מחנה פליטים פלסטינים

מחנה פליטים פלסטינים הוא יישוב קבע המאוכלס על ידי פלסטינים שנמלטו או שגורשו בנכבה מבתיהם, בתים שהיו על שטחים שכיום בגבולות מדינת ישראל, או פלסטינים שנמלטו או שגורשו במלחמת ששת הימים מבתיהם, בתים שהיו ברצועת עזה או בגדה המערבית, ועל ידי צאצאיהם.

מחנות הפליטים הוקמו תחילה, בדומה למחנות פליטים אחרים, לשיכון זמני של פליטים. עם השנים, משלא נמצא פתרון לבעיית הפליטים הפלסטינים, הפכו המחנות ליישובי קבע.

פליטים פלסטינים מטופלים על ידי אונר"א - סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (UNRWA).

מחנות הפליטים הפלסטינים

ירדן

בירדן יש עשרה מחנות לפליטים פלסטינים. ירדן היא המדינה הערבית היחידה אשר העניקה אזרחות לפליטים הפלסטיניים. הפליטים עצמם חושדים בכל תוכניות לשיפוץ או מעבר ממחנות הפליטים כניסיון לגרום להם לוותר על תביעתם לזכות השיבה.

מחנות שהוקמו לאחר מלחמת העצמאות:

  • מחנה אל-זרקאא: המחנה הוקם על ידי הוועדה הלאומית של הצלב האדום ב-1949 עבור 8,000 פליטים על שטח של 180 דונם בסמוך לעיירה זרקא. בתחילה התגוררו הפליטים באוהלים ובהמשך סופקו על ידי אונר"א מקלטי בטון, והפליטים עצמם הוסיפו חדרים. המחנה כעת דומה לרובע עירוני כמו בעיירה אל-זרקאא.
  • מחנה אירביד: המחנה הוקם בשנת 1951 ל-4,000 פליטים על שטח של 244 דונם בסמוך לעיירה אירביד בצפון ירדן. מאז 1954 סופקו על ידי אונר"א מקלטי בוץ במקום אוהלים. במהלך השנים החליפו הפליטים את מקלטי הבוץ במקלטי בטון, והמחנה נעשה דומה לרובע עירוני כמו אירביד עצמה.
  • מחנה ג'בל אל-ח'סין: המחנה הוקם בשנת 1952 על שטח של 421 דונם עבור 8,000 פליטים, וממוקם צפונית-מערבית לרבת-עמון. הפליטים המקוריים התגוררו תחילה באוהלים עם קירוי אזבסט, שסופקו על ידי אונר"א. מאז גדל המחנה והפך דומה לרובע עירוני ולחלק מרבת-עמון.
  • מחנה עמאן החדש: המחנה נוסד בשנת 1955 לכ-5,000 פליטים, על שטח של 488 דונם, דרומית מזרחית לרבת עמון. הפליטים שוכנו בתחילה ב-1400 מקלטים, שהוקמו על ידי אונר"א, וב-1957 שוכנו ב-1260 מקלטים נוספים, שהוקמו גם כן על ידי הסוכנות. במהלך השנים הפליטים הוסיפו חדרים כדי לשפר את תנאיהם והמחנה התרחב לתוך האזור האורבני.

מחנות שהוקמו לאחר מלחמת ששת הימים:

