מיכאל בן יאיר

מיכאל בן יאיר (נולד בירושלים ב-1 בספטמבר 1942) הוא משפטן ישראלי. כיהן כיועץ המשפטי לממשלה, כשופט בבית משפט השלום בעכו ובחיפה, בבית המשפט המחוזי בחיפה ולאחר מכן בתל אביב, וכן כשופט בפועל בבית המשפט העליון.

מיכאל בן יאיר
היועץ המשפטי לממשלה ה־9
19931997
(כ־4 שנים)
תחת ראש ממשלת ישראל רבין, פרס ונתניהו

ביוגרפיה

בן יאיר נולד וגדל בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים. בינואר 1948, במהלך מלחמת העצמאות, נדרשה משפחתו על ידי ההגנה לפנות את ביתם, יחד עם כל המשפחות היהודיות בשכונה. במשך כחודש התגורו במבנה בית־ספר במערב ירושלים. לאחר מכן קיבלה משפחתו שתי דירות בבתים בכפר הפלסטיני שייח' באדר וחנות תמורת שלוש הדירות ושתי החנויות שהותירו מאחור בשייח' ג'ראח[1]. למד בבית הספר הריאלי העברי בחיפה, במסגרת הפנימיה הצבאית. בשנים 19611963 שירת בצה"ל כקצין ביחידות שדה, ואת שירות המילואים עשה גם בבתי הדין הצבאיים. בוגר לימודי משפטים מאוניברסיטת תל אביב ב-1968. בשנים 1982-1978 כיהן כשופט בית משפט השלום בעכו ובחיפה, בשנים 1987-1982 כיהן בתפקיד שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, בשנים 1990-1987 כיהן בתפקיד שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, וב-1990 כיהן בתפקיד שופט בית המשפט העליון במשך שישה חודשים, וחזר לבית המשפט המחוזי עד שנת 1993.

היועץ המשפטי לממשלה

בשנים 1997-1993 כיהן כיועץ המשפטי לממשלה בממשלת רבין השנייה ולאחריה. הוא התפטר מתפקידו זמן לא רב אחרי תחילת כהונתו של בנימין נתניהו.

בין חוות הדעת המשמעותיות שנדרש להן כיועץ המשפטי לממשלה היו:

בעקבות החלטתו ב-1996 לפתוח בחקירה פלילית נגד השר יעקב נאמן בחשד להגשת תצהיר כוזב לבית המשפט העליון ומסירת עדות שקר[4], התפטר נאמן מתפקידו כשר המשפטים. ב-1997 זוכה נאמן מכל אשמה על ידי בית המשפט לאחר שנמצא כי פעל בתום לב[5]. תומכי נאמן טענו שבן יאיר תפר לו תיק בניסיון לחסל אותו פוליטית,[6] טענה שנתמכה על ידי עדויות שמיעה.[7]

לאחר כהונתו כיועץ משפטי

בן יאיר לימד משפט מסחרי באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת תל אביב, וכיום פועל כבורר וכמגשר.

כחמש שנים לאחר סיום כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה, פרסם בן-יאיר מאמר בעיתון "הארץ" בו הצדיק את סרבנות מתנגדי השליטה הישראלית ביהודה שומרון ועזה עקב מה שלטענתו הם מעשים בלתי-מוסריים בשטחים שבעקבותיהם "סירובם (של סרבני השטחים) הוא סירוב מוצדק ומוכר בכל מדינת חוק דמוקרטית". בן-יאיר הוא חבר המועצות הציבורית של עמותות בצלם,[8] יש דין[9] והקרן החדשה לישראל.[10]

בחודש מאי 2013 יצא לאור ספרו "שייח' ג'ראח",[11] (הוצאת חרגול), המבוסס על הרצאה שנשא באוניברסיטה העברית. בספר מסביר בן-יאיר את ההשתלשלות ההיסטורית והמשפטית של פינוי שכונת שייח' ג'ראח מיהודיה במלחמת העצמאות ואת שובם של יהודים אחרים, תוך פינוי תושביה הערביים, בשנים האחרונות. בן-יאיר מצביע בספר על הפגמים המוסריים וההשלכות המעשיות של החוקים המאפשרים ליהודים לחזור לשכונה ולתפוס רכוש שכבר זכו עליו בעבר לפיצוי.

