מיידנק

מיידנקגרמנית: Majdanek) היה מחנה ריכוז והשמדה נאצי, שהיה ממוקם כארבעה קילומטרים ממרכז העיר לובלין בפולין, שפעל בשנים 19411944. מבני המחנה שרדו את המלחמה ובניגוד למחנות אחרים, לא הושמדו על ידי הנאצים. כיום קיים באתר המוזיאון הממלכתי במיידנק.

WW2-Holocaust-Europe-he
מפת מחנות ריכוז והשמדה באירופה (לחצו להגדלה)
Poland adm location map

היסטוריה

Majdanek (June 24, 1944)
מחנה מיידנק 24 ביוני 1944. בחלק התחתון נראים הצריפים שפורקו לפני המתקפה הסובייטית, עם ארובות גלויות וקורות עץ שנערמו לאורך כביש האספקה, ובחלק העליון נראים צריפים עומדים
פולין 014
אתר קברי אחים בבורות ירי במבצע "חג הקציר"

המחנה הוקם ב-1 באוקטובר 1941 בפקודתו של היינריך הימלר, לאחר שזה ביקר בלובלין ביולי אותה שנה. מיידנק היה מחנה שבויים של האס אס, תחת פיקודו של קארל אוטו קוך. בפברואר 1943 הוא הוסב למחנה ריכוז.

השם ניתן למחנה ב-1941 על ידי תושבים מקומיים, והוא מבוסס על שמו של המחוז מיידנק טטרסקי בלובלין. שמו הגרמני המקורי של המחנה היה Konzentrationslager Lublin (מחנה ריכוז לובלין).

בשיא פעילותו, הוא הכיל 50,000 אסירים. בחודשים הראשונים של 1942, נעשו ואושרו תוכניות להרחיב את מיידנק כך שיכיל עד 250,000 אסירים. בשל קרבתו של המחנה ללובלין, אסירים היו מסוגלים לתקשר עם העולם החיצון באמצעות מכתבים שהוברחו על ידי עובדים אזרחיים שנכנסו למחנה (רבים מהמכתבים ששרדו נמצאים במוזיאון המחנה). משנת 1943 ואילך אפשרו הגרמנים לצלב האדום הפולני להביא חבילות מזון לאסירים במחנה.

בין אפריל 1942 ליולי 1944, התבצעה במיידנק השמדה בתאי גזים ובמשרפות. הקורבנות נרצחו עם הגעתם למחנה. מספר הנספים נאמד ב-200,000. מספר היהודים שניספו במחנה מוערך כיום בכ-80,000. בנוסף ליהודים, רבים מהנספים היו שבויי מלחמה סובייטיים ופולנים.

מיידנק סיפק עובדי כפייה למפעלי תחמושת ולמפעל הנשק שטייר-דיימלר-פוך.

מבנה המחנה

שלא כמו מחנות ריכוז והשמדה נאציים אחרים, לא נבנה מיידנק על מפגש מסילות ברזל, הוא לא הוחבא ביער מרוחק או הוסתר על ידי מכשולים טבעיים, וגם לא הוקף באזור ביטחון. הוא משתרע על שטח של כ-270 הקטרים וסמוך לפרברי לובלין שבפולין. מיקום זה מהווה בסיס לטענות רבות של אנשים לפיהן תושבי פולין הגרים בסמיכות למחנה ההשמדה ידעו על הפעילות המתחוללת בו. המחנה היה מוקף בגדר תיל כפולה וחשמלית אשר לאורכה ניצבו 18 מגדלי שמירה, המתנשאים לגובה של יותר משמונה מטרים כל אחד.[1]

המחנה חולק לחמישה אזורים, שנקראו "שדות", בעלי ייעוד שונה. בכל שדה היו 22 צריפי מגורים. בין כל שדה הפרידה גדר תיל משולשת ומחושמלת[דרוש מקור]. באזורים שבין השדות הוקמו שבעה תאי גזים וקרמטוריום. בסך הכל במחנה היו קיימים כ-227 צריפים. באזור שהשתייך למגורי אנשי האס אס היו קזינו, ביתני הפיקוד וביתנים נוספים.

