מטוס קרב

מטוס קרב הוא מטוס שתוכנן במטרה להשתתף באופן פעיל בלחימה על היבטיה השונים - אם זה ביירוט מטוסי אויב, השגת עליונות אווירית ובתקיפת מטרות קרקעיות.

מטוסי קרב בדרך כלל הם מהירים (מטוסי קרב מודרניים עוברים את מהירות הקול) ובעלי יכולת תמרון גבוהה ויש להם חימוש מתקדם הכולל מקלעים, תותחים אוטומטיים, טילים מסוגים שונים (בעיקר טילי אוויר-אוויר וטילי אוויר-קרקע) ופצצות מסוגים שונים, כולל פצצות מונחות. במטוסי הקרב המודרניים משולבות טכנולוגיות מתקדמות כמו מערכות אוויוניקה, מערכות הפעלת נשק מתקדמות, טילים מונחים, מערכת ניווט הכוללת מכ"ם, מכשיר ראיית לילה, מערכות לגילוי מטוסי אויב והתראות נעילה, ומערכות לוחמה אלקטרונית הכוללות מערכות שיבוש שונות.

מחירו של מטוס קרב מודרני מגיע לעשרות מיליוני דולרים. הוא נחשב לאחד מכלי הנשק החזקים ביותר בשדה הקרב בזכות ניידותו ועוצמת האש הגדולה שלו. באסטרטגיה הצבאית המודרנית מקובל לנסות להגיע ל"עליונות אווירית" בראשיתה של מערכה מול צבא סדיר, דבר המקנה יתרון טקטי ואסטרטגי שיש בו כדי להכריע את המערכה. עם זאת, בלחימה מול ארגוני גרילה בעלי חתימה נמוכה יש חשיבות פחותה לעליונות אווירית.

Falcon31
מטוסי קרב מודרניים מדגם F-16 פייטינג פלקון נושאים טילים וחימוש מתקדם
F-15I Ra'am
מטוס קרב רב-משימתי מדגם F-15I של חיל האוויר הישראלי

סוגים

סוגים עיקריים של מטוסי קרב:

  • מטוס עליונות אווירית - מטוס קרב זריז ובעל יכולת תמרון מצוינת, שעיקר ייעודו הוא השגת עליונות אווירית ויירוט מטוסי הקרב של האויב. במטוסים אמריקאים ציון הדגם של מטוס עליונות אווירית או יירוט הוא F, קיצור של Fighter.
  • מטוס יֵרוט - מטוס קרב בעל נתוני טיפוס והאצה מצוינים המסוגלים בהתראה קצרה להגיע לגובה וליירט מטרה בעזרת הכוונה מגורם הבקרה האווירית או מכ"ם ולהפיל את מטוס האויב על ידי טיל, לעיתים מעבר לטווח הראייה (BVR). במטוסים אמריקאים ציון הדגם של מטוס עליונות אווירית או יירוט הוא F, קיצור של Fighter.
  • מטוס תקיפה - מטוס קרב שעיקר ייעודו הוא תקיפת מטרות קרקע, או סיוע לכוחות קרקעיים. במטוסים אמריקנים ציון הדגם של מטוס תקיפה הוא A, קיצור של Attack.
  • מטוס קרב-הפצצה - מטוס קרב המשמש לתקיפה אך גם כולל יכולת שמאפיינות מטוסי קרב לעליונות אווירית עם תכונות כמו מהירות ויכולת תמרון גבוהים. בדורות האחרונים של מטוסי קרב (החל מהדור השלישי) כאשר רוב מטוסי הקרב רכשו יכולת רב-משימתית המושג קרב-הפצצה הפך לנפוץ פחות.
  • מטוס קרב-לילה - בשלבים המוקדמים של התפתחות המכ"ם ומערכות ניווט על ידי משואות, ציוד ששימש ליירוט בלילה היה כבד ומסורבל ולכן לא אפשר שימוש במטוסי קרב רגילים. המטוסים שהותאמו במיוחד לעבודה בלילה, במיוחד אלה שנשאו ציוד מכ"ם היו לרוב גדולים וכבדים מכדי להתמודד עם מטוסי הקרב הזריזים שפעלו בתנאי יום. עם התפתחות מערכות אוויוניות מתקדמות יותר ויותר, ובמיוחד במהלך הבשלת הטכנולוגיה של הדור השלישי של מטוסי הקרב שרכשו יכולות לפעול בכל תנאי הראות ומזג האוויר, המושג קרב-לילה הפך לארכאי.
  • מפציץ - מטוס קרב המשמש להפצצה בדרך כלל מתאפיין ביכולת נשיאת חימוש רבה יותר ומתארי הפצצה מגובה רב. במטוסים אמריקנים ציון הדגם של מפציץ הוא B, קיצור של Bomber.
  • מטוס קרב רב-משימתי - מטוס קרב "כלבו" שמבצע מגוון רחב של תפקידים בשדה הקרב, ובפרט את שני התפקידים העיקריים: יירוט כלי טיס של האויב, והפצצת ותקיפת מטרות קרקע (לרוב מגובה רב, באמצעות פצצות וחימוש מונחה). משימות נוספות שמטוס קרב רב-משימתי יכול לבצע הן סיור צבאי, צילום אווירי, ביון, אמנעה אווירית, דיכוי הגנה אווירית, תקשורת ולוחמה אלקטרונית.

למרות חלוקה זו, רוב מטוסי הקרב המודרניים הם רב-משימתיים, ויכולים לשמש הן כמטוסי ירוט והן כמטוסי תקיפה, בהתאם לצורך.

היסטוריה

Fighter.formation.arp.750pix
מימין לשמאל: P-51 מוסטנגמלחמת העולם השנייה), לוקהיד P-38 לייטנינג (ממלחמת העולם השנייה), F-86 סייבר ממלחמת קוריאה), A-10 ת'נדרבולט II (מטוס תקיפה מודרני)

מטוסי קרב הופיעו לראשונה במלחמה האיטלקית-עות'מאנית. במלחמת העולם הראשונה מטוסי הקרב היו מטוסים קטנים שהונעו על ידי מדחף. חימוש המטוסים היה מכונת ירייה בתא הקדמי (בתא האחורי ישב הטייס) שהיה מסונכרן עם סיבובי הלהב של המדחף (פרופלור). במלחמה זאת עיקר תפקידי המטוסים היה מודיעין צבאי, תצפית, סיור ויירוט מטוסי האויב. אחרי המלחמה השתכללו המטוסים הוגדלו ושודרגו, ותפקידיהם הורחבו.

