מחלת עור

מחלת עור היא שם כולל לקבוצה של מחלות שפוגעות במערכת הכסות. קיימות מחלות עוריות ראשוניות, מחלות דלקתיות סיסטמיות, מחלות זיהומיות, תפרחות משניות, תגובות לתרופות ומחלות קולגן או מחלות סיסטמיות אחרות. מחלות העור נחקרות במסגרת ענף הדרמטולוגיה שמתייחס לפתולוגיות בכל שכבות העור (האפידרמיס, הדרמיס וההיפודרמיס); פתולוגיות בשכבה העליונה הן השכיחות יותר.

מחלת עור
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D012871

רקע

העור הוא אחד האיברים הגדולים של הגוף. במבוגר, שטח העור מגיע ל-1.5 עד 2 מ"ר ומשקלו יכול להגיע ל-18 עד 20 ק"ג. העור מונע את כניסתם של מיקרואוגניזמים ואנטיגנים לגוף. הוא מווסת את כמות הנוזלים ואת טמפרטורת הגוף, מגן נגד הקרינה האולטרה סגולה ואחראי על סינתזת ויטמין D.

Skinn layer drawing
שכבות העור. שכבות 1 ו-2 הן האפידרמיס

העור הוא איבר שכבתי, הבנוי משלוש שכבות:

לכל שכבה מבנה, תאים ומחלות משלה.

בנוסף כולל העור את טפולות העור (adnexa) - השְׂעָרוֹת, הציפורניים ובלוטות החֵלב.

מחלות עור גנטיות ומשפחתיות

מחלות עור שהן בעלות בסיס תורשתי, קרויות "גנודרמטוזות". הבסיס התורשתי יכול להיות בעל תורשה ברורה (רצסיבית או דומיננטית), או מחלות שאין בהן תורשתיות ברורה אולם הן מופיעות בשכיחות גבוהה יותר אצל משפחות מסוימות לעומת השכיחות באוכלוסייה הכללית (clustering).

תמס בועתי של העור

תמס בועתי של העור (Epidermolysis Bullosa) הוא מחלה תורשתית מולדת, שבה יש פגם בחיבור בין שכבות העור עצמן. מקובל לחלק את המחלה לשלוש קבוצות לפי אופן הפגיעה – כאשר הפגיעה יכולה להיות באפידרמיס עצמו, בתאים הבזאליים, בחיבור שבין האפידרמיס לדרמיס, או בשכבה הדרמלית. התורשה אוטוזומלית – דומיננטית או רצסיבית. הפגיעה במחלה זו, מלבד היווצרותן של שלפוחיות, יכולה לערב גם את מערכת העיכול, או לגרום לצלקות, אובדן של ציפורניים ודיסטרופיה שלהן.

יובש העור (Ichthyosis)

במרבית המקרים, סימני המחלה מופיעים בלידה או סמוך לזמן הלידה. קיימות צורות שונות לפי צורת ההורשה, וקיימת גם צורה נרכשת אצל מבוגרים, שבהם המחלה מלווה בגידולים ממאירים. במחלות אלו קיימת קשׂקשׂת אשר נוצרת כתוצאה מהפרעות בקרטינזציה של העור. בחלק מן המקרים יש הקלה בתופעות העוריות בתקופת הקיץ. המחלה מטופלת בחומרים המביאים להגברת הלחות של העור. התורשה יכולה להיות רצסיבית, דומיננטית או בת-אחיזה ל־x.

טרשת גבשושית

טרשת גבשושית (Tuberous sclerosis) היא מחלה תורשתית שנובעת מפגיעה בגנים TCS1 או TCS2. גן זה מקודד לחלבון tuberin שהוא סוג של מַדְבַּר גידול (tumor suppressor). המחלה מועברת בצורה אוטוזומלית דומיננטית, בחדירות משתנה. המאפיינים העיקריים של המחלה הם אפילפסיה, פיגור שכלי ואנגיופיברומות בפנים – חטטיות (פפולות) כיפתיות ורודות אדומות בפיזור סימטרי על הלחיים. מעבר לכך המחלה עלולה לפגוע כמעט בכל איבר בגוף - במערכת העצבים המרכזית (בליטות בין החומר הלבן והאפור בקורטקס), כתמים היפופיגמנטריים בעור (דמויי עלה - ash leaf), רבדומיומה (גידול של השריר) בעליה, ציסטות בכליות, נקבים באימייל ופיברומות בחניכיים, המרטומה של הרשתית.

קסרודרמה פיגמנטוזום

זוהי קבוצה של מחלות תורשתיות נדירות אוטוזומליות רצסיביות. במחלות אלו קיים פגם ביכולת הגוף לתקן נזקים ב־DNA – בעור של חולים אלו קיימת רגישות יתר לאור על סגול באזורי העור החשופים לשמש. מתפתחת אריתמה (אודם) וקשׂקשׂים בדומה לשינויים שגורמת בכוויית שמש. במשך מספר שנים העור נעשה דק ואטרופי, עם נמשים וטלנגיאקטזיה. שינויים דומים מופיעים בעיניים, עם דלקת ופיגמנטציה של הלחמית ולעיתים עם דלקת קרנית והפרעות בראייה. בגיל ההתבגרות עלולים להופיע גידולים ממאירים בעור הפגוע, בעיקר קרצינומה קשׂקשׂית אך גם קרצינומה של תאי הבסיס, או מלנומה ממאירה.

אטופיק דרמטיטיס

במחלה זו, המכונה גם "דלקת עור אטופית" ו"אסתמה של העור", ההורשה אינה בתבנית דומיננטית או רצסיבית אלא מסוג clustering – ל־60% מהחולים במחלה זו יש רקע משפחתי של מחלה אטופית (כגון, נזלת אלרגית ואסתמה). היא מאופיינת באדמומיות של העור, פריחה אקזמטוטית וגרד. לילדים החולים במחלה זו יש נטייה לפתח נזלת אלרגית ואסתמה. במרבית החולים רמת הנוגדן IgE גבוהה, פי 5 עד 10 מהנורמה. אצל חלק מהחולים ניתן למצוא הפרעות בחיסון התאי – יצירה מופחתת של אינטרפרון גמא למשל. בנוסף החולים נושאים את החיידק סטפילוקוק אוראוס בשכיחות גבוהה מאוד ביחס לאוכלוסייה הכללית, כי העור הסדוק מעלה את יכולתם של החיידקים להיכנס לתוכו. סוברים כי אחד הגורמים המביאים למחלה הוא רמות גבוהות מדי של האנזים הכימוטרופי, אשר גורם לפגיעה מוקדמת בתאים ובפרט ב־corneodesmosomes, ועל ידי כך מביא לפגיעה בחיץ של העור וביכולתו לחסום איבוד נוזלים או מניעת כניסה של פתוגנים.

