מטען גחון

מטען גחון הוא מעין מוקש מאולתר, המופעל כנגד רכב קרבי משוריין וכלי רכב במטרה להשביתם ואף להשמידם.

IED Baghdad from munitions
מטעני נפץ מאולתרים בעיראק

עקרונות פעולה

השריון של כלי רכב משוריינים מאזן בין משקל ליכולת מיגון. ככל שהמיגון טוב יותר, הוא כבד יותר ודורש מנוע חזק יותר. ככל שהמיגון קל יותר, הוא מאפשר שימוש במנוע חלש יותר, או לחלופין, מספק כח הינע רב יותר. דוגמה לאיזון כזה מהווה גחון כלי הרכב המשוריין שמספק, על פי רוב, הגנה משביעת רצון מפני מוקשים במשקל 7–15 קילוגרם. ההנחה היא שכלי הרכב פוגש בשדה הקרב מיקוש פזיר במשקל הנ"ל ועדיף לספק לו הנע חזק יותר מאשר הגנה טובה יותר.

כוחות המשתמשים במיקוש פזיר, לעומת זאת, מגבירים את הסיכוי לפגוע בכלי הרכב, ובתמורה גורמים לו נזק מועט בלבד. מוקש סטנדרטי מסוגל לפגוע באופן חלקי במערכת הזחלים שלו (למשל, לגרום לפריסת זחל, להרוס באגי, וכו') אך בדרך כלל לא חודר את גחון כלי הרכב ולא פוגע בצוות שלו.

ברוב כלי הרכב המשוריינים (לרבות נגמ"שים וטנקים), גחון הכלי, המיועד לעמוד בפני מוקשים בגודל סטנדנרטי, מהווה נקודת תורפה עבור מטען חלול (ליינר) או מטען קלע מספיק כבד. מטען כזה יכול לחדור את המיגון, ליזום את חומרי הנפץ שבכלי ולגרום לפיצוץ חזק שמעיף את הכלי, מפרק אותו ו/או מצית אותו באש.

בניגוד למיקוש פזיר סטנדרטי, מטען הגחון דורש הכנה ממושכת ומדוקדקת. משקל המטען מחייב הרכבתו בשטח בו הוא מותקן, וההתקנה צריכה לאפשר יזימה אחידה של כל חלקיו, כדי ליצור פיצוץ אחיד וממוקד. הפעלת המטען דורשת משאבים מרובים בשלבי ההכנה, ההטמנה וההפעלה שלו ובכך מוותרת על יתרונות המיקוש הפזיר לטובת הסיכוי לגרום לנזק משמעותי לכלי רכב משוריינים במיוחד.

מטעני גחון מוטמנים בדרך כלל כ-10 עד 100 ס"מ בתוך האדמה (בדרך כלל אדמה חולית או בוצית בה קל לחפור) ומופעלים על ידי מנגנונים שונים כגון: פס דריכה, חוטי תיל ושידור אות מרחוק. הם יכולים להיות מופעלים באופן אוטומטי כאשר הכלי עולה עליהם או מרחוק, באופן ידני, על ידי המטמין.

על מנת שמטעני גחון מאולתרים יהיו יעילים, עליהם להכיל כמות רבה של חומר נפץ. מטעני גחון של יותר מ-80 קילוגרמים נחשבים גדולים מאוד וכאלה של 150 קילוגרמים נחשבים לענקיים. מטעני גחון מאולתרים במשקל של כ-100 קילוגרמים יכולים להשבית טנק מערכה כבד וממוגן היטב - אפילו כמו המרכבה הישראלי או האברהמס האמריקאי.

מטעני גחון באינתיפאדה השנייה

באינתיפאדה השנייה רוב מטעני הגחון הגדולים הוטמנו ברצועת עזה על ידי ועדות ההתנגדות העממיות - ארגון טרור פלסטיני שמורכב מאנשי פת"ח, חמאס, הג'יהאד האסלאמי וגדודי חללי אל-אקצא.

מטעני הגחון גרמו נזק רב לכלים של צה"ל: כולל השבתת 4 טנקים (3 מרכבות ומגח אחד) והריגת אנשי הצוות שנסעו בהם. מטען גחון גדול שהוטמן על ידי ועדות ההתנגדות הרג 3 מאבטחים משיירה דיפלומטית אמריקאית שנסעה להעביר כספים לעזרה למוסדות חינוך ברצועה. הפלסטינים לא עצרו את האחראים לפיגוע[1] ובתגובה הוטלו עליהם סנקציות כלכליות.

