מזרח ירושלים

מזרח ירושליםערבית: القدس الشرقية) או ירושלים המזרחית הוא כינוי פוליטי-מדיני, לשטח של 70 קמ"ר בקירוב הנכלל בגבולותיה המוניציפליים של ירושלים, ונמצא מעבר לקו הירוק. מבחינה גאוגרפית שטח זה כולל לא רק את אזוריה המזרחיים של העיר אלא גם את הצפוניים והדרומיים. לאחר מלחמת ששת הימים החילה ישראל על שטח זה את החוק הישראלי. השטח כולל, בנוסף לשטחה של ירושלים שנכבש על ידי הצבא הירדני והיה בשליטת ירדן בשנים 1948–1967, גם עיירות וכפרים שעד אז לא נחשבו כחלק מירושלים. למעשה, השטח שהיה כפוף לעיריית ירושלים הירדנית כלל רק 6.4 קמ"ר. כלומר, 91% משטח מזרח ירושלים לא נכלל באזור זה לפני יוני 1967.

נכון ל-2012, אוכלוסיית מזרח ירושלים מהווה כ-58% ערבים-מוסלמים, כ-39% יהודים, וכ-2.3% ערבים-נוצרים[1].

מזרח ירושלים
القدس الشرقية
העיר העתיקה וכיפת הסלע (מבט מצפון לדרום)
העיר העתיקה וכיפת הסלע (מבט מצפון לדרום)
מדינה / טריטוריה ישראל  ישראל
שטח 70 קמ"ר
גובה 760 מטר
קואורדינטות 31°47′00″N 35°14′02″E / 31.78336°N 35.23388°E 
אזור זמן UTC +2
EastJerusalem2009
תצפית על שכונת סילוואן ועיר דוד בירושלים המזרחית מאזור שער האשפות, נובמבר 2009

גאוגרפיה

בשפה היומיומית, מתייחס המונח "מזרח ירושלים" בעיקר לשכונות הערביות במזרח העיר. מיד אחרי הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים החילה ממשלת ישראל את החוק הישראלי על מזרח ירושלים לפי צו הממשלה דאז בהתאם לסעיף 11ב לפקודת סדרי השלטון והמשפט[2]. החוק הישראלי הוחל על השטח שהרשויות הירדניות הגדירו כשטח המוניציפלי, ובנוסף על כפרים, עיירות ושטחים פתוחים הסמוכים לו.

על פי ההגדרה הפוליטית של "מזרח ירושלים", היא כוללת לא רק את השכונות הערביות במזרח העיר, אלא את כל השטחים שסיפחה ישראל ב-1967 לתחום המוניציפלי של ירושלים ממזרח, מדרום ומצפון לעיר ובכלל זה העיר העתיקה, הר הזיתים, הר הצופים שמחוץ למובלעת הר הצופים, אזור סילואן (כפר השילוח), ואדי ג'וז, ג'בל מוכאבר, א-טור, שראפת, חלק מבית צפאפא, חלק מאבו דיס, שועפאט, בית חנינא ואזור עטרות וקלנדיה בצפון ירושלים, וכן השכונות היהודיות שנבנו בשטחים אלה לאחר מלחמת ששת הימים, כגון רמות, גילה, נווה יעקב, תלפיות מזרח (המכונה "ארמון הנציב"), חומת שמואל, פסגת זאב ועוד.

בעיר העתיקה נמצאים אתרים הקדושים לשלוש הדתות המונותאיסטיות: הר הבית הקדוש ליהודים, למוסלמים (כיום בנויים עליו מסגד אל-אקצה וכיפת הסלע, והוא מנוהל על ידי הווקף המוסלמי), הכותל המערבי הקדוש ליהודים, כנסיית הקבר וויה דולורוזה הקדושים לנוצרים.

עתיד מזרח ירושלים הוא נדבך משמעותי ביותר במחלוקת על עתידה של העיר ירושלים כולה, והוא מהווה חלק משמעותי בסכסוך הישראלי-פלסטיני.

היסטוריה

Rockefeller Museum 1898-1946
מוזיאון רוקפלר במזרח העיר.

לפני קום המדינה

מאז אמצע המאה ה-19, מרבית תושבי מזרח ירושלים היו יהודים. בראשית המאה ה-20, התרכזו מרבית תושביה היהודיים של ירושלים, בעיר העתיקה. רובם התגוררו ברובע היהודי, אך חלקם גרו באזורים אחרים בהם חצר ראנד, וחצר גליציה שברובע המוסלמי וכפר השילוח שבמורדות הר הזיתים. בעקבות מאורעות תרפ"ט ועוד יותר בעקבות מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, ברחו מרבית היהודים מבתיהם במזרח ירושלים, והמעטים שנשארו- כ-1700 איש, התרכזו אך ורק ברובע היהודי. בתיהם של הבורחים נשדדו ונבזזו על ידי התושבים הערבים. הטיהור האתני של מזרח ירושלים מיהודים, הושלם במהלך מלחמת השחרור. הצבא הירדני כבש את כל הרובע היהודי ואסר את התושבים. את חלקם הוא לקח בשבי ואת חלקם גירש לשטח שבשליטה ישראלית במערב העיר, כך שאף יהודי לא נותר במזרח ירושלים.

