מיגון כלוב

מיגון כלוב הנקרא גם מיגון סטטיסטי (על ידי צה"ל), מיגון סורגים, מיגון סולמות, מיגון רשת או מיגון קרינולינה (על שם שמלת קרינולינה ושלד הברזל שלה) ובאנגלית Slat Armour או Cage Armour, הוא מיגון לרכב קרבי משוריין שנועד להתמודד עם ראש קרב חלול של רקטות נגד טנקים וטילי נ"ט.

IDF-D9-Zachi-Evenor-001
דחפור די-9 בשירות צה"ל עם מיגון כלוב על הקבינה
IDF-D9R-Wiki-0061a
תקריב על מיגון הכלוב ומתחתיו שריון פסיבי וחלונות מזכוכית משוריינת

עקרון פעולה והנדסה

המיגון מורכב מרשת סורגי מתכת חזקים, המולבשים מעל השריון של הרק"מ, במרחק מסוים מהשריון הראשי. רשתות המתכת מקיפות אזורים חשובים בכלי.

המיגון נועד כנגד רש"ק חלול ("ליינר") ופועל במספר דרכים:

  1. מניעת יזימת המטען החלול:
    • רקטת ה-RPG נתקעת בין הסורגים ועוצמת המכה הורסת את הגביש הפיזואלקטרי האחראי על מרעום המטען.
    • גרימת קצר בין שתי כיפות ההולכה (החיצונית והפנימית שברש"ק) כך שהפולס החשמלי שנוצר מן הגביש לא יגיע כלל למרעום שבבסיס הרש"ק - למרות שאם הרקטה ננעצה בין הסורגים קיימת סבירות שהגביש כלל לא יצור זרם.
  2. הקטנת נזק ה"ליינר":
    • אם בכל זאת ניזום המטען, סילון הנחושת המותכת ("ליינר") מתפזר באוויר במרחק לא אופטימלי לפני שהוא פוגע בשריון הכלי.
    • פגיעה במבנה הליינר ויצירת סדקים לחנ"ם שברש"ק עקב המכה והזעזוע - דבר שיפגע מאוד ביעילות הרש"ק החלול וכמובן המרחק שבינו לבין המטרה שגדל משמעותית.
  3. הטיית רקטות שפוגעות בסורגים.

עם זאת, מיגון הכלוב איננו מיגון בלתי-חדיר לחלוטין וטילי נ"ט יכולים לעיתים לחדור אותו ב-50% מהמקרים.[1] על כן הוא נקרא בצה"ל "מיגון סטטיסטי" וכן "רשת חמישים-חמישים".

היסטוריה

Stryker-IFV-50cal
נגמ"ש אופני "סטרייקר" עם מיגון כלוב
Nagmachon38a
נגמחו"ן צה"לי עם מיגון כלוב, כפי שצולם באימון מדריכות חי"ר, 2013

עוד במלחמת העולם השנייה הותקנו רשתות מתכת על טנקים כמענה לאיום רקטות הנ"ט שהתפתחו זה עתה, בפרט הפאנצרפאוסט והפאנצרשרייק הגרמניות. ניתן למצוא תמונות של טנקי T-34 סובייטים בכיבוש ברלין עם מיגון רשת עליהם.

בזמן שהיית צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון הותקנה רשתות נ"ט על מוצבי צה"ל כדי להתמודד עם ירי רקטות וטילי נ"ט, ולגרום להן ליזום על הרשת ולא על העמדות שמאחוריה.

מיגון הכלוב בגרסתו הנוכחית פותח ב-2005 בעקבות השימוש הרב ב-RPG-7 ורקטות נ"ט אחרות נגד כוחות צה"ל והכוחות המזוינים של ארצות הברית בידי ארגוני טרור במלחמות במזרח התיכון, בעיקר בשטחי יהודה, שומרון ועזה ועיראק. המיגון נועד כנגד רש"ק חלול, החימוש העיקרי של רקטות אלה.

המיגון הותקן על לא מעט כלים, בהם דחפור D9R צה"ליים, סטרייקר, ווריור, נגמחון, טנק חילוץ M-88 ונקפומ"ה. המיגון הוכיח את עצמו כמציל חיים ומנע לא מעט חדירות על ידי רקטות נ"ט. למרות שהוצג כבר ב-2005 מיגון הכלוב הותקן על ה-D9R (הדור הנוכחי של דחפור די-9 בשירות צה"ל) במספרים גדולים רק ב-2006 עקב הפעילות הגוברת ברצועת עזה (חטיפת גלעד שליט ומבצע גשמי קיץ) ומלחמת לבנון השנייה. מיגון הכלוב הותקן על הדחפורים במספרים גדולים תוך פרק זמן קצר, והצליח למנוע חדירה של הרבה רקטות נ"ט ואף של טילי נ"ט. על המיגון זכו חט"ל, מש"א ומנת"ק בפרס מפקד זרוע היבשה.[2] כיום רוב דחפורי ה-D9 הסדירים של צה"ל הם בעלי מיגון כלוב.

צבא ארצות הברית התקין מיגון כלוב על מספר כלי רכב משוריינים בהם נגמ"ש סטרייקר, רכבי באפלו והמחפרונים הממוגנים HMEE.

בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה שפרצה ב-2011 החל צבא סוריה להתקין מיגוני כלוב על כלי רכב משוריינים לרבות טנקים, בהם T-72 המהווה את הטנק הכבד והמתקדם ביותר של הצבא הסורי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כתבה מ-defenseindustrydaily.com
  2. ^ רעם ראש-האי, מצטיינים ביבשה, באתר זרוע היבשה
HMEE

HMEE, ראשי תיבות של High Mobility Engineer Excavator, הוא מחפרון ממוגן צבאי תוצרת חברת JCB הבריטית. הכלי נמצא בין השאר בשירות כוחות ההנדסה של צבא ארצות הברית וצה"ל.

ה-HMEE תוכנן ונבנה בעקבות צורך של כוחות הקואליציה במלחמת עיראק בציוד מכני הנדסי ממוגן אך בעל עבירות וניידות גבוהים, על מנת שינוע ביחד עם שיירות צבאיות ויבצע משימות הנדסיות שונות כגון פריצת צירים ועבודות עפר. הכלי תוכנן על בסיס מחפרון של JCB שעליו נוספו 3 טונות של שריון, ומגיע למשקל של 16.8 טון. ה-HMEE בעל יכולת הרמה של עד 2 טון ועומק חפירה במחפר של עד 4 מטר. המיגון כולל לוחות שריון וחלונות ממוגני-ירי. על מספר כלים גם הותקן מיגון כלוב על מנת להגן על הכלי מפני רקטות נ"ט. מהירותו המרבית היא כ-100 קמ"ש. היותו מבוסס על מחפרון מאפשרת לו לבצע עבודות עפר מגוונות, החל מחפירה וכלה בהעמסת עפר למשאיות, אך גם לשאת מטענים כבדים בכף שלו ולגרור כלי רכב.

ה-HMEE משרת בקרב כוחות הקואליציה של מלחמת עיראק: ארצות הברית (800 כלים), אוסטרליה, ניו זילנד (6 כלים) ושוודיה (21 כלים). ב-2011 נרכש ה-HMEE גם על ידי צה"ל עבור חיל ההנדסה הקרבית ונקרא "עמי". הוא מיועד לפעילות הנדסית, פריצת צירים, טיפול במטעני חבלה ועבודות עפר בשטח בנוי ושטח עם מרחב תמרון קטן.

דחפור די-9 בשירות צה"ל

דחפור משוריין די-9 (מכונה בצה"ל "דובי" וידוע בעולם בשם IDF Caterpillar D9, גם בשפה העברית "D9" נהגה כ"דִי-נַיין") הוא אחד מכלי הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי) המשוריינים שבשירות חיל ההנדסה הקרבית של צה"ל. כלי זה הוא גרסה צבאית ממוגנת של דחפור זחלי כבד מדגם קטרפילר די-9.

חיל ההנדסה הישראלי מפעיל דחפורים כבדים החל ממלחמת העצמאות. ב-1954 בנתה חברת קטרפילר לראשונה את ה-D9 ועד מהרה הוא מצא את דרכו אל ההנדסה האזרחית בישראל ומשם לשורות צה"ל. כיום צה"ל מחזיק דחפורי D9 רבים במספר דגמים - L (עם 460 כ"ס), N (עם כ-400 כ"ס), R (עם 405 כ"ס) ו-T (עם 410 כ"ס). הצבא מתקין עליהם חליפת מיגון, שריון לכלי רכב, מערכת כיבוי אש ומערכות קשר, וניתן להתקין עליהם גם מקלע (מאג 7.62x51 מ"מ נאט"ו) ומדוכות עשן (תוצרת תע"ש) בעת הצורך. דחפור D9R ממוגן שוקל כ-56 טון.

הדחפורים מופעלים על ידי יחידות הצמ"ה של חיל ההנדסה הקרבית, על ידי לוחמים שעברו קורס צמ"ה ייעודי בבית הספר להנדסה צבאית, ופעילים במגוון תחומים ומשימות, בעתות שגרה ובעתות מלחמה. צוות הדחפור מורכב משני לוחמים: מפעיל ומפקד. המפעיל נוהג בדחפור ומפעיל את הכלים, ואילו המפקד משמש כאחראי קשר ותצפית וכמקלען בעת הצורך.

ייעודיהם של דחפורי חיל ההנדסה במלחמה כוללת הם:

פריצה הנדסית - פריצת צירים, הרס סוללות, כיסוי תעלות, סלילת דרכים, ניקוי זירות מטענים ופינוי מוקשים.

הבטחת ניידות של הכוחות גם באמצעות חילוץ כלי רכב ורכב קרבי משוריין תקועים או פגועים. על פי תורת חילוץ הרק"ם בצה"ל, לחוליית המחלצים של חיל החימוש מצטרף דחפור המאבטח את הכוחות על ידי בניית חומת מפגע סביבם, ובמקרה הצורך הופך, דוחף או גורר טנקים וכלי רכב. ב-2008 הוסבו מספר דחפורי D9L לדחפורי חילוץ במטרה שיתגברו או יחליפו את טנק חילוץ M-88 המיושן. על הדחפורים הותקנו התקני חיבור וכננת חילוץ שמאפשרים חיבור לרכב קרבי משוריין וגרירה של הכלי הפגוע.