לצה"ל יש כלים המסוגלים לעמוד כנגד מטעני גחון בינוניים, כמו הפומ"ה, הנגמחון או הנקפדון. למרכבות אפשר להוסיף פלטת מיגון לגחון שמגדילה את עמידותן בפני מטעני גחון, אך מגבילה את הניידות שלהן.

דחפורים כבדים מדגם D9 שממוגנים בשריון כבד על ידי צה"ל הוכיחו עמידות למטעני הגחון האלה. במספר מקרים דווח שהופעלו מטעני גחון של 125 ק"ג ומעלה כנגד דחפורי די-9 אך לא גרמו כל נזק לדחפור ולצוותו, ובמלחמת לבנון השנייה שרד דחפור די-9 משוריין מטען גחון של חצי טון חומר נפץ[2]. לכן, חיל ההנדסה הקרבית משתמש בדחפורי הדי-9 לניקוי זירות מטענים ולפילוס דרכים לטנקים בנתיבים שבהם יש חשש למטעני גחון.

מטעני גחון בעיראק ובאפגניסטן

מאז הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003 והפלישה לאפגניסטן ב-2001 משתמשים החמושים העיראקים, הטליבאן וכוחות איסלמיים אחרים, בשיטות שונות כנגד הכוחות האמריקאיים. טילי נ"ט ורימוני RPG נורים באופן קבוע אל עבר שיירות של הקואליציה ומטעני גחון מופעלים כנגד טנקים, נגמ"שים ורכבים קלים יותר. מטעני הגחון גרמו למספר הרב ביותר של נפגעים אמריקאיים בעיראק ובאפגניסטן[3].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ האחראים לפיגוע, ובהם ג'מאל אבו סמהדאנה, חוסלו מאוחר יותר בפעולות של צה"ל.
  2. ^ חזבאללה הכין הפתעות לצה"ל, nrg, ה-18 ביולי 2006. ה-D9 שרד מטען של 500 ק"ג.
  3. ^ More Attacks, Mounting Casualties סקירה בוושינגטון פוסט (באנגלית)
RPG-7

RPG-7 (אר. פי. ג'י 7; מרוסית: РПГ-7 - Ручной противотанковый гранатомёт - מטול רימונים ידני נגד טנקים) הוא מטול רקטות נגד טנקים שפותח ויוצר על ידי ברית המועצות ב-1962 וכיום הוא נשק הנ"ט (נגד טנקים) הנפוץ ביותר בעולם. ה-RPG-7 נחשב לנשק יעיל, אמין, זול ופשוט. תכונות אלו וזמינותו הרבה הפכו אותו לנשק המועדף על ארגוני גרילה ומיליציות לא-סדירות, בייחוד כאלו הנלחמות כנגד צבא מאורגן הכולל חיל שריון מצויד בטנקים.

ה-RPG-7 לקח חלק במלחמות ועימותים אלימים רבים מאז ייצורו, החל ממלחמת וייטנאם, עבור במלחמת לבנון הראשונה ובאינתיפאדה השנייה וכלה במלחמת עיראק. ה-RPG-7 נמצא גם בשימוש צבאות סדירים, ביניהם צה"ל. כיום הוא מיוצר בחברת Basalt הרוסית, אך גם על ידי תעשיות צבאיות של מדינות אחרות (חלקן תחת רישיון וחלקן לא).

אסון הנגמ"שים

אסון הנגמ"שים הוא צמד תקריות ברצועת עזה, שהתרחשו ב-11 וב-12 במאי 2004, ובהם הושמדו שני נגמ"שי M-113 של צה"ל על צוותיהם. בתקריות נפלו 13 חיילים: 6 בתקרית הראשונה, בשכונת זייתון, 5 בתקרית השנייה, ברפיח, ועוד 2 בחילוץ ברפיח. תקריות אלה היו יוצאות דופן בשל ריבוי הנפגעים לצה"ל, הרבים ביותר בתקופה כה קצרה ברצועת עזה מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה. התקריות השפיעו מאוד על צורת הלחימה ומדיניות צה"ל ברצועה.

