מזכרת בתיה

מַזְכֶּרֶת בַּתְיָה היא מועצה מקומית במחוז המרכז בישראל. מזכרת בתיה הוקמה כמושבה בשנת 1883, ביוזמתו של הרב שמואל מוהליבר. המושבה הראשונה בארץ ישראל שהוקמה על ידי הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. שמה המקורי היה "עקרון" ולבקשת הברון, במהלך ביקורו במקום באפריל 1887, תושביה החליפו את שמה למזכרת בתיה על שם אם הברון, בטי סלומון דה רוטשילד. מזכרת בתיה הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1952. שטח השיפוט שלה הוא כ-7,000 דונם.

מזכרת בתיה
בית הכנסת המרכזי של המושבה
בית הכנסת המרכזי של המושבה
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה גבי גאון
גובה ממוצע[1] ‎62 מטר
תאריך ייסוד 1883
סוג יישוב יישוב 10,000‏–19,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 14,680 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 129
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 3.7% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 1,975 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 114
תחום שיפוט[2] 7,190 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 160
(למפת גוש דן רגילה)
Tel-aviv area
 
מזכרת בתיה
מזכרת בתיה
31°51′09″N 34°50′35″E / 31.8523880906776°N 34.8429889927534°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
8 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.4410
    - דירוג מדד ג'יני 54
פרופיל מזכרת בתיה נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
http://www.mazkeret-batya.muni.il

היסטוריה

Edmond James de Rothschild
אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, מי שמימן את רכישת הקרקעות ותמך במתיישבים עד שעמדו בכוחות עצמם
Yechiel bril
העיתונאי יחיאל ברי"ל
Kahn22
הרב הראשי של פריז, צדוק כהן

הקמת המושבה

היוזמה

בסוכות ה'תרמ"ג (ראשית אוקטובר 1882) שכנע הרב שמואל מוהליבר, ממנהיגי חובבי ציון, את הברון דה רוטשילד מפריז לתמוך בתוכנית שיזם יחד עם יחיאל ברי"ל, העורך והמו"ל של העיתון העברי "הלבנון", לפיה איכרים יהודים מדרום רוסיה יקימו מושבה חקלאית בארץ ישראל. ברי"ל ניסח הצעה בכתב ומוהליבר, אליעזר איזידור, צדוק כהן ומיכאל ערלינגר, מראשי כי"ח ומקורבים לברון, בחנו את ההצעה ומצאו אותה מתאימה. הוסכם שהברון רוטשילד יממן את בניית הבתים וכי"ח תקצה למתיישבים אדמות מתוך אדמות מקוה ישראל. ברי"ל מצא איכרים שומרי תורה ומצוות מבני הכפר היהודי נובופבלובקה[3] בקרבת העיירה רוז'ינוי, ברוסיה הלבנה (אז חלק מהאימפריה הרוסית ובשנות האלפיים, בבלארוס) שרצו לעלות לארץ ישראל, גייס את המימון הדרוש לנסיעה, וליווה אותם בעלייתם.

בחירת החלוצים

בשונה מהמושבות הראשונות שהוקמו על ידי חובבי ציון, פקידי הברון הם שבחרו את המתיישבים, והיו אלה איכרים ובעלי מלאכה בעלי ניסיון בעבודה חקלאית. כאשר הגיע יחיאל ברי"ל לנובופבלובקה, כדי לגייס איכרים לייסוד מושבה עברית בארץ ישראל, הצטרף לתפילת השבת ובסיומה סיפר למתכנסים על מטרת בואו וביקש שהמעוניינים יבואו למחרת בבוקר לבית הגבאי - למחרת התייצב שם כל הכפר. ברי"ל בחר מתוכם עשרה גברים חזקים בעלי ידיים מיובלות, אך לאחר מכן העשרה ביקשו להשלים את מספרם לאחד עשר, כדי שיהיה להם מניין גם אם אחד מהם חולה ותבעו במפורש את צירופו של חיים משה פרס, שנחשב למשכיל בין בני המקום, כדי שיהיה מי שיכתוב עבורם מכתבים ויקרא את התשובות.

רכישת האדמות

בתחילה, הגיעו אחד עשר האיכרים, שהשאירו את משפחותיהם בכפר מוצאם ועבדו במקווה ישראל. כשהחלוצים הגיעו ארצה הם גילו שעדיין לא נרכשו אדמות חקלאיות עבורם, לכן ביקשו מנציג הברון רוטשילד, הפקיד הירש, לאפשר להם לצאת לחיפוש אחר קרקעות מתאימות. הירש נענה ויצאו לדרך שלושה חלוצים, חיים משה פרס, משה ליב ברנשטיין ויעקב ארקין יחד עם שני מלווים מטעם הפקיד. השליחים בחנו אדמות באזור ראשון לציון ופסלו אותן. הם הגיעו לאזור הכפר הערבי עאקיר, שם ראו אדמה שחורה המתאימה לגידול חיטין ובאמצעות הלוואה של הברון רוטשילד רכשו אלפיים וחמש מאות דונמים.[4] הם התחילו לחרוש אותה ב-ז' בחשוון ה'תרמ"ד, 7 בנובמבר 1883, אירוע הנחשב לייסוד המושבה, וקראו לה "עקרון".

המייסדים

ראשי משפחות המייסדים היו: יעקב ארקין, צבי ארקין, ברוך צבי ברנשטיין, אברהם יעקב גלמן, יחזקאל לוין, יעקב לסקובסקי, משה מלר, חיים משה פרס (פרעס), דב רודבסקי, יהושע רובינשטיין ואפרים שקולניק. בין המצטרפים בהמשך למקימי מזכרת בתיה היה מרדכי ניימן מאנשי העלייה הראשונה ומחלוצי החקלאות בארץ ישראל ועוד קבוצה של יהודים יוצאי רומניה.

בהמשך מצאו מומחי הברון כי בעקרון האדמות מרובות מכפי הדרוש לאחת-עשרה המשפחות. בא מר הירש והציע להוסיף עוד שלוש משפחות: משה אליהו הרשקוביץ מוותיקי השומרים של מקווה-ישראל, לוויטה זליג אהרון שהיה נגר אומן במקווה-ישראל כבר כמה שנים, ודוד נוימן, אזרח עות'מאני שנמלט מרומניה המורדת אל בנו תלמיד במקווה-ישראל.