  • מחנה אל-בקעה: זהו המחנה הגדול בירדן, הממוקם כ-20 ק"מ צפונית לרבת-עמון. בין יוני 1967 לפברואר 1968 היו במחנות זמניים באזור בקעת הירדן, אך בעקבות הסלמה צבאית באזור הם עברו לאל-בקעה, שכבר היו בו חמשת אלפים אוהלים ל-26,000 פליטים על שטח של 1.4 קמ"ר. בין 1969 עד 1971 החליפה אונר"א את האוהלים ב-848 מקומות מחסה בשל החורף הקשה, הודות לתרומות שהגיעו מגרמניה.
  • מחנה מארכא: נודע בשם "חיטין". הוקם ב-1968 עבור 15,000 פליטים. אוהליו הוקמו על שטח של 917 דונם במרחק 10 ק"מ צפונית מזרחית לרבת-עמון. נבנו בו 4,000 מבנים בין השנים 1969-1971 תוך תמיכה של גרמניה, איטליה, ירדן ותרומות מארצות ערב.
  • מחנה סופ: המחנה משתרע על-פני 500 דונם וממוקם ליד החורבות הרומיות המפורסמות של ג'רש, 50 ק"מ צפונית לרבת-עמון. באוקטובר 1967 ננטש המחנה בשל תנאי מזג האוויר הקשים, והתושבים שוכנו באוהלים בבקעת הירדן. בעקבות הסלמה של פעילויות צבאיות בבקעת הירדן ב-1968 הוחזרו הפליטים חזרה לסופ.
  • מחנה ג'רש: ידוע גם בכינוי מקומי "מחנה עזה", שהוקם עבור 11,500 פליטים שיצאו מרצועת עזה. המחנה משתרע על שטח של 750 דונם וממוקם כ-5 ק"מ מהחורבות הרומיות המפורסמות של ג'רש. מ-1967 דואגת הסוכנות למתקני מזון, לשיפור איכות הסביבה, לשרותי בריאות, לחינוך ולתברואה. הוחלפו 1,500 אוהלים במקלטים טרומיים עמידים בין השנים 1968–1971 ונבנו עוד כ-2,000 מקלטים בתמיכה ובסיוע המזרח הקרוב.
  • מחנה אל-טאלביה: הוקם ב-1968 עבור 5,000 פליטים. בניגוד למחנות אחרים בירדן, תושבי אל-טאלביה הם בעיקר עקורים. המחנה הוקם על שטח של 130 דונם כ-35 ק"מ דרומית לרבת-עמון. האוהלים נתרמו על ידי איראן וחברת סאן. מאוחר יותר הוחלפו האוהלים במקלטי בטון.[1]
  • מחנה אל-חצן: המחנה ידוע גם בכינוי מקומי כמחנה "עזמי אל-מופתי", הוקם בשנת 1968 עבור 12,500 פליטים. הוא ממוקם 80 ק"מ צפונית לרבת-עמון. בתחילה גרו הפליטים באוהלים על שטח של 774 דונם. את האוהלים החליפו במקלטים טרומיים בשנים 1969–1971 במימון תרומות מגרמניה ומתוכנית לפיתוח ירדן המערבית.

לבנון

על פי נתוני האו"ם, בלבנון כ-350,000 פלסטינים. כרבע מהפליטים קיבלו אזרחות לבנונית באמצעות נישואים ולחצים של עדות שונות בלבנון. בשנת 1994 הוענקה אזרחות לבנונית למתואלים משבעת הכפרים ומעט לאחר מכן הוענקה אזרחות לבנונית לקבוצה של פליטים סונים ולפליטים הנוצריים.[2] על פי נתוני מפקד האוכלוסין הלבנוני שנערך ביולי 2017, מספר הפליטים בלבנון עומד רק על 174,422 נפש המתגוררים ב-12 מחנות פליטים ו-156 יישובים. המספר הצטצמם בכמחצית לאחר שרבים היגרו למדינות המערב בגין מדיניות האפליה רבת השנים שנוקטת כלפיהם ממשלת לבנון.[3] בלבנון קיימת התנגדות רבה להימצאות הפליטים בשטחה, בשל החשש מערעור שיווי המשקל העדין בין העדות השונות. רוב הפליטים בשטח לבנון יושבים במחנות, ללא זכויות אזרחיות, ללא שירותי בריאות וחינוך ממשלתיים, מוטלות עליהם הגבלות רבות בנושאים כגון חופש התנועה ונאסרת עליהם העבודה במקצועות רבים. הגבלות רבות נוספות מוטלות על שיפוצים ובנייה במחנות הפליטים.

