מטבעות בר כוכבא

מטבעות בר כוכבא הם מטבעות, שהוטבעו שוב ושוב על ידי המִנהל הבר-כוכבאי והיו בשימוש בזמן מרד בר כוכבא.

Barkokhba-silver-tetradrachm
מטבע כסף שהוטבע מחדש על ידי המִנהל הבר כוכבאי בזמן מרד בר כוכבא. סלע - טטרדרכמה (28 מ"מ, 14.07 גרם). משמאל: חזית בית מקדש וארון הברית בתוך, וכוכב מעל. מימין: לולב עם אתרוג.[1]

תולדות

מינהל בר כוכבא הטביע מטבעות לא על אסימוני מתכת חלקים, כפי שהיה מקובל, אלא על מטבעות שהיו במחזור הכספים. כך הוצאו מן המחזור מטבעות הטבועים בראשי הקיסרים הרומים, אליליהם ומקדשיהם, ועליהם באה טביעה מחודשת בסמלי המרד וסיסמאותיו. תופעה זו קשורה, ללא ספק, גם בעובדה שמחד גיסא, בתקופת המרד התקיימו ככל הנראה מספר מיטבעות שפעלו במקביל (דבר המוכח מריבוי טיפוסי הרושמות), ולא מן הנמנע כי לא הייתה מיטבעה אחת מרכזית;[2]

ומאידך גיסא הייתה שיטה זו מעין נקמה פורתא והצהרה פוליטית מובהקת.[3] על רבים ממטבעות מרד בר-כוכבא אפשר להבחין בדגמים המקוריים, שכן לעיתים לא הקפידו על שיוף דגמי המטבע המקורי עד תום. בשנים הראשונות הטביעו על המטבעות נוסחת תאריך; בשנה הראשונה: "שנת אחת לגאלת ישראל";[4] בשנה השנייה: "חרות ישראל" או "ש ב לחר ישראל";[5] ובשנה השלישית: "לחרות ירושלם",[6] (וזו תופעה הפוכה ממה שנהגו בתקופת המרד הגדול, שבו נטבעה תחילה הכתובת "חרות ציון", ובשלהי המלחמה "לגאלת ציון".[7] כמו כן, מופיע על חלק מהמטבעות שמו של מנהיג המרד ותוארו בשנה הראשונה: "שמעון נשיא ישראל", ובשנים לאחר מכן מופיע שמו "שמעון" בלבד. על מספר מטבעות מופיע השם "אלעזר הכהן", אשר זוהה במחקר עם אלעזר המודעי.[8]

בשדה המחקר

חוקרים רבים עשו שימוש נרחב במטבעות כדי ללמוד על המרד,[9] וחלקם הסתמכו על מטבעות בר כוכבא כדי לענות על השאלה האם בר כוכבא כבש את ירושלים, כפי שניתן להבין מהתלמוד הבבלי[10] ומההתעסקות הנרחבת בדיני המקדש והטהרה בספרות תקופת המרד. על סמך הסלעים (מטבעות הכסף הגדולות) של בר כוכבא, שעליהם מצוירת חזית המקדש, ועל סמך מטבעות שבהן נזכר "אלעזר הכהן", היו חוקרים שהניחו כי בר כוכבא השתלט על ירושלים וחידש את עבודת הקורבנות. היו שקשרו את הסיסמה "לחירות ירושלים" לסיסמה "לחירות ציון", המופיעה על מטבעות שנטבעות בירושלים בימי החורבן, והניחו שכשם שמטבעות אלו נטבעות בירושלים, כך הוטבעו בירושלים מטבעות בר כוכבא, הנושאים את הכתובת "לחרות ירושלים".[11]