גדודי עז א-דין אל-קסאם

גדודי עז א-דין אל-קסאם (ערבית: كتائب الشهيد عز الدين القسام, תעתיק מדויק: כתאיב אלשהיד עז אלדין אלקסאם) היא הזרוע הצבאית של ארגון הטרור הפלסטיני-סוני חמאס. הארגון מפורסם בעיקר בגלל פיגועי ההתאבדות ורקטות הקסאם, שפעיליו משגרים אל עבר יישובים ישראליים. על פי הערכות מודיעין, זרוע זו מונה רבבות מחבלים חמושים.

נכון ל-2019 לארגון כ-30,000 פעילים, כ-7,000 אנשי עתודה וכ-15,000 רקטות.

דחפור די-9 בשירות צה"ל

דחפור משוריין די-9 (מכונה בצה"ל "דובי" וידוע בעולם בשם IDF Caterpillar D9, גם בשפה העברית "D9" נהגה כ"דִי-נַיין") הוא אחד מכלי הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי) המשוריינים שבשירות חיל ההנדסה הקרבית של צה"ל. כלי זה הוא גרסה צבאית ממוגנת של דחפור זחלי כבד מדגם קטרפילר די-9.

חיל ההנדסה הישראלי מפעיל דחפורים כבדים החל ממלחמת העצמאות. ב-1954 בנתה חברת קטרפילר לראשונה את ה-D9 ועד מהרה הוא מצא את דרכו אל ההנדסה האזרחית בישראל ומשם לשורות צה"ל. כיום צה"ל מחזיק דחפורי D9 רבים במספר דגמים - L (עם 460 כ"ס), N (עם כ-400 כ"ס), R (עם 405 כ"ס) ו-T (עם 410 כ"ס). הצבא מתקין עליהם חליפת מיגון, שריון לכלי רכב, מערכת כיבוי אש ומערכות קשר, וניתן להתקין עליהם גם מקלע (מאג 7.62x51 מ"מ נאט"ו) ומדוכות עשן (תוצרת תע"ש) בעת הצורך. דחפור D9R ממוגן שוקל כ-56 טון.

הדחפורים מופעלים על ידי יחידות הצמ"ה של חיל ההנדסה הקרבית, על ידי לוחמים שעברו קורס צמ"ה ייעודי בבית הספר להנדסה צבאית, ופעילים במגוון תחומים ומשימות, בעתות שגרה ובעתות מלחמה. צוות הדחפור מורכב משני לוחמים: מפעיל ומפקד. המפעיל נוהג בדחפור ומפעיל את הכלים, ואילו המפקד משמש כאחראי קשר ותצפית וכמקלען בעת הצורך.

ייעודיהם של דחפורי חיל ההנדסה במלחמה כוללת הם:

פריצה הנדסית - פריצת צירים, הרס סוללות, כיסוי תעלות, סלילת דרכים, ניקוי זירות מטענים ופינוי מוקשים.

הבטחת ניידות של הכוחות גם באמצעות חילוץ כלי רכב ורכב קרבי משוריין תקועים או פגועים. על פי תורת חילוץ הרק"ם בצה"ל, לחוליית המחלצים של חיל החימוש מצטרף דחפור המאבטח את הכוחות על ידי בניית חומת מפגע סביבם, ובמקרה הצורך הופך, דוחף או גורר טנקים וכלי רכב. ב-2008 הוסבו מספר דחפורי D9L לדחפורי חילוץ במטרה שיתגברו או יחליפו את טנק חילוץ M-88 המיושן. על הדחפורים הותקנו התקני חיבור וכננת חילוץ שמאפשרים חיבור לרכב קרבי משוריין וגרירה של הכלי הפגוע.

בניית עמדות מגנן, עמדות ירי וסוללות עפר לטנקים של חיל השריון כנגד ירי נ"ט.

חישוף צבאי, כגון גילוח צמחייה שיכולה להסתיר מטעני צד ומארבים של כוחות אויב.

הריסת תשתיות אויב (לאחר שהשתלטו עליהם) ובהן מבנים, מוצבים, ביצורים, דרכי גישה ועוד.

