מזבח שניים וחצי השבטים

מזבח שניים וחצי השבטים, הוא מזבח שנבנה על ידי שניים וחצי השבטים, לאחר שהתיישבו בנחלותיהם. סיפורו של בניית המזבח והמשא ומתן שקיימו עם שבטי מערב הירדן מופיע בספר יהושע, פרק כ"ב. כאשר חזרו השבטים גד, ראובן וחצי המנשה למקום מושבם ביקשו אלה להקים מזבח לעבוד את אלוהים, מפני שפחדו כי הדורות הבאים ממערב לירדן יתכחשו לשבטיהם.[1] מטרת בניית המזבח הייתה עדות לאחדות בני ישראל.[2] שבטי ישראל היושבים ממערב לירדן ביקשו לצאת למלחמה, כי ראו בבניית המזבח מרד באל. לפני היציאה למלחמה שלחו שבטי ישראל ממערב לירדן לשבטים ממזרח לנהר משלחת שבראשה עמד פנחס הכהן וזאת כדי לשכנע אותם לא למרוד באלוהים. שניים וחצי השבטים טענו בפני המשלחת כי המזבח נבנה כעדות להשתייכותם לקהל ה'. דבריהם פייסו את שבטי מערב הירדן ובכך נמנעה מלחמת אחים.

Book of Joshua Chapter 22-1 (Bible Illustrations by Sweet Media)
מזבח שניים וחצי השבטים בבנייה. התנ"ך בתמונות. איור מעשה ידי ג'ים פאדג'ט

מבנה הסיפור

יש הטוענים כי סיפור מזבח שניים וחצי השבטים בנוי משני נאומים. פסוקים ט'-י"ב משמשים כהקדמה לסיפור. תיאור יציאת המשלחת מופיע בפסוקים י"ג-י"ד. לנאום הקטגורי מוקדשים ארבעה פסוקים, פסוקים ט"ז-כ' ולנאום ההגנה בפי שניים וחצי השבטים מיוחדים, פסוקים כ"א-כ"ט. פתרון לסיפור מובא בפסוקים ל'-ל"ד. חלוקה זאת מעלה קשיים בין היתר כי תיאור יציאת המשלחת לעבר הירדן המזרחי מסתיים בפסוק י"ד. אחרים טוענים לחלוקה שונה. לשיטתם פסוקים אחדים הם תוספת מאוחרת לסיפור. חלוקתם מתאימה לדגם משפטי. הסיפור בנוי כמבנה כיאסטי, שבמרכזו עומד נאום שניים וחצי השבטים שעיקרו פיוס.[3] יש הרואים בסיפור ביהושע כ"ב סיום מדומה. לשיטתם נדרש היה לסיים את ספר יהושע בסיפור זה, וזאת מפני שסיפור מזבח שניים וחצי השבטים מעלה שאלה האם חלק משבטי ישראל מודרים מעם ישראל.[4]

שמו של המזבח

שמו של המזבח ניתן על ידי השבטים:

וַיִּקְרְאוּ בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד, לַמִּזְבֵּחַ: כִּי עֵד הוּא בֵּינֹתֵינוּ, כִּי ה' הָאֱלֹהִים.

יהושע כ"ב, ל"ד

לפי פשט הכתוב שמו של המזבח אינו ידוע. רש"י מפרש: "הרי זה מן המקראות הקצרים וצריך להוסיף בו תיבה אחת: ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח עד".[5]

