מידה כנגד מידה

מידה כנגד מידה (ידוע כ"עַיִן תַּחַת עַיִן") הוא עיקרון מוסרי, הנהגתי ומשפטי שהוא מהמובילים בתורה, ונחשב לעקרון יסוד בהבנת תורת הגמול במקרא. מהותו של עיקרון זה שאלוהים מתנהג וגומל לבני אדם באותו האופן שבו הם מתנהגים, ואף בית דין צריך להתייחס ולענוש את המובאים לפניו, ביחס ישר למעשיהם ובהתאם לאופן שבו התנהגו כלפי האחרים. ענישה של מידה כנגד מידה הייתה מקובלת בתרבויות הקדומות, ונראה ששימשה כאמת מידה ברורה לגילום של מושג הצדק. מקור הביטוי העברי הוא בדברי רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן: "דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: מניין שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה"[1].

ביהדות

בהנהגה האלוהית

בחטא עץ הדעת הנחש שהיה עָרום מכל חיית השדה, וניצל את עורמתו להחטיא את האדם, נענש בכך שהוא הופך לארור מכל חיית השדה, בכך שכלי התנועה שלו מוסרים ממנו. הוא ביקש להתקרב אל האישה ולשוחח איתה ואילו הקב"ה מרחיק אותו ממנה ויוצר איבה בינו לבין האישה וצאצאיה. (בראשית ג' א'-ט"ו)

גם אצל קין והבל עונשו של קין האיכר שגולה ממקומו, והופך להיות נווד מוסבר בכך: "וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ." (בראשית ד' י"א-י"ב) באותה מידה שהאדמה קיבלה את דמי אחיו שנרצח והבליגה כביכול על הרצח, כך האדמה לא תתן לו את יבולה.

"שֹׁפֵךְ                        יִשָּׁפֵךְ
דַּם                    דָּמוֹ
הָאָדָם   בָּאָדָם

ניתן לראות שצלעותיו של הפסוק שוות ושני חלקיו עומדים כבבואה אחד למול השני, במבנה של מנורה.

מיד לאחר המבול נקבע כלל ברור במקרא בהתייחסות למעשה רצח: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם - בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית ט' ו'). מידה כנגד מידה, דם של שופך דם אדם הוא בעצמו ישפך.

במבול ניתן לראות כי העונש ניתן מדה כנגד מידה: אלוהים משחית את הארץ שנשחתה.

"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ."
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ. (בראשית ו' י"ב-י"ג)

גם במגדל בבל ניכר החותם של מידה כנגד מידה, האנושות שמנסה להתאחד כנגד האל כעונש מפוזרת, והשפה הכלי שבו הם משתמשים להתאחד, נבללת לשפות רבות.

במקרא מכת בכורות של מצרים מוצדקת, בשל התעללות מצרים בישראל, מידה כנגד מידה: "וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְהוָה בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. כג וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ."[2]

המקרא מנחה קו ענישה אינדיבידואלי, ואוסר על ענישה משפחתית. באותה מידה שבה האדם פשע - האדם נענש. לא יוענש אב בגלל חטאי בנו, ולא יוענש בן בשל חטאי אביו. "לֹא-יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים, וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל-אָבוֹת, אִישׁ בְּחֶטְאוֹ, יוּמָתוּ." (דברים כ"ד ט"ז)

בספר מלכים (ב', פרק כ"א י"א-י"ב) הקב"ה מודיע שהוא ישלם לישראל "רעה" תחת "רעה".

"יַעַן אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה, הֵרַע מִכֹּל אֲשֶׁר-עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר לְפָנָיו; וַיַּחֲטִא גַם-אֶת-יְהוּדָה, בְּגִלּוּלָיו. לָכֵן, כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה, עַל-יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה:"

באופן דומה ניתן למצוא בספר משלי שיש לאדם להשיב טובה בטובה, ומי שמשיב ברעה על טובה, והוא כפוי טובה, ואיננו פועל לפי הכלל של מידה כנגד מידה, הרעה לא תעזוב אותו: "מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, לֹא תמיש {תָמוּשׁ} רָעָה מִבֵּיתוֹ." (משלי י"ז י"ג)

בספר מלכים (א' כ' ל"ה-מ"ג) מסופר כי לאחר שאחאב מנצח את אויבו בן הדד מלך ארם, הוא כורת עמו ברית במקום להורגו. אחד מבני הנביאים מחופש לחייל בודה סיפור שבו הוא התבקש לשמור על אדם ועונשו הוא ש'נפשו תהיה תחת נפשו' במקרה שיתן לו לברוח (עם אפשרות לכופר), ולבסוף כאשר המלך אומר לו שהוא למעשה חרץ את משפטו שלו, הוא מגלה את עצמו כנביא ואומר למלך את דבר ה': "יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד, וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ, וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ". מידה כנגד מידה.

במשפט המקראי

על פי חוקי המקרא, מי שפגע באחר יש לפגוע בו באותו האופן, "כאשר עשה - כן יעשה לו".

