מחצית השקל

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל הוא שמו של מס שכל יהודי, בתקופת המשכן והמקדש, היה צריך לשלם פעם בשנה לקראת תחילת השנה המקראית בחודש ניסן[1]. כספי מחצית השקל שימשו לרכישת קרבן התמיד וקורבנות ציבור נוספים שהוקרבו על גבי המזבח באותה שנה.

JUDAEA Half Sheke
חצי שקל מימי המרד הגדול שנת 67/68. הכיתוב - מצד אחד (ימין) "ירושלים הקדושה". מצד שני - האותיות "שב" שפירושם "השנה השנייה למרד", ומסביב - "חצי השקל"
חצי שקל
מחצית השקל שנמצאה סמוך לבית המקדש. מוצג בפרוור ההרודיאני בעיר העתיקה

מקור המצווה

מצווה זו מופיעה בתורה בפרשת כי תשא שבספר שמות: "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים: מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'" (שמות ל', י"ג).

פרטי המצווה

התורה מצווה כל זכר מבני ישראל מעל גיל 20 לתת מטבע של "מחצית השקל" עבור השתתפות בהוצאות השוטפות של הקרבנות, במשכן ובבית המקדש.

משקל "מחצית השקל" בזמן משה רבנו והמשכן, היה 160 שעורות כסף, שהוא מחצית ממטבע השקל ששקל 320 שעורות כסף. לאחר הקמת בית המקדש חכמי ישראל הוסיפו 20% למשקל השקל, והוא שקל 384 שעורות, ומחצית השקל עמד על 192 שעורות כסף. מאחר שהרומאים היו מדללים את המטבעות שלהם בנחושת, היו משתמשים בכסף צורי שהוא כסף בתכולה גבוהה הגמרא כותבת מסכת קידושין דף יא עמוד א :"כדרב יהודה אמר רב אסי, דאמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף האמור בתורה - כסף צורי"

ההכרזה

בא' באדר שבכל שנה היה בית דין שולח שליחים להזכיר כי הגיע זמן מצות מחצית השקל. תאריך זה נקבע, מפני שמא' ניסן צריך לקנות את הקרבנות מכסף חדש שנתרם לשנה זו דווקא. ושלושים יום קודם זמן זה, התחילו להכריז, (30 יום קודם החג). בטו' באדר היו מעמידים גובים בכל קהילות ישראל כפי שהמשנה כותבת בשקלים: "בחמישה עשר בו, שולחנות היו יושבין במדינה"

השימוש במחצית השקל

כספי מחצית השקל שימשו לקניית קורבנות ציבור, כגון קרבנות התמיד ומוספין עם הנסכים, וכן מנחת העומר, שתי הלחם, ולחם הפנים, וכן קטורת הסמים, שהיו מקטירים בכל יום וביום הכיפורים.

מאחר שקורבנות אלו נחשבים קורבנות ציבור, חייבה התורה לכל אחד מישראל שישתתף בקרבנות אלו. בזמן משה רבינו שם השקל השלם היו שמו שקל, ובזמן בית המקדש המטבע השלם היה שמו סלע. והשקל, היה המטבע שנתנו למחצית השקל, שהוא היה מחצית הסלע.

החייבים במצוה

נשים וכהנים

נשים פטורות ממצות מחצית השקל.

במשנה בשקלים מובא שהכוהנים רצו לפטור עצמם ממצות מחצית השקל, לאחר שהצביעו על סתירה בין הדין שקרבן מנחה המובא על ידי כהן איננו נאכל, והעובדה שקורבן העומר, הנקנה בדמי מחצית השקל נאכל, לפיכך ביקשו לפטור את עצמם מתשלום מחצית השקל.

ואכן דעת רבי יהודה כך היא שהכוהנים פטורים, אמנם דעתו שכהן שרוצה להשתתף במצווה, הרשות בידו.

אמנם לדעת רבן יוחנן בן זכאי, חז"ל לא הסכימו עם פטור זה, בטענה שאינו דומה קרבן ששותפיו כוללים כהנים, לבין קרבן ציבור, המהווה ישות בפני עצמו. אמנם מפני דרכי שלום, לא כפו את התשלום על כהנים שלא שילמו (משנה, שקלים פרק א', משנה ד').