באפריל 2013 פרסם בן יאיר בעמוד הפייסבוק שלו כי "ההתנחלות היא המעשה המרושע והאווילי ביותר מאז מלחמת העולם השנייה", ולאחר שנשאל על ידי אחד מחבריו בפייסבוק "האם מעשים אלו יותר גרועים מהשלטון של פול פוט בקמבודיה, מהפשעים של סטלין בבני עמו או ממה שקורה בדרפור?" תשובתו היתה: "אכן כן. מפעל ההתנחלות הוא מעשה מדיני של מדינה כלפי עם אחר, וככזה הוא המעשה המרושע והבלתי מוסרי ביותר מאז תום מלחמת העולם השנייה".[12].

בעקבות קריסת הפסקת האש הארוכה של מבצע צוק איתן ב-19 באוגוסט 2014 פרסם בן יאיר למחרת פוסט בעמוד הפייסבוק ובו האשים את ישראל בביום הפרת הפסקת האש כדי לנסות לחסל את מוחמד דף.[13]

בנו, ארנון בן-יאיר, הוא עורך דין בהכשרתו ועובד ככתב לענייני משפט בעיתון הכלכלי TheMarker.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ניר חסוןלאחר שנת הפסקה: מחר תחודש המחאה בשיח ג'ראח, באתר הארץ, 16 במאי 2013
  2. ^ ברוך קראיש שלטון, אין חוק, באתר הארץ
    חגי הוברמן, ‏פרקליטה הורסת, באתר בשבע - ערוץ 7
  3. ^ אכיפת החוק ביהודה ושומרון - דו"ח ארגון זכויות האדם ביש"ע (2008)
  4. ^ כתב אישום נגד השר לשעבר, יעקב נאמן, על שיבוש הליכים ועדות ושבועה שקריים, Globes
  5. ^ "כותרות העבר: בית המשפט זיכה את השר המיועד נאמן מכל אשמה". mako. 15 במאי 2013. בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2017.
  6. ^ איך איבדה הממשלה את זכותה לייצוג משפטי - תכלת, tchelet.org.il
  7. ^ קלמן ליבסקינד, ‏גיבורים לרגע: כשחלוקת הצל"שים פוגשת את האינטרסים של מערכת הביטחון, באתר מעריב השבוע, 26 באוגוסט 2017
  8. ^ אודות בצלם - המועצה הציבורית
  9. ^ המועצה הציבורית
  10. ^ אתר הקרן החדשה לישראל.
  11. ^ עמוד הספר "שייח' ג'ראח" באתר הוצאת חרגול
  12. ^ ידיעות אחרונות, 22.4.13
  13. ^ היועמ"ש לשעבר: "ישראל ביימה את הפסקת האש", באתר nrg‏, 22 באוגוסט 2014.
אביב זמר

אביב זמר (נולד ב-6 במרץ 1974) הוא שחקן ישראלי. הוא שיחק בתיאטרון הקאמרי של תל אביב משנת 2002 עד 2017 והיה חבר ושחקן בקבוצת תיאטרון דיוניסאה, שהוקמה בתמיכת קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב ומפעל הפיס. שיחק בתיאטרון באר שבע בשנים 2011-2013 והיה ממקימי תיאטרון תא, מיזם רפרטוארי עצמאי. מופיע בתיאטרון צוותא ותיאטרון הסימטה משנת 2015.

אורי גוטליב

אורי גוטליבּ (נולד ב-11 במרץ 1969) הוא קומיקאי, שחקן ומנחה טלוויזיה ישראלי, זוכה פעמיים פרס האקדמיה לטלוויזיה עבור משחק קומי.

בית המשפט העליון

בית המשפט העליון הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבית המשפט המחוזי, ודיון כבית המשפט הגבוה לצדק כערכאה ראשונה.

בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים, הנבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. נשיאת בית המשפט העליון כיום היא השופטת אסתר חיות. מספר התיקים בהם דנים שופטי העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.משכנו של בית המשפט העליון בירושלים. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי יהודה ושומרון שבהחזקתה (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה בשטחים אלה.

חוק יסוד: השפיטה קובע, כי פסיקת בית המשפט העליון יוצרת תקדים מחייב לכל בית משפט בישראל, זולת בית המשפט העליון עצמו.

גדעון סער

גדעון משה סער (נולד ב-9 בדצמבר 1966, כ"ו בכסלו ה'תשכ"ז) הוא פוליטיקאי ישראלי המכהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. בעבר כיהן כשר החינוך ושר הפנים בממשלות ישראל מטעם המפלגה. עורך דין במקצועו.