השלטון הירדני

על פי הצעת תוכנית החלוקה של האומות המאוחדות (האו"ם) משנת 1947, הייתה העיר ירושלים אמורה להיות חלק משטח בינלאומי בניהול האו"ם, אולם התוכנית לא התקבלה ולא יושמה בפועל. לאחר מלחמת העצמאות שלטה ישראל בחלקיה המערביים של העיר ירושלים (אזור מרבית השכונות היהודיות) ובאזור הר הצופים, ואילו ממלכת ירדן שלטה בעיר העתיקה ובשכונות המזרחיות של העיר, בהם גם הרובע היהודי, שתושביו היהודים גורשו לישראל. בשנת 1950, סיפחה ממלכת ירדן את הגדה המערבית ומזרח ירושלים בתוכה, והחילה עליהם את החוק הירדני. סיפוח זה הוכר רשמית רק על ידי שתי מדינות: בריטניה ופקיסטן, אך היו מדינות אחרות שקיבלו אותו דה-פקטו.

במהלך השלטון הירדני איבדה ירושלים המזרחית את מעמדה מתקופת המנדט כעיר מרכזית, והפכה לעיר-סְפר. חרף סעיף בהסכמי רודוס (1949) שהבטיח גישה חופשית למקומות הקדושים, מנע השלטון הירדני כניסת ישראלים למקומות הקדושים ליהודים, והתיר לתיירים בני דתות אחרות לצאת מהחלק הירדני של העיר אל החלק הישראלי – אך לא להיכנס אליו מישראל. בנוסף, במהלך המלחמה, הרס השלטון הירדני את בתי הכנסת העתיקים ששימשו את היהודים במקום, בהם בית כנסת החורבה ובית הכנסת תפארת ישראל, בניסיון למחוק כל זכר להיסטוריה היהודית במקום. בסך הכל, הרסו הירדנים 58 בתי כנסת בשטחים שכבשו מידי ישראל וכן הרסו את היישובים היהודיים שבצפון מזרח ירושלים- עטרות ונווה יעקב.

במהלך שנות שלטונם במזרח ירושלים, הרסו הירדנים כ-38,000 מצבות בבית הקברות היהודי בהר הזיתים. רוב המצבות נהרסו במהלך בנייתו של בית המלון אינטרקונטיננטל ובמהלך סלילת הכביש ליריחו. גישת יהודים למקום נאסרה באופן גורף.

יחסם של הירדנים לנוצרים

השלטון הירדני התיר לנוצרים להמשיך להתגורר במזרח ירושלים וכן התיר להם גישה למקומות הקדושים להם, אך הצר את צעדיהם בדרכים רבות. בשנת 1953 אסר השלטון הירדני על הנוצרים לרכוש אדמות בסמוך למקומות הקדושים ומאוחר יותר, הרחיב את האיסור לכל שטח ירושלים. בשנת 1955, סופחו כל בתי הספר במזרח ירושלים למשרד החינוך הירדני. צעד זה חייב את בתי הספר הנוצריים לקיים את הלימודים בשפה הערבית בלבד, לקיים לימודי קוראן ולהעביר את יום החופשה השבועי, מיום ראשון ליום שישי- בהתאם לנוהג המוסלמי. צעדים אלו ואחרים, גרמו לכך שמספר הנוצרים במזרח ירושלים, ירד תוך 19 שנים מ-25,000 ל-12,600.

שלטון ישראלי

מיד אחרי מלחמת ששת הימים החילה ממשלת ישראל את החוק הישראלי על מזרח ירושלים לפי צו בהתאם לסעיף 11ב לפקודת סדרי השלטון והמשפט[3]. החוק הישראלי הוחל על השטח שהרשויות הירדניות הגדירו כשטח המוניציפלי (6.4 קמ"ר), ובנוסף על כפרים, עיירות ושטחים פתוחים הסמוכים לו (64 קמ"ר). תושביה הערבים של מזרח העיר קיבלו מעמד של תושבי קבע; שכונת המוגרבים, הסמוכה לכותל המערבי, נהרסה כדי לפנות מקום לרחבת הכותל. מרבית הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בהחלת החוק הישראלי ורואה במזרח ירושלים חלק מהשטחים שמעמדם שנוי במחלוקת, ובשכונות היהודיות שהוקמו בה – התנחלויות. לפי פסיקת בית המשפט העליון, חוקי מדינת ישראל חלים במלואם גם על מזרח ירושלים כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, ולכן דין החלת החוק הישראלי כסיפוח.

בשנת 1980 נחקק חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, המכריז בסעיף 1: "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל". בעקבות חקיקת החוק החליטה פה אחד מועצת הביטחון של האומות המאוחדות (בהימנעות ארצות הברית) את החלטה 478 הקובעת כי החוק מהווה הפרה של המשפט הבינלאומי.

בשנת 1988 הכריזה ירדן כי היא מוותרת על כל תביעותיה לריבונות בגדה המערבית (ואגב כך, שללה את אזרחותם הירדנית של הפלסטינים המתגוררים בה). עם זאת בהסכם השלום שנחתם בינה לבין ישראל ב-1994 הובטח לה מעמד מיוחד במקומות הקדושים בירושלים. הירדנים הצהירו כי אופיו של מעמד זה ייקבע בתיאום עם הפלסטינים.

הסכם אוסלו שנחתם ב-13 בספטמבר 1993 לא הציג פתרון לסוגיית מעמדה של ירושלים ודחה את ההכרעה להסכם מאוחר יותר בין ישראל לרשות הפלסטינית. סקר שפורסם בראשית 2011 טען כי אחוז נכבד מתושבי מזרח ירושלים מעדיפים לחיות תחת שלטון ישראלי בכל הסדר עתידי וחלקם אף מוכנים להעביר את מקום מגוריהם כדי להישאר אזרחים ישראלים במקרה שהשטח יועבר לרשות הפלסטינית[4].