גדליה אלון, בהתבסס על הכיתובים שעל מטבעות בר כוכבא בירושלים, טען כי בר כוכבא כבש את ירושלים.[12] קינדלר, לדוגמה, טען כי הכיתוב "ירושלם" על המטבעות מתייחס לרשות הטביעה, שטבעה בירושלים עצמה, הכיתוב "שמעון" מתייחס למנהיג המרד, שמעון בן כוסבא, והכיתוב "אלעזר" מתייחס לאלעזר המודעי, המנהיג הדתי של המרד.[13] מילדנברג טען שהכתובות על פני המטבעות "שמעון", "אלעזר" ו"ירושלים" אינן יכולות לייצג רשויות טביעה, מכיוון שהן משמשות ביחד עם רושמות גב מכל מיני סוגים, ולכן מסקנתו שהכתובות על המטבעות הן כתובות סמליות בלבד.[14][15]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • חנן אשל, בועז זיסו, 'מטבעות מרד בר כוכבא - עדכון גאוגרפי: מה נתחדש בעשרים השנים האחרונות (1980–2000)', בתוך: הנ"ל (עורכים), חידושים בחקר מרד בר כוכבא, רמת גן: 2001, עמ' 25.
  • חנן אשל, "מדיניות טביעת המטבעות במהלך מרד בר-כוכבא לאור התגליות במדבר יהודה", מחקרי יהודה ושומרון, ה, (תשנ"ה-1996), עמ' 173–182.
  • חנן אשל, "על נבל וכינור: הערה על מטבעות הברונזה הבר-כוכבאיים", לאוריאל, 2005 (תשס"ו), עמ' 29-40.
  • יובל גורן, פטר פביאן, "מערך המטבע בתקופת מרד בר כוכבא לאור הממצא מאתר המחילות באזור יתיר", נקרות צורים, 7, תשמ"ג-1983, עמ' 60–66.
  • אריה קינדלר, "מטבעות מלחמת בר כוכבא", בתוך: א' אופנהיימר (עורך), מרד בר-כוכבא, ירושלים: 1980, עמ' 172–181.
  • יעקב משורר, אוצר מטבעות היהודים, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1999.
  • דן בר"ג, "שולחן לחם הפנים וחזית בית-המקדש על מטבעות מלחמת בר-כוכבא", קדמוניות, כ', 1–2 (תשמ"ז-1998), עמ' 22–25.
  • L. Mildenberg, The Coinage ofthe Bar Kokhha War, 1984.
  • L. Mildenberg, 'Bar Kokhba Coins and Documents', Harvard Studies in Classical Philology, Vol. 84. (1980), pp. 311-335.
  • G. Bijovsky ,'The Coins from Kh. Bad-Isa-Qiryat Sefer'. In: Y. Magen, D.T. Ariel, G. Bijovsky, Y. Tzionit and O. Sirkis, The Land of Benjamin, JSP, 3, 2004. pp. 243-300.
  • G. Bijovsky, 'The Coins from Horbat Tzalit', Atiqot, 39 (2000), pp. 155-189.
  • Barag, D. 'A Note on the Geographical Distribution of Bar-Kokhba Coins', INJ 4 (1980), pp. 30-33.
  • Boaz Zissu and Hanan Eshel, 'The Geographical Distribution of Coins from the Bar Kokhba War', INJ, 14 (2000-2002), pp. 157-167.
  • Amit David and Bijovsky Gabriela, 'A Numismatic Update on the Northwestern Border of the Territory Controlled by Bar Kokhba Rebels', INR, (Israel Numismatic Research) 2, 2007, pp 133-136.
  • Barag, D., 'The Table of the Showbread and the Faחade of the Temple on Coins of the Bar Kokhba Revolt', in H. Geva (ed.) Ancient Jerusalem Revealed, Jerusalem: Israel Exploration Society 1994, pp. 272-276.
  • D. Barag, 'The Two Mints of the Bar Kokhba War', INJ, 14 (2002), pp. 153-156.
  • Yehoshua Zlotnik, Coin Finds and the Question of the Conquest of Jerusalem by Bar Kokhba, INR 3, 2008, pp. 137-146.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על פי יעקב משורר, אוצר מטבעות היהודים, ירושלים 1999.
  2. ^ לנושא המיטבעות ראו: אריה קינדלר, "מיטבעה ניידת של בר-כוכבא בח’רבת עקד", בתוך‫: מרד בר-כוכבא, מחקרים חדשים, (עורך: אהרון אופנהיימר), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ד-1984, עמ' 172–181.
  3. ^ מילדנברג ליאו, "מטבעות מורדים באימפריה הרומית", קתדרה, 52, (תשמ"ט), עמ' 90–99.
  4. ^ חנן אשל, "על נבל וכינור: הערה על מטבעות הברונזה הבר-כוכבאיים", לאוריאל, 2005 (תשס"ו), עמ' 35-34.
  5. ^ חנן אשל, "על נבל וכינור: הערה על מטבעות הברונזה הבר-כוכבאיים", לאוריאל, 2005 (תשס"ו), עמ' 35.
  6. ^ יעקב משורר, אוצר מטבעות היהודים, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1999, עמ' 125. חנן אשל, "על נבל וכינור: הערה על מטבעות הברונזה הבר-כוכבאיים", לאוריאל, 2005 (תשס"ו), עמ' 35.
  7. ^ יעקב משורר, אוצר מטבעות היהודים, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1999, עמ' 125.
  8. ^ L. Mildenberg, The Coinage ofthe Bar Kokhha War, 1984.
  9. ^ חנן אשל, "על נבל וכינור: הערה על מטבעות הברונזה הבר-כוכבאיים", לאוריאל, (תשס"ו), 2005, 29–40.
  10. ^ בבלי, סנהדרין פרק חלק, על הפסוק בחבקוק ..."עוד חזון למועד, ויפח לקץ, ולא יכזב" - "אלא: מלכות ראשון שבעים שנה, מלכות שנייה חמשים ושתים, מלכות בן כוזיבא שתים שנים ומחצה".
  11. ^ אשל, חנן, ""חרבה ביתר ונחרשה העיר": ירושלים, אליה קפיטולינה ומרד בר כוכבא", ארץ ישראל, כ"ח, תשס"ח, עמ' 23–25.
  12. ^ אלון, גדליה, תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, א, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1970, עמ' 16–47.
  13. ^ A. Kindler, Coins in the Land of Israel: Collection of the Bank of Israel: A Catalogue, Jerusalem, 1974, pp. 69.
  14. ^ L. Mildenberg, The Coinage of the Bar Kokhha War, 1984
  15. ^ חנן אשל סיכם השתלשלות הבנות אלו, במאמרו התאריכים ששמשו במרד בר כוכבא (אנגלית, באסופה על מלחמת בר כוכבא) ונטה להנחה שירושלים כלל לא נכבשה (הערות 9 ו-13 שם). בשנת 2006 ראה אור מחקרו של חוקר המטבעות יהושע זלוטניק, "סוגיית כיבוש ירושלים על ידי בר-כוכבא", הדוחה אחת לאחת טענות אלו, ומסיק שככל הנראה אכן ירושלים נכבשה בימי בר כוכבא, אך אין ראיות ארכאולוגיות לגבי כינון מקדש.
איליה קפיטולינה

