מטוס נוסעים

מטוס נוסעים הוא מטוס גדול שמטרתו העיקרית הובלת נוסעים. מטוס הנוסעים מופעל לרוב על ידי חברת תעופה שקונה את המטוס או שוכרת אותו. הגדרת מטוס הנוסעים משתנה ממדינה למדינה, אבל לרוב נחשב מטוס למטוס נוסעים אם יש בו לפחות 20 מושבי נוסעים.

Qantas.b747-400.vh-ojl.arp
מטוס בואינג 747-400 של חברת קוואנטס האוסטרלית
4X-EDA Micha A
מטוס בואינג 787-9 של חברת אל על הישראלית
Tu-144
מטוס Tu-144LL בעת טיסה בשנת 1998

גודל המטוס

קיימים מטוסי נוסעים בגדלים שונים, המוצגים להלן בסדר יורד:

מטוסים רחבי-גוף

מטוסי הנוסעים הגדולים ביותר נקראים מטוסים רחבי-גוף או "מטוסי ג'מבו" על ידי רוב הציבור. המונח המשמש לרוב בתעשייה לכינוי מטוסים כאלו הוא מטוסים "כפולי מעבר" מפני שסידור המושבים במטוסים אלו כולל לרוב שני מעברים נפרדים לכל אורכו של תא הנוסעים. מטוסים הכלולים בקטגוריה הזו הם: 767, 787, 747 ו-777 של חברת בואינג האמריקאית; DC-10 ו-MD-11 של מקדונל דאגלס (כיום חלק מבואינג); A330, A300, A310, A340, A350, A380 של תאגיד איירבוס האירופי; ו-Il-86 ו-ll-96 של איליושין הרוסית.

מטוסים צרי-גוף

מטוסי הנוסעים הסילוניים הנפוצים ביותר ידועים כ"צרי-גוף" או "בעלי מעבר אחד". מטוסים מהקטגוריה הזו הם 717, 737, ו-757 של בואינג, DC-9 וסדרת MD-80 של מקדונל דאגלס, וסדרת A320 של איירבוס וסדרת A220 של איירבוס ובומברדיה איירוספייס ומטוסים מסדרת אי-ג'טס וסדרת אי-ג'טס 2אי של חברת אמבראר הברזילאית. נמצאים בשימוש גם כמה דגמי מטוסים ישנים יותר, כגון 727, DC-8, פוקר 70/100, VC10 ומטוסי הטופולב (Tupolev) ויאקובלב (Yakovlev).

מטוסי נוסעים אזוריים

מטוסי נוסעים אזוריים כוללים לרוב פחות ממאה מושבים ומונעים על ידי מנועי טורבו-פרופ או מנועי סילון. אף על פי שמטוסים אלו קטנים יותר מהמטוסים המופעלים על ידי חברות התעופה הגדולות, הם משרתים את אותה האוכלוסייה שמשתמשת בשירותי המטוסים הגדולים, ומצפה לפיכך לקבל את אותה רמת שירות. לכן כוללים רוב מטוסי הנוסעים האזוריים שירותים ודיילים שדואגים למלא את צורכי הנוסעים. מטוסים מקטגוריה הזו הם בין היתר מטוסים מסדרת ERJ-145 של חברת אמבראר, סדרות CRJ ו-"Q" של חברת בומברדיה איירוספייס הקנדית, סאאב 340 וסאאב 2000 של סאאב, וכן ATR 42 וATR 72 של ATR.

מוניות אוויריות

מטוס נוסעים בעל פחות מ-19 מושבים מכונה "מונית אווירית". הדבר תלוי בגודל המטוס, סוג המנועים והסדר הישיבה. על פי רוב, מטוסים מסוג זה אינם מכילים שירותים או מטבח ובדרך כלל אין משרתים עליהם דיילים. ישנן חברות רבות המייצרות מטוסים מסוג זה, לדוגמה חברת ביצ'קראפט (Beechcraft), ג'טסטרים (Jetstream), אמבראר (Embraer), ססנה (Cessna), פייפר (Piper) וכדומה.