פסוריאזיס

זוהי מחלה נפוצה יחסית אשר בדומה לאטופיק דרמטיטיס מאופיינת בתורשה מסוג clustering. מחלה זו היא מחלה כרונית של העור הפוגעת בכ־1%–3% מהאוכלוסייה והיא מתחילה לפני גיל 20. הנגעים במחלה זו מאופיינים באזור אריתמטוטי אדום כתוצאה מהרחבה של כלי דם, ומעליו שכבה קשׂקשׂית. המחלה נוצרת כתוצאה ממחלופת מוגברת של התאים. במצב נורמלי התאים משכבת הבסיס של האפידרמיס מתחלקים ונודדים אל שכבת הקרן במשך 35 ימים ולאחר מכן מתנתקים, לעומת זאת בפסוריאזיס הנדידה של התאים משכבת הבסיס לשכבת הקרן אורכת 7 ימים בלבד, התאים לא מספיקים למות ולכן לא מתנתקים ומתקבלת קשׂקשׂת. קיימות כמה צורות של ביטוי קליני – הצורה השכיחה בגיל הילדות היא פסוריאזיס רובדית (psoriasis vulgaris) יש נטייה להופעת פריחה באזורים האקסטנסוריים, ולעיתים בצורת רבדים. לעיתים קיימים גם שקעים נקודתיים על הציפורן עצמה וזהו סימן למחלה. פסוריאזיס טיפתית (guttate) - מתבטאת בנגעים עגולים, קטנים ומפושטים על פני הגוף. לרוב צורה זו מופיעה בעקבות זיהום סטרפטוקוקלי או וירלי, מכת שמש או לאחר גמילה מטיפול בסטרואידים.

פסוריאזיס אינוורסה - מערבת אזורים פלקסוריים - הנוטים להיות לחים יותר ולכן תהיה פחות קשׂקשׂת. בפסוריאזיס ניתן לטפל בחשיפה לאור על סגול- UVB (למשל בים המלח, שם קרינת ה־UVA נמוכה יחסית ומורידה את סכנת הכוויות), משחות סטרואידיות, שימוש ברטינואידים ועוד.

נוירופיברומטוזיס

זוהי מחלה הקשורה בפגיעה במערכת העצבים, כרוכה בפגיעה בגן המייצר נוירופיברין, ואולם מחצית מהמקרים הם מוטציות חדשות בגן. נוירופיברומטוזיס יכולה לערב בין היתר כתמי "קפה בחלב" על פני הגוף, נמשים באזורים שאינם חשופים לשמש, נודולים מסוג Lisch nodules בעיניים, גליומה של העצב האופטי, דיספלזיה של עצם היתד ועוד. לצורך אבחון המחלה יש לאבחן 2 קריטריונים קליניים מתוך 7 כאמור לעיל, וכאשר קרוב מדרגה ראשונה שחולה יש צורך רק בקריטריון אחד נוסף למתן האבחנה. התסמונת מלווה בסיבוכים שונים, לרבות סיבוכים במערכת העצבים (אפילפסיה, הידרוצפלוס), קומה נמוכה, סקוליוזיס, התבגרות מוקדמת, יתר לחץ דם וכו'.

אחר

הפרעות נוספות הכוללות מרכיב גנטי תחת קבוצה זו, הן בין היתר:

  • לבקנות - פגם בייצור מלנין, אשר יכול לגרום בנוסף לפוטופוביה, ניסטגמוס, והפרעות בראייה.
  • אינקוטיננטיה פיגמנטי - מחלה תורשתית נדירה הפוגעת בדרך כלל בנקבות (קטלנית אצל זכרים) - פריחה קווית ונגעים פיגמנטריים הכוללים בין היתר גם הפרעות בצורת השיניים, מערכת העצבים המרכזית, עיניים, ציפורניים ועצמות.
  • סינדרום צ'דיאק היגשי- הגוון של לבקנות - תורשה אוטוזומלית רצסיבית, מאופיין באזורים נרחבים של עור בהיר יותר, פוטופוביה וניסטגמוס, ולעיתים הגדלת טחול, הגדלת כבד ונטייה מוגברת לזיהומים.

נגעים מולדים של כלי הדם וביטויים של דלקת כלי דם בעור

נגעים מולדים של כלי הדם

ל־50% מהיילודים יש נגע מולד של כלי דם, וזהו הנגע המולד השכיח ביותר. נהוג לחלק את הנגעים של כלי הדם לשתי קבוצות עיקריות:

  1. המנגיומה - נגעים שבהם יש שגשוג של תאי האנדותל בכלי הדם המעורבים.
  2. מלפורמציה ווסקולרית - פגם התפתחותי של כלי הדם, שהם בעלי מבנה דיסמורפי ללא שגשוג של תאי האנדותל.

המנגיומה

המנגיומה שכיחה בכ־1% עד 2% מהילודים, ואצל פגים השכיחות עולה ל־25% (אצל פגים במשקל של פחות מקילו). הנגע שכיח פי 3 אצל בנות. יש מספר סוגים של המנגיומות: ההמנגיומה יכולה להיות שטחית, בולטת מעל פני העור ודמוית תות, שיכולה להתפתח לאחר הלידה. בנוסף יכולה להיות המנגיומה עמוקה של כלי דם גדולים יותר, כגון ורידים, שהעור מעליה הוא בצבע רגיל או כחלחל, גדלה בהדרגה עד גיל שנה ולאחר גיל שנתיים נסוגה באופן אטי. כ־70% מכלל ההמנגיומות הן בעלות צורה מעורבת. בשל המהלך הטבעי השפיר של המנגיומות בדרך כלל אין צורך בטיפול, יחד עם זאת מקובל לטפל במקרי המנגיומה הגורמים לעיוות, פגיעה תפקודית או סיבוכים במקרים מסכני חיים על ידי שימוש בסטרואידים (פרדניזון). ישנו טיפול בארץ ובעולם באמצעות התרופה דרלין (propranolol) הניתנת במקרים שונים.

מלפורמציה וסקולרית

זהו פגם התפתחותי מולד, שיכול להתחלק למספר קבוצות: עיוותים הכוללים זרימה אטית של כלי הדם (פגם בנימים, בזרימה לימפטית או בזרימה הוורידית), זרימה מהירה של כלי דם (נצור עורק־וריד), או עיוותים מורכבים (נימים וורידים, עורקיקים וורידים וכו'). הפגם השכיח ביותר בקבוצה זו הוא שומה (Nevus flammeus) פגם התפתחותי מולד של כלי דם קפילריים, הבא לידי ביטוי ככתם ורוד עד סגול בעל גבולות חדים.

ביטויי ווסקוליטיס בעור

מלבד נגעים ווסקולרים מולדים, קיימים ביטויים הקשורים בכלי דם בעור כתוצאה מקיומן של מחלות דופן כלי הדם - דלקת כלי דם (vasculitis). הביטוי העורי של דלקת כלי הדם יכלול הסננה של כלי הדם עצמם בתאי דם לבנים (פולימורפונוקליאריים) והופעה של נמק פיברינואידי בכלי הדם. באופן כללי דלקת בכלי הדם יכולה להיות בכל מיני איברים בגוף ולעיתים פוגעת במספר מערכות בגוף; עם זאת לעיתים קרובות אחד הביטויים הקליניים הראשוניים יהיה בעור עצמו.