לשלושה צורפו עוד ארבעה: שאול הלזנר יליד סבסטופול ותלמיד מקווה-ישראל, יעקב גולד, גרשון שרשבסקי ושלמה הכהן ווייסברג - אף הם אזרחים עות'מאניים פליטים מרומניה.[5]

עיתון הצבי מתאריך כ"ו אדר ב' תרמ"ו (1886), מביא את הידיעה, תחת הכותרת : "העקרונים שמחים בחלקם", ובהמשך הידיעה : "מעקרון מודיעים : י"ז משפחות נאחזו שמה. לכל אחת מהן מק"ג עד ק"ס דונם אדמה. השנה זרעו כל אחד תשעים דונם חטים ושעורים ושבעים דונם הניחו לזרע הקיץ, איכרי עקרון שמחים מאד בחלקם, את נדיבם יברכו שבע פעמים ביום ואת פקידם יאהבו, כי מתנהג איתם ברחמים".[6]

מבני המושבה

Caserma
קזרמת משפחת לוין, שהוקמה בשנת 1884 - צילום: 2008, קזרמה זאת היא השמורה מבין אלו שהוקמו

מאחר שלא קבלו רשות מהממשלה העות'מאנית לבנות בתי מגורים, בנו בתחילת 1884, ארבעה בתים דו-קומתיים, בתור רפתות, כאשר הקומה הראשונה שמשה כרפת והשנייה חולקה ליחידות מגורים. אלו היו הבתים הראשונים של המושבה. עקב הצפיפות הרבה ופשטות הבתים כונו הבתים קזרמות, שמשמעותם ברוסית "בית מגורי חיילים". קירות הבתים נבנו מאבני כורכר, כמקובל באותם הימים, וקשתות מעץ, שעליהן הוקמה הקומה השנייה, שמרו על יציבות המבנה. בשנת 1888 הרפתות הועברו לקצה החצר והקומה הראשונה הוסבה למגורים. הרעפים למבנה הובאו ממרסי שבצרפת. המחיצות בין החדרים נבנו בשיטה שהייתה נהוגה בזמנם "השיטה הבגדדית" - עם מסגרת עשויה לוחות עץ ומילוי של חומר בתוכה.

במהלך השנים 5–1884 עלו גם בני המשפחות של המייסדים, וכבר ב-1884 הצטרפו אליהם שבע משפחות נוספות ממקומות שונים. איסור הבניה התבטל, ונבנו בתי מגורים רגילים. משפחות בודדות מעטות, בעיקר של בעלי מלאכה, המשיכו להצטרף גם אחר כך.

Baron farm other side 2
בית משק הברון

המבנה המרשים במושבה הוא בית משק הברון, המהווה היום מרכז תרבותי. הוא נבנה בשנת 1892 כמרכז המנהל המשקי של פקידות הברון. שני שערים, מעוצבים בקפידה, הובילו לחצר. החצר הוקפה חומה מאבנים. בקומת הקרקע, האולם הגדול שימש לאחסון בהמות, כלי עבודה גדולים וכרכרות. בפנים היה אסם ויציע עץ וגלגלת עץ להעלאת יבול החיטה. בשני המגדלים בצדי המבנה התגוררו פקידי הברון, הגננים ושאר בעלי התפקיד במושבה. במבנה קיים מרתף.

בעת השיחזור של המבנה הסתבר כי הוא נבנה מחומרים מעולים: אבני כורכר מסותתות היטב, קורות עץ ולוחות עץ, חלקם מארזי הלבנון. זו הסיבה שהמבנה נשמר היטב מעל למאה שנה. רק פעולות קלות נדרשו לשם ביצוע השיחזור.

רפת, מזכרת בתיה
רפת במזכרת בתיה

תמיכת הברון

Rothshild meet goren
הרחוב הראשי במושבה על שמו של הברון

הברון המשיך לעזור ולתמוך במושבה, ופקידיו ניהלו אותה ביד רמה. לאיכרים היו חיכוכים רבים עם הפקידות, והם ניסו למרוד פעמיים. בשנת השמיטה תרמ"ט, הראשונה של ההתיישבות היהודית החדשה בא"י, שמרו האיכרים בקפדנות את השמיטה, בקשיים רבים, כדעת רבני העדה האשכנזית בירושלים, בניגוד למושבות האחרות שנהגו על פי היתר המכירה. פקידי הברון בקשו לכפות עליהם לעבד את האדמה ומנעו מהם תמיכה במשך זמן רב.[7]

במרד השני, בשנים 1893–1890, התחילו האיכרים לנטוע עצים כל אחד על אדמתו, כנגד הברון ופקידיו שדרשו לנטוע את העצים במרוכז, וראו את האיכרים כאריסים על אדמת הברון כל עוד לא החזירו את מלוא חובם על קניית הקרקע (החובות והבעלות על האדמות הוסדרו רק ב-1930). המרד דוכא באכזריות, ומשפחות אחדות גורשו מהמושבה. שלטון הפקידות הסתיים (או התמתן) ב-1900, כאשר הברון העביר את ניהול התמיכה במושבות לחברת יק"א (ויותר מאוחר - פיק"א).

למרות זאת, בספטמבר 1911 התרחשו בעקרון התנגשויות בין האיכרים לפקידות.[8]

מים וחקלאות

Up the well the tunell for transfer the water 092
הבאר היום
The Bell of Mazkeret Batya
פעמון המושבה מזכרת בתיה
בית משק הברון מזכרת בתיה
בית משק הברון, מזכרת בתיה

מקור המים הראשון של המושבה הייתה באר שחפרו עם הקמת היישוב בשנת 1883 ונקראה "באר האנטיליה". מי התהום נתגלו בעומק של כ-30 מטרים והועלו על ידי מערכת של כלי קיבול, תיבות עץ במקרה זה, אשר הופעלו על ידי מערכת גלגלי שיניים שפעלו בכוח סיבוב בהמה, בדרך כלל סוסים. תיבות אלה העלו את המים אל גג המבנה וממנו הוזרמו המים בתעלה אל עבר הבריכה והובילו אותם לבתים במכלים, ביד או על גב בהמה.

אברהם משה לונץ כתב בשנת 1891: "ובאר גדולה אשר מימיה יעלו בכח סוסים". מ-1912 שאבו את המים מבאר שנייה, בכח מנוע דיזל, אל מגדל מים, ומתחו צנרת שהמים זרמו בה אל הבתים בכוח הכובד. הבאר עומדת על תילה משוחזרת, לעיתים אף פועלת.

הענף החקלאי הראשון והעיקרי של המושבה היה חיטה וגידולי שדה אחרים, וכוח העבודה לחרישה ולהובלה היה השור, עד שהטרקטור החליף אותו אחרי מלחמת העולם הראשונה. אדמות המושבה, גם אחרי שנקנו שטחים נוספים, לא הספיקו לקיום סביר מגידולי השדה, וכל השנים חיפשו וניסו ענפים מכניסים יותר, בעיקר מטעים. בשנות ה-20 התפתחו גידול הירקות ומשק החלב, והחל משנות ה-30, למרות הבארות מעוטות המים באופן יחסי – ההדרים. בסוף שנות ה-50 התחילו לנטוע כרמים. משנות ה-70, בהן התחילה המושבה להתרחב, עובדים רוב התושבים מחוץ לה.