תצורת סיפון הנוסעים

Grönland2
מבט מבעד לחלון של מטוס נוסעים בעת טיסה מעל גרינלנד

מטוס נוסעים עשוי לכלול מספר מחלקות טיסה שונות, שנבדלות זו מזו באיכות המזון, בגודל המושבים, בכמותם ובמרווח ביניהם, ובאיכות השירות של צוות הדיילים. נהוג לחלק את המחלקות לשלוש דרגות בסיסיות: מחלקה ראשונה, מחלקת עסקים ומחלקת תיירים. בחברות מסוימות מתחלקת מחלקת התיירים לשניים: מחלקה רגילה ומחלקת "פרימיום", אשר מתאפיינת לרוב גם ביותר מרחב לרגליים. ממחלקה למחלקה עולות רמת השירות ואיכות המזון. לדוגמה, במחלקת תיירים מוגש המזון בכלים חד פעמיים והוא נחשב ל"תעשייתי", בעוד שבמחלקה ראשונה מוגש המזון בכלים מפורצלן ומקרמיקה ונחשב למזון ברמה גבוהה מאוד. איכות וגודל המושבים משופרים אף הם במחלקות היקרות יותר. במחלקה ראשונה (ולעיתים גם במחלקת עסקים) יש לעיתים מושבים ההופכים למיטות ומאפשרים שינה נוחה בטיסות ארוכות.

מושבים

British Airways G-CIVE
בואינג 747 מופעל על ידי בריטיש איירווייז, מחובר לגשר עלייה למטוס בשדה תעופה

סוג המושבים והמרחב לרגליים הניתן לכל נוסע נקבעים בהחלטה של כל חברת תעופה, ולא של יצרנית המטוס[1]. המושבים מותקנים על מסילות על רצפת תא הנוסעים ויכולים לנוע קדימה ואחורה על ידי צוות התחזוקה של המטוס. ניתן אף להסיר את המושבים לגמרי. חלק מחברות התעופה מנסות להגדיל את כמות המושבים בכל מטוס ככל שניתן, על מנת לשנע את הכמות הגדולה ביותר (ולכן גם הרווחית ביותר) של נוסעים. חברות אחרות בוחרות להקטין במקצת את כמות המושבים, ולהשתמש בצפיפות הפחותה כיתרון שיווקי.

נוסעים שיושבים בשורות היציאה (שורות המושבים שצמודות לפתחי יציאת החרום מהמטוס) נהנים מהרבה יותר מרווח לרגליים מאשר הנוסעים היושבים בשאר השורות. שורות המושבים הנמצאות שורה אחת לפני יציאות החירום בדרך כלל כוללות פחות מקום לרגליים, ולעיתים גב המושבים בשורות אלה קבוע ואינו ניתן להטיה לאחור, במטרה למנוע חסימה של יציאת החירום. לפעמים ניתן לבקש בעת הכרטוס מקום בשורת הכיסאות של יציאת החירום. בתוכנית מקומות הישיבה משתדלות החברות להושיב בשורות שליד יציאות החירום נוסעים צעירים ובריאים שיוכלו לסייע במקרה חירום.

המושבים עצמם בנויים לעמוד בכוחות גדולים מאוד מבלי להשבר או להשתחרר מהמסילות שעל הרצפה במקרים של מערבולות אוויר או תאונות. גב המושב מצויד לרוב במגש נפתח לאוכל, לכתיבה או למיקום מחשב נייד. במושבים שאין לפניהם שורת מושבים מקופל המגש בדרך כלל בתוך ידית הכיסא. מושבים רבים כוללים כיום גם מסכי LCD לצפייה בסרטי קולנוע, במהדורות חדשות מוקלטות, בסרטים מצוירים או למשחקים אלקטרוניים. גם השליטה על המסך וחיבור האוזניות נמצאים לרוב בידיות הכיסא. כיום, בעידן הטכנולוגיה בחברות רבות עוברים למסכי מגע עם תוכן חדשות עדכני, שמועבר באמצעות קשר עם לוויינים.

תאי אחסון עיליים

תצורת תאי האחסון העיליים משתנה מחברת תעופה אחת לאחרת, בדומה לתצורת המושבים. יצרן המטוס יספק בדרך כלל את הגרסה הסטנדרטית של תאי האחסון, אך חברות התעופה יכולות לבחור תאים בגדלים, בצורות ובצבעים שונים. עם הזמן התפתחו תאים אלה ממדפים עיליים רגילים (בדומה לאלה שישנם כיום ברכבות או באוטובוסים, ששימשו לאחסון של מעילים ותיקים קטנים), לתאי אחסון סגורים, בגלל הסכנה המוגברת שבנפילת חפצים בעת מערבולות או במקרה תאונה.

יחידות השירות לנוסע

מעל מושבי הנוסעים ישנן יחידות השירות לנוסע (PSU). היחידה כוללת בדרך כלל מנורת קריאה, פתח אוורור ולחצן קריאה לדייל. כיום בחברות רבות עוברים לשליטה ביחידה זו דרך מסכי המגע. לרוב כוללות היחידות גם כתובות מוארות של ההודעות "חגרו חגורת בטיחות" ו"אסור לעשן". בנוסף, נמצא בכל יחידה פתח שממנו נופלות מסכות חמצן במקרה של ירידת הלחץ בתא הנוסעים.

