מיאנמר

הרפובליקה של איחוד מיאנמרבורמזית: ပြည်ထောင်စု သမ္မတ မြန်မာနိုင်ငံတော်) הידועה לרוב כבורמה או מיאנמר היא מדינה בדרום-מזרח אסיה, הגובלת בתאילנד, בלאוס, בהודו, ברפובליקה העממית של סין ובבנגלדש. עד 1989 היה שמה הרשמי בורמה, וזהו עדיין שמה הנפוץ בקהילה הבינלאומית.

הרפובליקה של איחוד מיאנמר
ပြည်ထောင်စု သမ္မတ မြန်မာနိုင်ငံတော်
Flag of Myanmar State seal of Myanmar
דגל סמל

לחצו כדי להקטין חזרה

יפןגואםמזרח טימורונואטואינדונזיההוואיפפואה גינאה החדשהאיי שלמהנורפוקניו זילנדאוסטרליהפיג'יקלדוניה החדשהאנטארקטיקהאיי קרגלןהפיליפיניםהרפובליקה העממית של סיןסינגפורמלזיהברונייוייטנאםנפאלבהוטןלאוסתאילנדקמבודיהמיאנמרבנגלדשמונגוליהקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתהודופקיסטןסרי לנקהרוסיהטאיוואןהאיים המלדיבייםקזחסטןאפגניסטןאיראןעומאןתימןערב הסעודיתאיחוד האמירויות הערביותקטרעיראקכוויתגיאורגיהארמניהאזרבייג'ןטורקיהאריתריאהג'יבוטיסומליהאתיופיהקניהסודאןמדגסקרקומורומיוטראוניוןמאוריציוסטנזניהמוזמביקטורקמניסטןאוזבקיסטןטג'יקיסטןקירגיזסטןיפןאיי מריאנה הצפונייםמיקרונזיהפלאויפןוייק (אי)איי מרשלקיריבטיMyanmar on the globe (Southeast Asia centered).svg
מוטו לאומי אין
המנון לאומי עד סוף העולם, מיאנמר
יבשת אסיה
שפה רשמית בורמזית
עיר בירה נייפידאו[1]
19°17′N 96°20′E / 19.283°N 96.333°E
העיר הגדולה ביותר יאנגון (לשעבר "רנגון")
משטר דמוקרטיה נשיאותית (בפועל פרלמנטרית) אחידה
ראש המדינה
- ראש ממשלה
נשיא
נשיא
אונג סן סו צ'י
וין מיין
הקמה
עצמאות
- תאריך

מהממלכה המאוחדת
4 בינואר 1948
ישות קודמת בריטניה האימפריה הבריטית
שטח[2]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
676,578 קמ"ר 
41 בעולם
3.06%
אוכלוסייה[3]
(הערכה ליולי 2018)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

55,622,506 נפש 
24 בעולם
82.21 נפש לקמ"ר
123 בעולם
תמ"ג (PPP)[4]
(הערכה לשנת 2017)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

329,800 מיליון $ 
53 בעולם
5,929 $
163 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[5]
(2017)

- דירוג עולמי

0.578 
148 בעולם
מטבע צ'אט ‏ (MMK)
אזור זמן UTC +6.5
סיומת אינטרנט .mm
קידומת בינלאומית 95
(למפת מיאנמר רגילה)
Flag of Myanmar (1974–2010)
דגלה הקודם של מיאנמר, שימש בשנים 1974–2010
Flag of Burma (1948–1974)
הדגל ששימש את המדינה, כשעוד נקראה "בורמה", בשנים 1948–1974

שם המדינה

בבורמזית שם המדינה נכתב "מיאנמה" (မြန်မာ ‏- Myanma, הגייה: [mjəmà]), ובשפת הדיבור נקרא "במה" (ဗမာ‏ - Bama, הגייה: [bəmà]). שמות אלה מתייחסים לקבוצה אתנית שמהווה רוב במדינה. ההבדל בין השמות משלבי בלבד: השם הראשון הוא צורה שמרנית של השם השני. שמה הזר הרשמי של המדינה היה "בורמה" עד 1989, אז שונה ל"מיאנמר". מקור האות רי"ש בשמות אלה בתעתיק לאנגלית בריטית, שבה אינה נהגית.

שינוי השם הוכר פורמלית על ידי ארגון האומות המאוחדות, אך לא על ידי הקהילה הבינלאומית. מדינות רבות, בהן ארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה וקנדה לא הכירו רשמית בשינוי השם, שלא היה מקובל על תנועת האופוזיציה האזרחית במדינה. מדינות אחרות, בהן סין, גרמניה, הודו ויפן אימצו את השם הרשמי, מיאנמר. כיום משתמשים אנשים רבים בשם מיאנמר, שמקורו בקיצור לשם הבורמזי Myanma Naingngandaw, ללא קשר לעמדתם ביחס לשלטון הצבאי. ראשת הממשלה בפועל הנוכחית בבורמה, אונג סן סו צ'י, מפלגתה ותומכיהם בעולם, עדיין מכנים את מדינתם בשמה ההיסטורי, "בורמה". ההנחה היא שמאחר שעלו לשלטון, שמה הרשמי של המדינה ישונה בחזרה.