בכניסה למחנה עברו המובלים להשמדה על "הבית הלבן", הבית אשר בו גרו מפקדי המחנה[דרוש מקור]. בכניסה למחנה שולחו האסירים לשני כיוונים - ימינה ושמאלה. ימין פירושו השמדה - קודם עברו תהליך של מקלחת, בגדיהם חוטאו ולאחר מכן הוכנסו לתאי הגזים. שמאל פירושו - חיים.

בתחילה הייתה שריפת הגופות הקורבנות נערכת במדורות ענק ליד המחנה, לאחר מכן הוקם במחנה קרמטוריום קטן ובספטמבר 1943 - קרמטוריום גדול הכולל חמישה תנורים. בנוסף על הרציחה השיטתית בגז בוצעו במחנה ובסמיכות אליו רציחות-ירי המוניות.

מבצע חג הקציר - Aktion Erntefest

לקראת סוף שנת 1943 נתן היינריך הימלר פקודה לחסל את שאר האסירים שנשארו במחנות הריכוז בגנרלגוברנמן. הסיבה הייתה חשש מהתקוממות במחנות. לאחר כשלונות הגרמנים בסטלינגרד ובקורסק, התערער ביטחונם בניצחון. מרד גטו ורשה והמרד במחנות טרבלינקה וסוביבור חיזקו את חששם של הגרמנים ממרידות נוספות.

שם המבצע היה "חג הקציר" (Erntefest) והוא הוצא לפועל בו-זמנית במחנות טרווניקי, פוניאטובה, ומיידנק. בסך הכול הוצאו להורג במבצע זה 43,000 אסירים יהודים. בסוף אוקטובר 1943 נלקחו 300 אסירים במיידנק וצוו לחפור שלושה בורות גדולים ליד הקרמטוריום. 100 אנשי אס אס הובאו מאושוויץ לעזור לצוות המקומי.

ב-3 בנובמבר 1943 הובאו למקום משאיות עם רמקולים שהשמיעו מוזיקה מחרישת אזניים. האסירים עמדו במסדר בוקר רגיל ומדי פעם נלקחו קבוצות של 100 איש לבורות, אולצו להתפשט ולשכב בתוך הבורות ונורו בידי אנשי ס"ס שעמדו על שפת הבורות. רעש הרמקולים גבר על רעש היריות והצרחות. באותו יום שכונה "יום רביעי של שפיכות הדמים", נרצחו במיידנק 18,400 אסירים. בטרווניקי נרצחו 10,000 ובפוניאטובה 15,000.

ליד בורות הנרצחים במבצע "חג הקציר" במיידנק הוקמה אנדרטה גדולה בצורת כיפה ומתחתיה אפר הנרצחים שהוצא מן הבורות. על האנדרטה חקוקה כתובת בפולנית: הגורל שלנו - אזהרה לכם.

המחנה פוזר ביולי 1944 כחלק ממבצע 1005, אך נהרס רק באופן חלקי עד למועד הגעתו של הצבא האדום אליו. אף על פי ש-1,000 אסירים נלקחו ממנו בצעדת מוות, הצבא האדום מצא אלפי אסירים שעדיין נותרו במחנה ושפע עדויות לרצח ההמוני שבוצע שם, בהן תאי גזים, משרפות וצריפי אחסון ומגורים. אחד מחיילי הצבא האדום ששיחררו את המחנה היה האמן זינובי טולקצ'וב והוא תיעד בציוריו את מראות המחנה ואסיריו עם השחרור.[2]

מפקדי המחנה

  1. קארל אוטו קוך (ספטמבר 1941 עד יולי 1942) - הוצא להורג על ידי הס"ס ב-5 אפריל 1945 באשמת גניבת רכוש המדינה (למעשה גניבת רכוש היהודים שהגיעו למחנה).
  2. מקס קוגל (אוגוסט 1942 עד אוקטובר 1942) - התאבד ב-27 ביוני 1946 לאחר שנעצר.
  3. הרמן פלורשטד (אוקטובר 1942 עד ספטמבר 1943) - הוצא להורג על ידי הס"ס ב-15 באפריל 1945, באשמת גניבת רכוש המדינה (למעשה גניבת רכוש היהודים שהגיעו למחנה).
  4. מרטין גוטפריד וייס (ספטמבר 1943 עד מאי 1944) - הוצא להורג בתלייה ב-29 במאי 1946.
  5. ארתור ליבהנשל (מאי 1944 עד 22 ביולי 1944) - הוצא להורג בתלייה ב-24 בינואר 1948.

