיר שלו, ראשית, הוצאת עם עובד, 2008.
  • יוכי ברנדס, הפרק "מיכל", שבע אימהות הוצאת זמורה ביתן, 2010, עמ' 267–321 וספרה הנוסף מלכים ג מתאר את מהלך חייה של מיכל והדמויות שמסביבה.
  • עדין שטיינזלץ, ‏נשים במקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1983, פרק ט' - "מיכל - הנסיכה שהתאהבה ברועה"
  • פנינה גלפז-פלר "ויולד-יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי" הפרק "שאול בן-קיש בתוך הפרק- אבות לבנים ולבנות" הוצאת כרמל-ירושלים, 2006, עמ' 102–109.
  • לורית רמון "בעד החלון נשקפה - השתקפות המוטיב במקרא ובספרות הבתר מקראית" בתוך הפרק השני א. מיכל-הנסיכה המודחת בין החלונות -שמואל א' י"ט 10–18, עמ' 54–63 מקורות בתר מקראיים לסצנת הורדת דוד בעד החלון עמ' 63–71 ב. "ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון" - שמואל ב' ו' 16–23, עמ' 71–88, מקורות בתר מקראיים לסצנת השקפת מיכל בעד החלון, עמ' 88-98.הוצאת ספריית הילל בן חיים- הקיבוץ המאוחד, 2012.
  • אורי אלטר,אמנות הסיפור במקרא,תל אביב: אדם,1981. פרק שישי, דרכי איפיון ואמנות השתיקה, עמ' 133–149.
  • יאיר זקוביץ, מקראות בארץ המראות. ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2001. עמ' 33–34.
  • דניאל פרידמן, הרצחת וגם ירשת - משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, הוצאת דביר, 2000, הפרק "גירושיה של מיכל", עמ' 362-351.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמואל א', פרק י"ח, פסוקים י"ח-כ"ז
  2. ^ ספר שמואל א', פרק י"ט, פסוק י"א
  3. ^ ספר שמואל א', פרק י"ט, פסוק י"ז
  4. ^ ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק מ"ד
  5. ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק י"ד
  6. ^ ספר שמואל ב', פרק ו', פסוקים כ"א-כ"ב.
  7. ^ ספר שמואל ב', פרק ו', פסוק כ"ג
  8. ^ ספר דברי הימים א', פרק ג', פסוקים א'-ט'
  9. ^ שמואל ב', כ"א, ח'.
  10. ^ שמואל א', י"ח, כ'
  11. ^ שמואל א', י"ח, כ"א.
  12. ^ שמואל ב', ג', י"ג.
  13. ^ שמואל א', י"ח, כ'.
  14. ^ תלמוד בבלי מסכת עירובין צו, א (ושם היא נקראת "מיכל בת כושי"); תלמוד ירושלמי מסכת עירובין פרק י' הלכה א.
  15. ^ שמעון בר אפרת מקרא לישראל שמואל ב, ירושלים: מאגנס, 1996, עמ' 65-64.
  16. ^ חיה שרגא בן-איון, נשות דוד, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2005, עמ' 62.
  17. ^ לורית רמון, בעד החלון נשקפה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2012, עמ' 75.
  18. ^ חיה שרגא בן-איון, נשות דוד, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2005, עמ' 64.
  19. ^ לורית רמון, בעד החלון נשקפה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2012, עמ' 83.
  20. ^ לורית רמון, בעד החלון נשקפה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2012, עמ' 84.
  21. ^ לורית רמון, בעד החלון נשקפה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2012, עמ' 85.
  22. ^ לורית רמון, בעד החלון נשקפה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2012, עמ' 87.
  23. ^ חיה שרגא בן-איון, נשות דוד, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2005, עמ' 65-64.
  24. ^ רחל המשוררת, מיכל, באתר פרויקט בן-יהודה
25 ביוני

25 ביוני הוא היום ה-176 בשנה (177 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 189 ימים.