  • דלקת של כלי הדם הקטנים בעור (cutaneous small vessel vasculitis): קיימת פגיעה בכלי דם קטנים בעור בלבד, הפגיעה בכלי הדם הללו גורמת לפורפורה שניתן למישוש. המחלה מופיעה בגלים, כמחצית מהמקרים הם ללא סיבה ברורה, בחלק מהמקרים כתוצאה מזיהום, מחלות קולגן שונות, תגובה לתרופות כגון פניצילין או ממאירות. הטיפול הוא מתן משככי כאבים, NSAIDS או קולכיצין וסטרואידים, בהתאם לחומרת הנגעים בעור.
  • דלקת כלי דם אוטואימונית (Cryoglobulinemic vasculitis): בעיקר כתוצאה מזיהום בהפטיטיס C - נוגדנים שוקעים בדפנות כלי הדם יחד עם מרכיבי משלים וגורמים לדלקת בדופן כלי הדם. מופיעות פופורות קטנות מאד שיכולות להיות נמושות ותוך מספר ימים הופכות לפריחה חומה. יכולים להיות קשרים תת-עוריים או הופעה של עור בצבע שנהב שם שרטוט כלי הדם מעליו: livedo reticularis. יכולים להיות בנוסף כאבי פרקים, דלקת פרקים וחולשה.
  • ארגמנת על שם שונליין-הנוך: דלקת כלי דם אצל ילדים קטנים, כאשר במרבית המקרים קודם לה זיהום בדרכי הנשימה. קיימת פריחה עם חטטיות נמושות שמופיעות בעיקר בגפיים התחתונות. בנוסף במרבית המקרים יש כאבי בטן, ולעיתים גם פגיעה בכליה. במחלה זו יש שקיעה של הנוגדן IgA בכלי הדם עצמם, והמחלה חולפת מאליה לאחר 6 עד 16 שבועות.
  • גרנולומטוזיס על שם ווגנר – סוג של דלקת דופן כלי הדם, נדירה, המאופיינת במעורבות ריאתית - גרנולומות עם נמק בדרכי הנשימה העליונות והתחתונות. ניתן לראות מעורבות עורית בכמחצית מהמקרים- פורפורה, עירוב של הגפיים (בעיקר רגליים), כיבים בפה ומרפקים.
  • פוליארתריטיס נודוסה: מחלה של כלי דם בינוניים בגודלם. המחלה יכולה להיות מחלה סיסטמית וקשה, המאופיינת בפגיעה כמעט בכל המערכות בגוף (נדירה יחסית, יכולה להופיע בגילאי 40–60)- בין היתר כתוצאה מזיהום של הפטיטיס B. יש שקיעה של קומפלקסים אימוניים. בכ־10% מכלל המקרים של פוליארתריטיס נודוסה, יש צורה עורית, אשר שכיחה בעיקר בילדים ומאופיינת בקשרים תת-עוריים אשר עלולים לעבור נמק. המחלה העורית יכול לכלול בנוסף גם חום, כאבי שרירים ופרקים ונוירופתיה, ולהופיע במקביל לזיהומים שונים או למחלות מעי דלקתיות.

מחלות אוטואימוניות בעלות מעורבות עורית

במחלה אוטואימונית הגוף תוקף את עצמו, בין היתר על ידי יצירת נוגדנים הנקשרים לרקמות ולתאים אחרים בגוף וגורמים למחלה.

מעורבות עורית (כלומר, פגיעה עורית כתוצאה מפגיעה אוטואימונית) יכולה לנבוע כתוצאה מקיומה של מחלה אוטואימונית עורית (כגון, פמפיגוס) או כתוצאה מקיומה של מחלה אוטואימונית אחרת (לדוגמה, מחלות קולגן) בהן בין היתר יש פגיעה בעור.

מחלות שלפוחיתיות אוטואימוניות

קבוצת מחלות אלה מאופיינת בקיום נוגדנים עצמיים לרכיבים שונים בעור ולהתפתחות של נגעים שלפוחיתיים כתוצאה מכך.

  • פמפיגוס — מחלה נדירה (1 ל-100,000) שמאופיינת בהיווצרות נגעים שלפוחייתיים, בעור ובריריות. במחלה זו קיימים נוגדנים הנקשרים לתא ומביאים לפגיעה בחלבון הנקרא desmoglein (מסוג 1 ו-3). חלבון זה אחראי לקישור שבין הקרטינוציטים. במידה שהוא נפגע, הקשר בין הקרטינוציטים נפגם ויש היפרדות הגורמת ליצירה של שלפוחיות.
    • מרבית סוגי הפמפיגוס הם "פמפיגוס וולגריס", מחלה המערבת הן את העור והן את הריריות — 90% מכלל מקרי הפמפיגוס. הסימן הראשון למחלה (והיחיד למשך תקופה ארוכה) יהיה בדרך כלל גלעים כואבים בפה. בהמשך מופיעות בולות (נגעים עם נוזלים מתחת לעור) בדרך כלל בראש ובגוו. הסיבה לפרוץ המחלה אינה ידועה מספיק — קיימות מספר השערות — כגון תגובה לא ספציפית לזיהום ויראלי או רקע גנטי מסוים. זוהי מחלה נדירה של גיל הילדות ולרוב קיימת יותר אצל אנשים מבוגרים בגילאי 40-60. סימן ניקולסקי חיובי – במידה שמגרדים את העור ליד השלפוחית הוא יתנתק ממקומו. ניתן לאבחן את המחלה בעזרת אימונופלואורסצנציה — נוגדני IgG לחומר הבין־תאי באפידרמיס יוצרים זריחה אופיינית. הטיפול בסוג זה של פמפיגוס כולל בין היתר טיפול בו זמני באזתיופרין, cellcept, ציקלופופסמיד, ציקלוספורין וסטרואידים, בהתאם לחומרת הפגיעה. לרוב נהוג להתחיל לטפל עם סטרואידים ולהוסיף טיפולים נוספים כדי למנוע מתן סטרואידים בכמות גדולה.
    • סוג נוסף של פמפיגוס הוא Pemphigus foliaceus — פגיעה בעור בלבד — זוהי מחלה קלה יותר, החולים מתלוננים לעיתים קרובות על גרד, כאבים והרגשת שרפה.
    • קיימת צורה קשה של פמפיגוס, הנקראת פמפיגוס פראניאופלסטי — צורה חמורה המאופיינת בנגעים בעור ובריריות עם מעורבות של הלשון, לרבות פגיעה ריאתית שיכולה להביא למוות מהיר. בצורה זו קיימים נוגדנים נוספים מלבד desmoglein, כגון נוגדנים נגד plakin proteins ו-170kd antigen.
  • bullous pemphigoid — זוהי מחלה שמאפיינת בעיקר קשישים אך תוארה גם בילדים מגיל חודשיים. במחלה זו נוצרים נוגדנים לרכיבים חלבוניים בשכבת הבסיס (נקראים bullous pemphigoid 1,2) ומיוצרים נגד אנטיגנים בהמידזמוזומים, אשר גורמים להיפרדות התאים מהממברנה הבזאלית. ההפרדה בין התאים כתוצאה מהתרופפות הקשר, נוצרת במרווח האפידרמו־דרמלי, והשלפוחית הנוצרת מוצקה ויכולה להגיע לגודל ניכר בטרם "תבקע". מבחינה קלינית, יש גרד אופייני למחלה, וניתן לאבחן אותה על ידי אימונופלואורסצנציה (IgG, C3). באופן כללי המחלה היא בעלת פרוגנוזה טובה, והטיפול הוא על ידי מתן סטרואידיים סיסטמיים אולם במינון נמוך לעומת המינון המקובל בפמפיגוס.