גלריה

Lublin From Majdanek

מבט אל העיר לובלין מהר האפר

מיידנק (15)

מבט כללי אל המחנה. צריפי האסירים

מיידאנק 9

גדר המחנה המורכבת משלוש גדרות - למניעת בריחות

מיידנק מגדל שמירה (1)

מגדל שמירה במחנה

מיידנק, צריף מגורים מבחוץ (1)

צריף מגורים לאסירים

מיידנק, דרגשי שינה (1)

דרגשי שינה לאסירים

מיידנק, אנדרטה עם שלושה נשרים (1)

אנדרטה שנבנתה בידי האסירים

Majdanek - enterace

הסלקציה במחנה. הנכנסים לצריף הימני הומתו בתאי הגזים, והנכנסים לשמאלי נשארו בחיים.

Majdanek - Shoes Storage

צריף ובו שלוש מאות אלף זוגות נעליים של חלק מקורבנות המחנה.

ShowersMaj

תאי המקלחות במחנה, אשר נועדו "להרגיע" את המתרחצים לפני כניסתם לתאי הגזים

The Bath

דלת לתאי הגזים (והמקלחות)

מיידנק, חדר בקרת גז

חדר בקרת גז. טרם השימוש בפחיות ציקלון B הייתה ההמתה נעשית באמצעות הזרמת גז לחדר

Lublin - Majdanek - 022 - Zyklon B cans

מחסן פחיות גז הציקלון B במיידנק

Lublin - Majdanek - 023 - Gas chamber

תא גזים מקורי במיידנק. על הקיר האחורי מוטבעים סימנים כחולים של הגז ציקלון B

Gazrooms99

פתח דרכו הושלכו גרגרי ציקלון B אל תוך תאי הגזים. הגרגרים עברו המראה כאשר נכנסו לחלל החדר.

מיידנק

מבנה המשרפות

מיידנק, המשרפות (5)

המשרפות

מיידנק, המשרפות (3)

משרפה

Img2291-1

פתח המשרפה במחנה מיידנק

Majdanek - commander bath

קוך, מפקד המחנה, הציב אמבטיה בקרמטוריום על מנת לנצל את החום השורר במקום

מיידנק, הר האפר (7)

אתר הר האפר והאנדרטה שמעליו

Majdanek.monument.700px

הר האפר

לאחר מלחמת העולם השנייה

מיידנאק מצבה
האנדרטה בכניסה למחנה
פולין 010
אנדרטה במיידנק מעל הר אפר הנרצחים. הכתובת בפולנית: "הגורל שלנו – אזהרה לכם"
Majdanek Crematorium
מבנה המשרפות המחודש

משפטי מיידנק

משפטי מיידנק היו שלוש סדרות משפטים שונות אשר התרחשו בפולין ובגרמניה לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה ועד שנת 1981, בו הועמדו לדין אנשי סגל המחנה. המשפט הראשון התרחש בחודשים נובמבר-דצמבר 1944, בלובלין שבפולין. סדרת המשפטים השנייה נערכה בין 1946 ל-1948 בפולין והמשפט האחרון, אשר נערך בדיסלדורף בגרמניה, החל בנובמבר 1975 ונמשך עד ליוני 1981. מתוך 1,037 חברי הסגל אשר שירתו במחנה ושמם היה ידוע, הועמדו לדין רק 170 נאצים, בודדים הוצאו להורג.

הנצחה ושימור במחנה

כיום פועל במקום אתר ההנצחה המוזיאון הממלכתי במיידנק ובסמיכות אליו "החברה לחסות על מיידנק".

