מטבח

מטבח הוא חדר בבית המגורים המשמש להכנת מזון. המטבח המודרני כולל, בדרך כלל, תנור אפייה, תנור מיקרוגל, כיור המשמש לניקוי כלי הכנת המזון וכלי האכילה, ולעיתים מדיח כלים, ומקרר לאחסון המזון. חלק מהמזון מאוחסן במזווה הסמוך למטבח. המילה מטבח משמשת במובן מושאל גם ככינוי לתרבות הקולינרית של עם או אזור מסוים (כגון המטבח הגרמני או המטבח הצרפתי).

אף שמטרתו העיקרית של המטבח היא הכנת מזון, המטבח מהווה לעיתים, בהתאם לגודלו של בית המגורים, אתר מרכזי ומעין חדר מגורים.

Cocina-rafax
מטבח מערבי מודרני הכולל תנור אפייה וארונות אחסון מזון וכלי אוכל

התפתחות המטבח

Mikveh Israel old kitchenware
תצוגת כלי מטבח שהיו בשימוש במקווה ישראל

התפתחות המטבח קשורה בקשר ישיר להתפתחות שיטות הבישול ובעיקר שיטות חימום המזון ואפייתו. עד המאה ה-18 הייתה האש אמצעי החימום היחיד ובהתאם לכך נבנה המטבח סביב תנור מרכזי (בדרך כלל המופעל על ידי עצים או פחמים). עם גילויי אמצעי חימום חדשים (המבוססים על חשמל או גלי מיקרו) השתנה מראהו ומבנהו של המטבח באופן גורף ומשמעותי. השפעה נוספת על צורתו של המטבח הייתה התרחבות השימוש בביוב וצנרת מים זורמים (אף שזו הומצאה כבר באלף השלישית לפני הספירה) - והוספת כיורים למטבח פתרה את הצורך בהבאת מים מהפלג הסמוך או הבאר הסמוכה.

העת העתיקה

המטבח בעת העתיקה, כפי שידוע לנו מכתבים שנשמרו מיוון העתיקה היה אטריום - חדר מקורה הסמוך לחצר פתוחה.

בבתי עשירים היה חדר המטבח חדר נפרד, בדרך כלל סמוך לחדר הרחצה, על מנת לאפשר לאש המצוייה במטבח לחמם מים אשר שמשו גם לרחצה. בקרבת המטבח היה מצוי בדרך כלל חדר מזווה קטן.

בתקופת האימפריה הרומית, במרבית הבתים לא היו מטבחים, והבישול בוצע במטבחים מרכזיים גדולים. בבתי העשירים (הוילות) היו מטבחים גדולים אשר איפשרו הכנת סעודות למשתתפים מרובים. מטבחים אלה נמצאו במרחק מה ממבנה האירוח והמגורים על מנת למנוע מהעשן להיכנס לחדרי המגורים. המטבחים היו סמוכים למגורי העבדים של בעלי הבתים, מאחר שהעבדים סייעו בתפעול המטבח, על פי הוראות טבחים קבועים או טבחים שנשכרו לצורך הכנת סעודות. במטבחים אלה לא היו ארובות.

ימי הביניים

אירופה

המטבחים בבתים המארכים באירופה של ימי הביניים היו סביב האש שבערה בנקודה הגבוהה ביותר במבנה. המטבחים היו בכניסה לבתים, סביב המדורה. בבתים אלה לא היו ארובות, וחור בתקרת המבנה אפשר את צאת העשן.

בבתי האצולה באירופה היו המטבחים חדר נפרד בקומה התחתונה של הבניין, במטרה להפרידו מהחדר המרכזי של המצודה בה נאכלו הארוחות והתקבלו האורחים.

המטבחים באירופה השתנו באופן מועט ביותר במהלך ימי הביניים. הם היו חשוכים, מלאי עשן ולכלוך וכונו בשל כך "מטבחי עשן". בערים אירופאיות במאות ה-10 עד ה-12, המטבחים היו אש פתוחה במרכז החדר. בבתי העשירים הוקצה חדר נפרד בקומה עליונה של המבנה למטבח (האורוות היו בקומה התחתונה, וחדרי המגורים בקומה השנייה).