מחלות קולגן בעלות פגיעה עורית

מחלות קולגן הן מחלות אוטואימוניות, בהן יש פגיעה במערכות שונות בגוף, בין היתר בעור עצמו.

  • זאבת- מחלת הזאבת יכולה להיות מחלה סיסטמית המערבת מערכות גוף רבות, או מחלה המוגבלת לעור בלבד. באופן כללי, זאבת מאופיינת על ידי רגישות לאור- הפריחה תופיע אצל חולים בתגובה לאור השמש (במקרים רבים בקיץ או לאחר חשיפה לשמש). כדי לאבחן זאבת (לופוס) יש צורך ב-4 קריטריונים מתוך 11 קריטריונים שונים, כשמתוך 11 קריטריונים ארבעה מתוכם הם מאפיינים של העור והריריות עצמן- פריחה דמוית פרפר, פריחה דיסקואידית, רגישות לאור וכיבים בפה. הפריחה יכולה להיות אקוטית- יחד עם המחלה הסיסטמית, ותתאפיין באופן ממוקם (פריחת הפרפר הקלאסית על הפנים) או מפושט. פריחה סאב-אקוטית מופיעה בדרך כלל כאשר הזאבת בצורתה הקלה יחסית- ותופיע בעיקר בפלג הגוף העליון- החלק החיצוני של הזרועות והכתפיים. יכולה להיות גם פריחה כרונית- אלו המקרים בהם הזאבת מוגבלת למחלה העורית בלבד- נגע דיסקואידי המאופיין בהתפשטות לפריפריה תוך ריפוי המרכז והיווצרות צלקת אטרופית.
  • דרמטומיוסיטיס- (DM) מיופתיה דלקתית המתבטאת בתופעות עוריות אופייניות ובמיוסיטיס (פגיעה בשריר). מלבד הנגעים העוריים שיתוארו בהמשך, הפגיעה בשקיק היא חולשת שרירים, בחגורת הכתפיים ובזרועות, עליה באנזימי השריר ודלקות. אצל מבוגרים המחלה נוטה להופיע כאשר יש גידול ממאיר, או כאשר יש מחלה של רקמת חיבור. אצל ילדים המחלה נדירה מאוד (1 ל-3 מיליון בשנה). באופן כללי המחלה שכיחה יותר אצל נשים (פי שניים מגברים) ונוטה להופיע בעשורים החמישי והשישי לחיים. קיימת פגיעה אוטואימונית- שקיעה של מרכיבי חלבון המשלים בנגעים עצמם. עם זאת, לא נמצאו נוגדנים ספציפיים למחלה (לעיתים מוצאים נוגדנים מסוג anti jo 1). במחלה זו יש תפרחת סגולה ויש נגעים ספציפיים- רבדים סגולים עם קשׂקשׂת הממוקמים בעיקר בפרקי האצבעות בקטנות של כפות הידיים- Gottron's papules. בנוסף יש נגעים אחרים שהם פחות ספציפיים למחלה זו- רבדים בצקתיים מסביב לעיניים (helitrope), טלנקטזיה סביב הציפורניים (הרחבת כלי דם קטנים), פריחה מפושטת באזורים חשופים לשמש, ורבדים מעובים בכפות הידיים. בנוסף יכולים להופיע משקעי סידן תת-עורי ונגעים דמויי לופוס. במידה שהמחלה עורית בלבד, הטיפול יהיה על ידי plaquenil וכאשר יש פגיעה גם בשריר ניתנים סטרואידים.
  • סקלרודרמה- זוהי מחלה אוטואימונית, אשר יכולה להיות סיסטמית או עורית בלבד. במחלה זו יש פיברוזיס של שכבת הדרמיס בעור ושל עורקי הריאה, הכליה ומערכת העיכול. מקובל לסווג את צורות המחלה השונות לפי מידת הפגיעה בעור ובאיברים הפנימיים- המחלה המפושטת כוללת פיברוזיס כללי של העור הכולל גפיים פרוקסימליים, גב, פנים, ומעורבות של איברים פנימיים. המחלה המוגבלת, הנקראת בראשי תיבות CREST, (סינדרום CREST) מערבת חלקים דיסטליים של גפיים, פנים וצוואר, ולאו דווקא מערבת איברים פנימיים. קיימים נוגדנים ספציפים לטופואיזומרז (במחלה המפושטת) ולצנטרומר (במחלה המוגבלת והקלה יותר). המחלה מאופיינת בפגיעה בכלי הדם, תהליך של הצטלקות והופעה של קולגן עודף, ונטייה לפגיעה אוטואימונית. הסימן הראשון של המחלה הוא תופעת Raynaud- שיכול להקדים את סימני המחלה האחרים בחודשים ואף שנים, ונגרם עקב ספאזם של עורקי האצבעות בחשיפה לקור. לאחר מכן השינויים העוריים כוללים עור מתוח, עם איבוד רקמה תת-עורית ושינויים אטרופיים. השינויים האופייניים באצבעות כוללים הגבלה בתנועה וכן הופעה של כיבים בקצות האצבעות.

המחלה העורית עצמה (ללא מעורבות סיסטמית) יכולה להיות בעלת מספר צורות עוריות- למשל, morphea- ממוקמת או כללית- רובד שטוח שהופך היפרפיגמנטרי, ונוקשה למגע, או guttate- נגעים קטנים ומרובים המופיעים כרבדים לבנים ונוקשים. קיימת מחלה נדירה יחסית- eosinophilic fasciitis- מערבת את הפאציה העמוקה בעור ופוגעת בעיקר ברגליים של אנשים צעירים ופעילים גופנית- היווצרות בצקת וחולשה עד כדי הפרעה בהליכה. ישנה צורה נוספת- linear morphea האופיינית יותר אצל ילדים – פס של אזור נוקשה המופיע בפנים ודמוי "מכת חרב"- coup de saber. במקרים מסוימים פגיעה זו עמוקה ומגיעה עד העצם ותיווצר הפרעה בתנועה.

מחלות זיהומיות

קיים מגוון רב של מחלות זיהומיות אשר פוגעות בעור. בין מחלות אלו ניתן למנות מחלות ויראליות המאופיינות בפריחה (אדמת, אדמדמת, חצבת ועוד), זיהומי עור חיידקיים כגון שושנה, צלוליטיס (זיהום עורי כללי), Gas gangrene, necrotizing fasciitis, זיהומי עור פטרייתים, טפיליים (סקביאס), ועוד.