במלחמת העולם השנייה המטוסים שימשו בנוסף להשגת עליונות אווירית, בעיקר להפצצת מטרות אויב וסיוע לכוחות קרקע. חיל האוויר הגרמני, הלופטוואפה היה החלוץ בשימוש במפציצים צלילה מדגם יונקרס Ju 87 ("שטוקה") לחיסול כוחות שריון וסיוע לכוחות הקרקע במסגרת תורת לחימה שידועה בשם "בליצקריג". מטוסי מסרשמיט היוו את הכוח המיירט של גרמניה. אמריקה השתמשה במפציצים כבדים כדוגמת B-17 מבצר מעופף ובמטוסי ירוט כגון ה-P-47 ת'נדרבולט ו-P-51 מוסטנג. הבריטים השתמשו בין השאר במטוסי ספיטפייר.

מטוסי קרב סילוניים

נהוג בימינו לחלק את מטוסי הקרב הסילוניים ל"דורות" מסיבות היסטוריות. אין הגדרות רשמיות לדורות אלו, אך הם מביעים את ההתקדמויות שנעשו עם הזמן מבחינת פיתוח עיצובי המטוסים, ביצועיהם ואבולוציה טכנולוגית.

הדור הראשון (ראשית שנות ה-40 עד אמצע שנות ה-50)

הדור הראשון של מטוסי הקרב הסילוניים כולל את אותם מטוסי סילון בעלי עיצוב ראשוני ומהירות תת-קולית, שנכנסו לשירות בסוף מלחמת העולם השנייה ותחילת המלחמה הקרה. הם היו שונים מעט ממקביליהם מונעי הבוכנה בהופעתם, ורבים מהם כללו כנפיים ישרות. מקלעים נותרו החימוש העיקרי. התנאי להתפתחות מטוסים מונעי סילון אלו היה להגיע ליתרון מכריע במהירותם המרבית. מהירויות מקסימליות למטוסי קרב הוגברו רבות בסוף מלחמת העולם השנייה בזמנים שמנועי בוכנה חזקים יותר פותחו והחלו להתקרב למהירות הקול, כאשר התפרקות הפרופלורים הפכה נפוצה.

מטוסי סילון אלו שפותחו במהלך המלחמה השתתפו בקרבות בשנה האחרונה. מסרשמיט פיתחה את מטוס הקרב הסילוני המבצעי הראשון, המסרשמיט Me 262. הוא נחשב מהיר הרבה יותר ממטוסי הבוכנה הישנים, ובידי טייס מאומן, היה קשה לבעלות הברית להביסו. דגם זה מעולם לא הוכנס לשירות במספרים גדולים על מנת למנוע את המערכה האווירית שניהלו ארצות הברית, בריטניה וברית המועצות, ושילוב של מחסור בדלק, אובדן טייסים ובעיות טכניות במנועים גרמו למספר הגיחות להיות נמוך. למרות זאת, מטוס זה הדגים את התיישנותו של מטוס הבוכנה הישן והיה פריצת דרך היסטורית בדרך למטוסי הקרב הסילוניים המודרניים; מטוס גלוסטר ויטל האנגלי יוצר גם הוא באותה שנה. מטוס הגלוסטר מטאור של בריטניה יוצר מיד אחריו ושני מטוסים אלו נכנס בערך לשירות באותו זמן במהלך 1944. מטוסים אלו היו נפוצים בשימוש כנגד טילי V-1, בגלל מהירותם הרבה לעומת מקביליהם הבוכנתיים. עד סוף המלחמה כל העבודה על מטוסים מונעי בוכנה נגמרה. דגמים בודדים הכוללים מנוע בוכנה יחד עם סילון ראו תכנונים מעטים, אך עוד סוף העשור כל המטוסים החדשים היו מטוסי סילון.

למרות יתרונותיהם, מטוסי קרב סילוניים מוקדמים אלו היו רחוקים משלמות, בייחוד בשנים הראשונות של הדור. אורך זמן השירות שלהם היה יכול להימדד בשעות; המנועים עצמם היו חלשים, וכוח הושג רק באטיות. טייסות רבות של מטוסי בוכנה נותרו עד אמצע שנות ה-50 של המאה ה-20, אפילו בחילות האוויר של המעצמות הגדולות. המצאות כללו כיסא מפלט וזנבות זזים.

האמריקנים היו בין הראשונים שהשתמשו במטוסי קרב סילוניים לאחר המלחמה. מטוס הP-80 שוטינג סטאר היה אלגנטי פחות מה-Me 262, אך היה בעל מהירות שיוט של 660 קמ"ש, מהירותם המקסימלית של מטוסי בוכנה רבים. הבריטים גם הם הכניסו לשירות מטוסי סילון חדשים, כדוגמת הדה הבילנד ומפייר, שנמכר לחילות האוויר של מדינות רבות אחרות.

למרבה האירוניה, הבריטים העבירו את טכנולוגיית הרולס רויס נין, מנוע סילון חדש, לבעלי בריתם הסובייטים, שבמהרה הכניסו אותו למטוסי המיג-15 המתקדמים שלהם שהיו הראשונים שהשתמשו בכנף מוטה לאחור בקרב, המצאה שהוצעה במקור על ידי מחקר גרמני שהוכיח שכנפיים משוכות לאחור מגיעות למהירות קרובה יותר למהירות הקול מאשר מטוסים ישרי-כנף כמו הP-80. מהירות מקסימלית של 1,075 קמ"ש גרמה הלם לטייסי ה-P-80 האמריקאיים שנאבקו בהם במלחמת קוריאה, יחד עם חימוש של שני תותחים של 23 מ"מ ותותח של 37 מ"מ הדומה למקלע. למרות זאת, בקרב סילון נגד סילון הראשון שאירע ב-8 בנובמבר 1950, מטוס ה-F-80 (שמו החדש של ה-P-80) יירט שני מטוסי מיג-15 של קוריאה הצפונית סמוך לנהר היאלו והשמידם.