באוגוסט 2010 פרצה במחנה ההשמדה שריפה אשר נמשכה כשש שעות, וגרמה לנזק בלתי הפיך למחנה. הרשויות בפולין ציינו כי קרוב לשני שלישים מביתני העץ נשרפו, וכי הנזק העיקרי נגרם לאוסף זוגות הנעליים של אסירי המחנה לשעבר ועשרות אלפים מהן נהרסו.[3]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על מיידנק, באתר "יד ושם"
  2. ^ טוראי טולקצ'וב בשערי הגיהנום - עדותו של אמן משחרור מיידנק ואושוויץ, באתר יד ושם
  3. ^ סוכנויות הידיעות, שריפה במיידנק: אלפי זוגות נעליים נהרסו, באתר nrg‏, 10 באוגוסט 2010
אודילו גלובוצניק

אודילו לוטאריו גלובוצניק (Odilo Lotario Globocnik;‏ 21 באפריל 1904 - 31 במאי 1945) היה קצין אוסטרי בכיר באס אס (בדרגת גרופנפיהרר), ופושע מלחמה נאצי בולט שהיה אחראי לרציחתם של כשני מיליון בני אדם במלחמת העולם השנייה, רובם המוחלט יהודים.

אילזה קוך

אילזה קוך (בגרמנית: Ilse Koch;‏ 22 בספטמבר 1906 - 1 בספטמבר 1967) הייתה אשתו של קארל קוך, מפקד מחנה הריכוז בוכנוואלד שבגרמניה ומחנה השמדה מיידנק בפולין. היא נודעה לשמצה עקב אכזריותה והתנהגותה הסדיסטית כלפי האסירים במחנה. נטען כי קוך נהגה לקחת מזכרות מגופות הקורבנות, ובחלק מהן היא השתמשה כדי להכין אביזרים כאהילים, כפפות ועטיפות ספרים. היא נודעה בכינויים "המכשפה מבוכנוואלד" ו"הכלבה מבוכנוואלד".

אקציית ארנטפסט

אקציית ארנטפסט (בגרמנית: Aktion Erntefest, "מבצע חג הקציר") הייתה אקציית ירי המוני שבוצעה על ידי אנשי האס אס במיידנק ובתת-מחנות של מיידנק. מטרת המבצע הייתה חיסול יהודי לובלין, וכן חיסולם של כל עובדי הכפייה במחנות. המבצע התרחש ב-3 בנובמבר 1943. קרוב ל-43,000 יהודים נרצחו בפקודתם של כריסטיאן וירט ויקוב שפורנברג במהלך האקציה. המבצע נחשב לסופו של מבצע ריינהרד.

מבצע "חג הקציר" היה הטבח ההמוני הגדול ביותר של יהודים, והיחיד שבוצע רק על ידי גרמנים בזמן המלחמה. מספר הקורבנות במבצע זה עבר את מספר הקורבנות בטבח הידוע לשמצה של היהודים בבאבי יאר, בו נרצחו בקירוב 33,000 נפשות בפאתי קייב, כ-10,000 נפשות. הטבח הגדול ביותר ביהודים בוצע באוקטובר 1941, טבח אודסה, בו נרצחו כ-50,000 יהודים על ידי גרמנים ומשתפי פעולה רומנים.

אריה צבי פרומר

הרב אריה צבי פרומר - הרב מקוז'יגלוב (ה'תרמ"ד - כ"ז בניסן תש"ג; 1884–1943) היה מרבני יהדות פולין לפני השואה. עמד בראש ישיבת סוכטשוב וישיבת חכמי לובלין. יוזם לימוד המשנה יומית. נרצח בשואה.

ארתור ליבהנשל

ארתור ליבֶהֶנְשֶל (בגרמנית: Arthur Liebehenschel (מידע • עזרה); 25 בנובמבר 1901 - 24 בינואר 1948) היה מפקד מחנות ההשמדה אושוויץ ומיידנק.