בעקבות האינתיפאדה השנייה הוחלט להקיף את ירושלים, ובכלל זה מזרח ירושלים, ואף שטחים נוספים ממזרח לה שלא סופחו רשמית לישראל, בגדר ההפרדה על מנת למנוע פיגועי טרור בעיר. פרויקט זה מכונה "עוטף ירושלים". בנוסף לכך, צה"ל הקים מספר מחסומים בין ירושלים המערבית למזרח ירושלים.

באמצע שנת 2014 החלו מהומות במזרח ירושלים, שבהן פגעו ערבים בתושבי השכונות היהודיות. המהומות כללו שלושה אירועי ירי: הראשון בשכונת מעלה הזיתים, השני בשכונת נוף ציון ובמקרה השלישי נורה חייל צה"ל בשכונת ואדי אל-ג'וז ונפצע קשה[5].

אוכלוסין

במזרח ירושלים התגוררו ב-2012 497,640 תושבים (כ-61% מאוכלוסיית העיר) מהם כ-288,631 (58%) ערבים-מוסלמים, כ-194,079 (39%) יהודים, וכ-11,445 (2.3%) ערבים-נוצרים[1]. לאחר מלחמת ששת הימים, והחלת החוק הישראלי על מזרח ירושלים, הוענק לערבים במזרח העיר שהיו בה בעת מפקד אוכלוסין שהתקיים ביוני 1967, מעמד של תושבי קבע בישראל, והם נושאים תעודות זהות כחולות. עם זאת, מתוקף היותם תושבי קבע זכאים ערביי מזרח ירושלים לקבל אזרחות ישראלית (בכפוף לשיקול דעת שר הפנים), בהתאם לחוק האזרחות המחייב מספר תנאים, ביניהם הצהרת נאמנות, אי החזקת אזרחות זרה וידיעה בסיסית של השפה העברית. רוב ערביי מזרח ירושלים אינם מבקשים אזרחות ישראלית.

על פי תקנות הכניסה לישראל (1974) מעמד תושב קבע בישראל, בשונה מאזרחות ישראלית, אינו נצחי ותושב ששהה מחוץ לישראל מעל 7 שנים או קיבל אזרחות זרה מאבד את מעמדו כתושב קבע ואת זכותו להיכנס לישראל. מאז שנת 1995 מקפיד משרד הפנים על ביצוע נוהל של שלילת מעמד תושבות מאלו שעזבו את ישראל, גם כלפי תושבי מזרח ירושלים[6]. בשנת 2008 ביצע משרד הפנים בדיקה יזומה של שהות בירושלים ושלל את מעמד תושב הקבע מ-4577 פלסטינים מזרח-ירושלמים אשר בדיקות המשרד מצאו שהם עזבו את ישראל לפני מעל 7 שנים[7]. במזרח ירושלים מתגוררים גם ערבים רבים שהגרו אליה מיהודה ושומרון, לאחר שנת 1967. בשנת 1988 החליטה ממשלת ישראל שאדם שיכול להוכיח שהוא מתגורר בירושלים לפחות מאז סוף שנת 1972 יוכל להמשיך להתגורר בירושלים באותו בית[8]. בשנת 2007, בעקבות הקמת גדר ההפרדה שמנעה תנועה חופשית בין מזרח ירושלים ויהודה ושומרון, החליטה הממשלה לאפשר לתושבי יהודה ושומרון אשר התגוררו בירושלים לפחות מאז 1987, לבקש אשרת שהייה זמנית בירושלים שתאפשר להם תנועה בין ירושלים ויהודה ושומרון, ללא הענקת מעמד של תושב קבע. אשרות זמניות כאלו ניתנות על בסיס פרטני[9].

בסקר שנערך בסוף שנת 2010 ייחסו 67%–69% מהנשאלים חשיבות רבה לזהותם הערבית, הירושלמית והפלסטינית, וכמעט אותו שיעור של נסקרים ייחסו חשיבות רבה להיותם בעלי תעודת זהות כחולה. כ-39% אמרו שאם תינתן בידיהם הבחירה הם יעדיפו להיות אזרחי ישראל לעומת 31% שיעדיפו להיות אזרחי מדינה פלסטינית[10].

באוכלוסייה הערבית של מזרח ירושלים יש אחוז גבוה יותר של נכים, מזה שבחלקי העיר האחרים. כשמונה אחוזים מהתושבים הם בעלי לקות. אולם, מסיבות מגוונות, נגישות הבנייה בשכונות ערביות אלה ירודה מזו שבשאר חלקי העיר והדבר מסב לאוכלוסייה נזק. נגישות הבנייה הלקויה היא גורם משמעותי בנשירת תלמידים ערבים נכים, ממזרח ירושלים, ממערכת החינוך הכללית והמיוחדת[11].

שכונות

East Jerusalem Map HE1a1
מפת ירושלים וגבולותיה מאז 1949

כל הנתונים להלן נכונים לשנת 2016:

שכונות ערביות

In Jerusalem 25
שכונת א-סוואנה

השכונות הערביות העיקריות במזרח ירושלים הן[12]:

שכונות יהודיות

שכונות ומתחמים יהודים במזרח ירושלים הם:

חשמל

הזיכיון להולכת חשמל בירושלים היה עוד לפני חלוקת העיר בידי חברת החשמל המזרח ירושלמית, בראשותו של אנוואר נוסייבה. החברה ייצרה חשמל באמצעות מתקן גנרטורים והוליכה אותו לצרכנים בשכונות העיר ובסביבותיה. עם איחוד העיר בשלטון ישראל ב-1967 נותרה החברה בשליטה פרטית וקיבלה זיכיון מממשלת ישראל לאספקת חשמל לשכונות מזרח ירושלים וצפונה. עד סוף שנת 1987 סיפקה החברה חשמל גם לשכונות היהודיות באזור כמו מעלה אדומים, נווה יעקב, הגבעה הצרפתית, רמות אלון ותלפיות מזרח. כיום החברה היא בעלת זיכיון לרכישת חשמל מחברת החשמל לישראל, הולכתו ומכירתו לצרכנים במזרח העיר, ברמאללה, בבית לחם וביריחו.