חברת "לינת צדק"

במושבה לא היה רופא ובית החולים הקרוב ביותר היה ביפו והובלת חולה אליו בעגלה, בדרכים המשובשות שהיו אז, הייתה לוקחת יום שלם. בחורף, כשזרמו מים בערוצי הנחלים, המושבה נותקה לחלוטין מכל שכנותיה. כדי לתת תשובה לחולים, שלא הבריאו תוך שבוע, התארגנו כמה נשים צדקניות, בהנהגת חיה-רוחלה פרס (פרעס), כלתו של חיים משה פרס, והקימו את חברת "לינת צדק". בחדר חולים מאולתר זה טיפלו הנשים בחולים באמצעים שעמדו לרשותן, חוקן, כוסות רוח, סיר לילה ואבקת כינין. הן גם ניהלו יומן בו רשמו את התפתחות המחלה וההחלמה.[9]

היחסים עם השכנים הערבים

חומות עקרון

במשך השנים, התקיימו לרוב יחסי שכנות טובה עם הכפר הערבי הסמוך, עאקיר. רבים מבני הכפר עבדו במושבה, והדרך אל המושבה עברה בכפר.

המושבה סבלה ממכת גניבות, נגנבו בהמות עבודה, שוורים, פרות, סוסים ותבואות, אף על פי שהוצבו שומרים רבים בלילות. ריבוי הגניבות אילץ את האיכרים להקיף בחומות גבוהות את חצר המשק, הרפת, האורווה והמתבן. גם החומות לא עצרו את הגניבות.[10]

מאורעות ומלחמות

המושבה לא הותקפה במאורעות. היא פונתה ללילה אחד בעקבות ההתקפה על חולדה הסמוכה במאורעות תרפ"ט. במלחמת העצמאות, בעקבות חסימתן של דרכים ישירות יותר לירושלים הנצורה, עברה עיקר התנועה היהודית דרך הכביש שעבר בתוך עאקיר וממנו המשיכו למזכרת בתיה ולחולדה לעבר כביש מסמיה-לטרון. מאוחר יותר נחסם גם קטע כביש זה על ידי ערביי עאקיר ונוסעי השיירות נאלצו לעקוף את הכפר דרך פרדסי נען בדרכם למזכרת בתיה. בתחילת מאי נכבשה עאקיר והמחסום הוסר[11][12][13] התחבורה לירושלים המשיכה לעבור במושבה עד שהשלימו את "כביש הגבורה" (מרמלה לצומת שמשון) בסוף 1948 (קטע כביש 411 העוקף את קריית עקרון ואת המושבה נסלל כעשרים שנה מאוחר יותר).

אוכלוסייה

Mazkeret-batya-house
בית טיפוסי מראשית ימיה של המושבה, פברואר 2007

עד ראשית שנות ה-70 המושבה הייתה קטנה – כ-200 תושבים ב-1890, כ-500 ב-1940, ולא הרבה יותר מזה ב-1960. בשנים 1970–1969 נבנו השיכונים הראשונים, חלקם בתי דירות וחלקם דו-משפחתיים. עולים, בעיקר מצפון אפריקה, הובאו ושוכנו בהם, ואופי אוכלוסיית היישוב התחיל להשתנות. באותו זמן, בקירוב, התחילו לבנות במושבה בתים פרטיים, קרקע חקלאית הפכה למגרשים, והמושבה המשיכה לגדול בדרכה להפוך לעיירה הקטנה, רובה שכונות שינה, שהיא עכשיו.


לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים במזכרת בתיה 14,680 תושבים (מקום 129 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎3.7%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, למזכרת בתיה דירוג של 8 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 90.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 13,076 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[14]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

פוליטיקה מקומית

ראשי המועצה המקומית

  • 1952 - 1956: משה לוין (1908 - 1970)
  • 1956 - 1962: חיים לוי (1889 - 1983)
  • 1962 - 1969: עמנואל הלזנר
  • 1969 - 1985: רפי סוויסה
  • 1985 - 1993: רפי אלול
  • 1993 - 2003: רפי סוויסה
  • 2003 - 2018: מאיר דהן[15]
  • 2018 - הווה: גבי גאון[16]

מזכרת בתיה ושכנותיה

מזכרת בתיה ממוקמת ליד קריית עקרון ושתיהן סמוכות לעיר רחובות ובשנת 2003 הועלתה הצעה לאחד את שלושת היישובים. ההצעה נדחתה והועלתה הצעה חדשה, לאחד רק את מזכרת בתיה עם קריית עקרון,[17][18] אך גם הצעה זו לא יצאה לפועל.

מזכרת בתיה, יחד עם קריית עקרון ונס ציונה, מאוחדות מ-2013 בתאגיד מים וביוב בשם "מי ציונה".[19]

תחבורה

כבישים

במלחמת העצמאות, בגלל קשיי התחבורה בכבישים שונים, התרכזה התעבורה ממישור החוף לירושלים בכביש 411 דרך מזכרת בתיה לכיוון חולדה.

כביש 6 עובר בקרבת היישוב ויש תוכנית לחבר את רשת הכבישים המקומית באמצעות מחלף יהלום באזור חולדה, שיחבר את כביש 411 לכביש 6. המחלף אושר סטטוטורית והליך התכנון הושלם.[20]

רכבת

בתוכניות הפיתוח של רכבת ישראל נכללת גם בניית תחנת רכבת במזכרת בתיה. במרץ 2016 פורסם המכרז להקמת התחנה, והיא מתוכננת להיחנך בשנת 2019.[21] במתחם בו תיבנה תחנת הרכבת מתוכנן גם אזור מסחרי. מהתחנה תצאנה רכבות בקו תל אביב - באר שבע.[22]

מרוץ מזכרת בתיה

במזכרת בתיה מארגנים מרוץ עממי שנתי החל מ-2013.[23]

מוזיאונים

מוזיאון המושבה

Armoured Vehicle un Mazkeret Batya, Israel
משוריין ממלחמת העצמאות
In the house4
ממוזיאון המושבה - מטבח מהימים ההם
Mazkeret Batya Museum, Israel
מוזיאון המושבה במזכרת בתיה

מוזיאון המושבה נקרא על שם בן המושבה ערן שמיר - סגן מפקד סיירת הצנחנים שנהרג ב-1997 במבצע מרכבות האלים בלבנון. המוזיאון מוקדש לתולדות המושבה מזכרת בתיה. המוזיאון כולל את המבנה המרכזי, שהיה "בית הפקידות", אחר כך בית ועד המושבה, בית המועצה המקומית, והדואר. בסמוך בקזראמה שמימין למוזיאון בקומת הקרקע בו היה בית הרוקח, חדר נוסף המשמש להקרנת סרט מראשית המושבה. מעבר לרחוב קזארמת בית לוין, ברפת שבקצה החלקה תצוגת כלי עבודה ובתווך מבנה עם מכונות ויצירות מבית היוצר של חתן פרס קפלן - אשבל.