בטירות ובמנזרים היה המטבח במבנה נפרד.

Smoke kitchen
"מטבח עשן" בשווייץ

עם המצאת הארובה הועבר מקור האש מאמצע החדר לקיר צדדי. ראשית נבנו "אחים" מלבנים ומלט, ובהם נתלו סירי ברזל, ברונזה ונחושת אשר החליפו את כלי החרס שהיו בשימוש בתקופות קודמות. המוט עליו נתלו הסירים ניתן היה להזזה מעלה ומטה על מנת לשלוט בטמפרטורת בישול המזון.

לאונרדו דה וינצ'י המציא מכשיר אוטומטי המסתובב ומאפשר צלייה אחידה של בשרים.

החל מימי הביניים המאוחרים, פחת השימוש במקור החום של המטבח כמקור החום של המבנה כולו, ונבנו "אחים" בחדרים שונים. מאוחר יותר נבנו תנורי לבנים אשר מנעו מהעשן להתפזר בחדרי המגורים של בני האצולה.

המטבח הבינימי נותר בלא שינוי באזורים כפריים עד אמצע המאה ה-20, ובמזרח אירופה, לעיתים גם עד נפילתו של הגוש המזרחי.

יפן

התנורים הראשונים שהתגלו ביפן התפתחו בין המאה השלישית למאה השישית. תנורים אלה שנקראו "קאמדו" היו עשויים חימר וטיט, והוסקו על ידי עץ או פחם. לתנורים היה פתח בחזיתם ופתח בחלקם העליון בו יכלו לתלות את סיר הבישול. קודם להמצאת התנורים (ואף לאחר מכן - עד אמצע המאה ה-18) נעשה שימוש בבורות שהוסקו בפחמים. לרוב התקיימו שני סוגי התנורים במקביל, כאשר התנור שימש לחימום אורז, ואילו בור ההסקה שימש לחימום הבית ולבישול מרקים.

מטבח אמריקאי קולוניאלי

באמריקה הקולוניאלית, בדומה למטבח האירופי של ימי הביניים, האח אשר חיממה את בקתת העצים שימשה גם למקום הבישול המשפחתי. רק מאוחר יותר הפך המטבח לחדר נפרד.

מדינות דרום ארצות הברית, בשל אופיין הסוציאלי והתפתחות בתי האחוזה הקולוניאלים, הפרידה את חדר המטבח אשר נוהל על ידי העבדים מהאזורים בהם התגוררו הלבנים בעלי העבדים.

בשל החום הרב במטבחים של האחוזות הדרומיות הקפידו הלבנים שלא להיכנס אליהן, והן נבנו בחלק מהמקרים במבנים נפרדים, וביתר המקרים במרוחק מחדרי האוכל והאירוח.

עידן התיעוש

הפיתוחים הטכנולוגיים של המהפכה התעשייתית הביאו לשינויים מרחיקי לכת במבנה המטבח הביתי. המצאתם של תנורי הברזל, אשר כיסו את האש לחלוטין והיו יעילים יותר הביאה להפחתת אובדן האנרגיה ו"הוצאתו" של העשן מהמטבח. תנור פרנקלין משנת 1740 שימש במקורו לחימום ולא לבישול, אולם בשנת 1800 תיכנן בנג'מין תומפסון האנגלי את "תנור רמפורד" ששימש לבישול - ואיפשר בישול בכמה סירים בו זמנית. תנור זה יכל לשמש רק במטבחים הגדולים של בתי האצולה בשל גודלו, ולא אפשר שימוש במטבחים קטנים.

"תנור אוברלין" היווה פיתוח קטן יותר של תנור רמפורד. המצאה זו משנת 1834 הפכה להצלחה מסחרית בארצות הברית - ו-90,000 תנורים נמכרו במהלך שלושים שנים. תנורים אלה עדיין הוסקו בעץ, על אף השימוש בגז לתאורה.