2 במרץ

2 במרץ הוא היום ה-61 בשנה (62 בשנה מעוברת), בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 304 ימים.

במאי קולנוע

במאי קולנוע הוא אדם שתפקידו לקחת תסריט ולבצע עמו סרט קולנוע. פעילות זו קרובה לזו של במאי טלוויזיה, אך שונה ונפרדת מזו של במאי תיאטרון.

לבמאי הקולנוע תפקיד מרכזי ביצירתו של סרט קולנוע, ולו ההשפעה העיקרית על אופיו של הסרט. מובן שהבמאי זוכה למקום של כבוד ברשימת יוצרי הסרט, המופיעה בתחילת הסרט ובפרסומים אודותיו. לעיתים פורץ סכסוך בין הבמאי, כוכב הסרט והאולפן, שגורם לכך שהבמאי אינו רואה בסרט את המוצר שלו התכוון, ומסרב לחתום עליו. בשנים 1969–1999 היה נהוג בארצות הברית, במקרה כזה, שהבמאי חותם בשם אלן סמית'י. בחלק ממדינות אירופה, הבמאי נתפס לעיתים גם כמחברו של הסרט.

הבמאי נותן כיוון לשחקנים ולצוות ויוצר חזון כולל שדרכו הסרט בסופו של דבר הופך למובן. הבמאים צריכים להיות מסוגלים לפתור את ההתנגשויות שבין החזון היצירתי לבין הגבולות התקציביים של הסרט. לאדם יש מסלולים רבים בשביל להפוך לבמאי. אחת הדרכים היא בדרך של למידה מקצועית - במסגרת בתי ספר לקולנוע ובמסגרת החוג לקולנוע באוניברסיטה או במכללה. כמה מהבמאים התחילו כתסריטאים, עורכי סרט (כמו טים ברטון) או שחקנים. במאי קולנוע אחרים אינם למדו בבתי ספר לקולנוע כמו סטיבן ספילברג שיצר סרטים קצרים עוד בנעוריו.

לבמאים שונים יש גישות שונות ומרובות ביחסם לעבודת הבימוי. חלקם מתווים קו עלילה כללי ונותנים לשחקנים לאלתר דיאלוג, ואילו אחרים שולטים בכל היבט, ודורשים מהשחקנים והצוות לעקוב אחר ההוראות במדויק. במאים מסוימים גם כותבים באופן חלקי או מלא את התסריט.

מהבמאים הבולטים בהיסטוריה: האחים כהן, וודי אלן, קתרין ביגלו, גיירמו דל טורו, לוק בסון, ספייק ג'ונז, גרטה גרוויג, רומן פולנסקי, רוברט זמקיס ,אליה סולימאן, סטנלי קובריק ,סטיבן ספילברג, אלפרד היצ'קוק, מרטין סקורסזה, וס אנדרסון, קוונטין טרנטינו, כריסטופר נולאן.

מהבאים הבולטים בישראל בימינו: שבי גביזון, רמה בורשטין, ארי פולמן, מייסלון חמוד, יוסף סידר, ניר ברגמן, ג'ולי שלז, דרור שאול, דובר קוסאשווילי, שירה גפן, יובל שפרמן, טליה לביא, עילית זקצר, ערן קולירין, רם נהרי, מיכל בת-אדם, קרן ידעיה, טל גרניט ושרון מימון.

ברוך ממז'יבוז'

ר' ברוך ממז'יבוז' (תקי"ז, 1757 – י"ח בכסלו תקע"ב, 1811) היה נכדו של הבעל שם טוב ואדמו"ר בדור השלישי לחסידות. היה האדמו"ר הראשון שהשתית את טענתו לתואר ולבכורה על ייחוסו, ובכך היה חלוץ רעיון השושלתיות בתנועת החסידות.