אתרים נוספים המשמרים את עברה של המושבה וכלולים בסיורים הנערכים בה: הבאר הראשונה משנת 1884 ועליה מתקן אנטיליה הנמצאת ברחוב המייסדים בסמוך לבית משק הברון. בפינת הרחובות : הגורן - נתיב השיירות מצוי "גן הברון" . גן משוחזר בו נערכו ניסויים לאיקלום סוגים שונים של עצים כדי לבחון מה ראוי לנטוע בשדות המושבה. מול הגן מוצב משוריין זכר לימים בהם הייתה הדרך מתל אביב לירושלים חסומה על ידי הכפריים הערבים בכפר סלמה - היום כפר שלם ובכפר יזור - היום אזור. השיירות לירושלים נאלצו לנסוע מתל אביב דרומה למקווה ישראל - משם לחולון לראשון לציון - לרחובות ודרך צומת ביל"ו עברו השיירות דרך המושבה לקיבוץ חולדה ומשם ב"דרך בורמה" עלו לירושלים. לזכר אותם ימים נקרא הרחוב "נתיב השיירות" . ליד המשוריין אנדרטה קטנה עם מילותיו של נתן אלתרמן: כי לא נשוב אחור ודרך אין אחרת. אין עם אשר יסוג מחפירות חייו.

במוזיאון שתי קומות: בקומה הראשונה - שרידי בית הכנסת הראשון של המושבה שנהרס, שולחן לימוד לתלמידים, פריטי לבוש, כלי עבודה ותפירה, כלי בית, כלי אוכל ורהיטים. בקומה שנייה יש גם תערוכות מתחלפות. בחזית הבית שובך יונים מאותם הימים. בסמוך למוזיאון ניצב תא טלפון אדום בריטי עם סמל הוד מלכותו כמו בלונדון.

מוזיאון הרב מוהליבר

מוזיאון הרב מוהליבר ממוקם במבנה עתיק מסוף המאה ה-19 במפגש הרחובות רוטשליד והרב מוהליבר. המוזיאון שופך אור על דמותו של הרב מוהליבר באמצעות מיצג אור-קולי הסוקר ציוני דרך בתולדות חיבת ציון ובחייו של הרב מוהליבר.

יהדות במזכרת בתיה

מעשר עני

מייסדי המושבה היו יהודים דתיים, שהקפידו בקיום מצוות. אף על פי שרבנים שונים ניסו להקל עליהם, למשל במצוות מעשר עני, אותה הציעו להם להחליף בתשלום למלמדים, האיכרים הקפידו עם עצמם והגישו מעשר עני לעניי ירושלים.[24]

בתי הכנסת

בית הכנסת הראשון הוקם במרכז המושבה במבנה בן 3 קומות. הקומה הראשונה שימשה כבית הספר, בקומה השנייה הייתה עזרת גברים, ובקומה השלישית - עזרת נשים. מול בית הכנסת הוקם מבנה ציבור נוסף ששימש כבית פקידות הברון והיום משמש כמוזיאון המושבה. השילוב של אדמה כבדה ופעילה, עם בנייה מאבני כורכר ללא בטון וברזל, הביא להיווצרות סדקים במבנה בית הכנסת עד שנאלצו להרוס אותו ולבנות בית כנסת חדש במקומו. בשנת התרפ"ז נבנה, במה שהיה אז קצה המושבה, בית כנסת חדש. בית הכנסת המכונה "הגדול" ממוקם בצומת הרחובות רוטשילד, מוהליבר ואליהו - על שם הברון והרב שאחראים להקמת המושבה, ועל שם בן המושבה אליהו הרשקוביץ, שנפל כלוחם בבריגדה היהודית בסוף מלחמת העולם השנייה, באיטליה. "בית הכנסת הגדול" שמופיע על סימלה של מזכרת-בתיה הוא בית כנסת יפה, הן בחזותו החיצונית המזכירה בתי כנסת באירופה, והן במראהו הפנימי ובארון הקודש העשוי עץ, שהיה עוד בבית הכנסת הראשון.

נוסח התפילה הרשמי בבית הכנסת הוא נוסח אשכנז כמנהג ירושלים. עם זאת, עם השנים, ועם תום דור הנפילים של בני ונכדי המייסדים, חלו שינויים והתפתחויות. היום מתפללים בבית הכנסת בסגנונות רבים. אפשר לשמוע בו קריאת התורה בנוסחים : תימני, טריפוליטאי, הולנדי וגם ישראלי. אפשר לשמוע אל השירה ואל הרינה בקבלת שבת לכה דודי במגוון המנגינות הקיימות והכל בהבנה ובנחת רוח.

הרבנים

בשנים 1913–1919 כיהן כרב המושבה הרב משה המאירי.

משנת 1948–1961 כיהן כרב המושבה הרב אברהם משה דוד הרץ, שעלה לישראל מרמברטוב שבפולין טרם פרוץ מלה"ע השנייה. בנו היה הרב גדליה הרץ, ראש ישיבת חידושי הרי"ם שבתל אביב. מ-1969 מכהן כרבה של מזכרת בתיה, הרב אפרים זלמנוביץ. בשבתות בהן עולה לתורה חתן בר מצווה בבית הכנסת הגדול, כמעט כל שבת, בטרם הוצאת ספר התורה בסוף שחרית, דורש הרב בענייני פרשת השבוע. כמו כן הוא מעביר שיעור בין מנחה של שבת לערבית.

הווי דתי

זוגות צעירים דתיים הגיעו למושבה בשלהי שנות השמונים, בשנות השלושים לחייהם, עת בבית הכנסת פעל הגבאי משה שקולניק ובתורה קרא באופן קבוע אברום-אברהם. הקהילה הזו מונה כעשרים משפחות המתמידות לקיים כל שבת התכנסות לשיעור. בחורף לאחר סעודת השבת ובקיץ לפני תפילת מנחה מתכנסים כל פעם בבית אחר וכל פעם מעביר את השיעור חבר אחר. שיעור נוסף בגמרא, מתקיים לאחר תפילת הבוקר.