Bourj el-Barajneh entrance - Flickr - Al Jazeera English
מחנה הפליטים בורג' אל-בראג'נה בלבנון
  • בורג' אל-בארג'נה, הוקם ב-1948, 17,945 תושבים, נכון ל-2017 רוב התושבים הם פליטים מסוריה.[4]
  • עין אל-חילווה, הוקם ב-1948, 54,116 תושבים.
  • אל בוס, הוקם ב-1948, 11,254 תושבים.
  • נהר אל-בארד, הוקם ב-1949, 5,857 תושבים.
  • מחנה הפליטים שתילה, הוקם ב-1949, 9,842 תושבים, נכון ל-2017 רוב התושבים הם פליטים מסוריה.
  • ואוול, הוקם ב-1948, 8,806 תושבים.
  • מחנה הפליטים מר אליאס, הוקם ב-1952, 662 תושבים, נכון ל-2017 רוב התושבים הם פליטים מסוריה.
  • מיה מיה, הוקם ב-1954, 5,250 תושבים.
  • בדאווי, הוקם ב-1955, 16,500 תושבים.
  • בורג' א-שימאלי, הוקם ב-1955, 22,789 תושבים.
  • דבאיה, הוקם ב-1956, 4,351 תושבים.
  • רשידיה, הוקם ב-1963, 31,478 תושבים.

סוריה

בסוריה כ-300,000 פליטים. רובם הגדול נהנה מזכויות תעסוקה וחינוך ומצבם דומה למצב יתר האוכלוסייה, אך הם נעדרים אזרחות וזכויות פוליטיות. סוריה מצהירה כי היא תומכת בתביעה הערבית לזכות השיבה.

  • אל-סבינה, הוקם ב-1948, 22,600 תושבים.
  • ניירב, הוקם ב-1948, 20,500 תושבים.
  • ג'רמנה, הוקם ב-1948, 18,658 תושבים.
  • חאן א-שייך, הוקם ב-1949, 20,000 תושבים.
  • מחנה הפליטים חומס, הוקם ב-1949, 22,000 תושבים.
  • מחנה הפליטים דרעא, הוקם ב-1950, 10,000 תושבים.
  • מחנה הפליטים חמאת, הוקם ב-1950, 8,000 תושבים.
  • חאן דנון, הוקם ב-1950, 10,000 תושבים.
  • קאבר אסיט, הוקם ב-1967, 23,700 תושבים.
  • מחנה הפליטים לטקיה, הוקם ב-1955-6, 10,000 תושבים.
  • מחנה הפליטים אל-ירמוכ, הוקם ב-1957, מנה 148,500 תושבים; נכון ל-2015 - 18 אלף תושבים.[5]
  • עין אל-טל, הוקם ב-1962, 6,000 תושבים.

ירושלים: מחנה פליטים שועפאט

מחנה הפליטים היחיד בתחומה המוניציפלי של העיר ירושלים הוא מחנה פליטים שועפאט, הממוקם בצפון-מזרח ירושלים. המחנה הוקם בשנים 19651966, עת שלטה ירדן על מזרח ירושלים והגדה המערבית, במטרה לפנות אליו את תושבי מחנה הפליטים אל-מועסכר ששכן בעיר העתיקה של ירושלים, בתחומי הרובע היהודי הנטוש. המחנה הוקם על קרקע שהוקצתה לארגון אונר"א על ידי שלטונות ירדן והיה המחנה האחרון שהוקם עבור הפליטים ממלחמת העצמאות. זמן קצר לאחר הקמתו פרצה מלחמת ששת הימים, שבעקבותיה אוכלס המחנה בפליטים נוספים ממלחמה זו. שינוי גבולותיה המוניציפליים של ירושלים לאחר המלחמה כלל את מחנה הפליטים בשטחה המוניציפלי של העיר, והקנה זכות תושבות ישראלית לאוכלוסייתו.

הערכות שונות קיימות על מספר תושביו, החל מ-8,000 (לפי עיריית ירושלים[6]), ועד 20,000 (לפי עמותת עיר עמים[7]).

הפליטים בשטחי הרשות הפלסטינית

מבחינת הרשות הפלסטינית מעמדם של הפליטים הפלסטינים, כלומר הפלסטינים אשר גרו בשטחי 48 ובחלק משטחי 67 שלא הועברו לשליטת הרשות, ארעי בדיוק כמו מעמדם בשאר המדינות. מעמדם של הללו כ"פליטים" נשמר בקפדנות על ידי הרשות בעזרת הפליטים עצמם ובתמיכתם, כדי לאשש את התביעה לזכות השיבה. אף כי הרשות מנסה לשפר את מצב הפליטים, היא עושה זו בהסתייגות רבה, ועל כן השיפורים עצמם נעשים בצורה ארעית במכוון.