סיפון המטען

מטוס נוסעים חייב לכלול חלל לאחסון מטען שלא ניתן לאפסן בתא הנוסעים באופן בטוח. תאי המטען של המטוס נמצאים לרוב מתחת לסיפון הנוסעים, ומתוכננים לאחסן את מטען הנוסעים ומשאות שונים שחברת התעופה מעבירה. תא המטען נגיש בדרך כלל רק דרך דלתות שנמצאות מחוץ למטוס. דלתות מתא הנוסעים לתא המטען כמעט שאינן קיימות במטוסים מודרניים, למרות המוצג לעיתים בסרטי פעולה.

לרוב זהה לחץ האוויר בתאי המטען במהלך הטיסה ללחץ בתא הנוסעים, אך לעיתים הם אינם מחוממים. למרות שתא המטען מכיל בדרך כלל תאורה, לשימוש צוותי ההעמסה, התא עצמו חשוך בזמן שדלתות ההטענה סגורות. כל תאי המטען במטוסים החדישים כוללים מערכות לזיהוי שריפות, וכל מטוסי הנוסעים הגדולים כוללים מערכות אוטומטיות (או מופעלות מרחוק) לכיבוי שרפות.

מטען במטוסים צרי גוף

Germanwings Container 03
יחידת ULD מסוג AKH

רוב המטוסים צרי הגוף שבהם יותר מ-100 מושבים מכילים תא מטען, שנמצא מתחת לסיפון הנוסעים. מטוסים קטנים יותר כוללים לרוב אזור מיוחד למטען, שמופרד ממושבי הנוסעים אבל נמצא באותו המפלס. המטען מועמס לרוב בצורה ידנית למטוס, וממויין לפי אזורי יעד שונים. רשת שמחוברת לרוחב תא המטען מונעת תזוזה של מטען בעת הטיסה. מטוסי נוסעים מובילים לעיתים קרובות גם דואר ומשא.

מטען במטוסים רחבי גוף

מטוסים רחבי גוף כוללים לרוב תא אחסון בדומה למטוסים צרי גוף, אך רוב המטען במטוסים האלו מאוחסן במכולות מיוחדות שנקראות "יחידות הטענה" (Unit Load Devices – ULD). יש יחידות ההטענה בצורות ובגדלים שונים. הדגם הנפוץ ביותר הוא ה-3-LD.

יחידות המטען מועמסות בשדה התעופה ומועברות למטוס בעגלות מיוחדות, ומכונה מיוחדת מעלה אותן למטוס. ברצפת תא המטען יש גלגלות ומיסבים מיוחדים שמאפשרים להזיז את היחידות הללו בקלות ולקבע אותן למקום בעת טיסה.

יצרנים

בגלל מורכבות תהליכי הפיתוח והייצור ועלותם הגבוהה, שולטות יצרניות מטוסים מעטות בשוק מטוסי הנוסעים לחברות התעופה הגדולות. החברות האמריקאיות בואינג ותאגיד לוקהיד (כיום חלק מלוקהיד מרטין ולא מעורבת יותר בתעופה אזרחית), החברות הסובייטיות (כיום רוסיות) טופולב, איליושין ואנטונוב (אוקראינית) ותאגיד איירבוס האירופי שולטים ברובו של שוק מטוסי הנוסעים. יצרנים גדולים נוספים הם אמבראר הברזילאי, דה הבילנד מקנדה (כיום חלק מבומברדייה), ו-ATR הנמצאת בבעלות איטלקית-צרפתית משותפת, אך אלו מתמקדים יותר בתחום המטוסים האזוריים.

שוק מטוסי הנוסעים נשלט על ידי שתי החברות הראשיות: בואינג ואיירבוס. מאז שהפכה איירבוס למתחרה הראשית של בואינג, נמצאות שתי החברות, בתמיכת הממשלות שלהן (האיחוד האירופאי ומדינות אירופה מצד אחד, וממשלת ארצות הברית מצד שני), במריבה מתמשכת. החברות מאשימות אחת את השנייה בכך שהן מסובסדות על ידי הממשלות שלהן. איירבוס לדוגמה יכולה לקבל מימון מממשלות אירופה בתעריפים נמוכים וללא צורך להחזירו אם המוצר יוביל להפסדים, ואילו בואינג מקבלת חוזים למחקר ופיתוח מנאס"א וממחלקת ההגנה של ארצות הברית בנוסף לכמות גדולה של הזמנות צבאיות.

