מחנה השמדה

מחנה השמדהגרמנית: Vernichtungslager) היה מתקן שהוקם על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה כדי להשמיד יהודים וקבוצות אחרות, על פי החלטות הממשל הנאצי. השמדת היהודים, השואה, כונתה בפי הגרמנים "הפתרון הסופי" (בגרמנית: Endlösung). מחנה ההשמדה המצויד באמצעי הרג המוניים היה שלב מתקדם בהתפתחותה של מכונת ההשמדה הנאצית. לפניו נקטלו המונים בשיטת הירי לבורות. אך שיטה זו התגלתה כאיטית, לא יעילה, ופומבית מדי. בנוסף לכך, במקרים מסוימים, שיטה זו העיקה נפשית על חיילים גרמנים שהשתתפו בירי או שהיו עדים לו, ולכן נעשה מאמץ למצוא שיטה יעילה יותר. במחנות ההשמדה של הנאצים נרצחו בגז כ-3,500,000 יהודים, וכן עשרות אלפי צוענים, שבויי מלחמה סובייטים, ואחרים.

מחנה אושוויץ Auschwitz camp
גדר במחנה ההשמדה בירקנאו
KZ Birkenau Hauptgebaude 320x240
שער הכניסה למחנה ההשמדה בירקנאו
Auschwitz aerial view RAF
צילום אוויר של אושוויץ, שצולם על ידי חיל האוויר המלכותי. חילות בעלות הברית נמנעו מלהפציץ את מסילות הברזל המוליכות אל המחנה ואת תאי הגזים במחנה, אף שמטוסיהם הפציצו מטרות בסמוך אליו
פולין 006
הריסות הקרמטוריום בבירקנאו, אשר פוצץ על ידי הנאצים בשלהי המלחמה, כדי להסתיר את מעשיהם

מחנות ריכוז (KZ)

מחנות ריכוז הוקמו בגרמניה זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון. מחנה הריכוז הראשון היה דכאו, שהוקם ליד מינכן, מיד לאחר עליית היטלר לשלטון ב–1933. בעקבותיו הוקמו מחנות נוספים, כמו בוכנוואלד ומאוטהאוזן. הם נועדו לכליאת מתנגדי משטר, לשבירתם ולעיתים אף לחיסולם. טרם מלחמת העולם השנייה נכלאו במחנות הריכוז מעל לרבע מיליון אסירים. מחנות נוספים שהיוו מחנות ריכוז ומעבר למחנות ההשמדה הוקמו במדינות נוספות: שטוטהוף בצפון פולין (ספטמבר 39), דרנסי בצרפת (אוגוסט 41), וסטרבורק בהולנד (יולי 42), ואיווארה באסטוניה ועוד. בכמה מחנות הוקמו מפעלים לעבודות כפייה ומעבדות לניסויים בבני אדם, שבהן נבדקו אפשרויות של עיקור בכפייה המוני, או של מידת סבילותו של האדם לקור ולמחלות.

ב-20 בינואר 1942 נערכה ועידת ואנזה, שבה גיבשו בכירי הממשל הנאצי את הפתרון הסופי - התוכנית להשמדת היהודים בגרמניה הנאצית ושטחי הכיבוש שלה. ולאחר מכן החל שילוח היהודים למחנות ההשמדה. עם קבלת ההחלטה על השמדת היהודים שינו הנאצים את אופיים של אחדים ממחנות הריכוז למחנות השמדה, אולם מרבית מחנות ההשמדה נבנו מלכתחילה למטרה זו.

הגם שכל מחנה ריכוז כלל אי-אלו מרכיבים של מחנה השמדה, ישנו הבדל מהותי בין מחנה ריכוז רגיל, כגון אלו שמילאו את אירופה וצפון אפריקה, לבין מחנה השמדה מרכזי. במחנה ריכוז היו רוצחים אסירים בגינן של נסיבות מיוחדות: ענישות, חולשה של אסיר שלא יכול לעבוד, טרנספורטים גדולים, פעולות תגמול וכדומה. במחנה השמדה התנהלה השמדה שיטתית ועקבית של בני אדם על רקע גזעי או פוליטי, כך שרוב האסירים שהובאו חוסלו, ורק מיעוט הושאר בחיים לעסוק בעבודות כפייה ובקברנות. בדרך כלל, היו אסירים משולחים ממחנות ריכוז להישמד במחנות השמדה.

