מטבעות ארץ ישראל

מטבעות ארץ ישראל שימשו כאמצעי תשלום בשווקים ותרומה לצורכי ציבור בארץ ישראל מאז העת העתיקה, ועד הקמת מדינת ישראל. מלבד שמותיהם הרשמיים, המטבעות כונו בשמות שונים, על ידי תושבי הארץ. מטבעות רבים ושונים הלכו בארץ ישראל; חלקם שהוטבעו בה וחלקם שהובאו מרחוק, בשל היותה ארץ מעבר בין יבשות, אומות ותרבויות שונות, ובכלל זה עולי רגל וחיילים צבאות ופקידי מנהל של כובשים מארצות שונות, ועקב משלוחי התרומות של יהודי התפוצות ליהודי הארץ.

Another view of the vessel and the hoard (2)
כד אחסון שבור ומטבעות שנמצאו בחפירה ארכאולוגית; צבעם הירקרק-תכלכל נוצר בשל תגובת המתכת לחומרים בקרקע ובאוויר; מראה אופייני (צולם 2009)
Snodland hoard in situ
‏מטבעות נחשפים בחפירה ארכאולוגית בין שברי כד; מראה אופייני (צולם 2006)

העת העתיקה

מטבעות מתכת כאמצעי תשלום, נוצרו בתקופות קדם בתהליך הדרגתי, שבמרוצתו הסתמנו הצרכים ושימושי העיקר בהם. במאה ה-7 וה-6 לפני הספירה הופיעו מטבעות המתכת הראשונים בארץ ישראל; חלק מהאוכלוסייה הפנים את החידוש שבהמצאת המטבע העובר לסוחר, כאפשרות עדיפה ומשוכללת למסחר ותרומה, על פני סחר חליפין בטובין שהיה נהוג עד כה. במקביל, חלק אחר עדיין התייחס אליהם כאל טילים או בצעי כסף תקופה ארוכה; וכאשר הבצע היה גדול, והיה צורך בעודף על מתן תשלום, קצצו חלק מהמטבע באיזמל.

ככל הידוע, המטבע הראשון שחדרה לארץ היה הדרכמה היוונית; נמצא בירושלים מטבע טטרדרכמה (=ארבע דרכמות) ארכאי עשוי כסף שנטבע במאה ה-6 לפנה"ס.[1]

המטבע הקדום היה בתחילתו גם יחידת משקל קבועה; ולכן, נגזר שמו של השקל מפעולת השקילה. על כך למשל, מציין יעקב משורר כי "הקשר בין יחידת משקל למטבע הוא קשר ישיר ואמיץ. יחידות המשקל הקדומות נהפכו למטבעות וגם תהליך הפוך אירע במרוצת השנים".[2]

במאה ה-6 לפנה"ס שקָל השֶקל כ-11.4 גרם. בימי המרד הגדול הותאמו מטבעות היהודים למשקל המקובל של מטבעות התקופה, והם נטבעו במתכונת המָנֶה הצוֹרִי במשקל 14 גרם. במצרים נטבעו מטבעות ברונזה גדולים בימיו של השליט הממלוכי צלאח א-דין חג'י השני (מת בדמשק ב-1193) במשקל של אונקיה (35 גרם) כל אחד. "יחידת המשקל "אונקיה" השתבשה בערבית ל"אוקיה", ומאוחר יותר ל"אונז" (ounce) באנגלית". משורר מספר על צורף ירושלמי נודע שנהג בשנות החמישים, להשתמש במטבע הישראלי אגורה כמשקולת של גרם אחד.[3]

כמות ומדד

בארץ ישראל ובאירופה בתקופה שלפני המצאת המטבע נמדד העושר, או ה"רכוש" במספר הבהמות שברשותו של אדם: בהמות רכיבה, לרוב סוסים, ומקנה, צאן ובקר; למשל, בפסוק בספר דניאל: "בחיל גדול וברכוש רב",[4] פירושו ריבוי סוסים; שכן, חיל בשפות השמיות ובערבית משמעו סוס. העושר נמדד גם בהחזקת בצעי מתכת; כך למשל בפסוק: "ואברם כבד מאד בַמקנה בכסף ובזהב".[5] בצעי המתכות הללו וכן הנחושת, נמדדו ונשקלו, והוטמנו בין השאר בכדי חרס. אט אט התגבש בעולם העתיק הנוהג לייצר יחידות שקילה אחידות וקבועות במשקלן ובמראן, אשר שימשו כמטבעות. על גביהם הוטבעו (בדרך כלל בלחץ או כבישת המתכת) דמויות הרכוש החקלאי השכיח; המקנה: כבשה, פרה, עז, איל, שור, סוס וחזיר. במקביל כוננו אבני המשקל הקבועות; שמותיהם בעברית מקראית היו בין השאר: נצף, פים ובקע.