ב-21 באוקטובר 2010 הוכרז על דגל חדש למדינה ועל שינוי שמה לשם החדש: "הרפובליקה של איחוד מיאנמר"

היסטוריה

במהלך המאה ה-9 התרחשה הגירה המונית של קבוצת הבמר (בורמן) מגבול סין-טיבט לעמק האיראוואדי (Irrawaddy). הם הפכו לרוב השולט והקימו באזור ממלכה בודהיסטית. בשנת 1287 נפלה הממלכה בידי האימפריה המונגולית והתפוררה לסדרה של ממלכות קטנות. במהלך המאה ה-16 אוחדה בורמה מחדש תחת שלטון אחד. ב-1752 הפך המלך אלאונגפאיה את אזור מנדליי למרכז השליטה בו נבנו חמש ערי בירה שונות.

בורמה נכבשה בהדרגה על ידי האימפריה הבריטית במלחמות האנגלו-בורמזיות בין 18241886. לבסוף נפלה הממלכה בידי הבריטים בעקבות סכסוך בין בורמה לחברה בריטית בנוגע לתשלום מסים על ייצוא עץ טיק. הבריטים סיפחו את הממלכה לאימפריה הבריטית, והמלך ומשפחתו הוגלו להודו. הצבא היפני הקיסרי פלש לבורמה בזמן מלחמת העולם השנייה, בסיוע משתפי פעולה מקומיים, ובראשם אונג סן. לקראת סוף המלחמה, כאשר הבריטים פלשו וכבשו מחדש את בורמה, הפך אונג סן למנהיג התנועה לבורמה העצמאית, אך ב-1947 נרצחו הוא ואנשיו ביאנגון.

ב-4 בינואר 1948 הפכה המדינה לריבונית, כ"איחוד בורמה", וראש הממשלה הראשון היה טאקין נו (המכונה בכבוד או נו), שהנהיג בה משטר סוציאליסטי. ב-19 באפריל 1948 הצטרפה בורמה לאו"ם כחברה ה-58. השלטון הדמוקרטי הסתיים בשנת 1962, בהפיכה צבאית שהוביל הגנרל נה וין (Ne Win). וין שלט כמעט 26 שנה, תוך ביצוע רפורמות נוקשות.

בשנת 1988 החלו התקוממויות נגד הכת הצבאית, שכונו בשם "התקוממות 8888" (כיוון ששיאן היה ב-8 באוגוסט 1988). הפגנות הענק דוכאו באלימות רבה: לפי הערכות, כוחות הביטחון הרגו מפגינים בורמזים רבים, בהם ילדים ונזירים. אומדן ההרוגים נע בין כמה מאות עד 10,000. בספטמבר עלתה לשלטון כת צבאית חדשה, שהבטיחה כינון משטר דמוקרטי בבורמה, אך לא עמדה בהבטחתה. ב-1989 שינתה הכת את שם המדינה ל"מיאנמר" וחיזקה את אחיזת הברזל שלה בשלטון.

ב-2 במאי 2008 פגעה במדינה הסופה ההרסנית ציקלון נארגיס. בסופה נהרגו לפי ההערכות יותר מ-200 אלף בני אדם. הסופה פגעה בבתי מגורים ותשתיות, ולפי הערכות האו"ם כמיליון וחצי אנשים הושפעו ממנה באופן חמור. השלטונות במדינה ספגו ביקורת כאשר מנעו גישה של כוחות סיוע ואספקה של מזון וציוד הומניטרי לאזורים הפגועים.[6][7] יש טענה[דרוש מקור] שאומרת שאחת הסיבות העיקריות להחלטת הממשל על העברת מוסדות השלטון לנייפידאו, המרוחקת כ-340 ק"מ צפונה מיאנגון, היא להרחיקם מטווח הציקלונים.

בשנת 2016 החלה רדיפת הרוהינגיה במיאנמר - דיכוי צבאי מתמשך של בני הרוהינגיה במחוז ראקין שבמערב מיאנמר, על ידי הצבא והמשטרה במיאנמר. הדיכוי החל כתגובה למתקפות על חיילי גבול מיאנמריים בידי מורדים רוהינגיים באוקטובר 2016. הצבא המיאנמרי מואשם בהפרות בוטות של זכויות אדם, הכוללות גירוש, רצח, אונס המוני, הצתות ומניעת ילודה. המשטר משיב כי טענות אלו "מוגזמות". עד כה נהרגו למעלה מ-2,000 בני אדם כתוצאה מהאירועים, ומאות אלפים נעקרו מבתיהם.

ממשל ופוליטיקה

ראשיתו של המשטר הצבאי הוא בהפיכה הצבאית בראשות הגנרל נה וין (Ne Win) שסיימה את השלטון הדמוקרטי במדינה בשנת 1962. וין והקצונה הבכירה של הצבא שלטו במדינה כמשטר צבאי עד לשנת 1974. ב-1974 עברו לשלטון אזרחי לכאורה, והמשיכו לשלוט במדינה תוך קיום מערכת בחירות של מפלגה יחידה, מפלגת הפרוגרמה הסוציאליסטית של בורמה (BSPP). באמצעות מפלגה זו שלט וין בפועל במדינה עד 1988.

משנות השישים כבר התקיימו הפגנות נגד השלטון, מחאות לא אלימות שהובלו בעיקר על ידי סטודנטים. כל ההפגנות דוכאו בכוח על ידי השלטונות. המחאות הגיעו לשיאן בשנת 1988, כשחוסר שביעות הרצון מהשלטון הגיע לשיא בעקבות מצב כלכלי קשה ודיכוי פוליטי של כל אופוזיציה. הפגנות פרו-דמוקרטיות נרחבות פרצו ברחבי המדינה. כוחות הביטחון הגיבו ביד קשה, המונים נהרגו, נפגעו ונעצרו. הגנרל סאו מואנג תפס את השלטון וכונן את "מועצת המדינה להשבת החוק והסדר" (SLORC). מספר ההרוגים בהפגנות ובמעשי טבח שבוצעו בידי השלטון בסוף שנות השמונים עולה על עשרת אלפים על פי ארגוני זכויות אדם.[8] מרבית ההרוגים היו סטודנטים ונזירים בודהיסטים.