תופעת העיור של המחצית השנייה של המאה ה-19 הביאה להפתחות נוספת של המטבחים. בשל המיקום המועט בערים נבנו חדרי מטבח קטנים יותר (אשר שימשו גם כחדרי מגורים). הבנייה הצפופה בקומות הביאה להכרח בהתפתחות הביוב העירוני וניקוז הדירות בכלל (חדרי הרחצה) והמטבחים בפרט. בתקופה זו נעשה לראשונה שימוש בגז לחימום ובישול מזון.

בראשיתה של המאה ה-20 נכנס החשמל למטבח, אולם התנורים החשמליים לא היו פופולריים. התנור החשמלי הראשון הוצג בשנת 1893 בהתערוכה העולמית של שיקגו אולם רק בשנות ה-30 של המאה ה-20 החלו תנורים אלה להימכר בצורה מסחרית.

השינויים הסוציאליים שנבעו מהמהפכה התעשייתית תרמו אף הם להתפתחות המטבח המודרני. משפחות שעבדו במפעלים נאלצו להתגורר בדירות צפופות בנות שני חדרים, בבניינים בעלי חמש ושש קומות. חדר המטבח היה למעשה חדר המשפחה ביום וחדר שינה בלילה. חיבור הבתים למערכת מים זורמים כללה בדרך כלל חדר שירותים אחד בכל קומה וברז מים אחד בכל קומה. בכל דירה היה תנור בישול אחד המוסק בעצים. רק בתחילת המאה ה-20 החלו לחבר את כל הדירות למים זורמים.

שינויים אלה התייחסו רק למגורי המעמדות הנמוכים. מטבחי המעמדות הגבוהים נותרו בלא שינוי - המטבחים הגדולים של בתי האחוזות ובתי האצולה תופעלו על ידי המשרתים, אולם שימוש בתנורי חשמל הביא למטבחים פחות עשנים. שינוי שהופיע בבתי האצולה במאה ה-18 וה-19 היה ריצוף המטבח ובניית ארונות לאחסון כלי המטבח (אשר קודם לכן אוחסנו על מדפים).

מעמד הביניים שנוצר באמצע המאה ה-19 ניסה לחקות את מטבחי האצולה במטבחים קטנים יותר בדירותיהם העירוניות. מטבחים אלה שימשו חדר אוכל לבני המשפחה ולא חדר אוכל למשרתים (למעמד הביניים החדש היה מספר מועט של משרתים, אם בכלל).

המטבח המודרני

Frankfurterkueche
מטבח פרנקפורט על פי עקרונות טילור

יציאתם של כל בני המשפחה לעבוד הביאה בשנת 1926 לפיתוחו של מטבח פרנקפורט. מידות מטבח זה היו 1.9 מטרים על 3.4 מטרים ותכנונו היה קבוע. מטרת מטבח זה הייתה לאפשר בישול בזמן מינימלי ובעלות נמוכה יותר, וזאת על מנת לאפשר לנשים לעבוד מחוץ לבית יותר שעות. מטבח זה נבנה בכ-10,000 בתים שתוכננו על ידי האדריכל ארנסט מאי בפרנקפורט.

רעיון הסטנדרטיזציה שמקורו במטבח טיילור הפך למאפיין של המטבח המודרני. בכל מטבח מודרני ישנם ברזי מים קרים וחמים, תנור חשמלי וכירת גז או חשמל. הרעיון של ארונות אחידים ("מטבח שוודי") מקורו אף הוא במטבח טיילור.

גישה זו של צמצום שטח המטבח הגיעה לשיא קיצוניותה במטבחו של לואיג'י קולאני משנת 1969 - בו ישב הטבח על כיסא מסתובב, וכל מכשירי המטבח היו מסודרים סביבו.