האמריקנים הגיבו בהרצת מטוסי הכנף המוטה לאחור שלהם- טייסות של F-86 סייבר - להילחם כנגד המיגים שהיו בעלי ביצועים דומים. למטוסים היו יתרונות שונים אך הם היו דומים מספיק כך שהטכנולוגיה המפותחת יותר של כוונת התותחים מכוונת המכ"ם ויכולותיהם של ותיקי חיל האוויר האמריקני שעזרה להם להביס את המיגים הצפון-קוריאנים.

ציי מדינות העולם גם החלו להשתמש במטוסי סילון בתקופה האלו, כדוגמת ה-F-9 פומה של גראמן שאומץ על ידי צי ארצות הברית כמטוס הקרב העיקרי שלו במלחמת קוריאה, והיה בין מטוסי הסילון הראשונים להשתמש במבער אחורי. הומפייר היה מטוס הקרב הסילוני הראשון של הצי המלכותי הבריטי. מכ"ם היה בשימוש במטוסי קרב ליליים שגם הפילו מיגים בשמי קוריאה, ואחר כך הועבר למטוסי קרב לכל מזג אוויר. גרסאות מוקדמות של טילים מונחי תת-אדום כדוגמת ה-AIM-9 סיידוויינדר ומונחי מכ"ם כדוגמת ה-AIM-7 ספארו נכנסו לייצור ב-1956 וב-1959, בהתאמה.

MD450 Ouragon 2
MD450 אורגן תוצרת צרפת בסימני טייסת הקשתים השחורים של הודו

הדור השני (אמצע שנות ה-50 עד אמצע שנות ה-60)

F-100A
נורת אמריקן F-100 סופר סייבר, מטוס קרב לשעות היום
Two Mirage III of the Royal Australian Air Force 1.JPEG
מטוסי מיראז' 3 של חיל האוויר האוסטרלי המלכותי

הדור השני של מטוסי הקרב התפתח בשל פריצות דרך טכנולוגיות, לקחים שנלמדו ממלחמת קוריאה והתמקדות בביצוע מבצעים בסביבה גרעינית. התקדמויות טכנולוגיות באווירודינמיקה, הנעת מטוסים וחומרי בנייה (בעיקר אלומיניום), מפתחים עם אישור לנסות המצאות אירונאוטיות כמו כנף דלתא וכנף מוטה לאחור. שימוש נרחב של מבערים אחוריים הפך מטוסים אלו לראשונים לשבור את מחסום הקול, היכולת להגיע למהירות על-קולית בטיסה ישירה הפכה ליכולת נפוצה במטוסי קרב מדור זה.

מכ"מים חדשים עזרו לגלות מטוסים מעבר לטווח הראייה, דבר שהגביר את השליטה במטרות בעזרת התרעה קרקעית רבת טווח ומכ"ם עוקב. גם פיתוח טילי אוויר אוויר כנשק מתקפה עיקרי לראשונה במטוסי קרב. בתקופה זו טילים מונחי חום בעלי ביות סביל נעשו נפוצים אך היו בעלי רגישות חלשה וטווח ראייה צר.

הפחד ממלחמת עולם שלישית גרם לפיתוח שני דגמים חדשים: מטוסי ירוט כגון האינגליש אלקטריק לייטנינג והמיקויאן-גורביץ' מיג 21 ומפציצי קרב כמו הF-105 תנדרצ'יף והסוחוי Su-7. קרבות אוויריים הודגשו בכל המקרים. היירוט היה תוצאה של המחשבה שטילים מונחים יחליפו תותחים לחלוטין והקרב יתרחש מעבר לטווח הראייה. כתוצאה מיירטים סופקו במטען טילים גדול ומכ"ם חזק, מקריבים מהירות גבוהה וקצב עלייה. עם תפקיד הגנתי, דגש הושם על היכולת ליירט מפציצים אסטרטגיים ברום גבוה. מטוסים אלו היו קצרי טווח וחסרי יכולות תקיפת קרקע. מפציצי קרב יכלו להחליף תפקידים בין עליונות אווירית לסיוע קרוב, ועוצבו בדרך כלל לטיסה מהירה בגובה נמוך כדי להשתמש בחימושם. טלוויזיה וטילי אוויר-קרקע מונחי חום נכנסו לשירות כדי להחליף את פצצת הכבידה הישנה, וחלק מהם כדי להעביר גם פצצות גרעיניות.

החשיבות המכרעת של חיל האוויר הודגמה לראשונה במלחמת ששת הימים שבה צה"ל נהנה מעליונות אווירית מוחלטת אחרי שהשמיד לחלוטין את כל חילות האוויר של האויב ב-5 השעות הראשונות של המלחמה. את יתרת המלחמה ניצל חיל האוויר הישראלי כדי להפציץ הן מטרות תשתית של האויב והן את כוחות השריון בחזית. בחזית הירדנית, חטיבת טנקים שלמה הושמדה בבקעת הירדן על ידי הפצצת חיל האוויר הישראלי.

הדור השלישי (ראשית שנות ה-60 עד סוף שנות ה-70)

F-4E-81st-tfs
F-4 פנטום בגיחת הפצצה
MiG-25 fig2agrau USAF
מיג-25 פוקסבט, מיירט תוצרת ברית המועצות
Northrop F-5E (Tail No. 11419) (cropped)
מטוס קרב קל אמריקני, F-5