רצועת עזה נמצאת במוקד בעיית הפליטים. נכון לשנת 2010, גרים ברצועה כ-1.1 מיליון איש[8] מתוכם 700,000 מוגדרים כפליטים, ומתוכם 400,000 יושבים במחנות הפליטים. ברצועה גרה חמישית מאוכלוסיית הפליטים הפלסטינים והם מהווים את מרבית האוכלוסייה בחבל כולו.

באזור יהודה ושומרון גרים, לפי הערכות מסוימות, כ-2.6 מיליון פלסטינים[9], מהם מוגדרים 778,000 כפליטים וכ-198,000 מתוכם מתגוררים במחנות הפליטים. להערכות אחרות, הפלסטינים ביהודה ושומרון מונים כמיליון וחצי איש בלבד.[10][11]

מחנות פליטים ברצועת עזה:

Al Jalazone Refugee Camp by Khaldun Bshara 2009
מחנה הפליטים ג'לזון, בשטחי הרשות הפלסטינית

מחנות פליטים ביהודה ושומרון:

פגיעה במלחמות ובמעשי איבה

כאמור, מחנות הפליטים הוקמו בעקבות מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים. מחנות הפליטים שהוקמו ברצועת עזה, שבשליטת מצרים, ובגדה המערבית, שבשליטת ירדן, עברו במלחמת ששת הימים לשליטת ישראל. בספטמבר 2005 יצאה ישראל מרצועת עזה, במסגרת תוכנית ההתנתקות, והחל מיוני 2007 הטילו ישראל ומצרים סגר על רצועת עזה.

מלחמות ומעשי איבה נוספים במזרח התיכון הביאו לפגיעות במחנות הפליטים ובתושביהם, שלעיתים הפכו לפליטים פעם נוספת. אירועים בולטים:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר אונר"א
  2. ^ Julie Marie Peteet, Landscape of hope and despair: Palestinian refugee camps, page 177
  3. ^ כמה "פליטים" פלסטינים יש בלבנון?, ערוץ 7 (בעברית)
  4. ^ הס, עמירה (24 בדצמבר 2017). "מפקד אוכלוסין בלבנון: מספר הפליטים הפלסטינים במדינה קטן פי שלושה מנתוני האו"ם". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-5 בפברואר 2018.
  5. ^ "תושב אל-ירמוך ל-nrg: חייבים סיוע בינלאומי דחוף". NRG (בעברית). בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2018.
  6. ^ שועפט באתר עיריית ירושלים
  7. ^ פרופיל שכונה ירושלמית: מחנה הפליטים שועפאט - סקירה, לארה פרידמן ועו"ד דן זיידמן, לקוח מתוך Ir Amim Jerusalem Bulletin מ-28 באוגוסט 2006
  8. ^ אונר"א, פליטים פלסטיניים: תיאור כללי, נתונים סטטיסטיים על פליטים פלסטינים לפי אזור גיאוגרפי, ‏27 ביולי 2014 (באנגלית)
  9. ^ ניר חסוןמסמך רשמי מראה כי 2.6 מיליון פלסטינים מתגוררים בגדה, באתר הארץ, 30 ביוני 2013
  10. ^ The 1.5 Million Population Gap, The American Enterprise Institute for Public Policy Research (AEI), January 10, 2005.
    . מייקל וייז, רוברטה זייד, בנט צימרמן, ‏דמוגרפיה, תכלת 25, סתיו התשס"ז 2006
  11. ^ ראו גם דמוגרפיה - מחקרים, מאמרים וכתבות, אתר המכון לאסטרטגיה ציונית
  12. ^ אתר משרד החוץ
  13. ^ צבי בראל, מחנה הפליטים הפלסטינים בסוריה תחת מצור; תושביו גוועים ברעב, באתר הארץ, 2 בינואר 2014
אל-בורייג'