"וְאִישׁ, כִּי יַכֶּה כָּל-נֶפֶשׁ אָדָם, מוֹת יוּמָת. וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה, נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. וְאִישׁ, כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ." (ויקרא כ"ד י"ז-כ')

עיקרון זה מובע באופן הברור ביותר בפרשת משפטים, במקרה שבו אנשים רבים ופוגעים באישה הרה:

"וְכִי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים, וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן - עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ, כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה, וְנָתַן בִּפְלִלִים. וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה, וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל. כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה, תַּחַת חַבּוּרָה." (שמות כא, כב-כז)

אמנם חז"ל פירשו את הפסוק בשונה ממשמעותו הפשוטה[3], וקבעו שאין להבין את הפסוק כפשטו באופן מילולי אלא באופן רעיוני. לפי תפיסתם אין לפגוע באיבר של הפוגע ממש, אלא יש לפצות את הנפגע בתמורה כספית שוות ערך לאבר שנפגע.

בדין עד זומם שבמשפט העברי, שוב בא לידי ביטוי העיקרון של "מידה כנגד מידה". עד זומם הוא עד שהעיד שקר במטרה לגרום לנזק לזולת, ועונשו הוא שעושים לו בדיוק מה שזמם לעשות לזולת, מידה כנגד מידה.

"וְהִנֵּה עֵד-שֶׁקֶר הָעֵד, שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ. וְהַנִּשְׁאָרִים, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ; וְלֹא יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ. וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ: נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ, עַיִן בְּעַיִן, שֵׁן בְּשֵׁן, יָד בְּיָד, רֶגֶל בְּרָגֶל." (דברים י"ט)

בחז"ל

במשנה נכתב: "במידה שהאדם מודד - בה מודדים לו"[4]. היבט אחר של מושג זה שבו המוקד עובר לאלוהים נמצא בתלמוד ובמדרש "כל מידותיו של הקב"ה - מידה כנגד מידה."[5]

ככלל מדרשים ופרשנים שונים, רואים בהרבה מההתנהלות של אירועים ואישים בתנ"ך ביטוי לתפיסה הזו של מידה כנגד מידה. כך למשל גורלו של יעקב, שלאה ובניו מרמים אותו באפיזודות שונות, מוסבר בכך שהוא רימה את אביו יצחק ונטל את הברכות שהיו מיועדות לעשיו במרמה.[6]

דוגמאות נוספות למידה כנגד מידה, מובאות על מחריבי עם ישראל. סנחריב נתגאה לפני המקום על ידי מלאך ולכן נענש בידי מלאך.[7] נבוכדנצר אמר: אין באי העולם כדאי לדור ביניהם אלא אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה...אני מורידך לבאר שחת"[8] עיקרון זה אף הנחה אותם בהסבר על צורת מותו של אדם: "שמשון הלך אחרי עיניו ולפיכך ניקרו פלשתים את עיניו, אבשלום נתגאה בשערו, לפיכך נתלה בשערו".תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ט', עמוד ב' לפי המדרש המצרים לקו בעשר המכות, מידה כנגד מידה, מפני שחטאו באופן דומה כלפי ישראל.[9]

הלל המחיש את ההתגלמות של מידה כנגד מידה, כאשר במסכת אבות אמר לגולגולת שצפה על המים "על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון" (=על שהטבעת הטביעוך, וסוף מטביעך שיטביעום). כנראה על סמך הפסוק[10] "שופך דם האדם באדם דמו ישפך", שפורש על ידיו לא רק כאזהרה והנחיה משפטנית אלא אף כהבטחה אלוהית לכל הרוצחים. עיקרון הפוך אף הוא מובא במדרש, על שגמלת חסד, יגמלו לך חסד, וסוף גומליך שגם להן יגמלו. "יוסף התעסק בקבורת אביו ולפיכך זכה שמשה התעסק בקבורתו. משה התעסק בקבורת יוסף, ולפיכך זכה שהקב"ה התעסק בקבורתו". ניתן לראות שבמידה כנגד מידה אף צורת הגמול דומה, מי שהרג בהטבעה סופו שיהרג בהטבעה, ומישהו חשוב שהתעסק בקבורה, סופו שמישהו חשוב ממנו יתעסק בקבורתו שלו.

כאשר הלל התבקש לתמצת את כל התורה כולה הוא בחר לומר את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" בסוג של צורה של מידה כנגד מידה: "דעלך סני - לחברך לא תעביד" (="מה ששנוא עליך - אל תעשה לחברך")[11]. כלומר באותה מידה שבה אינך רוצה שיתנהגו כלפיך, כך אל תתנהג כלפי אחרים.

התוספתא אף מוסיפה שמידה כנגד מידה נוהגת לא רק במידת פורענות אלא אף במידת ההטבה, ומביאה דוגמאות ממאורעות שעברו על ישראל בעקבות מעשיו הטובים של אברהם. על פי הפסוק "ועושה חסד לאלפים" מידת ההטבה ונמשכת עד אלף דור והיא פי חמש מאות ממידת הפורענות שממשיכה עד הדור החמישי בלבד[12].