בנוסף לבית הכנסת הגדול הוקמו לאורך השנים בתי כנסת נוספים ליוצאי הגלויות ממרוקו, מתימן, מלוב, ומאתיופיה וכן בית כנסת בנוסח חב״ד.

במהלך תשס"ט הוקם גם מניין משתף בו מתקיימת תפילות במעורבות של נשות הקהילה תוך שמירה על עקרונות ההלכה האורתודוקסית. המניין מתכנס מדי שבת וחג בתיכון "קשת".

בשנות האלפיים, עם בניית שכונות חדשות, התגבשו במושבה שתי קהילות נוספות: ב-2006 הוקמו מוסדות חינוך קשת וקהילת גשר במזכרת בתיה. מדובר בהתארגנות משותפת של תושבי מזכרת בתיה, דתיים וחילונים. היוזמה התחילה בהקמת כיתה א' וגן משותפים לילדים של תושבי המושבה מכל גוני הקשת. יחד עם מוסדות חינוך אלה, הוקמה קהילת גשר מזכרת בתיה אשר מציעה שלל פעילויות לכל המשפחה: בית מדרש, הרצאות, קריאת מגילה ומסיבת פורים, פעילות לכבוד חנוכה ול"ג בעומר. בתשס"ט (2008) נפתח בית ספר "קשת" במזכרת בתיה, בית ספר צומח שבו מתחנכים ילדים דתיים וחילונים ביחד לערכי היהדות ולתרבות יהודית תוך מתן דגש על סובלנות ופיתוח הזהות של כל קבוצה, הן הדתית והן החילונית. בעשור השני של המאה ה-21, ישנם שני גנים (חובה וטרום חובה), בית ספר יסודי ובית ספר תיכון. הקהילה ובית הספר שמו להם למטרה לגשר על הפערים בחברה הישראלית בין מגזרים תוך טיפוח הזהויות של כל אחד תוך מתן כבוד לזולת באשר הוא.

במקביל, התגבשה קהילה דתית לאומית שמרבית חבריה גרים בשכונת "נאות ראשונים", קהילה זו מונה כ-100 משפחות ומרבית ילדיה מתחנכים בזרם החינוך הממלכתי-דתי. הקהילה הקימה בית כנסת חדש בו מתקיימות תפילות בנוסח משותף לכל עדות ישראל - אשכנזים וספרדים, וכן בית כנסת קטן בו מתקיימות תפילות בנוסח יהודי תימן. בשנת תשע"ב בפרשת מטות-מסעי נכנסו למבנה הקבע.

עם בניית שכונת "בר לב", משנת תשע"ג (2013) ואילך, התגבשו גם בה מספר קהילות: קהילה ספרדית ברוח מסורתית בשם "ידיד-נפש", המקיימת את תפילותיה באחד מגני הילדים בנוסח עדות המזרח; קהילה דתית לאומית צעירה, המונה כ-80 משפחות, המתפללת בשבתות ובחגים באחד מבתי הספר, בנוסח ספרד וברוח אורתודוקסית פתוחה, ומאפשרת לנשים לקחת חלק במגוון תפקידים בתפילה במסגרת ההלכה; וכן מניין בנוסח משולב אשכנזי-ספרדי בשם "מניינטו".

חינוך

במזכרת בתיה קיימים מספר מוסדות חינוך מגנים ועד תיכון.

  • בית ספר יסודי ע"ש הרצוג - הוקם בשנת 1950.
  • בית ספר יסודי ע"ש דוד בן-גוריון - הוקם בשנת 1996.
  • בית ספר יסודי ממ"ד ע"ש יוסף בורג - הוקם בשנת 1997.
  • קריית החינוך ע"ש יצחק רבין חט"ב+חט"ע - הוקם בשנת 1997.
  • בית ספר יסודי משלב קש"ת ע"ש אורבך - הוקם בשנת 2008.
  • בית ספר משלב קש"ת - חט"ב + תיכון - הוקם בשנת 2015 (התיכון הוקם בשנת 2018).
  • בית ספר יסודי ע"ש יצחק נבון - הוקם בשנת 2015.