לוחמה בשטח בנוי, כולל פתיחת צירים ממולכדים, פריצת מכשולים והריסת מבנים תחת אש.בעימות נמוך עצימות, בלחימה בשטח בנוי ובלוחמה בטרור הדחפורים הממוגנים גם הורסים מבנים ובתים ממולכדים שבהם מתבצרים מחבלים חמושים היורים על הכוחות, כגון בנוהל סיר לחץ. השריון של ה-D9 מקנה לו עמידות בפני יריות ומטעני חבלה, ולכן הוא מועדף על פני כלי צמ"ה אחרים (כמו מחפר ויעה אופני) כאשר ישנה סכנה של ירי ומטענים מהמבנה.

בעת שגרה משמשים הדחפורים לפעילות ביטחון שוטף, חישוף צבאי, עבודות עפר, בניית מגננים וחומות מפגע, סיוע בעבודות בנייה וביצור, הכשרת צירים, כיבוי אש ופעילות הנדסית לצד כלי צמ"ה אחרים. הדחפורים הכבדים גם משמשים לפינוי שדות מוקשים ישנים בגבולות שלום. דחפורי D9 משמשים גם את יחידות סילוק הפצצות (ס"פ) של חיל ההנדסה הקרבית, כולל את פלגות הס"פ של יהל"ם, המצוידות גם בדחפורי D9T המופעלים בשלט רחוק.

החשיבות של ה-D9 גדלה במהלך מבצע שלום הגליל ובמהלך השהייה ברצועת הביטחון בדרום לבנון בשנים 1982–2000, אז מצאו את עצמם מפעילי הדחפורים בחזית לעיתים קרובות במשימות של פריצת צירים וטיפול במטעני חבלה ומוקשי נ"ט. זינוק נוסף בפופולריות של ה-D9 וההכרה בחשיבותו הצבאית אירעו במהלך האינתיפאדה השנייה (2000–2005) בה שימש ה-D9 – בנוסף לפריחת צירים, ניקוי זירות מטענים וחילוץ כלי רכב – גם ללוחמה פעילה בטרור על ידי הריסת מבנים תחת אש והכרעת מחבלים מתבצרים. מאז הפך ה-D9 לאחד הכלים המרכזיים בפעילות הצבאית ללוחמה בטרור.

עיקר שימושו של ה-D9 כיום הוא בעימות עם גורמי הטרור הפלסטינים, בעבודות עפר והנדסה שגרתיות, בחילוץ טנקים ורכב קרבי משוריין, ובפעילות ביטחון שוטף בגבולות ישראל. בשל מיגונו הכבד הוא הכלי ההנדסי המועדף לפעילות הנדסה בגבולות מסוכנים כגון ציר הוברס (ציר הביטחון של גדר המערכת סביב רצועת עזה) וגבול הצפון עם דגש על גזרת הר דב.בעקבות ההצלחה הרבה של צה"ל בשימוש בדחפורי D9 משוריינים, החלו גם צבאות אחרים, בהם הכוחות המזוינים של ארצות הברית, להשתמש בגרסאות ממוגנות של דחפור הקטרפילר די-9 עם ערכת המיגון שפותחה בישראל. חברת קטרפילר מציעה גם גרסה ממוגנת של דחפור הקטרפילר די-7 הקטן יותר, שנועדה לצרכים צבאיים ופינוי מוקשים. בעימותים בסוריה ולבנון נעשה שימוש בדחפורים בעלי מיגון מאולתר, בהשראת השימוש של ישראל בדחפורים. עם זאת, ארגוני שמאל מתחו ביקורת על צה"ל וחברת קטרפילר בשל השימוש של צה"ל בדחפורים להריסת בתים בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובניית גדר ההפרדה ביהודה ושומרון.

ועדות ההתנגדות העממית

ועדות ההתנגדות העממית (ערבית: لجان المقاومة الشعبية, תעתיק מדויק: לג'אן אלמקאומה אלשעביה) הוא ארגון טרור פלסטיני הקיים בעיקר ברצועת עזה, ופועל בהשראת חזבאללה וככל הנראה גם במימונו. למרות זאת, בניגוד לחזבאללה הלבנוני, הארגון אינו מהווה מפלגה או תנועה חברתית, אלא פועל כארגון טרור, העוסק בביצוע פיגועים בלבד, ואינו נוהג לזהות את עצמו עם אידאולוגיה לאומית או דתית ברורה בזירה הפוליטית הפנימית. בהתאם לכך, הוא מתואר לעיתים על ידי אמצעי התקשורת כ"ארגון מטרייה", המאגד תחתיו פעילי טרור המשויכים לארגונים שונים ולעיתים אף יריבים. הארגון הוקם על ידי ג'מאל אבו סמהדאנה, שנחשב לאחד המבוקשים הבכירים ביותר ברצועת עזה עד לחיסולו ב-8 ביוני 2006. חלק מנטילות האחריות של הארגון נעשות תחת שם הקוד "חטיבות צלאח א-דין", בהתייחסות ל"זרוע הצבאית" של הארגון (אם כי לארגון אין "זרועות" אחרות בדמות תנועה חברתית או פוליטית). לפי דובר צה"ל מדובר בארגון חסות של חמאס הנתמך וממומן על ידי החמאס ואיראן, ומשמש את חמאס כ"קבלני פיגועים" כדי להמשיך בפעילות הטרור כנגד ישראל אך ללא נטילת אחריות מצד חמאס.