משמעויותיהן הראשוניות של מילים אחדות, עברו תמורה כאשר הומצא המטבע העובר לסוחר. בלטינית המילה pecu ונגזרותיה התייחסה למקנה או בקר, תמורות הזמן הוסיפו משמעות של כסף, רכוש ועושר; ובתרבות הרומאית נוצר הביטוי (בלטינית): pecunia non olet (=לכסף אין ריח).

הימצאותה של כמות מטבעות מוגדרת ברשות היחיד, קבעה, מאז העת העתיקה, את מעמדו הכלכלי של היחיד, ואת מדד העוני של התקופה; לדוגמה, דברי המשנה בדיון על הזכאות למתנות עניים אשר הושארו בשדה על ידי בעליו: "מי שיש לו מאתיים זוז [=שהם 200 דינרי כסף] לא יטול לקט, שכחה ופאה ומעשר עני".[6]

לעיתים, קבעו השליטים את ערך המטבע והרכב המתכות שלו, על פי מדד שכר מקובל לפרק זמן מוגדר; כך למשל, ביוון העתיקה, מטבע דרכמה אחד היה שכרו של פועל יום.

עיצוב והטבעה

מידע רב תומצת בעיצוב תבליטי מטבעות, שנטבעו בארץ ישראל. למשל במטבעות השומרונים בשכם מן המאה ה-2 וה-3 משורטטת מעין מפה של הר גריזים עד פסגתו הצפונית (א-ראס) שבה הוקם המקדש השומרוני. וכן, חומות העיר ניאפוליס (שמה הרומי, ששובש בערבית לנֵבְּלוּס) התבליטים המדויקים שמשו את הארכאולוגים בבואם לחפור באזור.

תהליך הטבעה הצריך מטיל מתכת, רושמה מאבן או מתכת (ברונזה), ומכשיר הכאה כבד.

אמצעי וסמל של ריבונות שלטונית

מטבעות הכובשים הרומאים נקצצו ונפסלו על ידי היהודים, כך נעשה במטבעות הברונזה שנטבעו באנטיוכיה בשמו של קסטיוס גאלוס מצביא הגייסות הרומאים בתקופת המרד הגדול, וכך נעשה במטבעות בר כוכבא.

מטבעות

מטבעות עוברים לסוחר בארץ ישראל בעת העתיקה (מבחר)[7]
שם מראה מתכת מדינה והשליט הטובע תאריך מידע
אדרכון, דרכמון . זהב פרס . משקלו 8.5 גרם בממוצע
דרכמה
Tetradrachm Athens 450 obverse CdM Paris
Tetradrachm Athens 450 reverse CdM Paris
. יוון העתיקה המאה ה-5-המאה ה-6 לפנה"ס ~
מטבעות יהוד מדינתא, YHD
YHD coins
YehudObverse 1
YehudReverse
. האוטונומיה היהודית בארץ ישראל כחלק מאימפריה הפרסית המאה ה-4 לפנה"ס ~
מטבע יוחנן הורקנוס
John Hyrcanus
. . המאה ה-2 לפנה"ס ~
מטבע של אלכסנדר ינאי
JanaeusCoinPhoto
. . .
מטבע של הורדוס
Herod coin1
. . . הוטבעו בו ביוונית המילים: ΒΑΣΙΛΕΩΣ ΗΡΩΔΟΥ, המלך הורדוס
מטבע של מתתיהו אנטיגונוס השני, אחרון מלכי בית חשמונאי
Mattathias Antigonos
נחושת ועופרת . בשנים 40 לפנה"ס-37 לפנה"ס ~
פרוטה נחושת ועופרת מנהל מתתיהו אנטיגונוס השני כנ"ל ~
מחצית השקל
Half Shekel
כסף מִנהל המרד הגדול בשנים 66 עד 70 ~
פרוטה (אגריפס הראשון)
Agrippa I prutah
. . המאה ה-1
מטבעות המרד הגדול
Masada coin
. . .
מטבעות בר כוכבא
Barkokhba-silver-tetradrachm
כסף (מתכת) מִנהל מרד בר כוכבא בשנים132 עד 135
מטבעות בר כוכבא
Bar Kokhba Coin
" " "
דינר, Denarius היה בראשיתו דרכמה יוונית ברפובליקה של רומא, ואחר צורף שם זה למטבעות של הקיסרים
Traianus Denarius 114 90020186
כסף רומא . על שמו נקרא מטבע בשם זה במדינות המאה ה-20:איראן, אלג'יר, אפגניסטן וירדן.
טריסית, ססטרטיוס, Sestertius
Hadrian Sestertius
כסף (מתכת) . . ערכו רבע הדנריוס