ערים תאומות

תמונות

Ekron22

עקרון בגלויה עתיקה

Ekron-matson

עקרון בצילום מראשית המאה העשרים של צלמי המושבה האמריקאית

Dove-Cote in Mzkeret Batya

שובך יונים בחזית מוזיאון המושבה

British Telephone Box in Mazkeret Batya, Israel

תא טלפון אדום מימי המנדט הבריטי

Ekron

מזכרת בתיה בתמונה משנת 1950 לערך

Mazkeret-batya-main-st

הרחוב הראשי של המושבה

Baron farm 1074

בית משק הברון - הכניסה מהרחוב - ראו מסגרות החלונות

War Memorial in Mazkeret Batya, Israel

קיר הנצחה ב"גן הבנים", לנופלים במערכות ישראל

The Baron's Garden Gate in Mazkeret Batya, Israel

שער "גן הברון" במזכרת בתיה

The Old Well in Mazkeret Batya, Israel

באר האנטיליה במזכרת בתיה

ביתן הקבר של ר'שמואל מוהליבר

ביתן הקבר של ר' שמואל מוהליבר

מצבת ר' שמואל מוהליבר במזכרת בתיה

מצבת ר' שמואל מוהליבר

כתובת הנצחה בקברו של ר' שמואל מוהליבר

כתובת הנצחה בביתן הקבר של ר' שמואל מוהליבר במזכרת בתיה

כתובת בבית העלמין במזכרת בתיה

כתובת בבית העלמין במזכרת בתיה

Street library 1

ספריית רחוב במזכרת בתיה

לקריאה נוספת

  • מרדכי נאור, ספר למזכרת - מזכרת בתיה-עקרון 100 השנים הראשונות, הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשע"א 2010.
  • אריה קרישק, מזכרת שבלב - סיפורה של מזכרת בתיה, הוצאת "רשפים", 1994
  • רן אהרנסון, 'מזכרת בתיה', בתוך: לכו ונלכה - סיורים במושבות העלייה הראשונה, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 2004.
  • זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל, הוצאת תור ירושלים 1950
  • משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב, הוצאת דביר 1939
  • אחיעזר ארקין, נחשוני השמיטה, הוצאה עצמית 2008
  • שאול ורות דגן, בדרך הראשונה לציון מסיפורי מושבות העלייה הראשונה, הקרן הישראלית ע"ש תד אריסון, 1998.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ בנובופבלובקה (פבלובקה החדשה) הושבו ב-1807 יהודים שעסקו בחקלאות והובאו לשם מ"פבלובקה" (Ново-Павловка)
  4. ^ שאול ורות דגן, בדרך הראשונה לציון מסיפורי מושבות העלייה הראשונה, הקרן הישראלית ע"ש תד אריסון, 1998 עמודים 92-93
  5. ^ Oded, סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950 – 1850: הרשקוביץ משה אליהו - נחנק מעלוקה שתפחה בגרונו, סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950 – 1850, ‏יום שלישי, 27 באפריל 2010
  6. ^ הצבי, "העקרונים שמחים בחלקם", כ"ו אדר ב' תרמ"ו, (1886), מתוך : "ארץ ציון ירושלים", שלמה שבא, דן בן אמוץ, הוצאת זמורה, ביתן, מודן, תל אביב, 1973, פרק : מושבות, עמוד 73
  7. ^ א' ארקין, ‏שמיטת תרמ"ט במזכרת בתיה (עקרון), המעיין, תמוז תשמ"ו, עמ' 5–19, באתר HebrewBooks
  8. ^ המאורע בעקרון, מוריה, 19 בספטמבר 1911; המשך
  9. ^ שאול ורות דגן, בדרך הראשונה לציון מסיפורי מושבות העלייה הראשונה, הקרן הישראלית ע"ש תד אריסון, 1998, עמוד 94
  10. ^ שאול ורות דגן, בדרך הראשונה לציון מסיפורי מושבות העלייה הראשונה, הקרן הישראלית ע"ש תד אריסון, 1998, עמוד 93
  11. ^ מרדכי נאור (עורך), שנה ראשונה לעצמאות 1948- 1948, יד יצחק בן צבי, תשמ"ח, עמ' 275-276
  12. ^ נתיב השיירות, באתר מזכרת בתיה
  13. ^ נהג יהודי נהרג ליד עקיר, על המשמר, 10 בפברואר 1948.; עוד קרבן מהתפרעות הכפרים הערביים עקיר ומראר, דבר, 10 בפברואר 1948; דרישה לפתוח את דרך עקיר, דבר, 20 בפברואר 1948; עקרון וחולדה מנותקות, מעריב, 11 במרץ 1948
  14. ^ פרופיל מזכרת בתיה באתר הלמ"ס
  15. ^ חברי המועצה לפי שנים באתר של מזכרת בתיה
  16. ^ הזמנה לטקס חילופי ראש המועצה (בעברית)
  17. ^ שלומית בנימין, "מזכרת בתיה וקריית עקרון לא יאוחדו עם רחובות", באתר ynet, 22 ביוני 2003
  18. ^ הוועדה לאיחוד רשויות מקומיות, מחוז המרכז, דו"ח מסכם
  19. ^ מי ציונה – נס ציונה, מזכרת בתיה וקרית עקרון
  20. ^ כביש 6 - כבישי רוחב באתר של כביש 6
  21. ^ "תחנת מזכרת בתיה עתידה להיפתח במהלך 2019", תשובה לשאלת גולש בעמוד הפייסבוק של רכבת ישראל, 16 בספטמבר 2018
  22. ^ אורן דורי, רכבת ישראל יצאה במכרז להקמת תחנת רכבת חדשה במזכרת בתיה, באתר TheMarker‏, 1 במרץ 2016
  23. ^ מרוץ מזכרת בתיה
  24. ^ עזרת סופרים, המליץ, 23 ביוני 1887
אדמונד ג'יימס דה רוטשילד

הברון אַבְרָהָם בִּנְיָמִין אֶדְמוֹנְד גֵ'יימְס דֶה רוֹטְשִׁילְד (Edmond James de Rothschild;‏ 19 באוגוסט 1845 – 2 בנובמבר 1934, ט"ז באב ה'תר"ה – כ"ד בחשוון התרצ"ה) היה יהודי בן לענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, נדבן וציוני, תומך עיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה. ידוע בכינויים "הנדיב הידוע" ו"אבי היישוב". בישראל, הכינוי הברון רוטשילד מתייחס בדרך כלל אליו, אף שהיו ברונים נוספים במשפחת רוטשילד. בין המושבות שתרם להן: ראש פינה, זכרון יעקב, ראשון לציון, פתח תקווה, מזכרת בתיה, כפר תבור, גבעת עדה ובנימינה. קיבוץ אשדות יעקב נקרא על שם בנו, בעוד מזכרת בתיה קרויה על שם אימו.

ביצרון

בִּצָּרוֹן הוא מושב עובדים במישור החוף הדרומי (סמוך לגדרה), ושטחו הוא כ-5,000 דונם. את המושב ייסד גרעין של אסירי ציון מרוסיה בשנת תרצ"ה (1935), ואחד מחבריו נתן לו את שמו מן הפסוק "...שובו לבצרון אסירי התקווה" (זכריה ט', י"ב).

המייסדים היו חברי הכשרת "תל- חי קרים" שהתארגנה ברוסיה ב-1929. חברי ההכשרה עלו לארץ ישראל ב-6 ביוני 1929. בשנת 1935 הגיעו לגן יבנה, עבדו שם בפרדסי המושבה ובאותה עת בנו את הבתים הראשונים של המושב וחפרו באר מים.

בשנת 1935 עלו חברי המושב על אדמתם, שניתנה להם מנחלאות גן-יבנה, על פי ההסכם (כמתואר בספרו של אריה קרישק -"בוני הגן", 1993), כלל השטח 30 נחלות משק, חמישה דונם לכל נחלה. בכל משק היה בית קטן שבו חדר אחד ומטבח. השירותים היו בחצר. בעשור הראשון לקיומם סבלו ממצוקה כלכלית וחברתית קשה.

בשנת 1946 הצטרף אל המושב גרעין של נוטרים משוחררים מהמושבה מזכרת בתיה. את החבורה הוביל אז אריה רוז'נסקי שגם חיבר את השיר "הורה בצרון".

עד מלחמת העצמאות היה ביצרון מוקף כפרים ערבים (ברקה, בשית, קטרה). המושב היה סמוך לקו החזית עם הצבא המצרי אשר הגיע עד לגשר עד הלום, והופצץ על ידי מטוסי חיל האוויר המצרי. נשים וילדים פונו לנס ציונה וראשון לציון. הגברים נשארו להגן על המושב ולנסות להציל את התוצרת החקלאית. ב-1949, בהמלצתו של אברהם הרצפלד התיישבו במקום חיילים משוחררים חברי גרעין "בתלם", ובהמשך הגיעו לביצרון עולים חדשים בעיקר מבולגריה ורומניה והקימו משקי חלב. בשלהי המאה ה-20 וראשית המאה ה-21 נבנו במקום שכונות הרחבה, מרביתן לבני המושב.