גיל החיוב

בתלמוד הירושלמי מבואר שישנן שלוש דרגות בתחילת גיל החיוב:

  • קטן שהוא מי"ג עד עשרים שנה - חייב במחצית השקל, אבל לא ממשכנים את נכסיו לצורך זה.
  • קטן פחות מי"ג - אינו חייב כלל במצוה זו.

אמנם קטן ששנה אחת אביו שקל עבורו מחצית השקל, נתחייב מכאן ואילך במצוה זו.

מעות שנותרו

הכספים שנותרו מהשנה הקודמת שימשו לקניית קורבנות עולה שהוקרבו כאשר לא הייתה פעילות רבה במקדש, וזאת כדי שבכל עת יהיו קרבנות שקרבים על גבי המזבח.

קולבון

שני אנשים ששקלו למחצית השקל, שקל שלם, נתחייבו להסיף מטבע 'קולבון' מלבד מחצית השקל, תוספת זו היא כדי שלא לגרום להקדש הפסד עבור העמלה לפרוט את המטבע.

בתלמוד ירושלמי הובאה דעת רבי יהודה שסבור שתוספת הקולבון היא חיוב מהתורה, ואינה שייכת כלל לעמלת פריטה (לדעתו במקרה שהיה צורך בפריטה, חייב ב' קולבנות אחד מהתורה והשני לפריטה).

בימי הבית השני

בתקופת בית שני התקבל המס רק כמטבע מיוחד, שנטבע בעיר צור (כסף צורי ככתוב במסכת בכורות נ' ע"ב: "אמר רב אסי כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי"). ולכן רבו באזור המקדש חלפנים שהמירו את מטבעות עולי הרגל מכספם בארץ מוצאם למחצית שקל צורית. בחפירות הכותל נמצאו מטבעות כסף צורי ששימשו למס מחצית השקל.[2]

ערך המטבע

מחצית השקל למקדש הייתה כ־2.3 אחוז מהשכר החודשי הממוצע בתקופת התלמוד. החישוב מבוסס על כך ששכר יומי ממוצע של פועל חקלאי היה בין 3 ל-4 דינרים, שהם בממוצע 672 פרוטות (בבא מציעא עז א). בחישוב חודשי, משכורת ממוצעת הייתה כ־87.5 דינרים (25 ימי עבודה בחודש, 6 ימי עבודה בשבוע) נמצא לפי זה שמחצית השקל השווה ל־384 פרוטות הייתה כ־ 2.3 אחוז מהשכר החודשי הממוצע בתקופת התלמוד.[דרוש מקור]

'זכר למחצית השקל' בזמן הזה

המקור למנהג

PikiWiki Israel 16670 Religion in Israel
קופת 'זכר למחצית השקל'
Shekel2233
קופות זכר למחצית השקל בבית כנסת בעפרה.

אף שמצווה זו נהגה רק בזמן שבית המקדש היה קיים, ומיום שחרב בית המקדש בטלה מצוות מחצית השקל, בספר המרדכי הביא שאף בזמן הזה המנהג לתת מחצית השקל 'זכר למחצית השקל' של התורה.

פרטי המנהג

זמן הנתינה

הרב משה איסרליש (הרמ"א, בהגהותיו לשולחן ערוך) הביא אף הוא מנהג זה, והוסיף שהזמן שיש לתת את מחצית השקל בכל שנה הוא ביום תענית אסתר קודם תפילת המנחה[3].

בערים מוקפות חומה כגון ירושלים שפורים נחוג בה ביום ט"ו אדר, נהוג לקיים מנהג זה בתפילת מנחה של יום י"ד באדר.

החייבים במנהג

בספרי אחרונים נחלקו מאיזה גיל יש לנהוג במנהג זה, יש שסוברים שרק מגיל כ' שנה, ויש אומרים מגיל י"ג.

בחיוב הנשים במנהג הנשים, יש שכתבו שאף שהיו פטרות מהמצווה בזמן בית המקדש, מכל מקום בזמן הזה יתנו, וטעמו שהרי אף בזמן בית המקדש נשים נותנות את הזכר למחצית השקל משום שיש בזה כפרה לנפש.[4]

שווי המטבעות שנהגו לתת

מנהגים שונים קיימים בדבר הסכום שנהוג לתרום "זכר למחצית השקל":

  • יש הנותנים חצי מיחידת המטבע הבסיסית שבאותה מדינה (חצי ש"ח, חצי דולר וכו').
  • יש הנותנים שלושה ממטבעות אלו – מכיוון שבפרשית מחצית השקל המילה "תרומה" מופיעה שלוש פעמים. (מנהג רוב האשכנזים)
  • יש הנותנים את השווי המוערך של חצי שקל הקודש תנ"כי.