עם זאת, שתי החברות משתמשות בקבלני משנה רבים ממדינות שונות. לדוגמה, רבים ממרכיבי המטוסים של בואינג נבנים על ידי חברות ביפן. כמו כן, תתי-מערכות רבות נבנות באסיה ובאירופה. מטוסי איירבוס מצוידים לרוב במנועים, ביחידות כוח מסייעות וברכיבים אלקטרוניים שנבנו בארצות הברית. ולכן, למרות ניסיונן של החברות להציג את עצמן כ-"כל אירופיות" או "תוצרת ארצות הברית", כל מטוסי הנוסעים עשויים מרכיבים שמיוצרים בכל חלקי העולם.

מנועים

עד לתחילת תקופת הסילון היו מנועי בוכנה נפוצים על מטוסי נוסעים, לדוגמה דאגלס 3-DC. כיום מונעים כמעט כל מטוסי הנוסעים המודרניים על ידי מנועי טורבו-סילון, טורבו-פרופ וטורבו-מניפה, מכיוון שיעילותם של מנועים אלו רבה יותר בטיסה בגובה רב, אמינותם טובה משל מנועי בוכנה והם מאפשרים טיסה עם פחות רעידות ורעש לנוסעים.

מיגון מטוסי נוסעים

מאז פיגועי 11 בספטמבר, תופס נושא הבטיחות בטיסה מקום רחב. כל נושא הטיפול בנוסע והבידוק הביטחוני עבר מהפכה כלל עולמית. אך עדיין, מרגע שהמטוס עוזב את שדה התעופה, הוא נמצא במצב פגיע מאד. הדבר הומחש כאשר ב 28 בנובמבר 2002, נורו שני טילי כתף מסוג SA-7 לעבר מטוס ארקיע שהמריא משדה התעופה בניירובי. הטילים החמיצו את המטוס, אך הנושא עלה לסדר היום. מדינת ישראל היא הראשונה שלקחה איום זה באופן רציני. המערכת הראשונה שהוצגה כפתרון לבעיה, הייתה מערכת המבוססת על מערכת צבאית דומה, ושפועלת על ידי ירי נורים הגורמים לטילים להתביית עליהם במקום על המטוס. מערכת זו בעייתית שכן רשויות תעופה שונות הכריזו כי יסרבו לאשר למטוסים המצוידים במערכת לנחות בשיטחן, בגלל חשש בטיחותי. אל-אופ, חברת הבת של אלביט מערכות, פיתחה מערכת הגנה אקטיבית בשם C-Music, המבוססת על גלאים אלקטרו אופטיים, המפעילים לייזר שמטרתו להסיט את הטיל. מערכת זו נבחרה על ידי ממשלת ישראל להיות המערכת המותקנת במטוסי הנוסעים הישראלים, במימון המדינה. התהליך החל להתבצע בסוף 2011. עלות כל מערכת היא כמיליון דולר.

מטוסי נוסעים מפורסמים

Concorde g-boab heathrow
תמונה של מטוס קונקורד בשירות בריטיש איירווייז
4X-EKJ LLBG 22-11-2013-1
בואינג 737 של חברת אל על הישראלית

כמה ממטוסי הנוסעים המפורסמים ביותר שיוצרו וטסו בעולם:

  • דקוטה דאגלס 3-DC - טס לראשונה בשנת 1935 ונחשב לאחד המטוסים המוצלחים מעולם. יוצרו יותר מ-10,000 מטוסים כאלה.
  • לוקהיד קונסטליישן - מטוס בעל זנב משולש שטס לראשונה בינואר 1943, היה אחד מהמטוסים המהפכניים בשירות התעופה האזרחית.
  • בואינג 707 - נכנס לשירות מסחרי בשנת 1958. הפך למטוס נוסעים מרכזי בשנות ה-60, ונותר נפוץ גם במהלך שנות ה-70. מטוס זה נתפס אצל רבים כמטוס שהוביל לתקופה הסילונית. הפך את בואינג לאחת מיצרניות מטוסי הנוסעים העיקריות והיה המטוס הראשון בסדרת ה-7x7 של החברה.
  • בואינג 737 - מטוס הנוסעים המסחרי, צר־הגוף, הנפוץ ביותר בעולם לטווח קצר עד בינוני. יוצר לראשונה ב-1967.
  • קונקורד - מטוס המסוגל לטוס במהירות כפולה ממהירות הקול. טס בשנים 1976-2003 בשתי חברות תעופה בלבד: אייר פראנס ובריטיש איירווייז. בעיקר מפריז ומלונדון לניו יורק.
  • בואינג 747 "ג'מבו" - יוצר לראשונה ב-1968 ועד 2007 היה מטוס הנוסעים היחיד בעל שני סיפוני נוסעים. הציב שיאים רבים בתחום התעופה. אחד מהשיאים נקבע על ידי אל על בעת הטסתם של 1087 עולים מאדיס אבבה לישראל בטיסה אחת במבצע שלמה.
  • איירבוס A380 "סופר ג'מבו" - מטוס הנוסעים הגדול ביותר בעולם כיום, בעל שני סיפוני נוסעים לכל אורך המטוס. המטוס החל את שירותו המסחרי בשנת 2007.