אל-בורייג' (בערבית: البريج) הוא מחנה פליטים פלסטינים הממוקם במרכז רצועת עזה, ממזרח לדרך סלאח א-דין, מדרום לנחל הבשור ומצפון למחנה הפליטים מועזי. מהעבר השני של דרך סלאח א-דין שוכן מחנה נוסייראת. המחנה משויך לנפת דיר אל-בלח. שטחו של המחנה הוא כ-529 דונם, ונכון לשנת 2005 אוכלוסייתו מנתה 34,951 נפש, מהם 28,770 מוכרים כפליטים. מקור שמו של המחנה הוא מגדל הנמצא בסמוך לו.

המחנה נוסד בשנת 1949, ובעת הקמתו נמנו בו 13,000 פליטים מסביבות עזה רבתי. אחוז קטן מהם התיישב בבסיס צבאי בריטי נטוש, ואילו רובו יושב באוהלים. בשנת 1950 בנתה אונר"א מבני בטון עבור הפליטים.

כיום, רוב הפליטים, כמו במרבית מחנות הפליטים האחרים ברצועת עזה, חיים במבנים המאוכלסים בצפיפות. למחנה אין מערכת לטיהור שפכים, ורוב האשפה מצטברת באפיק נחל הבשור, ויוצרת מפגע בריאותי. רוב מי השתייה של המחנה מסופקים על ידי חברת מקורות הישראלית.

במחנה 5 בתי ספר יסודיים, ושני בתי ספר על יסודיים, בהם למדו 9,306 תלמידים בשנת 2004. כל בתי הספר מופעלים על ידי אונר"א.

אל-ערוב

מחנה אל-ערוב (בערבית: مخيّم العروب – תעתיק מדויק: מח'ים אל-ערוב) הוא מחנה פליטים פלסטינים מדרום ליישוב אפרת ובסמוך לכפר בית פג'אר, בשטח הרשות הפלסטינית. אוכלוסיית המחנה מונה כ-10,400 נפש (2016). הכפר קרוי על שם ואדי אל-ערוב הסמוך. ממזרח למחנה הפליטים שוכן כפר קטן בעל אותו השם, על גבי חורבות קדומות. נהוג לזהות את האתר עם "קריית ערביה" הנזכרת באגרות ממרד בר כוכבא.

בלאטה

מחנה בלאטה (בערבית: مخيم بلاطة) הוא מחנה פליטים פלסטינים הממוקם במבואותיה המזרחיים של העיר שכם, בשטחי הרשות הפלסטינית (שטח A) ולפי צו אלוף פיקוד מרכז הכניסה לישראלים אליו אסורה. המחנה מאכלס רשמית (על פי נתוני אונר"א) 23,600 פליטים פלסטינים, אף שהערכות אחרות אומדות את אוכלוסייתו בכ-30,000 ומעלה. במספר תושביו, בלאטה הוא מחנה הפליטים הגדול ביותר בשטחי יהודה ושומרון. המחנה בנוי כריבוע שאורך צלעו כ-500 מטר, ומכאן שעשרות אלפי תושביו יושבים על שטח של כרבע קמ"ר - בכך מהווה בלאטה את אחד ממקומות היישוב הצפופים ביותר בעולם.

ג'לזון

מחנה ג'לזון (בערבית: مخيّم الجلزون, תעתיק מדויק: מח'ים אלג'לזון) הוא מחנה פליטים פלסטינים בקרבת רמאללה, בשטח הרשות הפלסטינית. על פי הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה במחנה היו בשנת 2012 כ-8,900 תושבים.

דהיישה

מחנה דהיישה (בערבית: مخيم الدهيشه – תעתיק מדויק: מח'ים אלדהישה) הוא מחנה פליטים פלסטינים מדרום-מערב לעיר בית לחם בשטח הרשות הפלסטינית. אוכלוסיית המחנה מונה כ-9,400 נפש (2006), ושטחו כ-1.5 קמ"ר.

מאר אליאס

מאר אליאס (مار الياس) הוא "אליהו הקדוש".