ועדת אלמוג

ועדת אלמוג הייתה צוות חקירה בראשות האלוף במיל' דורון אלמוג שבדק את הגורמים לאירוע חטיפת החיילים ב-12 ביולי 2006 בגבול הצפון. הוועדה מונתה על ידי הרמטכ"ל רא"ל דן חלוץ ב–18 בספטמבר 2006.

תוצאותיו המיידיות של אירוע זה היו הצלחת החזבאללה לחטוף את חיילי המילואים רס"ל אהוד גולדווסר וסמ"ר אלדד רגב, לפגוע ולהרוג שלושה חיילים ולפצוע שני חיילים נוספים. בהמשך ישיר לאירוע זה נהרגו ארבעה חיילי צוות טנק כתוצאה מהתפוצצות מטען גחון רב עוצמה במאחז "כיפת הדגל", בעקבות ניסיונם לסכל את החטיפה.

ועדת אלמוג התמנתה לאחר שהרמטכ"ל דאג רא"ל דן חלוץ לא קיבל את מסקנותיו של צוות בראש תא"ל אבי אשכנזי.

המנדט שקבלה ועדת אלמוג היה להרחיב את הבדיקה, מעל ומעבר לעוצבת הגליל, לכיוון פיקוד הצפון והמטכ"ל. ועדת אלמוג מיקדה את עבודתה בשני צירים – המודיעיני והמבצעי – תוך התמקדות בהערכות הדרגים הצבאיים השונים להתממשות איום החטיפה בשלושה קבועי זמן – טרום החטיפה, במהלכה, ולאחריה.

דרכי פעולת הוועדה:

לימוד מעמיק של תחקירי אירועי חטיפה שהתרחשו בעבר, בהם התחקיר שבוצע על ידי אלוף (מיל') יוסי פלד ביחס לחטיפת שלושה חיילי צה"ל ב-7 באוקטובר 2000 בגזרת הר-דב והתחקיר שבוצע על ידי אלוף (מיל') גיורא איילנד הנוגע לחטיפת החייל גלעד שליט בגזרת כרם-שלום (עזה) ב-25 ביוני 2006.

בחינת מאפייני כלל האירועים המרכזיים שהתרחשו בגזרת עוצבת הגליל מאז יציאת כוחות צה"ל מלבנון (24 במאי 2000) בדגש על אירועי חדירת מחבלים לשטח ישראל מלבנון בחמש השנים שקדמו לחטיפת גולדווסר ורגב.

בחינת סיכומי הביקורות שנערכו בעוצבת הגליל וביחידות הכפופות לה על ידי המטה הכללי בשלוש השנים שקדמו לחטיפה.

לימוד התפיסות המבצעיות, סיכומי הערכות מצב במטכ"ל בפיקוד הצפון ובעוצבת הגליל והפקודות שביטאו אותן

ביצוע ראיונות עם 20 מפקדי-גדודים שיחידותיהם ביצעו פעילות תעסוקה-מבצעית בגזרת עוצבת הגליל משנת 2002 ואילך.

ביצוע ראיונות עומק עם מפקדים בדרגים השונים בעוצבת הגליל ועם בכירים באמ"ן (בהווה ובעבר) ובמטכ"ל.

חטיבה 7

חטיבה 7, המכונה גם "עוצבת סער מגולן", היא חטיבת שריון סדירה, הנמצאת תחת פיקודה של אוגדה 36 ("עוצבת געש") בפיקוד הצפון של צבא ההגנה לישראל. החטיבה הוקמה ב-16 במאי 1948, מיד לאחר הכרזת המדינה והשתתפה בכל מלחמות ישראל.