תחת שלטון SLORC שונה בשנת 1989 שמה הרשמי של המדינה מ"בורמה" ל"מיאנמר". הפעילה הדמוקרטית אונג סן סו צ'י (בתו של אונג סן), הושמה במעצר בית, ובמקביל הוכנו תוכניות לכינון בחירות, שיצאו לפועל בשנת 1990. בבחירות זכתה מפלגת "הליגה הלאומית למען הדמוקרטיה" (NLD), בראשותה של אונג סן סו צ'י, ביותר מ-80% מהמושבים בפרלמנט (392 מתוך 489 מושבים). בתגובה, הכריזו מפלגת SLORC והצבא על ביטול הבחירות. סן סו צ'י סירבה להצעת השלטון לאפשר לה לעזוב את המדינה, ונותרה במעצר בית, בבידוד ובניתוק ממשפחתה מספר פעמים ב-20 השנים הבאות עד שחרורה בנובמבר 2010. היא דבקה בהתנגדות לא-אלימה ועל כך אף זכתה בפרס נובל לשלום (בשנת 1991).

בשנת 1992 פרש מואנג (מסיבות בריאותיות) והוחלף על ידי הגנרל טהאן שווה (Than Shwe). השם SLORC הוחלף ב-SPDC ("מועצת המדינה לשלום ולפיתוח"). שווה שימש ראש המדינה עד 2011, אז התפטר רשמית והוחלף על ידי המחליף שבחר לעצמו, תיין סיין (Thein Sein). ראש הממשלה מטעמו היה קהין ניונט (Khin Nyunt), וקציני צבא הם המחזיקים כמעט בכל משרדי הקבינט.

ב-15 באוגוסט 2007 החליטה ממשלת מיאנמר בפתאומיות להעלות את מחירי הדלק, דבר שגרר זעם בקרב הציבור ומחאות נגד הממשל מצד תנועות פרו-דמוקרטיות. נזירים בורמזים רבים נעשו מעורבים גם הם במחאות לאחר שכוחות מזוינים פיזרו בכוח אספה ב-5 בספטמבר ופצעו שלושה נזירים. ב-19 בספטמבר ערכו כ-2,000 נזירים צעדת מחאה בעיר סיטווה. מספר ימים לאחר מכן התקיימו צעדות נוספות בעיר יאנגון ובמקומות נוספים. מחאות אלו נעשו יותר ויותר המוניות; הצבא פיזר את ההפגנות בתקיפות, בין השאר תוך שימוש בנשק חם, דבר שגרם להרוגים ופצועים. ב-28 בספטמבר נותקה מיאנמר מהאינטרנט ועיתונאים הוזהרו שלא לדווח על המחאות.

בשנת 2012 הודיעה החונטה הצבאית השולטת במיאנמר על ביטול מוחלט של חוקי הצנזורה למעט הפיקוח על סרטים.[9]

בנובמבר 2015 נערכו הבחירות החופשיות הראשונות במדינה מאז 1990. בבחירות התמודדו למעלה מ-90 מפלגות, אך המאבק העיקרי היה בין מפלגתה של סו צ'י "הליגה הלאומית לדמוקרטיה" (NLD) לבין מפלגת השלטון המקורבת לצבא ה-USDP.[10] לאחר עיכוב של מספר ימים בתוצאות הבחירות הרשמיות, הודיעה ועדת הבחירות המרכזית כי מפלגת האופוזיציה זכתה ביותר משני שלישים מהמושבים בפרלמנט (348), מה שמאפשר לה לשלוט בבית הנבחרים ולבחור את הנשיא.[11] עם זאת בשל סעיף בחוקה שאוסר לה להיבחר בעצמה לנשיאה,[12] בחרה סו צ'י בחבר מפלגתה ובעל בריתה, טין צ'ו, לכהן כנשיא המדינה. סו צ'י עצמה מכהנת כיועצת המדינה - ראש הממשלה בפועל - ושרת החוץ.[13] אחרי תנועת מחאה במרץ 2018 התפטר הנשיא טין צ'ו מסיבות בריאות ובמקומו נבחר בן ברית אחר של סו צ'ו, וין מיין.

יחסי חוץ

סין והודו מנסות לזכות בהשפעה במדינה, שאותה הן רואות כמקור אסטרטגי לחומרי גלם שונים וכשותף בפתרון בעיות הגרילה בחבלי הגבול שבין המדינות. סין רואה במיאנמר גם שותפת סחר חשובה, עקב המוצא שהיא מאפשרת לה אל האוקיינוס ההודי. ישראל מקיימת קשרים עם מיאנמר, ולה אף שגרירות ביאנגון (ראו יחסי ישראל-מיאנמר).

דמוגרפיה

נכון למפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2014, חיים במיאנמר כ-51,419,420 תושבים. מספר זה אינו כולל את העובדים הבורמזים מחוץ למדינה. ישנם מעל 600,000 מהגרי עבודה בורמזים רשומים בתאילנד, ומיליונים נוספים עובדים באופן בלתי חוקי. מהגרי עבודה בורמזים מהווים 80% מעובדי המהגרים של תאילנד.

