מחשבת ישראל

מחשבת ישראל הוא תחום במדעי היהדות שעוסק ביצירות המופת של המחשבה והתרבות היהודית לדורותיה, הבנתה ומיפויה. התחום גם עוסק בקשר, בהקבלה ובהשפעה ההדדית בין דפוסי החשיבה היהודיים לבין הפילוסופיה הכללית.

המונח מחשבת ישראל נטבע על ידי פרופ' אליעזר שביד ומורה מצפון הארץ[דרושה הבהרה], שיזמו שינוי רעיוני ומקצועי מקיף, שבמסגרתו אוחדו באוניברסיטה העברית "החוג לפילוסופיה יהודית וקבלה" ו"החוג לתולדות המחשבה היהודית", והוסיפו לכך גם את "המדור לספרות המחשבה והמוסר" שהיה שייך קודם לכן לחוג לספרות עברית. ביסוד שינוי זה עמדה ההכרה בצורך לחקור במכלול המחשבה היהודית מן המקרא ועד ימינו, בבחינת רצף (לעיתים שבור) אחד. הכרה זו מומשה רק בחלקה ומחשבת המקרא מעולם לא נכללה רשמית בתחומי עיסוקו של חוג זה. מאז הוקמו באוניברסיטאות נוספות חוגים בשם זה, או שתכני ההוראה באקדמיה מוגדרים בשימוש במונח.

הישיבה התיכונית מדרשית נעם הייתה הראשונה ללמד מחשבת ישראל בצורה שיטתית, על-פי תוכנית לימודים שיצר הרב שאול ישראלי.[1] היום, רוב הישיבות התיכוניות מלמדות תחום זה, ומשרד החינוך מכיר בו כמקצוע שאפשר להיבחן בו לתעודת בגרות כחלופה לספרות.

בישיבות הגבוהות בזרם הציוני דתי מקובל ללמוד מחשבת ישראל ולרוב קוראים ללימוד זה לימוד אמונה. הלימוד כולל לימוד ספרי פילוסופיה יהודית כגון הכוזרי וחובות הלבבות, לימוד ספרי המהר"ל וכתבי הרב קוק. ההכנסה של תחום לימוד זה לתוכנית הלימוד בישיבה נעשתה על ידי הרב קוק כשהקים את ישיבת מרכז הרב.

ראו גם

ספר: פרקים במחשבת ישראל

לקריאה נוספת

  • ענבר גלילי-שכטר, ענבר, הרמנויטיקה בהוראה: חקר מקרים בהוראת מחשבת ישראל בחינוך הממלכתי, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית, 2009.
  • אריה סטריקובסקי (עורך), מקראה במחשבת ישראל בעת החדשה, ירושלים: המכון התורני לעידוד יוזמות ויצירות מקוריות, תשנ"ז-1997.
  • זאב גריס, בין מדעי היהדות למחשבת ישראל: תרומת לימוד והוראת מחשבת ישראל לחינוך ולתרבות, בתוך: דרך הרוח, ספר היובל לאליעזר שביד. (עורך: יהוידע עמיר), א, ירושלים: החוג למחשבת ישראל, מכון מנדל למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית; מכון ון ליר, תשס"ה, עמ' 259-271.
  • אבינועם רוזנק, הגיונות במחשבת ישראל: בעקבות שיעוריו של אביעזר רביצקי, זלמן שזר, ירושלים תשע"ה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כמבואר בספרו: פרקים במחשבת ישראל - לקט מקורות לברור עקרי השקפת היהדות
אבינועם רוזנק

פרופ' אבינועם רוזנק (נולד בירושלים ב-1965) הוא מרצה בכיר באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוג למחשבת ישראל (שבראשו עמד בשנים 2010–2013) ובמגמה להגות יהודית וחינוך במרכז מלטון לחינוך יהודי, שהוא עומד בראשה. עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים. רוזנק הוא גם מנהל שותף של "שיח שלום".

אביעזר רביצקי

אביעזר (אבי) רביצקי (נולד ב-13 ביוני 1945) הוא הוגה דעות ישראלי, פרופסור אמריטוס בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית וחוקר מדעי היהדות, ממקימי ומראשי תנועת מימד, וחתן פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל לשנת תשס"א.

אליעזר שביד

אליעזר שביד (נולד ב-7 בספטמבר 1929) הוא מחשובי חוקרי מחשבת ישראל, הוגה דעות ומחנך. פרופסור אמריטוס למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל בחקר מחשבת ישראל לשנת ה'תשנ"ד 1994.

בנימין בראון

בנימין בראון (נולד בי"ג בתמוז ה'תשכ"ו, 1 ביולי 1966) הוא פרופסור, חוקר יהדות ומחשבת ישראל, מרצה בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. בראון נודע במחקריו על אודות היהדות האורתודוקסית, ובמיוחד החרדית, מן ההיבט התאולוגי, ההלכתי וההיסטורי. בין השאר התחקה לראשונה אחר התפתחות המושג "דעת תורה", ועל ביטוייו השונים בעולם החרדי. כמו כן פרסם מאמרים רבים על הפסיקה ההלכתית, תנועת המוסר, והחסידות בשלביה המאוחרים. במחקריו משלב בראון מושגים, דגמים וכלי ניתוח שמקורם בפילוסופיה הכללית, ובכלל זה בפילוסופיה של המשפט.