מיחזור מטוסי נוסעים

מכיוון שמטוסי נוסעים יקרים מאוד לקנייה, רובם מוחכרים לתקופות זמן ארוכות (בדרך כלל בין 20 ל-40 שנה). מעטים מאוד שבים לשרות לאחר תום תקופת ההחכרה, מפני שהתפתחות טכנולוגיית מטוסי הנוסעים אינה מאפשרת למטוסים הישנים יותר להתמודד עם עלויות התפעול שגדלות ככל שהמטוס מתיישן. מטוסים רבים שסיימו את חייהם נמצאים במדבר מוהאבי במקום הנקרא "בית הקברות למטוסים". חלק מהמטוסים במקום מפורקים, ואילו אחרים נמצאים שם לתקופות שונות במקרים של מיתון בתעשיית התעופה או בין החכרה אחת לשנייה. אתר גדול נוסף לאחסון מטוסים נמצא במרנה, אריזונה (ארצות הברית). רובם המוחלט של מטוסי הנוסעים מפורקים בסוף חייהם. יוצאי הדופן הם מטוסים שמוצבים במוזיאונים שונים או מוטסים על ידי קבוצות חובבים.

רוב המטוסים עוברים בין חברות רבות במהלך חייהם. מטוס נוסעים שמתוחזק כראוי יכול לפעול באופן בטוח במשך עשרות שנים. הדבר תלוי באיזו תדירות טס המטוס (נקרא לרוב מחזור טיסה - המראה אחת ונחיתה אחת), באיזה מזג אוויר הוא מופעל והאם נזקים שונים מטופלים כראוי.

מה שיוביל בסופו של דבר לקרקוע המטוס הוא לרוב חוסר יכולת לספק לו חלפים, מכיוון שהיצרן המקורי כבר אינו מייצר או מספק אותם. קורוזיה (שיתוך) היא בעיה נוספת שדורשת טיפול רב יותר ויותר ככל שהמטוס מאריך ימים. לבסוף הופך מטוס הנוסעים הישן ליקר מדי לתפעול.

מטוסי נוסעים שעברו הסבה

דגמים שונים של מטוסי נוסעים הוסבו לנשיאת מטענים או לשימוש כמטוסי פאר של חברות. כמו כן משרתים מטוסי נוסעים רבים ממשלות כמטוסי "אח"מים" או לשימושים צבאיים שונים, כגון מיכליות תדלוק אוויריות (לדוגמה: 707, 10-VC), אמבולנסים אוויריים (9-DC), ריגול (737, סאאב 340) וכמו כן למשימות שיגרתיות יותר כמו נשיאת חיילים.

כבודת נוסעים

"כבודת נוסעים" היא מטענם האישי של הנוסעים במטוס. מזוודות ותיקים גדולים מאוחסנים בבטן המטוס ואילו תיקים קטנים וציוד אישי אחר שממדיהם מאפשרים זאת נשארים ברשות הנוסעים בעלייתם למטוס ומכונים "כבודת יד". כמות כבודת היד מוגבלת בדרך כלל על ידי חברת התעופה משיקולי נוחות ובטיחות הנוסעים.

הערות שוליים

  1. ^ סוכנויות הידיעות, בפעם השלישית השבוע: מטוס הונחת בשל קרב על המקום לרגליים, באתר ynet, 3 בספטמבר 2014
3 ביולי

3 ביולי הוא היום ה-184 בשנה (185 בשנה מעוברת), בשבוע ה-27 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 181 ימים.

ATR 72

ATR 72 הוא מטוס נוסעים לטיסות קצרות מתוצרת יצרנית המטוסים האיטלקית-צרפתית ATR. המטוס מצויד בשני מנועי מדחף טורבו-פרופ. טיסת הבכורה של המטוס נערכה באוקטובר 1988.

איירבוס A320

איירבוס A320 הוא מטוס נוסעים צר-גוף לטווח קצר עד בינוני של חברת איירבוס שמתחרה עם בואינג 737. מטוס ראשון מסוג זה נמסר ללקוח בשנת 1988. המטוס היה חלוץ בשימוש בטכנולוגיית בקרת טיסה בסיוע מחשב במטוס מסחרי, והותקנה בו מערכת טוס-על-חוט דיגיטלית (Digital Fly-By-Wire), לראשונה במטוס אזרחי. המטוס מסוגל להכיל, בתצורה מעורבת (תיירים ועסקים), כ-150 מושבים, ובתצורת מחלקת תיירים בלבד ניתן להתקין בו כ-200 מושבים. כ-7,000 מטוסים ממשפחת ה-A320 נבנו עד כה, ובכך הפך הדגם למטוס הסילון השני הנמכר ביותר בעולם, מיד אחרי מתחרהו, הבואינג 737.