אַיְליה קָפּיטוֹלִינה (בלטינית: COLONIA ÆLIA CAPITOLINA) הייתה עיר רומית שהוקמה בידי הקיסר הרומי אדריאנוס סביב שנת 130 לספירה, על חורבות ירושלים.

קיימות עדויות עמומות הנתונות לפרשנויות שונות הנוגעות למצבה של ירושלים בפרק הזמן שבין חורבן בית שני בשנת 70 ועד ראשיתה של התקופה הביזנטית בארץ ישראל. יוסף בן מתתיהו מספר על התקופה שלאחר החורבן בספריו קדמוניות היהודים ומלחמת היהודים ברומאים; כן מופיע מעט מידע על ירושלים, בעיקר בתקופת איליה קפיטולינה, בכתביו של ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס. הלה מספר על הקמת איליה קפיטולינה, וכן על הקמת מקדש יופיטר על הר הבית, דבר המשתקף במטבעות שנטבעו בעיר והשתמרו. רוב המידע על שלהי ימי איליה קפיטולינה, ערב התנצרותה של האימפריה הרומית והפיכתה לאימפריה הביזנטית, מובא בכתבים נוצריים, ובעיקר בכתבי ההיסטוריון ואב הכנסייה אוסביוס.

השם 'איליה' נגזר משם משפחתו של אדריאנוס, ו'קפיטולינה' מבטא את שלושת האלים הקפיטוליניים של רומא. מועד הקמת העיר שנוי במחלוקת: על פי דעה אחת, המסתמכת על עדותו של ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס, הוקמה איליה קפיטולינה לפני מרד בר כוכבא, ואף שימשה עילה לפרוץ המרד בשנת 132. לפי דעה אחרת, המסתמכת על עדותו של אוסביוס, העיר הוקמה רק בשנת 136, כעונש לאחר דיכוי המרד. מטמוני מטבעות של איליה קפיטולינה יחד עם מטבעות בר כוכבא תרמו להשערה שהעיר הייתה קיימת בזמן המרד. השם המקוצר איליה (AELIA) המשיך לשמש, במקביל לשם 'ירושלים', לאורך רוב התקופה הביזנטית, ואף בראשית התקופה הערבית הקדומה כעדות הכיתוב על מטבעות ערביים בני התקופה.

איליה קפיטולינה הייתה, במידה רבה, תמונת ראי של ירושלים המפוארת של בית שני. אך בניגוד לעיר בתקופת הורדוס, ליהודים הייתה בה דריסת רגל מועטה בלבד, ואדוניה הנוכרים עשו כל שביכולתם כדי לנתק את הקשר בין העיר ליהדות. בתנאים אלו עלתה ופרחה הקהילה הנוצרית של ירושלים, נושאת הדגל של דת חדשה שעתידה לרשת בסופו של דבר את העיר בתום התקופה הרומית. קהילה זו החלה את דרכה ככת יהודית-נוצרית ובהמשך כקהילת נוכרים-ערלים.