הדור השלישי היה עד להתבגרות מואצת של המצאות הדור השני, אבל הוא זכור בעיקר בשל הדגש המחודש על תמרונים ויכולות תקיפת קרקע מסורתיות. במהלך שנות ה-60 שימוש גדול בטילים מונחים הדגים כי קרבות אוויר עלולים לשוב חזרה להיות קרבות קרובים, תוך שימוש חוזר במקלעים בטווח ראייה. אוויוניקה מקבילה נכנסה לשימוש, מחליפה את תאי הטייס "הקיטוריים". שיפורים שנעשו כדי לשפר את הביצועים האווירודינמיים של מטוסי דור זה כללו מתקני בקרת טיסה כמו כנפי קנארד, ושינויים נוספים שהוספו למטוסים. מספר רב של טכנולוגיות נוסו לנחיתה והמראה קצרות, אבל זה לראשונה היה מוצלח על מטוס ההרייר הבריטי. בריטניה פיתחה את מטוס ההוקר סידלי הרייר - מטוס שמסוגל להמריא ולנחות בצורה אנכית (כמו מסוק), ומתאים במיוחד לנושאת מטוסים קטנה. על יכולת זו, המטוס היה צריך לשלם במהירותו - שלא משתווה למטוסי קרב מתקדמים. חיל הנחתים האמריקני עושה שימוש בדגם מתקדם של המטוס, שמכונה הארייר-II. באופן טבעי, המטוס הזה אידיאלי עבור משימות של סיוע לכוחות קרקעיים.

גדילה ביכולת מטוסי הקרב התמקדה בהכנסת טילי אוויר-אוויר משופרים, מערכות מכ"ם, ואוויוניקות נוספות. כשתותחים נותרו כלי נשק סטנדרטי, טילים אלו הפכו לנשק עיקרי למטוסי עליונות אווירית, שעשו שימוש במכ"מים מתוחכמים יותר וטילים מונחי חום לטווח בינוני כדי להגיע לטווחי הישרדות גדולים יותר; למרות זאת, יכולות הפלה התבררו חלשות בגלל אמינות נמוכה ואמצעים נגד-אלקטרוניים משופרים כדי לשבש מכ"מים. טילים מתבייתים התרחבו לטווח של 45 מעלות, דבר שחיזק את שימושם הטקטי. יחס גודל באבדות בקרבות האוויר הנמוכים לאמריקנים במלחמת וייטנאם גרמו לצי האמריקני להקים את בית הספר המפורסם שלו- טופגאן- לכלי נשק אוויריים, דבר ששיפר את יכולותיהם של טייסי הצי בתמרוני קרב, טכניקות וטקטיקות.

תקופה זו גם הייתה חלק מהרחבת יכולות תקיפת הקרקע, בעיקר בנשק מונחה, וכללה את השימוש הראשוני באוויוניקה לתקיפת קרקע משופרת, כולל מערכות מכ"ם עוקבות קרקע. טילי אוויר קרקע הפכו לנשק סטנדרטי, מצוידים במחפשי ניגוד אלקטרו-אופטיים, כמו הדגם הראשוני של ה-AGM-65 הידוע. גם פצצות מונחות לייזר הפכו נפוצות במאמץ לשפר את יכולות התקיפה החודרות. פותחו במקביל גם תותחים אוטומטיים חדשים ומשופרים ומנועים שמשאירים פחות עשן באופק, כך יתקשו לזהות נוכחות של מטוסי קרב.

מטוסי קרב ייעודיים לתקיפת קרקע כגון הA-6 אינטרודר, היגואר האירופאי והA-7 קורסאיר הציעו מערכות תקיפת לילה מתוחכמות וזולות יותר לטווח רחוק מאשר מטוסים על קולים. עם 7 כנפיי גאומטריה משתנה, מטוס הג'נרל דיינמיקס F-111 ארדווארק הראה גם לעולם לראשונה מנוע טורבו מניפה עם מבער אחורי, הפראט-וויטני TF30. מטוס זה הפך למטוס הפצצה אל-ראות לכל מזג אוויר אבל הייתה לו חסרה היכולת להתמודד עם מטוסים עוינים. מטוס הF-4 פנטום האמריקני תוצרת מקדונל עוצב סביב מכ"ם וטילים כמטוס קרב לילי, והפך אחר כך למפציץ קרב המסוגל גם לנצח בקרבות אוויר, ואומץ על ידי הצי האמריקני, חיל האוויר וחיל הנחתים. למרות טענות שמטוס זה לא יצליח לגבור על מטוסים אחרים, הוא הפיל 280 מטוסי אויב, יותר מכל מטוס קרב אחר בשמיי וייטנאם. מטוס זה גם הפיל מטוסים רבים תוצרת ברית המועצות של חילות האוויר של סוריה ומצרים במלחמת יום הכיפורים, וגם שימש לתפקידי אמנעה אווירית ופגיעה בשריון עוין.

הדור הרביעי (שנות ה-70 עד אמצע שנות ה-90)

F-15, 71st Fighter Squadron, in flight
F-15 איגל של חיל האוויר האמריקני, תוכנן כמטוס עליונות אווירית אך התגלה גם כמטוס תקיפה טוב

מטוסי הקרב של הדור הרביעי המשיכו את אופנת מטוסי הקרב הרב-משימתיים, וצוידו באוויוניקה מתוחכמת ומערכות נשק מתקדמות. דגמי מטוסי קרב הפכו יותר ויותר מושפעים מתאוריית אנרגיה-תמרון שפותחה על ידי קולונל ג'ון בויד והמתמטיקאי תומאס קריסטי, המבוססת על חוויותיו במלחמת קוריאה וכמדריך קרב טקטי בשנות ה-60 של המאה ה-20. תאורייה זו הדגישה את הערך של אנרגיית המטוס המסוימת ותחזוקתה כיתרון בקרב אוויר. בויד טען שהתמרון הוא אחד התנאים העיקריים להיכנס לתוך מעגל החלטת ההחלטות, תהליך שלו קרא "לולאת OODA". תאורייה זו יצרה דגמים המסוגלים לערוך חילופים מהירים- שינויי מהירות, רום וכיוון במהירות, לעומת הישענות על מהירות גבוהה כבעבר.

מאפייני תאוריה זו נראו לראשונה במטוס ה-F-15 איגל הידוע, אבל בויד ותומכיו האמינו שפרמטריי ביצועים אלו קראו למטוס קרב קטן וקל עם כוח עילוי גדול יותר. גודל קטן זה יקטין את כוח הגרר ויגדיל את יחס לחץ-משקל. מאמצים אלו מומשו במטוס ה-F-16 פייטינג פלקון מתוצרת ג'נרל דיינמיקס (כיום לוקהיד מרטין).