הניו ז'יטומירסקי

הֶנְיוֹ ז'יטוֹמירסקי (בפולנית: Henio Żytomirski; ‏25 במרץ 1933 - 9 בנובמבר 1942) היה ילד יהודי-פולני יליד לובלין, שנרצח בגיל 9 בתא גזים במחנה ההשמדה מיידנק. הוא הפך לאייקון של השואה לא רק בלובלין, אלא בפולין כולה. סיפור חייו הפך לחלק מתוכנית הלימודים במערכת החינוך הכללית בפולין. הפרויקט "מכתבים להניו" מתקיים בלובלין מאז 2005. הניו ז'יטומירסקי הוא אחד הגיבורים של תערוכת הקבע "אֵלֵמֶנְטָאז'" (Elementarz; בפולנית: "מקראה ראשונה") המוצגת בביתן 53 במיידנק ומוקדשת לילדים שהיו במחנה.

הרמינה בראונשטיינר

הרמינה בראונשטיינר-ריאן (באנגלית: Hermine Braunsteiner Ryan; ‏16 ביולי 1919 - 19 באפריל 1999) הייתה שומרת במחנה הריכוז מיידנק בתקופת השואה, אשר נודעה באכזריותה הרבה כלפי נשים וילדים; היא נהגה להרוג את קורבנותיה בבעיטות - דבר שהעניק לה את הכינוי "הסוסה". הודות לפעילותו של צייד הנאצים שמעון ויזנטל, נחשפה בארצות הברית, הוסגרה לגרמניה והואשמה בפשעים נגד האנושות.

מקרה זה שינה את מדיניות רשויות ההגירה של ארצות הברית, והביא לתפיסתם של פושעי מלחמה נוספים שהיגרו אליה.

יצחק שיפר

יצחק (אִיגְנַאצִי) שִׁיפֶּר (בכתיב יידי: שיפער; Ignacy Schiper;‏ 1884–1943) היה היסטוריון מפורסם, מזרחן ופוליטיקאי יהודי-פולני, מן הדמויות הבולטות באינטליגנציה היהודית בפולין שבין מלחמות העולם, חבר הסיים ועסקן ציוני.

ישראל גוטמן

פרופ' ישראל גוטמן (20 במאי 1923 – 1 באוקטובר 2013) היה היסטוריון ישראלי, חוקר השואה ופעל להנצחתה.

מחנה השמדה

מחנה השמדה (בגרמנית: Vernichtungslager) היה מתקן שהוקם על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה כדי להשמיד יהודים וקבוצות אחרות, על פי החלטות הממשל הנאצי. השמדת היהודים, השואה, כונתה בפי הגרמנים "הפתרון הסופי" (בגרמנית: Endlösung). מחנה ההשמדה המצויד באמצעי הרג המוניים היה שלב מתקדם בהתפתחותה של מכונת ההשמדה הנאצית. לפניו נקטלו המונים בשיטת הירי לבורות. אך שיטה זו התגלתה כאיטית, לא יעילה, ופומבית מדי. בנוסף לכך, במקרים מסוימים, שיטה זו העיקה נפשית על חיילים גרמנים שהשתתפו בירי או שהיו עדים לו, ולכן נעשה מאמץ למצוא שיטה יעילה יותר. במחנות ההשמדה של הנאצים נרצחו בגז כ-3,500,000 יהודים, וכן עשרות אלפי צוענים, שבויי מלחמה סובייטים, ואחרים.

מחנה ריכוז

מחנה ריכוז הוא מתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעיתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה), ובמקרים רבים - להשמדה של האסירים (מחנה השמדה). במיוחד נודעו לשמצה מחנות הריכוז שהקים המשטר הנאצי, בגרמניה ובמדינות שכבשה במלחמת העולם השנייה וגם מחנות הריכוז הרומניים בטרנסניסטריה.על־פי ההערכות הנאצים יצרו 42,500 מחנות וגטאות לריכוז והשמדת יהודים.