הנוצרים ראו בעצם חורבן ירושלים ובית המקדש השני מחד ובבניית איליה קפיטולינה מאידך, עדות לירידת קרנה של היהדות וצדקתה של הנצרות, אף על פי שהעיר הפגאנית הייתה אנטיתזה לנצרות והאימפריה הרומית ואף רדפה את הנוצרים.

מעמדה הרם של איליה קפיטולינה החל לרדת החל מאמצע המאה השלישית לספירה, עם פינויו ההדרגתי של הלגיון העשירי פרטנסיס מבסיסו שבעיר. נראה כי רק בימי הקיסר קונסטנטינוס, בראשית התקופה הביזנטית, עלתה שוב קרנה כעיר קדושה לנצרות, והיא הפכה למרכז דתי חשוב, בזכות הקמת כנסיית הקבר וכנסיות רבות אחרות.

אל-ערוב

מחנה אל-ערוב (בערבית: مخيّم العروب – תעתיק מדויק: מח'ים אל-ערוב) הוא מחנה פליטים פלסטינים מדרום ליישוב אפרת ובסמוך לכפר בית פג'אר, בשטח הרשות הפלסטינית. אוכלוסיית המחנה מונה כ-10,400 נפש (2016). הכפר קרוי על שם ואדי אל-ערוב הסמוך. ממזרח למחנה הפליטים שוכן כפר קטן בעל אותו השם, על גבי חורבות קדומות. נהוג לזהות את האתר עם "קריית ערביה" הנזכרת באגרות ממרד בר כוכבא.

בולי ישראל

בולי הדואר הראשונים של מדינת ישראל הונפקו ב-16 במאי 1948, כיומיים לאחר הכרזת העצמאות. להלן סקירה של בולי הדואר שהונפקו בישראל והיסטוריית הדואר של המדינה מאז הכרזת העצמאות

בניין הסיטי

בניין הסיטי (לשעבר מבנה סניף בנק אַפַּ"ק בחיפה) הוא מבנה היסטורי שתוכנן בשנת 1925 בדרך יפו בעיר התחתית בחיפה, ובנייתו הושלמה בשנת 1928.המבנה הוא מבנה אבן מונומנטלי הכולל שני אגפים. אגפו המזרחי תוכנן על ידי האדריכל אלכסנדר ברוולד. בתכנונו של המבנה ביקש ברוולד ליצור קשר בין ההיסטוריה של עם ישראל לארץ ישראל. עיצוב המבנה כולל קשתות ותבליטים של מטבעות בר כוכבא ומטבעות מימי בית שני. בשנת 1954, נבנה האגף המערבי; אגף זה תוכנן על ידי האדריכל יוחנן רטנר תוך שמירת סגנונו האדריכלי של הבניין. בתכנונו של המבנה ביקש ברוולד להביא לידי ביטוי את הסגנון ה"יהודי-מזרחי" שישלב צורות אירופאיות עם אלמנטים מזרחיים. ברוולד היה מראשי מעצבי סגנון זה שרווח בשנות ה-20 של המאה ה-20. המבנה צופה באבן בהתאם לדרישות הבנייה של הבריטים. המבנה נבנה בצמוד וממערב למרכז המסחרי הראשון שנבנה בחיפה, שבנייתו הושלמה בשנת 1927.

סניף בנק אפ"ק נפתח לראשונה בחיפה בשנת 1908. המנהלים הראשונים של הבנק היו נתן קייזרמן ושלמה זלמן נתנזון. בשנת 1918, בסוף מלחמת העולם הראשונה, לאחר כיבוש ירושלים ויפו על ידי הצבא הבריטי, נותר הסניף בחיפה מנותק מסניפיו האחרים כשבקופתו מזומנים. כדי שהכסף לא יאבד את ערכו, השתמשו בו לרכישת קרקעות על הכרמל, בעיקר קרקעות שהיו בבעלות הטמפלרים שביקשו למכור את קרקעותיהם בעקבות תבוסת צבאות גרמניה והאימפריה העות'מאנית. את הרכישה ביצעה חברת הכשרת היישוב. קרקעות אלה שימשו לאחר מכן לייסוד שכונת כרמל מרכזי.

במשך השנים הונצחו מנהליו הראשונים של סניף הבנק ברחובות העוברים ליד המבנה. בשנת 1952 שונה שמו של הרחוב ממזרח למבנה לנתן קייזרמן, ובשנת 1964 שונה שמו של קטע רחוב דרך יפו העובר ליד המבנה לנתנזון. המבנה שוכן ברחוב נתנזון 1.