צפיפות האוכלוסייה היא 76 נפש לקמ"ר, אחת הצפיפויות הנמוכות ביותר בדרום מזרח אסיה. שיעור הפריון של מיאנמר (נכון לשנת 2011) הוא 2.23 ילדים לאישה, שהוא מעט מעל הפריון התת-החלפתי. נתון זה גם הוא נמוך בהשוואה למדינות דרום מזרח אסיה בעלות מעמד כלכלי דומה, כגון קמבודיה (3.18 ילדים לאישה) ולאוס (4.41 ילדים לאישה). משנת 1983 חלה הידרדרות משמעותית בשיעור הפריון, אך ללא מדיניות ממשלתית כלשהי בעניין. שיעור הפריון נמוך בהרבה באזורים עירוניים. בין הגורמים להידרדרות זו ניתן למנות שכיחות של הפלות לא חוקיות, עיכוב בגיל הנישואים (הנובע מקשיים כלכליים) ואמהות חד הוריות רבות. גורם נוסף הוא פרישות המונית הנובעת מהאמונה הבודהיסטית.

מיאנמר מגוונת מבחינה אתנית. הממשלה מכירה ב -135 קבוצות אתניות שונות. השפה המרכזית במדינה היא הבורמזית.

גם מבחינה דתית, מיאנמר היא מגוונת מאוד. לפי מפקד האוכלוסין, 87.9% מהאוכלוסייה הם בודהיסטים, 6.2% נוצרים, 4.3% מוסלמים, 0.8% מאמינים במסורות מקומיות, 0.5% הינדואים, 0.2% בעלי דתות אחרות -0.1% הם חסרי דת. באופן רשמי במדינה קיים חופש פולחן, אך בפועל האוכלוסייה הנוצרית והמוסלמית מתמודדת עם רדיפות דתיות, וכמעט בלתי אפשרי שלא-בודהיסטים יקבלו משרות ממשלתיות או יתקבלו לשורות לצבא. הרדיפה בולטת במיוחד במזרח מיאנמר, שם נהרסו למעלה מ-3000 כפרים בעשר השנים האחרונות. אף המוסלמים נרדפים במדינה בשל אמונתם ויותר מ-200,000 מהם נמלטו לבנגלדש ב-20 השנים האחרונות.

כלכלה

כלכלת מיאנמר נמצאת היום בשלב ביניים בין המצב הכלכלי שבו הייתה נתונה לאורך תקופת שלטון הגנרלים לבין האפשרויות שפותחת בפניה הסרת החרם הבינלאומי לאחר תחילת המעבר לדמוקרטיה. תקופת החרם, שהחלה עם חתימתו של נשיא ארצות הברית בסוף המאה הקודמת, ג'ימי קרטר, על הגבלות ועיצומים, הרחיקה ממנה משקיעים ושוקי יצוא של מדינות המערב. בתקופה זאת היא קיימה קשר כלכלי של ממש רק עם מספר מצומצם של מדינות ובראשן סין. כתוצאה מכך נמצאים חלקים גדולים מהכלכלה שלה תחת שליטה של חברות סיניות, והדבר נוכח בעיקר במטעים ובצינור הנפט של צפון המדינה. באזור הפריפריה של משולש הזהב במפגש הגבולות מתנהלת כלכלת הברחות שנהנית מהיעדר השליטה של המדינה באזור זה ובשיתוף פעולה של אנשי צבא הנהנים מרווחים מהפעילות.

מאז תחילת ההיפתחות למערב והסרת המגבלות החלו לזרום אל מיאנמר השקעות חוץ, והתמ"ג שלה לנפש עלה והוא נע בסביבות 7% עד 8.5% לשנה. ההשקעות מופנות בעיקר לעבר יצור מוצרי צריכה פשוטים וטקסטיל, לעבר הקמת תשתיות של מים, תקשורת, חשמל ודרכים, ולענף המכרות. השגשוג צפוי להימשך ואולי אף להתעצם עקב ביטול מרבית ההגבלות בידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה בנובמבר 2016. גם פיתוח התשתיות הנמצא בעיצומו צפוי לתרום לכך, ובין הפרויקטים המשמעותיים ניתן למנות את כביש הגישה מתאילנד השכנה אל נמלי המים העמוקים של מיאנמר וכביש האורך שהמהיר שיחבר אותה אל בנגלדש והודו.

החקלאות היא הענף העיקרי במיאנמר, ממנו מתפרנסים כשני שלישים מהתושבים. שטחי החקלאות תופסים כשישית מאדמת המדינה. הגידול המרכזי הוא האורז שתופס כמחצית מהשטחים המעובדים במדינה ונפוץ בעיקר באזורי הדלתה העשירים במים. גידולי היצוא הם בעיקר תה, קנה סוכר, עץ לעיבוד, בצל, שום וירקות אחרים. תושבי מיאנמר אוהבים מאוד דגים ומבכרים דגי בריכות על פני דגי ים, לכן נפוצות במדינה בריכות דגים בעוד שדיג החופים אינו מפותח.

בנוסף לחקלאות קיימים במיאנמר גם תחומים אחרים ובתוכם המחצבים הרבים הנמצאים במיאנמר, ובראשם אבני אודם וגם עתודות נפט גדולות. בתחום התעשייה, רוב המפעלים הם לעיבוד מזון, עץ ומחצבים.

תיירות

יעד התיירות החשוב ביותר בבורמה הוא באגאן (לשעבר פאגאן). העיר נמצאת על גדות נהר איראוואדי, כ-500 קילומטרים צפונית מיאנגון וכ-193 ק"מ דרומית למנדליי. הייתה זו עיר הבירה הראשונה של האימפריה הבורמזית וכיום היא אחד האתרים ההיסטוריים העשירים בדרום-מזרח אסיה.