האם התכוונתם ל...

מחנה הפליטים אל-אמערי

מחנה הפליטים אל-אמערי (בערבית: مخيّم الأمعري) הוא מחנה פליטים פלסטינים בנפת רמאללה ואל-בירה, השוכן כ-2 ק"מ מדרום לאל-בירה. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לשנת 2016 היו רשומים במחנה אל-אמערי 12,155 פליטים.

במחנה הפליטים יש שני בתי ספר – בבית הספר לבנים כ-1250 תלמידים, ובבית הספר לבנות כ-970 תלמידים.

המלחין והמנצח רמזי אבו רדואן גדל במחנה הפליטים אל-אמערי.

מחנה הפליטים קדורה

מחנה הפליטים קדורה (בערבית: مخيم قدورة) הוא מחנה פליטים פלסטינים בנפת רמאללה ואל-בירה, השוכן בסמוך למרכז העיר רמאללה. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, במחנה היו 1,558 תושבים באמצע שנת 2006. המחנה הוקם בשנת 1948, אך אינו מוכר כמחנה פליטים רשמי של אונר"א.

מחנה הפליטים שועפאט

מחנה פליטים שועפאט (בערבית: مُخَيَّم لاجِئين شعفاط, תעתיק מדויק: מח'ים לאג'אין שעפאט) הוא מחנה פליטים פלסטינים הממוקם בצפון-מזרח ירושלים, בין השכונה הערבית ראס ח'מיס במערב, השכונה היהודית פסגת זאב בצפון, השכונה הערבית דחיית א-סלאם במזרח, ושכונת הגבעה הצרפתית בדרום. זהו מחנה הפליטים הפלסטיני היחיד בתחומה הריבוני של מדינת ישראל (הוא ממוקם בתוך שטחה המוניציפלי של ירושלים, אך מעבר לקו הירוק). גדר עוטף ירושלים מקיפה את המחנה מצפון, ממערב ומדרום תוך השארתו בפועל מחוץ לתחומי העיר. אין להתבלבל בין מחנה הפליטים שועפאט לבין שכונת שועפאט, הממוקמת כקילומטר אחד מערבה לו ומהווה מתחם עירוני שונה ממנו באופיו ובאוכלוסייתו.

מחנה הפליטים שתילה

מחנה הפליטים שתילה (בערבית: مخيم شاتيلا; תעתיק מדויק: מח'ים שאתילא) הוא מחנה פליטים פלסטינים בפרוורה הדרומי של ביירות, בירת לבנון. נכון לשנת 2017, רוב הפליטים במחנה הם ממוצא סורי שנמלטו ממלחמת האזרחים בסוריה.

המחנה ידוע כאתר שבו נערך טבח סברה ושתילה בספטמבר 1982, בזמן מלחמת לבנון הראשונה. המחנה גם מילא תפקיד חשוב במלחמת המחנות בשנים 1985 ו-1987.

נוסייראת

מחנה הפליטים נוסייראת (בערבית: مخيّم النصيرات) הוא מחנה פליטים פלסטינים הנמצא ברצועת עזה בין עזה לדיר אל-בלח ומשתייך מוניציפלית למחוז דיר אל-בלח. ממזרח למחנה, מעבר לדרך סלאח א-דין (המשכו של כביש 4), נמצא מחנה הפליטים אל-בורייג'. על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מנתה אוכלוסיית המחנה ב-2007 27,677 נפש. היישוב הסמוך נוסיראת מנה באותה עת 36,123 נפש על פי אתר אונר"א, מונה אוכלוסיית המחנה כ-66,000 נפש.נכון למרץ 2005, רשת ביוב מוסדרת קיימת רק בחלק מהמחנה והביוב בחלקים האחרים זורם בצמוד לדרכים ולכבישים שבמחנה ומתנקז דרך שטחים חקלאיים לוואדי עזה. תופעה זו מהווה מפגע בריאותי מהותי במחנה. כל בתי המחנה מחוברים לרשת מים המקבלת את מימיה מחברת המים הישראלית, מקורות ומבארות פרטיות.