מקורו של הסיפור לפי השערת התעודות

בביקורת המקרא, יש הטוענים כי מקור סיפור מזבח שניים וחצי השבטים במקור הכוהני. לשיטתם במידע על קביעת מקומו של המזבח והמוזמנים לעבוד את האל במקום והופעתה של המשלחת בראשות פנחס הכהן ונשיאי העדה מעידים על כך. כמו כן תפישתו של המחבר המקראי את הפולחן וכמו כן שיש לרכז את הפולחן, קשורים גם הם קשר הדוק למקור זה.[6] יחזקאל קויפמן אחרים סוברים כי הסיפור שייך לרובד מאוחר של ספרות הכהונה ומשוקעים בו איפיונים של דרישת ריכוז הפולחן האופיינית גם למקור הדויטרונומיסטי ואופיינית אף למקור הכוהני ובהם באים לידי ביטוי הדרישות לעבוד את אלוהים במקום אחד ואשר יבחר ה'. כמו כן לדעת חוקרים בסיפור קיימים יסודות אטיולוגיים על המזבח באזור.[7] אחרים סוברים כי סיפור זה נתלה בחוק ריכוז הפולחן, שהוחל בזמנו של יאשיהו. לשונו של הסיפור רוויה בסממנים כוהניים: הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם"[8] "אֶרֶץ אֲחֻזַּת ה' אֲשֶׁר שָׁכַן-שָׁם מִשְׁכַּן ה', וְהֵאָחֲזוּ, בְּתוֹכֵנוּ".[9] לשיטתם חיבור הסיפור מיוחד לימי בית שני וזאת על אף שלא ניתן להצביע על סממנים הבאים לידי ביטוי בלשון מקראית מאוחרת.[10]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • גלי דינור, מזבח שניים וחצי השבטים: סמל לאחדות העם, תל אביב, רסלינג, 2017.
  • יחזקאל קויפמן, ספר יהושע, ירושלים, קריית ספר, 1963, עמ' 237–244.

הערות שוליים

  1. ^ ספר יהושע, פרק כ"ב, פסוק כ"ד
  2. ^ ספר יהושע, פרק כ"ב, פסוקים כ"ו-כ"ז
  3. ^ גלי דינור, מזבח שניים וחצי השבטים: סמל לאחדות העם, תל אביב, רסלינג, 2017, עמ' 35-32
  4. ^ יונתן גרוסמן, גלוי ומוצפן: על כמה מדרכי העיצוב של הסיפור המקראי, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2015, עמ' 211-210
  5. ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל: יהושע, ירושלים, מאגנס, 1995, עמ' 358
  6. ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל:יהושע, ירושלים, מאגנס, 1995, עמ' 353
  7. ^ יחזקאל קויפמן, ספר יהושע, ירושלים, קריית ספר, 1963, עמ' 239
  8. ^ יהושע כ"ב, י"ז
  9. ^ יהושע כ"ב, י"ט
  10. ^ רוני גולדשטיין בתוך: אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, ירושלים, כרמל, 2006, עמ' 203-202
אדני צדק

אֲדֹנִי צֶדֶק דמות מקראית, מלך ירושלים בזמן כיבוש הארץ על ידי יהושע, שמו נזכר בספר יהושע, פרק י', פסוק א':

כאשר נודע לאדני צדק כי הערים העי ויריחו נפלו בידי הצבא הישראלי ותושבי גבעון נכנעו, כרת אדני צדק ברית עם מלכי חברון, ירמות, לכיש ועגלון והכריז מלחמה על הגבעונים. לדעת יהודה אליצור, כוונת המלכים הייתה להלחם נגד הגבעונים אותם ראו כבוגדים ולא נגד ישראל.

יהושע נחלץ לעזרת הגבעונים ונלחם בחמשת המלכים. המלכים ברחו והסתתרו במערה ליד מקדה. יהושע ציווה לקחת את חמשת המלכים ולתלות אותם.

אלעזר הכהן

אֶלְעָזָר - בנו השלישי של אהרן הכהן (ספר שמות, פרק ו', פסוק כ"ג) ואחיינו של משה. היה הכהן הגדול השני, אחרי מות אביו.

שני אחיו הגדולים - נדב ואביהוא - מתו ביום חנוכת המשכן, בהקריבם אש זרה לפני ה'. אחיו הקטן, איתמר, נותר עמו בחיים ושימש ככהן.