מוזכרים במקורות

בתנ"ך מוזכרים משקלות - ואין ידוע אם כבר היו מטבעות בעלי ערך דומה בתקופה שבה הוא נכתב
בספרות חז"ל
  • זוז - כינוי במקורות היהודים לדרכמה היוונית, ובהמשך לדינר הרומי. מקור השם במילה האכדית zūzu, שהתגלגלה ללשון חכמים דרך הארמית 'זוזא'.
  • טרעפיק
  • כיכר של קודש
  • מנה של קודש
  • שקל הקודש
  • כסף צורי
  • כסף מדינה
שמות ושיבושיהם

רוב המונחים הנומיסמטיים הרומאים שובשו בפי היהודים הקדמונים. למשל המילה נוֹמיסמָה, שמשמעותה מטבע, השתנתה במקורות ל-מלוזמא; ובתלמוד בבלי, מסכת ברכות נאמר: "כדי שיכיר בין מלוזמא של טבריה למלוזמא של צפורי".[9]

  • דינר זהב - שמו העברי של מטבע זהב טהור רומאי בשם: אוראוס Aureus .משקלו היה בממוצע כ-7.25 גרם, וערכו 25 דינרי כסף. לאחר נפילת האימפריה הרומית ועליית הערבים, קראו האחרונים למטבעות הזהב שלהם בשם זה.
  • מיסמס, מסימס, מסומס,[10] הוא סמיס - Semis
  • קונטרנק, קונטרונין, קרדינטס,[11] הוא קורדנס - Quadrantes
  • פונדיון,[12] הוא דופנדיוס - Dupondius
  • דיסגנים,[13] הוא דקסטנס - Dextans
  • טריסית,[14] הוא ססטרטיוס - Sestertius

שיעורים, מידות וערכים

חישובם בתקופת המשנה והתלמוד, ובכלל זה ערכי המטבעות, הוא אחת הסוגיות המסובכות והמורכבות.

ערכי מטבעות גדולים מצויים בתקופת המשנה והתלמוד (אומדנים)[15]
דינר שקל סלע דינר זהב מנה כיכר
דינר, דנאריוס 1 1/2 1/4 1/25 1/100 1/6000
שקל 2 1 1/2 2/25 1/50 1/3000
סלע 4 2 1 4/25 1/25 1/1500
דינר זהב 25 121/2 61/4 1 1/4 1/240
מנה, מינה 100 50 25 4 1 1/60
כיכר 6000 3000 1500 240 60 1
ערכי מטבעות קטנים מצויים בתקופת המשנה והתלמוד (אומדנים)[16]
פרוטה איסר פונדיון מעה אסתירא דינר
פרוטה 1 1/8 1/16 1/32 1/96 1/192
איסר, אס 8 1 1/2 1/4 1/12 1/24
פונדיון 16 2 1 1/2 1/24 1/12
מעה 32 4 2 1 1/3 1/6
אסתירא 96 12 6 3 1 1/2
דינר 192 24 12 6 2 1

ימי הביניים

התקופה הביזאנטית בארץ ישראל החלה בשנת 491, ומאז הלכו בה מטבעות השליטים הביזנטים, על רוב המטבעות הובלטו פניהם של ראשי האימפריה קיסר או קיסרית, וכן את צורת הצלב, סמל הנצרות שהייתה דת המדינה הביזאנטית. בין המטבעות הביזנטים, נודעו מטבעות מארד גדולים בממדיהם, אבל חסרים את המסר המורכב והאמנותי של המטבעות הרומיים.

