מזרעה

מַזְרַעָהערבית: المَزْرَعَة, תרגום: החווה) הוא כפר ליד נהריה ומועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1996.

מזרעה
בית הבהאא אללה במזרעה
בית הבהאא אללה במזרעה
שם בערבית المزرعة
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה פואד עווד
גובה ממוצע[1] ‎15 מטר
סוג יישוב יישוב 2,000‏–4,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 3,857 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 233
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 2.1% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 3,878 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 46
תחום שיפוט[2] 980 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 247
(למפת הגליל המערבי רגילה)
West galil
 
מזרעה
מזרעה
32°59′02″N 35°05′54″E / 32.9838342791105°N 35.0984204239239°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
4 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.3644
    - דירוג מדד ג'יני 219
פרופיל מזרעה נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס

היסטוריה

לאחר שהשיג שליטה בעכו, דאהר אל-עומר השתלט על מזרעה יחד עם הכפרים האחרים על החוף מצפון לעכו, הכריז על אדמותיהן כאדמות של השלטון (ג'יפתליק) ופיתח את הכפרים[3]. לאחר הקמת אמת עכו נספחה מזרעה לאמה. האמה העוברת בתחומי מזרעה נקראת "אמת סולימאן פאשה". את הכפר חוצה נחל בית העמק, הנקרא בערבית "ואדי מג'נונה". במזרעה שוכן הבית אשר שימש את הבהאא אללה, מייסד הדת הבהאית כבית קיץ, עת התגורר בו בשכירות בין השנים 18771879, ולפני שעבר לאחוזתו באל-באהג'ה. במחצית השנייה של המאה ה-19 התגוררו בכפר כ-200 תושבים ובסקר 1922 נמנו 218 נפשות[4].

בימי המנדט הבריטי התגוררו בכפר כ-30 משפחות שהתפרנסו בדוחק מחקלאות ועבודה במחנות הצבא הבריטי[5]. באוגוסט 1938 הוטל על הכפר, יחד עם הכפרים האחרים באזור, קנס קולקטיבי בעקבות התנקשות ביהודי באזור[6].

לאחר מלחמת העצמאות הועברו למזרעה שנותר ברובו ריק, ערבים מכפרים אחרים במסגרת המדיניות לריכוז בני המיעוטים במספר כפרים. בין השאר הועברו אליו ערבים מבצה[7][8] וערביי אום אל פרג' שהראשונים שבהם פונו למזרעה בפברואר 1949[9] והשאר הוכרזו כנפקדים ופונו מבן עמי למזרעה ב-14 בספטמבר 1953[10]. כן פונו למזרעה תושבים מאל עאבסיה בינואר 1950[11].

התושבים התגוררו במקום בצריפונים ופחונים בציפייה לשוב לכפריהם המקוריים. בשנת 1959 עודדה המדינה את התושבים בעזרת הלוואות לבנות בתי אבן[12][5].

הכפר מזרעה השתייך למועצה אזורית געתון, אחד משני כפרי מיעוטים במועצה, יחד עם שיח' דנון. בשנת 1955 אספו תושבי הכפר 728 לירות תרומה לקרן המגן[13]. באוקטובר 1959 נחנך בכפר בית ספר[14]. בשנת 1964 פעלה המועצה להקים בכפר מסגד[15]. בשנת 1969 הוכנה תוכנית מתאר לכפר[16]. בינואר 1972 נחנך כביש גישה לכפר[17]. בכפר יש רוב מוסלמי ומתגורר בו מיעוט נוצרי.

בסוף 2016 אושרה תוכנית לבניית 728 יחידות דיור בתמהיל מגוון על אדמות מדינה במזרעה[18].