מחצית השקל שווה למשקל של 192 שעורים כסף צרוף (רמב"ם שקלים א,ג). משקל השעורה המקובל בהלכה הוא 1/20 (0.05) גרם. שווי אונקיה כסף נכון ל-3 במרץ 2019 (כ"ו באדר א' ה'תשע"ט) הוא 57.56 ש"ח[5]. החישוב לפי מחיר סיטונאי וללא מע"מ הוא 18.06, אם זאת יש שכתבו לחשב בתוספת המע"מ[6].

לאן תורמים

בזמן בית המקדש מחצית השקל הייתה ניתנת על מנת לקנות בה קרבנות ציבור. את כספי "זכר למחצית השקל", נפסק במשנה ברורה שיש ליתן כצדקה לעניים (אך מעות אלו לכתחילה אין ליתנם ממעות מעשר כספים).

גופים שונים, ביניהם מכון המקדש, מוכרים מטבעות מכסף בעלי משקל של מטבע מחצית השקל. הרווחים ממכירת המטבעות על ידי מכון המקדש הולכים למטרות המכון, ובכך נתינה זו מזכירה את מצוות נתינת מחצית השקל המקורית. לדעת הרב ישראל אריאל (סידור המקדש עמ' 511-509), יש מקום לראות בתרומת מחצית השקל לצורך הכנת כלי המקדש והתכוננות לחידוש עבודת המקדש, קיום מצווה דאורייתא של מחצית השקל.

אזכורים נוספים

בתלמוד במסכת מגילה, דף י"ג, עמוד ב', הוזכרה מצוות זו כחלק מנס הפורים. הפסוק במגילת אסתר אומר "אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף וגו'". אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן "באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים".

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ב'
  2. ^ מטבע כסף ששימש לתשלום "מחצית השקל" לבית המקדש נמצא בתעלת הניקוז הראשית של ירושלים מתק' בית שני (18/3/08), רשות העתיקות - דוברות (הודעה לעיתונות), ‏18 במרץ 2018
  3. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצ"ד, סעיף א'
  4. ^ כף החיים (סימן תרצד, אות כז).
  5. ^ שווי גרם כסף לקוח מהאתר http://iw.coinmill.com/ILS_XAG.html
  6. ^ שיעור מעודכן מופיע בדף הבית של אתר מכון כת"ר.
א' בניסן

א' בניסן הוא היום הראשון בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

ראש חודש ניסן שימש בתקופת התנ"ך ובתקופת התלמוד, כראש השנה למלכים, ובו התחילו למנות את שנות מלכי יהודה.

בא' ניסן קנו את הקורבנות ציבור בבית המקדש מכסף החדש של התרומה החדשה שנתרמה על ידי מחצית השקל.פרשת בר המצווה של ילד שנולד בא' ניסן היא פרשת ויקרא, אם בר המצווה בשנה פשוטה.

אם בר המצווה בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה היא לרוב פרשת תזריע, אך אם בר המצווה בשנה מעוברת המתחילה ביום חמישי היא פרשת מצורע.

אבן העזר

אבן העזר או בקיצור אה"ע או אבה"ע הוא שמו של החלק השלישי בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך.

חלק זה עוסק בדיני אישות (כגון קידושין וגיטין). השם נלקח בהשראה מן הפסוק "אעשה לו עזר כנגדו" שמדבר על בריאת זיווגו של האדם הראשון - חווה.

כיום השם אבן העזר משמש להגדרת מכלול הדינים הנוגעים לדיני נישואים וגירושים. דינים אלו אינם כוללים את דיני נידה המהווים חלק מהלכות איסור והיתר המובאות בחלק יורה דעה.

בספרות ההלכה והשו"ת של האחרונים חולקו לרוב הנושאים העוסקים בהלכות אלו לפי הסדר שנקבע בחלק אבן העזר בטור.