דב ויסגלס

דב (דוּבּי) ויסגלס (נולד ב-4 באוקטובר 1946), הוא עורך דין ישראלי, לשעבר מנהל לשכת ראש הממשלה אריאל שרון.

היועץ המשפטי לממשלה

היועץ המשפטי לממשלה הוא עובד מדינה העומד בראש המערכת המשפטית של הרשות המבצעת ושל השירות המשפטי הציבורי בישראל. זהו אחד התפקידים החשובים ורבי ההשפעה בממשל הישראלי, ומוסד מרכזי במסגרת שיטת המשפט הישראלית. חרף חשיבותו, אין חוק אחד המסדיר את מעמדו ותפקידיו, והם נגזרים מחוקים שונים[דרושה הבהרה]. היועץ ממונה לקדנציה אחת בת 6 שנים. החל מ-1 בפברואר 2016 מכהן בתפקיד ד"ר אביחי מנדלבליט.מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה התחזק עם השנים, ובפרט לאחר שמנחם בגין נבחר לראש ממשלה, אז החל היועץ להשתתף דרך קבע בישיבות הממשלה.

טליה ששון

טליה ששון (נולדה ב-1951) היא עורכת-דין ויו"ר המועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל. בעבר הייתה נשיאת הקרן, ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה ומחברת חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים.

יואב יצחק (עיתונאי)

יואב יצחק (נולד ב-1957) הוא עיתונאי-חוקר ישראלי ובעליו של אתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה".

יוסף חריש

יוסף חריש (15 בספטמבר 1923 - 6 בנובמבר 2013) היה היועץ המשפטי השמיני לממשלה, שופט וסגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב.

יעקב נאמן

יעקב ישראל נאמן (16 בספטמבר 1939 – 1 בינואר 2017) היה עורך דין, שותף במשרד עורכי הדין "הרצוג, פוקס, נאמן ושות'" ופרופסור למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. כיהן כשר המשפטים וכשר האוצר.

יעקב פרי

יעקב פרי (נולד בכ"ו בשבט ה'תש"ד, 20 בפברואר 1944) הוא פוליטיקאי ואיש ביטחון ישראלי. כיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת יש עתיד, כשר המדע, הטכנולוגיה והחלל בממשלת ישראל ה-33, וכיו"ר "ועדת פרי לשוויון בנטל". טרם כניסתו לפוליטיקה כיהן כראש השב"כ (1988–1995), כנשיא חברת סלקום, וכיו"ר דירקטוריון בנק מזרחי טפחות.

יש דין

יש דין - ארגון מתנדבים לזכויות אדם היא עמותה ישראלית הפועלת בישראל וביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים. הארגון הוקם ב-2005 על ידי קבוצת נשים שפעלו קודם במסגרת ארגון "מחסום ווטש". מטרת הארגון, כעולה מפרסומיו, היא לפעול "להשגת שיפור מבני ארוך־טווח במצב זכויות האדם (הפלסטיני) בשטחים הכבושים". שמו של הארגון "משקף את התפיסה שלפיה כיבוד של המשפט המקומי והמשפט הבינלאומי הוא מרכיב מרכזי בשמירה על זכויות אדם".

"יש דין" אוסף ומפיץ מידע אודות פגיעות הקיימות לדעתו בזכויות האדם של הפלסטינים ביהודה ושומרון, כאשר הפגיעות נעשות לכאורה בידי ישראלים. במקרים אלה הוא מפעיל לחץ ציבורי ומשפטי על הרשויות ומנסה להעלות את המודעות הציבורית לנושאים אלו.

עדנה ארבל

עדנה ארבל (נולדה ב-22 ביוני 1944) פרקליטת המדינה בשנים 1996–2004, ושופטת בית המשפט העליון בשנים 2004–2014.

פרשת בר-און חברון

פרשת בר-און חברון הייתה סדרת אירועים שהתרחשו בתחילת שנת 1997, אשר במהלכם הועלו חשדות כנגד בכירים בישראל, ובהם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ומפלגת ש"ס, כי היו מעורבים בקנוניה למינוי יועץ משפטי לממשלה. שם הפרשה נגזר מהחשדות שלכאורה הסכימה סיעת ש"ס לתמוך בהסגת צה"ל מחברון בתמורה למינוי עורך הדין רוני בר-און ליועץ המשפטי לממשלה, שהבטיח עסקת טיעון מקלה לאריה דרעי במשפטו.