איירבוס A330

איירבוס A330 הוא מטוס נוסעים סילוני רחב גוף לטווחים ארוכים, תוצרת איירבוס. המטוס נושא בין 250 ל-300 נוסעים כולל אנשי צוות אוויר.

המטוס פותח בשנות ה-80 של המאה ה-20, טיסת הבכורה שלו הייתה ב-2 בנובמבר 1992. כמו במטוסי קרב ומטוסי נוסעים סילוניים חדישים רבים, ניהוג המטוס נעשה בשיטת טוס על חוט. ל-A330 כנפיים זהות לאלו של האיירבוס A340 אך שני מנועי טורבו מניפה בלבד לעומת ה-A340 בעל ארבעה מנועים. הוא שומר על חתך הגוף של איירבוס A310 ונועד להחליף את הדגם המתיישן. המטוס נמכר על ידי איירבוס בשני דגמים עיקריים. המתחרים העיקריים שלו הם ה-767 ו-777 של בואינג.

חברת ארקיע הזמינה 4 מטוסים מדגם 330-900neo והיא תהיה היחידה בארץ שתפעיל מטוס איירבוס רחב גוף.

אנטונוב

אנטונוב (באוקראינית: АНТК імені Олега Антонова, ברוסית: КБ Антонов, באנגלית: Antonov ASTC) היא יצרנית מטוסי תובלה אוקראינית הנחשבת לתאגיד ממלכתי לבניית מטוסים. החברה הוקמה כמערך מדעי טכני לתעופה על ידי המהנדס אולג אנטונוב כמשרד לתכנון ניסויי מספר 153, ב-31 במאי 1946. משרד התכנון הוקם ליד מפעל המטוסים בעיר נובוסיבירסק. בשנת 1952 משרד התכנון עבר לקייב. אולג אנטונוב היה המתכנן הראשי של כל תוצרת המשרד עד לפטירתו בשנת 1984. בשנת 1984 שם משרד התכנון שונה ל"משרד התכנון על שם אנטונוב".

בואינג

חברת בואינג (באנגלית: The Boeing Company) היא חברה אמריקנית רב לאומית, העוסקת בתעופה ובמערכות חלל. היא נוסדה בידי ויליאם בואינג בשנת 1916, התרחבה במהלך השנים ובשנת 1997 התמזגה עם מקדונל דאגלס. שתי החטיבות העיקריות שלה הן החטיבה הצבאית (מוצרי צבא וחלל) והחטיבה למטוסי נוסעים. בואינג היא היצואנית הגדולה ביותר של ארצות הברית, ומניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בניו יורק ונכללות במדד דאו ג'ונס.

החברה הוקמה בסיאטל שבמדינת וושינגטון, ובשנת 2001 העבירה את משרדיה לשיקגו, אילינוי.

בואינג 707

בואינג 707 הוא מטוס נוסעים מסחרי צר-גוף בעל ארבעה מנועים, שפותח בחברת בואינג בשנות ה-50 של המאה ה-20. שם הדגם מבוטא בצורה פופולרית "שבע-אפס-שבע". פאן אמריקן וורלד איירווייז החלה להפעיל את השירות המסחרי הראשון באמצעות דגם זה לפריז החל ב-26 באוקטובר 1958. בואינג סיפקה 1,010 יחידות של מטוס ה-707, ובכלל זה גם מדגם קטן ומהיר יותר שנקרא בואינג 720. אף על פי שהמטוס לא היה מטוס הנוסעים הסילוני המסחרי הראשון, ה-707 היה בין מטוסי הסילון הראשונים שזכו להצלחה מסחרית. מטוס זה הפך לכלי התובלה העיקרי להובלת נוסעים מסחרית בשנות ה-60, ונותר נפוץ גם לאורך שנות ה-70 של המאה ה-20. מטוס זה נתפס אצל רבים כמטוס שהוביל לתקופה הסילונית. מטוס הבואינג 707 הפך את בואינג לאחת מיצרניות מטוסי הנוסעים העיקריות והיה המטוס הראשון בסדרת ה-7x7 של החברה.

בואינג 727

בואינג 727 הוא מטוס נוסעים צר-גוף תלת מנועי לטווחים קצרים עד בינוניים, המטוס נושא כ-190 נוסעים והוצג לראשונה בשנת 1963.