תחבורה ציבורית

אוטובוסים ומיניבוסים בשכונות הערביות

JRSostcentrale048 (3)
תחנת האוטובוסים ברח' סולטאן סולימאן בירושלים המזרחית

עד שנת 2004 שררה אנדרלמוסיה בקוי התחבורה הציבורית בשכונות הערביות במזרח העיר. עשרות חברות פרטיות ומשפחתיות הפעילו קוים בלתי סדירים או סדרים למחצה, בלא פיקוח נאות ובכלי רכב מיושנים. בשנת 2004 הגדירו עיריית ירושלים, משרד התחבורה ותוכנית אב לתחבורה ירושלים פרויקט לאיחוד של החברות למסגרת של חברה מאוחדת (شركة السفريات الموحدة, שרכת א-ספריאת אל-מווחדה, "חברת הנסיעות המאוחדת") ובה חמש חברות-בנות, המופעלות לפי זיכיון. יחד עם נציגי האוכלוסייה תוכננו ונקבעו מסלולים קבועים. כן נקבעו מספרי קווים ותדירות (גבוהה יחסית) וניתנו זיכיונות הפעלה לפי מכרז. החברה מפעילה צי של מיניבוסים שנרכשו בסיוע משרד התחבורה. המיניבוסים צבועים באופן אחיד בתבנית פסים ירוק-לבן (לקווים פנים-עירוניים) או כחול-לבן (לקווים כפריים/פריפריאליים) ונקראים בעגה המקומית "זברות" או "אוטובוס ערבי". המחירים מסובסדים ונקבעים לפי חוק.

מרכז ההפעלה הוא התחנה המרכזית של מזרח ירושלים שלה שני מסופים סמוכים: האחד ברחוב סולטאן סולימאן, ממזרח לגן הקבר, בין שער שכם ושער הפרחים המיועד בעיקר לקווים הבין-עירוניים, והשני בדרך שכם ממערב לגן הקבר המשמש את הקווים העירוניים. בנוסף פרושות ברחבי מזרח העיר עשרות תחנות אוטובוס תקניות, חלקן משותפות עם קווי "אגד". הקווים נוסעים בעיקר בכבישים העירוניים והכפריים של מזרח ירושלים, אך גם בדרך חברון וכביש מספר 1 (דרך בר לב) וכן בשכונות "קו תפר" כמו גבעה הצרפתית ותלפיות מזרח. הקווים נחשבים לנוחים ויעילים ורוב תושבי האזור מעדיפים אותם על פני תחבורה פרטית, שנתח השימוש בה ירד מאד. גם ציבור קטן של יהודים משתמש בתחבורה ציבורית זו, בעיקר בשבת ותיירים בעלי תקציב נמוך[39][40][41].

הרכבת הקלה

מסלול הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים עובר בתוכן של כמה שכונות ערביות במזרח העיר, מוזן גם מקווי האוטובוס של חברת האוטובוסים המזרח-ירושלמית ומשרת את תושבי השכונות היהודיות והערביות כאחת. על-פי התכנון גם מסלולי הקווים הבאים (הכחול והירוק) עתידים לשרת שכונות ערביות נוספות. ביולי 2014 לאחר מהומות בשכונות הערביות שהובילו לפגיעה בתשתית ובקרונות של הרכבת הקלה שונה לזמן קצר מסלול הקו האדום, אך כעבור כמה שבועות היא שבה למסלולה[42].

גדר ההפרדה

עוטף ירושלים, חלק מגדר ההפרדה שנמצא באזור ירושלים, נבנה בעשור הראשון של המאה ה-21. הגדר מפרידה בין שכונות שונות של מזרח ירושלים, ובין העיר לערים אחרות בגדה המערבית. הקמתה מקשה על תושבי השכונות שנותרו מחוץ לה להגיע לירושלים, ומחייבת אותם לעבור במחסומים, המלווה לעיתים בהמתנה של שעות על מנת להגיע לצד המערבי של החומה. בנוסף, אנשי עיריית ירושלים ורשות הדואר נמנעים מלהיכנס לחלק מהשכונות שמחוץ לגדר כדי לספק שירותים והמשטרה נכנסת אך ורק בליווי של מג"ב[43][44].