בית הספר קשת (מזכרת בתיה)

בית הספר היסודי קשת במזכרת בתיה הוא בית ספר שש שנתי השייך לזרם החינוך הממלכתי המשלב. בבית הספר, שנוסד בתחילת שנת הלימודים תשס"ז, לומדים בכיתות מעורבות דתיים וחילוניים. בכניסת תלמיד לבית הספר, הוא ישויך לקבוצת זהות על פי אמונתו הדתית. הקבוצות קרויות על שם החלוקה בפעילות הבוקר לתפילה ומפגש שיח - קבוצת תפילה וקבוצת מפגש. קבוצות אלה באות לידי ביטוי לא רק בפעילות הבוקר, אלא גם בחלק משיעורי היהדות בבית הספר.

היתר מכירה

בהלכה, היתר מכירה הוא פתרון הלכתי לביצוע פעולות האסורות בשנת השמיטה, הנעשה באמצעות מכירת הקרקע לגוי, שקרקעותיו אינן צריכות לשבות בשנת השמיטה.

על פי ההיתר, האדמות החקלאיות של ארץ ישראל נמכרות לגוי למשך שנת השמיטה. על פי התומכים בהיתר זה, הפירות הגדלים בשדות המכורים אינם קדושים בקדושת שביעית ועל כן ניתן לסחור בהם ולייצאם אל מחוץ לארץ ישראל. כמו כן, לדעת המתירים מותר לעשות בשדות המכורים עבודות האסורות בשמיטה רק מדרבנן (כלומר, לפי תקנות חכמים), ולאפשר לגויים לעשות בשדות מלאכות האסורות מהתורה. חלק מהתומכים בהיתר גורסים שגם ליהודים מותר לעשות מלאכות בשדות המכורים.

ההיתר היה נושא לפולמוס רחב בעולם הרבני, שנתגלע בין תומכים למתנגדים, וגם היום הוא נושא מחלוקת בתוך הציבור הדתי, בעיקר בין חרדים אשכנזים מצד אחד לדתיים לאומיים וספרדים מנגד.

יחיאל ברי"ל

יחיאל ברי"ל (ראשי תיבות על שם אביו: בן רבי יהודה לייב) (י"ד באדר תקצ"ו, 1836, פודוליה (רוסיה) – י"ד בחשוון תרמ"ז, 1886, לונדון) היה עיתונאי ועסקן. מייסד עיתון "הלבנון" ומראשוני העיתונות העברית בארץ ישראל.

כביש 411

כביש 411, מכונה לעיתים כביש חולדה, הוא כביש רוחב בישראל. המחבר בין כביש 3 בצומת חולדה לכביש 42 בצומת רחובות-מערב, ומהווה כביש גישה מרכזי למועצות המקומיות מזכרת בתיה וקריית עקרון וכן ככביש גישה לעיר רחובות, אורכו כ-21 ק"מ.

מבצע כיתור

מבצע כיתור הוא מבצע שנערך במלחמת העצמאות, על ידי חטיבת גבעתי, ב-4 במאי 1948. במהלך המבצע נכבש השטח שליד המושבות מזכרת בתיה וגדרה, ובין היתר נכבשו שני כפרים שחלשו על דרכים חיוניות ליישוב היהודי: עאקיר שבה עברה הדרך החדשה לירושלים, וקאטרה, ששלטה על הדרך לנגב. המבצע היה חלק ממבצע רחב יותר, מבצע ברק.

מועצה אזורית גזר

מועצה אזורית גזר היא מועצה אזורית באזור השפלה ליד הערים מודיעין, רחובות, ורמלה. המועצה קיבלה מעמד מוניציפלי בשנת 1949. שמה של המועצה האזורית הוא כשם העיר הקדומה "גזר" אשר מיקומה הוא בתל גזר הממוקם בשטח המועצה. בתחומי המועצה 25 יישובים אשר רובם מושבים. בתחומי המועצה 10 בתי־ספר.

משרדי המועצה שכנו בעבר בקיבוץ נען. משנת 1982 עבר משכן המועצה האזורית לבית חשמונאי (יישוב במועצה). במועצה חברים 29 חברי מועצה, ובראשם עומדת רותם ידלין.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2017, מתגוררים במועצה אזורית גזר 26,500 תושבים (מקום 72 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.9%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, למועצה אזורית גזר דירוג של 8 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 87.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 12,103 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).

מחוז המרכז

מחוז המרכז הוא אחד מששת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל. שטחו של המחוז 1,293 קילומטר רבוע, והצפיפות בו היא 1,434 איש לקמ"ר. בירת המחוז היא העיר רמלה, והעיר הגדולה במחוז היא ראשון לציון. בית המשפט המחוזי נמצא בעיר לוד. המחוז כולל ארבע נפות:

נפת רמלה

נפת השרון

נפת פתח תקווה

נפת רחובות

מרדכי ניימן

מרדכי ניימן (או נימן, 20 באוגוסט 1834 - כ"ט חשון תרע"ז 29 בנובמבר 1916) מאנשי העלייה הראשונה, מחלוצי החקלאות בארץ ישראל וממקימי מזכרת בתיה.

מרדכי ניימן נולד בט"ו באב תקצ"ד בטולצ'אה, רומניה. הוא התיתם מאמו בעודנו ילד ומאביו כשהגיע לבר-מצווה. הוא למד ב"חדר" ומפי מלמדים יודעי תורה, ובעודנו עלם צעיר היה בקי בש"ס ופוסקים ובכל מכמני הספרות העתיקה. השכלתו זו תרמה לכמיהתו לארץ ישראל.

ביוזמת מרדכי ניימן וחבריו נוסד בגאלאץ ועד חובבי ציון.

בן חמישים ושתים שנה היה ניימן בבואו ארצה בא' בתמוז תרמ"ה, 14 ביוני 1885. נוסף לבני ביתו הביא עמו עוד קבוצת צעירים, ששיכנעם לעלות ארצה על-מנת ללמוד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל.

כשסיימו את לימודיהם במקווה ישראל נשלחו לשם השתלמות בבית ספר חקלאי גבוה באלג'יר. לאחר מכן

קנה ניימן נחלה בעקרון (היא מזכרת בתיה) והתיישב בה. בעקבותיו הלכו עוד שש משפחות עולים מרומניה. בהמשך השתלם גם בתהליך גידול טוואי המשי, ענף שהתפתח בראש פינה ובראשון לציון.

בשם מושבתו השתתף מרדכי ניימן ביסוד "התאחדות המושבות" בשנת תר"ס. בשנת תרס"ג (1903) היה נציג מושבתו בכנסייה הארצישראלית בזכרון יעקב.