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים במזרעה 3,857 תושבים (מקום 233 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.1%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, למזרעה דירוג של 4 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 66.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 6,080 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[19]

גלריית תמונות

Mosque of Mazra'a

המסגד בכפר מזרעה

Mazra'a5

אחת מקשתות אמת המים העוברת בכפר מזרעה. בעבר זו הייתה הכניסה הראשית לכפר

The Aquaduct in Mazra'a

אמת המים בין כברי לעכו החוצה את מזרעה

Mazra'a's castle

המבצר בכפר מזרעה. על פי רשות העתיקות זהו מבצר צלבני

MazraihHouseRoses

בית הקיץ אשר שימש את בהאא אללה

Mazra'a 2016

רחוב במזרעה

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ Amnon Cohen, Palestine in the Eighteenth Century: Patterns of Government and Administration (Jerusalem: Magnes Press, 1973), p. 133
  4. ^ יהושע בן אריה ועמירם אורן, יישובי הגליל ערב מפעל ההתיישבות הציוני, בתוך: ארצות הגליל, כרך א', אוניברסיטת חיפה, 1983, עמ' 317
  5. ^ 5.0 5.1 יואל דרויש, פליטים ערביים מקימים כפר מודרני, דבר, 27 במאי 1960
  6. ^ הודעות רשמיות, מאורעות בימים האחרונים - קנסות, דבר, 1 בספטמבר 1938
  7. ^ גרשון שפט, תקדים מסוכן, מעריב, 1 ביולי 1987
  8. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטיניים, 1947-1949, עם עובד, 1991, עמ' 173-174
  9. ^ בני מוריס, מלחמות הגבול של ישראל, 1949-1956, עם עובד, 1996, עמ' 159
  10. ^ המשפחות הערביות הועברו למזרעה, דבר, 15 בספטמבר 1953
    ערביי אום אל פארג' פונו מאדמתם בגליל, על המשמר, 15 בספטמבר 1953; המשך
  11. ^ בני מוריס, מלחמות הגבול של ישראל, 1949-1956, עם עובד, 1996, עמ' 160
  12. ^ לפליטים ערביים בגליל המערבי הוצע שיקום בכפר מזרעה, דבר, 31 בינואר 1960
  13. ^ אשכול קורא להגברת התרומות לקרן המגן, דבר, 6 בדצמבר 1955
  14. ^ נחנך בית ספר בכפר הערבי מזרעה, דבר, 23 באוקטובר 1959
  15. ^ יגויסו כספים להקמת מיסגד בכפר מזרעה, מעריב, 3 באוגוסט 1964
  16. ^ תוכנית מיתאר, דבר, 27 ביולי 1969
  17. ^ נחנך כביש גישה למזרעה, מעריב, 28 בינואר 1972, וראו: ייסלל כביש למזרע בגליל, מעריב, 18 בספטמבר 1960
  18. ^ הותמ"ל אישרה: 8,500 יח"ד באשקלון ועוד 730 יח"ד במזרעה, באתר גלובס, 21 בדצמבר 2016
  19. ^ פרופיל מזרעה באתר הלמ"ס
א-זיתונה

א-זיתונה (בערבית: الزيتونة, תרגום: "הזית") היא מועצה מקומית פלסטינית בנפת רמאללה ואל-בירה, שנוסדה בשנת 2005 כתוצאה ממיזוג של הכפרים אבו שוחידים ואל-מזרעה אל-קיבאלייה. בשנת 2016 מנתה אוכלוסיית א-זיתונה 7,921 תושבים, לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה.המועצה שוכנת בגובה של בין כ-750 מטר מעל פני הים לכ-550 מטר, דרומית לכפר כובאר וממערב לכפרים אבו קש, ביר זית וסורדא.

אל-בירה

אל-בירֶה (בערבית: البيرة) היא עיר פלסטינית השוכנת כ-15 ק"מ מצפון לירושלים. העיר שוכנת על קו פרשת המים בגובה של 884 מטרים מעל פני הים ושטחה 22.4 קמ"ר. היא צמודה ממזרח לרמאללה, ושתי הערים מהוות גוש עירוני אחד, אולם בעוד שאוכלוסיית רמאללה היא ברובה נוצרית, אוכלוסיית אל-בירה היא מוסלמית. בשנת 2007 התגוררו בעיר 39,202 תושבים. משמעות שמה של העיר הוא ה"באר" וזה מופיע בסמלה.

ביר זית

בִּיר זֵית (בערבית: بيرزيت) הוא כפר פלסטיני הנמצא צפונית לרמאללה, כ-4 ק"מ מצפון לבית אל וכק"מ אחד צפונית מכפר אבו קש ב-"שטח B", שבשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית. בכפר כ-4,500 תושבים, 60% מהם נוצרים והשאר מוסלמים.

