מזבח הזהב

לפי המתואר בתנ"ך, מִזְבֵּחַ הַזָּהָב, הנקרא גם מזבח הקטורת וגם המזבח הפנימי (להבדילו מהמזבח שהיה מחוץ להיכל), היה אחד מכלי השרת במשכן ובבית המקדש. הוא היה מוצב בתוך ההיכל (אבל לא בתוך קודש הקודשים). מיקומו היה במרכז בין המנורה לבין שולחן לחם הפנים ומשוך מעט כלפי הפתח. על מזבח הזהב היו הכהנים מקטירים את הקטורת בכל יום פעמיים - בבוקר ובין הערביים.

Timna Tabernacle Incense altar
תיאור מזבח הזהב
Autel du Parfum. Carte du voïage des Israëlites. xviie siècle
מזבח הזהב וקטורת הסמים. מתוך מפה צרפתית מהמאה ה-17 המתארת את יציאת מצרים

תיאור המזבח

תיאור המזבח מופיע בספר שמות (ל', א-י): המזבח נעשה מעצי שטים וצופה בזהב טהור. גובהו היה שתי אמות ושטחו אמה על אמה. היו לו טבעות בצדדיו שבהן היו מוטות שנועדו לנשיאתו (כאשר המשכן היה נייד), ובראשו היה זר עשוי זהב. כמו כן היו לו קרנות - מעין קוביות - בכל אחד מארבע פינותיו.

א. וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ:
ב. אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו:
ג. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר אֶת גַּגּוֹ וְאֶת קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת קַרְנֹתָיו וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
ד. וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה לּוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו תַּעֲשֶׂה עַל שְׁנֵי צִדָּיו וְהָיָה לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה:
ה. וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב:
ו. וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה:

אופן השימוש

מזבח הקטורת נועד להעלאת הקטורת בלבד, ודווקא לפי ההוראות שבספר שמות: אסור היה להעלות קטורת זרה על המזבח, כלומר קטורת שהוכנה לא על פי ההוראות הכתובות בתורה או קטורת שהוכנה לצורך עבודת אלילים. בנוסף אסור היה להעלות עליו קורבנות עולה, מנחה ונסכים. רק ביום הכיפורים היה הכהן הגדול מזה מדם קורבנות החטאת (פר החטאת ושעיר החטאת) על קרנות מזבח הקטורת[1].

ז. וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה:
ח. וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶם:
ט. לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה וּמִנְחָה וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו:
י. וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַ-ה':

על פי דברי חז"ל הזר בראש מזבח הזהב מרמז על מעלת הכהונה, בעוד הזר על ארון הברית מרמז על מעלת התורה, והזר בראש שולחן לחם הפנים מרמז על מעלת המלכות:

דבר אחר: ועשו ארון מפני מה בכל הכלים האלה כתיב ועשית, ובארון כתיב ועשו ארון? אמר רבי יהודה ב"ר שלום: אמר לו הקב"ה: יבאו הכל ויעסקו בארון, כדי שיזכו כולם לתורה. אמר רבי שמעון בן יוחאי: ג' כתרים הם: כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה כתר מלכות, זה השלחן, דכתיב בו: זר זהב סביב. כתר כהונה, זה המזבח, דכתיב בו: זר זהב סביב. וכתר תורה, זה הארון, דכתיב בו: זר זהב. למה נכתבים זר ונקראים זר? אלא לומר לך, אם אדם זוכה נעשים לו זֵר, ואם לאו זָר. ומפני מה בכולן כתיב ועשית לו ובארון כתיב ועשו עליו? ללמדך, שכתר תורה מעולה יותר מכולן. זכה אדם לתורה, כאלו זכה לכולן

שימושים נוספים

על מזבח הזהב היו נותנים מדמם של פר ושעיר של יום הכיפורים[2] ומדמם של פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים[3]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שמות ל, י. לעומת זאת על פי מקור אחר (ויקרא טז, יח) נאמר שהזיית הדם נעשית על קרנות מזבח העולה מחוץ לאוהל מועד. כך לדברי ראב"ע (שם) המפרש כפשוטו של מקרא וכותב "ויצא אל המזבח - הוא מזבח העולה". זאת בניגוד לפרשנות החז"לית (ראה רש"י שם), הבאה לתרץ את הסתירה בין המקורות.
  2. ^ מתנה על כל קרן ושבע מתנות על מרכז המזבח
  3. ^ מתנה על כל קרן
בנדיקטוס (תפילה)

בנדיקטוס (בלטינית: Benedictus) הנקרא גם "שירו של זכריה" או "תפילת זכריה" היא תפילה נוצרית המופיעה בספר הבשורה על פי לוקס של הברית החדשה (לוקס א' 68 - 79). תפילה זו היא אחת משלוש התפילות המופיעות בבשורה זו (יחד עם המגניפיקט והנונק דימיטיס).