אלעזר היה גם "נשיא נשיאי הלוי" (ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ב), והיה האחראי העליון על שמירת הקודש וכליו בזמן העברת המשכן בעת המסעות במדבר ובכך נחשב לאמרכל הראשון.בנו היה פינחס, שהמשיך אותו בתפקיד הכהן הגדול.

גלי דינור

גלי דינור (נולדה ב-1954) היא חוקרת מקרא ישראלית וראש החוג למקרא במכללת לוינסקי לחינוך בתל אביב, מדריכה פדגוגית של הוראת מקרא ומבקרת ספרות.

הברית עם הגבעונים

הברית עם הגבעונים הייתה הסכם שלום שנכרת על ידי הגבעונים ועם ישראל בגלגל ב-ב'תפ"ח. הברית נכרתה מבלי שעם ישראל ידע שמדובר בגבעונים, כי משלחת הגבעונים שבאו לכרות עמם ברית הערימו עליהם וטענו שבאו מארץ רחוקה. תיאור כריתת הברית מופיע בספר יהושע, פרק ט'.

הוהם מלך חברון

על פי סיפורי התנ"ך, הוֹהָם היה מלך חברון הכנענית נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כשנחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון בני בריתו, כפי שכתוב: "וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן..."(ספר יהושע, פרק י', פסוקים ג'-ה').

לפי המסופר בספר יהושע, עלה הוֹהָם עם יתר מלכי האמורי על העיר גבעון, בה חנה ונלחם בתושבים המקומיים שכרתו ברית עם עם ישראל המתכוונים לכבוש את כנען כדי למנוע את השמדתם, לאחר התערבות הצבא הישראלי שעלה מן הגלגל בהנהגת יהושע חולל הקב"ה נס לשבטי ישראל כאשר הכה את מלכי האמורי וצבאותיהם במפולת ברד של אבנים מן השמים שלפי המתואר במקרא הרגו יותר חיילים כנעניים מאשר הרגו בני ישראל בחרב, לאחר המפלה האדירה שכללה את נס שמש בגבעון דום הוֹהָם בורח ביחד עם 4 מלכי האמורי הנותרים אל בית חורון, משם אל עזקה ולבסוף נסים הם למקדה בה הם מתחבאים מהעברים במערה.

בהוראת יהושע בני ישראל אטמו את המערה בעזרת גלילת אבנים על פתחה, והציבו על המשמר חיילים מבני ישראל לוודא שאין יוצא ממנה בזמן ששאר הצבא יצא למרדף אחר צבאות כנעניים שנמלטו לעריהם ובמטרה לכבוש ערים אלו. לאחר סיום המערכה הזו, חזרו הלוחמים אל המערה במקדה, יהושע ציווה להוציא את הוֹהָם ואת שאר המלכים האמורים אליו, הוא קרא לקצינים הבכירים שלו להניח את רגליהם על צוואר המלכים האמורים המובסים, ולאחר הוראה לבני ישראל כי כך ייעשו לכל אויב הנלחם בהם, חיסל יהושע את הוֹהָם ואת 4 עמיתיו המלכים והורה לבני ישראל לתלות את גופותיהם על עצים סמוכים עד הערב, טרם הזריחה ציווה יהושע להוריד את גופותיהם של המלכים המובסים (ובהם הוהם) ולזרוק אותם אל תוך המערה בה התחבאו, ולאטום אותה שוב באבנים גדולות שנשארו במקום "עד עצם היום הזה" - בעצם אמירה של סיפור אטיולוגי שמתאר את המצב בשטח בעת כתיבת הסיפור.

הורם מלך גזר

הורם היה מלך גזר הכנענית שנזכר בספר יהושע, פרק י', פסוק ל"ג: "אז עלה, הורם מלך גזר, לעזור, את-לכיש; ויכהו יהושוע ואת-עמו, עד-בלתי השאיר-לו שריד."