בפרשנות הביקורתית

בראי ביקורת המקרא, עקרון מידה כנגד מידה מיושם לעיתים כעקרון גמולני, אך במקרים רבים הוא מיושם אך מהבחינה של הדמיון הלשוני או הדמיון חפצי[13], כאשר אין בהכרח קשר בין העונש לבין מידת החומרה של הפשע[14]. כך למשל, מבקרי המקרא אינם רואים בכך שעיניו של שמשון נעקרו, גמול הולם לכך שהלך בעקבות עיניו; בכך שאבשלום נתלה בשערו ומת, גמול על כך שנתגאה בשערו; בכך שנבללו לשונותיהם של אנשי דור הפלגה והופצו בארץ, גמול על כך שבנו את מגדל בבל; בכך שבני שבט ראובן וגד גלו ראשונים, גמול על כך שלא ששו לחצות את הירדן ונתיישבו ממזרח לו; בנגעים שהאל הביא על פרעה ועל ביתו, עונש על לקיחת שרה לבית פרעה; ובגמרא: אדם הכופר בתחיית המתים עונשו שלא יהיה חלק בתחיית המתים[15]; וכן העונש לאישה שבגדה[דרושה הבהרה]. בכל המקרים האלו הם רואים את המידה כנגד מידה כקשר מלאכותי שעומד על בסיס לשוני סגנוני, לדוגמה מילה או ביטוי משותף בין המעשה לבין גמולו[16].

בתרבויות אחרות

אוגרית

באגדת אקהת שופט הצדק דנאל, אשר דן דין אלמנות ושופט משפט יתומים, מצווה את בתו פועת לנקום את דם אקהת שנרצח לשווא. הוא אומר לה "תכלי את מכלי בני משפחתך". ובכך ניתנת הצדקה לנקמת דם בתפיסה האוגריתית, כמעשה של מידה כנגד מידה.

חוקי חמורבי

בחוקי חמורבי ענישת "מידה כנגד מידה" נחשבה לענישה צודקת.

"כי יכה איש את עין בן חורין ושיחתה, את עינו יכו וישחיתו" (סעיף 196)
"אם שיבר עצם של איש אחר, הם את עצמו ישברו." (סעיף 197)

בחוקי חמורבי רק במקרה שיש שיויון בין האנשים מידה כנגד מידה תקפה, במקרה שהכה עינו או שבר עצם של אדם מהמעמד הנמוך ישנו קנס מוגדר, ובמקרה שעשה זו לעבד צריך לשלם חצי מערכו.

בנצרות

גם בנצרות דגלו במידה כנגד מידה, והדבר מופיע בברית החדשה במספר מקומות. בברית החדשה ישנה קריאה מוסרית לאדם לדבוק במידות טובות, אם ברצונו שהטוב יפקוד אותו.

"אל תשפטו למען לא תישפטו. כי במשפט אשר אתם שופטים תישפטו ובמידה אשר אתם מודדים - יימדד לכם." (מתי ז' 1-2)
"אל תשפטו ולא תישפטו. אל תרשיעו ולא תירשעו. סלחו וייסלח לכם. תנו ויינתן לכם; מידה יפה, דחוסה, גדושה ושופעת יתנו בחיקכם, כי במידה שאתם מודדים - יימדד לכם." (לוקס ו' 37-38)
לעשות לאחרים, מידה כנגד מידה, מה שאדם רוצה שיעשו לו. "לכן כל אשר תרצו שיעשו לכם בני האדם - עשו להם גם-אתם, כי-זאת התורה והנביאים:" (מתי ז' 12)

באסלאם

עקרון המידה כנגד מידה מקובל גם באסלאם ומופיע בקוראן שאינו שולל את זכותם של האנשים לגמול זהה לעוול שנעשה להם ומתיר נקמת דם. עם זאת, הקוראן קורא לבני האדם לא לדרוש עונש בשוויו לאדם שפשע נגדם או נגד משפחתם, אלא לבקש גמול כספי (دية דִיה). כך נכתב בסורה 2 איה 178:

"הוי המאמינים, נכתב בספר כי מצווה עליכם לנקום את דם הנרצחים: בן חורין תחת בן חורין ועבד תחת עבד ונקבה תחת נקבה. ואולם אם מוחל גואל הדם לרוצח על מקצת דמו של אחיו, יסתפק בתביעה כדת וכדין, ועל הרוח לשלם לו בתום לב. זוהי הקלה הניתנת לכם מעם ריבונכם, ואלה רחביו. וכל השולח יד לאחר זאת, צפוי לו עונש כבד." (הקוראן, תרגום אורי רובין).

הקוראן גם מעודד את הקורבנות למחול לאלו שפשעו נגדם:

"וכתבנו בה [בתורה] להם כי נפש תחת נפש, עין תחת עין, אף תחת אף, אוזן תחת אוזן, שן תחת שן, וכי גם על הפצעים יש לנקום. ואולם כל העושה צדקה,[17] יכופר לו.[18] אשר לא ישפטנו על-פי כל אשר הוריד אלוהים ממרומים, בני עוולה הם". (סורה 5 איה 45, הקוראן, תרגום אורי רובין).