התפילה היא שיר הודיה הנאמרת על ידי זכריה לאחר הולדת בנו - יוחנן המטביל ולאחר הרפאותו מאילמותו (אילמות שנגרמה לו, לאחר שלא האמין למלאך גבריאל שבישר לו על הולדת בנו, בעת שהקטיר קטורת לפני מזבח הזהב בבית המקדש השני).

גרשון

גֵרְשׁוֹן או גֵּרְשֹׁם - דמות מקראית, הוא בנו הבכור של לוי בן יעקב. אחיו הם קהת ומררי. בניו הם לבני ושמעי. מסופר עליו בתנ"ך בספר בראשית, בספר במדבר, בספר יהושע ובספר דברי הימים.על צאצאיו נמנה אסף בן ברכיהו, שהיה משורר בימי דוד המלך.

ההיכל

בבית המקדש, ההיכל (או הקודש ) היה חלקו של המבנה שנמצא בין הדביר (או קודש הקודשים) לבין האולם, אם כי לעיתים השילוב של ההיכל והדביר, או המבנה כולו, נקרא בשם הסתמי היכל.

הפרוכת

הַפָּרוֹכֶת הייתה מסך בד אשר הפריד את המשכן ואת בית המקדש, הן הראשון והן השני לשני חלקים - אזור קודש הקודשים בו עמד ארון הברית ואזור הקודש בו עמדו מנורת הזהב, מזבח הזהב ושולחן לחם הפנים.

יום הכיפורים בבית המקדש

ביום הכיפורים בבית המקדש נערך טקס דתי רב-רושם, בו הדמות המרכזית הייתה הכהן הגדול, שנכנס בפעם היחידה בשנה לקודש הקדשים. עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים היא העבודה החשובה ביותר שנעשית בבית המקדש במהלך השנה, ותכליתה לכפר על חטאיו וטומאתו של עם ישראל ולטהר את המקדש מחטאי עם ישראל. יום זה הוא הפעם היחידה בשנה שבה מותרת הכניסה לקודש הקודשים, וזאת אך ורק לכהן הגדול. עבודות היום צריכות להתבצע על ידי הכהן הגדול לפי סדר מוגדר, ובמקרה של סטייה מהסדר המדוקדק הקבוע בהלכה, חלק גדול מהעבודות היו נפסלות.

כלי המשכן

כלי המשכן הם קבוצת כלים ששימשו את בני ישראל כשהם היו במדבר. כלים אלו הוצבו במשכן והם שימשו למטרות שונות. במסעות של בני ישראל, כלים אלו נישאו על ידי בני קהת. הציווי על יצירת הכלים, מופיע בפרשת תרומה ותיאור יצירת הכלים בפועל, על ידי בצלאל בן אורי, מופיע בפרשת ויקהל.

לחם הפנים

לחם הפנים הוא מאפה אשר סודר בכל יום שבת לפני ה' על שולחן הפנים במשכן אוהל מועד ובבית המקדש. לחם הפנים כלל שתים עשרה חלות עשויות סולת, שהיו מונחות בשתי מערכות על השולחן. הימצאותו של הלחם - תמיד ללא הפסקה - על השולחן הייתה תכלית מצוות עשה.

בכל שבת לאחר הקרבת המוסף הלחם היה נאכל בקדושה על ידי שתי משמרות הכהונה העובדות בשבת במקדש, זו שמסיימת וזו שמתחילה. והוא אחד מכ"ד מתנות כהונה. אם הכהן הגדול רצה הוא זכאי לקבל חצי מהלחמים. הלחם שנעשה ללא-מחמצת, היה באורח נס שומר על טריות למשך שבוע שלם עד שנאכל, וצורתו הייתה מיוחדת וקשה להכנה, לפיכך היו ממונים על עשייתו נחתומים אומנים שקיבלו שכר גבוה, אשר מומן מתרומות הציבור.

עיקר המידע על לחם הפנים, תכונותיו והדינים הקשורים בו, נזכר במקורות מתקופת בית שני ולאחריה, בין השאר במשנה במסכת מנחות ובתלמוד בבלי. חלוקת לחם הפנים בין משמרות הכהונה מתוארת במסכת סוכה.

מזבח

מזבח הוא כל מבנה שנועד להעלאת קרבנות והבאת מנחות; ובהשאלה גם שולחן המשמש בעבודת הקודש בכנסיות נוצריות.

מזבח הנחושת

מִזְבֵּחַ הַנְּחוֹשֶׁת הוא שמו הראשון של מזבח העולה, אחד הכלים המרכזיים של הפולחן היהודי במשכן שהקים משה במדבר. המזבח שימש בעיקר ככלי עליו הוזה דם הקרבנות, וכן הוקטרו חלק מהמנחות מן הצומח והנסכים (יין או מים) והועלו באש חלקי הקרבנות שזה היה יעודם.