באגאן נוסדה בשנת 107, אך לשיא חשיבותה הגיעה בימי שלטון המלך אנווארטה ב-1057 ועד חורבנה במהלך המאות ה-12 וה-13. בבאגאן נמצא אוסף בן למעלה מ-40 קמ"ר של פגודות, סטופות ומקדשים עתיקים, שבהם יותר מאלפיים פגודות שנותרו כמעט בשלמותן.

Burmese girls laundring in the lake435
נשים בורמזיות כובסות באגם בפינדאיה

ראו גם

  • קטגוריה:שגרירי ישראל במיאנמר

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בחודש אפריל 2006 הבירה של המדינה הוחלפה מיאנגון לנייפידאו.
  2. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2018
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2017 בדו"ח של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם בספטמבר 2018
  6. ^ תסכול מהגישה המוגבלת לקורבנות הציקלון (חדשות האו"ם) (אנגלית)
  7. ^ נציג האו"ם באזור מצטרף לקריאה לגישה דחופה למיאנמר (חדשות האו"ם) (אנגלית)
  8. ^ מיאנמר באתר Global Issues
  9. ^ רפורמה חסרת תקדים בבורמה: אחרי 48 שנים, הכת הצבאית מסירה את הצנזורה על אמצעי התקשורת, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2012
  10. ^ "לראשונה מ-1990: בחירות חופשיות במיאנמר". ynet. 8 בנובמבר 2015. בדיקה אחרונה ב-2 באפריל 2016.
  11. ^ "הניצחון הגדול של "נלסון מנדלה של מיאנמר"". ynet. 13 בנובמבר 2015. בדיקה אחרונה ב-2 באפריל 2016.
  12. ^ Myanmar election: Suu Kyi's NLD wins landslide victory - BBC News, BBC News (בBritish English)
  13. ^ אחרי יותר מ-50 שנה: נשיא אזרחי עלה לשלטון במיאנמר - וואלה! חדשות, וואלה! חדשות
19 ביולי

19 ביולי הוא היום ה-200 בשנה (201 בשנה מעוברת), בשבוע ה-29 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 165 ימים.

אונג סן סו צ'י

אָאוּנְג סַאן סוּ צִ'י (בבורמזית: အောင်ဆန်းစုကြည်; נולדה ב-19 ביוני 1945 ביאנגון (ראנגון) ' מיאנמר) היא פוליטיקאית בורמזית, המכהנת החל מאפריל 2016 כיועצת מדינה של מיאנמר (תפקיד דומה לזה של ראש ממשלה שנוצר עבורה) ויושבת ראש של מפלגת הליגה הלאומית לדמוקרטיה . היא נחשבה לאורך שנות מאבקה באופוזיציה לאחת הפעילות הבולטות בעולם למען קידום הדמוקרטיה וזכויות אדם. בשנת 1990 ניצחה מפלגתה בבחירות הכלליות, אך הכת הצבאית אשר שלטה אז סירבה לוותר על השלטון. בשנת 1991 זכתה בפרס נובל לשלום על פעילותה לקידום הדמוקרטיה בבורמה תוך דבקות בדרך של התנגדות לא אלימה לפי דוגמתם של מהטמה גנדי ומרטין לותר קינג ולפי עקרונות בודהיסטים מהם הושפעה עמוקות.

היא מכהנת החל ממרץ 2016 גם בתפקידים של שרת החוץ של מיאנמר ושרה לענייני משרד הנשיא.

ב-2018 קבע צוות בדיקה מטעם מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם כי ממשלתה של סו צ'י תרמה לביצוע מעשי הזוועות והטבח בבני הרוהינגיה. כתוצאה, נשללו ממנה מספר פרסים שהוענקו לה במהלך שנות המאסר וההתנגדות שלה, ביניהם פרס זכויות האדם של אמנסטי אינטרנשיונל, אשר האשימו אותה ב"בגידה מבישה", וכן הפרס על שם אלי ויזל מטעם מוזיאון השואה האמריקאי.

אסיה

אסיה היא היבשת הגדולה ביותר בכדור הארץ, ומהווה 8.6% משטחו הכולל וכ-29.6% משטחו היבשתי. בצפון-מערב היא חוברת לאירופה (ביניהן רכס הרי אורל) ובדרום-מערב לאפריקה (חצי האי סיני). אסיה גובלת בצפון באוקיינוס הקרח הצפוני, בדרום באוקיינוס ההודי ובמזרח גובלת באוקיינוס השקט.

באסיה נמצאות שתי המדינות המאוכלסות ביותר בעולם, סין והודו, והיא היבשת המאוכלסת בעולם, עם למעלה מ-4.4 מיליארד בני אדם (אסייתים), המהווים כ-60% מכלל תושבי כדור הארץ (נכון ל-2011).

בנגלדש

הרפובליקה העממית של בנגלדש (בבנגלית: গনপ্রজাতন্ত্রী বাংলাদেশ, להאזנה (מידע • עזרה)) היא מדינה בדרום יבשת אסיה, השוכנת לחופו הצפוני של מפרץ בנגל, במזרח האזור שנודע בעבר בשם "בנגל". לבנגלדש גבול יבשתי עם הודו ועם מיאנמר, והיא קרובה גם לסין, לנפאל ולבהוטן. הרוב המכריע של תושבי בנגלדש הם מוסלמים.

משמעות השם "בנגלדש" היא "המדינה של בנגל".

דגל מיאנמר

דגל מיאנמר כולל שלושה פסים בצהוב, ירוק ואדום, ובמרכזו נמצא כוכב לבן. הוכרז ב-21 באוקטובר 2010, ביחד עם שינוי ההמנון ושינוי שם המדינה מ"ברית מיאנמר" ל"הרפובליקה של ברית מיאנמר".