מנגד, לרשות הפלסטינית אסור לפעול באזורים אלו ולהעניק שירותים, מכיוון שהם שייכים מוניציפלית לעיריית ירושלים. בתגובה לעתירות שהגישה האגודה לזכויות האזרח, טענה עיריית ירושלים כי היא עושה מאמץ לדאוג לתושבים, וכי בעיות באספקת שירותים, אם קיימות, הן תוצאה של חששות ביטחוניים ולא של מדיניות מכוונת". ב-7 בינואר 2010 אמר יקיר שגב, מחזיק תיק מזרח ירושלים בעירייה כי "לעיריית ירושלים כיום אין כל תפקיד בניהול אותן שכונות ואין לה את היכולת להתמודד עם המצב המורכב אליו נקלעו כ-55 אלף תושביהן. מדינת ישראל ויתרה. הן מחוץ למרחב הטיפול של מדינת ישראל ובוודאי של העירייה. מבחינת כל ביטוי מעשי – זה רמאללה. חוץ מהימין החצי הזוי, אני לא מכיר אנשים שרוצים להחיל ריבונות ישראלית באזורים אלו"[45].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • משה עמירב, סינדרום ירושלים: כך קרסה המדיניות לאיחוד ירושלים, ענבל, 2007.
  • הלל כהן, ככר העיר ריקה: עליתה ונפילתה של ירושלים הערבית, הוצאת עברית, 2007.
  • Amir Cheshin, Municipal Policies in Jerusalem: An Account from Within. Jerusalem: PASSIA, 1998.
  • Klein, Menachem, "Jerusalem Without East Jerusalemites? The Palestinians as the 'Other' in Jerusalem", Journal of Israeli History, Vol. 23, No. 2. Autumn 2004, pp. 174–199.
  • Margalit, Meir, "A Chronicle of Municipal Discrimination in Jerusalem", Palestine-Israel Journal of Politics, Economics and Culture, VIII 1, 2001. pp.32–40.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אוכלוסיית ירושלים, לפי גיל, דת ופריסה גאוגרפית, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2014
  2. ^ שטחי מזרח ירושלים הוגדרו על ידי שר הביטחון כמוחזקים על ידי צבא-הגנה לישראל, והוחל עליהם סעיף 1 לפקודת שטח השיפוט והסמכויות, תש"ח-1948, הקובע: "כל חוק החל על מדינת ישראל ייראה כחל על כל השטח הכולל גם את מדינת ישראל כולה וגם כל חלק מארץ-ישראל אשר שר הביטחון הגדיר אותו בצו כמוחזק על ידי צבא-הגנה לישראל", מתוך ע"ר תש"ח, תוספת א', עמ' 61
  3. ^ בהמשך לסעיף 1 לפקודת שטח השיפוט והסמכויות, תש"ח-1948 – חקיקה של מועצת המדינה הזמנית, שקבעה: "כל חוק החל על מדינת ישראל ייראה כחל על כל השטח הכולל גם את מדינת ישראל כולה וגם כל חלק מארץ-ישראל אשר שר הביטחון הגדיר אותו בצו כמוחזק על ידי צבא-הגנה לישראל", מתוך ע"ר תש"ח, תוספת א', עמ' 61
  4. ^ יצחק בן חורין, ירושלים בירת פלסטין? הרוב מעדיפים את ישראל, באתר ynet, 12 בינואר 2011
  5. ^ ניר חסוןהוכפל מספר מקרי האלימות נגד תושבים יהודים במזרח ירושלים, באתר הארץ.
  6. ^ שלילת מעמד התושבות במזרח ירושלים, אתר "בצלם", ‏1 בינואר 2011
  7. ^ שלילת מעמד התושבות מתושבי קבע בירושלים, מכתב של משרד הפנים מ-5 בנובמבר 2009, אתר המוקד להגנת הפרט
  8. ^ בג"ץ 10219/08 איוב יוסף שקיר ואח' נ' מדינת ישראל, ניתן ב-12.6.2011
  9. ^ החלטה מיום 28.10.2007, החלטה מספר 2492 של ממשלת ישראל ה-31, משנת 2007, באתר של משרד ראש הממשלה
  10. ^ The Palestinians of East Jerusalem: What do they really want?, Pechter Polls, Summary, Q9, Q14, Q17
  11. ^ יעל דניאלי-להב, הנגישות של בית הספר לתלמיד נכה מתחילה מדלת הבית, עניין של גישה גיליון 8, דצמבר 2008 (הקישור אינו פעיל, 9 באוקטובר 2017)
  12. ^ The palestinians of east jerusalem: What do they really want?, Pechter Polls, page 3
  13. ^ שכונת הרובע המוסלמי: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  14. ^ שכונת הרובע הנוצרי: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  15. ^ שכונת שועפט: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  16. ^ שכונת ג'בל מוכבר: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  17. ^ שכונת ראס אל-עמוד: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  18. ^ כפר עקב: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  19. ^ שכונת א-טור: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  20. ^ שכונת סילואן: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  21. ^ שייח' ג'ראח': נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  22. ^ שכונת ואדי ג'וז: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  23. ^ שכונת אום טובה: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  24. ^ שכונת בית צפאפא – שרפאת: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  25. ^ שכונת עיסוויה: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  26. ^ שכונת פסגת זאב: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  27. ^ שכונת גילה: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  28. ^ שכונת רמות: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  29. ^ שכונת נווה יעקב: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  30. ^ שכונת תלפיות מזרח: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  31. ^ שכונת רמת אשכול: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  32. ^ שכונת גבעה צרפתית: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  33. ^ שכונת מעלות דפנה: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  34. ^ שכונת הרובע היהודי: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  35. ^ שלום ירושלמי, ירושלים מודל 2011: המשוואה המסובכת ביותר בעולם, באתר nrg‏, 3 ביוני 2011
  36. ^ שכונת רמת שלמה: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  37. ^ שכונת חומת שמואל – הר חומה: נתונים סטטיסטיים, אתר עיריית ירושלים
  38. ^ משה שטיינמץ, מצפצפים על אובמה: יהודים קונים בתים בבית צפאפא, באתר nrg‏, 23 באוקטובר 2009
  39. ^ מאיה חושן, מערכת התחבורה הציבורית במזרח ירושלים באתר מכון ירושלים לחקר ישראל – ירושלים במספרים
  40. ^ אלי אושרוב, קווי 67': כך התייעלה התחבורה הציבורית במזרח ירושלים, באתר nrg‏, 17 בפברואר 2010
  41. ^ Coexistence Training, jerusalempeaceseeker, ‏29 באוגוסט 2011
  42. ^ ניר חסוןהמהומות בירושלים מותחות קו של פחד בין שני חלקי העיר, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2014
  43. ^ ניר חסוןחמושים השתלטו על בית ספר בכפר עקב במזרח י-ם, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2009;
    יהונתן ליסתושבים במזרח ירושלים: רשות הדואר הפסיקה חלוקת דואר בשכונותינו, באתר הארץ, 3 ביולי 2005
  44. ^ רונן מדזיני, ישראל ויתרה על כפרי ירושלים שמעבר לגדר, באתר ynet, 8 בינואר 2010
  45. ^ הודעה לעיתונות, האגודה לזכויות האזרח, ‏10 בינואר 2010
אום טובא