התקופה הערבית בארץ ישראל החלה במאה ה-7, ובראשיתה הלכו בארץ ישראל מטבעות השליטים הביזאנטים, אולם עד מהרה החלו להטביע מטבעות משלהם, דומים במראם למטבעות השליטים הקודמים, מארד, אולם ללא סמל הצלב ועם כתובת ערבית, ואף עם כתובות ביוונית וברומית בחלק מהן.

התקופה הצלבנית בארץ ישראל החלה בשנת 1096, לאחר מסעי צלב והקמת ממלכת ירושלים, הטביעו השליטים הצלבנים מטבעות בכסף ובזהב, אשר הצלב מוטבע על כולן.

מטבעות עוברים לסוחר בארץ ישראל בימי הביניים (מבחר)[17]
שם מראה מתכת מדינה והשליט הטובע מידע
מטבע פאטימי
Caliph Al Hakim Sicily 1005
זהב מטבע הח'ליף אל-חאכִּם, הילך במרחב השליטה של השושלת הפאטימית הוטבע בשנת 1005
ביזנטין
Byzantine golden coin
זהב מטבע צלבני, הילך בממלכת ירושלים[18] מהמאה ה-12
מטבע של צלאח א-דין
Saladin 1190 mint of Mayyafariqin
. הילך בארץ ישראל בתקופת שלטונם של האיובים משנת 1190

העת החדשה

תקופת השלטון העות'מאני 1917-1517

נטבעו באירופה ובאסיה לפני ובמשך תקופה השלטון העות'מאני והיו מטבע עובר לסוחר, עד כיבוש הארץ על ידי הבריטים ב-1917.

מטבעות

מטבעות עוברים לסוחר בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית (מבחר)[19]
שם מראה מתכת מדינה והשליט הטובע תאריך מידע
דוקט
Dukat-1665
זהב מטבע איטלקי . נקרא גם פלוֹרנטִינִי (פלורין) ו-צִיקֵינו. במקורות העבריים: אדום זהב, ודוקטוס וָנזייאוס[20]
סוּלטני, טורקית: Sultani, וגם אַלְטוּן
Sultani - Osman II
זהב. הוטבע בדומה לדוקט האיטלקי מטבע עות'מאני על ידי הסולטאן מהמט השני "הכובש" מאמצע המאה ה-15 ערך המטבע השתנה בהתאם לאחוז הזהב בו, ותמיד נמוך בערכו מן הדוקט. נקרא גם אשרפי או שריפי, פלוֹרִי או פלוֹרִין, ו-שַאהִי. ובמקורות העבריים: אדום זהב, ובראשי תיבות: א"ז,[21] ו-פֶּרַח.[22]
אַקְצָ'ה כסף מטבע עות'מאני במאה ה-17, לאחר טביעת ה-פארא, הופסקה הטבעתו. אולם המשיך להסחר ולשמש להערכת נכסים גם במאה ה-18 ערכו היה כשליש הפארא, נקרא גם אַסְפֵּר וגם אשפר, אשביר. בעברית נקרא: לבן, כשמו בטורקית.
גְרוּש, קורוש
36-1336-01-500K-kost-au
. מטבע אירופי, ואחר באימפריה העות'מאנית בשם זה, נקראו מספר מטבעות העשויים בגדלים ומתכות שונות, לפי רצונם של השלטונות העות'מאניים שהפיקו אותם נקרא גם אַסַדִי, אַרְיֵה,[23] ו-רִיאֵל
פיאסטר Piastre
1293 Ottoman 2 piatres
. עות'מאני . בשלהי המאה ה-19 נקרא גם גרוש בחלק מהאימפריה העות'מאנית
זוּלֻטָה . כסף ~ ~ זהב בלשון הסלביות. נקרא גם צהוב, ערכו 30 פארא
מַיְּידִיש . כסף מטבע עות'מאני. נקרא על שם מועאיד, סולטאן ממלוכי במאה ה-15 ~ ~
פַּארַא, טורקית: para
36-40P-1336-04-kost
Ottoman coin (40 para) @1918
כסף מטבע עות'מאני . ערכו ירד במשך הזמן כחלק 1/30 מגרוש ולבסוף 1/40.
במקורות העבריים נקרא המטבע: פרה או פאר"ה, וברבים פרו"ת,[24] מיידיש (על שם מטבע עות'מאני אחר בשם זה), או מאידי ; בערבית קטעה מצריה; ובעברית: חתיכה[25]
פלוס . נחושת . . 20 פלוס שווים פארא
נפוליאון או לירה פרנצויז (לי"פ)
Napo coin
זהב מטבע צרפתי המאה ה-19 מטבע זהב צרפתי, 900 אלפיות, 21.6K, משקל 6.4516 גרם מתוכם 5.8064 גרם זהב טהור 24K.