בדת הבהאית

בספר הקדוש ביותר, מתוארת ענישה בדרך של מידה כנגד מידה (ואף קצת יותר), שיכולה להתמתק למאסר עולם.

"וכי יזיד איש לשלוח אש בבית; באש תשרפוהו. ואשר יזיד לרצוח נפש; המת תמיתוהו. קיימו את מצוות האלוהים בתוקף ובעוצם יד, וסורו מחוקות הבוערים. ואם למאסר עד עולם אותם תשפוטו, אין רע במעשיכם..." (הספר הקדוש ביותר, בהאא אללה, פסקה 62, בתרגומו של משה שרון.)

בתורת המשחקים

בתורת המשחקים נודעת חשיבות רבה להתנהגות על פי מידה כנגד מידה. במשחקי דילמת אסיר החוזרים על עצמם פעמים רבות, או במילים אחרות דילמת אסיר איטרטיבית, נחשבת מידה כנגד מידה לאסטרטגיה היעילה ביותר עבור שחקן רציונלי. סוגיה זו שימשה בסיס למחקרים מתמטים ופסיכולוגיים רבים, שבהם נבחנה התנהגותם של המשתתפים בדגם זה של ה"משחק".

אחד הניסויים המפורסמים בתחום זה הוא הניסוי שערך רוברט אקסלרוד מאוניברסיטת אן-ארבור במישיגן. ההשראה לניסוי באה לו מהפסקת האש של חג המולד במלחמת העולם הראשונה. בניסוי זה התבקשו מומחים ממגוון דיסציפלינות (כלכלה, פסיכולוגיה, מדע המדינה, ביולוגיה, מדעי המחשב ועוד) לשלוח תוכניות מחשב שישחקו זו נגד זו בדילמת אסיר איטרטיבית במשך 200 משחקים לכל זוג תוכניות. התוכנית שתוכרז כזוכה היא זו שתזכה ברווח המצטבר הגבוה ביותר בכל 200 המשחקים.

תוכניות אלה נקטו באסטרטגיות שונות כדי להשיג מטרה זו, ובהן:

  • מידה כנגד מידה (Tit For Tat): במשחק הראשון התוכנית שיתפה פעולה, ובכל משחק אחר בחרה בדרך שבה בחר היריב במשחק הקודם.
  • בגידה קבועה: ללא תלות במשחקים קודמים, תוכנית זו בגדה תמיד.
  • שיתוף פעולה קבוע: ללא תלות במשחקים קודמים, תוכנית זו שיתפה פעולה תמיד.
  • אקראית: התוכנית בוחרת בבגידה או בשיתוף פעולה באופן אקראי.

וכן אסטרטגיות אחרות, מורכבות יותר.

בטורניר שערך אקסלרוד השיגה מידה כנגד מידה את התוצאה הטובה ביותר. גם בטורנירים נוספים שנערכו, לאחר שנודעו תוצאות הטורניר הראשון, עדיין השיגה אסטרטגיה זו את הניקוד הגבוה ביותר. לעומת זאת, תוכניות שהיו בנויות על אסטרטגיות תוקפניות הגיעו להישגים נמוכים. חשוב לציין כי הצלחתה של אסטרטגיה מסוימת תלויה באסטרטגיות האחרות. משמע - במידה והתוכניות שנשלחו לטורניר היו שונות - לא הייתה מידה כנגד מידה זוכה בטורניר. לא ניתן לכתוב תוכנה או אסטרטגיה שתזכה מול כל אסטרטגיה אחרת.

תחת תנאים מסוימים ההחלטה הרציונלית היא דווקא לשתף פעולה ולא לבגוד. תנאי יסוד הוא אכיפה של עונש. אכיפה מתקבלת באמצעות קיום משחקים חוזרים אינסופיים או בעלי אופק אירועים לא ידוע, דבר השקול לאופק אין סופי. משום שאם מספר המשחקים ידוע, במשחק שלפני האחרון כדאי לבגוד ואז ניתן להוכיח באינדוקציה לאחור שכדאי לבגוד מהמשחק הראשון. לשם אכיפה צריכים להתקיים תנאים כאלה שהסיכוי למפגש חוזר גבוה מספיק וכן שישנו עונש. העונש גם צריך להיות גבוה מהרווח של הבגידה.