למרדכי ניימן היו שבעה בנים ושלוש בנות. בתו מינצה פוקס נישאה בשנת 1889 לאיש גדרה בנימין פוקס, חבר תנועת ביל"ו; נכדתו תמר פלר (1888–1937) נישאה למורה יצחק פלר. בתו רחל נישאה למורה והלשונאי יהודה גור, מחבר "מילון גור".

דוד ניימן נישא לברכה קוצ'רסקי והיה מהמייסדים של כפר אהרון, המושבה שהפכה לשכונה בדרום נס ציונה.

על שמו של ניימן נקרא רחוב במזכרת בתיה.

משמר דוד

מִשְׁמַר דָּוִד הוא יישוב קהילתי באזור השפלה ליד המועצה המקומית מזכרת בתיה השייך למועצה אזורית גזר.

פדיה

פְּדָיָה הוא מושב באזור השפלה, השייך למועצה האזורית גזר ונמצא ליד המועצה המקומית מזכרת בתיה.

המושב משתייך לתנועת המושבים, והוא מושב חקלאי בעל חלקות אדמה גדולות.

היישוב הוקם בשנת 1951 על אדמות שנרכשו על ידי קק"ל.

ויושב על ידי עולים מעיראק.

שמו נלקח מספר מלכים ב פרק כ"ג, פסוק ל"ו, שם הוא מופיע כשם פרטי.

פתחיה

פְּתַחְיָה הוא מושב באזור השפלה ליד המועצה המקומית מזכרת בתיה השייך למועצה אזורית גזר.

היישוב הוקם בשנת 1951 ואדמותיו נרכשו על ידי קרן קיימת לישראל. ליישוב הגיעו עולים מתוניסיה ובשלב מאוחר יותר הצטרפו ליישוב עולים מאלג'יריה ומהודו. תחילה, נקרא היישוב "גזר 10".

הענף המרכזי במושב הוא הכרם. חלק מהתושבים עוסקים בעבודות שונות מחוץ ליישוב.

רפאל אלול

רפאל (רפי) אלול (נולד ב-23 באוגוסט 1957) לשעבר חבר הכנסת מטעם העבודה.

רפאל סוויסה

רפאל (רפי) סוויסה (נולד ב-5 בינואר 1935) הוא איש ציבור ישראלי שכיהן כנציב בתי הסוהר, ראש מועצת מזכרת בתיה וחבר הכנסת העשירית.

שמואל מוהליבר

הרב שמואל מוהליבר (כ"ז בניסן ה'תקפ"ד – י"ט בסיוון ה'תרנ"ח ; 25 באפריל 1824 - 10 ביוני 1898) היה רב ומנהיג ציבור, ממייסדי תנועת חובבי ציון ומאבות הציונות הדתית.

תחנה מרכזית רחובות

התחנה המרכזית של רחובות היא מסוף האוטובוסים המרכזי של העיר רחובות. נמצאת במרכז העיר, ברחוב ביל"ו.

תחנת הרכבת מזכרת בתיה

תחנת הרכבת מזכרת בתיה היא תחנת נוסעים של רכבת ישראל, השוכנת על מסילת הדרום, ונפתחה ב-30 במאי 2019. תחנה זו ממוקמת צפונית לכביש 411 ודרומית לנחל השלושה, בסמוך לאזור התעסוקה העתידי של מזכרת בתיה, שתוכנית להקמתו אושרה במהלך שנת 2015.

במרץ 2016 פורסם המכרז להקמת התחנה. ב-27 בדצמבר 2016 הניח שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כ"ץ אבן פינה לתחנת הרכבת. לפי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, התחנה אמורה הייתה להיחנך באוקטובר 2018, אך המועד נדחה בכחצי שנה. עלות הקמת התחנה עומדת על כעשרים מיליון ש"ח. בתחנה יעצרו רכבות בקו תל אביב — באר שבע.בתחנה עוצרות רכבות בקו נהריה — באר שבע מרכז.

תחנת הרכבת רחובות

תחנת הרכבת רחובות היא תחנת נוסעים של רכבת ישראל המשרתת את הערים רחובות, נס ציונה וסביבתן. התחנה ממוקמת על מסילת לוד - אשקלון, ונמצאת בסמוך למכון ויצמן. התחנה קרויה על שם אהוד הדר, שהיה מנכ"ל רכבת ישראל בשנים 1994–1996.

לפי נתוני הרכבת לשנת 2017 בכל חודש עוברים בתחנה 300 אלף איש. זוהי התחנה הרביעית העמוסה ביותר בארץ אחרי תחנות תל אביב (מרכז והשלום), ותחנת חיפה חוף הכרמל. בשנת 2018 עברו בתחנה 4.25 מיליון נוסעים, ומעל 23 אלף רכבות נוסעים.

לאום ודת[2]
יהודים: 98.6%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 1.4%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 9.0%
גילאי 5 - 9 11.3%
גילאי 10 - 14 10.2%
גילאי 15 - 19 8.4%
גילאי 20 - 29 11.2%
גילאי 30 - 44 20.4%
גילאי 45 - 59 17.7%
גילאי 60 - 64 4.1%
גילאי 65 ומעלה 7.7%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 7
–  יסודיים 5
–  על-יסודיים 3
תלמידים 3,237
 –  יסודי 1,826
 –  על-יסודי 1,411
מספר כיתות 112
ממוצע תלמידים לכיתה 29.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז המרכז
נפות נפת השרוןנפת פתח תקווהנפת רמלהנפת רחובות

לחצו כדי להקטין חזרה

מצריםסעודיהירדןלבנוןסוריהמחוז תל אביבמחוז חיפהמחוז המרכזמחוז הדרוםמחוז ירושליםמחוז יהודה ושומרוןרצועת עזהמחוז הצפוןCenter District in Israel (undisputed).svg
ערים אלעדגבעת שמואלהוד השרוןטייבהטירהיבנהיהוד-מונוסוןכפר יונהכפר סבאכפר קאסםלודמודיעין-מכבים-רעותנס ציונהנתניהפתח תקווהקלנסווהראש העיןראשון לציוןרחובותרמלהרעננה
מועצות מקומיות אבן יהודהאליכיןבאר יעקבבית דגןבני עי"שגדרהג'לג'וליהגן יבנהגני תקווהזמרכוכב יאיר צור יגאלכפר ברא • מזכרת בתיה • סביוןפרדסיהקדימה-צורןקריית עקרוןשוהםתל מונד
מועצות אזוריות ברנרגדרותגזרגן רווהדרום השרוןחבל יבנהחבל מודיעיןחוף השרוןלב השרוןנחל שורקעמק חפרשדות דן
ועדי רובע עירוני נוה מונוסוןמכבים-רעות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.