נאפוליון אחד שווה 20 פרנק צרפתי.

הטבעתו החלה במאה ה-19 על ידי נפוליאון בונפרטה ולכן הוא נקרא גם 'נפוליון'. על המטבע דיוקנו של נפוליאון בצד אחד וסמל המלכות הצרפתי בצדו השני.

כתר או קרונה
AHKcoin 1 1893 obverse
ברונזה מטבע של הקיסרות האוסטרו-הונגרית שלהי המאה ה-19

מוזכרים במקורות

  • כיס, או כיסה, צרור של 500 גרוש עות'מאני
  • מג'ידי או מג'ידה (Mecidiye, Medjidie)‏- 1/5 לירה טורקית לאחר הטנזימאט[26]
  • בישליק (Beşlik)
  • מטליק
  • גרוש או פיאסטר - 1/100 של לירה (טורקית או מצרית)[26]
  • לירה פרנצויז המכונה בקיצור לי"פ - נאפוליון זהב, מטבע זהב צרפתי = 20 פרנק[26]

בשלהי התקופה העות'מאנית

החלוץ איש ביל"ו חיים חיסין שעלה לארץ עם חבריו מרוסיה הצארית בראשית תקופת העלייה הראשונה, תיאר ביומנו ב-23 באוגוסט 1882, אי-סדר רב ביחידות המשקל הנהוגות בשווקים ביפו: רוטל, גונטר ואונקיה. מאזני המשקל אינם אחידים וגודלם משתנה מסוחר לסוחר. הפיקוח השִלטוני נעדר, וכתוצאה מכך רבתה ההונאה בשקילת הסחורות השונות. התשלום נעשה בערב רב של מטבעות עוברים לסוחר; ואי-סדר שורר בשעריהם ובערכם, המשתנה מאתר לאתר.

"קשה לי לעמוד על ערך הכספים המקומיים. שטרות-כסף אין, אלא רק מצלצלים.

מטבעות-הזהב הן: לירה, 2 לירות, 5 לירות, 1/2 ו-1/3 לירה. הלירה (כתשעה רובל ורבע, בהתחשב בשער הכסף) היא 141 גרוש (או פיאסטר).

מטבעות-הכסף הן: מג'ידי (יש גם 1/2 ו-1/4) - 26 גרושים. או אוזרי - 3/4 6 גרושים; בישליק (יש גם 1/2 ו-1/4) שווה 1/2 8 אוזרי. ערכן של שתי המטבעות האחרונות נמוך ביותר.

אחריהן הנחושת.

מטבע של גרוש אין. שם זה חל בערים שונות על סכומי-כסף שונים. בלירה יש, למשל, 141 גרושים יפואים, 108 קושטאים, 125 ירושלמים וכדומה. באותה ממלכה יש צורה שונה למטבע-הנחושת במצרים, ביפו, בבירות; ובבירות לא יקבלו את נחושת יפו, וחוזר חלילה.

אם נביא בחשבון שיחד עם המטבעות הטורקיים מתגלגלים הרבה מטבעות זהב וכסף צרפתיים, אוסטריים, אנגלים, רוסיים ואחרים, מובן כמה קשה להתמצא בכל זה.".[27]