ו' באדר

ו' באדר הוא היום השישי בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בו' אדר א', או שבר המצווה שלו חל בשנה פשוטה, היא ברוב השנים פרשת תצוה. אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצוה היא פרשת תרומה. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת ויקרא. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחג) פרשת בר המצווה היא פרשת פקודי.

וואלה! NEWS

וואלה! NEWS (עד אפריל 2015 פעל תחת השם "וואלה!",) הוא אתר חדשות ישראלי, המופעל על ידי חברת "וואלה! תקשורת" מקבוצת בזק. על פי דירוג של חברת "אלכסה", הבודקת תעבורה באינטרנט, "וואלה! NEWS" הוא השמיני במקומו ברשימת אתרי האינטרנט הנצפים ביותר בישראל.

ויקימדיה ישראל

"ויקימדיה ישראל" היא עמותה ישראלית הפועלת בשיתוף פעולה עם קרן ויקימדיה הבינלאומית לקידום הידע וההשכלה בישראל באמצעות איסופם, יצירתם והפצתם של תכנים חופשיים ובאמצעות יצירת מיזמים להקלת הגישה למאגרי מידע.

בראשות העמותה עומד ועד מנהל הנבחר על ידי אספת החברים. בוועד מכהנים מספר עורכי ויקיפדיה ותיקים, פעילי מיזמי ויקימדיה אחרים וכן אנשי מפתח בתחום המידע והאינטרנט, כמו פרופסור שיזף רפאלי ופרופסור קרין נהון. יושב ראש הוועד הוא איציק אדרי ומנכ"לית העמותה היא מיכל לסטר.

חסידות ברזנה

חסידות ברזנה הייתה חסידות אוקראינית. מקים החסידות היה רבי יחיאל מיכל הלוי פיצ'ניק, בנו של רבי דוד מסטפין.

חסידות גלינא

חסידות גלינא הייתה חסידות בגליציה המזרחית (כיום אוקראינה). אבי החסידות היה רבי יחיאל מיכל מושקוביץ' נינו של רבי יוסף מיאמפולה בנו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב.

חסידות זווהיל

חסידות זווהיל (נכתב גם זוויהל או זוועהיל, נהגה: זְוויל) היא חצר חסידית שתחילתה בעיר נובוהרד-וולינסקי באוקראינה בשלהי מאה ה-18. נקראה עד ראשית המאה העשרים בשם זוויאהל (Звягель), כשבפי היהודים שמה זווהיל או זוויהל.

חסידות ראדוויל

חסידות ראדוויל או ראדיוויל היא שושלת חסידית שנוסדה בווהלין (כיום אוקראינה) באמצע המאה ה-18. אבי השושלת היה רבי יצחק מראדוויל, בנו השני של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב. אדמו"רים נוספים כיהנו בראדוויל, אף הם צאצאי רבי יחיאל מיכל, דרך בנו רבי יוסף מיאמפולה.

חסידות שאץ

חסידות שאץ (נהגה "שוֹץ") היא חסידות שמקורה בעיר שאץ שבבוקובינה, רומניה. מקים החסידות היה רבי יואל מוסקוביץ', נכדו של רבי יוסף מיאמפולה, בנו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב וחתנו של רבי מאיר מפרמישלאן.

יחיאל מיכל הלוי אפשטיין

הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין (כ' בשבט תקפ"ט, 24 בינואר 1829 - כ"ב באדר ב' ה'תרס"ח 24 בפברואר 1908) היה רבה של נובהרדוק, פוסק ומחבר הספר ערוך השולחן על ארבעת חלקי השולחן ערוך. מכונה גם 'ערוך השולחן' על שם ספרו.

יחיאל מיכל מזלוטשוב

רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב (ה'תפ"ו - כ"ה באלול ה'תקמ"ו; 1726–1786), מכונה "המגיד מזלוטשוב". מתלמידי הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש.