רוב אוכלוסיית ביר זית מתחלקת בין ארבע חמולות נוצריות ושתי חמולות מוסלמיות.

בכפר כיום שוכנים שני מסגדים ושלוש כנסיות:

כנסיית גאורגיוס הקדוש האורתודוקסית - הוותיקה ביותר

כנסיית "גבירתנו מלכת השלום" הרומית-קתולית

כנסיית פטרוס הקדוש האנגליקנית

בלעין

בִּלעין (ערבית: بلعين) הוא כפר פלסטיני הנמצא מערבית לרמאללה ומזרחית למודיעין עילית, ב"שטח B", שבשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית. בכפר כ-1,800 תושבים, המתפרנסים בעיקר מחקלאות. מהכפר יוצאות דרכים לכפרים סאפא מדרום, כפר ניעמה ממזרח וחרבתא מצפון, וכן כביש נוסף לכיוון מודיעין עילית ממערב, הקטוע על ידי גדר ההפרדה סמוך ליציאה מהכפר. המשפחות ("חמולות") העיקריות בכפר הן אבו רחמה, ח'טיב ובורנאת.

הכפר התפרסם בעיקר בגלל המאבק הממושך נגד הקמת גדר ההפרדה בסמוך אליו.

דיר א-סודאן

דיר א-סודאן (ערבית:دير السودان) הוא כפר פלסטיני בשומרון המשתייך לנפת רמאללה ואל-בירה, ונמצא 20 ק"מ צפונית מערבית לרמאללה. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2007 מנתה האוכלוסייה בכפר כ-1,991 תושבים.

במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בדיר א-סודאן 53 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 243 תושבים, כולם מוסלמים.

הגליל המערבי

הגליל המערבי הוא אזור גאוגרפי בצפון-מערב מדינת ישראל, שהוא חלק מאזור הגליל. הגליל המערבי משתרע מראש הנקרה בצפון ועד לנחל קישון, עמק זבולון, הר הכרמל ובקעת בית נטופה בדרום, כך שהוא כולל את החלק המערבי של הגליל העליון ובמובן הרחב, גם חלק מהתחתון, וחופף עם רוב נפת עכו שבמחוז הצפון. בדרך כלל, אזור הקריות לא משויך לגליל המערבי או לגליל בכלל. במובן מצומצם הגליל המערבי מתייחס רק לחלק המישורי ממערב לגליל העליון, הנקרא גם [מישור] חוף הגליל.

האזור מגוון מבחינת נוף וכולל חוף ים מפורץ, הרים גבוהים ונחלים החורצים את ההרים לרוחבם ויוצרים עמקים. באזור נותרו שרידי חורש ים תיכוני, בו חיים חזירי בר וציפורים.

באזור פועלת המכללה האקדמית גליל מערבי, כחלק מאוניברסיטת בר-אילן. המכללה ממוקמת בקצה העיר עכו, סמוך למושב בוסתן הגליל.

את תושבי הגליל המערבי משרת מרכז רפואי נהריה (המרכז הרפואי לגליל, שנקרא בעבר "בית חולים לגליל המערבי – נהריה"), הממוקם בנהריה.

ואדי חרמיה

ואדי חרמיה או ואדי אל-חראמייה (وادي الحرامية, בעברית: נחל השודדים) הוא אפיק נחל צר ועמוק הממוקם בצפון הרי בנימין, בין שילה לגופנא, ובו עוברת הדרך הקדומה החוצה את הארץ מצפון לדרום. כיום עובר באפיק הנחל כביש 60.

שם זה ככל הנראה ניתן לו משום שבעבר הוא היה מקום מועד להתקפות שודדים על עוברי האורח במקום, מכיוון שהמקום כה צר ועמוק והדרך עוברת בתוך ערוץ הנחל.

צפונית-מערבית לנחל נמצאת ההתנחלות מעלה לבונה, עוד בסביבת המקום הכפרים הפלסטינים סינג'יל ואל מזרעה אשרקיה.

כפר מאליכ

כפר מאליכ (בערבית: (كفر مالك) הוא כפר פלסטיני בדרום השומרון המשתייך לנפת רמאללה ואל-בירה. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 מנתה אוכלוסיית הכפר 3,567 תושבים. הוא גובל בכפר אל-מוע'ייר ממזרח, אל-מוע'ייר וח'ירבת אבו פלאח מצפון, מזרעה א-שרקיה ממערב, ועל ידי כפר דיר ג'ריר מדרום.