תקופת המנדט הבריטי

מדינת ישראל

10 Agorot coin

עשר אגורות סדרה חדשה

ראו גם

לקריאה נוספת

  • לאו קדמן, אריה קינדלר, המטבע בארץ-ישראל : ובעמים ימי קדם ועד ימינו, תל אביב, הוצאת דביר ולדעת, 1963
  • מרדכי נרקיס, מטבעות ארץ ישראל, ירושלים : הוצאת מוסד ביאליק, תרצ"ו-תרצ"ט 1938
  • יעקב משורר, אוצר מטבעות היהודים, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשנ"ח-1997
  • יעקב משורר, הצד השלישי של המטבע, (עורכת: חנה עמית), ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ו-2006
  • יעקב משורר, אמצעי תשלום קדומים, משקלות ומטבעות, (עורך: רוני רייך), חיפה : מוזיאון ראובן ועדית הכט, אוניברסיטת חיפה, תשנ"ח 1998
  • צבי שטאל, המטבעות בארץ-ישראל בתקופה ההלניסטית, תל אביב: הוצאת לידרמן, 1987
  • צבי שטאל, המטבעות בארץ ישראל בתקופה הרומאית, תל אביב: הוצאת לידרמן, תשמ"ז 1986
  • צבי שטאל, המטבעות בארץ ישראל בימי הביניים, תל אביב: הוצאת לידרמן, תשמ"ח 1988
  • אריה קינדלר, מטבעות ארץ-ישראל : אוסף בנק ישראל, ירושלים : הוצאת כתר, תשל"א-1971
  • איתמר עצמון, הצד השלישי של המטבע - היסטוריה תרבותית ופוליטית של ארץ ישראל והעם היהודי בראי המטבעות, מדור קבוע המופיע במגזין סגולה, החל מיולי 2011‬
  • יגאל ארקין, השטרות והמטבעות בישראל 2006-1927, ירושלים : הוצאת בנק ישראל, 2006
  • שמעון רובינשטיין, מטבעות, מידות ומשקלות: מראשית המאה ה-19 ועד לתקופת המעבר מהשלטון הטורקי לבריטי בארץ ישראל, ירושלים: (בהוצאת המחבר), 1997
  • שמעון רובינשטיין, המשבר המוניטארי בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, ירושלים: (בהוצאת המחבר), 2008
  • יעל ויילר ישראל, עקבות ואותות במטבעות ישראל, עתמול, 221, יד יצחק בן-צבי, 2012, עמ' 6-3
  • שמואל אביצור, הפרק: המטבע, בתוך: חיי יום-יום בארץ ישראל במאה התשע עשרה, ירושלים: הוצאת א' רובינשטיין והוצאת עם הספר, תשל"ו, עמ' 295-290

לוחות: שערי מטבעות ושמותם

כתבי עת

קישורים חיצוניים

מחקרים

הערות שוליים

  1. ^ נמצא בחפירות לשם בנית בנייני האומה ליד גבעת רם בירושלים ב-1960, על ידי הסטודנט ולימים הפרופסור יעקב משורר. ראו: יעקב משורר, הצד השלישי של המטבע, עמ' 20.
  2. ^ יעקב משורר, הצד השלישי של המטבע, עמ' 55.
  3. ^ יעקב משורר, הצד השלישי של המטבע, ירושלים, עמ' 55.
  4. ^ ספר דניאל, פרק י"א, פסוק י"ג.
  5. ^ ספר בראשית, פרק י"ג, פסוק ב'.
  6. ^ משנה, פאה, ח, ח.
  7. ^ על פי יעקב משורר, אוצר מטבעות היהודים, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי.
  8. ^ ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק א'; ספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוק כ"ה; ספר במדבר, פרק י"ח, פסוק ט"ז; ספר יחזקאל, פרק מ"ה, פסוק י"ב.
  9. ^ תלמוד בבלי, ברכות, נג ע"ב.
  10. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, פרק א', הלכה א'.
  11. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, פרק א', הלכה א'.
  12. ^ משנה, בבא מציעא, ד, ה.
  13. ^ ירושלמי, מעשר שני, א, ב.
  14. ^ המוזכרת במשנה, שבועות, ו, ג
  15. ^ על פי עדין שטיינזלץ, מדריך לתלמוד, ירושלים: הוצאת כתר, 1984.
  16. ^ על פי עדין שטיינזלץ, מדריך לתלמוד, ירושלים: הוצאת כתר, 1984.
  17. ^ על פי יעקב משורר, אוצר מטבעות היהודים, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשנ"ח-1997.
  18. ^ ראו: יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, א-ב, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"א-1971, עמ' 379-375.
  19. ^ על פי יצחק בן-צבי, ארץ ישראל ויישובה, בימי השלטון העות'מאני, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תשט"ו-1955.
    שולמית לסקוב (עורכת), מרשומות אחד הביל"ויים, חיים חיסין, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשנ"א.
  20. ^ אגרת ר' חיים ן' עטר מירושלים לחברי ועד "מדרש כנסת ישראל" באיטליה (1742), בתוך: אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, רמת גן: הוצאת מסדה, 1971, עמ' 274.
  21. ^ אגרת ר' חיים ב"ר טוביה כ"ץ מווילנא, מצפת (1810), בתוך: אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, עמ' 339.
  22. ^ אגרת בני הישיבה בירושלים, בתוך: אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, רמת גן : הוצאת מסדה, 1971, עמ' 163, 171.
  23. ^ אגרת על עלית אברהם רויגו וסיעתו, בתוך: אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, עמ' 237.
  24. ^ אגרת ר' אברהם ישמעאל חי סנגויניטי מעכו לאביו במודינא, בתוך: אברהם יערי (עורך), אגרות ארץ ישראל, עמ' 256; אגרת ר' יוסף סופר מצפת, עמ' 298.
  25. ^ ראו למשל: אגרת ר' אברהם ישמעאל חי סנגויניטי מעכו לאביו במודינא, אברהם יערי, אגרות ארץ ישראל, רמת גן: הוצאת מסדה, 1971, עמ' 255.
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 26.3 26.4 יעקב משורר ודב גנחובסקי, הקדמה, שישים תעודות כלכליות מארץ-ישראל, מוזיאון ישראל, 2001.
  27. ^ חיסין, מרשומות אחד הביל"ויים, עמ' 65
אלה קושניר-שטיין