להלן יתוארו חלק מהמחלות הזיהומיות אשר פוגעות בעור.

מחלות ויראליות

העור מהווה מערכת נוחה להדבקה מבחינת הוירוסים, הוא כולל כמות גדולה מאוד של תאים הנמצאים במגע עם העולם החיצוני. במרבית המקרים, התופעות העוריות (פריחה) נובעות בעיקר מהתגובה האימונית (תאי מערכת החיסון) ולא כתוצאה מפעילותם של הווירוסים.

  • אבעבועות רוח- נגיף ההרפס מסוג וריצלה זוסטר, אשר גורם בהמשך גם לשלבקת חוגרת. הפריחה היא פתאומית - מופיעות פפולות אדומות קטנות שהופכות בתוך זמן קצר לשלפוחיות צלולות עם בסיס אדמדם. תוך יום נוסף השלפוחיות הצלולות הופכות להיות עכורות (פוסטולות), מתפוצצות ויוצרות גלד. הפיזור של השלפוחיות הוא מהמרכז אל הפריפריה. אופייני גרד, ולעיתים שלפוחיות ברירית הפה. שלבקת חוגרת היא שלב מאוחר שבו, לאחר שהנגיף נעשה לטנטי, הוא מתפרץ שוב וגורם לפצע שטוח ואדמומי שמתקדם ומקבל נפח.
  • חצבת- הפריחה מתחילה מאחורי האוזניים, עוברת לפנים ומשם לכל הגוף. בפנים מופיעות נקודות אדומות קטנות עם מרכז לבן- נקודות קופליק. מבחינים בשלושה שלבים עיקריים - שלב הדגירה, שלב הפרודרום המאופיין בחום גבוה, שיעול, נזלת קשה ונקודות קופליק כאמור, והמחלה עצמה המתבטאת בפריחה, המתחילה כמקולות (כתמים) ההופכות בהדרגה למקולו-פפולות. כאשר הפריחה מגיעה להיקף הגוף, הנגעים הראשונים בפנים מתחילים להתבהר.
  • אדמת- הפריחה מתבטאת כפריחה מקולו-פפולרית עדינה מאד המתחילה בפנים, מתפשטת מהר מאד ונעלמת מהר מאד. הפריחה נראית נקודתית בדומה לזו שבמחלת השנית, ולעיתים דומה לאדמדמת - קשה לאבחן הידבקות באדמת ללא בידוד הוירוס עצמו.
  • המחלה החמישית או Erythema infectiosum - מכונה כך עקב היותה מחלת הפריחה החמישית שתוארה (אחרי אדמת, חצבת, סקרלטינה (שנית), וצורה לא-טיפוסית של סקרלטינה). המחלה מתחילה בהופעה פתאומית של אודם בסנטר ובלחיים, בדומה לילד שקיבל סטירה. בהמשך הפריחה מתפשטת לאזור הגב - מראה מקולופפולרי, ומופיעה בסופו של דבר התבהרות מרכזית. הוירוס מתבטא בצורה ממוקדת גם בקצות הידיים והרגליים.
  • אדמדמת אביבית או המחלה השישית (Roseola infantum) - נגרמת על ידי נגיף ההרפס מקבוצה 6. המחלה מאופיינת בתחילה בחום פתאומי וגבוה (למרות החום, הילדים לא נראים "חולים"). החום יורד בצורה חדה ביום השלישי–רביעי. בד בבד עם הירידה בחום, מופיעה פריחה מקולו-פפולרית עדינה מפושטת, אשר חולפת תוך שתי יממות.
  • מולוסקום קונטגיאוסום- molluscum contagiosum- זוהי מחלה דלקתית ויראלית שכיחה של העור, המאופיינת בנגעים מסוג פפולות בקוטר שבין 1-5 מ"מ. אופייני שקע מרכזי, שדרכו ניתן על ידי לחיצה לגרום להוצאת חומר גבינתי. הנגעים יכולים להופיע בכל מקום. תקופת הדגירה ארוכה יחסית, והנגעים חולפים ללא טיפול תוך מספר חודשים עד שנים. מומלץ לסלקם כדי למנוע הדבקה עצמית או סביבתית.

מחלות חיידקיות

  • מחלת ריטר- המאופיינת בפגיעה על ידי סטפילוקוק אוראוס, הגורם להופעה של פריחה ההופכת לשלפוחית המלאה בנוזל צלול. חלק גדול מהעור מתקלף ונוצרים גלעים בעור. מחלה זו מופיעה בעיקר בתינוקות והיא נדירה לאחר גיל 10.
  • שושנה- זיהום עורי, הנגרם בעיקר על ידי סטרפטוקוק פיוגנס. העור הפגוע מאפיין באודם חום ולעיתים קילוף, קיים גבול בולט בין הרקמה הבריאה והחולה, ויש נקודות שחורות באזור הנגוע. אחד הסיבוכים הוא פגיעה בכלי הלימפה אשר עלולה להביא לבצקות ברגליים.
  • צלוליטיס- שם כללי לזיהום בעור (לא קשור לשומנים בירכיים הקרויים "צלוליט"). החיידק סטפילוקוקוס ולעיתים גם סטרפטוקוקו פיוגנס אחראים ליצירת דלקת אשר יכולה לפגוע גם בעומק הרקמה ולהביא לבצקת, אודם ורגישות במקום עצמו.
  • gas gangrene- או – clostridial myonecrosis הוא זיהום המאופיין בנוכחות של גז מתחת לרקמות הרכות, ובהרס של השרירים מתחתיהן. ההרס נוצר כתוצאה מחדירתו של החיידק קלוסטרידיום (בעיקר קלוסטרידיום פרפרינגנס) אשר מביא לזיהום מהיר והרסני. החיידק מפריש טוקסינים מסוג אלפא טוקסין והמוליזין, אשר גורמים להמוליזה קשה. ברוב המקרים מדובר בפצעים כתוצאה מטראומה (למשל, פצעי מלחמה) אשר הביאו לחדירת החיידק. במידה שהפתוגן הוא קלוסטרידיום ספטיקום ואין טראומה, מדובר ב- nontraumatic gas gangrene, אשר נובע מזיהום במעי הגס, לרוב במקביל לקרצינומה של המעי הגס. הטיפול הוא הטריה (הסרת הרקמה הפגועה שעברה נמק), כריתת האיבר במידת הצורך, פניצילין, ושימוש בתא לחץ עם רמות חמצן גבוהות (החיידק אנאירובי, ונפגע כתוצאה מכך).
  • necrotizing fasciitis- זוהי דלקת של מעטה השרירים (הפאציה העמוקה והשומן העוטפים את השריר) הנגרמת על ידי סטרפטוקוקוס או סטיפלוקוקוס אוראוס, ומלווה בחום, ירידת לחץ דם, והתקדמות מהירה- עד למוות תוך 3 ימים. בניגוד להדבקה על ידי קלוסטרידיום (gas gangrene) מחלה זו מאופיינת ברגישות יתר או בחוסר תחושה של העור מעל האזור המודלק, היעדר גז תת-עורי בבדיקת רנטגן והיעדר סימנים סיסטמיים (כגון דליריום ואי שקט הנובעים מהפרשת הטוקסין של חיידק הקלוסטירידיום). ישנם שני סוגים לזיהום זה- סוג 1 מאפיין בעיקר חולי סוכרת ונגרם כתוצאה ממספר פתוגנים שונים. הסוג השני נגרם בעיקר על ידי החיידק הטורף (סטרפטוקוק פיוגנס) אשר נכנס דרך פצעים, כוויות או טראומות בעור. הצורה השנייה דומה יחסית מבחינה קלינית ל- gas gangrene וקשה להבדיל ביניהן. מעבר לטיפול הטרייה, מטפלים בחולים אלו בפניצילין בתוספת קלינדמיצין אשר מביא להפסקת ייצור הטוקסינים אצל החיידקים.