הצבע הצהוב מסמל סולידריות, הירוק שלום ורוגע, האדום אומץ ונחרצות.

דרום-מזרח אסיה

דרום-מזרח אסיה: אזור ביבשת אסיה הכולל 11 מדינות ביבשת ובאיים הסמוכים לה. המדינות שוכנות לחופי האוקיינוס השקט. המושג "דרום-מזרח אסיה" נטבע במאה ה-20.

המדינות בחלק היבשתי הן:

וייטנאם וייטנאם

לאוס לאוס

מיאנמר מיאנמר (בורמה)

קמבודיה קמבודיה (קמפוצ'יה)

תאילנד תאילנד.מדינות האיים הן:

אינדונזיה אינדונזיה

ברוניי ברוניי

מזרח טימור מזרח טימור

מלזיה מלזיה

סינגפור סינגפור

הפיליפינים הפיליפינים

אוסטרליה טריטוריות אוסטרליות - אי חג המולד ואיי קוקוסהשטח של דרום-מזרח אסיה הוא ארבעה מיליון וחצי קמ"ר. בשנת 2017 מנתה אוכלוסייתה 623,000,000 נפש, כחמישית מהם באי האינדונזי ג'אווה. המדינה הגדולה ביותר בשטחה ובאוכלוסייתה בדרום מזרח אסיה היא אינדונזיה; הקטנה ביותר בשטחה היא סינגפור, ובכמות האוכלוסייה - ברוניי.

ארצות דרום-מזרח אסיה מאוגדות במסגרת כלכלית ופוליטית אזורית: איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN).

דרום אסיה

דרום אסיה הוא האזור הדרומי של יבשת אסיה. הוא כולל את השטח שמדרום להרי ההימלאיה ועל פי חלק מההגדרות חבלי ארץ נוספים ממזרח וממערב לתת היבשת ההודית. דרום אסיה גובל במערב אסיה, במרכז אסיה, במזרח אסיה, בדרום מזרח אסיה ובאוקיינוס ההודי.

בדרום אסיה חיים מעל ל-1.5 מיליארד בני אדם, מה שהופך את אזור זה למאוכלס ביותר מאזורי העולם.

המדינות והחבלים הנכללים באזור זה הם:

ארגון כלכלי חשוב הפועל באזור, הוא איגוד דרום אסיה לשיתוף פעולה אזורי (SAARC), ארגון לשיתוף פעולה כלכלי המורכב ממדינות דרום אסיה.

המזרח הרחוק

המזרח הרחוק הוא כינוי בפי העולם המערבי המתאר את מזרח אסיה ודרום-מזרח אסיה, ולעיתים גם כולל את החלקים המזרחיים הקיצוניים של רוסיה ואזורים במערב האוקיינוס השקט.

במזרח אסיה:

בדרום-מזרח אסיה:

בהגדרה מורחבת יותר נכללות גם:

הודו הודו

נפאל נפאלאת המושג טבעו ככל הנראה הבריטים והאירופאים, ומקורו בקולוניאליזם שקיים באותו אזור ונכנס לשימוש באירופה עוד במאה ה-12. המושג חלחל לתודעה הבינלאומית בשנות ה-60, אך לעיתים נחשב לגזעני. המושג נחשב ליורוצנטרי (נקודת מבט אירופאית, שלפיה אזור זה של העולם הוא מזרחי מאוד).

למעשה, האזור הוא לא רק רחוק מבחינה גאוגרפית, אלא גם בעל תרבויות ייחודיות.

הרפובליקה העממית של סין

הרפובליקה העממית של סין (בסינית מפושטת: 中华人民共和国, בפין-יין: Zhōnghuá Rénmín Gònghéguó; קרויה בקיצור סין העממית או רק סין) היא המדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה בעולם, אשר מונה למעלה ממיליארד וארבע מאות מיליון תושבים (נכון לחודש מרץ 2018). והיא המדינה הרביעית בשטחה בעולם. סין נמצאת במזרח אסיה, וגובלת עם 14 מדינות: קוריאה הצפונית, רוסיה, מונגוליה, קזחסטן, קירגיזסטן, טג'יקיסטן, אפגניסטן, פקיסטן, הודו, נפאל, בהוטן, מיאנמר (בורמה), לאוס ווייטנאם. הרפובליקה העממית של סין הוקמה בשנת 1949. מאז, היא טוענת לבעלות על האי טאיוואן וכן מספר איים נוספים, הנמצאים בשליטת טאיוואן, אשר מכנה עצמה הרפובליקה הסינית. המונח "סין היבשתית" מבדיל בין שתי המדינות.

המשטר הסיני הוא משטר חד-מפלגתי הנשלט על ידי המפלגה הקומוניסטית של סין. זאת אף על פי שרוב החוקרים לא מגדירים אותו כמשטר קומוניסטי או סוציאליסטי. התאגדויות הנחשבות סכנה עבור המשטר, כגון הפאלון גונג ותנועות לשחרור טיבט, נרדפות על ידי השלטונות, ומחבריהן נמנעות לעיתים תכופות זכויות האדם. בשנת 2018 סימן דו"ח החירות המקוונת של Freedom House את סין כמובילה עולמית במודל שלטון טוטליטרי עדכני, אותו מאמצות מדינות נוספות שמנסות להתקרב לסין.