בשנות ה-70 של המאה ה-20 הופיעו גם מטוסי הקרב המודרניים של ארצות הברית: ה-F-15 וה-F-16. שני הדגמים רשמו הפלות בכורה בשירות חיל האוויר הישראלי. לעומתם, המשיכו הסובייטים לפתח את סדרת מטוסי המיג והסוחוי שעולים על מטוסי המערב ביכולת התמרון, אך נחותים מהן במערכות המחשב והאוויוניקה. מאפיין בולט נוסף של המטוסים הסובייטים הוא הנדסת אנוש גרועה.

IAF F-16I 119 Tayeset 119-Bat 28649997154a
ה־F-16I סופה של חיל האוויר הישראלי הוא מטוס קרב רב-משימתי מדור 4.5.

מטוסי הקרב האמריקניים עם שיפורים ישראליים, במיוחד ה-F-15 "בז" וה-F-16 "נץ", הוכיחו את עליונותם בשירות חיל האוויר הישראלי בפתיחת מלחמת לבנון הראשונה. במבצע ערצב 19 השמיד חיל האוויר את מערך ההגנה האווירית הסורי בלבנון ובקרב האוויר הענק שהתפתח לאחר מכן הפילו הטייסים הישראליים 88 מטוסי אויב מתוצרת ברית המועצות ללא אובדן של מטוסי קרב.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 החלו להיכנס לזירה מטוסים חמקניים, בעלי יכולת להסוות את עצמם מגילוי מכ"ם. המטוסים - המפציץ האסטרטגי החמקן B-2 ומטוס הקרב F-117 - ביצעו מגוון רב של תקיפות בבגדד ובקוסובו אל מול ריכוזי נ"מ וטק"א עצומים. במלחמת המפרץ לא הופל אפילו מטוס חמקן אחד. לעומת זאת, ב-1999 הופל מטוס חמקן אמריקני מעל בוסניה.

הדור החמישי (שנת 2000 עד ימינו)

Aircraft Combat Archer (2565196807)
מטוס F-22 ראפטור מהדור החמישי משגר טיל אוויר-אוויר AIM-120 אמראם.
IAF-F-35I-2016-12-13
ה-F-35I "אדיר" של חיל האוויר הישראלי

מטוסי הקרב של הדור החמישי מתאפיינים באוויוניקה מתקדמת ביותר שכוללת מערכות C4ISTAR וביכולת חמקנות.

בתחילת המאה העשרים ואחת, הוכנס לשירות מטוס הקרב הראשון ממטוסי הדור החמישי של מטוסי הקרב, ה-F-22 ראפטור מתוצרת לוקהיד מרטין, מטוס קרב לעליונות אווירית בעל יכולות חמקניות ובעל יכולת משנית לתקיפת קרקע. המטוס הזה נחשב למטוס הטוב ביותר שיוצר ונכנס לשירות אי פעם. בהעשור השני של המאה ה-21 חברת לוקהיד מרטין האמריקנית מפתחת את ה-F-35 לייטנינג II - מטוס קרב חמקן רב-משימתי, שיכול לתמרן כמו מטוס קרב רגיל, ממריא ונוחת גם באופן אנכי (בגרסה מיוחדת), ומסוגל לשאת משקל גדול של פצצות. תכנון המטוס נעשה בשיתוף מדינות רבות, בהן גם ישראל, והוא נועד להיות מטוס הקרב המוביל של הדור הבא. ה-F-35I אדיר של חיל האוויר הישראלי רשם את טבילת האש המבצעית של ה-F-35 בעולם.

ראו גם

F-15 איגל

F-15 איגל (Eagle; מאנגלית: "עיט") הוא מטוס יירוט טקטי דו-מנועי להשגת עליונות אווירית מתוצרת ארצות הברית. המטוס פותח ויוצר תחילה בידי חברת מקדונל דאגלס, ובהמשך בידי חברת בואינג. אב טיפוס של המטוס מדגם YF-15 טס לראשונה ב-27 ביולי 1972.

נגזרת של המטוס, F-15E סטרייק איגל (Strike Eagle; מאנגלית: "העיט התוקף"), הוא מטוס קרב רב-משימתי לתקיפת קרקע ולאמנעה אווירית שנכנס לשירות ב-1988.

עד כה יוצרו למעלה מ-1,500 מטוסי F-15 על דגמיו השונים, מתוכם 1,150 נמצאים בשימוש חיל האוויר של ארצות הברית. כיום פעיל במפעל בואינג שבסנט לואיס רק קו הייצור של F-15E ונגזרותיו. תהליך הוצאתו משירות של האיגל בארצות הברית החל ב-2005 עם כניסתו של F-22 רפטור, ויסתיים ככל הנראה בשנת 2025.

F-15 נכנס לשירות בחיל האוויר הישראלי בדצמבר 1976, וקיבל בו את הכינוי "בז" (דגמים A/B/C/D). ב-1998 קיבלה ישראל גרסה של F-15E, דגם F-15I, שקיבל את הכינוי "רעם".

F-16 פייטינג פלקון

F-16 פייטינג פלקון (באנגלית: Fighting Falcon - "בז לוחם") הוא מטוס קרב סילוני רב־משימתי אמריקאי מהדור הרביעי שתוכנן על ידי ג'נרל דיינמיקס. הוא נועד במקור להיות מטוס קרב קל, והתפתח למטוס רב־משימתי מוצלח. ב־1993 מכרה ג'נרל דיינמיקס את עסקי ייצור כלי הטיס ללוקהיד קורפוריישן, כיום חלק מלוקהיד מרטין. יכולותיו הרב־תכליתיות הן הסיבה העיקרית להצלחתו, והוא מיוצא בהיקפים גדולים ונמצא כיום בשירותן של 25 מדינות. תוכנית ה־F-16 היא תוכנית מטוס הקרב המערבית הגדולה ביותר, וכנראה המשמעותית ביותר.

מאז תחילת הייצור ב־1976 יוצרו למעלה מ־4,500 מטוסים ומעל 3,500 עדיין בשימוש. ייצור המטוס נמשך עד היום לייצוא, לאחר שחיל האוויר האמריקאי הפסיק להצטייד בו והחל לרכוש מטוסים מתקדמים יותר.

