מזבח

מזבח הוא כל מבנה שנועד להעלאת קרבנות והבאת מנחות; ובהשאלה גם שולחן המשמש בעבודת הקודש בכנסיות נוצריות.

Old Altar MK1888
מזבח רומי
Tel Arad - Altar
המזבח בתל המצודות בתל ערד

מזבחות ביהדות

מזבח העולה מכון המקדש
מזבח העולה במכון המקדש

בתנ"ך

בתנ"ך מוזכרים מזבחות במקרים רבים, ויש הבדלה בין שלושה סוגי מזבחות מבחינת היהדות. מזבח לה' במשכן או במקדש, שהוא מזבח אשר מקריבים בו לאלוהי ישראל כדין תורה; במה, שגם בה מקריבים קרבן לשם ה', אך ההקרבה בה אסורה (מלבד כמה תקופות קצרות בהן ההקרבה בבמות הייתה מותרת) משום שהיא נעשית מחוץ למקום ההקרבה הנבחר; ומזבח עבודה זרה שבו מקריבים לאלילים אחרים, וההקרבה בו אסורה באיסור עבודה זרה.

על פי התנ"ך, מזבחות היו עשויים אדמה (שמות כ 21) או אבן לא מסותתת (שמות כ 22); ובמשכן - מזבח (נייד) עשוי עץ ונחושת (שמות כז 1-8).

המזבח הראשון המתואר בתנ"ך היה המזבח שהוקם על ידי נח (בראשית ח 20). בהמשך מתוארים מזבחות שהוקמו על ידי האבות אברהם (בראשית יב 7, יב 8, יג 4, כב 9), יצחק (בראשית כו 25) ויעקב (בראשית לג 20, לה 6-7). כמו כן מתואר מזבח המוקם על ידי משה רבנו (שמות יז 15).

בספר שמות מתוארים המזבחות שהוקמו במשכן ובבית המקדש, בהם היו שני מזבחות: 'המזבח החיצון' שעמד תחת כיפת השמים ושימש להקרבת קורבנות, היה עשוי נחושת עד בניית משכן שילה (ומכונה: מזבח הנחושת) ובבית המקדש נעשה מאבן (ומכונה: מזבח העולה); ו'המזבח הפנימי' (מכונה: מזבח הזהב) שמקומו היה בתוככי ההיכל ושימש להקטרת קטורת הסמים.

בבית המקדש הראשון מזבח העולה היה גדול מזה שבמשכן (ספר דברי הימים ב' ד 1). בבית המקדש השני הוקם מזבח העולה על ידי עזרא הסופר (ספר עזרא ג 3-6). לאחר מרד החשמונאים וטיהור בית המקדש נגנזו אבני המזבח שחוללו על ידי היוונים ונבנה מזבח חדש.

בתלמוד ובהלכה

Cainabel
הבל מקריב את קרבנו על המזבח שבנה

בתלמוד הבבלי מיוחסות לפעילות המתקיימת במזבחות המקדש מעלות שונות, כפרת עוונות העם והשפעה על המתחולל בעולם:

אמר רבי אלעזר: מזבח - מזיח ומזין, מחבב מכפר. היינו מכפר, היינו מזיח? מזיח גזירות ומכפר עונות!

במאמר תלמודי זה מנויות ארבע מעלות הקיימות במזבח, שלפי פרשנותו של המהרש"א נובעות מהפעילות השונה המתקיימת בו: מזיח - מסיר גזירות רעות על העם, כתוצאה מהקטרת הקטורת, עליה מסופר בחומש במדבר שעצרה מגפה; מזין - משפיע על הכלכלה בעולם, בזכות הקרבת קרבן התמיד המכונה במקרא 'לחם'; מחבב - יוצר קירבה בין העם היהודי לאלוקיו, בזכות הקרבת השלמים; מכפר - כפרה על חטאי העם, באמצעות הקרבת החטאת והאשם[1].