השלטונות הקומוניסטיים בארצות מזרח אירופה ראו את הבישול כ"הכרח" הדורש זמן מינימלי שכן הוא מבזבז את זמנה של האישה אשר צריכה לעבוד כמו הגבר במפעלים ולא בבית. כמו כן, נבנו בארצות אלה שיכונים רחבי הקף בעלויות נמוכות. שיקולים אלה הביאו לסטנדרטיזציה של המטבחים בגוש המזרחי. בגרמניה המזרחית ה"מטבח הסטנדרטי" היה חדר ששטחו 4 מ"ר, ללא חלונות, שהיה בסמוך לחדר האוכל וחדר המגורים (שטח הדירה היה קבוע - 55 מ"ר).

סוף המאה ה-20

הפיתוחים הטכנולוגיים, ובייחוד אפשרויות הבידוד, מיזוג האוויר והוצאת הריחות של שנות ה-80 הביאו לכך שאפשר היה לאחד את המטבח עם חדר המגורים - דבר שלא התאפשר קודם בשל החום במטבח והריחות היוצאים ממנו.

קודם לשנות ה-80 נעשו ניסיונות מועטים ביצירת "מטבח בטוח" לדוגמה "בית וילי" של פרנק לויד רייט משנת 1934 ו"בית ג'ייקובס" משנת 1936. במטבחים אלה הואר המטבח בחלונות בתיקרתו שאיפשרו גם איוורורו.

שילוב המטבח מחדש בחדר המגורים (לאחר כ-150 שנות הפרדה) מקורו בשינוי נקודת המבט לגבי הבישול - לא עוד צורך הדורש זמן שיש לצמצמו למינימום, אלא אומנות שניתן לעשותה בפני האורחים ובני המשפחה ובחברתם. גישה זו השתלבה בצמצום הפופולריות של ארוחות "המזון המוכן" או "המזון הקפוא" שהיו פופולריות בשנות ה-50 וה-60. כמו כן אפשרו מטבחים פתוחים לאם המשפחה לשמור על ילדיה שהיו בחדר המגורים בעודה מבשלת.

המטבחים הפתוחים אפשרו מגמות של אופנות בעיצוב המטבח, שהפך יותר ויותר אופנתי, ו"נושא לשיחה" עם האורחים.

תכנון המטבח הביתי

Beecher kitchen
המטבח הארגונומי של ביצ'ר

תכנון המטבח הוא מושג חדש יחסית. במשך מאות שנים נבנה המטבח כאחד מחדרי הבית - חדר מרכזי ביותר, אך לא נעשה במערב אירופה תכנון מיוחד לריהוט המטבח (בניגוד לעקרונות הפנג שווי המסורתיים בסין שהקפידו גם על מיקום ריהוט המטבח). העיצוב המודרני של המטבח מקורו בספרה של קתרין ביצ'ר "תזה של כלכלה ביתית" (A Treatise on Domestic Economy) משנת 1843. בספר זה, שנערך מחדש על ידי אחותה הרייט ביצ'ר סטו ויצא לאור בשם "ביתה של האישה האמריקאית" (The American Woman's Home) בשנת 1869 נעשה לראשונה תכנון של מטבח מודרני על פי שיקולים ארגונומיים.

המטבח כלל מדפים על הקירות, שטחי עבודה נרחבים המחולקים לתפקידיהם השונים: הכנת מזון ובישולו.

כריסטין פרדריק פרסמה בשנת 1913 סדרת מאמרים הדנים בניהול המטבח בעקבות העקרונות הטיילוריסטים של המטבח המודרני. מאמרים אלה השפיעו על האדריכלים ומתכנני המטבחים בגרמניה ואוסטריה ובהם ברונו טאוט, ארנה מייר ומרגרט שוט ליהוטצקי.

בארצות הברית נערכו בשנות ה-30 וה-40 ניסיונות להביא לסטנדרטיזציה ויעול של המטבח, ונקבע "משולש המטבח" על שלוש הפונקציות שלו: אחסון מזון, הכנתו ובישולו (פונקציות שהוגדרו עוד בספר של קתרין ביצ'ר), וכי שלוש הפונקציות צריכות להשפיע על מיקום הריהוט במטבח שיקל על ביצוע הפעולות בו.