מחנות השמדה במזרח אירופה

המחנה הראשון בו נעשה שימוש בגז לצורך הריגת אנשים היה מבצר קולומב בפוזנן[1] כבר בסוף 1939. הניסוי הראשון בהמתה בגז ציקלון בה נעשה במחנה הריכוז אושוויץ ב-3 בספטמבר 1941, על שבויי מלחמה רוסיים, שמתו כולם בניסוי זה. בעקבות הצלחת הניסוי הוחלט אצל מפקדי האס אס, להקים מחנות השמדה שבהם ירצחו את היהודים, ומערכת הסעים שתקבץ את היהודים מכל קצוות אזורי הכיבוש הגרמני אליהם.

מחנה ההשמדה הראשון הוקם בעיר חלמנו שבפולין כחודשיים לפני ועידת ואנזה, והופעל ב-8 בדצמבר 1941. היה זה מחנה השמדה ניסיוני שבו נוסתה המתה בגז כנגד יהודים. בעקבות החלטות הוועידה על השמדה המונית, הוקמו בפולין מחנות ההשמדה: אושוויץ-בירקנאו ובלז'ץ (מרס 1942), סוביבור (אפריל 1942), טרבלינקה (יולי 1942), ומיידנק אשר כוונו במיוחד להשמדה מהירה של יהודים.

מחנות ההשמדה נבדלו בדרכי פעולתם, והם נחלקים לשלוש קטגוריות:

  • מחנות מבצע ריינהרד: שלושה מחנות: טרבלינקה, בלז'ץ, סוביבור, אשר הוקמו במרץ 1942 כדי להשמיד את יהודי הגטאות בפולין, ואחר-כך יהודים ממקומות אחרים. במחנות אלו הושמדו כל הבאים, שנלקחו לתאי גז שלתוכם הוזרם גז חד-תחמוצת הפחמן (גז ללא צבע וריח). הגופות נקברו ובשלב מאוחר יותר היו מועלות על מוקדים ונשרפות. רק מיעוט קטן של אסירים שימש כ"זונדרקומנדו", והם היו מוחלפים מדי פעם. לפיכן היו מחנות אלו קטנים. אי לכך הנאצים סגרו אותם מוקדם והרסו את רובם עד היסוד. ישנם יוצאים מן הכלל: בטרבלינקה ובבלז'ץ החלו בשלב מאוחר להשתמש במשרפות, ובסוביבור קברו גופות בסיד, וכן ריכזו יחסית הרבה אסירים. הגם שבמחנות אלו הושמדו כמעט רק יהודי הגטאות הפולנים, הושמדו בטרבלינקה וסוביבור יהודים מחוץ לפולין וכן צוענים רבים.
  • מחנות השמדה וריכוז: מחנות ריכוז שבשלב מאוחר יותר הפכו למחנות השמדה, או שהוסף להם אגף ששימש להשמדה. הללו הם מחנה הריכוז אושוויץ (ומחנה ההשמדה בירקנאו), מחנה הריכוז לובלין (KZ Lublin) המכונה "מיידנק", ומתחם מחנות הריכוז יאסנובאץ (מחנות ריכוז: קראפיה וציגלאנה, מחנות השמדה: ציגלאנה [מחורף 1941] וסטארה-גרדישקה). במחנות אלו הושמדו יהודים וכן צוענים ואחרים רבים. באלו גם היו נערכות סלקציות, שבהן היו משאירים מיעוט מן האסירים הבאים כאסירי מחנה הריכוז, אשר הועבדו בתת-תנאים, עד שמתו או שולחו לגז מאוחר יותר. במחנות אלו החל השימוש בגז "צקלון בה" בשלב מוקדם, וכן השתמשו במשרפות במקום מוקדים. מחנות אלו המשיכו בפעולתם עד סוף המלחמה ממש, עד צעדות המוות, ולכן נותרו לפי רוב שלמים עד היום[2].
  • מחנות השמדה קטנים: בכלל זה נמצאים מגוון מחנות, ובהם מחנה סיימישטה בגבול סרביה-קרואטיה, מחנות לילדים בקרואטיה (גורנייה-רייקה ויאסטרבארסקו), מאלי טרוסטינץ ליד מינסק, ינובסקה בלבוב, ועוד. מחנות אלו היו לרוב מחנות מעבר או מחנות עבודה קטנים, אשר שימשו בשלב מאוחר של המלחמה כמחנות השמדה קטנים, שבהם נרצחו אסירים בתאי גז ניידים או במשאיות גז, ונשרפו במוקדים במסגרת "מבצע 1005". גם מחנה קולמהוף (חלמנו) השתייך למחנות אלו מבחינת דרך פעולתו.