אום טובא (בערבית: أم طوبا) היא שכונה ערבית במזרח ירושלים ליד צור באהר, צפונית מזרחית לבית לחם, עם אוכלוסייה של 4,000 איש. בשנת 1967 לאחר מלחמת ששת הימים, סופחה אום טובא לירושלים, וכיום היא חלק ממנה. בהתבסס על ממצאים ארכאולוגיים, מזוהה אום טובא כעיר המקראית נטופה (Netophah).

בין בתי הכפר שרידים ארכאולוגיים הכוללים בורות חצובים, שרידי פסיפסים ומערות. בפאתי הכפר אתר ארכאולוגי מוזנח - חרבת זעקוקה.

בית חנינא

בית חנינא (בערבית: بيت حنينا) היא שכונה ערבית גדולה בצפון ירושלים, וגם שמו של כפר פלסטיני סמוך (ממערב לשכונה) בתחום הרשות הפלסטינית, שאינו נכלל בתחומי ירושלים. ב-2014 התגוררו בשכונה 34,500 בני אדם.

הגבעה הצרפתית

הגבעה הצרפתית, בשמה הרשמי גבעת שפירא, היא שכונה יהודית בעלת צביון חילוני בצפון מזרח ירושלים, שנוסדה בשנת 1971. יחד עם צמרת הבירה מתגוררים בגבעה הצרפתית כ-7,000 איש.

המשרד לביטחון הפנים

המשרד לביטְחון הפנים הוא משרד ממשלתי של מדינת ישראל המופקד על ביטחון הפנים במדינה.

המשרד לביטחון פנים, שנקרא עד לאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 משרד המשטרה, הוא גוף ממשלתי ייחודי למדינת ישראל. בעוד שברחבי העולם כפופות רשויות ביטחון הפנים כמו המשטרה למשרד הפנים או למשרד המשפטים, ובמקומות רבים מהוות רשויות אלו חלק ממארג השלטון המקומי וראשי המערכות ממונים בידי ראשי הערים, במדינת ישראל הוקם משרד משטרה נפרד, מסיבות שונות. גוף דומה הוקם ב-2003 בקנדה בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001, הגוף נקרא המשרד לביטחון הציבור וכפופים לו גם גופי חירום שבישראל כפופים לפיקוד העורף.

בשל ייחודיותו של המשרד כפופים לו גופים מתחומים שונים הקשורים לביטחון הפנים: מערכת אכיפת החוק (למעט החלק המשפטי הכפוף למשרד המשפטים: משטרת ישראל, השיטור העירוני, הרשות להגנה על עדים ושירות בתי הסוהר. מנגנון בטיחות הכולל רק את הרשות הארצית לכבאות והצלה מאחר שגורמי הבטיחות הקשורים בבריאות כפופים למשרד הבריאות, ותחומי רווחה הקשורים לביטחון הפנים ולכן הוכפפו למשרד ולא למשרד הרווחה: הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, מצילה ועיר ללא אלימות.

שר המשטרה הראשון היה בכור-שלום שטרית, שוטר ושופט לשעבר, שכיהן בתפקיד החל מיום הקמת המדינה במאי 1948 ועד ינואר 1967, מספר שבועות לפני מותו. שטרית כיהן כשר המשטרה לאורך ארבע-עשרה ממשלות (18 שנים וחצי), מה שהפך אותו לשר שכיהן בתפקיד לאורך תקופה רצופה הארוכה ביותר מבין כל שרי ממשלות ישראל לדורותיהן.

הר הזיתים

הר הזיתים (בערבית: الطور ההר או جبل الزيتون הר הזיתים) נמצא ממזרח לעיר העתיקה של ירושלים. מקור שמו של ההר בכרמי הזיתים שכיסוהו בעבר. הר הזיתים קדוש ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים, ומסורות רבות קשורות בו.

גובהו של הר הזיתים והתצפית המצוינת ממנו לעיר העתיקה של ירושלים ומתחם הר הבית גרמו לכך שמרבית המפות הריאליסטיות והאיורים העתיקים של ירושלים נעשו מהר הזיתים.

הר חומה

הר חומה (או בשמה הרשמי חומת שמואל) היא שכונה בדרום מזרח ירושלים שנוסדה בשנת 1997. השכונה קרויה על שמו של שמואל מאיר, סגן ראש עיריית ירושלים מטעם סיעת המפד"ל, שנהרג בתאונת דרכים בשנת 1996.

לפי נתוני עיריית ירושלים, בנובמבר-2017 התגוררו בשכונה כ-21,500 תושבים, יושב ראש המינהלת הוא שלמה גולברי.

ואדי אל-ג'וז

וַאדִי אֶל-ג'וֹז (מערבית: وادي الجوز, "נחל האגוז") או ואדי ג'וז היא שכונה במזרח ירושלים מסביבו של ערוץ נחל קדרון עילי, מפינת החומה הצפון־מזרחית וצפונה עד למרגלות הר הצופים במזרח העיר. מרבית השכונה שוכנת ברום של כ-750 מ' מעל פני הים.