הדרישה שלא יהיה ריהוט מטבח המפריע במעבר מפעולה לפעולה הביא לעיצוב חמישה סוגי מטבחים:

  • מטבח טור- כל רהיטי המטבח מסודרים בטור אחד לאורך קיר. מצב זה אינו אופטימלי ונעשה רק בעת מחסור במקום.
  • מטבח דו טורי - מטבח בו ריהוט המטבח מסודר לאור שני קירות מקבילים. באחד התנור והכיור, באחר המקרר.
  • מטבח L - מטבח בו ריהוט המטבח מסודר לאורך שני קירות ניצבים.
  • מטבח U - מטבח בו ריהוט המטבח מסודר לאור שלושה קירות ניצבים.
  • מטבח אי - הקיים בעיקר במטבחים פתוחים - במצב זה ריהוט המטבח מסודר ברובו בצורת L או U, כאשר אחת הצלעות מופרדת משאר הריהוט והיא מהווה "אי" המפריד בין המטבח לחדר המגורים.

סוגי מטבח אחרים

מטבחים ציבוריים

מטבחים ציבוריים מצויים במסעדות, בתי מלון, בתי חולים מחנות צבא ומוסדות ציבוריים אחרים. מטבחים אלה הם מטבחים תעשייתיים החייבים לציית לתקנות וחוקי בריאות הציבור.

מטבחים אלה משמשים בדרך כלל לניסוי טכנולוגיות בישול חדשות. כך לדוגמה, "התנור חוסך האנרגיה" של בנג'מין תומפסון נוסה לראשונה במטבחי מסעדות במאה ה-19 ועברו למעלה מ-30 שנה עד שהחל שימוש בתנור במטבחים פרטיים.

מטבחים אלה מאופיינים לרוב בקירות אריחים (בדומה לחדרי אמבטיה בבתים פרטיים), ובמשטחי פלדת אל חלד - משטחים אשר קל לנקות ולחטא אותם, והם עמידים בפני חומרי ניקוי.

במטבחים ציבוריים נעשה לרוב שימוש בתנורי גז הקלים לשימוש ולחימום מהיר, ופחות בתנורים חשמליים.

שיטות בישול המזון המהיר הביאו לכך שמטבחי מסעדות המזון המהיר רק "מסיימות" את הכנת המזון המוכן במטבחים מרכזיים, ולכן מטבחי מסעדות אלה כוללים אמצעי חימום בלבד, ולא אמצעי בישול.

מטבחים צפופי מקום כגון מטבחי ספינות, צוללות ורכבות עוררו תמיד קשיים לטבחים העובדים בהם, והפתרון כלל בדרך כלל הכנת המזון מראש וחימומו עבור הנוסעים. המצאת תנור המיקרוגל, שנועד במקור עבור אסטרונאוטים בחלליות הקל על חימום המזון במטבחים קטנים אלה.

Food tech room Marling
כיתת לימוד שימוש במטבח בבית ספר בגלוסטרשייר באנגליה

מטבחים לימודיים

החל מאמצע המאה ה-20 נהוג ללמד שיטות הכנת מזון בבתי ספר. לצורך זה נבנו כיתות מיוחדות, בהן התקנו תנורים וכיורים אישיים לתלמידים, וכן עמדות הדגמה כלליות עבור המורה המכילות את מלוא הציוד המקובל במטבחים.

ראו גם

לקריאה נוספת

גליסיה

גליסיה (Galicia בספרדית, Galicia/Galiza בגליסית, בשתי השפות נהגה ɡaˈliθjɐ, גלית'יה), "גאליציאה" במקורות העבריים, ו"גליקיה" במקורות הערביים - קהילה אוטונומית בקצה הצפון-מערבי של ספרד. היא גובלת בקהילות האוטונומיות אסטוריאס וקסטיליה ולאון ממזרח, בפורטוגל מדרום ובאוקיינוס האטלנטי מצפון וממערב.