שיטת ההמתה במחנות לא הייתה אחידה. בעוד במחנות אושוויץ-בירקנאו ומיידנק השתמשו בגז ציקלון בה, במחנות חלמנו, בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה השתמשו בגז חד-תחמוצת הפחמן, אשר הופק ממנוע בעירה של משאיות ומנועי טנקים סובייטיים.

WW2-Holocaust-Europe-he
מפת מחנות ריכוז והשמדה באירופה

הסתרת המחנות

הגרמנים יצאו מנקודת הנחה כי תנאי הכרחי להפחתת ההתנגדויות לשילוח אל מחנות ההשמדה הוא שמירת הסודיות והטעיה של האוכלוסייה המקומית, הקורבנות, והעולם כולו. קיומם של המחנות הוגדר כסוד מדינה, וסווג כ"סודי ביותר". נעשו מספר רב של תכסיסי מרמה והטעיה: כלפי חוץ המחנות נבנו ואורגנו כמחנות ריכוז ועבודה. כלפי פנים לקורבנות הוסבר כי הם הולכים לעבודה, ושם יקבלו אוכל טוב יותר מאשר במחנות הריכוז - ואכן, נימוק זה שיכנע אנשים רבים לנסוע אל המחנות ללא התנגדות. במספר מחנות נתלו שלטים ובהן הכתובת בגרמנית "העבודה משחררת". תאי הגזים לא נראו מפחידים. הם היו מכוסים במדשאות ובתוכן ערוגות פרחים, היו בנויים כמקלחות, ולאנשים הוסבר שלפני העבודה הם הולכים להתרחץ, דבר שמקצת הקורבנות האמינו בו עד הרגע האחרון.

לקראת סיום המלחמה, עם התקדמות הצבא הסובייטי לעברם, הזדרזו הנאצים לחסל את מחנות ההשמדה, ולמחוק כל זכר להם. תאי השמדה ומשרפות פוצצו, חומר משרדי מפליל נשרף. תוך מאמץ לטשטש את עקבותיהם, הוקמה יחידה מיוחדת לשריפת הגוויות בקברי ההמונים. בנוסף, נעשה גם מאמץ מיוחד לחיסול כל אנשי יחידות הזונדרקומנדו היהודיות שטיפלו בגויות הנרצחים, כדי שלא תיוותר כל עדות חיה למעשיהם.

מרידות ובריחות

מספרן של המרידות והבריחות במחנות ההשמדה היה מועט. ההקפדה הגדולה למניעת בריחות הייתה, בעיקר בשל אי רצון שהדבר יתגלה לעולם החיצון ויפגום במכונת ההשמדה הנאצית. בין המרידות והבריחות ניתן למנות את המרד במחנה ההשמדה טרבלינקה ב-2 באוגוסט 1943, בריחה המונית של מאות יהודים נערכה ב-14 באוקטובר 1943 ממחנה ההשמדה סוביבור, ומרד של אנשי הזונדרקומנדו באושוויץ-בירקנאו, שידעו שסופם קרב, ואין להם הרבה מה להפסיד, אשר פרץ ב-7 באוקטובר 1944. ברוב המקרים נתפסו מרבית הבורחים, והעונשים היו חמורים מאוד. במרד באושוויץ-בירקנאו נרצחו כל הבורחים, ומתוך יתר אנשי הזונדרקומנדו, שלא ברחו, נרצחו אחד משלושה באופן שרירותי.