כלכלת סין, נכון לשנת 2018, היא השנייה בגדלה בעולם. למרות זאת, סין אינה חברה בארגון המדינות המתועשות הן משום שהתמ"ג לנפש שלה נמוך בהשוואה למדינות המפותחות והן מסיבות פוליטיות אחרות. כמדינה בעלת נשק גרעיני באופן רשמי, לסין הצבא הגדול בעולם מבחינת כוח אדם, ונכון לשנת 2015 היא המדינה השנייה מבחינת גודל תקציב הביטחון שלה, אחרי ארצות הברית.

יאנגון

יאנגון (בורמזית: ရန်ကုန်, בעבר נקראה ראנגון) הייתה עד שנת 2005 בירת מיאנמר (בורמה) והיא העיר הגדולה במדינה.

בעיר מתגוררים 4,348,000 תושבים נכון ל-2010.

יחסי ישראל–מיאנמר

מדינת ישראל מקיימת קשרים דיפלומטיים עם ממשלת מיאנמר, ויש לה שגרירות ביאנגון. שגרירות מיאנמר בישראל נמצאת בתל אביב והיא אחת משגרירויותיה הגדולות בעולם. הקשרים כוללים סחר בידע והכשרת פקידי ממשל ממיאנמר בישראל. על-פי פרסומי עיתונים שונים בעולם, הקשרים כוללים גם סחר בנשק. בורמה (שמה הקודם של מיאנמר) הייתה אחת המדינות הבודדות באסיה שכוננו יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל הצעירה, וביקורו של ראש ממשלתה או נו בישראל בשנת 1955 היה הביקור הרשמי הראשון של ראש מדינה זרה בישראל.

יחסי מיאנמר–שווייץ

יחסי מיאנמר–שווייץ הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין הרפובליקה של איחוד מיאנמר לבין הקונפדרציה השווייצרית.

ים אנדמן

ים אנדמן הוא ים שולי באוקיינוס ההודי. ים אנדמן תחום מצפון על ידי מיאנמר, ממזרח על ידי מיאנמר, תאילנד ומלזיה, על ידי האי סומטרה מדרום ובמערבו הוא גובל באיי אנדמן וניקובר. שטחו של ים אנדמן הוא כ-797,700 קמ"ר, אורכו הוא כ-1,200 קילומטר ורוחבו כ-650 קילומטר. עומקו הממוצע של הים הוא 870 מטר, ועומקו המרבי הוא 3,777 מטר.

בחלקו הדרום מזרחי של ים אנדמן נמצא מצר מלאקה, המפריד בין חצי האי המלאי לאי סומטרה, ומקשר בין האוקיינוס ההודי לבין ים סין הדרומי שממערב לאוקיינוס השקט.

על קרקעיתו של ים אנדמן נמתח קו הגבול שבין הלוחות הטקטוניים בורמה וסונדה. שני הלוחות שהחלו מתרחקים זה מזה לפני 3 עד 4 מיליון שנים הביאו את ים אנדמן שהיה בעבר קטן בהרבה אל גודלו הנוכחי.

כת צבאית

כת צבאית, הקרויה גם חונטה צבאית (בספרדית: Junta militar), או בקיצור חונטה ("אספה", "מועצה"), היא משטר המונהג במשותף על ידי קציני צבא בכירים, בדרך כלל בעקבות הפיכה צבאית. לעיתים מנהלת הכת הצבאית בעצמה את ענייני המדינה, ולעיתים היא ממנה את אחד מחבריה או אדם אחר לעמוד בראש הממשלה.

בניגוד למשטרים דיקטטוריים אחרים, הנבנים סביב אדם מסוים שתופס את השלטון, חונטות נוטות לתפוס את השלטון בדרך כלל במקרים של אי-יציבות פוליטית. כך, למשל, היווה החשש מהקומוניזם עילה לתפיסת השלטון בידי חונטות במדינות שונות בעולם בין שנות ה-50 לשנות ה-70.

חונטות שלטו במדינות כגון:

ארגנטינה (1958-1955, 1973-1966, ו-1983-1976)

צ'ילה (1990-1973)

יוון (1974-1967)

ניגריה (1979-1966, 1998-1983).

אתיופיה (1974-1987).

מיאנמר (1988-2016).

מצרים (2011-2012), (2013-)בעוד חונטות אלה ידועות לשמצה, בפורטוגל הנהיגה חונטה את מהפכת הציפורנים ב-1974, כשלב ביניים בדרך להפיכתה של המדינה לדמוקרטיה.

לאוס

לָאוֹס, או בשמה המלא הרפובליקה הדמוקרטית העממית של לאוס (בלאית: ສາທາລະນະລັດ ປະຊາທິປະໄຕ ປະຊາຊົນລາວ, בתעתוק לעברית: סָתָלָנָלַט פָסָתִיפָטַי פָסָסוֹן לאָו) היא מדינה ללא מוצא לים בדרום-מזרח אסיה הגובלת עם מיאנמר והרפובליקה העממית של סין בצפון, וייטנאם במזרח, קמבודיה בדרום ותאילנד במערב. אוכלוסייתה מוערכת בכ-7 מיליון בני אדם (2015). מאז שנת 1975, השלטון בה הוא מרקסיסטי, קומוניסטי.

בירת המדינה, ויינטיאן, ממוקמת בסמוך לגבול עם תאילנד, ליד נהר המקונג.

מיאנמר במשחקים האולימפיים לנוער

מיאנמר משתתפת במשחקים האולימפיים לנוער מאז היווסדם באולימפיאדת הנוער סינגפור (2010). היא מעולם לא השתתפה במשחקי החורף האולימפיים לנוער. עד כה, אף ספורטאי נוער מיאנמרי לא זכה במדליה אולימפית לנוער. ההשתפות של ספורטאי הנוער המיאנמרים היא בעיקר סמלית.