מזרעה א-שרקיה

מזרעה א-שרקייה (ערבית: المزرعه الشرقيّه) היא מועצה מקומית פלסטינית בנפת רמאללה ואל-בירה, הנמצאת 15 ק"מ צפונית מזרחית לרמאללה, בצפון הגדה המערבית. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 מנתה האוכלוסייה הפלסטינית במועצה, כ-5,752 תושבים

המועצה שוכנת בגובה של כ-950 מטר מעל פני הים, דרומית לכפר תורמוס עיא וממערב לכפרים סילוואד, כפר מאליכ, דיר ג'ריר, וח'ירבת אבו פלאח.

מחוז הצפון

מחוז הצפון הוא אחד מששת המחוזות במדינת ישראל. המחוז משתרע מרמת הגולן והגליל העליון בצפון ועד בקעת בית שאן ורמות מנשה בדרום. בירת המחוז היא נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר), והעיר הגדולה ביותר בו היא נצרת. המחוז גובל ממערב בים התיכון, מצפון בלבנון, ממזרח בסוריה ובירדן ומדרום במרחב התפר של צפון יהודה ושומרון. גודלו של המחוז הצפוני הוא 4,473 קמ"ר. כמה מאתרי הפולחן והנופש המרכזיים בישראל, לרבות אלה שסביב ים כנרת והר חרמון, שוכנים בתחומי המחוז הצפוני. המחוז חופף פחות או יותר לאזור הגליל במובנו הרחב המקובל, בנוסף לאזור הגולן.

מחנה המעצר מזרעה

מחנה המעצר מזרעה הוקם והופעל על ידי ממשלת המנדט מצפון לעכו, ושימש לכליאתם של אסירים ועצירים מנהליים.

מחנה המעצר נוסד בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ושימש למעצר, בצווים מנהליים, של חברי כנופיות ערביות, נתיני אויב וחשודים בריגול. באביב 1940 החלה כליאתם של אסירים יהודים במחנה, ולעיתים נכלאו בו גם מעפילים. ב-1940 נכלאו בו מ"ג אסירי ההגנה ושלושים ושמונה אסירי קורס המפקדים של האצ"ל. האסירים שוכנו בצריפים, שכל אחד מהם הכיל 25 אסירים.

עם העצורים במחנה נמנו אנשי לח"י יצחק שמיר ואליהו גלעדי (שהצליחו לברוח מהמחנה ב-1942), נפתלי לובינצ'יק, מתתיהו שמואלביץ', הרצל עמיקם, נתן ילין-מור ועמנואל הנגבי, איש בית"ר ערי ז'בוטינסקי והמעפיל אבא ברדיצ'ב ושולמית שמיר (שהכירה במחנה מעצר זה את בעלה, יצחק שמיר).

מחנה המעצר נסגר בדצמבר 1942, ואסיריו הועברו למחנה המעצר בלטרון.

כיום פועל במקום המרכז הרפואי לבריאות הנפש - מזרע.

משפט השלושים ושמונה

משפט השלושים ושמונה (הל"ח) היה משפט של השלטונות הבריטים נגד חניכי קורס מפקדים של האצ"ל בשנת 1939, שהסתיים בענשי מאסר נגדם.

משפט זה ונסיבותיו, דומה למשפט מ"ג אסירי ההגנה שנערך זמן קצר לפניו אך מפורסם פחות ממנו. במשפטים אלה רצו הבריטים להבהיר כי למרות הפשרת היחסים עם היישוב היהודי עקב מלחמת העולם השנייה והאויב הגרמני המשותף, הם לא יסכימו לפעולות מחתרתיות הן בשמאל והן בימין של היישוב היהודי בארץ ישראל.

ב-17 בנובמבר 1939 הסתיים קורס מפקדים של אצ"ל שנערך במושבה משמר הירדן. זה היה הקורס הגדול מסוגו מאז קיום הארגון.