בניית עמדות מגנן, עמדות ירי וסוללות עפר לטנקים של חיל השריון כנגד ירי נ"ט.

חישוף צבאי, כגון גילוח צמחייה שיכולה להסתיר מטעני צד ומארבים של כוחות אויב.

הריסת תשתיות אויב (לאחר שהשתלטו עליהם) ובהן מבנים, מוצבים, ביצורים, דרכי גישה ועוד.

לוחמה בשטח בנוי, כולל פתיחת צירים ממולכדים, פריצת מכשולים והריסת מבנים תחת אש.בעימות נמוך עצימות, בלחימה בשטח בנוי ובלוחמה בטרור הדחפורים הממוגנים גם הורסים מבנים ובתים ממולכדים שבהם מתבצרים מחבלים חמושים היורים על הכוחות, כגון בנוהל סיר לחץ. השריון של ה-D9 מקנה לו עמידות בפני יריות ומטעני חבלה, ולכן הוא מועדף על פני כלי צמ"ה אחרים (כמו מחפר ויעה אופני) כאשר ישנה סכנה של ירי ומטענים מהמבנה.

בעת שגרה משמשים הדחפורים לפעילות ביטחון שוטף, חישוף צבאי, עבודות עפר, בניית מגננים וחומות מפגע, סיוע בעבודות בנייה וביצור, הכשרת צירים, כיבוי אש ופעילות הנדסית לצד כלי צמ"ה אחרים. הדחפורים הכבדים גם משמשים לפינוי שדות מוקשים ישנים בגבולות שלום. דחפורי D9 משמשים גם את יחידות סילוק הפצצות (ס"פ) של חיל ההנדסה הקרבית, כולל את פלגות הס"פ של יהל"ם, המצוידות גם בדחפורי D9T המופעלים בשלט רחוק.

החשיבות של ה-D9 גדלה במהלך מבצע שלום הגליל ובמהלך השהייה ברצועת הביטחון בדרום לבנון בשנים 1982–2000, אז מצאו את עצמם מפעילי הדחפורים בחזית לעיתים קרובות במשימות של פריצת צירים וטיפול במטעני חבלה ומוקשי נ"ט. זינוק נוסף בפופולריות של ה-D9 וההכרה בחשיבותו הצבאית אירעו במהלך האינתיפאדה השנייה (2000–2005) בה שימש ה-D9 – בנוסף לפריחת צירים, ניקוי זירות מטענים וחילוץ כלי רכב – גם ללוחמה פעילה בטרור על ידי הריסת מבנים תחת אש והכרעת מחבלים מתבצרים. מאז הפך ה-D9 לאחד הכלים המרכזיים בפעילות הצבאית ללוחמה בטרור.

עיקר שימושו של ה-D9 כיום הוא בעימות עם גורמי הטרור הפלסטינים, בעבודות עפר והנדסה שגרתיות, בחילוץ טנקים ורכב קרבי משוריין, ובפעילות ביטחון שוטף בגבולות ישראל. בשל מיגונו הכבד הוא הכלי ההנדסי המועדף לפעילות הנדסה בגבולות מסוכנים כגון ציר הוברס (ציר הביטחון של גדר המערכת סביב רצועת עזה) וגבול הצפון עם דגש על גזרת הר דב.בעקבות ההצלחה הרבה של צה"ל בשימוש בדחפורי D9 משוריינים, החלו גם צבאות אחרים, בהם הכוחות המזוינים של ארצות הברית, להשתמש בגרסאות ממוגנות של דחפור הקטרפילר די-9 עם ערכת המיגון שפותחה בישראל. חברת קטרפילר מציעה גם גרסה ממוגנת של דחפור הקטרפילר די-7 הקטן יותר, שנועדה לצרכים צבאיים ופינוי מוקשים. בעימותים בסוריה ולבנון נעשה שימוש בדחפורים בעלי מיגון מאולתר, בהשראת השימוש של ישראל בדחפורים. עם זאת, ארגוני שמאל מתחו ביקורת על צה"ל וחברת קטרפילר בשל השימוש של צה"ל בדחפורים להריסת בתים בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובניית גדר ההפרדה ביהודה ושומרון.

ווריור (נגמ"ש)

ה-FV510 ווריור (באנגלית: Warrior) הוא כינוי למשפחת נגמ"שי לחימה שפותחו בממלכה המאוחדת החל משנת 1987. נגמשים אלו נמצאים בשימוש בצבא הבריטי ובצבא ערב הסעודית. ה-FV510 פותח כדי להחליף את קודמו, נגמ"ש ה-FV430 והוא פותח במספר דגמים המזוהים על ידי מספרי דגם עולים ונקראים כולם ווריור. ה-FV510 הוא דגם הבסיס.

זכוכית משוריינת

זכוכית משוריינת היא זכוכית מחוסמת המיועדת לבלום קליעים של תחמושת קלה שנורית לעברה. היא נראית זהה לזכוכית רגילה, אך בעוד שכדור בודד חודר בקלות דרך זכוכית רגילה, זכוכית משוריינת מסוגלת לעצור מספר רב של כדורים, כשהכמות נקבעת על פי עוביה ועל פי עוצמת הנשק שיורה לעברה.