ידיעות בעלות הברית על המחנות

כוחות האוויריה של בעלות הברית ערכו טיסות וצילומים רבים באזור מחנות ההשמדה במזרח אירופה. ב-4 באפריל 1944 התבצעה הגיחה הראשונה במטרה לצלם את מפעל IG Farben במחנה אושוויץ-מונוביץ, שהיה במרחק של כארבעה קילומטרים מבירקנאו. גיחות צילום נוספות נעשו באותה שנה ב-31 במאי, ב-26 ביוני, ב-25 באוגוסט, ב-13 בספטמבר, ב-21 בדצמבר ועוד. נעשו שתי גיחות הפצצה. הראשונה ב-20.8, בה ניזוק המפעל, אך לא הושמד. והשנייה ב-13.9, בה חלק מהפצצות שכוונו למפעל נפלו שלא במתכוון על מחנה בירקנאו וגרמו לנזק קל. נראה כי מפענחי בעלות הברית, שחיפשו מפעלי נשק, לא עמדו על טיבו של מחנה ההשמדה בירקנאו, דבר שלא ניתן לומר על מחנה אושוויץ III. בשנת 1978 נחשפו בידי שני מפענחים של ה-CIA מספר צילומי אוויר אחדים מתקופת מלחמת העולם השנייה שנעשו על ידי בעלות הברית. בין הצילומים ניתן להבחין במחנה בירקנאו, שצולם בדרך אגב.

שירות הביון הבריטי התחקה אחר המידע שנשלח לברלין ועלה עליו, וכך הגיע לידיו מידע רב על פעילות הצבא הנאצי, הוורמאכט. בשנת 2001 התגלה מסמך נדיר שנשמר קרוב ל-58 שנים בשירות הביון הבריטי. המסמך קרוי "מברק הפלה" על שם קצין בכיר בצבא הנאצי בשם הרמן הפלה ששלח לברלין ב-18 בינואר 1943 מידע מדויק על מספר הקורבנות שנספו בשנת 1942 בשלושת מחנות ההשמדה של מבצע ריינהרד: בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה, וכן במחנה מיידנק, שבאותה שנה הוסבו חלקים ממנו להשמדת המונים. המספרים שמסר הרמן הפלה הם: בלז'ץ: 434,508 קורבנות, סוביבור: 101,370 קורבנות, טרבלינקה: 713,555 קורבנות, ומיידנק: 24,733 קורבנות. לא ניתן לדעת אם מספרים אלו כוללים גם רבבות רבות של יהודים שנספו במהלך הנסיעה למחנות. על פי הערכות, קרוב ל-25% מכלל המובלים להשמדה הגיעו למחנות מתים, בגלל תנאי הנסיעה הקשים בקרונות הבקר שבהם נדחסו. נתונים אלו קרובים לאומדנים שהיו מקובלים ביד ושם ובקרב חוקרי השואה עד לגילויו של מסמך זה.

מברק הפלה משמש ראיה מוחצת כנגד טיעוניהם של מכחישי השואה. גילויו גם מהווה ראיה לכך שבידי בעלות הברית אכן היה מידע על השמדת המוני יהודים כאשר הייתה בעיצומה באירופה, אך הן לא פעלו להפסקתה. מידע זה שהתווסף על מחקרים שנערכו על מספר קורבנות מחנות ההשמדה הנוספים: חלמנו ואושוויץ אמנם מפחית בכמה רבבות את מספר הקורבנות בכל אחד מן המחנות מהאומדן שהיה מקובל, אך אינו מפחית את האומדן הכללי של נספי השואה שנע סביב שישה מיליון.

ככל הנראה נבע אי ההתקפה של בעלות הברית מבעיות טכניות של חוסר דיוק בפצצות באותם ימים וצורת המבנה של המחנות. כמו כן, העדיפו הצבאות להתמקד במאמץ המלחמתי, ולא הסכימו להפנות ציוד וכלים בכדי לפגוע במחנות ההשמדה. שנם חוקרים הטוענים כי סיבה נוספת לאי התקיפה היא חוסר רצונן של בעלות הברית לגל פליטים שיציף את מדינותיהם, אם ינצלו אסירי המחנות.[3]

אומדנים של הקורבנות

מסמך הפלה שפורסם בשנת 2000 ובו מצוינים מספרי הקורבנות בארבעת מחנות מבצע ריינהרד בשנת 1942 המעיט במעט את האומדנים שהיו מקובלים עד אז ונכתבו באנציקלופדיית השואה שהוצאה על ידי יד ושם ב-1990. מחנה מיידנק השתייך אף הוא לרשת המחנות הנ"ל ובו נמשכה ההשמדה עד יולי 1944, אז שחרר הצבא הסובייטי את המחנה. מספר הקורבנות היהודים בו כנראה הגיע ל-60,000 מתוך 200,000 קורבנות.