בעשור השני של המאה ה-21 משתמשת החטיבה בטנקים מדגם מרכבה סימן 4מ עם מערכת הגנה אקטיבית לטנקים "מעיל רוח". מפקד החטיבה הנוכחי הוא אלוף-משנה אודי צור.

חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006)

חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב ביום רביעי, 12 ביולי 2006, הייתה אירוע בו תקפו פעילי ארגון הטרור חזבאללה שני כלי רכב של צה"ל, הרגו שלושה חיילים, חטפו שניים ופצעו קשה שלושה. בעקבותיו יצאה ישראל למלחמת לבנון השנייה. ב-16 ביולי 2008, שנתיים לאחר החטיפה, הוחזרו גופות שני החיילים שנחטפו לישראל כחלק מעסקה עם חזבאללה. ההערכה היא כי השניים נהרגו כבר ביום החטיפה, אולם לציבור בישראל לא היה מידע על מצבם.

ב-27 ביולי 2012 פרסם חזבאללה צילום וידאו חלקי של התקיפה, ללא הקטע שבו הוציאו את גולדווסר ורגב מהרכב, כדי להסתיר את מצבם בעת החטיפה. וב-22 ביוני 2018 פרסם סרטון נוסף, בו נראית חוליית חזבאללה מפוצצת את חלקו הקידמי של האמר, ונמלטת ללבנון.

חיל ההנדסה הקרבית

חיל ההנדסה הקרבית (בראשי תיבות: חה"ן) הוא אחד החילות בזרוע היבשה של צבא הגנה לישראל. זהו כוח ההנדסה הקרבית של צה"ל. ייעודו של החיל הוא הבטחת יכולת התמרון של כוחות צה"ל בד בבד עם שלילת יכולת זו מהאויב תוך כדי התעסקות בחבלה, מיקוש, הנדסה, בנייה והריסה, ולחימה רגלית וממוכנת. בנוסף אחראי החיל על תחומים שונים הדורשים ידע ומומחיות בנושאי הנדסה צבאית בהם רובוטיקה, לוחמת מנהרות, עיסוק בחומרי נפץ והתגוננות מפני נשק בלתי-קונבנציונלי. תפקידי החיל כוללים פריצת מכשולים, ביקוע קווי הגנה עוינים, פריצת שדות מוקשים, ניתוץ ביצורים, פריצת ופתיחת צירים, הכשרת צירי תנועה, גישור וצליחה, מיקוש הגנתי, עיסוק בחומרי נפץ, חבלה התקפית, חבלה וסילוק פצצות, בניית קווי הגנה ומכשולים, בניית ביצורים, הפעלת ציוד מכני הנדסי וציוד סער, משימות הריסה ובנייה תחת אש, והתגוננות מפני נשק בלתי-קונבנציונלי בשדה הקרב. כמו כן, לוחמי החיל, מלבד הצמ״ה, מאומנים בלוחמת ח"יר והפעלת רכב קרבי משוריין. החיל מופקד על 3 גדודי פלסים סדירים (גדוד 601 - "אסף", גדוד 603 - "להב" וגדוד 605 - "המח"ץ") ובהם מחלקות סיור ופלוגות צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) כבד, גדוד הסיוע הכימי (לשעבר גדוד האב"כ) ויהל"ם - יחידת הנדסה למשימות מיוחדת, יחידת עילית בצה"ל העוסקת בקומנדו הנדסי, חבלה, סילוק פצצות, רובוטיקה, לוחמת מנהרות ועוד.

שורשי חיל ההנדסה נעוצים עוד בארגון "ההגנה" והוא נוסד עם הקמת צה"ל על ידי הקצין עמנואל שחר. החיל השתתף בכל מלחמות ישראל ובמבצעים רבים, כאשר בחלקם הוא נטל תפקיד מרכזי. בנוסף, חיל ההנדסה זכה בפרס ביטחון ישראל.

קצין ההנדסה הראשי הנוכחי הוא תת-אלוף אילן סבג.

לוחמת שריון

לוחמת שריון היא השימוש בסוגים שונים של רכבים קרביים משוריינים בשדה הקרב המודרני.