המטוס יוצר על ידי חברת בואינג האמריקנית, והוא אחד המטוסים הפופולריים ביותר בכל הזמנים, וסך הכול יוצרו 1831 מטוסי 727.

ייצורו הופסק בשנת 1984 וחלק מן המטוסים נמצאים בשירות עד היום, וידועים בבטיחותם ובאמינותם הגבוהה.

בזמן תכנונו היה הבואינג 727 מהמתקדמים באותה תקופה והוא שילב מנועים וטכנולוגיות חדשות.

במטוס שולב עיצוב מיוחד של זנב בצורת "T", ושלושה מנועים בחלק האחורי של המטוס.

בינואר 2019 הוציאה איראן אסמאן איירליינס משירות. היא הייתה החברה האחרונה שהחזיקה את המטוס בשירות נוסעים.

בואינג 757

בואינג 757 (באנגלית: Boeing 757) הוא מטוס נוסעים צר-גוף לטווחים קצרים עד בינוניים מתוצרת חברת בואינג, הנושא כ-230 נוסעים, בעיקר לקווי התעופה העמוסים במיוחד בארצות הברית כגון ניו יורק-סן פרנסיסקו.

ה-757 נועד להחליף את מטוסי הבואינג 727 המתיישנים והוא נכנס לשירות בשנת 1983. ה-757 בנוי מרכיבים רבים שתוכננו עבור ה-767 ולשני המטוסים תא טייס זהה, לכן טייס יכול להטיס את שניהם ללא צורך ברישיון נוסף.

ייצורו של ה-757 הופסק בסוף שנת 2004, לאחר שיוצרו 1,050 מטוסים.

בואינג 767

בואינג 767 (באנגלית: Boeing 767) הוא מטוס נוסעים רחב גוף לטווחים בינוניים-ארוכים.

חברת בואינג הודיעה על השקת ה-767 ביולי 1978, מטוס נוסעים דו מנועי חדש. המטרה הראשונית הייתה לאפשר הפעלת קווים נוחים יותר בתוך ארצות הברית. לכן נמכרו המטוסים הראשונים מסוג זה לחברות האמריקאיות יונייטד איירליינס ואמריקן איירליינס.

חברות רבות ברחבי העולם רכשו את ה-767, בהן אמריקן איירליינס, הוויאן איירליינס, אל על ועוד רבות אחרות.

חברת אל על הפעילה 13 מטוסי 767 (200/300) עד שנת 2019. החברה קיבלה את מטוס ה-767 הראשון שלה, מסדרה 200ER, בשנת 1982, והוא נגרט בשנת 2011.

אחד היתרונות הנוספים אשר עומדים לצד מטוס זה הוא שההכשרה שלו היא כמו של מטוס הבואינג 757 וכך חברות תעופה שהכשירו את הטייסים יכלו לתת להם אפשרות להטיס עוד מטוס.

בינתיים, אף על פי שיצור ה-767 נמשך, בואינג הוציאה דגם מחליף שהוא הבואינג 787 החדש, בעל קיבולת נוסעים דומה, אך קל יותר, מהיר יותר, חסכוני יותר ובעל טווח טיסה ארוך יותר.

מטוס בואינג 767-300ER מוסב משמש כבסיס למטוס ראש הממשלה של ישראל.

דאגלס DC-4

דאגלס DC-4 (באנגלית: Douglas DC-4) הוא מטוס נוסעים צר-גוף בעל ארבע מנועי מדחף, תוצרת דאגלס איירקראפט קומפני, המטוס היה בשימוש חברות תעופה רבות משנת 1945 עד שנות השישים.

דאגלס DC-8

דאגלס DC-8 (באנגלית: Douglas DC-8) הוא מטוס נוסעים סילוני צר-גוף בעל ארבעה מנועים מתוצרת דאגלס איירקראפט קומפני, המטוס יוצר בין השנים 1958-1986, והוא התחרה בעיקר במטוס הבואינג 707.

המטוס טס לראשונה ב-30 במאי 1958, בסה"כ נבנו 556 מטוסים מדגם זה.

חברת תעופה

חברת תעופה היא חברה שמתמחה בהטסת אנשים או שינוע סחורות ממקום מסוים לאחר, על ידי שימוש בכלי תעופה (בדרך כלל מטוס נוסעים). חברות התעופה עובדות לעיתים בשיתוף פעולה כדי לתאם מחירים או על מנת לשתף משאבים (במינוח מקצועי: "קוד-שרינג" Code Sharing).

פעילות בינלאומית של חברות התעופה כפופות להוראות אמנת ורשה.