ששת מחנות ההשמדה העיקריים הוקמו על ידי הגרמנים על אדמת פולין:

המחנה תקופת קיומו אומדן הקורבנות
חלמנו 8/12/1941 - 18/1/1945 כ-320,000 יהודים
בלז'ץ פברואר 1942 - ינואר 1943 כ-435,000 יהודים
סוביבור אפריל 1942 - 14/10/1943 כ-170,000 יהודים
טרבלינקה 22/6/1942 - 2/8/1943 כ-870,000 יהודים
אושוויץ-בירקנאו 14.6.1940 - 27.1.1945 כ-1,200,000 קורבנות (מתוכם כ-1,100,000 יהודים)
מיידנק נובמבר 1941 - יולי 1944 כ-80,000 יהודים

מחנה השמדה נוסף הוקם על ידי משטר האוסטאשה בקרואטיה.

המחנה תקופת קיומו אומדן הקורבנות
מחנות יאסנובאץ אוקטובר 1941- אפריל 1945 עד 500,000 (כ-20,000 יהודים)

מחנות השמדה קטנים כללו את:

המחנה תקופת קיומו אומדן הקורבנות
מאלי טרוסטינץ אוקטובר 1941- אפריל 1945 כ-65,000 יהודים
ינובסקה 28 ביולי 1942 עד 21 באוקטובר 1943 רבבות
יאסטרברסקו יולי 1942 עד 1945 כ-1,600 ילדים
סיימישטה דצמבר 1941 עד 1944 כ-47,000
פלאשוב סתיו 1941 עד 14 בינואר 1945 כ-8,000

לקריאה נוספת

  • לוסי דווידוביץ', המלחמה נגד היהודים, תל אביב: זמורה ביתן מודן, 1982. חלק א': הפתרון הסופי, מחנות ההשמדה, ממלכת המוות, עמ' 144–164.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נחשף: המקום ה-1 שבו רצחו הנאצים בגזים
  2. ^ ראיונות עם אהרון קופרמן ומנחם גרניצה. והשוו עם משה ליפשיץ, "ציונות". וכן אברהם חדד, "תולדות עם ישראל והעמים: 1933 עד 1974: תקופת השואה והתקומה".
  3. ^ ניצן סדן, הקברניט למה בעלות הברית לא הפציצו את אושוויץ-בירקנאו?, באתר כלכליסט, 1 במאי 2019
1970 בברית המועצות

1970 בברית המועצות הייתה שנה בה נחגגה השנה ה-53 למהפכת אוקטובר.

אדם בן כלב

אדם בן כלב הוא ספר מאת יורם קניוק אשר ראה אור בהוצאת עמיקם ב-1969. הספר עוסק בחייהם של ניצולי השואה בישראל ובהתמודדותם עם הצלקות הנפשיות העמוקות שהם נושאים עמם.

אירמפריד אברל

אירמפריד אברל (בגרמנית: Irmfried Eberl; ‏8 בספטמבר 1910 - 16 בפברואר 1948) היה קצין נאצי מאוסטריה שעזר להקים את מחנה ההשמדה טרבלינקה ועמד בראשו מ-11 ביולי 1942 ועד ל-26 באוגוסט 1942. כפסיכיאטר, אברל היה הרופא היחיד שפיקד על מחנה השמדה. בינואר 1948 הוא נעצר, אך לפני שהחל משפטו הוא התאבד בתלייה.

בלז'ץ

מחנה ההשמדה בֶּלְזֶ'ץ (בגרמנית: Vernichtungslager Belzec) היה הראשון מבין מחנות ההשמדה הנאציים שפעלו במסגרת "מבצע ריינהארד". המחנה הוקם בפולין הכבושה, בשטח ה"גנרלגוברנמן", כקילומטר דרומית לתחנת הרכבת בכפר בלז'ץ (Bełżec), על קו לובלין-לבוב. רק כ-30 אנשי אס אס הפעילו אותו, ולפחות 434,508 יהודים מצאו בו את מותם. ידוע רק ניצול אחד, רודולף רדר, ששרד את השואה ומסר עדות על הנעשה במחנה. שני שורדים נוספים מהמחנה, היו חיים יצחק הירשמן ושרה ריטרבאנד אשר עלתה לישראל.היעדרם של ניצולים הוא אחת הסיבות להיותו של המחנה מן הפחות ידועים.