הכוזרי

ספר ההוכחה והראיה להגנת הדת (ערבית: كتاب الحجة والدليل في نصر الدين الذليل, כִּתָּאבּ אלחַגׇ'ה ואלדׇּלִיל פִי נַצְר אלדִּין אלדַ'לִיל) הידוע כספר הכוזרי, הוא חיבורו הפילוסופי של רבי יהודה הלוי (ריה"ל), שנכתב בשנת 1139 בערבית יהודית. בתרגומו העברי של יהודה אבן תיבון, התרגום העברי הראשון של הספר, כונה "ספר הכוזרי" וכך רכש את שמו המפורסם. הספר כתוב בצורת שיחה בין מלך הכוזרים וחכם יהודי על יסודות היהדות. סיפור גיורם מרצון של הכוזרים כמה דורות קודם לכן, משמש את המחבר כרקע ובסיס לדמות מלך כוזר. ספר הכוזרי נחשב אחד מעמודי התווך של הפילוסופיה היהודית בפרט, ושל מחשבת ישראל בכלל.

יהודה ליבס

פרופסור יהודה ליבס (נולד ב-1947) הוא חוקר מחשבת ישראל ומחבר פורה בנושא חקר הקבלה והמיסטיקה היהודית. חתן פרס א.מ.ת לחקר ההגות היהודית וחתן פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל.

ישעיה תשבי

ישעיה תשבי (בלועזית: Isaiah Tishby‏; 31 באוגוסט 1908 – 15 במרץ 1992) היה מגדולי חוקרי הקבלה, ספרות המחשבה והמוסר והמיסטיקה היהודית, יליד טרנסילבניה. חתן פרס ישראל (1979), פרס ביאליק, פרס רוטשילד, וכן חתן הפרס הראשון בחקר הקבלה על שם גרשם שלום.

מדעי היהדות

מדעי היהדות הם ענף של מדעי הרוח העוסק בנושאי יהדות: היסטוריה של עם ישראל, מחשבת ישראל, משפט עברי וטקסטים יהודיים, ובהם תנ"ך, התורה שבעל פה, קבלה, ועוד. כענף של מדעי הרוח, הגישה במדעי היהדות היא גישה מחקרית וביקורתית, ושונה מהגישה הדתית הנפוצה לנושאים אלה.

השימוש הראשון במושג זה נעשה בגרמניה, בראשית המאה ה-19, על ידי אנשי תנועת חכמת ישראל, שמטרתם הייתה להציג את יופיה של היהדות בפני העולם האירופי המשכיל של אותה תקופה, ולבסס את חקר היהדות על יסודות מדעיים מודרניים.

את תחום מדעי היהדות מאפיין השימוש הנרחב בכלי המחקר הפילולוגי - חקר הנוסח והעיסוק בכתבי יד, כמו גם בכלים ספרותיים, השוואות לתרבות הכללית, ועוד.

חוגים למדעי היהדות מתקיימים, בשמות שונים, במרבית האוניברסיטאות בישראל, וכן באוניברסיטאות במדינות נוספות. במשך שנים רבות נחשבה האוניברסיטה העברית בירושלים כמובילת תחום זה בעולם. "האיגוד העולמי למדעי היהדות" הוא ארגון גג של חוקרים ותלמידים בתחום זה.

מורה הנבוכים

הספר "מורה הנבוכים" (מכונה בדרך כלל "מורה נבוכים") (בערבית יהודית: דלאלה אלחאירין, בערבית: دلالة الحائرين; התרגום המילולי הוא הוראת הנבוכים, אך מתרגמו הראשון של הספר, הרב שמואל בן תיבון, שינה את שמו (בהתייעצות עם המחבר) למורה הנבוכים. הספר מכונה בקיצור גם "המורה", וכך גם בערבית: כתאב אלדלאלה, كتاب الدلالة) הוא ספר פילוסופיה שחיבר הרמב"ם בערבית יהודית במאה ה-12. 'מורה הנבוכים' הוא אחד מהחיבורים הפילוסופיים החשובים והבולטים ביותר בהגות היהודית בימי הביניים, על אף שקמו לו מתנגדים רבים מבית, והוא אף תרם להתפתחותה של הפילוסופיה המערבית.

מחקרי ירושלים במחשבת ישראל

מחקרי ירושלים במחשבת ישראל הוא כתב עת מחקרי בתחומי מחשבת ישראל, הפילוסופיה היהודית ותורת הסוד היהודית, שנוסד על ידי פרופסור יוסף דן, בשנת תשמ"א.

מיכאל שורץ

מיכאל שוַרץ (17 בדצמבר 1929, ט"ו בכסלו תר"ץ – 13 בדצמבר 2011, י"ז בכסלו תשע"ב) היה חוקר אסלאם, מתרגם ופרופסור לתרבות האסלאם ולפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב. חתן פרס ישראל ה'תשע"א (2011) למחשבת ישראל.