עד שנות ה-80 של המאה ה-20 לערך, שכן במבנה הסניף הראשי של בנק לאומי (שמו הנוכחי של בנק אפ"ק) בחיפה, עד שעבר למבנה משרדים מודרני מולו בדרך יפו 21. במשך השנים המבנה הוגדר כמבנה לשימור. לאחר שהמבנה נמכר לחברה פרטית, הוא עבר שיפוץ תוך שמירה על אופי המבנה. המבנה משמש כבניין משרדים ושוכנים בו משרדי עו"ד, רואי חשבון וכדומה.

בר כוכבא

שמעון בן כוסבה שנודע בהיסטוריה כבר כוכבא (? – 135 לספירה) היה מנהיגו של המרד היהודי הגדול השלישי נגד האימפריה הרומית, שקרוי כיום על שמו: מרד בר כוכבא. מעט מאוד ידוע על בן כוסבה, לבד מעצם הנהגתו את ההתקוממות שהסתיימה בתבוסה ובמותם של אלפים רבים. בר כוכבא שלט במשך שלוש שנים בטריטוריות ביהודה שאנשיו כבשו מידי הרומאים, כשתומכיו מאמינים בהיותו מלך המשיח והוא מחזיק בתואר "נשיא ישראל". הוא נהרג ככל הנראה בעת נפילת ביתר לידי הרומאים, הקרב האחרון במרד[דרושה הבהרה]. מעט מאוד דיווחים שרדו אודותיו, ואף שמו לא התגלה אלא בעקבות חפירות ארכאולוגיות במאה ה-20; כינויו המוכר "בר כוכבא" נלקח מכתבי היסטוריונים עתיקים שחוברו מאות שנים אחריו.

במסורת חז"ל, נחשב בר כוכבא כמנהיג כושל שרבי עקיבא טעה בזיהויו כמשיח ושרבים מהחכמים התנגדו לו, והוא מתואר באופן שלילי בעיקרו. ראייה זו התהפכה בהשקפת הלאומיות היהודית המודרנית, כשבר כוכבא הפך לגיבור לאומי וסמל למאבק לשחרור. שלטונו נחשב בהיסטוריוגרפיה הישראלית כתקופה האחרונה של שלטון יהודי עצמאי לגמרי בארץ (למרות שמוסד הנשיאות תחת הרומים המשיך עד מות רבן גמליאל השישי ב-425), עד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. דימויו הרומנטי נחלש עם הישחקות האתוס הזה, ומסוף המאה ה-20 הוא תואר יותר ויותר כקיצוני לא-ריאלי שהמיט אסון וחורבן.

העיר העתיקה (ירושלים)

העיר העתיקה בירושלים (בערבית: بلدة القدس القديمة, נהגה: בִּלִדַת אֶלקוּדְס אֶלקָדִימָה) היא האזור העירוני העתיק של ירושלים. שטחה המוקף על ידי חומות ירושלים הוא כ-850 דונם. כמו כן נכללים בעיר העתיקה הר ציון ועיר דוד, הנמצאים מחוץ לחומות, בסמוך ומצד דרום.

העיר העתיקה מחולקת ל-4 רבעים: הרובע המוסלמי, הרובע היהודי, הרובע הנוצרי והרובע הארמני. כיום מתגוררים בה כ-39,000 בני אדם. בחומת העיר העתיקה שמונה שערים: שער יפו, שער שכם, שער ציון, שער הרחמים (סגור), שער האריות, שער הפרחים, השער החדש ושער האשפות.

העיר העתיקה מהווה מוקד משיכה מרכזי לתיירים בני דתות ואומות שונות, הבאים מרחבי העולם לבקר באתרים הקדושים להם הנמצאים בה, ובהם: הר הבית, הכותל המערבי וכנסיית הקבר.

העיר העתיקה במתכונת ובגבולות המוכרים לנו כיום, נבנתה בתקופה העות'מאנית. ברם, "צורת העיר העתיקה, מערך השטח הבנוי שלה, חומתה הנוכחית, שעריה, רחובותיה, שווקיה ורבעיה, הם פרי יצירה של תקופות חשובות שקדמו לה בהרבה". רבים מהאתרים המצויים בתחומה על פני מפלס החיים ומתחת לו, מקורם מן העת העתיקה. העיר העתיקה בנויה על חורבות בתים, קמרונות ושפכי הריסות אשר נבנו ונהרסו לסירוגין במשך אלפיים שנה. תחת בתים רבים יש בורות מים ומעברי ניקוז קדומים. מפלס החיים בעיר העתיקה בימינו הוא כ-4–8 מטר מעל מפלס הרחוב בעיר בימי הבית הראשון, וכ-2–4 מטר ממפלס העיר בתקופה הרומית במאות הראשונות לספירה הכללית.ב־1981 הוכרז מתחם העיר העתיקה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

יהונתן בן בעיה ומסבלה בן שמעון

יהונתן בן בעיה (בארמית: בר בעין) ומסבלה בן שמעון (וכן משבלה או מסבלא) היו שני פרנסי עין גדי מטעמו של שמעון בר כוכבא בשלהי תקופת מרד בר כוכבא, אשר נודעו בזכות תגליות מערת האגרות שבמצוקי נחל חבר במדבר יהודה.