לפי המסורת היהודית אסור לקרב דבר טמא לכל מזבח ששימש לעבודת השם ואסור לקרב אפילו ברזל ולכן אי אפשר להשתמש באבנים מסותתות.

מזבחות בנצרות

SFXBasillicaMainAltar
המזבח בבזיליקת סנט פרנסיס סביאר, בדיירסוויל שבאיווה.

"מזבח" מוזכר בברית החדשה בספר האיגרת אל העברים (פרק 13) כאשר ישו זובח עליו.

באזור מלאכת הקודש בכל כנסייה מצוי מזבח המשמש את כהן הדת הנוצרי (הכומר) בעבודתו.

חלק מהמזבחות בכנסיות הקתוליות והאורתודוקסיות משמשים להחזקת שרידי קודש. מקורו של מנהג זה בראשית ימי הנצרות, בהם נוצרים נאלצו לקיים את טקסיהם במחבוא מחשש מפני האימפריה הרומית - בדרך כלל בתוך קטקומבות, וכמזבח שימש ארון קבורה של קדוש נוצרי.

מזבחות בכנסייה הקתולית

עד ועידת הוותיקן השנייה היה המזבח הקתולי שולחן המוצב על פלטפורמה, אליה הגיעו בשלוש מדרגות שנקראו "מדרגות המזבח". במרבית הכנסיות הקתוליות היו שלושה מזבחות:

החל ממועצת הוותיקן מוצב מזבח נוסף אל מול המזבח הגבוה, ועליו נערכים הטקסים הדתיים.

מזבחות בכנסייה האורתודוקסית

בכנסייה הנוצרית האורתודוקסית המזבח אינו השולחן עליו נערכת עבודת הקודש אלא כל האזור שמאחורי האיקונוסטאזיס.

גובה המזבחות בכנסייה האורתודוקסית כמטר, והם עשויים אבן או, לרוב, עץ, ולהם ארבע רגלים - אחת בכל פינה ורגל מרכזית. המזבח מכוסה בבד לבן שאין להסירו, ועליו כיסוי נוסף של בד מעוטר, המוחלף בהתאם לחגים הנוצריים ועונות השנה.

על המזבח מוחזקים כלי הקודש הנוצריים, ורק לכומר מותר לגעת במזבח ובכלים שעליו.

מזבח ביתי

בנצרות הקתולית, בנצרות האורתודוקסית וגם בכנסייה האנגליקנית נוהגים נוצרים מאמינים לבנות בבתיהם או בכל מקום אחר כמו בית קברות מזבח אישי קטן אשר נהוג לכנותו "מזבח ביתי". המזבח נועד להתפלל לידו וליצור חיבור בין המאמין לאל גם כאשר אין האדם נוכח בכנסייה באמצעות סקרמנטלים שונים. לבניית המזבח אין כללים ברורים אך נהוג לערכו בצורה שתכלול לפחות אחד מהמאפיינים הבאים: צלב, איקונין, הברית החדשה ומים קדושים, בנוסף לכך נהוג שתהיה לו צורה סימטרית, אך אין הדבר מחייב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מהרש"א, כתובות י, א
אדם זרטל

אדם זֶרטָל (3 בדצמבר 1936 - 18 באוקטובר 2015) היה ארכאולוג, פרופסור לארכאולוגיה של ארץ ישראל והמזרח הקדום באוניברסיטת חיפה, מרצה במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן, והוביל במשך שנים רבות את סקר הר מנשה. התפרסם בציבור הרחב בעקבות גילוי מזבח הר עיבל. בנוסף גילה זרטל והגדיר אתרי כף רגל בבקעת הירדן.

אריק קילמונגר

אריק קילמונגר (באנגלית: Erik Killmonger) היא דמות בדיונית של נבל-על שהופיע בחוברות הקומיקס הפנתר השחור ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Jungle Action #6 מספטמבר 1973, ונוצרה בידי הכותב דון מקרגור והמאייר ריץ' באקלר.