ה'ת"ש

ה'ת"ש (5700) או בקיצור ת"ש היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-14 בספטמבר 1939, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 2 באוקטובר 1940. שנה מסוג השג, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים. זו שנה שנייה לשמיטה.

המחלוקת על הביטוי "מחנה מוות פולני"

"מחנה מוות פולני" ו"מחנה ריכוז פולני" הם מונחים שהיו בשימוש באמצעי תקשורת בעולם ועל ידי אנשי ציבור, בהתייחס למחנות ריכוז ומחנות השמדה שנבנו ונוהלו על ידי גרמניה הנאצית ובפרט רשויותיה בממשל הכללי בפולין ובחלקים אחרים של פולין הכבושה בתקופת השואה ומלחמת העולם השנייה.

השימוש במונחים אלה תואר כמעליב על ידי שר החוץ הפולני

אדם דניאל רוטפלד (יהודי ניצול השואה) ב-2005, בתור ביטוי שלכאורה – בכוונה או שלא בכוונה – העביר את האחריות על עיצוב, תכנון, בניית ותפעול המחנות בפולין, מגרמניה הנאצית אל העם הפולני שהיה כבוש בתקופה זו. על השימוש במונחים אלה, המזכירים באופן מפורש את פולין, נמתחה לאורך השנים ביקורת על ידי פוליטיקאים פולנים ואנשי ציבור, ממשלת ישראל, פולנים מחוץ לפולין, ארגונים ברחבי העולם וארגונים יהודיים כגון הוועד היהודי-אמריקני.

בתחילת 2018 אישר הפרלמנט הפולני (הסיים והסנאט של פולין) הצעת חוק שתאסור לייחס "לעם הפולני או לממשלת פולין" אחריות לרצח העם היהודי, וכן תאסור על שימוש בביטוי "מחנה השמדה פולני". החוק אושר על ידי נשיא פולין.

הפתרון הסופי

הפתרון הסופי של שאלת היהודים (בגרמנית: Endlösung der Judenfrage), הידוע בקיצור כהפתרון הסופי, הוא השם שנתנה גרמניה הנאצית להשמדת העם היהודי שבוצע במהלך השואה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

לפי אומדנים שערכו היסטוריונים, נרצחו במחנות ההשמדה כ-3.5 מיליון יהודים. כ-1.5 מיליון נוספים הומתו ברציחות המוניות בידי האיינזצגרופן, וכמיליון יהודים מתו בגטאות ובצעדות המוות מרעב, מתשישות וממחלות.

השואה

השואה הייתה שורת מעשי רצח עם ורדיפות אתניות, שבוצעו החל מעליית הנאצים לשלטון בגרמניה בתחילת 1933, ובמהלך מלחמת העולם השנייה עד כניעת גרמניה הנאצית במאי 1945. פשעים אלו בוצעו על ידי שלטונות גרמניה הנאצית בהנהגתו של אדולף היטלר, עוזריהם, משתפי פעולה ושלטונות בעלי בריתה, כשתכליתם היו בהתחלה פגיעה במעמד היהודים וגזילת נכסיהם, ובהמשך, בעיצומה של המלחמה, השמדתם השיטתית של כל בני העם היהודי (הפתרון הסופי). מספר הנרצחים היהודים בשואה וכתוצאה ישירה ממנה נאמד בכשישה מיליון.

הנאצים רצחו גם מיליוני לא-יהודים במלחמת העולם השנייה, בהם צוענים, הומוסקסואלים, גרמנים בעלי מוגבלויות ופגועי נפש, אזרחים פולנים ושבויי מלחמה מברית המועצות, אך המושג "שואה" מתייחס להשמדת היהודים. בדברי הימים של העת החדשה מוכרת השואה כגדול הפשעים נגד האנושות.

השואה – מונחים

דף זה מכיל הגדרות קצרות למונחים הקשורים לשואה

שואה: כינוי שניתן בשפה העברית לאסון גדול רב-ממדים.

השואה הייתה שורת מעשי רצח עם ורדיפות אתניות, שבוצעו החל מעליית הנאצים לשלטון בגרמניה בתחילת 1933, ובמהלך מלחמת העולם השנייה עד כניעת גרמניה הנאצית במאי 1945.