כפר האורנים

כְּפָר הָאֳרָנִים היא התנחלות בעלת אופי חילוני השייכת למועצה האזורית מטה בנימין. הקו הירוק עובר בגבולו הדרומי של היישוב, בינו לבין היישוב לפיד. כפר הארנים ממוקם דרומית למודיעין עילית, וכארבעה קילומטרים צפונית מהעיר מודיעין-מכבים-רעות.

לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, השכר הממוצע ביישוב הוא הגבוה ביותר בישראל (19,332 שקלים לחודש) למשרת שכיר ב-2016.

ליאו קדמן

ליאו קדמן (קאופמן; לעיתים קויפמן) (תרנ"ו 30 בדצמבר 1895, מילהיים, גרמניה – י"א בטבת תשכ"ד, 27 בדצמבר 1963, ירושלים) היה חלוץ, כלכלן ומומחה למטבעות ארץ ישראל. בן זוגה של הרקדנית והכוריאוגרפית גורית קדמן.

מטבעות ארץ ישראל

מטבעות ארץ ישראל שימשו כאמצעי תשלום בשווקים ותרומה לצורכי ציבור בארץ ישראל מאז העת העתיקה, ועד הקמת מדינת ישראל. מלבד שמותיהם הרשמיים, המטבעות כונו בשמות שונים, על ידי תושבי הארץ.

מטבעות רבים ושונים הלכו בארץ ישראל; חלקם שהוטבעו בה וחלקם שהובאו מרחוק, בשל היותה ארץ מעבר בין יבשות, אומות ותרבויות שונות, ובכלל זה עולי רגל וחיילים צבאות ופקידי מנהל של כובשים מארצות שונות, ועקב משלוחי התרומות של יהודי התפוצות ליהודי הארץ.

מערות מפלט

מערות מפלט הן מערות טבעיות אשר אליהן נמלטו פליטים יהודים בעקבות דיכוי מרידות, ובעיקר בגלל דיכוי מרד בר כוכבא. מערות המפלט, בניגוד למערכות המסתור, הן מערות טבעיות הממוקמות במצוקים של נחלי מדבר יהודה. נכון להיום, התגלו למעלה משלושים מערות פליטים מתקופת סוף מרד בר כוכבא, חלקן ממוקמות במצוקים התלולים לאורך נחלי מדבר יהודה. מחקרים חדשים מלמדים כי תפוצתן של מערות המפלט נרחבת בהרבה ממה שהיה ידוע בשנות החמישים והשישים בעקבות הסקרים והחפירות שנעשו באותה עת בגזרת ים המלח. בעשרים וחמש השנה האחרונות נתגלו שרידים משלהי מרד בר-כוכבא הן במערות באזור יריחו, הן בחלקו המערבי העליון של מדבר יהודה, בקרבת יישובי ספר המדבר, והן במערב יהודה, באזור חברון, בית שמש ומודיעין. במערות הבר-כוכבאיות התגלו ממצאים שונים בני הזמן הנדון ובהם כלי חרס, כלי זכוכית, כלי אבן, אריגים, כלי נשק, מטבעות כסף וברונזה, וכן תעודות כתובות על גבי פפירוס.

מערכות המסתור של בר כוכבא

מערכות המסתור של בר כוכבא הן חללים תת-קרקעיים חצובים בסלע, המקושרים זה לזה במעברים נמוכים וצרים, שמצויים בשפלת יהודה ובגליל. על-פי המחקר נחצבו מערכות אלו בידי אנשי צבאו של בר כוכבא כהכנה למרד שניהלו היהודים נגד האימפריה הרומית בשנים 135-132. מערכות המסתור היו ידועות למקומיים במשך מאות שנים, ונחקרו לראשונה באופן מסודר בידי הקרן לחקר ארץ ישראל במאה ה-19. תיארוכן למרד בר כוכבא נקבע רק בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20, ונכון ל-2008 רק מעטות מהן נחקרו ביסודיות, ובשפלת יהודה, למשל, נבדקו ומופו פחות מרבע מכלל מערכות המסתור הידועות. בסך הכול ידועות היום למעלה מ-300 מערכות מסתור, שהתגלו בקרבת כמאה יישובים ואתרים בשפלת יהודה, ובכשלושים וחמישה יישובים בגליל.