אריק קילמונגר נולד כנג'דקה בכפר בוואקאנדה. הוריו נהרגו בכאוס שנוצר בידי חבורת שכירי החרב של יוליסס קלו, שלקח לעצמו עבדים ואקאנדים, בהם נג'דקה, וברח מהמדינה. כעבד, נג'דקה פיתח שנאה למלך טצ'אקה, באמונה כי חולשתו גרמה להוריו להיהרג. הוא הצליח לברוח משביו של קלו, אך נתקע בארצות הברית בלי יכולת לחזור לוואקאנדה. נג'דקה התאקלם, השתקע בהארלם ושינה את שמו לאריק קילמונגר, למד במכון MIT, זכה לתואר דוקטורט בהנדסה ולתואר MBA במנהל עסקים.

כאשר גילה כי מלך ואקאנדה הנוכחי ובנו של טצ'אקה, המלך טצ'אלה, אימץ את זהות "הפנתר השחור" והצטרף לקבוצת האוונג'רס, קילמונגר הציג את עצמו בפניו וסיפר לו את סיפורו, כדי שיוכל לחזור לוואקאנדה. הוא הגיע לכפר הולדתו - ששינה את שמו לכבודו - והחל לנסות ליצור מרידות והפיכות בוואקאנדה נגד שלטונו של טצ'אלה. הוא שיתף פעולה עם רבים מאויביו של טצ'אלה, ושיסה בו חוליות זומבים שיצר בעקבות גילוי מזבח ההחייאה המיסטי. קילמונגר נהרג במהלך קרב נגד טצ'אלה כאשר ילד ואקאנדי, שהתייתם מהוריו במתקפת עושי דברו, הגיע לנקודת הקרב והפיל את קילמונגר ממפל מים.

קילמונגר הוחיה באופן זמני ככלי להשתלטות על ואקאנדה בידי טבעותיו של המנדרין. בסיועה של מאדאם סליי, קילמונגר "הרג" את טצ'אלה, שהיה למעשה מודל חיקוי אנושי שנוצר בידי טוני סטארק/איירון מן. טצ'אלה ואיירון מן הביסו את קילמונגר, שחזר למצבו כשלד. כת הסוגדת למעשיו החייתה את קילמונגר פעם נוספת באמצעות מזבח ההחייאה, והוא המשיך בדרכיו ואף חבר לקלו נגד טצ'אלה ודרדוויל. לאחר הפיכה בוואקאנדה בהנהגת הכומר אצ'בה, שהסתיימה בהיעדרותו של טצ'אלה, סוכן ה-CIA אוורט קיי רוס החליף את טצ'אלה כמנהיג האומה. קילמונגר ניסה להשתלט על ואקאנדה באמצעות מיטוט הכלכלה הוואקאנדית, ולבסוף הביס את טצ'אלה בדו-קרב ולקח ממנו את תואר הפנתר השחור. בכך, למעשה, השתלט קילמונגר על ואקאנדה. לאחר שניסע לאכול מהצמח בצורת הלב, נפל קילמונגר לתרדמת היות שהצמח רעיל למי שדם משפחת המלוכה לא זורם לעורקיו. טצ'אלה ניצל את המצב, והשתלט על ואקאנדה בחזרה.

לאחר שקם מהתרדמת ונמלט מוואקאנדה, קילמונגר נראה מנסה לפתות את מחליפו הזמני של טצ'אלה קספר קול/טיגריס לבן להצטרף לצדו, ללא הצלחה. קילמונגר הצליח להשתלט על ניגנדה, אומה השכנה לוואקאנדה, וניהל משטר דיקטטורי. הוא חטף את אחותו של טצ'אלה, שורי, והכריז על פלישה לוואקאנדה. הוא הביס את טצ'אלה פעם נוספת, אך נהרג כאשר שבויתו לשעבר מוניקה רמבו עפה דרך חזהו. בניו ובנותיו של קילמונגר צפו בנעשה, והחליטו לנקום את מותו.