בטבע, ניתן לצפות לקיומם של תנאים אלה במקרים רבים ואז ההעדפה היא לשיתוף פעולה על-פני אי שיתוף, מסיבות רציונליות. כאשר ציפור פולה את נוצות חברתה כדי לסלק טפיל (ממקומות שהציפור השנייה אינה יכולה לגשת בעצמה, כגון פדחת הראש), עושה היא זאת כדי לקבל אותו הטיפול בעת צרה. אומנם, "עלות" פליית פדחת הציפור השותפה איננה גדולה, בהשוואה לתועלת שבסילוק טפיל, אבל אין היא זניחה לחלוטין, משום שהסילוק כרוך בהוצאת זמן ואנרגיה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יהונתן יעקבס,‫ מידה כנגד מידה בספור המקראי, הוצאת‫ תבונות, תשס"ו
  • יעל שמש, "מידה כנגד מידה בסיפורת המקראית", בית מקרא מד (תשנ"ט), עמ' 261–277.
  • יעל שמש, "מידה כנגד מידה בחוק המקראי, בהשוואה לחוקי המזרח התיכון ולחוקי הבדווים", בית מקרא מה (תש"ס), עמ' 146–167.
  • מנפרד אומיג, "'מידה כנגד מידה' כעיקרון משפטי בחוק המקראי: לשון, הקשר ותולדות המסורת", בית מקרא ס (תשע"ה), עמ' 183–201.
  • אהרן קירשנבאום, "בית דין מכין ועונשין. הענישה הפלילית בעם ישראל - תורתה ותולדותיה", כרך שלישי: "הפנולוגיה היהודית באספקלריה של הפוגע והנפגע", הוצאת מאגנס, תשע"ג
  • רועי מרום, דיני הפגיעה בגוף ובנפש בעת העתיקה ובאסלאם הקדום, עבודת תיזה, אוניברסיטת תל אביב, 2017.
  • רונן פנקס, ״בין הגנגס לירדן: בין קארמה לעקרון הגמול 'מידה כנגד מידה': דיון בהנחות יסוד למפגש תאולוגי-השוואתי סיפורו של יעקב כמקרה בוחן״. דעת: כתב-עת לפילוסופיה יהודית וקבלה 84 (תשע״ח), 474-443

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ', עמוד א'.
  2. ^ (שמות ד' כ"ב -כ"ג)
  3. ^ בבלי, בבא קמא פג-פד
  4. ^ סוטה, פ"א, משנה ז'
  5. ^ בבלי, סנהדרין צ, ע"א, ואוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תפו
  6. ^ ראו בראשית רבה, פרשה ע', פסקה י"ט
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ד, עמוד ב'
  8. ^ תוספתא, סוטה ג' ו'
  9. ^ מדרש רבה, שמות, ט'
  10. ^ ספר בראשית, פרק ט', פסוק ו'
  11. ^ (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לא, ע"א)
  12. ^ (תוספתא, סוטה, פרק ד' משנה א)
  13. ^ http://apps.moodle.ort.org.il/aviv/mod/page/view.php?id=823
  14. ^ https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Index/Book.aspx?nBookID=99643983
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ', עמוד א'
  16. ^ ראו כאן בעמוד 8 וכן בפרקים הרלוונטיים)
  17. ^ הכוונה כאן היא לאדם הסולח על הפגיעה בו.
  18. ^ הפרשנים המוסלמיים נחלקים בנוגע לזהות זה ש"יכופר לו". יש הטוענים, דוגמת תפסיר אל-ג'לאלין כי הזוכה לכפרה הוא הנפגע, שבתמורה לסליחה שהעניק לפוגע בו יזכה לכפרה על כל חטאיו (ראו כאן). יש הטוענים כי גם הפוגע יסלח על ידי אלוהים אם יסלח לו הקורבן (ראו לדיון וחדית'ים נוספים בסוגיה בתפסיר אבן-כאתִ'ר לאיה 45.
אות מתה

אות מתה (Dead letter) הוא כינוי לתקנה, הוראת חוק או הוראה מנהלית שהן אומנם בתוקף אך איש אינו אוכפן בשל שינויים במציאות החיים.

יש שהוראה כלשהי (או חוק או סעיף שבו) לא נאכפה מעולם ואינה נאכפת, ולמעשה הייתה בגדר משאלת לב של מנסחיה ותו לא. יש שהוראה נאכפה פרק זמן מסוים, אולם יחס הציבור (או הרשויות) אליה השתנה מבלי שהספיקו לבטא את השינוי בחוק עצמו. לעיתים קרובות חוק הופך לאות מתה קודם לתיקונו (או למחיקת ההוראה ממנו). במקרים אחרים החוק הופך לאות מתה כאשר לשם יישומו דרושה גם חקיקת משנה, והשר האמון עליה אינו פועל לחקיקתה. לעיתים ימְצא בית המשפט לנכון לאכוף את החוק וּלהחיותו פן ייהפך לאות מתה. כך, לדוגמה, הדגישו בתי המשפט כי על אף נטיית השופטים להקל עם עבריינים ולפסוק לרוב עונשים שהם פחותים מן העונש המקסימלי הקבוע בחוק, הרי שהעונש המקסימלי אינו אות מתה, ויש לגזור אותו על עבריינים שנסיבות העבירה אותה ביצעו מצדיקות זאת.

הצירוף אות מתה התגלגל מהברית החדשה: "לא לפי האותיות כי אם לפי הרוח, כי האות ממית והרוח מְחַיה" (איגרת אל הקורינתיים ב ג 6). בשפה העברית משתמשים בו כדי לכנות כל דבר נטול תוקף שאבד עליו כלח והוא אינו רלוונטי עוד לחיי היומיום ("לא פעם מצאו ספרי הקודש את דרכם לספריות מעבר לים, ושם הם שוכבים כגווילים, כאות מתה הממתינה לחסדי החוקרים"). במובנו המשפטי מכונה לעיתים חוק בלי שיניים (השאלה זו קיימת גם באנגלית: toothless).