ה־F-16 נחשב למטוס קרב מעולה לקרבות אוויר צמודים. הוא כולל חידושים כגון חופת בועה, מוט היגוי המותקן בצד, ומושב הנשען לאחור. זהו גם מטוס הקרב האמריקאי הראשון המסוגל לבצע פניות ב־9 ג'י. אף ששמו הרשמי של ה־F-16 הוא "פייטינג פלקון", הוא ידוע בקרב הטייסים האמריקאיים בכינוי "וייפר" (צפע).

ה־F-16 נכנס לשירות בחיל האוויר הישראלי בשנת 1980 ומהווה כיום את עמוד השדרה שלו. ה־F-16 בחיל האוויר הישראלי קיבל את הכינויים "נץ" (דגמים A/B), "ברק" (דגמים C/D), "ברק 2" (דגמים CG/DG), ברק 2020 (דגמי C/D ו־CG/DG משודרגים) ו"סופה" (דגם I). למטוס ה-F-16 מורשת קרב עשירה ומוצלחת בחיל האוויר הישראלי, הן בקרבות אוויר והן בתקיפת מטרות קרקע, כולל השמדת שני כורים גרעיניים (בעיראק ובסוריה).

F-22 ראפטור

F-22 ראפטור (בעבר F/A-22 ראפטור) הוא מטוס קרב מהדור החמישי המשתמש בטכנולוגית החמקנות. הוא בעיקרו מטוס עליונות אווירית אך מצויד לביצוע משימות נוספות כמו תקיפות קרקע, לוחמה אלקטרונית ומשימות ריגול. לוקהיד מרטין היא הקבלן הראשי ואחראית לרוב מבנה גוף המטוס, מערכות הנשק והרכבתו הסופית של ה-F-22. שותפה בפרויקט היא בואינג, אשר מספקת את הכנפים, מבנה גוף אחורי ואת המערכות האוויוניות.

המטוס כונה F-22 ו-F/A-22 במשך השנים שקדמו לכניסתו הרשמית לחיל האוויר האמריקני. הוא נכנס לשירות במהלך דצמבר 2005 כ-F-22A. למרות תקופת פיתוח יקרה וארוכה, חיל האוויר האמריקני מחשיב את ה-F22 כמרכיב חשוב בכוח ההרתעה של ארצות הברית, וטוען שאף מטוס קרב קיים או מתוכנן לא יכול להתחרות עמו. באפריל 2009 מחלקת ההגנה של ארצות הברית הציעה להפסיק את הזמנתן של יחידות חדשות, דבר הנתון לאישור הקונגרס. תקציב 2010 של ארצות הברית, שעבר בשני בתי המחוקקים וקיבל את אישור הנשיא, לא כלל תקצוב להמשך הפרויקט ורכש של מטוסים נוספים.

במהלך חודש דצמבר 2011, בעקבות הפסקת המימון, נסגר קו הייצור למטוסי F-22 ראפטור חדשים.

F/A-18 הורנט

F/A-18 הורנט (Hornet; מאנגלית: "צרעה") הוא מטוס קרב אמריקני רב-משימתי מתוצרת מקדונל דאגלס (כיום בואינג). משמש כמטוס הקרב העיקרי של הצי האמריקני וחיל הנחתים האמריקני, ומוצב על נושאות המטוסים של הצי. ההורנט נמצא גם בשירות חילות אוויר במספר מדינות אחרות.

חיל האוויר הישראלי

חיל האוויר הישראלי, או בשמו הרשמי "זרוע הָאוויר והֶחלל", הוא הזרוע האווירית של צבא הגנה לישראל. חיל האוויר הישראלי הוא מרכיב עיקרי בעוצמתו של צה"ל, והוא נחשב לחזק ביותר במזרח התיכון, ולאחד מחילות האוויר הטובים והמתקדמים ביותר בעולם. בראש זרוע האוויר עומד קצין בדרגת אלוף. מפקדו הנוכחי של החיל הוא אלוף עמיקם נורקין.

חיל הנחתים של ארצות הברית

חיל הנחתים של ארצות הברית (באנגלית: United States Marine Corps-USMC) הוא אחת הזרועות בכוחות המזוינים של ארצות הברית. מטרתו המקורית הייתה התמחות בלחימת חיל רגלים ימית (הגנה על ספינות ותקיפתן) ולוחמה אמפיבית (נחיתה מהים). החיל כפוף למשרד הצי האמריקני, בדומה לחיל הים. נכון לשנת 2017 משרתים בו 182,000 חיילים בשירות סדיר ו-38,500 חיילים בשירות מילואים.

המוטו של החיל הוא SEMPER FIDELIS (בתרגום מלטינית: תמיד נאמן).

כפיר (מטוס)

כפיר הוא מטוס קרב רב-משימתי, תוצרת התעשייה האווירית לישראל.

הכפיר מבוסס על מטוס המיראז' 5 הצרפתי, ומשלב תכנון אווירודינמי צרפתי עם מנוע אמריקני. משנת 1975 יוצרו מעל 220 מטוסי כפיר.

מטוס

מָטוֹס או אווירון הוא כלי טיס ממונע, כבד מהאוויר, אשר שוהה באוויר בזכות כוח העילוי הפועל על כנפיו.

מטוסים נעים ממקום למקום במהירות רבה, ללא צורך בדרכים ותוך תלות מועטה במזג האוויר, ולכן משמשים אמצעי תחבורה נפוץ מאוד. תכונות אלה הופכות את המטוסים לשימושיים גם למטרות צבאיות ומדעיות.

המטוס הראשון שטס בהצלחה בכוח מנועו נבנה על ידי האחים רייט. מקובל כי טיסתם, שנערכה ב-17 בדצמבר 1903 ונמשכה כ-12 שניות ולמרחק 39 מטרים, הייתה הטיסה הממונעת הראשונה בכלי טיס כבד מן האוויר. אך קדמו להם כמה ניסיונות חשובים של אלברטו סנטוס דימון הברזילאי, לואי בלריו הצרפתי, וגלן קרטיס האמריקאי. מאז התפתחו רבות הטכנולוגיה והידע בנושאי התעופה והאווירודינמיקה, אך עקרון הפעולה של המטוסים נשאר דומה.