אלה קושניר-שטיין (ברוסית: Алла Шулимовна Кушнир;‏ 11 באוגוסט 1941, מוסקבה; ברית המועצות – 2 באוגוסט 2013, תל אביב) הייתה פרופסור לנומיסמטיקה באוניברסיטת תל אביב, ושחמטאית בדרגת רב אמן לנשים וגדולת השחמטאיות הישראליות בכל הזמנים (אף עלי פי שאת רוב הקריירה השחמטאית שלה עשתה כשחמטאית סובייטית). זכתה שלוש פעמים בתואר סגנית אלופת העולם בשחמט לנשים, ושלוש פעמים במדליית זהב קבוצתית ואישית באולימפיאדת השחמט (פעמיים כחברת נבחרת ברית המועצות, ופעם אחת כחברת נבחרת ישראל).

בשנת 1962 השיגה את הדרגה אמן בינלאומי לנשים ובשנת 1976 הפכה לרב אמן לנשים.

בשנת 1973 עלתה לישראל.

נפטרה סמוך ליום הולדתה ה-72. תרמה את גופתה למדע.

אקצ'ה (מטבע)

אקצ'ה (בטורקית: Akçe; בטורקית עות'מאנית: آقچه) היה מטבע באימפריה העות'מאנית עשוי כסף.

במשך תקופות ארוכות היה האקצ'ה יחידת הכסף העיקרית באימפריה העות'מאנית.

התקופה העות'מאנית בארץ ישראל - מונחים

התקופה העות'מאנית בארץ ישראל ארכה כארבע מאות שנה, משנת 1517 עד 1917, ומונחים רבים בשפה הטורקית החדשה והערבית, שחלקם שנוצרו או השתמעו בעקבות השלטון העות'מאני, השתרשו מאז בשפה ובתרבות העברית, כמו בתרבות הארצישראלית בכללה. חלקם נוצרו לפני התקופה העות'מאנית, ומקורם משפות הכובשים והפולשים הקודמים: פרסית, מונגולית, וערבית ללהגיה, השתמרו מתקופות קדומות: הערבית, הצלבנית והממלוכית.

הובאו בערך המונחים העיקריים, בתעתיק וההיגוי המקובלים ביישוב, הגם שאופן הגייתם של המונחים השתנה במקצת, בין אתרים ובמשך השנים; ואשר נעשה בהם שימוש בספרות, באמנות, ובאדריכלות הארצישראלית והעברית לדורותיה, בהיסטוריוגרפיה הישראלית, בספרות החוק והמשפט האזרחי והצבאי של מדינת ישראל.

יגאל רונן (פרופסור)

יגאל רונן (נולד ב-16 באוגוסט 1940) הוא פרופסור מן המניין להנדסה גרעינית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, חוקר, מייסד האגודה הישראלית למדעי הגרעין ואספן מטבעות ארץ ישראל לתקופותיה. עוסק בתחומים: תאוריה של כורים גרעינים, מדע הגרעין, היתוך גרעיני, פילוספיה של המדע וארכאולוגיה.