את דמותו של אריק קילמונגר מגלם בסרט הלייב אקשן "הפנתר השחור" השחקן מייקל בי. ג'ורדן.

בזיליקה

בזיליקה (מיוונית:βασιλικὴ στοά - בסיליקה סטואה), סטיו מלכותי. היא א. טיפוס מבנה וחלל שמקורו באדריכלות הרומית, שם שמשה כמבנה הציבור המשמעותי בעיר הרומית. ב. בראשית הנצרות אומצה הבזיליקה והתמסדה כמבנה הפולחן המרכזי של הדת החדשה. ג.בנצרות הקתולית המונח בזיליקה הוא חלק מההירארכיה הרשמית של חשיבות כנסיות שזכו לזכויות פולחניות מיוחדות מטעם האפיפיור, גם בלי קשר לסגנון האדריכלי. בנצרות הקתולית מוכרות ארבע בזיליקות הנקראות בכורות (basilica major) הממוקמות ברומא וכן, נכון לשנת 2017 1,757 "בזיליקות זוטרות" (basilica minor) ברחבי העולם.

בזיליקת פטרוס הקדוש

הבזיליקה האפיפריורית של פטרוס הקדוש (בלטינית: Basilica Sancti Petri), ידועה רשמית באיטלקית כ-Basilica Papale di San Pietro in Vaticano או בפשטות בזיליקת פטרוס הקדוש היא המבנה המרכזי של קריית הוותיקן. בזיליקת פטרוס הקדוש היא מבנה הדת הנוצרי הגדול בעולם, ויכול להכיל בתוכו עד כ-60,000 איש. היא ידועה כ"כנסיית האם" של הנצרות הקתולית ונחשבת לאחד האתרים הקדושים ביותר לנצרות. היא תוארה כ"בעלת מקום ייחודי בעולם הנוצרי" וגם כ"גדולה מכל כנסיות העולם הנוצרי". במסורת הקתולית, היא מקום קבורתו של פטרוס הקדוש, שהיה אחד משנים עשר השליחים של ישו ולפי המסורת גם הבישוף הראשון של רומא ולכן גם הראשון בשושלת האפיפיורית.

המסורת ומספר ראיות היסטוריות אומרות כי קברו של פטרוס הקדוש ממוקם ממש מתחת למזבח של הבזיליקה. מסיבה זו, רבים מהאפיפיורים נקברו בבזיליקת פטרוס הקדוש משחר התקופה הנוצרית.

בזיליקת פטרוס הקדושה היא אתר צליינות ידוע, בשל הפולחן הדתי המבוצע בה וכמו כן גם בשל ההקשרים שלה להיסטוריה הדתית הנוצרית. הקשרים לאפיפיוריות, לקונטרה-רפורמציה, וקשריה עם מספר אמנים ידועים, שהידוע שבהם הוא מיכלאנג'לו. כמבנה ארכיטקטוני, הבזיליקה ידועה כמבנה הגדול ביותר של תקופתה. בניגוד לאמונה הרווחת, הבזיליקה אינה קתדרלה, מאחר שאינה מקום מושבו של בישוף. מעמדה הכנסייתי המדויק הוא בזיליקה אפיפיורית.

בית המקדש

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ היה, על פי המקרא, מרכז הפולחן הדתי הקבוע של עם ישראל עד למאה הראשונה לספירה. הוא שכן בהר המוריה שבירושלים ושימש כמרכז להקרבת קורבנות, עליה לרגל ותפילה. בית המקדש היה מקום משכנו של ארון הברית, כפי שהיה המשכן לפניו. במקדש כיהנו הכהנים, כשלצדם סייעו הלויים, כאשר במרבית התקופה כיהנו בכהונה הגדולה צאצאי צדוק, הכהן הגדול בימי שלמה המלך. לצד הקרבת הקרבנות, פעל במקדש בית הדין הגדול (כינויו המאוחר: סנהדרין הגדולה), שישב בלשכת הגזית והורה הלכה לעם ישראל.בית המקדש הראשון נבנה, על פי המקרא, על ידי שלמה המלך על הר המוריה, בשנת 480 ליציאת מצרים. חז"ל תארכו זאת לשנת 2928 לבריאת העולם. במחקר נהוג לתארך את התקופה ל-930-970 לפנה"ס. על פי המסורת היהודית, בית המקדש הראשון נחרב על ידי נבוכדנאצר מלך בבל בשנת 3339 לבריאת העולם, ועל פי המחקר היה זה בשנת 586 לפנה"ס.

כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, נבנה בית המקדש השני על ידי עולי בבל ובראשם זרובבל בראשית שיבת ציון, בעקבות הצהרת כורש. המלך הורדוס (19 לפנה"ס) שיפץ והרחיב את המקדש באופן יסודי. בית המקדש השני נחרב בעקבות המרד הגדול של היהודים ברומאים, על ידי טיטוס, בנו של אספסיאנוס קיסר, בשנת 3830 לבריאת העולם, היינו שנת 70 לספירה.

בית המקדש הראשון

בית המקדש הראשון או מקדש שלמה היה מקדש, אשר נבנה בהר המוריה בירושלים על ידי שלמה המלך, לפי המקובל במחקר במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס, ועד לשנת 586 לפנה"ס לערך. על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית עמד משנת ב'תתקכ"ח עד שנת ג'של"ח, ‏(832 לפנה"ס - 422 לפנה"ס). נחרב בידי נבוכדנצר השני מלך בבל.

במות

במה היא אתר המיועד להקרבת קורבנות, מקום מוגבה בדרך כלל, הכולל מזבח. המושג משמש בתורה ככינוי לאתרי פולחן של עבודה זרה, אתרים שכללו גם פסל ומצבה. בשאר ספרי המקרא המושג מופיע גם בהקשר של אתרים מחוץ לבית המקדש ששימשו את עם ישראל להקרבת קורבנות לה'.

הקרבת הקורבנות בבמה הייתה מותרת על פי ההלכה בתקופות מסוימות, ולאחר שנבנה בית המקדש בירושלים נאסרה כליל. בזמן שהיו הבמות מותרות, יש להבדיל בין במת יחיד של אדם פרטי לבין במת ציבור או במה גדולה המשמשת את כלל הציבור. במקומות שונים בארץ התגלו שרידי במות המזוהות כבמות לעבודת ה'.

המערכה הגדולה

המערכה הגדולה הייתה מערכת האש המרכזית מבין שלוש מערכות האש שהיו דולקות על מזבח העולה (בנוסף למערכת הקטורת ומערכת התמיד). מערכה זו הייתה המרכזית מבין מערכות האש של מזבח העולה, משום שעליה נשרפו כל הקורבנות שהוקרבו בבית המקדש לאחר שחיטתם.

הקדש (הלכה)

הקדש בהלכה, הוא שמה של הרשות הציבורית המחזיקה בנכסים השייכים לבית המקדש. שימוש ברכוש ההקדש שלא למטרותיו, מוגדר כמעילה.

הר עיבל

הר עיבל (ערבית: جبل عيبال. נקרא גם جبل إسلامية - ג'בל אסלאמיה, או جبل الشمالي - ג'בל א-שמאלי - ההר הצפוני. בעברית מכונה גם 'הר הקללה' או 'הר הברית') הוא שמו של גוש הררי גדול מצפון לעיר שכם בגובה 940 מטר מעל פני הים. הר זה הוא הגבוה בהרי מרכז וצפון השומרון. מההר יש שליטה מלאה על העיר שכם. על פסגת ההר מתקן צבאי. גם בתקופת המנדט הבריטי היה מתקן צבאי דומה על ההר. פסגת ההר היא בשליטה ישראלית מלאה אך הדרך אליו עוברת באזור בו יש לישראל רק שליטה צבאית (אזור B). הדרך להר יוצאת מההתנחלות שבי שומרון ועוברת בשיפולי העיר שכם. אתר מזבח הר עיבל נמצא ליד שטח שבשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית (אזור A). עם זאת מתקיימים בהר ובאתר הארכאולוגי ביקורים, המתואמים עם כוחות הביטחון. באוקטובר 2014 נחנך שביל מסומן "סובב הר עיבל".