סוג לוחמה זה הוא מרכיב עיקרי בתפיסת הלחימה המודרנית הנשענת על הבקעה מהירה של קו האויב ותמרון בשדה הקרב. עמוד השדרה של לוחמת השריון הוא טנק המערכה המודרני, אשר משלב מיגון, כוח אש ויכולות תמרון ועבירות גבוהות. שאר הכוחות נעים בדרך כלל ברק"מים, הדומים ביכולת התמרון שלהם ולעיתים גם במיגון שלהם לטנק, ומשמשים את כוחות הסיוע בהם; כוחות הנדסה, חיל רגלים, ארטילריה, לוגיסטיקה, קשר וכדומה.

פיתוח תורת הלחימה המשוריינת נולד מתוך הלוחמה הסטטית של מלחמת העולם הראשונה (מלחמת חפירות). בניסיון לחזור לדוקטרינת הלחימה הדינמית שאפיינה את המאה ה-19, פותחו הטנקים הראשונים כדי לפרוץ את קווי ההגנה המבוצרים של האויב וכך לאפשר תמרונים מהירים והבקעה של עמדות האויב. מאז ועד היום, הפכו עקרונות אלו לדוקטרינות לחימה המאפיינות את הלוחמה המודרנית, בהן "בליצקריג" של גרמניה הנאצית, "קרב עומק" של ברית המועצות ו"הלם ומורא" של ארצות הברית.

מוקש

מוקש הוא אמצעי לחימה שנועד לעכב או למנוע תנועה. בדרך כלל מורכבים מוקשים ממכל המכיל בתוכו חומר נפץ ובעל מנגנון הפעלה. על פי אמנת ז'נבה כל שדה מוקשים חייב להיות מסומן בשלטים בולטים.

המוקשים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות:

מוקשים יבשתיים, שמטרתם לפגוע ברק"ם, רכבי תובלה, וחיילים רגליים.

מוקשים ימיים, שמטרתם לפגוע בכלי שיט למיניהם: ספינות קרב, ספינות תובלה, וצוללות.

מטען

האם התכוונתם ל...

מטען חבלה

מטען חבלה או מטען נפץ (בשפה בלתי מקצועית: "פצצה") הוא מתקן הכולל חומר נפץ, נפץ-יזם ומערכת הפעלה אשר קיימת זיקה ביניהם ומטרתו היא גרימת נזק על ידי פיצוץ. השימוש במטען מתבצע בדרך כלל על ידי הנחתו ליד המטרה והפעלתו ברגע המתאים. מטעני החבלה השונים נבדלים זה מזה בחומרי הנפץ בהם הם משתמשים, במנגנון ההפעלה שלהם, בצורתם החיצונית, בגודלם, בעוצמתם וכן בייעודם.

הערה: כל מטען מכיל פצצה, אך לא כל פצצה היא מטען.

מלחמת לבנון השנייה

מלחמת לבנון השנייה התנהלה בין ישראל לחזבאללה בקיץ 2006 בלבנון ובצפון ישראל. המלחמה נפתחה בשם מבצע שכר הולם שלאחר מכן שונה לשם מבצע שינוי כיוון, אולם לאחר סיומה נקבע שמה למלחמת לבנון השנייה. בלבנון מכונה המלחמה מלחמת 34 הימים או מלחמת יולי (בערבית: حَرْب تَمُّوز, תעתיק מדויק: חַרְבּ תמוּז). המלחמה נמשכה 34 ימים, מ-12 ביולי עד הפסקת האש ב-14 באוגוסט, אם כי כוחות צה"ל המשיכו לפעול בלבנון עד 1 באוקטובר.המלחמה נפתחה בתקיפה מתוכננת של חזבאללה באזור הגבול, בתקרית שבה נחטפו שני חיילי צה"ל ונהרגו שלושה, במקביל להפגזה ארטילרית כבדה. בעקבות האירוע הגיבה ישראל בתקיפה מסיבית, ראשית מן האוויר ולאחר מכן גם בעזרת יחידות הקרקע שנלחמו נגד כוחות החזבאללה בדרום לבנון.

בסיום המלחמה קיבלה מועצת הביטחון את החלטה 1701 האוסרת על הכנסת כל נשק לדרום לבנון. עם זאת, חזבאללה התעצם ברקטות ארוכות טווח, באיכויות ובהיקפים גדולים משמעותית ממה שהיו לו טרם המלחמה.