גרזן

גרזן הוא כלי בעל להב בולט, המשמש ככלי עבודה, כלי מטבח, כלי לכריתת עצים וככלי נשק קר עוד מהתקופה הפרה-היסטורית. הגרזן בנוי מידית ארוכה שבקצהּ מותקן להב כבד ורחב.

המטבח ביוון העתיקה

המטבח ביוון העתיקה התאפיין בעיקר בסגפנותו שהתפתחה על רקע הקשיים בהפקת המזון. קשיים אלה נבעו ממבנה השטח ומשיטות החקלאות של יוון העתיקה. המטבח התבסס על מה שמכונה "השלישייה הים תיכונית": קמח, שמן זית ויין.

המטבח האיטלקי

המטבח האיטלקי הוא הכלאה של שפע מטבחים מקומיים של מחוזות איטליה הניזון מהשפעות של עמים אחרים שהתגוררו באיטליה. המטבח האיטלקי נחשב לאחד המטבחים המפורסמים והמשובחים בעולם. המטבח האיטלקי התהווה במשך מאות שנים של הפרדה בין מרכיביו השונים עד איחוד איטליה, שהתרחש רק ב-1861. לרוב מזוהה המטבח האיטלקי עם סוגים שונים של פסטה (מקרוני, רביולי, ניוקי וכו'), פיצות, גלידות ועוד, אך הוא מגוון בהרבה. הוא הושפע בעיקר ממטבחים של העמים שחיו באיטליה, כמו הרומאים, הנורמנים והלומברדים, אך בחלקים מסוימים של איטליה ניתן להבחין בהשפעות של המטבח הערבי, המטבח הסלאבי, המטבח היווני, המטבח הטורקי ואף המטבח העברי המסורתי.

המטבח האיטלקי מגוון במיוחד. עובדה זו נובעת מכך שלמעשה אין מטבח איטלקי אחד, אלא הוא מורכב מכל אחד מהמטבחים המחוזיים שלה. זה הטוסקני וזה הלומברדי, לדוגמה, שונים זה מזה, אך המאכלים האופייניים לכל מחוז בהחלט נחשבים "אוכל איטלקי". באופן כללי, ניתן לומר שהאוכל בדרום איטליה נחשב לחריף יותר, כאשר עגבניות, פירות ים ושמן זית הם חלקים עיקריים בבישול. בצפון איטליה נהוג לאכול יותר בשר ורטבים שמרכיביהם שמנים יותר - כגון שמנת ופרמזן.

בנוסף למגוון הרחב, ניתן למצוא מאפיין ייחודי ובולט נוסף: המטבח האיטלקי הוא מטבח עונתי. כלומר, האיטלקים משתמשים במרכיבי מזונם לפי עונות השנה.

המטבח האמריקאי

המטבח האמריקאי (באנגלית: American cuisine) הוא סגנון הבישול הנפוץ בארצות הברית או שמקורו משם.

המטבח הבריטי

המטבח הבריטי (באנגלית: British cuisine) הוא מונח המתאר את תרבות האוכל והבישול של בריטניה.

המטבח ההודי

המטבח ההודי המסורתי מבוסס בעיקר על מקורות צמחיים כגון קטניות, ירקות, פירות, תבלינים ובנוסף לכך גם גהי וגבינות, ולעיתים גם דגים. בקרב מיעוט מתושבי הודו (בפרט המוסלמים) נאכל גם בשר. ייחודו של המטבח ההודי בכללותו הוא במגוון הגדול של התבלינים כבסיס בתבשיל, המעובדים בכל פעם באופן שונה. בתבשילים מסוימים התבלינים נטחנים ומדוללים במים או שמן למשחה, ופעמים אחרות נקלים על המחבת כשהם שלמים בטרם הכנת התבשיל עצמו.

המטבח היהודי

המטבח היהודי או הבישול היהודי הוא סגנון הבישול אשר פותח על ידי יהודים במהלך התקופה בה הם חיו בגולה.