משה אידל

משה אידל (נולד ב-19 בינואר 1947) הוא פרופסור אמריטוס, מופקד על הקתדרה למחשבה יהודית על שם מקס קופר בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. עמית בכיר במכון שלום הרטמן ומחשובי חוקרי מחשבת ישראל בעולם. חתן פרס ישראל למדעי היהדות, מכהן כנשיא האיגוד העולמי למדעי היהדות החל מ-1 באוגוסט 2013.

ספר התניא

ספר התניא שנקרא גם לקוטי אמרים או ספר של בינונים על שם חלקו הראשון, הוא ספר היסוד של חסידות חב"ד ואחד מספרי היסוד של תנועת החסידות בכלל. הודפס בשנת ה'תקנ"ז (1796) בסלאוויטא, בידי מחברו, מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מלאדי, ועל שם ספרו הוא מכונה גם "בעל התניא".

התניא משמש כספר היסוד של חסידות חב"ד, וכולל הנחיות לדרך חיים ולעבודת הבורא, המבוססת על עבודה משותפת של רגש והבנה. זה הספר הראשון שניסח את עקרונות החסידות בדרך שיטתית, והייתה לו השפעה רבה גם בחוגים לא-חסידיים.

בראשיתו עורר הספר החדשני גם מחלוקת בתוך החסידות עקב האלמנט האינטלקטואלי שבמשנת חב"ד. בראש המתנגדים עמדו רבי אברהם מקליסק ורבי ברוך ממז'יבוז', נכדו של הבעש"ט.

הספר קרוי על שם המילה הפותחת אותו. בספר מלמד המחבר כיצד יכול כל אחד לעבוד את השם. בספר זה מנותחים ההבדלים בין טיפוסים שונים של היהודי - "צדיק", "רשע" ו"בינוני", ומותוות דרכי עבודת השם עבור ה"בינוני", שלשיטת המחבר הוא המודל האידיאלי ליהודי מן השורה (בשונה ממדרגת ה"צדיק" שאיננה בהישג ידו של כל אחד).

קונטרס ההתפעלות

"קונטרס ההתפעלות" הוא קונטרס שנכתב על ידי רבי דובער שניאורי - אדמו"ר האמצעי, שהיה בנו של בעל התניא וממשיכו בשושלת אדמו"רי חב"ד. הקונטרס נשלח לחסידים בשנת תקע"ד (שנה לאחר מות בעל התניא). הקונטרס הוא איגרת לכלל חסידי חב"ד והוא עוסק בדרכי ההתפעלות במוח לב ובמחשבה על פי דרך חב"ד, ומסביר את עיקרי עבודת האלוהים החבדי"ת. על פי הקונטרס, "התפעלות" מושגת על ידי התבוננות בהנהגת ה' את העולם.

רחל אליאור

רחל אליאור (נולדה ב-28 בדצמבר 1949) היא חוקרת ישראלית, פרופסור אמריטה ומופקדת הקתדרה על שם ג'ון וגולדה כהן לפילוסופיה יהודית באוניברסיטה העברית.

שלום רוזנברג

שלום רוזנברג (נולד ב-1935) הוא הוגה דעות יהודי דתי, ישראלי, פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית, בה היה ראש החוג למחשבת ישראל. רוזנברג עוסק בעיקר בפילוסופיה של הדת, יחסי דת ומוסר, יחסי דת ומדע, ופרשנות והרמנויטיקה בהגות היהודית והכללית.

תורת חובות הלבבות

תורת חובות הלבבות, המוכר גם בשם חובת הלבבות (במקור, בערבית יהודית: כתאב אל הדאיה אלי פראיץ' אלקלוב [בחלק מהנוסחאות נוסף: ואלתנביה עלי לואזם אלצ'מאיר]; كتاب ال هدايه الي فرائض القلوب [والتنبيه علي لوازم الضماير]), הוא ספר פרי עטו של רבי בחיי בן יוסף אבן פקודה. החיבור, המהווה ניסוח של "תורת המוסר" היהודית, נכתב בשנת 1080 ותורגם לעברית בידי רבי יהודה אבן תיבון בשנת 1161. לספר הייתה השפעה על המוסר היהודי והלא-יהודי. הוא תורגם מחדש לשפות רבות.

אבן פקודה מדגיש ב"חובות הלבבות" את האתיקה המוסרית שבדת, שאותה ראה כעיקר, בשונה מהרמב"ם, שראה את הבחינה השכלית כעיקר. ספרו נחשב לאחד מספרי האמונה העיקריים ביהדות לצד הכוזרי, מורה נבוכים, אמונות ודעות ואחרים.

תיקון עולם

תיקון עולם הוא ההגנה והטיפוח של אורחות החיים של האנושות; בעברית החדשה משמעותו שיפור, תמורה ואף מהפכה בחיי האנושות. תיקון העולם, שיש בו מרכיב של הבאת גאולה, הפך למושג מקובל במשנותיהם של הוגים, מהפכנים ומדינאים ברחבי העולם בעת החדשה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.