פרשת הפנסיות במפעל הפיס

באמצע שנות ה-90 התפרסמו באמצעי התקשורת בישראל תנאי הפרישה שניתנו לאחדים מבכירי מפעל הפיס שפרשו ממנו, ונמתחה עליהם ביקורת.

בדו"ח מבקר המדינה לשנת 1994 נבדקו תנאי הפרישה של יושב ראש דירקטוריון מפעל הפיס, גדעון גדות. בעקבות הדו"ח פנה ב-1996 היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, אל מפעל הפיס בבקשה לבחון מחדש את תנאי הפרישה של הבכירים.

בתחילה ניסה מפעל הפיס, בראשותו של יושב ראש הדירקטוריון החדש, אברהם כ"ץ-עוז, לדחות את טענות התקשורת, ולהותיר את תנאי הפרישה על כנם. אולם, בגבור הלחץ התקשורתי, נאלץ מפעל הפיס לשנות את עמדותיו. כץ עוז מינה בספטמבר 1997 ועדה בראשות עורך הדין אמנון זכרוני לבדיקת תנאי הפרישה. לאחר כחצי שנה של דיונים המליצה הוועדה על הקטנת תנאי הפרישה באופן משמעותי. בנוסף, בשנת 1997 הקים מפעל הפיס מועצה ציבורית, בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, שתפקידה לייעץ בנושאי מדיניות ארוכת טווח ואתיקה מקצועית. המועצה דנה אף היא בנושא והמליצה לדירקטוריון מפעל הפיס להגיש תביעה כנגד הפורשים בבית הדין לעבודה.

רוני בר-און

רוני חיים בר-און (נולד ב-2 ביוני 1948) לשעבר חבר הכנסת מטעם מפלגות הליכוד ו"קדימה", שר בממשלות ישראל ויושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. סגן אלוף במיל' וכיום דירקטור במספר חברות ענק ציבוריות.

רפי פלד

רפאל (רפי) פלד (נולד ב-2 ביולי 1944 בקיבוץ הזורע) הוא איש עסקים שהיה המפכ"ל ה-11 של משטרת ישראל, מנכ"ל חברת החשמל ולתקופה קצרה מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

שייח' ג'ראח

שֵׁייח' גָ'רַאח (בערבית: الشيخ جراح) היא שכונה במזרח ירושלים, ממזרח לדרך בר לב (המכונה בפי הירושלמים "כביש מספר 1"), מצפון למושבה האמריקאית ומדרום-מערב להר הצופים והגבעה הצרפתית. השכונה נקראת על שם חוסאם א-דין בן שרף א-דין עיסא אלג'ראחי, נסיך מאנשי חצרו של צלאח א-דין ורופאו האישי, שבנה במקום זאווייה ונקבר בה לאחר מותו בשנת 1201.[דרוש מקור]השכונה נחשבת למבוססת וליוקרתית בין שכונות ירושלים הערביות. שוכנות בה קונסוליות ונציגויות של מדינות זרות כגון: בריטניה, טורקיה, בלגיה, ספרד, הוותיקן, צרפת, איטליה, יוון ושוודיה; ושל ארגונים בינלאומיים כגון האו"ם. בשכונה ממוקמים גם מספר מסעדות גורמה ומלונות יוקרתיים, כגון אמריקן קולוני.

בסמוך לשכונה הוקמה קריית הממשלה ע"ש מנחם בגין ובה נמצאים: המטה הארצי של משטרת ישראל ומשרדי ממשלה הכוללים את משרד המשפטים, משרד השיכון, המשרד לביטחון פנים ומשרד המדע והטכנולוגיה.

מספר התושבים בשכונה הוא 15,435, נכון ל-2014.

שפיץ (כתב עת)

שפיץ הוא כתב עת של איגוד הקריקטוריסטים הישראלי, בעריכתו של ניסים חזקיהו.

"שפיץ" החל לצאת לאור בחודש ספטמבר 1992, בעקבות הקמתו של תא הקריקטוריסטים הישראלי באגודת העיתונאים בתל אביב. הגיליון הראשון היה עלון בן 8 עמודים, שעיקרו חדשות מעולמם של חברי התא, שבהן שולבו קריקטורות פרי עטם. הגיליון השני, שיצא לאור בפברואר 1993, גדל ל-24 עמודים. הגיליון השלישי, שיצא לאור בחודש יוני 1993, גדל ל-40 עמודים, והחל לשאת אופי של מגזין.