חיל הטכנולוגיה והאחזקה

חיל הטכנולוגיה והאחזקה (חיל הטנ"א, עד מרץ 2016, "חיל החימוש") הוא חיל תומך לחימה באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל) של צבא הגנה לישראל. עיקר עיסוקו של החיל הוא באחזקת אמצעי הלחימה (אמל"ח) של כוחות היבשה: נשק קל (נק"ל), תחמושת וטילים, כלי רכב, טנקים, כלי רכב קרביים משוריינים, טילים נגד טנקים (נ"ט), אמצעי סיוע ללחימה (אמסל"ח) כגון אמצעי חילוץ וגרירה, מנופים, מלגזות ומערכות אחרות. במסגרת החיל פועלות גם יחידות המעורבות בפיתוח אמל"ח בשיתוף עם תעשיות הנשק הישראליות, דוגמת התעשייה הצבאית. בנוסף, חיל הטכנולוגיה והאחזקה אחראי על תחזוקת כל הגנרטורים ותחנות הכח המשמשים בפעילות היבשתית של צה"ל, ומספק מענה לכל צורכי אספקת החשמל בזרוע היבשה.

קצין הטכנולוגיה והאחזקה הראשי כיום הוא תא"ל אילן אליה, שנכנס לתפקידו באוגוסט 2019.

כלוב

כלוּב או סוּגַר הוא מארז עשוי רשת, סורגים או חוטים, המשמשים כדי להגביל, להכיל או להגן על משהו או מישהו.

הכלוב יכול להיות בצורה מרובעת או גלילית.

מטען חלול

מטען חלול (אנגלית: Shaped Charge) הוא מטען אשר מעוצב בצורה גאומטרית מוקפדת שבו חלל שצורתו קונית. צורת המטען מביא לניתוב עוצמת הפיצוץ ליצירת גל הדף ממוקד שממיס שכבת מתכת המכונה "ליינר" ליצירת סילון מתכת נוזלית המותזת בטמפרטורה ובמהירות גבוהים. בשל האנרגיה הקינטית הגבוהה של סילון המתכת הוא חודר לעומק מוגדל של מיגון ביחס למטעני חבלה אחרים. השימוש במטען חלול נפוץ בעיקר כראש קרבי של רקטות וטילים נגד טנקים ונגמ"שים שמצוידים בשכבת שריון עבה. שמות נוספים למטען הם: מטען הזרקה (פעולתו מזכירה פעולת הזרקה), Hollow charge או HEAT (ראשי תיבות של High Explosive Anti-Tank).

ככלל, המטען החלול מורכב ממעטפת ובתוכה חומר נפץ המסודר סביב חלל חרוטי (ומכאן השם "מטען חלול"), עליו נשענת שכבה דקה של חומר מתכתי ("ליינר") - בדרך כלל נחושת. כאשר חומר הנפץ מתפוצץ, נוצר גל הלם מאונך לדופן החרוט, אשר מתחלק לווקטור למרכז החרוט ווקטור לכיוון פתח החרוט. הווקטורים לכיוון מרכז החרוט מאיינים אחד את השני (בשל הסימטריה הגלילית של המטען), וכך מתקבל גל הלם הנע בכיוון צירו של החרוט. גל הלם זה גורם לקריסת השכבה המתכתית מבפנים החוצה (כעין הפיכת גרב פנים חוץ) ולהפיכתה לסילון לוהט בעל אנרגיה קינטית גבוהה, המיועד לחדירת שריון.

גילוי התוצא שעל פיו בנוי המטען החלול מיוחס לצ'ארלס מונרו, כימאי שעבד בתחנת המחקר לחקר הטורפדו של צי ארצות הברית בניו-פורט, רוד איילנד.

במסגרת עבודתו גילה כי כאשר מארז של כתונת נפץ, אשר שם היצרן מוטבע בו, התפוצץ בסמוך ללוח מתכת, האותיות נחרטו אל תוך המתכת.

התופעה נקראה על שמו - "אפקט מונרו".

בתחמושת הנורית אל המטרה, כגון רקטות, מעטפת המטען מעוצבת בצורה אווירודינמית ומכילה את המרעום בחזיתה, שכן לצורך השגת יעילות מרבית, על המטען להיות מופעל במרחק מה מן המטרה, כדי לאפשר מרחק האצה מיטבי לסילון (Stand Off). המרעום בנוי בדרך כלל מגביש פיאזואלקטרי, אשר הופך את מכת הפגיעה למתח חשמלי המצית את חומר הנפץ ומתחיל את תגובת השרשרת של הפיצוץ.

על פי רוב, כושר החדירה של המטען החלול עומד ביחס ישר פחות או יותר לקוטרו של המטען. על כן, נהוג לציין מדדים שונים הקשורים למטען החלול כפונקציות של קוטר המטען. לדוגמה, מרחק ההאצה האופטימלי הוא בסדר גודל של ארבעה קוטרי מטען. דהיינו, כדי לקבל חדירה מיטבית עבור מטען חלול שקוטרו הוא 10 ס"מ, יש להפעיל את המטען כארבעים ס"מ מהמטרה.