עד סגירת מעברי הגבול בין הרשות הפלסטינית בעזה ובין ישראל ב-2004 הייתה מבוססת פרנסת רוב תושבי המחנה על עבודה במשק הישראלי ועל עבודה בחקלאות בשטחים הסמוכים.

נור א-שמס

נור א-שמס (בערבית: مخيّم نور شمس) הוא מחנה פליטים פלסטינים מזרחית לעיר טולכרם, מדרום לכביש 57.

מחנה הפליטים הוקם בשנת 1951. פירוש שמו הוא "אור השמש".

המחנה בנוי על אתר ששימש כמחנה מעצר לאסירים פליליים בתקופת המנדט הבריטי, וישבו בו גם אסירים פוליטיים יהודים[דרוש מקור]. האסירים הועסקו בעבודות פרך במחצבות הסמוכות. בסמוך למחנה הותקפה משאית בבעלות יהודית שעשתה את דרכה מטולכרם לשכם ב-15 באפריל 1936 על ידי פורעים ערבים. בהתקפה נהרג אדם אחד ונפצעו שניים, והיא הייתה פעולת הפתיחה של המרד הערבי הגדול[דרוש מקור].

לאחר מלחמת העצמאות אוכלס המחנה בפליטים פלסטינים מאזור חיפה והגליל. במלחמת ששת הימים נמלטו חלק גדול מתושביו, אך במקומם התיישבו במקום פליטים מג'נין ומבקעת הירדן. בעקבות הסכמי אוסלו עבר המחנה בשנת 1998 יחד עם טולכרם לשליטתה של הרשות הפלסטינית.

עאידה

עאידה (ערבית: مخيم عايده‎) הוא מחנה פליטים פלסטינים מצפון לבית לחם בסמוך לקבר רחל.

עין אל-חילווה

עין אל-חילווה (מערבית: عين الحلوة, מילולית: "המעיין המתוק/היפה") הוא מחנה פליטים פלסטינים הגדול מסוג זה בלבנון. המחנה ממוקם בפרברי העיר צידון, כ-50 ק"מ מצפון לגבול ישראל.

המחנה הוקם ב-1948 על ידי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום כדי ליישב בו פליטים מכפרים ערביים בארץ ישראל: עמוקה, ספוריה, שעב, טייטבא, מנשייה, אל-סימירה, אל-נאר, אל-סופסף, חיטין, ראס אל-אחמאר, אל-טירה ותרשיחא שבנפות צפת ועכו שבגליל העליון. עם תושביו המוכרים של המחנה נמנה הקריקטוריסט נאג'י אל-עלי, שגלה ללבנון עם משפחתו בגיל 10 בעת מלחמת העצמאות.

בתחילת המאה ה-21 התגוררו במחנה למעלה מ-70,000 בעלי מעמד פליט. בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה הגרו אליו פליטים סורים ומצבת האוכלוסייה מתקרבת ל-120,000 תושבים.

עסכר

עסכר (בערבית: عسكر) הוא מחנה פליטים פלסטינים בפאתי העיר שכם. כיום זהו למעשה פרבר מזרחי של שכם. הוא הוקם בשנת 1950 על ידי הירדנים על שטח שנחכר מתושבי הכפר עזמוט. לפי מפקד התושבים של שנת 2006 חיו במחנה 31,630 תושבים. השליטה במקום היא של הרשות הפלסטינית והכניסה לישראלים אסורה.

עקבת ג'בר

עקבת ג'בר (בערבית: مخيّم عقبة جبر) הוא מחנה פליטים פלסטינים הממוקם שלושה קילומטרים דרומית-מערבית ליריחו, בתחום שיפוטה של הרשות הפלסטינית.

המחנה הוקם ב-1948, על שטח של 1,688 דונם. מרבית האוכלוסייה (אשר מנתה כ-30,000 איש) היגרה לירדן וכיום מתגוררים במחנה כ-6,000 איש בלבד. ב-1994 עבר המקום לשליטה פלסטינית כחלק מהסכמי "עזה ויריחו תחילה". במחנה חיים גם כאלו שאינם מוגדרים כפליטים, אשר בנו בתים בלתי חוקיים במקום.