מטוס קרב רב-משימתי

מטוס קרב רב-משימתי (לעיתים מכונה גם "רב-שימושי") הוא מטוס קרב שמשמש לא רק למטרות קרבות אוויר אלא לצורך ביצוע מטלות נוספות. מטוס קרב רב-משימתי יכול להוות הכלאה למשל בין מטוס יירוט ומטוס תקיפה, או בין מטוס יירוט ומפציץ, או בין מטוס קרב, מטוס לוחמה אלקטרונית ומטוס סיור בו זמנית. ישנם מטוסי קרב רב-משימתיים שממלאים את כל התפקידים: עליונות אווירית, יירוט, תקיפה קרקעית, הפצצה, צילום, בקרה אווירית ולוחמה אלקטרונית.

מטוס קרב של הדור השני

מטוס קרב של הדור השני (באנגלית: Second generation fighter) הוא מטוס קרב סילוני אשר נבנה מאמצע שנות ה-1950 ועד שנות ה-1960 המוקדמות. מטוסים אלו היוו את פריצת הדרך הגדולה ביותר בטכנולוגיית התעופה הצבאית שהתבטאה במנועי סילון חזקים יותר, מבני גוף מתקדמים יותר, התאמה מיוחדת לטיסה על-קולית (חוק השטחים), ופיתוח תחום האלקטרוניקה המוטסת שקיבלה את השם אוויוניקה. כל אלה שינו את פני הלוחמה האווירית שהפכה להיות מלחמה טכנולוגית, בה לצד המחזיק בטכנולוגיה חדישה יותר היה את היתרון הראשוני בקרב.

מטוס תקיפה

מטוס תקיפה הוא סוג של מטוס קרב שתוכנן ומשרת בתפקיד הפצצה טקטית. בניגוד למטוסי קרב ומפציצים אסטרטגיים מגביהי טוס, מטוס תקיפה נחשף לאש מהקרקע בין אם זה נשק קל, או טילי כתף למיניהם, וכן צריכים לפגוע במדויק במטרות קטנות ומגובה נמוך. בשל כך מטוסי תקיפה מתוכננים להיות איטיים, יציבים, משוריינים ובעלי יכולת נשיאת חימוש טובה.

מיג-17

מיקויאן מיג-17 (רוסית: МиГ-17; קוד דיווח נאט"ו: Fresco - פרסקו) הוא מטוס קרב סובייטי שנכנס לשירות חיל האוויר הסובייטי בשנת 1952. המטוס היה בשימוש מבצעי רב במלחמת וייטנאם ובמלחמות ישראל במדינות ערב.

מיג-21

מיקויאן מיג 21 (רוסית: МиГ-21; קוד דיווח נאט"ו: Fishbed - פישבד) הוא מטוס קרב קל על-קולי רב-משימתי בן הדור השני מתוצרת משרד התכנון מיקויאן-גורביץ' בברית המועצות. כנפי הדלתא שלו הפכוהו למטוס הסובייטי הראשון ששילב יכולות יירוט ותקיפה יחדיו. עיצוב זה אפשר למטוס להגיע למהירות מאך 2 תוך שימוש במנוע סילוני חלש יחסית ובעל מבער אחורי. מה שהפך אותו לשקול ל-F-104 סטארפייטר האמריקאי של לוקהיד ולמיראז' 3 הצרפתי של דאסו בני אותה התקופה.

המיג-21 הוא מטוס הקרב הנפוץ ביותר בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ושני רק ל-C-130 במטוסים הצבאיים בכלל באותה תקופה.

מסרשמיט

מסרשמיט (בגרמנית: Messerschmitt) הייתה חברה גרמנית לייצור מטוסים שנודעה בעיקר בשל מטוסי הקרב שלה מתקופת מלחמת העולם השנייה, ה-Me 262 וה- Bf 109. החברה שרדה גם לאחר מלחמת העולם השנייה ולאחר סדרת מיזוגים, התייצבה כמסרשמיט־בולקוב־בלום עד לרכישתה בידי דיימלר-בנץ אוויר־חלל AG‏ (DASA) בשנת 1989.

מסרשמיט Bf 109

מסרשמיט Bf 109 (בגרמנית: Messerschmitt Bf 109) היה מטוס הקרב העיקרי של חיל האוויר הגרמני במלחמת העולם השנייה.

ה־Bf 109 היה מטוס קרב חד־מנועי וחד־מושבי שפותח בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה כמטוס ירוט קצר טווח, אשר בהמשך היווה בסיס למספר רב של דגמים וגרסאות שהתאימו לשלל ייעודים ופותחו לענות לצורכי המלחמה המשתנים. המטוס עבר את טבילת האש הראשונה שלו ב־1937 במהלך מלחמת האזרחים בספרד והמשיך לשרת בלופטוואפה הגרמני ומספר חילות אוויר נוספים עד לסוף המלחמה ב־1945, אחרי המלחמה מטוסים אלו שירתו במספר מצומצם של צבאות בהם חיל האוויר הישראלי שהשתמש באוויה S-199 (הגרסה הצ'כית של המטוס). אף על פי שגרמניה פיתחה מספר מטוסי קרב שנועדו להחליף את ה־Bf 109, כגון הפוקה־וולף Fw 190, הוא נותר עמוד השדרה של מערך הקרב האווירי הגרמני, ובסך הכל יוצרו למעלה מ־33,000 מטוסים - יותר מכל מטוס קרב בהיסטוריה.

מקדונל דאגלס F-4 פנטום

F-4 פנטום (McDonnell Douglas F-4 Phantom II) הוא מטוס קרב דו־מושבי, על־קולי, בעל יכולת פעולה בטווח ארוך ובכל מזג אוויר, שפותח עבור הצי האמריקני על ידי מקדונל איירקראפט קורפוריישן. הפנטום טס בשירות ארצות הברית מ-1960 עד 1996.