המטען החלול הוא החימוש הנפוץ ביותר של רקטות נ"ט, וטילים נגד טנקים וקיים גם במוקשים מסוימים. כמו כן נעשה בו שימוש במטעני חבלה ובפצצונות נ"ט, המפוזרות מפצצת מצרר. גרסה מתקדמת יותר של מטען חלול, הנפוצה בעיקר ברקטות וטילי נ"ט, היא ראש נפץ כפול ("טַנְדֵּם") המיועד נגד מיגון ריאקטיבי, כך שראש הנפץ הראשון מייזם את המיגון הריאקטיבי, וראש הנפץ השני פועל על שריון הכלי.

גרסה נוספת של המטען החלול היא מטען קלע אשר בו הליינר מעוצב בצורה כיפתית. עיצוב זה מגדיל את טווח החדירה האפקטיבי על חשבון החדירות עצמה.

קיימים גם שימושים אזרחיים למטען חלול, כגון ניקוב חורים בשכבות סלע קשות בהפקת שמן אדמה.

כנגד הרש"ק החלול פותחו שלושה סוגי מיגונים:

מיגון ריאקטיבי - מעיל קסטות המכילות חומר נפץ הודף שמטרתם להטות את סילון ה"ליינר" בעת פגיעה בכלי, ובכך למנוע מה"ליינר" לחדור.

מיגון כלוב - שריון סורגי מתכת מעל השריון הפסיבי הראשי שמטרתו לייזם את הפעלת המטען החלול במרחק-מה משריון הכלי, כדי לפגוע ביעילות חדירתו של הסילון הנוצר.

מערכת הגנה אקטיבית לטנקים - מערכת המיירטת את הרקטה/טיל/פגז לפני שהוא פוגע בטנק.

מערך הצמ"ה של חיל ההנדסה הקרבית

חיל ההנדסה הקרבית של צה"ל מפעיל מערך נרחב של ציוד מכני הנדסי (צמ"ה) הפועל הן בשגרה והן בעת מלחמה, הן בעורף והן בחזית. מערך הצמ"ה מורכב מיחידות צמ"ה לוחמות (אותן מפעיל חיל ההנדסה), יחידות צמ"ה עורפיות, מערך הכשרה (קורס צמ"ה בבית הספר להנדסה צבאית), ומערך אחזקה וחימוש (כאצ"ה של חיל החימוש). יחידות הצמ"ה אחראיות על הפעלת ציוד מכני הנדסי (צמ"ה) וכלי סער ופריצה בשדה הקרב, ומבצעות מגוון משימות: עבודות עפר, בנייה בחזית ובעורף, בניית ביצורים, הקמת מגננים, סלילת דרכים, פריצת מכשולים, פתיחת צירים, פינוי מוקשים, ניקוי זירות מטענים, חישוף צבאי, הריסת מתקני ותשתיות אויב, הריסת מבנים, הריסת בתי מחבלים, סיוע בלוחמה בשטח בנוי, וחילוץ כלי רכב ורק"מים תקועים.

יחידות הצמ"ה מפעילות כלים הנדסיים רבים: דחפורים ממוגנים (העיקרי שבהם הוא ה-D9 המשוריין), מחפרים ממוגנים, מעמיסים אופניים, מקדחי-בורות, מעמיסים קומפקטיים, מחפרונים, מפלסות, עגורנים ניידים, טנקי גישור, משאיות עפר, וציוד בנייה. בצה"ל פועלים אף מספר כלי צמ"ה הנשלטים מרחוק.

למרות שמאז מלחמת לבנון הראשונה הוגדרו מפעילי הצמ"ה כלוחמים, רק בעקבות האינתיפאדה השנייה הפך מערך הצמ"ה בתפישת הפיקוד הצה"לי ממערך קרבי מסייע למערך לוחם הנמצא בחזית. כלי הצמ"ה המשוריינים התגלו כחיוניים ללוחמה בטרור וללוחמה בשטח בנוי, ואף הדגימו את יכולתם להכריע את האויב, כפי שקרה בקרב בג'נין במבצע חומת מגן (2002). מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה ומבצע צוק איתן הראו אף הם את חשיבות מערך הצמ"ה להכרעת המערכה ותרמו להכרה בחשיבות מערך הצמ"ה וכתוצאה מכך להתעצמותו.

בנוסף ליחידות הצמ"ה הקרביות של חיל ההנדסה פועלות בצה"ל גם יחידות צמ"ה עורפיות חוץ-חיליות, שעוסקות רק בבנייה ובעבודות עפר בעורף, כגון יחידת הבינוי של חיל האוויר הישראלי.

מערכת הגנה אקטיבית לטנקים

מערכת הגנה אקטיבית לטנקים היא מערכת הגנה אקטיבית עבור טנקים (וגם עבור רכב קרבי משוריין כבד) המונעת מהאיום הנורה לעברו לפגוע בטנק.

קיימים שני סוגי הגנה:

הגנה קשה (Hard Kill) משמעותה נטרול או יירוט האיום באופן פיזי במרחק בטוח מהטנק, באמצעות טיל מיירט, מטען רסס, תותח או קרן לייזר.