אותלו

אותלו: המורי מוונציה (אנגלית: Othello: The Moor of Venice) הוא מחזה מאת ויליאם שייקספיר שנכתב בערך ב-1603. "אותלו" הוא טרגדיה, כמו יצירות רבות אחרות של שייקספיר: "המלט", "מקבת'" ו"המלך ליר". שייקספיר כתב, כנראה, את "אותלו" לאחר "המלט" אך לפני שני האחרים. ההצגה הראשונה הידועה של "אותלו" הועלתה ב-1 בנובמבר 1604, בארמון וייטהול בלונדון.

עלילת המחזה נסובה סביב אותלו, איש צבא בכיר בצבא הוונציאני המתואר כמורי שחור עור וכולל רעיונות מרכזיים של גזענות, אהבה, קנאה ובגידה. יאגו, שלישו הבוגדני של אותלו, משמש עד היום כשם נרדף לרוע בהתגלמותו.

אלכס ג'נינגס

אלכס ג'נינגס (באנגלית: Alex Jennings; נולד ב-10 במאי 1957) הוא שחקן אנגלי שעבד עם הלהקה השייקספירית המלכותית ועם התיאטרון המלכותי הלאומי. ג'נינגס זכה שלוש פעמים בפרס אוליבייה עבור "Too Clever by Half" ב-1988, עבור "פר גינט" ב-1996 ועבור "גבירתי הנאווה" ב-2003. הוא השחקן היחיד שזכה בפרס אוליבייה בקטגוריות הדרמה, המחזמר והקומדיה. ב-2006 גילם את הנסיך צ'ארלס בסרט "המלכה". סרטים נוספים בהשתתפותו הם "כנפי היונה" (1997), "ברידג'ט ג'ונס: עובדות החיים" (2004), "בבל" (2006) ו-"The Lady in the Van" (מ-2015).

אנטוניוס וקלאופטרה

אנטוניוס וקלאופטרה (אנגלית: Antony and Cleopatra) היא טרגדיה מאת ויליאם שייקספיר, שנכתבה בערך ב-1606 והוצגה לראשונה כנראה ב-1607, המגוללת את סיפור אהבתם ומותם של מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה מלכת מצרים. המקור העיקרי עליו התבסס הכותב היה "חיי אישים" לפלוטרכוס, וניכרת השפעה חזקה של האינאיס לוורגיליוס. קלאופטרה במחזה נחשבת לאחת הדמויות הנשיות הסבוכות והמרובדות ביותר ביצירתו של שייקספיר.

ג'ולייט סטיבנסון

ג'ולייט אנה וירג'יניה סטיבנסון, CBE (באנגלית: Juliet Anne Virginia Stevenson; נולדה ב-30 באוקטובר 1956) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה אנגלייה. היא ידועה בעיקר מתפקדיה בסרט "אוהב אותך בטירוף" משנת 1991, עליו הייתה מועמדת לפרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי. הופעות נוספות שלה בסרטי קולנוע היו בסרט "אמה" (1996), "שחקי אותה כמו בקהאם" (2002), "חיוך של מונה ליזה" (2003), "להיות ג'וליה" (2004) ובסרט "ידוע לשמצה" (2006).

סטיבנסון כיכבה במספר רב של הפקות של הלהקה השייקספירית המלכותית ושל התיאטרון המלכותי הלאומי, בהם תפקידים שהייתה מועמדת עליהם לפרס אוליבייה כמו "מידה כנגד מידה" (1984), "יחסים מסוכנים" (1986) ו"ירמה" (1987). ב-1992 זכתה בפרס אוליבייה לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה כפאולינה במחזה "העלמה והמוות". ב-2009 הייתה מועמדת בפעם החמישית לפרס אוליבייה על תפקידה בהפקה המחודשת של "Duet for One". בנוסף הייתה סטיבנסון מועמדת שלוש פעמים לפרס באפט"א לטלוויזיה לשחקנית הטובה ביותר על תפקידיה ב"בית בובות" (1992), "אשת הפוליטיקאי" (1995) וסדרת הטלוויזיה "Accused" מ-2010. עוד שיחקה ב-2011 במחזה "The Heretic" וב-2014 במחזה "Happy Days".

גדי רול

גדי רוֹל (נולד ב-1959) הוא במאי תיאטרון ומתרגם ישראלי.

דילמת האסיר

דילמת האסיר (אנגלית: Prisoner's dilemma) היא בעיה פרדוקסלית בתורת המשחקים שפורסמה בשנת 1950 על ידי מריל פלאד ומלווין דרשר מ"תאגיד ראנד" בארצות הברית. הדילמה מדגימה מצב בו התנהגות רציונלית לחלוטין, מנקודת מבטו של הפרט, תוביל לתוצאה שאינה אופטימלית, כלומר אינה יעילה פארטו. בשל פשטותה, משמשת הדילמה כדוגמה קלאסית לבעיות בהן עוסקת תורת המשחקים.

הנרגן

הנרגן או קשה הלב (ביוונית קלאסית: Δύσκολος) הוא מחזה מאת מנאנדרוס.