אברהם אבלי הלוי גומבינר

רבי אברהם אבלי (אַבֶּא'לֶה) הלוי גומבינר (ה'שצ"ז, 1637 – ג' בתשרי ה'תמ"ג, 5 באוקטובר 1682) מגדולי האחרונים, מחבר ספר המגן אברהם (מג"א), פירוש מרכזי ל"שולחן ערוך".

אדני המשכן

אדני המשכן הם אדנים ששימשו להעמדת העמודים והקרשים במשכן. במשכן היו בסך הכל 165 אדנים, 100 אדני כסף ו-65 אדני נחושת בגדלים שונים. כל אדן הונח על הקרקע ולתוכו הוכנס קרש או עמוד. משקלם הרב של האדנים (כ-50 ק"ג כל אחד) מנע מהעמודים ליפול. את כל האדנים נשאו בני מררי.

אורח חיים (שולחן ערוך)

אורח חיים או בראשי תיבות או"ח הוא שמו של החלק הראשון בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך. יצא לאור לראשונה בוונציה שכ"ה-שכ"ו.

ה"אורח חיים" עוסק במכלול הדינים של סדר היום ומעגל השנה של היהודי וכולל את הלכות התפילות, ברכות, שבת, ערובין, חגים וצומות.

הכינוי "אורח חיים" משמש במובן הרחב ככינוי להלכות אלו, ובספרות האחרונים משמש הכינוי "אורח חיים" בספרי הלכה ושות"ים, לאותו חלק מהספר המתייחס לנושאי היום יום ומעגל השנה היהודי.

אורח חיים נחשב בעל קדימות בלימוד הלכה, כפי הסברו של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בתחילת ספרו משנה ברורה, מכיוון שרוב ההלכות הנידונות בו נוגעות לחיי היום יום בזמן שאין לאדם אפשרות לעיין בספר ועל כן יש לו ליודען מבעוד מועד.

דוד הלוי סגל

הרב דוד הלוי סגל (הט"ז) (1586 – 1667, כ"ו בשבט ה'תכ"ז) היה רבן של קהילות חשובות בפולין, אחד מנושאי כליו של השולחן ערוך ומגדולי הפוסקים האשכנזיים במאה ה-17. מכונה על שם חיבורו הטורי זהב.

חושן משפט

חושן משפט או בקיצור חו"מ הוא שמו של החלק הרביעי והאחרון בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך.

מקור השם "חושן משפט" נובע מהפסוק "ועשית חושן משפט מעשה חושב" וזאת משום המילה משפט המורה על עיסוקו של הספר בדיני ממונות.

כיום משמש הביטוי חושן משפט למכלול הדינים הנוגעים לדיני ממונות.

יורה דעה

יורה דעה או בקיצור יו"ד הוא שמו של החלק השני בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך.

הדינים הנכללים בחלק יורה דעה נוגעים להלכות איסור והיתר, ונחשבים כשניים בחשיבותם רק להלכות המובאות בחלק אורח חיים, ההלכות הנוגעות ליומיום.

כיום משתמשים בשם יורה דעה גם כדי להגדיר את מכלול הדינים הנוגעים לדיני איסור והיתר, כגון: תערובות, נדרים ונידה.

כ"ה באדר

כ"ה באדר הוא היום העשרים וחמישה בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

כיכר (יחידת מידה)

כיכר (ביוונית ובלטינית: טאלנט, טלנט) היא יחידת משקל שהייתה מקובלת בעולם העתיק.

מסכת יומא

מַסֶּכֶת יוֹמָא (או סדר יומא – סדר היום) היא המסכת החמישית בסדר מועד, ונמצאת במשנה, בתלמוד ובתוספתא.

פירוש שם המסכת – יומא (בארמית): היום, כלומר היום המיוחד – יום הכיפורים. בתלמוד הוא נקרא גם בשם יומא רבה – היום הגדול. ואמנם, בתוספתא המסכת נקראת יום הכיפורים.

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 87 דפים.

מסכת יומא במשנה היא בת שמונה פרקים. שבעת פרקיה הראשונים עוסקים בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, והשמיני בהלכות התענית והצום.

מסכת שקלים

מַסֶּכֶת שְׁקָלִים היא המסכת הרביעית בסדר מועד, במסכת זו שמונה פרקים, אשר עוסקים בפרטי ההלכות של השקלים (במצוות מחצית השקל) ובדינים הקשורים לגזברי בית המקדש.