המטבח היהודי הוא שמם של מספר מטבחים שונים אשר התפתחו ברחבי העולם על ידי יהודים. ניתן לראות קווי דמיונים והבדלים בין המטבחים היהודים השונים, אשר התפתחו בידי יהודי אשכנז, יהודי ארצות האסלם, יהודי מרכז אסיה ויהודי אתיופיה.

המטבח היפני

השקפות רבות קיימות לגבי מה מאפיין מטבח יפני, שגיוונו רב מאוד. ביפן, המונח "מטבח יפני" מכוון למטבח יפני מסורתי בדומה למה שהיה קיים לפני סוף תקופת ההתבודדות של יפן משאר ארצות העולם בשנת 1868. במובן הרחב של המונח, הוא כולל כל סוג של אוכל ששיטות ההכנה שלו פותחו על ידי יפנים והפכו אותו לשלהם.

אוכל ביפן ידוע בשימת הדגש על עונתיות האוכל, איכות המרכיבים ואופן ההגשה.

המטבח הישראלי

המטבח הישראלי הוא מונח המתאר מאכלים הנפוצים בישראל או שמקורם בישראל.

המטבח הסיני

המטבח הסיני הוא כינוי כולל לסגנונות בישול שונים שמקורם בסין והוא אחד המטבחים העשירים עלי אדמות. המרכיב העיקרי במנה הסינית הוא לרוב מזון עם פחמימות כגון אורז ואטריות, לעומת המרכיב העיקרי במנה מערבית - החלבון, כלומר הבשר. אף על פי כן, במשתה סיני רשמי ייתכן שלא יוגש אורז כלל.

מזון סיני מוצק נאכל בעזרת מקלות אכילה סיניים, ומזון נוזלי נאכל בעזרת כף רחבה עם תחתית שטוחה, העשויה לרוב מקרמיקה. בעיני הסינים, החזקת סכין על השולחן היא ברברית, לכן רוב המנות עשויות מחתיכות קטנות, שצריך רק להרים ולאכול, מבלי להיעזר בסכין.

קינוחים אינם נפוצים במטבח הסיני ואינם מוגשים בדרך כלל בסיום הארוחה אלא במהלכה.

משקאות - הסינים מאמינים כי שתייה קרה מפריעה לעיכול מזון חם ולכן לא יגישו שתייה קרה בארוחה אלא שתייה חמה. השתייה החמה בסין היא תמיד תה לא ממותק, אך יש סוגים שונים ורבים של תה. מסורת התה בסין כל כך עמוקה עד כי ישנם בתי תה (או גני תה) המוקדשים להגשת תה וביצוע טקס התה בלבד.

המטבח הצרפתי

המטבח הצרפתי הוא שם קיבוצי כולל לסגנונות בישול שונים שמקורם העיקרי הוא צרפת, והוא נחשב אחד מבין סגנונות הבישול מהמובילים והמשפיעים בעולם.

המטבח השווייצרי

המטבח השווייצרי, הוא מטבח שמשתנה בין ארבעת האזורים הלשוניים/תרבותיים של שווייץ:

שווייצרים דוברי גרמנית מושפעים מעברו הצפוני של הריין.

תושבי טיצ'ינו דוברי האיטלקית, מאמצים השפעות ים תיכוניות.

בקנטונים דוברי הצרפתית מבשלים בהשפעת המטבח הצרפתי העילי.

ואנשי ההרים תושבי גראובינדן דוברי הרומאנש נשענים על שיטות גידול ובישול מסורתיות שכמו שפתם העתיקה לא השתנו במאום במהלך אלפי שנים.למרות זאת ניתן להגדיר בקלות את מאפייניו של המטבח והבישול השווייצרי.

ליגוריה

ליגוריה (באיטלקית: Liguria) הוא מחוז חוף בצפון מערב איטליה. המחוז גובל בצרפת במערב, במחוז פיימונטה בצפון ובאמיליה-רומאניה ובטוסקנה במזרח. המחוז שוכן על חופיו של הים הליגורי, חלקו הצפוני של הים התיכון, ונחשב לעיקר שטחה של "הריביירה האיטלקית".