המלחמה נתפסה בקרב הציבור הישראלי ככישלון ונמתחה ביקורת קשה על הדרג המדיני ועל הפיקוד הצבאי הבכיר על דרך ניהול המלחמה. מחאה ציבורית גרמה להתפטרותם של הרמטכ"ל דן חלוץ ושל אלוף פיקוד הצפון אודי אדם.

נוהל חניבעל

נוהל חניבעל הייתה פקודה מטכ"לית של צה"ל שעסקה בכללים לפעולה מיידית במקרה של חטיפת חייל בידי האויב. הנוהל גובש בשנת 1986, ובשנת 2017 הוחלפה על ידי הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, בפקודה מבצעית חדשה.

נשק מאולתר

נשק מאולתר הוא כלי נשק שאינו מיוצר בייצור תעשייתי לשימושם של כוחות סדירים, אלא מיוצר באופן חובבני, ומשמש בפעולת טרור, בהתקוממות עממית ובמעשי פשע. כנשק מאולתר משמשים לעיתים כלים שנוצרו בייצור תעשייתי, אך לא נועדו מלכתחילה לשמש ככלי נשק, כגון סכינים וחרמשים. לעיתים גם צבא סדיר דל אמצעים משתמש בנשק מאולתר.

דוגמאות לנשק מאולתר:

מטעני חבלה: בקבוק מולוטוב, מטען צינור, מטען גחון, חגורת נפץ, חומר נפץ לא תקני.

כלי ירייה: אקדח מאולתר, רובה מאולתר, תת-מקלע מאולתר, מרגמה מאולתרת.

אבנים, סלעים ולבנים להשלכה על היריב, ישירות או בעזרת אמצעי פשוט כגון קלע.

כלי רכב הופך לנשק מאולתר כאשר הוא משמש לפיגוע דריסה.

בקבוק זכוכית שבור משמש כנשק מאולתר בקטטות.כיוון שאמצעים שנמצאים בשימוש יומיומי עלולים להפוך לנשק מאולתר בידי מחבל, ננקטים אמצעים למניעת שימוש לא נאות באמצעים אלה. שימוש בסכין מטבח להכנת מזון הוא מעשה תקין, אך כאשר סכין זה מוסתר בכליו של אדם באזור עימות, הוא הופך לחשוד כמי שמתכנן פיגוע דקירה. אמצעי בטיחות קפדניים שננקטו בנמלי תעופה בעקבות פיגועי 11 בספטמבר כוללים הגבלה על הכנסה למטוס של אמצעים תמימים שונים, מחשש שאלה יהפכו לנשק מאולתר.

סכסוך ישראל–חזבאללה מהנסיגה מרצועת הביטחון עד מלחמת לבנון השנייה

הנסיגה מרצועת הביטחון גרמה לירידה ניכרת בכמות הפיגועים, שביצעו פעילי ארגון הטרור הלבנוני-שיעי חזבאללה, נגד מטרות ישראליות. מפעם לפעם, ביצע ארגון חזבאללה פעולות צבאיות בגבול עם ישראל. תגובותיה הצבאיות של ישראל לפעולות הללו היו מוגבלות בשל רצונה להימנע מהסלמה, אולם בעקבות חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב בגבול לבנון, ישראל יצאה למלחמת לבנון השנייה.

עוצבת ברעם

עוצבת ברעם (חטיבה 300) היא חטיבה מרחבית בעוצבת הגליל אשר אחראית על הביטחון השוטף בגזרה המערבית של הגבול בין ישראל ללבנון, בגזרה שבין ראש הנקרה למלכיה.

מאז הקמתה, ועד להקמת עוצבת הגליל, מפקדת החטיבה ישבה בבירנית. מאז הקמת עוצבת הגליל, שמפקדתה התיישבה בבירנית, מפקדת החטיבה עברה ליישוב שומרה הסמוך, שם היא יושבת בבסיס סביב מצודה בריטית שהייתה חלק מגדר הצפון.

רייצ'ל קורי

רייצ'ל אלין קורי (באנגלית: Rachel Aliene Corrie; ‏ 10 באפריל 1979 - 16 במרץ 2003), פעילה אמריקנית בתנועת הסולידריות הבינלאומית (ISM) שנהרגה בתאונה על ידי דחפור די-9 צה"לי בעת שניסתה למנוע בגופה פעולות חישוף והריסת בתים שעשה צה"ל בסמוך לגבול בין רצועת עזה למצרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.