מערת האיגרות

מערת האיגרות הוא שמה של מערה בנחל חבר שבמדבר יהודה, שבה התגלו ממצאים חשובים מימי מרד בר כוכבא ובהם איגרות שכתב בר כוכבא לאנשי עין גדי.

מערת האימה

מערת האימה הוא הכינוי שניתן למערה מס' 8 בנחל חבר שבמדבר יהודה (8HEV), שבה נתגלו שרידיהם של פליטים יהודים מימי מרד בר כוכבא.

המערה שוכנת במצוקו הדרומי של נחל חבר, מול מערת האיגרות השוכנת במצוק הצפוני של הנחל, ואשר בה נתגלו אגרותיו של שמעון בר כוכבא למפקדי עין גדי יהונתן בן בעיה ומסבלה בן שמעון וכן ארכיון בבתא, לצד שלדי המסתתרים ורכושם.

במערת האימה נתגלו ממצאים מעטים יותר, הואיל ונסרקה בידי הבדואים טרם הגעתה של משלחתו של יוחנן אהרוני למקום בשנת 1960. הכינוי "מערת האימה" ניתן לה לאחר שנתגלו בה שלדיהם של 40 גברים, נשים וילדים.

בהמשך נמצאו במערה גם מספר קרעי איגרות וכתבים, מספר מטבעות בר כוכבא, וכן עותק יווני של ספר תרי עשר. כמו כן, נמצאו לצד השלדים שבמערה שלושה חרסים עם שמותיהם של שלושה מהנפטרים במקום.

בראש המצוק שמעל למערה נתגלו חורבותיו של מחנה רומאי, דומה לזה שנמצא מעל מערת האיגרות בצד השני של הנחל. מחנה זה שימש למצור הרומאי על המסתתרים היהודים במערת האימה, שסופם שגוועו בה ברעב ובצמא.

לפי הסברה שהעלה פרופ' ידין, חלק מהאיגרות והשטרות מימי מרד בר כוכבא, אשר נמכרו בהמשך בידי הבדואים ומקורם לא היה ידוע, נחשפו במערה זו.

מערת התאומים

מערת התאומים (בערבית: מע'רת אם אל-תואמין, כלומר 'מערת אם התאומים') היא מערה קארסטית הנמצאת בגדה הצפונית של נחל המערה, בשוליים המערביים של הרי ירושלים, כ-1.5 ק"מ ממזרח למפגש נחל המערה עם נחל זנוח. המערה ממוקמת כשני קילומטרים ממזרח למושב זנוח באזור העיר בית שמש. בעונת החורף, מהראשון בנובמבר ועד 31 במרץ, המערה סגורה למטיילים במטרה להגן על אוכלוסיית העטלפים המצויים בתרדמת חורף. בשאר העונות, היא נפתחת לציבור.

מרד בר כוכבא

מרד בר כוכבא (בכתבי חז"ל: פולמוס אחרון; בלטינית: expeditio Judaica, "מסע המלחמה ליהודה") היה המרד הגדול האחרון של יהודי ארץ ישראל נגד שלטון האימפריה הרומית, שהתרחש בתקופת שלטונו של הקיסר אדריאנוס, בין השנים 132-‏136 לספירה.בראש המרד עמד שמעון בן כוסבה, שנודע בדיעבד כ"בר כוכבא". בר כוכבא קיבל את תמיכתו של רבי עקיבא, שאף הכריז עליו כמשיח, אם כי נראה שרוב התנאים התנגדו לו. בשלבים הראשונים של המרד זכה צבא המורדים להצלחות ניכרות. המורדים הביסו את חיל המצב הרומאי ביהודה, השתלטו על שטחים נרחבים במרכז ההררי של ארץ ישראל, וכוננו בהם שלטון יהודי עצמאי שבר כוכבא עמד בראשו כשהוא נושא בתואר "נשיא ישראל". ניסיונות השלטון הרומי לדכא את המרד, באמצעות משלוח כוחות צבא מהפרובינקיות הסמוכות, נכשלו בשנתיים הראשונות של המרד. מאזן הכוחות הצבאי החל לנטות לרעת המורדים עם הגעתו לזירה של המצביא יוליוס סוורוס בסוף שנת 133 לספירה בראש כוחות צבא גדולים. במהלך השנתיים הבאות ניהלו הרומאים מסע מלחמה זהיר והרסני כנגד המורדים, כשהם מצמצמים בהדרגה את השטח שבשליטתם ודוחקים אותם לשטח קטן סביב העיר ביתר. בשלהי שנת 135 נפלה ביתר, מעוזם האחרון של המורדים, לאחר מצור ממושך, ובר כוכבא נהרג. דיכוי המרד הושלם, ככל הנראה, בחודשים הראשונים של שנת 136.