גבול השכונה בצפון אזור מערת שמעון הצדיק ושכונת נחלת שמעון, בדרום חומת העיר העתיקה ומוזיאון רוקפלר. השכונה מתפרשת משני עברי ערוץ הנחל: ממזרחו - על המורדות המערביים של הר הזיתים והר הצופים וממערבו על המורדות המזרחיים של הרכס המוגבה שבמרכזו עוברת דרך שכם וגבעת שייח' ג'ראח. שוכנת בוואדי ג'וז (נחל קדרון עילי) ומכאן שמה.

יהודה ושומרון

יהודה ושומרון (בראשי תיבות: יו"ש או איו"ש), לפי המינוח הישראלי, ו"הגדה המערבית" (בערבית: الضـّفـّة الغربيـّة, בתעתיק מדויק: "אל-צ'פה אלע'רביה") לפי המינוח הירדני והמקובל בעולם, הם כינויים לשטח בין ישראל לירדן, המוחזק על ידי ישראל במעמד של תפיסה לוחמתית מאז מלחמת ששת הימים, עת נכבש מידי ירדן, שכבשה אותו בעצמה ב-19 השנים שלפני כן. מיד לאחר המלחמה סיפחה ישראל את מזרח ירושלים, ולפי זה שטחם של יהודה ושומרון עומד על 5,790 קמ"ר, אך לפי ההגדרה של מרבית הקהילה הבינלאומית, שאינה מכירה בסיפוח הישראלי של מזרח ירושלים, עומד השטח על 5,860 קמ"ר.

בדו"ח שמפרסם מזכיר המדינה של ארצות הברית, יהודה ושומרון מוגדרים "שטחים בשליטה ישראלית". ביוני 2019 הצהיר שגריר ארצות הברית בישראל כי לישראל זכות להחיל ריבונות על חלק מיהודה ושומרון. חלק הקהילה הבינלאומית רואה ביהודה ושומרון שטח כבוש. עמדה זאת התקבלה, למעט מזרח ירושלים, גם על ידי בית המשפט העליון הישראלי, הרואה בהחזקת ישראל בשטחים אלה "תפיסה לוחמתית". ממשלת ישראל לא מקבלת עמדה זו ורואה ביהודה ושומרון "שטחים בסכסוך" שעתידם אמור להיקבע במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים.

לפי הערכת הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, באמצע שנת 2019 יחיו בגדה המערבית כ-2,987,000 פלסטינים, מתוכם 452,000 בירושלים. לפי נתוני מועצת יש"ע (המבוססים על רישומי מנהל האוכלוסין, ולא על מספר התושבים החיים בהתנחלויות בפועל), ביהודה ושומרון ישנם כ-449,000 מתנחלים ישראלים (לא כולל הישראלים תושבי מזרח ירושלים). מעמד ההתנחלויות ביהודה ושומרון שנוי במחלוקת חריפה; מרבית הקהילה הבינלאומית רואה בהן הפרה של החוק הבינלאומי, אך ממשלת ישראל חולקת על כך.

שטח יהודה ושומרון מקביל באופן רופף לשני חבלי הארץ הגאוגרפיים ששמותיהם ההיסטוריים הם יהודה ושומרון. ההתייחסות לחבלי ארץ אלו כאל יחידת שטח אחת נובעת ממעמדם הפוליטי השנוי במחלוקת. השטח היה מיועד להיות חלק מהמדינה הערבית שאמורה הייתה לקום בארץ ישראל כחלק מתוכנית החלוקה. המונח "הגדה המערבית", כלומר הגדה המערבית של נהר הירדן, הוטבע על ידי ממלכת ירדן, לאחר שזו כבשה את השטח במהלך מלחמת העצמאות. לאחר שנכבש ב-1967 העדיפו גורמים ישראלים לכנות את השטח "יהודה ושומרון", מונח בעל זיקה היסטורית לעם ישראל. הזכות לשליטה על השטח נתונה במחלוקת בין מדינת ישראל לבין הפלסטינים, מחלוקת שבאה לידי ביטוי בעימות פוליטי, בקביעת עובדות בשטח ובמאבק מזוין.

כפר עקב

כפר עקב (בערבית: كفر عقب) הוא כפר ערבי ושכונה ירושלמית, הנמצאת בצפון שטחה המוניציפלי של העיר, באזור מזרח ירושלים. הכפר נמצא בסמוך למחנה הפליטים קלנדיה ושדה התעופה עטרות, כ-2 קילומטרים דרומית לרמאללה וכ-8 קילומטרים צפונית ממרכז העיר ירושלים, מחוץ לתוואי עוטף ירושלים. בכפר מתגוררים כ-18.5 אלף תושבים.

מחנה הפליטים שועפאט

מחנה פליטים שועפאט (בערבית: مُخَيَّم لاجِئين شعفاط, תעתיק מדויק: מח'ים לאג'אין שעפאט) הוא מחנה פליטים פלסטינים הממוקם בצפון-מזרח ירושלים, בין השכונה הערבית ראס ח'מיס במערב, השכונה היהודית פסגת זאב בצפון, השכונה הערבית דחיית א-סלאם במזרח, ושכונת הגבעה הצרפתית בדרום. זהו מחנה הפליטים הפלסטיני היחיד בתחומה הריבוני של מדינת ישראל (הוא ממוקם בתוך שטחה המוניציפלי של ירושלים, אך מעבר לקו הירוק). גדר עוטף ירושלים מקיפה את המחנה מצפון, ממערב ומדרום תוך השארתו בפועל מחוץ לתחומי העיר. אין להתבלבל בין מחנה הפליטים שועפאט לבין שכונת שועפאט, הממוקמת כקילומטר אחד מערבה לו ומהווה מתחם עירוני שונה ממנו באופיו ובאוכלוסייתו.