יהוד מדינתא (מטבע)

יהוד מדינתא, (במקור המקראי: יהֻד מְדִינְתָּא), הוא כינויה של קבוצת מטבעות כסף זעירים מטיפוסים שונים, במשקל 0.15 עד 0.75 גרם, אשר הוטבעו על ידי יהוד מדינתא, רשות הממשל העצמי היהודי בארץ ישראל בחבל יהודה במאה ה-6 לפנה"ס, בתקופה הפרסית.

יעקב משורר

יעקב משורר (ט"ו באב תרצ"ה 14 באוגוסט 1935 - 23 ביוני 2004) היה מומחה ישראלי לנומיסמטיקה ובמיוחד במטבעות ארץ ישראל, שימש כאוצר ראשי לארכאולוגיה במוזיאון ישראל בירושלים, וכיהן כפרופסור במחלקה לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית.

מטבעות בר כוכבא

מטבעות בר כוכבא הם מטבעות, שהוטבעו שוב ושוב על ידי המִנהל הבר-כוכבאי והיו בשימוש בזמן מרד בר כוכבא.

מטבעות עתיקים על בולי מדינת ישראל

ב-16 במאי 1948, יומיים לאחר הכרזת העצמאות, הונפקו בישראל בולי הדואר הראשונים, הידועים בשם בולי דואר עברי. בעיצוב בולים אלו שולבו מטבעות עתיקים, שהוטבעו במהלך המרד הגדול ובמהלך מרד בר כוכבא. מוטיב המטבעות העתיקים המשיך להופיע כמרכיב משמעותי בבולי ישראל שהונפקו עד מחצית שנות החמישים, ומאז הונפקו מעת לעת בולים נוספים, כמו גם חותמות דואר ודברי בולים, בהם שולבו מטבעות עתיקים כמרכיב משני.

בבולי השנים הראשונות הוצגו בעיקר מטבעות שהוטבעו על ידי השליטים היהודים בארץ ישראל כחלק ממלחמתם בשלטון הרומאי. בבולים, ובפריטים בולאיים אחרים, שהונפקו בשנים מאוחרות יותר ניתן ייצוג גם למטבעות שהוטבעו בתקופות אחרות או על ידי השלטון הזר בארץ ישראל.

מרדכי נרקיס

מרדכי נרקיס (כ"ו בכסלו תרנ"ט, 10 בדצמבר 1898, פולין - כ"ג באדר ב' תשי"ז, 26 במרץ 1957, ירושלים) היה חוקר אמנות ישראלי, אוצר עברי, ומנהל מוזיאונים.

סולטאני

סולטאני (בטורקית: Sultani) היה מטבע זהב עות'מאני במשקל 3.45 גרם, אשר הוטבע לראשונה בתקופת הסולטאן מהמט השני במאה ה-15. הוטבע גם במִטבעות במצרים, טריפולי ואלג'יריה.

לסולטאני היו שמות רבים; הוא נקרא אַלְטוּן (כלומר זהב, או זהוב), וגם אשרפי או שריפי, פלוֹרִי או פלוֹרִין, ו-שַאהִי.

במקורות העבריים נקרא המטבע: אדום זהב, ובראשי תיבות: א"ז, ו-פֶּרַח.

פליסיאן דה סוסי

לואי פליסיאן ז'וזף קניאר דֶה-סוֹסִי (Louis Félicien Joseph Caignart de Saulcy;‏ 19 במרץ 1807 - 4 בנובמבר 1880), ארכאולוג צרפתי בן המאה ה-19 הידוע בזכות חפירותיו בבעל בק ובירושלים, הנחשב לאחד מאבות הארכאולוגיה המקראית. דה סוסי היה מאבות הארכאולוגיה, בן זמנו ועמיתו של פרוספר מרימה, ידוע כיום בזכות חפירותיו באתרים שונים בירושלים, לרבות קברי המלכים, אך גם בזכות פרשנויות הנחשבות כיום ללא מדעיות שנתן לממצאיו, כגון זיהוי קברי המלכים בירושלים עם מלכים מקראיים שונים.

שקל

שקל (באכדית: šiqlu שיקלו) היא מידת משקל עתיקה או מטבע קדום, ומטבע ישראלי מודרני בעת החדשה. שמשמש ככסף.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.