יחיאל מיכל פינס

הרב יְחִיאֵל מִיכְל פִּינֶס (18 בספטמבר 1843, כ"ג בתשרי תר"ד – 15 במרץ 1913, ו' באדר ב' תרע"ג) היה סופר ציוני, מאבות הציונות הדתית, ממיישבי ארץ ישראל והוגה דעות. מושב כפר פינס קרוי על שמו.

כ"ב באדר

כ"ב באדר הוא היום העשרים ושניים בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ב אדר תלוי האם בר המצווה נחוג בשנה פשוטה או מעוברת והאם הילד נולד בשנה פשוטה או מעוברת. עבור ילד שנולד באדר א' או שבר המצווה חל בשנה פשוטה, פרשת בר המצווה היא פרשת ויקהל-פקודי בשנים מהקביעויות זשג, בחג, בשה, גכה, והכז, פרשת כי תשא לשנים מקביעות זחא או זחג ופרשת ויקהל לשנים פשוטות מקביעות השא ולשנים מעוברות מהקביעויות זשה, בחה, בשז, גכז, החא והשג. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה, ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת שמיני. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השג) פרשת בר המצווה היא פרשת תזריע.

מיכל ינאי

מיכל ינאי מוסקל (נולדה ב־18 ביוני 1972) היא שחקנית, מדבבת ומנחת טלוויזיה ישראלית. מכונה "מלכת הילדים" בשל פעילותה הרבה לקהל הילדים והפופולריות הרבה שצברה בקרב הילדים.

מיכל רוזין

מיכל רוזין (נולדה ב-25 ביוני 1969) היא חברת כנסת מטעם סיעת מרצ. יו"ר שותפה של השדולה הגאה, יו"ר השדולה לשוויון תעסוקתי, יו"ר השדולה לפלורליזם ושוויון אזרחי, וחברת ועדת חוקה, שקיפות, וחוץ וביטחון.

מלבי"ם

רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר (המַלְבִּי"ם, גם המגיד מקמפן; י"ט באדר תקס"ט, 7 במרץ 1809 – א' בתשרי תר"מ, 18 בספטמבר 1879) היה רב יליד ווהלין, מפרשני המקרא והפוסקים האחרונים. פעל באימפריה הרוסית, בפרוסיה וברומניה.

מרדכי מקרמניץ

רבי מרדכי מקרמניץ (תק"ו - י"ג בתמוז תק"פ) היה אדמו"ר בדור הרביעי לחסידות. בנו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב.

דוד המלך
משפחתו
אבותיו יהודהתמרפרץנחשון בן עמינדברותבעזעובדישי
אחיו ואחיותיו אליאבשמעהצרויהאביגיל
בניו ובנותיו אמנוןתמראבשלוםאדוניהכלאבשפטיהשלמה
אחייניו יואבאבישיעשהאלעמשא בן יתריונדב בן שמעה
נשותיו אביגילאביטלאחינועם היזרעאליתבת שבעחגית • מיכל • מעכה בת תלמיעגלה
יצירות המיוחסות לו צוואת דודקינת דודקינת דוד על אבנרדברי דוד האחרוניםשירת דוד • חלק ממזמורי תהלים
מאורעות בחייו שתוארו במקרא דוד וגולייתסיפור נבל הכרמלידוד ובת שבעמרד שבע בן בכריהאישה החכמה מתקועמעשה אמנון ותמררצח אמנוןדוד ויהונתן
אגדות עליו דוד והצרעה והעכביש
שונות מרב בת שאולפלטי בן לישבית דודאבישג השונמיתברזילי הגלעדיגיבורי דודכתובת תל דןקבר דודמשיחהמלך דוד (סרט)מגן דוד
הנצחה
באומנות דוד (מיכלאנג'לו)דוד (דונטלו)דוד (ברניני)דוד (ורוקיו)
הנצחות עיר דודמגדל דודמלון המלך דודמלון מצודת דודרחוב המלך דודשדרות דוד המלך

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.