משרד הבינוי והשיכון

משרד הבינוי והשיכון הוא המשרד האחראי על תחום הבנייה והדיור בישראל, כמו גם על יצירת תנאים שיאפשרו למשקי הבית בה אפשרות סבירה לדיור. בין השאר, המשרד מעודד הגברת הבנייה למגורים, אכיפת תקני בנייה, שיקום שכונות ותיקות והתחדשות עירונית.

נפות הרשות הפלסטינית

נפות הרשות הפלסטינית נקבעו כחלוקה האדמיניסטרטיבית של שטחי מזרח ירושלים, הגדה המערבית ורצועת עזה, במסגרת הסכמי אוסלו. כיום ברשות הפלסטינית 16 נפות, מהן 11 בגדה המערבית ו-5 ברצועת עזה.

עיסאוויה

עיסאוויה (בערבית: العيساوية) הוא כפר ערבי שהפך לשכונה בעיר ירושלים, השוכן במורדותיו המזרחיים של הר הצופים בצפון ירושלים, על שפת מדבר יהודה. בשנת 2014 התגוררו בשכונה 13,571 תושבים. השכונה גובלת בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית ובשכונות הגבעה הצרפתית וצמרת הבירה. במקום ישנן מערות קבורה רבות החצובות בסלע הקירטון. אחת ההשערות גורסת כי מקומה של עיר הכוהנים נוב הוא באזור זה.. ההשערה המקובלת בנוגע לשם הוא המסדר המוסלמי סופי בשם עיסאווה שצמח במרוקו במאה ה-16.

פסגת זאב

פסגת זאב היא שכונה הממוקמת בצפון ירושלים עם אוכלוסייה מורכבת מדתיים לאומיים וחילונים המחולקת לחמישה אזורים: פסגת זאב מרכז, צפון, דרום, מזרח ומערב, בשטח שסופח לישראל לאחר מלחמת ששת הימים, כאחת משכונות הטבעת. נכון לנובמבר 2017 מתגוררים בה 42,640 תושבים והיא אחת השכונות הגדולות בישראל. השכונה קרויה על שמו של זאב ז'בוטינסקי.

צמרת הבירה

צמרת הבירה היא שכונה יהודית בצפון-מזרח ירושלים, שהוקמה בשנת 1972. מקור שמה הוא בגובהה הרב, גם ביחס לשכונות ירושלים. יחד עם שכונת הגבעה הצרפתית הסמוכה מתגוררים בשכונה כ-7,000 איש.

קריית הממשלה (מזרח ירושלים)

קריית הממשלה במזרח ירושלים הקרויה גם "קריית מנחם בגין" נמצאת מצפון לשכונת שייח' ג'ראח, בין חלקו המערבי של הר הצופים לבין גבעת התחמושת בירושלים. היא משמשת משכנם של מספר משרדי ממשלה, במקביל לקריית הממשלה העיקרית בקריית הממשלה ע"ש דוד בן-גוריון הנמצאת בקריית הלאום שבמערב ירושלים.

ראס אל-עמוד

ראס אל עמוד (בערבית: راس العامود) היא שכונה ערבית ברובה, השוכנת על מורדות הר הזיתים בירושלים לצידי הכביש שהוביל אל העיירה אלעיזריה (לפני בניית גדר ההפרדה). פירוש שם השכונה בעברית הוא "ראש העמוד". אך מקור השם איננו ידוע.

המבנה הגדול ביותר בשכונה הוא מטה המשטרה שבנייתו החלה לפני שנת 1967 על ידי השלטונות הירדנים, באתר ששימש את משטרת המנדט הבריטי, והושלמה על ידי ישראל לאחר איחוד העיר בתום מלחמת ששת הימים.

השכונה מופיעה במפת ירושלים משנת 1947 ובה מתועדים 20 מבנים. בשכונה מתגוררים 22,850 תושבים.

על פי מחקרים שערך מכון ירושלים למחקרי מדיניות שנת 2008 ראתה גידול של 24% עד 34% בבניה בשכונות מזרח ירושלים כולל ראס אל עמוד, סקר נוסף מצביע כי אוכלוסיית השכונה היא צעירה באופייה שבה שיעור הילדים (עד גיל 15) עומד על 53%.

השכונה מאופיינת באירועים על רקע לאומני, וכניסת כוחות משטרה למקום מתאפשרת רק לאחר: "צבירת כוחות משטרה וריכוז מאמץ משמעותי טרם הכניסה".

שועפאט

שועפאט (בערבית شعفاط - תעתיק מדויק שֻעפאט) היא שכונה ערבית גדולה בצפון ירושלים. שכונת שועפאט משתרעת לאורך כביש ירושלים-רמאללה הישן, בין הגבעה הצרפתית בדרום לבית חנינא בצפון. מחנה הפליטים שועפאט שוכן ממזרח לשכונה, והוא מחנה הפליטים הפלסטינים היחיד הנמצא בתחום גבולותיה המוניציפליים של ירושלים.

נכון ל-2014 מתגוררים בשכונה כ-36,000 תושבים.

תלפיות מזרח

תלפיות מזרח (או "ארמון הנְציב") היא שכונה בדרום-מזרח ירושלים, אשר נוסדה ב-1972, על שטח שסופח לירושלים לאחר מלחמת ששת הימים, כחלק מתוכנית שכונות הטבעת הירושלמית. מספר תושביה הוא כ-15,000 איש. שמה של השכונה בפי רוב תושבי העיר הוא ארמון הנְציב, על שם המבנה הממוקם בגבולה הצפוני של השכונה. השכונה ממוקמת כ-4 ק"מ ממרכז העיר. רחובות השכונה קרויים על שמם של עולי הגרדום, וזהו שמו של אחד הרחובות המרכזיים בשכונה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.