יבין מלך חצור

יבין מלך חצור (או יבין מלך כנען) הוא מלך כנעני שנזכר במקרא בשני אירועים: מלחמת מלכי הצפון (ספר יהושע, פרק י"א) ובמלחמת סיסרא (ספר שופטים, פרק ד'). לפי דעה אחרת, בשני האירועים מדובר בשני מלכים שונים שנקראו שניהם בשם "יבין", או שכונו כך על שם שושלתם המשותפת.

מלחמת מלכי הצפון

מלחמת מלכי הצפון היה סיפור מקראי על סכסוך בין עם ישראל והכנענים. המלחמה התרחשה בעמק יזרעאל, הגליל ולבנון.

נחלת שבט בנימין

נחלת שבט בנימין נקבעה בגורל, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. תיאור התיישבותו של שבט בנימין בנחלתו מופיע בספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים י"א-כ"ח. בתחילה מופיע תיאור גבולות הנחלה, ולאחר מכן מופיעה רשימת הערים בתחומי הנחלה.

נחלת שבט גד

המידע אודות התנחלות שבט גד מופיע בספר יהושע, פרק י"ג, פסוקים כ"ד-כ"ח. נחלת שבט גד שכנה בצד המזרחי של הירדן. שבט גד היה אחד משניים וחצי השבטים, ראובן ומנשה שנחלתם שכנה בעבר הירדן המזרחי . נחלת השבט כללה את הגלעד, באזור צפון עבר הירדן, והיא גבלה בדרומה בנחלת נחלת שבט ראובן, בצפונה בנחלת חצי המנשה, במערבה בנהר הירדן ובמזרח בבני-עמון.

נחלת שבט יהודה

נחלת שבט יהודה נקבעה על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. הגבול הדרומי של הנחלה, שהוא גבול הדרומי של שבטי ישראל כולל תיאור עצמים גאוגרפיים - כמו "הימה" או "נחל מצרים", אזורים - כמו "מדבר צין" ותחומים כמו: "גבול אדום". נחלת השבט כוללת בתוכה גם את נחלת שבט שמעון. בנחלת שבט יהודה נמנו 48 ערים, המספר הגדול ביותר של ערים, אשר ניתנו לשבט אחד.

תיאור התנחלות שבט יהודה מופיע בספר יהושע ונחלק לארבעה חלקים עיקריים: בתחילה המחבר המקראי מוסר מידע על ההבטחה למתן נחלת השבט לכלב בן יפונה. בהמשך מוסר הכתוב מידע על גבולות נחלת השבט, מכאן עובר הכתוב לתיאור כיבוש הר חברון ודביר, ולבסוף מוסר הכתוב את רשימת ערי יהודה שבתחום נחלת השבט.

נחלת שבט יששכר

נחלת שבט יששכר נקבעה בגורל הרביעי, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. תיאור התיישבותו של שבט יששכר בנחלתו מופיע בספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים י"ז-כ"ג. נחלת השבט השתרעה מן הירדן עד אזור מגידו ומהתבור עד סביבות בית שאן.

נחלת שבט מנשה

נחלת שבט מנשה עלתה בגורל "בית יוסף", לאחר נחלת שבט אפרים. נחלת שבט מנשה נחשבת לגדולה שבנחלאות השבטים. לשבט מנשה שתי נחלות: האחת בעבר הירדן המזרחי והשנייה בעבר הירדן המערבי. מושב בני השבט משתרע מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון. ברכת משה התקיימה בהם: "וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם".

נחלת שבט ראובן

נחלת שבט ראובן היא נחלת שבט ראובן כפי שהוגדרה בספר יהושע, פרק י"ג, פסוקים ט"ו-כ"ג. הכתוב מציין שנחלת השבט חולקה על ידי משה, והנחלה לא חולקה בגורל, כמו אצל שבטים אחרים. הנחלה מקיפה את חבלי הדרום של עבר הירדן של ארץ ישראל.