משפטי מיידנק

משפטי מיידנק היו סדרת משפטים רצופים אשר התרחשו בפולין ובגרמניה זמן קצר לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה ועסקו בפשעי מלחמה. משפטים אלו כוללים את המשפט הארוך ביותר שנערך לפושע נאצי, משפט שהשתרע על פני יותר מ-30 שנים. המשפט הראשון של פקידי המחנה מיידנק התרחש בין התאריכים 27 בנובמבר 1944 ועד 2 בדצמבר 1944, בלובלין שבפולין. המשפט האחרון, אשר נערך בדיסלדורף אשר בגרמניה, החל בתאריך 26 בנובמבר 1975 ונמשך עד ל-30 ביוני 1981. זה היה המשפט הארוך והיקר ביותר של גרמניה וכלל 474 דיונים.

לפני תחילת משפטי מיידנק, הועמדו לדין מספר אנשי אס אס בעלי דרגות גבוהות, פקידי המחנה ושומריו וכן אנשי סגל האס אס באשמת פשעים נגד האנושות שבוצעו במחנה מיידנק בתקופה שבין ה-1 באוקטובר 1941 ועד 22 ביולי 1944. מתוך 1037 חברי הסגל אשר שירתו במחנה ושמם היה ידוע, הועמדו לדין רק 170 נאצים. חצי מהנאשמים אשר נתבעו לדין על ידי גרמניה המערבית שוחררו לאחר שהתלוננו על כאבים ומחושים שונים במעצר וזוכו מאשמת הרג. לעומתם, אלו שנשפטו על ידי פולין לרוב נמצאו אשמים בדין. במשך 34 חודשים פעילות, יותר מ-79 אלף יהודים נרצחו רק בחלקו הראשי של המחנה (כאשר 59 אלף מתוכם היו יהודי פולין) ובין 95,000 ל-130,000 במחנה מיידנק כולו (כולל תתי-המחנות שהופעלו כחלק ממיידנק). כ-18,000 יהודים נרצחו במיידנק רק ביום ה-3 בנובמבר 1943, במהלך הטבח הגדול ביותר שחל בתקופת השואה ביום אחד, במחנה אחד, טבח אשר ידוע בשם "חג הקציר" (עם תוצאות של כ-43,000 הרוגים בשני תתי מחנות).

שניים ממפקדי המחנה הועמדו לדין על ידי ה-SS בעצמו במהלך פעולת המחנה, בחלקו בשל מה שהמחנה מיידנק היה בתחילה, לא יותר מאשר מקום אחסון פשוט לזהב, כסף ופרוות שנלקחו מקורבנות השואה במחנות ההשמדה בלזץ, סוביבור וטרבלינקה. שני מפקדי המחנה הואשמו בגניבה סיטונאית ממשטר הרייך השלישי על מנת להפוך לעשירים. קארל אוטו קוך, מפקד המחנה הראשון, הוצא להורג בידי כיתת יורים ב-5 באפריל 1945. מפקד המחנה הנוסף הוצא להורג על ידי האס אס ב-15 באפריל 1945.

נעמי יודקובסקי

נעמי יוּדקוׁבסקי (29 במרץ 1920 – 5 בדצמבר 1996) הייתה אדריכלית ישראלית, ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות, שפעלה בעיקר בקיבוצים.

סוביבור

סוֹבִּיבּוֹר (בגרמנית: Sobibor) היה מחנה ריכוז והשמדה בגליל לובלין בגנרלגוברנמן, פולין הכבושה, שפעל בשנים 1942–1943. המחנה שכן לצד מסילת הרכבת בקו חלם-ולודבה ונקרא על שם כפר סמוך. במחנה זה נרצחו לפחות 170,000 בני אדם. למעט כמה מאות צוענים, כולם היו יהודים.

סוביבור היה אחד משלושה מחנות המוות שפעלו במסגרת "מבצע ריינהרד", שמטרתו הייתה חיסול היהודים בשטחי הגנרלגוברנמן בפולין (שחולקו למחוזות ורשה, לובלין, קרקוב, ראדום ולבוב).

ציקלון בה

ציקלון בי (בגרמנית: Zyklon B או Uragan D 2, נהגה גם: ציקלון בֶּה) הוא שמו המסחרי של חומר שנועד במקורו להשמדת מזיקים, והנאצים עשו בו שימוש נרחב לרצח יהודים ואחרים, בעיקר במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו ובמידה פחותה בהרבה במחנות אחרים כגון מיידנק.