למחרת, ב-18 בנובמבר 1939 החליט מפקד הקורס להועיד את אותו יום לאימון בשימוש בחמרי נפץ. לפנות בוקר יצאו 32 חניכי הקורס מלווים במפקד וסגנו ובארבעה נוטרים מהמושבה. הפיצוצים נשמעו בתחנת המשטרה הבריטית ליד גשר בנות יעקב ושוטרים נשלחו למקום ברכב שעליו מכונת ירייה. הם אסרו את חברי הקבוצה ומצאו במקום חמרי נפץ. בחיפוש במושבה בבית בו התגוררו החניכים נמצאו שני רובים אוטומטים, אקדח, מחסניות וספרי הדרכה צבאיים.

כל הנתפסים הועברו תחילה למשטרת צפת וכעבור ימים אחדים נשלחו הגברים לכלא עכו וארבע הנשים - לבית הסוהר לנשים בבית לחם.

ב-21 בדצמבר 1939 נפתח המשפט בבית דין צבאי בעכו. לאחר שני ימי דיון נפסקו עונשי מאסר לכל הנאשמים.

ארבע הבנות נידונו לשנתיים מאסר, ששת הצעירים ביותר נידונו לחמש שנים ומפקד הקורס, סגנו, ארבעת הנוטרים ושאר 22 החניכים, נידונו לעשר שנות מאסר.

הבנות הועברו לרצות את ענשן בבית לחם אך מפקד הצבאי הראשי לא אישר את גזר דינן והן שוחררו ב-19 בינואר 1940 וחויבו במעצר בית ובהתייצבות במשטרה פעמיים ביום במשך שנה.

הגברים נכלאו בכלא עכו, שם נפגשו עם מ"ג אסירי ההגנה וכעבור חצי שנה הועברו למחנה המעצר מזרעה שמצפון לעכו. מקץ שנה שוחררו ששת הצעירים ביחד עם המ"ג. שאר אסירי משמר הירדן שוחררו שנה לאחר מכן.

נפת עכו

נפת עכו היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. קרויה על שם העיר עכו.

לנפה שישה אזורים טבעיים: אזור אילון, אזור יחיעם, אזור נהריה, אזור עכו, אזור כרמיאל ואזור שפרעם.

שטח הנפה הוא 928 קמ"ר.

הנפה חופפת פחות או יותר את אזור הגליל המערבי.

סאפא

סאפא (ערבית: صفّا; תעתיק מדויק: צפא) היא עיירה פלסטינית הממוקמת מזרחית למודיעין ו-18 ק"מ מערבית לרמאללה, ומשויכת לנפת רמאללה ואל-בירה של הרשות הפלסטינית. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 מנתה אוכלוסיית העיירה כ-4,865 תושבים.

סורדא

סורדא (ערבית: سرده) הוא כפר פלסטיני בנפת רמאללה ואל-בירה, הנמצא 6 ק"מ צפונית-מזרחית לרמאללה. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2007 מנתה האוכלוסייה הפלסטינית במקום 1,031 תושבים.

סורדא היא מקום הולדתו של הדיפלומט הפלסטיני חסן עבד אל רחמן.

רגבה

רֶגְבָּה הוא מושב שיתופי של התנועה הקיבוצית המאוחדת שהוקם בשנת 1946, השוכן בגליל המערבי, בסמוך לעיר נהריה. במושב נמצא בית ספר יסודי המשמש את יישובי הסביבה. שייך למועצה אזורית מטה אשר.

המושב שוכן כיום באזור הגובל בכפר מזרעה מצפון, קיבוץ לוחמי הגטאות מדרום, ממזרח - מטעים המגיעים עד לנס עמים, וממערב כביש 4 ומושב שבי ציון.

רמאללה

רמאללה (בערבית: رام ﷲ, ראם אללה, "גובהו של אללה", להאזנה (מידע • עזרה)) היא עיר פלסטינית בהרי יהודה המשמשת כמרכז שלטוני של הרשות הפלסטינית, כבירתה דה פקטו וכמקום הפעילות העיקרי של ארגון הפת"ח. רמאללה נמצאת כ-15 קילומטר צפונית לירושלים וגרים בה כ-69,000 תושבים, נכון ל-2009. בנפת רמאללה ואל-בירה, שכוללת גם ערים הסמוכות לרמאללה, כמו אל בירה, ביתוניא וכפרים רבים נוספים, מתגוררים נכון ל-2007 כ-280,000 בני אדם.