הגנה רכה (Soft Kill) משמעותה נטרול האיום באמצעות לוחמה אלקטרונית המשבשת ופוגעת במערכות הניווט וההנחיה של הטילים המונחים וגורמת לסטייתם מהמטרה.יש לציין שמערכת הגנה אקטיבית אינה יכולה להחליף שריון פסיבי לחלוטין אלא נועדה להשלים אותו. מרוץ החימוש בין אמצעי לחימה נגד טנקים ושריון הראה שקצב התפתחות האיומים מהיר יותר מקצב פיתוח השריון וכי לא ניתן לעבות את שריון הטנק ללא הגבלה, שכן עיבוי שריון פירושו תוספת משקל ועומס נוסף על המנוע, דבר הגורם לפגיעה ביכולת התנועה והעבירות, אחת משלוש היכולות העיקריות והחשובות בטנק. נעשו מספר ניסיונות להתגבר על כך באמצעות תכנון מתוחכם יותר של השריון: שריון משופע, שריון מרוכב ומאוחר יותר גם מיגון כלוב ושריון ריאקטיבי.

פיתוחם של מערכות ההגנה האקטיביות ידע שיטות שונות ופיתוחים רבים. פיתוחים ראשוניים החלו בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20, שכן בתקופה זו איכות הפלדה הייתה נמוכה והמנועים היו חלשים יחסית. המערכות שפותחו בשנים היו "צמודות דופן", אלו היו מבוססת על רשתות המקיפות את הצריח ויירוט פיזי של האיום באמצעות מטעני רסס.

בעשורים האחרונים פותחו מספר מערכות הגנה אקטיבית, בצל האיום הנשקף מפני רקטות נגד טנקים וטילים נגד טנקים: החל במערכת השטורה המורכבת משבשים ומיועדת לשיבוש מערכות ההנחיה של הטילים, עבור במערכת הארנה ליירוט פיזי וכלה במערכת מעיל רוח המבצעית, המשלבת שיבוש של מערכות ההנחיה (הגנה "רכה") ויירוט של האיום בעזרת כדוריות מתכת (מטען רסס; הגנה "קשה").

מרכז שיקום ואחזקה

מרכז השיקום והאחזקה (מָשָׁ"א 7000) הוא מרכז לוגיסטי הכפוף לאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל. הגוף האחראי בצה"ל על אחזקתם, תיקונם, הסבתם והשבחתם של כלי רכב קרביים, מכשירי קשר, אמצעי תצפית ועוד.

בין מגוון תפקידיו, המש"א מייצר את טנק מרכבה סימן 4.

קיימים שלושה מרכזי מש"א:

מש"א תה"ש (7100 לשעבר) - ממוקם במחנה דורי (בסיס תל השומר).

מש"א רכב (7200 לשעבר) - ממוקם בדרום חיפה.

מש"א תקשוב (7300 לשעבר) - ממוקם במחנה ידין (צריפין).

משה שלי

משה שלי (נולד ב-31 ביולי 1966) הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת תת-אלוף. בתפקידו האחרון שירת כקצין הנדסה ראשי בשנים 2007–2011.

נגמ"ש

נגמ"ש (ראשי תיבות של נושא גייסות משוריין או נוֹשֵׂאת גְּיָסוֹת מְשֻׁרְיֶנֶת) הוא רכב קרבי משוריין (רק"מ) שמטרתו העיקרית היא תובלה ממוגנת של כוחות אל ובחזרה משדה הקרב. בעברית, המונח נגמ"ש ציין את רוב הרקמ"ים הזחליים שאינם טנקים או תומ"תים. לנגמ"ש גלגלי קל מקובל לקרוא שיריונית. נגמ"ש הלחימה, שהופיע לקראת סוף שנות ה-60 של המאה העשרים, משלב יכולת נשיאת גייסות של נגמ"ש, עם חימוש ועוצמת אש כשל טנק קל, מחליף מאז את הנגמ"ש, כשהוא מוסיף לרשימת המשימות של הכלי לחימה משמעותית בשדה הקרב, באופן אורגני מלא עם יחידות הרגלים אותם הוא מוביל. נגמשים ייעודיים נוספים הם נגמש"י פיקוד, נגמשי נ"ט, ציוד עבירות כגון גשרים ואסדות, רפואה ופינוי, חוליה טכנית, נשיאת חימוש ארטילרי, ומשימות נוספות.

נגמ"שים כבדים בצה"ל

צה"ל מפעיל מספר דגמים של נגמ"שים כבדים המכונים בקיצור נגמ"כים. נגמ"ש (נושאי גייסות משוריין) הוא רכב המיועד לנשיאת חילי חיל רגלים וחיילי הנדסה קרבית. הנגמ"ך הוא נגמ"ש כבד, השוקל כמה עשרות טונות (בדרך כלל מעל ל-20 טון), המבוסס או מתוכנן, בדרך-כלל, על תובה של טנק.