ההרס שנגרם בעת דיכוי ההתקוממות היה אדיר, והחוקרים מעריכים, שרבבות, אם לא מאות אלפי מורדים ואזרחים יהודיים נהרגו במהלך דיכוי המרד ומאות מקומות יישוב נחרבו, אם כי יהדות ארץ ישראל השתקמה בהדרגה ואף חוותה פריחה זמן קצר לאחר מכן. אבדות כוחות הצבא הרומי שהשתתפו בדיכוי המרד היו כבדות אף הן, והמערכה בארץ ישראל הייתה כנראה הקשה ביותר מכל המערכות הצבאיות, שנערכו בתקופת שלטונו של אדריאנוס. המרד היה העימות הגדול האחרון בין היהודים בארץ ישראל לבין האימפריה הרומית, על אף שפעולות מרי בהיקפים קטנים המשיכו להתרחש גם אחרי כן. שנות מרד בר כוכבא היו הפעם האחרונה בה התקיימה עצמאות יהודית בשטח ארץ ישראל עד להקמת מדינת ישראל.

נחל תלם

נַחַל נְצִיב (גם: נחל תלם) הוא ואדי היורד מהרי חלחול לכיוון מערב, אחד מיובליו של נחל גוברין, המתחבר בהמשך לנחל לכיש.

שמו העברי הרשמי של הנחל כפי שמצוין במפות הוא "נחל נציב", כשמה של העיר המקראית נציב, המזוהה עם "ח'רבת נציב" הסמוכה לנחל. בשפלת יהודה מתחבר הנחל ל"נחל גוברין". ככל הנראה מכיוון שהוכר על ידי מטייליו הבודדים בכינויו הערבי, נשכח השם העברי ו"הוצמד" לו שם עברי חדש - על שם היישוב היהודי הקרוב ביותר, תלם. שמו הערבי הוא "ואדי זרקא" (הכחול) שפירושו בסלנג הוא "הרבה מים". הירידה לנחל היא מכביש חברון-חלחול (הסגור היום לתנועת ישראלים) או מהתנחלות תלם, בדרום הרי חברון על כביש "חוצה יהודה". הנחל ידוע במעיינות שבו ובבוסתני הפירות. ניתן לצפות בו בשרידי חורש ים-תיכוני ובעצי חרוב. לאורך הערוץ טרסות נטועות עצי זית וכרמי גפנים. בוואדי מצויה "שמורת יער אל קוף" ולאחריה "מערת טור-צפא", הגדולה ביותר מבין המערות במורדות המערביים של ההר בישראל.

מוצאו של הנחל בחלקה הדרומי של העיירה חלחול, והוא תחום מצפון על ידי אגן הניקוז של נחל האלה, ומדרום על ידי אגן הניקוז של נחל גוברין. על השלוחה המפרידה בין נחל תלם לנחל גוברין עובר כביש 35. נחל תלם נשפך לנחל גוברין מערבית לתרקומיא.

ב-28 בדצמבר 2007 התרחש בנחל פיגוע בו נרצחו שני חיילי צה"ל ששהו בחופשה.

קריית ערביה

קריית ערביה הוא שמו של יישוב קדום הנזכר בשתי אגרות שכתב שמעון בר כוכבא, אשר נתגלו במערת האגרות שבנחל חבר. את היישוב הוצע לזהות עם הכפר הערבי אלעֲרוּבּ שמדרום לגוש עציון או עם ח'רבת ערביה הסמוכה לו, בסמוך לדרך שבין בית לחם וחברון. אזור זה נמצא בין עין גדי ובין ביתר, שם שכן כנראה המחנה הראשי של בר כוכבא. פירושו המילולי של השם הוא 'קריית הערבים' או – מה שאולי מתקבל יותר על הדעת לאור תוכנה של האיגרת – 'קריית העֲרָבוֹת'.

כמו כן, היו שהציעו לזהות את קריית ערביה ממכתבי בר כוכבא עם אגדת הולדת המשיח שמופיעה בתלמוד הירושלמי ובאיכה רבה.

רבי אלעזר המודעי

רבי אלעזר המודעי היה תנא בדור השלישי בתקופת רבי עקיבא. התגורר ב"הר המודעי" שבקרבת ירושלים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.