זיהומים אחרים

סקביאס- מחלה זיהומית מדבקת של העור, הנגרמת על ידי Sarcoptes scabiei. הנגעים העוריים מאופיינים בגרד עז ביותר, הנובע מתגובת יתר רגישות לפתוגן. הנגעים מופיעים בעיקר בין האצבעות, בכף היד, במרפק, בקרסול, בישבן, במפשעות, בבתי השחי ובאיברי המין. המחלה מטופלת באמצעות קרם פרמתרין, הרתחת הכביסה למיגור הקרציון, טיפול לכל בני המשפחה וחזרה על הטיפול כולו תוך שבוע.

גידולי העור

גידולים אפיתליאליים

גידולים אפיתליאליים הם גידולים בתאי האפיתל המרכיבים את שכבת האפידרמיס וקרויים באופן כללי בשם: "סרטן העור". סרטן העור אחראי לכ- 50% ממקרי הסרטן, כאשר 97% ממקרי סרטן העור הם מסוג basal cell carcinoma (מהווה 85%) ו- squamos cell carcinoma, ואילו 3% הם סרטן מסוג מלנומה.

גורמי הסיכון הם צבע בהיר, נטייה להישרף, חשיפה לשמש, מצב חיסוני ירוד או הדבקה בוירוסים שונים. טרם היווצרותו של סרטן עור יכולים להיווצר נגעים טרום ממאירים- למשל, נגעים מסוג solar keratosis המאופיינים ברבדים מורמים מחוספסים המכוסים בקשׂקשׂת לבנה עקב חשיפה ממושכת לשמש. נגעים אלו עלולים להביא להתפתחות של קרצינומה קשׂקשׂית (squamos cell carcinoma) בכרבע מהמקרים. נגע כאמור יכול להתפתח בשפתיים (actinic cheilitis) ואז יש נטייה מוגברת לשליחת גרורות והתפתחות של קרצינומה קשׂקשׂית.

גידולים מזנכימאליים

גידולים מזנכימאליים הם גידולים שיכולים להיות ממקור של פיברובלסט (תא הקיים בין היתר בדרמיס), ליומיומה (גידול של השריר בעור), נוירופיברומה (גידול של תאי עצב), שוואנומה (גידול של תאי שוואן העוטפים את העצבים) וגידולים שמקורם באנדותל או בכלי הדם, כגון אנגיוסרקומה, סרקומה על שם קפוסי, או גידולים שומניים כגון ליפומה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אבעבועות הפרות

אבעבועות הפרות (אבעבועות הבקר) היא מחלת עור הנגרמת על ידי נגיף (Cowpox virus). תסמיני המחלה הם אבעבועות אדומות על העור והיא מועברת על ידי מגע מפרות לבני אדם. הנגיף שגורם לאבעבועות הפרות שימש לביצוע החיסון המוצלח הראשון נגד מחלה אחרת. המחלה מחסנת כנגד מחלת האבעבועות השחורות הקטלנית הנגרמת על ידי נגיף הווריולה (Variola major virus). בשל כך נגזרה המילה הלועזית "vaccination" (חיסון) מהמילה הלטינית vaca, שפירושה פרה.

גרב (מחלה)

גָּרָב או אֶקְזֵמָה (Eczema) היא מחלת עור נפוצה מאוד, או ליתר דיוק תגובה של העור לתנאים שונים, חיצוניים ופנימיים.

תסמיני המחלה הם פריחה, גירוי, חטטים, שלפוחיות ולעיתים גם נפיחות בעור.

גרדת

גרדת או סקביאס (Scabies) היא מחלת עור הנגרמת על ידי אקרית טפילית קטנה (אינה נראית בעין בלתי מזוינת) בשם Sarcoptes scabiei, המתבטאת בגרד חריף.

המחלה שכיחה במיוחד אצל אנשים החיים בתנאי תברואה לקויה, אך מאחר שהיא מאוד מדבקת, גם אנשים ששומרים על היגיינה עלולים להדבק בה. מקומות טיפוסיים שבהם קיימות בעיות של הדבקה חוזרת ונשנית הם בתי אבות, בתי חולים, ומחנות צבא. הצוות המטפל באנשים מבוגרים בבתי אבות, או בני משפחה של חולים, הם בעלי סיכוי גבוה להדבק במחלה.

גרדת יכולה לפגוע בכל אדם ובכל גיל.

דלקת עור אטופית

דלקת עור אטופית (Atopic dermatitis, מכונה גם אסתמה של העור, אקזמה של העור) היא מחלת עור.

על-פי רוב מופיעה המחלה בילדות. במקרים מסוימים היא ממשיכה אל תוך הבגרות כמחלה כרונית שחומרתה נחלשת לעיתים עם השנים. דלקת עור אטופית עלולה להיות מוחמרת על ידי גורמים אלרגניים, כחלק מהתקף אלרגיה הכולל גם נזלת אלרגית ומאפיינים נוספים, או ללא התקף אלרגיה. לדלקת עור אטופית רקע גנטי לא ישיר, כלומר אין בהכרח קרוב משפחה החולה במחלה, אך הוכח כי ילדים להורים עם אסתמה או היסטוריה של אלרגיות נוטים יותר לפתח את המחלה.

דמודקס

דמודקס (שם מדעי: Demodex) היא סוג אקרית מיקרוסקופית טפילה החיה בתוך או ליד זקיקי שיער של יונקים. "דמודקס" הוא שם שנבע מיוונית ופירושו: תולעת (dēx) שמנה (dēmos).

ישנם כ-65 מינים ידועים של דמודקס. שני המינים הידועים שחיים על בני אדם הם Demodex folliculorum ו-Demodex brevis, שניהם מכונים לעיתים קרובות "אקרית הפנים". מין אקרית נפוץ בכלבים מבויתים הוא Demodex canis.

למעשה מושבות של אקריות נפוצות גם אצל אנשים וגם אצל כלבים, אם כי לרוב אין התופעה גורמת סימפטומים משמעותיים כלשהם. לעיתים יכולה מחלת עור להיגרם כתוצאה מהאקריות, או לגרום למחלת העפעפיים בלפריטיס.