מרבית התושבים מועסקים בחקלאות באזור. חברת מקורות הישראלית היא ספקית המים העיקרית של המחנה, וחלק קטן מהמים נשאבים ממעיין בסביבה על ידי אונר"א, המפעילה במקום גם בית ספר, גני ילדים ושירותים נוספים לקהילה.

ב-1987 צילם הבמאי אייל סיון סרט על המקום, "עקבת ג'בר - חיים בינתיים", וסרט המשך ב-1995, "עקבת ג'בר - שלום ללא שיבה?".

קלנדיה

קלנדיה (בערבית قلنديا - קלנדיא או قلنديه - קלנדיה) הוא שמו של כפר ערבי באזור עטרות בצפון ירושלים וכן שמו של מחנה פליטים פלסטינים סמוך. בין הכפר המקורי שאוכלוסייתו כאלף תושבים לבין מחנה הפליטים שבו אוכלוסייה של כ-10,000 איש, חוצצים שדה התעופה עטרות וכביש ירושלים-רמאללה.

הן הכפר קלנדיה והן מחנה הפליטים נכללים בשטחי הרשות הפלסטינית ומחוץ לגדר ההפרדה. בצד מחנה הפליטים פועל מעבר קלנדיה (ידוע גם כ"מחסום קלנדיה"), אחד המרכזיים והחשובים במעברים לאורך גדר ההפרדה, ובו מתנקזת מרבית התנועה הפלסטינית בין ירושלים ורמאללה.

"קלנדיה" הוא גם השם הערבי של אזור עטרות כולו, ושמו הערבי של שדה התעופה עטרות. עד 1967 היה זה שמו הרשמי של שדה התעופה.

רשידיה

מחנה רשידיה (בערבית: مخيم الرشيدية) הוא מחנה פליטים פלסטינים הממוקם כ-5 קילומטרים מדרום לעיר צור שבדרום לבנון. המחנה, הנמצא במחוז דרום לבנון, מונה כ-27,500 נפש.המחנה נחלק לשני חלקים: חלק אחד שהוקם ב-1936 על ידי השלטון הצרפתי בסוריה ובלבנון כדי לקלוט פליטים ארמנים שנמלטו ללבנון. החלק השני הוקם על ידי ממשלת לבנון ב-1963 כדי לקלוט פליטים פלסטינים שפונו ממחנה גורוד שליד בעל בק. הפליטים הפלסטינים שבמחנה הגיעו מכפרי הגליל דיר אל קאסי (כיום אלקוש), אל-נהר (ליד מושב בן עמי) וכפרים נוספים באזור זה. במחנה התרכזו פליטים סונים בעת שהפליטים הנוצרים מאותו אזור התרכזו באזור ביירות. הפליטים הסונים זכו ליחס משפיל משכניהם השיעים שבאזור צור ותודעתם הלאומית התפתחה בעיקר על רקע זה. לאורך השנים התפרנסו אנשי המחנה בעיקר מעבודה בחקלאות ובבניין.במבצע ליטני, אף על פי שכבש חלקים סמוכים לעיר צור ולרשידיה, נמנע צה"ל מניסיון כיבוש המחנה, בין היתר, על רקע חשש מנפגעים רבים. בזמן מלחמת לבנון הראשונה כותר אזור צור ורשידיה על ידי עוצבת הגליל, כשעוצבת ברעם כיתרה את המחנה מכל עבריו ב-7 ביוני 1982 וכבשה אותו בימים שלאחר מכן. על פי הערכת צה"ל היו בשלושת מחנות הפליטים של צור (רשידיה, בורג' אל שמאלי ואל-בץ) כ-500 מחבלים.

שאטי

מחנה הפליטים א-שאטי (בערבית: مخيّم الشاطئ, תעתיק מדויק: מח'ים אלשאטי - "מחנה החוף") הוא מחנה פליטים פלסטינים ברצועת עזה. המחנה נמצא בצפון רצועת עזה, על שפת הים התיכון, וגובל בעיר עזה במזרחו. למעשה, נכלל המחנה בשטח העיר עזה ונחשב כיום כאחת משכונותיה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.