מקונג

נהר המקונג הוא אחד הנהרות הגדולים ביבשת אסיה. הנהר, שאורכו 4,350 ק"מ, הוא ה־11 באורכו בעולם.

המקונג זורם במדינות סין, מיאנמר (בורמה), לאוס, תאילנד וקמבודיה, והוא נשפך לים סין הדרומי בדלתה בדרום וייטנאם. מקור הנהר בצ'ינגהאי שבסין (אזור טיבט) בגובה 5,224 מטר, ולאורכו ערים מרכזיות כמו ויינטיאן, בירת לאוס, ופנום פן, בירת קמבודיה.

בנהר מגוון ביולוגי עשיר, וזוהו בו למעלה מ-1,200 מיני דגים שונים. הוא משמש כמקור פרנסה חשוב לדיג. חיים בו מינים ייחודיים רבים, חלקם בסכנת הכחדה.

חלק מהנהר עובר במחוז יונאן שבסין, לצד הנהרות יאנגצה וסלווין, אשר בו הם מהווים יחד מסגרת טבעית וביולוגית מיוחדת כתחום האזורים המוגנים בשלושת הנהרות המקבילים ביונאן במעמד אתר מורשת עולמית.

בשטח סין לבדה נבנו על הנהר 11 סכרים, ועוד סכרים בתכנון. בהמשך הנהר, בשטח לאוס, נבנו שבעה סכרים. הסכרים הקלו על מצוקת החשמל בארצות שלאורכו, אך גם הציפו שטחי ישוב, צמצמו את הדגה וכן פגעו בחקלאות של האוכלוסייה הקרובה לנהר הנאמדת בכשישים מיליון נפש.

במאה ה-10 לפנה"ס, בשפך נהר זה התחילה תרבות סא היון (Sa Huỳnh).

צ'נגדו

צ'נגדו (במנדרינית: 成都, בפין-יין: Chéngdū), בירת מחוז סצ'ואן שבמרכז הרפובליקה העממית של סין, היא העיר החמישית באוכלוסייתה במדינה (כ-10.5 מיליון תושבים) ומהווה צומת דרכים חשוב. העיר בנויה בצורה מעגלית, ומקיפים אותה ארבעה כבישי טבעת גדולים. במרכז העיר נמצאת הכיכר המרכזית, כיכר טיאנפו, ובה ניצב פסלו של מאו צה טונג. העיר נוסדה בשנת 316 לפני הספירה בערך.

העיר צ'נגדו מפורסמת בדובי הפנדה הגדלים בתחומי מחוז סצ'ואן, ובשטר הכסף הראשון מאז ומעולם - ה"ג'יאו דזי" (Jiao Zi) מתקופת שושלת סונג (שנת 1023).

קונפדרציית הכדורגל של אסיה

קונפדרציית הכדורגל של אסיה (באנגלית: Asian Football Confederation, ראשי תיבות AFC) היא הגוף העליון של הכדורגל באסיה, ואחת משש הקונפדרציות האזוריות במסגרת פיפ"א.

הקונפדרצייה נוסדה ב-1954 והיא מארגנת תחרויות הן ברמת הנבחרות - גביע אסיה (מקביל לאליפות אירופה בכדורגל) ותחרות העבר גביע האתגר של ה-AFC, והן ברמת הקבוצות - ליגת האלופות האסיאתית (מקביל לליגת האלופות) וגביע AFC, וגביעי העבר גביע אסיה למחזיקות גביע והסופר קאפ האסיאתי.

בנוסף הקונפדרצייה מחלקת כל שנה את פרס כדורגלן השנה באסיה לכדורגלן האסיאתי הטוב ביותר.

בשנת 1978 גורשה ישראל מהקונפדרצייה מסיבות פוליטיות. לעומת זאת, בשנת 2005 צורפה אוסטרליה. לאחר התפרקות ברית המועצות, בשנות ה-90 של המאה ה-20, צורפו לקונפדרציה רוב הרפובליקות האסיאתיות של ברית המועצות לשעבר, ביניהן קזחסטן שב-2002 עזבה את הקונפדרציה והצטרפה לאופ"א.

אוכלוסייה לפי גילים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 26.56%
גילאי 15 - 24 17.51%
גילאי 25 - 54 42.51%
גילאי 55 - 64 7.75%
גילאי 65 ומעלה 5.67%
מדינות אסיה
אוזבקיסטןאזרבייג'ןאיחוד האמירויות הערביותאינדונזיה3איראןאפגניסטןארמניה1בהוטןבחרייןבנגלדשברונייגאורגיה1הודוהמלדיבייםהפיליפיניםהרפובליקה הסינית2הרפובליקה העממית של סיןוייטנאםטג'יקיסטןטורקיה1טורקמניסטןיפןירדןישראלכוויתלאוסלבנוןמונגוליהמזרח טימור3 • מיאנמר • מלזיהנפאלסוריהסינגפורסרי לנקהעומאןעיראקערב הסעודיתפקיסטןקוריאה הדרומיתקוריאה הצפוניתקזחסטן1קטרקירגיזסטןקמבודיהקפריסיןרוסיה1תאילנדתימן

1חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.

אסיה
איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN)
אינדונזיה  אינדונזיהברוניי  ברונייהפיליפינים  הפיליפיניםוייטנאם  וייטנאםלאוס  לאוסמיאנמר  מיאנמרמלזיה  מלזיהסינגפור  סינגפורקמבודיה  קמבודיהתאילנד  תאילנד

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.