עכן בן כרמי

עָכָן בֶּן-כַּרְמִי הוא דמות מקראית שחייתה בתקופת כניסת בני ישראל לארץ ישראל בספר יהושע. משפחתו, משפחת כרמי, הייתה חלק ממשפחת הזרחי בשבט יהודה.

משמעות שמו של עכן אינה ברורה. חז"ל דרשו את השם מן עכנה, שמשמעו נחש (סנהדרין מ"ד ע"ב), אך מילה זו היא יוונית עתיקה במקורה. בספר דברי הימים א', ב', ז' נקרא שמו עכר, ככל הנראה בעקבות מעשה המעילה בחרם ומותו בעמק עכור. רד"ק מפרש את שמו על דרך בעל ספר דברי הימים: "נראה שקראו 'עכר' שיפול יותר על לשון 'עוכר'."

עכסה

עכסה היא דמות מקראית, בתו של כלב בן יפונה, שהיה נשיא שבט יהודה ואחד המרגלים שלא הוציא דיבה על ארץ ישראל. נישאה לעתניאל בן קנז, אחיו של אביה (ואולי אחיו החורג מצד אמו). סיפורה מופיע בספר יהושע, פרק ט"ו ושנית בספר שופטים, פרק א'.

עתניאל בן קנז

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.

שבט יששכר

שבט יששכר (מבטאים יִשָּׂכָר) הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך.

הוא נקרא על שם אבי השבט יששכר בנה החמישי של לאה ובן תשיעי ליעקב.

שניים וחצי השבטים

שניים וחצי השבטים הוא כינוי כולל לשבטים ראובן, גד וחצי שבט המנשה, שעל פי המקרא התיישבו בעבר הירדן המזרחי.

כאשר הגיעו בני ישראל לעבר הירדן המזרחי עם משה רבנו, לפני הכניסה לארץ ישראל, בקשו בני ראובן ובני גד להישאר בעבר הירדן המזרחי כי להם היה צאן רב שהם מצאו לו מקומות מרעה רבים בצד המזרחי של הירדן.

בתחילה כעס עליהם משה רבנו, שהרי בקשתם עלולה לגרום לבני ישראל לפחד להיכנס לארץ ישראל. לבסוף אפשר להם משה להישאר בעבר הירדן, והתנה עם אותם שבטים שאם הם ירצו להתיישב במקום זה עליהם לעזור קודם לאחיהם, שאר השבטים, לכבוש את נחלותיהם, כאשר הם יהיו החלוצים במלחמה, ורק אז יוכלו לחזור לנחלותיהם. השבטים הסכימו כי ישאירו את הנשים, הילדים והמרעה בצד המזרחי של הירדן והגברים יעברו עם שאר השבטים ויסיעו בידם לכבוש את ארץ ישראל. בנוסף, משה גם מצרף אליהם חצי משבט מנשה.

בימי יהושע מילאו שני השבטים וחצי את חלקם ונלחמו עם ישראל 7 שנים רצופות, וחיכו אחר כך עוד 7 שנים נוספות עד שבני ישראל חילקו את נחלותיהם. רק לאחר מכן יהושע שיבח אותם על קיום חלקם בעסקה והתיר להם לשוב אל נחלותיהם שבעבר הירדן המזרחי, אל נשותיהם ואל ילדיהם. בדרכם לביתם הקימו השבטים מזבח גדול בצידו המערבי של הירדן, בארץ כנען. בני ישראל זעמו עליהם ויצאו עליהם למלחמה. אנשי שניים וחצי השבטים הסבירו להם את בניית המזבח בכך שבניהם יגדלו בצד השני של הירדן ולכן שאר העם עשוי לחשוב כי הם אינם בני אותו העם כמו בני ישראל שישבו בצד המערבי. לשם כך הקימו את המזבח, כדי להזכיר לעם ישראל שבמערב כי הם כולם בני עם אחד.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.