החלקת קראטין

החלקת קראטין היא שם כולל למספר פורמולות המשמשות בעיצוב שיער להחלקה ארעית בלבד של השיער, שהרכיב העיקרי בהן אמור להיות חלבון הקרטין. החלקת קראטין נבדלת מהחלקה יפנית בכך שהיא ארעית, כלומר, מחזיקה רק זמן מועט של עד חודש וחצי/חודשיים (בסוגי שיער מסוימים אף ייתכן וההחלקה לא תחזיק יותר מחודש). לאחר החלקת קראטין נהוג להמליץ לחפוף את השיער עם שמפו המכיל קראטין (אלא אם חפיפה בשמפו ללא קראטין מתבקשת מתוקף מחלת עור מסוימת בקרקפת, כגון פסוריאזיס או סבוראה).

קיימות החלקות אשר יצרניהן מכנים אותן "החלקת קראטין" אם כי בפועל כמות הקראטין בהן מעטה והחומר העיקרי בהן הוא פורמלין או חומר אחר ההופך לפורמלין בטמפרטורה גבוהה. ריכוזים שונים של פורמלין נחשבים למסרטנים ומסוכנים לנחשף אליהם. מספר תחקירים דוקומנטריים העידו כי רבות מהחלקות הפורמלין הן מסוכנות, ורק חלק מההחלקות הנקראות "החלקת קראטין" באמת מכילות כמות מספקת של קראטין וכמות מותרת של פורמלין.

ויטיליגו

וִיטִילִיגוֹ או "לויקודרמה" היא מחלת עור אוטואימונית שבה מאבדים אזורים מסוימים של העור את צבעם והעור הופך בהיר. האקדמיה ללשון העברית ממליצה לקרוא למחלה זו "בַּהֶקֶת" ולעיתים היא מכונה גם במילה המקראית "בַּהֶרֶת", אף כי ייתכן שבמקרא (ספר ויקרא פרק י"ג) לא היה מדובר בתופעה.

המלנוציטים הם תאים בגוף האדם אשר אחראיים על יצירת המלנין, צבע העור. הכתמים הלבנים על העור נוצרים בדרך כלל כתוצאה ממחלת חיסון עצמי, כאשר הגוף תוקף את אותם מלנוציטים, ובעקבות התקיפה, התאים לא מסוגלים לייצר את המלנין.

החולים במחלה עלולים לסבול מפגיעה בתדמיתם בעקבות השינוי בגוון העור. המחלה אינה מדבקת ואינה מסוכנת. ישנן ארצות, כמו הודו למשל, שבהן סובלים החולים מנידוי חברתי.

הטיפול במחלה נעשה באמצעות שיזוף במנורות UVB במרפאות פוטותרפיה מיוחדות, לפעמים בשילוב עם פסוראלן, ויטמין D3 או קורטיזון.

ויטמין B6

ויטמין B6 הוא שם גנרי לתרכובות פירידוקסין ופירידוקסאמין.

בכבד האדם ויטמינים אלה מפורקים לחומרים המזרזים תגובות של חומצות אמינו בתאי הגוף.

ויטמין B6 (פירידוקסין) מסייע בחילוף החומרים של החלבון, בייצור תאי דם אדומים ופעילות העצבים. נמצא בקטניות, אורז, תפוח אדמה, עגבנייה, בשר, דגים, ביצים, אגוזים, בננות, נבטים ושמרים. מחסור בוויטמין B6 עלול לגרום לאנמיה, עייפות והפרעות נוירולוגיות. צריכת כמות גדולה מאוד של הוויטמין (עשרות או מאות מיליגרם ביום) עשויה לגרום לבעיות עצביות.

ילפת שטוחה

יַלֶּפֶת שטוחה (בלטינית: Lichen planus, ליכן פלנוס) היא מחלת עור חזזתית-קשקשית אדיופטית, שקשורה עם מהלך כרוני.

היא מהווה אחת מתוך 4 המחלות בקבוצת המחלות הפפולוסקוומטיות (קבוצת מחלות בה יש התבטאות בצורת רבדים המכוסים קשקשת) יחד עם פסוריאזיס, פיטיריאזיס רוברה פילריס ופיטריאזיס רוזיאה.

המחלה פוגעת בעור, בריריות, בשיער ובציפורניים, והיא מלוּוה בעקצוץ חזק. היא יכולה להיות תת-חריפה או כרונית.

כינוי גנאי

כינוי גנאי או שם גנאי הוא שם המומצא לאדם, לקבוצת אנשים, לבעל חיים או לחפץ, נוצר למטרות ביזוי. המונח בא מלשון "גינוי", לגנות. כינוי גנאי הוא בהכרח פוגע, אך לעיתים משעשע או ילדותי. כינוי הגנאי מסתמך על מאפיין פיזי או נפשי, על טעות שנעשתה בעבר, על מוצא וכדומה, ומטרתו לזלזל במושא הגינוי.

מחלת חיסון עצמי

מחלת חיסון עצמי (בלועזית: אוֹטוֹאִימוּנִיּוּת, auto=עצמי, immune=חיסון) מתאפיינת בכך שתאי מערכת החיסון (נוגדנים ולימפוציטים מסוג T) מאבדים את הסבילות החיסונית ותוקפים תאים ורקמות של הגוף עצמו במקום לתקוף פולשים חיצוניים. מחלות אוטואימוניות פוגעות בלמעלה מ-5% מהאוכלוסייה והן אחד הגורמים העיקריים לתחלואה ולתמותה אצל נשים בגיל הפריון.

ביטוי אופייני למחלות אלה הוא מוות של תאים והרס של רקמות בגוף המתרחשים באזור כלשהו בגוף ללא סיבה ברורה. בדיקה מעמיקה יותר תגלה ברקמה הפגועה חדירה של לימפוציטים מסוג T ההורגים תאים וגורמים לנזקים שונים כגון הצטברות חומרים מזיקים המובלים לכיוון הרקמה למטרת הרס ופגיעה בתפקודה התקין. במקרים מסוימים קיימת נטייה גנטית מולדת לפיתוח מחלות אוטואימוניות. ברוב המקרים עדיין לא ידועה הסיבה להתנהגות זו של מערכת החיסון.

מחלות חיסון עצמי הן לרוב חשוכות מרפא, וגם הגורמים להן ברובם אינם ידועים. הטיפול הוא בעיקר סימפטומטי – טיפול המנסה להקל על התסמינים, אך אינו מתיימר לרפא את המחלה.

נשירה

נשירה או נשירת שיער היא בעיה אסתטית, בה כמות השערות הנושרות מקרקפת הראש באופן טבעי היא גבוהה מהרגיל (השערות ישובו לצמוח אחרי הנשירה). כיום הבעיה ניתנת לטיפול רפואי. אם ביום בודד, אדם בעל שיער מלא (כלומר אדם שאינו סובל מהתקרחות) משיר מראשו 50 שערות בקירוב (כולל בהסתרקות בודדה), הרי שאדם הסובל מנשירה ישיר כמות גדולה יותר של שיער (לא בהכרח באופן משמעותי). נשירה היא בדרך כלל בעיה זמנית שהטיפול בה פשוט יחסית. המונח "נשירה" מתייחס כמעט תמיד לנשירת שיער הראש. הסובלים מנשירה הם בעיקר בעלי שיער ארוך (חלק ניכר מהזכרים, ולא מעט מן הנקבות האנושיים), גם בעלי חיים אחרים עלולים להיתפס כ"סובלים" מנשירה, כמו למשל חתולים המשירים לא מעט משיערם מסיבות שונות.