הנרי החמישי (מחזה)

הנרי החמישי הוא מחזה היסטורי מאת ויליאם שייקספיר. המחזה פורסם לראשונה במהדורת קוורטו בלתי-רשמית ב-1600 ונקרא The Cronicle History of Henry the fift (הכרוניקות של הנרי החמישי). המחזה מתאר אירועים בחיי הנרי החמישי, מלך אנגליה לפני קרב אז'נקור ואחריו, שעיקרם מסעו לצרפת וניצחונו שם בקרב מעטים מול רבים. המחזה מהווה המשך ישיר למחזות הנרי הרביעי, חלק ראשון והנרי הרביעי, חלק שני. המחזה עובד לקולנוע פעמיים: ב-1944 עם לורנס אוליבייה בתפקיד הנרי וב-1989 עם קנת בראנה בתפקיד הראשי. כמקור היסטורי עיקרי הסתמך שייקספיר על הכרוניקות של רפאל הולינשד.

יגאל שדה

יגאל שדה (נולד ב-14 באוגוסט 1961) הוא שחקן ומדבב ישראלי.

יהויכין פרידלנדר

יהויכין (כיני) פרידלנדר (נולד ב-18 ביוני 1956 בחיפה) הוא שחקן תיאטרון, טלוויזיה, קולנוע ומדבב ישראלי

יורם יוספסברג

יורם יוספסברג (נולד ב-2 במאי 1963) הוא שחקן, קריין ומדבב ישראלי.

יעל שמש

יעל שמש (נולדה ב-21 במאי 1962) היא מרצה בדרגת פרופסור חבר במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן. היא דתייה, פמיניסטית, טבעונית ופעילה למען בעלי חיים.

כטוב בעיניכם

כטוב בעיניכם (באנגלית: As You Like It) היא קומדיה שנכתבה על ידי ויליאם שייקספיר בשנת 1599 או בתחילת 1600.

היצירה כטוב בעיניכם מבוססת על הרומנסה הפסטורלית "רוזלינד" (Rosalynde) של תומאס לודג', שיצאה לאור ב-1590 בלונדון.

מידה כנגד מידה (מחזה)

מידה כנגד מידה (באנגלית: Measure for Measure) הוא מחזה פרי עטו של ויליאם שייקספיר. יש המעריכים שנכתב בשנת 1603 או 1604. המחזה מסווג כקומדיה, אולם אינו כזה באופיו. כתוצאה מכך ובשל מגוון סיבות, יש מבקרים שמקטלגים אותו כאחד מ"המחזות הבעייתיים" של שייקספיר.

"מידה כנגד מידה" ראה אור לראשונה במהדורת הפוליו הראשונה, 1623 (בה תויג לראשונה כקומדיה), ההצגה הראשונה של המחזה שתועדה הייתה ב-1604. המחזה עוסק בסוגיות של רחמים, צדק ואמת ויחסי הגומלין בינם לבין גאווה וענווה.

סוף טוב הכול טוב

סוף טוב הכול טוב (באנגלית: All's Well That Ends Well) היא קומדיה מאת המחזאי ויליאם שייקספיר.

המחזה נכתב ככל הנראה בתקופה מאוחרת בקריירה של שייקספיר, בין השנים 1601 ל-1608.

בחמש המערכות של המחזה מככבת הלנה, יפהפייה בת עניים, המשתוקקת להינשא לבנו של פטרונה, הרוזן ברטרם. לאחר שהיא מצילה את המלך על ידי שיקוי סודי של אביה מבטיח לה המלך כי תוכל להינשא למי שרק תבחר. לאחר מכן, בעזרת תחבולה, היא גורמת לבן הרוזן לתת לה את טבעת המשפחה שלו ולשכב עימה, על ידי כך שהיא מתחזה לדיאנה, בתה הבתולה של אלמנה. אלו היו תנאיו של הבן הסרבן להיות בעלה ועל כן הוא מסכים, במערכה האחרונה, להינשא לה ולהיות בעל למופת.

ככל הנראה שייקספיר הסתמך על סיפור מאת ויליאם פיינטר בשם "ארמון התענוגות", שבתורו הוא תרגום של הסיפור התשיעי בדקאמרון של בוקאצ'ו.

על דאטפת אטפוך

האמרה הארמית על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפייך יטופון (שפירושה: "על שהצפת הציפוך, וסופם של מציפיך לצוף", ומשמעה: משום שרצחת אדם, וגרמת לגולגלתו לצוף בנהר – קרה לך אותו הדבר, וסופם של רוצחיך גם כן יהיה כזה), מובאת במסכת אבות בשמו של הלל. אמרה זו היא משל, שמשמעותו היא שאין דבר הקורה במקרה, ואדם העושה רע מקבל את גמולו, "מידה כנגד מידה". באמרה מתקיים פעמיים הכלל של מידה כנגד מידה: ראשית, רואים כעת בנהר גולגולת של אדם שנרצח, וזה משום שהוא רצח אדם אחר; ובפעם השנייה, גם מי שרצח את בעל הגולגולת יירצח.

רוברט אקסלרוד

רוברט אקסלרוד (באנגלית: Robert M. Axelrod; נולד ב-27 במאי 1943) הוא מדען מדינה אמריקני. הוא פרופסור למדע המדינה ולמדיניות ציבורית באוניברסיטת מישיגן שם הוא מלמד מאז 1974.