בעיר מוסדות שלטון פלסטינים, בהם המוקטעה, מעונו הרשמי של נשיא הרשות הפלסטינית, והפרלמנט הפלסטיני.

בשנת 2005 רמאללה הייתה לעיר הראשונה ברשות הפלסטינית שבה נבחרה אישה לתפקיד ראש עיר, זאת כאשר ג'נט מיכאיל נבחרה לתפקיד.

רמאללה ואל-בירה (נפה)

נפת רמאללה ואל-בירה (בערבית: محافظة رام الله والبيرة) היא אחת מ-16 נפות הרשות הפלסטינית ובירתה העיר אל-בירה.

לפי דיווחי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה התגוררו בנפה בשנת 2007 275,981 תושבים. שטח הנפה 844 קמ"ר. ב-2010 מינה נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס לתפקיד מושל הנפה אשה, ד"ר ליילה גנאם.בנוסף לבירת הנפה, אל-בירה, כוללת הנפה גם את הערים רמאללה, ביתוניא ובשטחה גם נבנית העיר החדשה רוואבי. הכפר נעלין שהתפרסם בעקבות המאבק על מעבר גדר ההפרדה בשטחו, נמצא אף הוא בשטח הנפה. בשטח הנפה גם שלושה מחנות פליטים, הגדול שבהם קלנדיה.

רנתיס

רנתיס (ערבית: رنتيس, מקובל גם התעתיק "רנטיס") הוא כפר פלסטיני בצפון מערב נפת רמאללה ואל-בירה, 33 ק"מ צפונית מערבית לרמאללה. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, הכפר מנה 2,900 תושבים נכון לאמצע שנת 2006.

השטח הבנוי של הכפר שוכן ב"שטח B", שבשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית ואילו השטחים החקלאיים נמצאים ב"שטח C".

אוכלוסיית הכפר מורכבת מ -6 חמולות: דנון, ווהדן, ח'לף, פתק, דאר אבו סלים, אל-ריאהי וחוואשה.

לאום ודת[2]
יהודים: 0%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 97.6%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 2.4%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 9.0%
גילאי 5 - 9 6.7%
גילאי 10 - 14 7.4%
גילאי 15 - 19 8.5%
גילאי 20 - 29 21.2%
גילאי 30 - 44 17.9%
גילאי 45 - 59 18.4%
גילאי 60 - 64 4.7%
גילאי 65 ומעלה 6.2%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
תלמידים 479
 –  יסודי 314
 –  על-יסודי 165
מספר כיתות 19
ממוצע תלמידים לכיתה 25.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז הצפון
נפות נפת רמת הגולןנפת צפתנפת עכונפת כנרתנפת יזרעאל
מפת מחוז הצפון
ערים בית שאןטבריהטמרהיקנעם עיליתכרמיאלמגדל העמקמעלות-תרשיחאנהריהנוף הגלילנצרתסח'ניןעכועפולהצפתקריית שמונהשפרעם
מועצות מקומיות אבו סנאןאכסאלאעבליןבועיינה-נוג'ידאתבוקעאתאביר אל-מכסורבית ג'ןבסמת טבעוןבענהג'דיידה-מכרג'וליסג'ש (גוש חלב)דבורייהדיר חנאדיר אל-אסדזרזירחורפישחצור הגליליתטובא-זנגרייהטורעאןיאנוח-ג'תיבנאליסוד המעלהיפיעירכאכאבולכאוכב אבו אל-היג'אכסרא-סמיעכעביה-טבאש-חג'אג'רהכפר ורדיםכפר יאסיףכפר כמאכפר כנאכפר מנדאכפר תבורמג'ד אל-כרוםמג'דל שמסמגדלמגדל תפן • מזרעה • מטולהמסעדהמע'ארמעיליאמשהדנחףסאג'ורע'ג'רעיילבוןעילוטעין מאהלעין קנייאעראבהפסוטהפקיעיןקצריןראמהראש פינהריינהרמת ישישבלי - אום אל-גנםשלומישעב
מועצות אזוריות אל-בטוףבוסתאן אל מרג'גולןהגלבועהגליל העליוןהגליל התחתוןמבואות החרמוןמגידומטה אשרמעלה יוסףמרום הגלילמשגבעמק הירדןעמק המעיינותעמק יזרעאל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.