החומר היה עשוי כדוריות של חומר נקבובי: דיאטומיט או סיבי עץ (pulp) שהיו ספוגים במימן ציאנידי (HCN), וברגע שהוצא מאריזתו האטומה ובא במגע עם אוויר, התאדה ממנו גז החנק מימן ציאנידי.

את הציקלון בה פיתח בשנות ה-20 פריץ הבר, כימאי גרמני נודע ממוצא יהודי (חתן פרס נובל לכימיה). בתחילת 1934 אילצו אותו הנאצים לעזוב את גרמניה, עקב יהדותו. קדם לציקלון בה החומר ציקלון אה, שנועד אף הוא להשמדת מזיקים, אך ייצורו נאסר באמנת ורסאי, לאחר שהתברר שניתן להשתמש בו לייצור גז רעיל לשימוש כנשק כימי לפגיעה בבני אדם. בגרסתו המקורית כלל ציקלון בה גם חומר בעל ריח או מגע מיוחדים, שנועד להתריע על החשיפה לגז, אך הנאצים הזמינו אצל היצרנים, "אי גה פארבן", גרסה שממנה הוצא חומר זה. לאחר המלחמה הועמדו לדין שניים ממנהלי המפעל שייצר את ציקלון בה, בפני בית דין צבאי בריטי, והוצאו להורג על חלקם בתהליך ההשמדה.

תחילה שימש ציקלון בה במחנות הריכוז להשמדת כינים, כדרך למניעת התפשטותה של מחלת הטיפוס. בספטמבר 1941 החלו ניסויים במחנה ההשמדה אושוויץ, בשימוש בחומר לרצח בני אדם.

צעדות המוות

צעדות המוות (בגרמנית: Todesmärsche) הוא הכינוי שניתן על ידי אסירי מחנות הריכוז וההשמדה להצעדה כפויה ממחנות ריכוז והשמדה ליעדים אחרים. הכינוי אומץ על ידי ההיסטוריונים וחוקרי השואה להובלת שיירות אסירים למרחקים גדולים תחת שמירה כבדה ובתנאים לא-אנושיים, במהלך מלחמת העולם השנייה. במהלך צעדות המוות נרצחו רבים מהאסירים על ידי שומריהם, ורבים אחרים מתו כתוצאה מהתנאים הקשים.

על אף שצעדות המוות ידועות בעיקר מתקופת חיסול מחנות הריכוז לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, הרי שהתופעה הייתה שכיחה למדי במשך כל שנות המלחמה.

קרל אוטו קוך

קארל אוטו קוך (בגרמנית: Karl Otto Koch; 2 באוגוסט 1897 - 5 באפריל 1945), היה קצין אס אס, מפקד מחנות ריכוז גרמני, בעלה של אילזה קוך. היה מעורב בפשעים נגד האנושות.

רודולף ורבה

רודולף ורבה (צ'כית: Rudolf Vrba; ‏ 11 בספטמבר 1924 - 26 במרץ 2006), פרמקולוג קנדי, יהודי יליד סלובקיה. אחד מן המעטים שהצליח לברוח ממחנה ההשמדה אושוויץ, והראשון שדיווח לעולם המערבי על מעשי הזוועה של הנאצים במחנה, ועל תוכנית ההשמדה המתוכננת של יהדות הונגריה. בשנת 1998, זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה.

תא גזים

תא גזים הוא מבנה או מתקן אטום אשר אליו מחובר מנגנון להזרמת גזים רעילים לצורך המתה של בני אדם או בעלי חיים.

השואה
מושגים מרכזיים
מונחון • כרונולוגיה של השואה • אנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספים • הפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎ • צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספים • נשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקוב • מורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניה • בלגיה • ברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏ • סלובקיה • פולין‏ • צ'כיה • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואה • חסידי אומות העולם • מברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודית
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספים • אנדרטאות להנצחת השואה • מצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשו • חוקרי שואה נוספים
פורטל השואה • גרמניה הנאצית • היסטוריה של עם ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.