חורול

חוֹרוֹל (באוקראינית: Хорол; ביידיש: חאראל) היא עיר במחוז פולטבה באוקראינה. בסמוך לעיר נמצא נהר חורול . בעיר התקיימה עד השואה קהילה יהודית והיה בה מחנה השמדה גדול. היא ידועה בין היתר בהיותה עיר הולדתם של חתני פרס ישראל השר פרופ' בן-ציון דינור ופרופ' אריה דבורצקי.

חלמנו

מחנה ההשמדה חֶלְמְנוֹ (בגרמנית: Vernichtungslager Kulmhof) היה מחנה השמדה במערבה של פולין, בסמוך לכפר חלמנו שעל נהר נֵר, כ-60 ק"מ מצפון מערב לעיר לודז'. היה זה מחנה ההשמדה הראשון שהוקם על ידי הנאצים, והקמתו היוותה קפיצת מדרגה בשלבי התפתחות הפתרון הסופי: בפעם הראשונה בוצעה השמדה של יהודים ובני לאומים אחרים באמצעות גז, היה זה האתר הראשון שבו בוצעה ההשמדה במקום קבוע, והאתר הראשון שבו נשרפו גופות הנרצחים. מחנה ההשמדה חלמנו פעל מ-8 בדצמבר 1941 עד אפריל 1943; ביוני 1944 חודשה פעילותו, עד לחיסולו ב-18 בינואר 1945.

י"ב באייר

י"ב באייר הוא היום השנים-עשר בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השני

למניין החודשים מניסן.

לובלין

לוּבְּלִין (בפולנית: Lublin, להאזנה (מידע • עזרה); בליטאית: Liublinas; באוקראינית: Люблін) היא עיר במזרח פולין ומושב הגמון. נקראה בפי היהודים ירושלים דפולין. בעיר התגוררו בשנת 2008 כ-350,462 תושבים. העיר הייתה מושב של כמה פרלמנטים פולניים וגם מושב בית הדין העליון של פולין. בשנת 1569 נחתם בעיר הסכם לובלין - האיחוד בין פולין ובין ליטא.

מחנה הריכוז דכאו

מחנה הריכוז דכאו (בגרמנית: Konzentrationslager Dachau) היה מחנה ריכוז נאצי ליד העיר דכאו בגרמניה. לאחר המלחמה נבנו שכונות של העיר מסביב למחנה.

דכאו היה מחנה ריכוז ולא מחנה השמדה כמו אושוויץ, טרבלינקה ואחרים, אולם אסירים יהודים ושבויי מלחמה סובייטים רבים מתו במחנה בשל תנאי המחיה הנוראים. מבין כ-200,000 אסירים שעברו דרכו ב-12 שנות קיומו, נספו על פי הערכות כ-30,000 איש. במחנה הוקמו תאי גזים אך מעולם לא נעשה בהם שימוש. עם זאת, במשרפות שנבנו מחוץ לגדרות המחנה שרפו גופות אסירים שמתו במחנה.

מחנה הריכוז סיימישטה

סַיְימישטֶה (Sajmište) היה מחנה ריכוז והשמדה נאצי שהיה ממוקם בפאתי בלגרד, על שטחה של מדינת קרואטיה העצמאית בתקופת מלחמת העולם השנייה. מוכר בספרות המחקרית גם כ"מחנה זֶמְלִין" (בגרמנית: Lager Semlin). הוא הוקם ב-28 באוקטובר 1941 ונועד לאכלוס על ידי יהודים, סרבים, צוענים ואחרים. את המחנה ניהל קצין האס אס הרברט אנדורפר, שנודע לשמצה בשימוש במשאיות גז על אלפי אסירים יהודים.

לאחר רציחת האסירים היהודים, אכלסו את המחנה פרטיזנים יוגוסלביים, צ'טניקים סרביים, אוהדים של תנועות ההתנגדות היוונית והאלבנית ואיכרים סרביים. עדויות למעשי הזוועה שבוצעו במחנה הושמדו בין 1943 ל-1944 ואלפי גופות שהוצאו מקברי אחים נשרפו. המחנה נסגר ביולי 1944.