סעפת

סעפת (באנגלית: Impetigo; לפי האקדמיה ללשון העברית: גַּלֶּדֶת) היא מחלת עור מדבקת ונפוצה הנגרמת עקב זיהום, ומתבטאת בהופעת שלפוחיות מוגלתיות או פצעונים/חבורות שיטחיים על הפנים (בעיקר באזור האף והפה) ובידיים.

שם המחלה נגזר מהמילה הלטינית impetere, שפירושה להתקיף. המחלה נודעת גם כ"פצעי בית ספר" (school sores).

סרקומת קפושי

סרקומת קפושי או סרקומה על שם קפושי (Kaposi's Sarcoma) היא מחלת עור סרטנית נדירה.

המחלה הוגדרה לראשונה בשנת 1872 על ידי רופא העור האוסטרו-הונגרי-יהודי מוריץ קפושי (במקור כהן). עד שנות השמונים של המאה העשרים הופיעה המחלה בעיקר בגברים זקנים ממוצא יהודי או ים-תיכוני. בעשורים האחרונים של המאה העשרים החלה המחלה להופיע באוכלוסיות הסובלות מדיכוי של מערכת החיסון, כגון חולים שעברו השתלת איברים או חולי איידס. באוכלוסיות אלו מופיעה המחלה גם בנשים. עם הכנסת הטיפולים החדשים למחלת האיידס ירדה התחלואה בסרקומת קפושי ב-85%.

למחלה חשיבות רבה כיוון שהיא ממחישה את הקשר בין פגיעה במערכת החיסון להתפתחות מחלת הסרטן. עד לגילוי הקשר בין מחלת האיידס לסרקומת קפושי היה ידוע תפקידה של מערכת החיסון רק במאבק בפתוגנים חיצוניים. העובדה שהמחלה באה לידי ביטוי בחולים מדוכאי מערכת החיסון מלמדת שלמערכת זו תפקיד בשליטה על התפתחות גידולים סרטניים מסוימים.

קטרקט

קָטָרָקְט (בעברית: יָרוֹד, במקורות גם תְּבַלּוּל, חֲוַרְוַר או חֲוְרוּר) היא מחלה של העין המתבטאת בעכירות של עדשת העין.

המחלה היא אחת הסיבות העיקריות לירידה בראייה בעולם המערבי ולגורם העיוורון העיקרי במדינות מתפתחות.

קשקשת

קשׂקשׂת (בלשון הדיבור גם קשקשים, ובעבר נקראה גם פיטיריאזיס קפיטיס - Pityriasis capitis) קשקשת היא עור מת שנאסף על הקרקפת. היא נגרמת כתוצאה מהשרה מרובה מדי של תאי עור מתים מהקרקפת. תאי עור מתים ונושרים באופן טבעי, ולכן השרה מועטה היא טבעית ונפוצה למדי וסביר להניח שלא תטריד את האדם מבחינה אסתטית. לעומת זאת, בני אדם מסוימים, מסיבות מחלת עור או כתוצאה מגורמים סביבתיים, חווים השרה חריגה בכמותה הגדולה, שאליה יכולים להתלוות אדמומיות או גרד של העור, ואי-נוחויות אחרות. ברוב המקרים קשקשת יכולה להיות מטופלת בקלות בעזרת שמפו ייעודי. חלק מהשמפואים (בעברית תקנית: תחפיפים) ניתנים על ידי רופאי עור, בהתאם לסוג הקשקשת שאובחנה. קשקשת לא זוהתה כגורם לנשירת שיער או להיווצרותה של קרחת.

השרה מרובה יכולה גם להיות תסמין לסבוריאה דרמטיטיס, פסוריאזיס, זיהום פטרייתי או כתוצאה מהתרבות חריגה של כינת הראש.

קשקשת היא תופעה כלל עולמית וגורמת לאנשים רבים בעיות חברתיות או פגיעה בדימוי העצמי.

שארלוט קורדה

שארלוט קוֹרְדֶה (בצרפתית: Charlotte Corday; ‏27 ביולי 1768 - 17 ביולי 1793) הייתה מתנקשת ז'ירונדינית (סיעת מרכז ליברלית).

שארלוט קורדה דקרה למוות את ז'אן-פול מארה, מנהיג יעקוביני, ב-13 ביולי 1793, במהלך המהפכה הצרפתית. רצח שעורר הדים רבים והוצג בספרות ובאמנות של התקופה כאירוע בעל משמעות רבה למהפכה הצרפתית.

שארלוט הגיעה לפריז מתוך כוונתה לרצוח את מארה, בתחילה באופן פומבי על מנת להפוך את רציחתו לאזהרה כלפי המהפכניים, אולם גילתה כי לא תוכל לרצחו אלא אם תגיע אליו לביתו - בעקבות מחלת עור כרונית בה חלה מארה, הוא מיעט ביציאותיו מן הבית ובילה את רוב זמנו בבית, בחדר האמבטיה, כאשר הוא שוהה באמבט רפואי רוב היום והפך אותו לחדר עבודתו.

שארלוט הגיעה לדירתו באמתלה כי ברשותה מידע רב חשיבות עבורו. היא הגיעה פעמיים במהלך אותו היום, בביקורה הראשון היא נדחתה על ידי אשתו של מארה, שלא הסכימה להכניסה, אך בביקורה השני בהמשך היום, מארה אישר לה להיכנס על אף מחאותיה של אשתו. שארלוט נכנסה לחדר עבודתו, האמבטיה בה שהה ושוחחה עמו כרבע שעה, כאשר היא מספקת לו מידע מודיעני רלוונטי לעבודתו. לאחר השיחה קצרה בין השניים, היא הוציאה סכין שהביאה עמה ודקרה את מארה בחזהו. מארה מת במקום.

שחין (מחלה)

שחין היא מחלת עור המוזכרת במקרא, בין היתר כמכה השישית בעשר מכות מצרים. היא איננה מתייחסת למחלת עור ספציפית, כי אם למגוון מחלות עור דלקתיות המאוגדות תחת צורות שונות של שחין, כדוגמת: גרב, חרס, ילפת, חיכוך, חפפית, חזזית ועוד, ולפי חז"ל קיימים 24 מיני שחין.

שלפוחית

שלפוחית ​​היא כיס קטן של נוזל בתוך שכבות העור העליונות, הנגרם בדרך כלל כתוצאה משפשוף חזק (חיכוך), צריבה, חשיפה לטמפרטורה נמוכה קיצונית, כימיקלים או זיהום. רוב השלפוחיות מלאות בנוזל צלול שנקרא סרום או פלזמה. עם זאת, שלפוחיות יכולות להיות מלאות בדם (מכונות שלפוחיות דם) או במוגלה (אם הן הזדהמו).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.