אקסלרוד סיים תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת שיקגו ב-1964. ב-1966 סיים את התואר השני, ואת והדוקטורט במדע המדינה קיבל ב-1969, שניהם מאוניברסיטת ייל. מ-1968 ועד 1974 לימד באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

אקסלרוד נודע בעיקר בזכות עבודתו האינטרדיסציפלינרית בתחום האבולוציה של שיתוף הפעולה אשר צוטטה, נכון לינואר 2011, בלמעלה מ-500 ספרים ו-4000 מאמרים. תחומי העיסוק הנוכחיים שלו כוללים מחקר המערכות המורכבות (במיוחד מודלים מבוססי-סוכנים - agent-based modeling), והביטחון הבינלאומי. אקסלרוד חבר במועצה ליחסי חוץ (Council on Foreign Relations).

בתורת המשחקים נודעת חשיבות רבה להתנהגות על פי מידה כנגד מידה. במשחקי דילמת אסיר החוזרים על עצמם פעמים רבות, או במילים אחרות דילמת אסיר איטרטיבית, נחשבת מידה כנגד מידה לאסטרטגיה היעילה ביותר עבור שחקן רציונלי. סוגיה זו שימשה בסיס למחקרים מתמטיים ופסיכולוגיים רבים, שבהם נבחנה התנהגותם של המשתתפים בדגם זה של ה"משחק".

אחד הניסויים המפורסמים בתחום זה נערך על ידי אקסלרוד. בניסוי התבקשו מומחים ממגוון דיסציפלינות (כלכלה, פסיכולוגיה, מדע המדינה, ביולוגיה, מדעי המחשב ועוד) לשלוח תוכניות מחשב שישחקו זו נגד זו בדילמת אסיר איטרטיבית במשך 200 משחקים לכל זוג תוכניות. התוכנית שתוכרז כזוכה היא זו שתזכה ברווח המצטבר הגבוה ביותר בכל 200 המשחקים.

תוכניות אלה נקטו באסטרטגיות שונות כדי להשיג מטרה זו, ובהן:

מידה כנגד מידה (Tit For Tat): במשחק הראשון התוכנית שיתפה פעולה, ובכל משחק אחר בחרה בדרך שבה בחר היריב במשחק הקודם.

בגידה קבועה: ללא תלות במשחקים קודמים, תוכנית זו בגדה תמיד.

שיתוף פעולה קבוע: ללא תלות במשחקים קודמים, תוכנית זו שיתפה פעולה תמיד.

אקראית: התוכנית בוחרת בבגידה או בשיתוף פעולה באופן אקראי.

אסטרטגיות אחרות, מורכבות יותר.בטורניר שערך אקסלרוד השיגה מידה כנגד מידה את התוצאה הטובה ביותר.

אקסלרוד נבחר לחבר האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, היה חמש שנים עמית מקארתור ואף קיבל פרס מטעם האגודה האמריקאית לקידום המדעים (AAAS) על תרומה יוצאת דופן למדע. ב-1985 נבחר לחבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. ב-1990 זכה אקסלרוד בפרס על מחקר התנהגותי הרלוונטי למניעת מלחמה גרעינית, מטעם האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית.

בשנים האחרונות אקסלרוד מרצה ומייעץ לאו"ם, לבנק העולמי, למחלקת ההגנה של ארצות הברית ולמגוון ארגונים שונים המשרתים אנשי מקצוע מתחום הבריאות, אנשי עסקים ואנשי חינוך, בתחום קידום שיתופי פעולה.

בשנים 2006–2007 היה אקסלרוד נשיא האגודה האמריקאית למדע המדינה. הוא מיקד את פעילותו בנושאים בין-תחומיים.

ב-2006 הוענק לאקסלרוד תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת ג'ורג'טאון.

תקבולת מוצלבת

תקבולת מוצלבת או תקבולת מצטלבת (יוונית: χίασμα מילולית כִיאַזְם) הוא אמצעי ספרותי, בו שתי שורות העומדות זו אחר זו, הן בעלות הרכב מילים זהה אמנם, אך עומדות בסדר הפוך. באופן כזה, המילה הראשונה בשורה הראשונה והמילה האחרונה בשורה השנייה מקבילות זו לזו, וכן הלאה. למשל אם צלע א' בנויה בסדר : א' ב' ג', צלע ב' תופיע בסדר ג' ב' א'.

תקבולת מצטלבת יוצרת ניגוד חזק או יחס של מידה כנגד מידה בין צלעות המשפט. יש הרואים את המבנה של תקבולת זו כמבנה קונצנטרי (מעגלי) שכן מבנה זה יוצר הנגדה בין מרכזו לקצוות שלו. תקבולת מוצלבת איננה בהכרח תקבולת נרדפת (כפל הרעיון באמצעות מילים שונות).

תקבולת מעין זו בטקסטים ספרותיים או פואטיים, מבחינה עלילתית גרידא או מבחינה לשונית או משמעותית, מתקראת בדרך כלל מבנה כיאסטי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.