בין הנגמ"כים המשמשים או ששימשו את צה"ל:

נגמשו"ט שהוסב לנגמחו"ן, נקפדון הממוגן בכבדות, נגמפו"פ (הכולל מערכת תצפית "POP"), פומ"ה (פורץ מכשולים הנדסי) ונקפומ"ה, המבוססים כולם על תובת טנק ה"שוט" (צנטוריון)

אכזרית המבוסס על תובת טנקי 55/T-54 שנלקחו שלל

נמ"ר המבוסס על תובת טנק מרכבה סימן 4

אופק המבוסס על תובת מרכבה סימן 2

איתןעקב עימות נמוך עצימות ברצועת הביטחון בלבנון נזקק צה"ל לנגמ"שים כבדים ובעלי מיגון טוב יותר מאשר נגמ"ש M-113 המיושן והפגיע. לשם כך פיתח צה"ל סדרה של נגמ"שים המבוססים על טנקי שוט קל שיצאו משירות, בנוסף לנגמ"ש המבוסס על תובת T-55. ההתבססות על טנק שממוגן בכבדות הוזילה באופן ניכר את העלויות וקיצרה את זמן הפיתוח, ואפשרה ייצור נגמ"ש כבד (נגמ"כ) ורכב קרבי משוריין (רק"ם) הממוגן היטב כנגד איומי נ"ט ומטעני חבלה.

חסרונם העיקרי של הנגמ"כים לעומת ה-M113 הוא עלותם הגבוהה. מכיוון שהם למעשה טנקים ללא צריח, עלות ייצורם גדולה יחסית לנגמ"ש ועלות אחזקתם גדולה יחסית לעומת ה-M113 ונגמ"שים קלים ואופניים דוגמת הסטרייקר (הנגמ"כים דורשים הרבה יותר טיפולי מנוע ותיקונים במזקו"ם מאשר ה-M113 או הסטרייקר). בגלל עלותם הגדולה יחסית ושיקולים של סדר עדיפויות, צה"ל לא ייצר כמויות גדולות מהנגמ"שים הכבדים, למרות רמת המיגון הגבוהה שהם מספקים לצוות. בעקבות אסון הנגמ"שים החלו בצה"ל להשקיע שוב בנושא הנגמ"כים לכוחות היבשה ובנוסף לשדרוגי צי ה-M113 פותח גם הנמ"ר - נגמ"ש חי"ר (חיל רגלים) המבוסס על תובת טנק מרכבה. ההערכה היא שכיום יש לצה"ל בין עשרות למאות יחידות מכל דגם, כאשר קיימים לפחות כמה מאות נגמ"שי אכזרית.

סטרייקר

הסטרייקר היא משפחה של כלי רכב צבאיים המבוססים על נגמ"ש אופני (8 על 8) קל. הסטרייקר פותח על ידי חטיבת היבשה של חברת ג'נרל דיינמיקס האמריקנית וכרגע נמצא בשירות צבא ארצות הברית וקנדה. הסטרייקר מבוסס על הרק"מ הקל LAV III הקנדי, שמבוסס על הנגמ"ש Mowag Piranha. מספר נגמ"שי סטרייקר נקנו על ידי צה"ל למטרות ניסויים אך לבסוף לא בוצע רכש שלהם.

הסטרייקר נקרא על שם שני חללים אמריקנים: טוראי-ראשון (מומחה) רוברט סטרייקר (Spc. Robert F. Stryker) שקיבל מדליית כבוד על פעולתו במלחמת וייטנאם, וטוראי-ראשון סטוארט סטרייקר (Pfc. Stuart S. Stryker) שקיבל ציון לשבח במלחמת העולם השנייה. שניהם נהרגו בקרב.

פגז

פגז הוא קליע הנורה מתותח, כאשר הגדרת "תותח" היא כלי ירייה חם בעל קליבר מ-20 מ"מ ומעלה. לעיתים הפגז נושא מטען כלשהו, כגון חומר נפץ או חומר יוצר עשן, ולעיתים הפגז עשוי מקשה אחת, כגון פגז חודר שריון או פגזים ששימשו בתותחים עתיקים והיו כדורי מתכת או אבן ותו לא.

הפגז עשוי להיות מאוחסן בנפרד מחומר הנפץ ההודף (חנ"ה) שלו, כדוגמת פגזי ארטילריה, או מאוחסן במבנה "כדור" שהוא תצורת חימוש שבה הקליע מחובר בקצה תרמיל גלילי (העשוי מתכת או חומר מתכלה), המכיל את חומר הנפץ ההודף (לרוב אבק שרפה) ופיקה הדרושה להצתתו, כדוגמת כדורי טנקים.

בפגזים מודרניים בקליבר גדול (הכוונה בעיקר לפגזי ארטילריה ולפגזי טנק), קוטרו של הפגז קטן במעט מקוטרו של קנה התותח היורה אותו, כדי להקל את טעינתו לתוך בית הבליעה של התותח. את בסיסם של פגזים אלו מקיפה טבעת של מתכת רכה (לרוב נחושת) שקוטרה גדול אך במעט מקוטרו של הקנה. בזמן הירי, הודפים גזי הבעירה של חומר הנפץ ההודף את הפגז אל תוך הקנה וטבעת הנחושת נדחסת לתוך הקנה (ולתוך החירוק שבקנה, אם קיים) ומהווה אטימה בין גוף הפגז והקנה המקיף אותו. אטימה זו מסייעת בניצול מרבי של גזי הבעירה כדי להאיץ את הפגז במורד הקנה ואם הקנה מחורק גם לסחרור הפגז סביב ציר האורך שלו, כדי לשפר את יציבותו במהלך המעוף.