משה לימא

רבי משה לימא (1604 - כ"ב בחשון ה'תי"ז, 1658) היה מגדולי האחרונים, מחבר הפירוש חלקת מחוקק על שולחן ערוך חלק אבן העזר.

פרשת כי תשא

פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא היא פרשת השבוע התשיעית בספר שמות. היא מתחילה בפרק ל', פסוק י"א ומסתיימת בפרק ל"ד, פסוק ל"ה. תחילת הפרשה עוסקת במצוות מחצית השקל, ובהוראות נוספות הקשורות למשכן, אך רוב הפרשה עוסקת בסיפור חטא העגל ובהשלכותיו.

בקריאת הפרשה בבית הכנסת, הפרשה מחולקת באופן לא פרופורציונלי בין שבעת העולים לתורה, כשרוב הפרשה נקראת בעלייה הראשונה והשנייה של הכהן והלוי, ורק מיעוט הפרשה נשאר לחמש העליות האחרונות. המטרה בחלוקה זו היא כדי שסיפור חטא העגל ייקרא בעליית הלוי, מכיוון שעל פי המסורת שבט לוי לא חטאו בחטא העגל.

שולחן ערוך

השולחן ערוך הוא ספר הלכה שכתב רבי יוסף קארו בצפת בשנת 1563 ונדפס לראשונה בוונציה במהלך שנת 1565 (שכ"ה-שכ"ו).

הספר נחשב אחד הספרים החשובים בעולם ההלכה היהודי, והוא דה פקטו משמש כעמוד תווך שעיצב וקבע את אורח החיים התורני והיהודי על פי ההלכה הפסוקה.

שמואל מפיורדא

ר' שמואל בן ר' אורי שרגא פייבוש (נפטר י"ד בכסלו ה'תס"ז, 1706), רבה של פיורדא, אשכנז, נודע בעיקר בזכות חיבורו בית שמואל, על שולחן ערוך אבן העזר.

שמואל קעלין

רבי שמואל הלוי קֶעלין (או קוֹלין; במקורות אחדים: שמואל לעוו, בגרמנית: Samuel Löw; תפ"ד, 1724, קולין, בוהמיה - ראש חודש ניסן תקס"ו, 20 במרץ 1806, בוסקוביצה ) היה רב ופוסק בוהמי, פרשן התלמוד הבבלי וה"שולחן ערוך". נודע על שם ספרו ה"מחצית השקל".

שקל

שקל (באכדית: šiqlu שיקלו) היא מידת משקל עתיקה או מטבע קדום, ומטבע ישראלי מודרני בעת החדשה. שמשמש ככסף.

תענית אסתר

בהלכה, תענית אסתר היא יום תענית הנהוג בי"ג באדר, ערב חג הפורים (ברוב השנים, במיעוט השנים בו חל פורים ביום ראשון חלה התענית בי"א באדר).

לתענית זו תוקף של מנהג, ובשונה מצומות ישראל האחרים, איננה מוזכרת בגמרא, אלא רק במקורות מאוחרים יותר מימי הגאונים על כן גדריה קלים יותר מהצומות האחרים.

פורים
מצוות החג מקרא מגילהמתנות לאביוניםמשלוח מנותסעודת פוריםשתיית יין בפוריםפרסום הנס Purim22
מנהגים משנכנס אדר מרבין בשמחהאוזן המןרעשןהתחפשות
מגילת אסתר אחשוורושושתיהמןעשרת בני המןזרשבגתן ותרשמרדכי היהודיאסתרחרבונההתךהגיאבגתאתוספות למגילת אסתרתרגומי מגילת אסתר לארמיתהיעדרותו של אלוהים ממגילת אסתר
תפילות ופיוטים למנצח על אילת השחרעל הנסיםאשר הניאויאהב אומןככלות יינימי כמוך ואין כמוךקוראי מגילהרשימת שירים ופיוטים לפורים • פיוטים ושירים נוספים
שירים ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקרחג פורים (שיר)אני פוריםליצן קטן נחמד
שמחת פורים פורים שפילרב פוריםעדלאידעליל שיכוריםפרודיות לפורים
שונות פרשת זכורמצוות זכירת מעשי עמלקמחיית זכר עמלקתענית אסתרסעודת אסתרמסכת מגילהזכר למחצית השקלפורים קטןפורים שניפורים משולשעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נוןבן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעירקבר אסתר ומרדכי
חגי ישראל ומועדיו

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.