הוא שירת גם בכוחות המזוינים של 11 מדינות אחרות. הפנטום שירת בחיל האוויר הישראלי מ-1969 עד 2004 וכונה בו "קורנס" שפירושו פטיש כבד או מקבת.

נשר (מטוס)

נשר הוא מטוס הקרב הראשון שיוצר בישראל. המטוס יוצר בתעשייה האווירית לישראל, על-פי התוכניות של מטוס מיראז' 5 הצרפתי שלא סופק לישראל בעקבות אמברגו הנשק. המטוס זכה להצלחה רבה במלחמת יום הכיפורים, עם יחס הפלות של 5:111 לטובתו.

פרויקט הלביא

פרויקט הלביא היה פרויקט ישראלי שאפתני לייצור מטוס קרב חד־מנועי, רב משימתי, מודרני וזול. הפרויקט התבצע בתעשייה האווירית לישראל, עבר את כל שלבי התכנון והגיע לשלושה אבות טיפוס, מהם שניים שטסו בשמי הארץ. בשלב זה החליטה ממשלת ישראל על הפסקת הפרויקט.

בספטמבר 1989, כשנתיים לאחר ביטול הפרויקט, השלימה התעשייה האווירית את בנייתו של אב הטיפוס השלישי, שהוטס במשך מספר שנים כמדגים טכנולוגיות (לביא TD) ונועד לבחון מערכות שנועדו במקור למטוסי הלביא, ולהציגן בטיסה בפני לקוחות פוטנציאליים. מטוס זה קורקע סופית במהלך שנות ה־90 של המאה ה־20.

תעופה צבאית

תעופה צבאית הוא תחום בתעופה העוסק בשימוש ובפיתוח כלי טיס שונים למטרות צבאיות, כגון ביון, תובלה, הצנחת כוחות, הפצצה, וכן הלאה.

התעופה הצבאית באה לידי שימוש בפעם הראשונה במלחמת העולם הראשונה והתפתחה מאוד בתקופת מלחמת העולם השנייה בה הגיע לשיא מספר המטוסים הצבאיים - 600,000 מטוסים. בתקופת המלחמה הומצאו מטוסי הסילון ושופרו טווחי הטיסה.

תעופה צבאית תעופהתעופה אזרחית
סוגי כלי טיס מטוס קרב • מטוס תקיפהמטוס קרב רב-משימתימפציץמטוס ריגולמטוס תובלהמסוק קרבמסוק סערכטב"םמטוס שליטה ובקרה
מטוס F-16I של חיל האוויר הישראלי

מסוק קרב

מטוס ספיטפייר מדגם 22
כלי נשק פצצה (שימוש כללי ומונחית) • טיל אוויר-אווירטיל אוויר-קרקעטיל שיוטרקטהתותח אוטומטי/מקלע כבד (כגון M2 בראונינג ו-M61A1 וולקן)
מושגים עיקריים לוחמה אוויריתקרב אווירהפצצה אסטרטגיתהפצצה טקטיתתובלה אווירית • מודיעין אוויר
מערכות עיקריות לוחמה אווירית במלחמת העולם הראשונהלוחמה אווירית במלחמת העולם השנייהלוחמה אווירית במלחמת קוריאה • לוחמה אווירית במלחמת וייטנאם • לוחמה אווירית במלחמת המפרץ
מושגים משניים טייסתאלוף הפלות • גיחה • נ"מ • יעף • חמקנותהמראה ונחיתה אנכית (VTOL) • המראה ונחיתה קצרה (STOL) • לוחמה אלקטרונית
אמצעי תחבורה
חלליים מעבורת חללחלליתרכב הנחיתה הירחירכב הנדידה הירחיתרמיל ריחוף
אוויריים
ממונעים מטוס (מטוס סילון • מטוס קרב • מטוס מנהליםמטוס מטעןמטוס קלמטוס דו-כנפי) • מסוקספינת אווירצפליןתרמיל ריחוף
לא ממונעים כדור פורחדאוןמצנח רחיפהגלשן אוויר
ימיים
ממונעים אונייה (מכליתמכלית נפטאוניית צובראוניית נוסעיםמשחתתנושאת מטוסים) • סירת מנועאופנוע יםיאכטהצוללת (צוללת גרעינית) • מעבורת (נחתת) • רחפתואפורטו
לא ממונעים מפרשית (דאו) • גלשן רוחסירה (סירת הצלהקיאקקאנוגונדולה) • רפסודהחסקהאַרְבָּה • בוצית • ג'ונקהאוניית מפרשים
יבשתיים
מכוניות מכונית מיקרומכונית מיניסופרמינימשפחתית • משפחתית גדולה • מוניתניידת משטרהגראן טוריסמומכונית משוריינתמיניוואןאמבולנס • קרון מתים • קלנועיתמכונית ספורטרודסטרקבריולהמכונית-על
רכבות רכבת מהירהרכבת פרווריתרכבת בינעירוניתרכבת נוסעים דו-קומתיתרכבת קלהרכבת תחתיתמונוריילפוניקולררכבלחשמליתגונדולהקטרקרון
אוטובוסים אוטובוס ארוךאוטובוס קומתייםאוטובוס נמוך-רצפהמיניבוסאוטובוס בית ספרטרוליבוסמערכת אוטובוסים מהירה
דו-גלגלי ממונע אופנועקורקינט ממונעקטנוערכינוע
רכבי שטח טרקטורג'יפSUVטרקטורון • באגי • תומקארגארדיוםאוונגרד • שלג (אופנוע שלגחתול שלגמפלסת שלג) • רכב קרבי משוריין (טנקנגמ"ששריוניתזחל"ם) • ציוד מכני הנדסי (דחפורמחפריעה אופנימחפרוןמפלסת)
משאיות טנדרמסחריתטיוליתכבאיתסמי-טריילר • פול-טריילר
מונעים בכוח אדם אופניים (אופני טנדםחד-אופןאופנוחתלת-אופן) • קורקינטגלגיליותסקייטבורדאפריוןריקשהמגלשייםעגלת תינוק
מונעים בכוח בהמה כרכרהמרכבהמזחלתקוודריגהדיליז'נסעגלהקרון

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.