חיל האוויר של ארצות הברית

חיל האוויר של ארצות הברית (באנגלית: United States Air Force - USAF, נקרא בעברית בקיצור חה"אא – חיל האוויר האמריקאי) הוא הזרוע האווירית של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. החיל הוקם בשנת 1917 (בעקבות כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה), והפך לזרוע נפרדת ב-18 בספטמבר 1947. נכון לשנת 2012, החיל מפעיל כ-5,638 כלי טיס, 450 טילים בלסטיים בין יבשתיים ו-63 לוויינים צבאיים. תקציב החיל הוא 140 מיליארד דולר ועם כוח אדם הכולל 309,339 חיילים בשירות פעיל, 185,522 אזרחים עובדי צבא, כוח מילואים של 71,400 איש ו-106,700 אנשי המשמר הלאומי.

טופולב Tu-154

טופולב Tu-154 (קוד דיווח נאט"ו: Careless) הוא מטוס נוסעים צר-גוף תלת־מנועי מתוצרת רוסיה. זהו המטוס הנפוץ לטיסות פנים ברוסיה ובמדינות אחרות של ברית המועצות לשעבר. המטוס נמצא בשימוש גם במזרח אירופה ובאיראן.

מושב (מטוס נוסעים)

מושב במטוס נוסעים הוא רהיט המספק מקום ישיבה המיועד לכל אחד מהנוסעים במטוס נוסעים למשך הטיסה. לרוב מסודרים מושבים אלה בשורות לאורך גוף המטוס.

מטוס רחב גוף

מטוס רחב גוף (באנגלית: Wide body aircraft) הוא מטוס נוסעים שרוחבו יותר מ-5 מטרים, ובתא הנוסעים שלו יותר ממעבר אחד.

ברוב המטוסים רחבי הגוף סידור המושבים הוא בין שבעה לעשרה בשורה, המאפשרים קיבולת של 200-600 נוסעים למטוס.

במקור תוכננו המטוסים על מנת לאפשר נוחות מקסימלית לנוסעים, אולם ממניעים כלכליים מנצלות חברות התעופה את רוחב המטוס להכנסת מושבים נוספים.

נחיתת חירום

נחיתת חירום היא נחיתה לא מתוכננת של כלי טיס בעקבות אירוע חריג המחייב נחיתה בשדה התעופה הקרוב ביותר. נחיתת חירום עלולה להתבצע בשל אירוע שאינו מאפשר הטסה נורמלית של כלי הטיס, כגון תקלה טכנית, או מקרה חירום רפואי.

קונקורד

הקונקורד היה מטוס נוסעים על-קולי שפותח בשנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי בריטניה וצרפת, והופעל בשנים 1976–2003 בחברות התעופה בריטיש איירווייז הבריטית ואייר פראנס הצרפתית, בעיקר בקווי טיסה מלונדון ומפריז לניו יורק ולוושינגטון. משנת 1969 עד שנת 1979 יוצרו בסך הכל 20 מטוסים, מהם 14 הופעלו בשירות מסחרי.

הקונקורד הוא אחד משני מטוסי הנוסעים העל קוליים היחידים שנבנו מעולם, לצד הטופולב Tu-144 הרוסי.

תעופה אזרחית תעופהתעופה צבאית
ארגונים
בינלאומיים
הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחיתיאט"א
נמל התעופה הבינלאומי באינצ'און סמוך לסיאול

לוח טיסות יוצאות

מטוסי KLM
שדה תעופה טרמינלעלייה למטוסשער עלייה למטוסגשר עלייה למטוסמדרגות ניידותטרקלין ניידקרוסלת מטעןהנחיית כלי טיס על הקרקעשירותי קרקע למטוס נוסעיםמִנחת
חברת תעופה חברת דגלחברת חסךחברת שכרמועדון הנוסע המתמידבסיס פעולה מרכזי • רשימת חברות תעופה
ברית חברות
תעופה
סטאר אלייאנסOneworldSkyTeamהתאחדות חברות התעופה הערביותTUI איירליינסונילה אליינסLATAM
כרטוס כרטיס טיסהכרטיס טיסה אלקטרוניבידוק ביטחוניכרטיס עלייה למטוסעמדה לבידוק עצמיכרטיס מסביב לעולםרישום לטיסהמחלקת טיסהשותפות קודהיטל דלק
מטוס נוסעים עלייה למטוסהסעהצוות אווירטייסטייס אוטומטימהנדס טיסהדייל אווירארוחת טיסהקופסה שחורהבידור בטיסהמושב מטוס • בטיחות בטיסה • רשימת מטוסי נוסעים
בקרה פיקוח טיסהאזור בקרה מרחביתמרחב פיקוח תעופתינתיב אווירימגדל פיקוח
כללי תעופה כלליתהסכם שמיים פתוחים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.