מחנה ריכוז

מחנה ריכוז הוא מתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעיתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה), ובמקרים רבים - להשמדה של האסירים (מחנה השמדה). במיוחד נודעו לשמצה מחנות הריכוז שהקים המשטר הנאצי, בגרמניה ובמדינות שכבשה במלחמת העולם השנייה וגם מחנות הריכוז הרומניים בטרנסניסטריה.על־פי ההערכות הנאצים יצרו 42,500 מחנות וגטאות לריכוז והשמדת יהודים.

מקסימיליאן של

מקסימיליאן של (באנגלית: Maximilian Schell (מידע • עזרה); 8 בדצמבר 1930 – 1 בפברואר 2014) היה שחקן אוסטרי-שווייצרי, זוכה פרס האוסקר.

עמק דותן

עמק דותן הוא עמק בצפון-מערב השומרון והוא העמק הגדול ביותר באזור הרי השומרון. אורכו של העמק כ-10 קילומטרים ורוחבו כ-3 קילומטרים. העמק מוקף כמעט כולו בהרים. לעמק דותן חשיבות אסטרטגית עקב מיקומו הגבוה יחסית, הצופה על הגליל התחתון, עמק יזרעאל וחבל תענך.

רכסי הרים מפרידים בין עמק דותן לעמק יזרעאל, שבו נמצאת העיר ג'נין. עמק דותן משמש בעיקר לחקלאות, ויש בו שדות טבק רבים. העמק מיושב על ידי כפרים ערביים פלסטינים, ביניהם קבטיה, יעבד, בירקין ועראבה, ועל רכס בצידו הדרום-מערבי נמצאות ההתנחלויות מבוא דותן וחרמש. במרכזו נמצאות חורבות היישוב העתיק תל דותן. בעמק עובר התוואי של כביש ג'נין-שכם.

קייזרוואלד

קייזרוואלד (Kaiserwald) היה מחנה ריכוז נאצי בפרברי ריגה בלטביה.

המחנה נבנה במרץ 1943, בתקופה שהוורמאכט שלט בלטביה. העצורים הראשונים של המחנה היו נאשמים גרמניים בעבירות שונות. בעקבות השמדת הגטאות של ריגה, לייפאיה, ודאוגבפילס הועברו היהודים המגורשים למחנה זה. אלה הצטרפו ליהודים ששרדו את חיסול גטו וילנה. בתחילת שנת 1944 כמה מחנות קטנים שסביב המחנה היו לחלק מתחום השיפוט של מחנה קייזרוואלד. לאחר כיבוש הונגריה בידי הנאצים גורשו יהודים מהונגריה למחנה זה והצטרפו למגורשים נוספים מלודז', פולין. במרץ 1944 המחנה הכיל 11,878 עצורים, מתוכם 6,182 גברים, 5,696 נשים מהם רק 95 לא היו יהודים.

בשונה ממחנה אושוויץ וטרבלינקה, הוא לא היה מחנה השמדה והעצורים בו עבדו בעבור חברות גרמניות שונות, כמו חברת החשמל הכללית של גרמניה (Allgemeine Elektricitäts-Gesellschaft), שעשתה שימוש נרחב בנשים העצורות במחנה על מנת לייצר מוצרי אלקטרוניקה כסוללות.

ב-6 באוגוסט 1944 הצבא האדום, הלם בורמאכט והתקדם מערבה, אל תוך לטביה. אז החלו הגרמנים להעביר את עצורי קייזרוואלד אל מחנה הריכוז שטוטהוף בפולין. כל האסירים מתחת לגיל 18 ומעל גיל 30 - יהודים חשודים בהתנגדות למשטר במחנה ואלה שהיה חשד שלא ישרדו את המסע מלטביה לפולין - נורו. בספטמבר 1944 כבר הועברו כל אסירי קייזרוואלד אל מחנה שטוטהוף.

הצבא האדום שחרר את המחנה ב-13 באוקטובר 1944.

השואה
מושגים מרכזיים
מונחון • כרונולוגיה של השואה • אנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספים • הפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודה • מחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספים • נשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקוב • מורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניה • בלגיה • ברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏ • סלובקיה • פולין‏ • צ'כיה • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואה • חסידי אומות העולם • מברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודית
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספים • אנדרטאות להנצחת השואה • מצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשו • חוקרי שואה נוספים
פורטל השואה • גרמניה הנאצית • היסטוריה של עם ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.