בירת המחוז היא העיר ג'נובה.

מטבח פסח

מטבח פסח הוא מטבח נוסף על המטבח הרגיל המשמש רק לימי חג הפסח.

מיקרוגל

גלי מיקרו הקרויים גם מיקרוגלים, הם קרינה אלקטרומגנטית בעלת אורך גל הנע בין 1 מילימטר עד 1 מטר, כלומר בעלי תדירות של 300 מגה־הרץ עד 300 ג'יגה־הרץ. קרינת מיקרו היא קרינה בלתי מייננת ויש לה שימושים רבים בטכנולוגיה, בהם תנור מיקרוגל, טלפון סלולרי ומכ"ם. באסטרונומיה יש שימוש רב ברדיו-טלסקופ בתחום המיקרוגל, המאפשר כושר הפרדה טוב יותר משאר ספקטרום הרדיו, ומסוגל לעבור דרך ענני גז ואבק המסתירים אזורים רבי עניין בחלל, כגון חורים שחורים במרכזי גלקסיות.

מקרר

מקרר הוא מכשיר העושה שימוש בקירור בכדי לסייע בשימור מזון. מקרר ביתי הוא מכשיר נפוץ ביותר ולרוב הוא פועל על חשמל או גז. המקרר עובד על ידי משאבת חום העובדת במעגל קירור. מקרר תעשייתי הוא בפשטות מקרר המשמש לצורך מסחרי, כגון במסעדה או מרכול, וקיבולת הנפח שלו גדולה יותר מזה הביתי.

מקרר עשוי להכיל תא קירור או תא הקפאה, או את שניהם יחדיו. מקרר בעל שני תאים כאלה הוצג לראשונה לשוק בשנת 1939 על ידי ג'נרל אלקטריק. יש כיום מקררים המחולקים לארבעה תאים שונים: תא הקפאה (18°C-), תא בשרים (0°C), תא קירור (4°C), ותא ירקות (10°C).

קיבולת המקרר נמדדת בליטרים. ערכי הקיבולת למקררים ביתיים רגילים נעים בין 400 לבין 800 ליטר. כאשר בדרך כלל היחס בין תא הקפאה לתא הקירור הוא אחד לשלוש.

בישראל כ-99.8% (לפי נתוני הלמ"ס) ממשקי הבית מחזיקים במקרר. השיעור דומה בקרב משקי הבית האמריקאיים.

ניו אינגלנד

ניו אינגלנד (באנגלית: New England – "אנגליה החדשה") הוא אזור גאוגרפי בקרן הצפונית-מזרחית של ארצות הברית, המכיל שש מדינות: ורמונט, מיין, מסצ'וסטס, ניו המפשייר, קונטיקט ורוד איילנד. העיר בוסטון, הגדולה מבין ערי האזור, נחשבת למרכז העסקי והתרבותי של ניו אינגלנד. כינוי נפוץ לתושבי המקום הוא יאנקים.

ניו אינגלנד נחשבת בעיני רבים כמרכז הליברליות האמריקאית, וכמעוזה של המפלגה הדמוקרטית.

תזונת ימי הביניים

תזונת ימי הביניים הוא מונח המתאר את נוהגי האכילה, המאכלים ומוצרי המזון הבסיסיים ואופני הכנת המזון באירופה ובמזרח התיכון בימי הביניים – התקופה שנהוג לתחום אותה בדרך כלל בין נפילתה של האימפריה הרומית (המאה ה-5) ועד תחילתה של תקופת הרנסאנס (המאה ה-16).

מדובר, אמנם, בתקופה ממושכת ובשטחים נרחבים, אולם בשל המאפיינים הדומים של תקופה זו, ובייחוד צורת השלטון הפיאודלית שהתפתחה באירופה והמסחר המועט באופן יחסי לתקופת האימפריה הרומית ותקופת הרנסאנס, ניתן למצוא קווי דמיון רבים על אף השוני שבין המטבחים השונים שהתפתחו ברחבי אירופה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.