פגזים מודרניים בקוטר קטן יותר (כמו גם רוב קליעי רובה ואקדח) עטופים במעטפת נחושת מלאה. מעטפת זו נועדה למלא תפקיד דומה לטבעת הנחושת הקיימת בפגזים הגדולים יותר.

מהמילה פגז נגזר המונח הפגזה. מובנו: ירי רצוף של פגזים רבים אל מטרה מסוימת או תקיפת מטרה באש ארטילרית. את המונח חידש, על פי הכתוב במילונו, המתרגם ראובן אלקלעי.

קטרפילר די-9

קטרפילר D9 (D-9 או CAT D9) הוא טרקטור זחלי כבד מתוצרת חברת קטרפילר (Caterpillar Tractor Company). טרקטורי די-9 נפוצים בעיקר כדחפורים (כלומר, מותקנת כף ("סכין") מלפנים). ה-D9 הוא אחד הדחפורים הוותיקים והפופולריים של קטרפילר והשלישי בגודלו שהחברה מייצרת. הוא שוקל כ-49 טון מוכן לעבודה ובעל עוצמה של 436 כ"ס (325 קילוואט). ה-D9 זכה למוניטין גבוה בקרב חברות הנדסה, עבודות עפר ובנייה וכן בקרב מפעילי ציוד מכני הנדסי עקב כוחו הרב, אמינותו, עמידותו לתנאי עבודה קשים ועלויות ההפעלה הנמוכות שלו יחסית לכלים הנדסיים אחרים בעלי גודל דומה.

לציבור הרחב ולתקשורת בישראל ובעולם, ה-D9 ידוע בעיקר בזכות שימושו הצבאי בידי חיל ההנדסה הקרבית של צה"ל, ובפרט בפעולותיו באינתיפאדה השנייה ללחימה בטרור הפלסטיני, חלקן - כמו הריסת בתים - גרמו לתסיסה בקרב הפלסטינים וארגוני שמאל. ה-D9 לקח חלק פעיל ולעיתים אף מכריע גם במלחמות ובעימותים נמוכי עצימות אחרים (כגון מלחמת יום הכיפורים הלחימה ברצועת הביטחון, מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה ומבצע צוק איתן).

נכון ל-2019, דחפור ה-D9 הוא אחד משלושת הדחפורים (לצד הקטרפילר D6 והקטרפילר D10) שקטרפילר משווקת בישראל דרך חברת טרקטורים וציוד ITE.

רכב קרבי משוריין

רכב קרבי משוריין (בראשי התיבות: רֶקֶ"ם) הוא רכב בעל מיגון ושריון לכלי רכב שמשמש ללחימה או לתמיכת לחימה.

שמעון דניאל

שמעון (שימי) דניאל (נולד ב-1962) הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת תת-אלוף, שירת כקצין הנדסה ראשי. משנת 2008 מכהן כמנכ"ל החברה הממשלתית להגנות ים המלח (חל"י).

שריון לכלי רכב

שריון לכלי רכב מתייחס למיגון פסיבי לכלי רכב ובעיקר לרכב קרבי משוריין (רק"ם). עיקרון הפעולה שלו הוא פשוט: בניית דופן קשיחה ובעלת עובי גדול יחסית לכלי, כך שחימוש שנורה על השריון לא יחדור אותו ויפגע באנשי הצוות או במערכות המכניות. ההגדרה מקיפה צורות מיגון נוספות פרט לשריון, אך ערך זה יעסוק רק בשריון פסיבי. קיימות גישות משלימות לשריון פסיבי בהן הסוואה צבאית, מיגון ריאקטיבי ומיגון אקטיבי, אך אף אחת מהן לא מוותרת על השריון הפסיבי כמיגון הכרחי וכשכבת גיבוי.

המיגון הפסיבי כולל מספר סוגים: עטיפת הרכב בלוחות שריון עשויים פלדה או חומרים מרוכבים (כגון צ'ובהם או חומרים קרמים אחרים) שחוזקם הפיזי וגמישותם מאפשרים להם להדוף קליעים, רימונים, רסס, פיצוצים ואף נשק נ"ט (תלוי בסוג השריון). ניתן לשפר את רמת המיגון באמצעות שינוי הגאומטריה של השריון (כגון שריון משופע) או בנייתו ממספר שכבות של חומרים שונים (שריון מרוכב), לעיתים עם מרווחי אוויר ביניהן. קיימים סוגי שריון שנקראים באופן גנרי שריון מרוכב, העשויים מחומרים שהם קשים יותר מפלדה כגון סיבים קרמיים וחומרים מרוכבים. סוגי החומרים משתנים ממדינה למדינה ואופן ייצור לוחות השריון המתקדמים נחשב במרבית המדינות לסוד צבאי. במקרים בהם יש צורך לשמור על שדה ראייה עבור מפעילי הכלי בלי להפחית את רמת המיגון עושים שימוש בזכוכית משוריינת ליצירת חלונות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.