החל מהגיליון הרביעי, שיצא לאור באוקטובר 1993, הפך כתב העת למגזין בן 80 עמודים, המתמקד בקריקטורה, הומור, קומיקס וסאטירה (נושאים אלה צוינו בעמוד השער שלו), ורק בסופו נכללו עמודים מעטים העוסקים בחדשות מעולמם של חברי התא. בכך שינה כתב העת את אופיו, מכתב עת פנימי של חברי התא, לכתב עת הפונה לציבור הרחב. החל מהגיליון החמישי המו"ל של כתב העת הפך לאיגוד הקריקטוריסטים הישראלי. מ-2003 (גיליון 18) עד 2006 (גיליון 19) כתב העת לא יצא לאור. החל מהגיליון ה-21 הוא מוגדר כ"פרויקט קריקטורה וקומיקס ישראלי".

כל גיליון מוקדש לנושא מסוים:

גיליונות 1,2,3: דוש | מהדורה מיוחדת לגיליונות הראשונים (יצא לאור ב-2018)

גיליון 4: קדימה אוכל

גיליון 5: שחור בעיניים (חרדים)

גיליון 6: פגישת מיחזור (איכות הסביבה)

גיליון 7: ראי עכו"ם (אמונות טפלות)

גיליון 8: אחוזים יקרים (הטלוויזיה בישראל)

גיליון 9: תיירות

גיליון 10: שפריץ וגמרנו (סקס)

גיליון 11: השפיץ של תל אביב

גיליון 12: הנהג הישראלי

גיליון 13: קריקאטור דה פראנס (צרפת)

גיליון 14: בחירות 1999

גיליון 15: המילניום

גיליון 16: קולנוע

גיליון 17: הפסקת קפה / זאב

גיליון 18: יער

גיליון 19: קומיקסראללה (מלחמת לבנון השנייה)

גיליון 20: מבט על יבין (חיים יבין)

גיליון 21: הרצל, חוזה אישי (בנימין זאב הרצל)

גיליון 22: סלברית"אים (תרבות הידוענים של תל אביב)

גיליון 23: שמוליקיבוץ (הוקרה לשמוליק כץ)

גיליון 24: נתב"ג (נושא התערוכה דוד בן-גוריון)

גיליון 25: רעיות ראש הממשלה

גיליון 26: כותרות סיום (דמדומי העיתונות הכתובה)

גיליון 27: 40 שנה לניקוי ראש

גיליון 28: מוח - משחקי האונה

גיליון 29: מחול השדים והרוחות (עדתיות וגזענות)

גיליון 30: רכבת

גיליון 31: רשומון פרס (פרידה משמעון פרס)

גיליון 32: מצויר ירושלמי (ירושלים)

גיליון 33: אופנייםמאמר המערכת בפתח כל גיליון הוא רצועת קומיקס מאת העורך, ניסים חזקיהו.

עם המשתתפים בכתב העת נמנו הקריקטוריסטים דוש, זאב, מייק ג'גו, יעקב שילה, שלמה כהן ושמוליק כץ, הקומיקסאים אורי פינק ויעקב קירשן, והסאטיריקן אורי אורבך, וכן מישל קישקה, טל אביב, ארנון אבני, עמוס אלנבוגן, מושיק לין, פרידל שטרן, אבי כץ, צילה ודידי מנוסי, שחר נבות ושי צ'רקה.

גיליון 5, שעסק בחרדים, עורר את זעמו של ח"כ מנחם פרוש, שפנה ליועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, בדרישה לפתוח בהליכים פליליים נגד "שפיץ". בן יאיר דחה דרישה זו, אך במכתב מטעמו לעורך "שפיץ" ציין: "היועץ המשפטי לממשלה רואה באי-נחת פרסומים אלה, הנמצאים על הקו הדק, התוחם בין חופש הביטוי המותר והסביר, לבין התחום בו יש לאכוף את החוק הפלילי, ולהגיש כתבי אישום בגין חשד לעבירות על פי חוק העונשין".

דגל ישראל
היועצים המשפטיים לממשלה
יעקב שמשון שפיראחיים כהןגדעון האוזנרמשה בן זאבמאיר שמגראהרן ברקיצחק זמיריוסף חריש • מיכאל בן יאיר • רוני בר-אוןאליקים רובינשטייןמני מזוזיהודה וינשטייןאביחי מנדלבליט

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.