מזבח העולה

מזבח העולה (מכונה גם מזבח החיצון או בפשטות המזבח; בתקופת המשכן כונה גם מזבח הנחושת ומזבח אדמה) היה אחד מכלי-הקודש המרכזיים בפולחן העברי, בתחילה במשכן ולאחר מכן בבית המקדש הראשון והשני. מזבח העולה נקרא גם "מזבח החיצון" כיון שהוא עמד בעזרה מחוץ להיכל בבית המקדש. השם מזבח העולה בא להבדיל בין המזבח העומד בעזרה, ועליו מקריבים קרבנות, ובין מזבח הקטורת, הקטן יותר, שעמד בהיכל, ושימש להקטרת קטורת.

מררי

מְרָרִי, הוא דמות מקראית, אחד מבניו של לוי בן יעקב ואחיהם של גרשון וקהת.

מררי היה גם אבי אחד הפלגים המרכזיים בשבט לוי שהיה אחראי על הצד הרוחני בקרב בני ישראל בתקופת המקרא ובית שני והיו אחראים בעיקר על בנייתו של המשכן.

בניו: מחלי ומושי.

ישנה סברה שהשם מררי הוא שם מצרי, היות ששם זה נמצא על קברים באל-עמארנה עירם של אחנתון ונפרטיטי.[דרוש מקור]

פרשת ויקהל

פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל היא פרשת השבוע העשירית בספר שמות. היא מתחילה בפרק ל"ה, פסוק א' ומסתיימת בפרק ל"ח, פסוק כ'. פרשה זו עוסקת בעיקרה בעניינים הנוגעים להקמת המשכן. הציוויים על הקמת המשכן שפורטו בפרשות תרומה ותצווה באים לכלל ביצוע בפרשה זו ובפרשת פקודי שאחריה, ולמעשה צמד פרשיות אלה חוזר בשינויים קלים על הנאמר בפרשות תרומה ותצווה.

פרשת תצוה

פרשת תְּצַוֶּה היא פרשת השבוע השמינית בספר שמות. היא מתחילה בפרק כ"ז, פסוק כ' ומסתיימת בפרק ל', פסוק י'. הפרשה ממשיכה את הפרשה הקודמת, פרשת תרומה, בהוראות לקראת הקמת המשכן. את פרשת תצווה קוראים לרוב לפני חג פורים.

קודש הקודשים

קודש הקודשים או הדְּבִיר היה החדר הפנימי, המערבי, החשוב והקדוש ביותר במשכן ובבית המקדש.

קורבן חטאת

קורבן חטאת הוא אחד מסוגי הקורבנות שהוקרבו בבית המקדש. הקורבן מובא בדרך־כלל ככפרה על חטאים שונים, וכן כחלק מקורבן המוסף במועדים. החטאת היא קורבן מסוג "קדשי קדשים". ייחודו הוא במקום בו ניתן דם הקורבן: בקרנות שבראש המזבח, ובסוגי חטאות מסוימים הדם ניתן בקדש הקדשים ובמקומות נוספים בהיכל.

קטורת

קטורת היא חומר אורגני (או תערובת חומרים) המפיץ ריח נעים במהלך בעירתו ולעיתים אף ללא בעירה.

שימוש בקטורת היה מקובל ברוב תרבויות העולם העתיק, בעיקר בטקסים דתיים ושימושים רפואיים. שימוש בקטורת נמשך עד ימינו.

קטורת מופיעה כמקלות קטורת או גושי קטורת (חתיכות עץ למשל), אולם יש גם

עיצובים נוספים של הקטורת.

מקור הקטורת יכול להיות בפרחים, זרעים, פירות, עלים, קליפות עצים או העץ עצמו, שרף עץ, שורשים, שעווה, צדפים, חלזונות ועוד.

קטורת הסמים

קטורת הסמים היא הקטרת של תערובת בשמים שנצטוו עליה הכהנים בתורה בספר שמות, פרק ל' להקטיר ממנה פעמיים בכל יום, פעם אחת בבוקר, ופעם נוספת בין הערביים. ההקטרה הייתה נעשית בהיכל בית המקדש על גבי מזבח הזהב.

כמו כן, הכהן הגדול היה מקטיר קטורת פעם אחת בשנה ביום הכיפורים בקדש הקדשים.

הקטורת הצטיינה בריחה החזק. חז"ל אף מספרים ש"עיזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת" ושכלות בירושלים לא היו צריכות לצאת מבושמות בשל ריחה החזק של הקטורת.

שבעת השופרות

התקיעה בשבעת השופרות הן סדרת אירועים המתוארים בספר חזון יוחנן של הברית החדשה כחלק מאירועי האפוקליפסה או קץ הימים. אירועים אלה מתרחשים לאחר פתיחת שבעת החותמות.

על פי המסופר בחזון, לאחר פתיחת החותם השביעי ניתנים שבעה שופרות לשבעה מלאכים, וכן מחתה ניתנת למלאך שמיני המעלה בה קטורת על מזבח הזהב שלפני כיסא הכבוד.

כל אחד מהשופרות מבשר על סדרה של אסונות.

שולחן הפנים

שולחן הפנים (או שולחן לחם הפנים) הוא אחד מכלי המשכן ובית המקדש, שהיה בהיכל בחלקו הצפוני.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.