וטריס

וטריס (בלטינית: Veteris או Vheteris) או ויטיריס (Vitiris) הוא אל מהמיתולוגיה הקלטית שפולחנו היה נפוץ בבריטניה בתקופת הרומית בקרב החיילים של הליגיונות הרומיים ששהו בבריטניה.

וטריס היה אל מקומי (בדומה לאל מוגונס) ולא זוהה עם אל מהמיתולוגיה הרומית.

מרכזי פולחן ומזבחות לוטריס התגלו ברחבי בריטניה, בעיקר בנית'רבי, וכן בסמוך לחומת הדריאנוס.

על מזבח מקארוורן התגלה תגליפים של חזיר בר ונחש המסמלים כנראה את היות האל אל ציד ומלחמה או אל רפואה.

יום הכיפורים בבית המקדש

ביום הכיפורים בבית המקדש נערך טקס דתי רב-רושם, בו הדמות המרכזית הייתה הכהן הגדול, שנכנס בפעם היחידה בשנה לקודש הקדשים. עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים היא העבודה החשובה ביותר שנעשית בבית המקדש במהלך השנה, ותכליתה לכפר על חטאיו וטומאתו של עם ישראל ולטהר את המקדש מחטאי עם ישראל. יום זה הוא הפעם היחידה בשנה שבה מותרת הכניסה לקודש הקודשים, וזאת אך ורק לכהן הגדול. עבודות היום צריכות להתבצע על ידי הכהן הגדול לפי סדר מוגדר, ובמקרה של סטייה מהסדר המדוקדק הקבוע בהלכה, חלק גדול מהעבודות היו נפסלות.

מזבח (קבוצת כוכבים)

מזבח הוא קבוצת כוכבים קטנה בשמי הדרום הממוקמת בין הקבוצות עקרב ומשולש דרומי באזור של שביל החלב שעשיר בצבירי כוכבים. הקבוצה הייתה אחת מ-48 הקבוצות המקוריות של תלמי והיא נחשבת לקבוצה הדרומית ביותר מביניהן.

מזבח הזהב

לפי המתואר בתנ"ך, מִזְבֵּחַ הַזָּהָב, הנקרא גם מזבח הקטורת וגם המזבח הפנימי (להבדילו מהמזבח שהיה מחוץ להיכל), היה אחד מכלי השרת במשכן ובבית המקדש. הוא היה מוצב בתוך ההיכל (אבל לא בתוך קודש הקודשים). מיקומו היה במרכז בין המנורה לבין שולחן לחם הפנים ומשוך מעט כלפי הפתח. על מזבח הזהב היו הכהנים מקטירים את הקטורת בכל יום פעמיים - בבוקר ובין הערביים.

מזבח הנחושת

מִזְבֵּחַ הַנְּחוֹשֶׁת הוא שמו הראשון של מזבח העולה, אחד הכלים המרכזיים של הפולחן היהודי במשכן שהקים משה במדבר. המזבח שימש בעיקר ככלי עליו הוזה דם הקרבנות, וכן הוקטרו חלק מהמנחות מן הצומח והנסכים (יין או מים) והועלו באש חלקי הקרבנות שזה היה יעודם.

מזבח העולה

מזבח העולה (מכונה גם מזבח החיצון או בפשטות המזבח; בתקופת המשכן כונה גם מזבח הנחושת ומזבח אדמה) היה אחד מכלי-הקודש המרכזיים בפולחן העברי, בתחילה במשכן ולאחר מכן בבית המקדש הראשון והשני. מזבח העולה נקרא גם "מזבח החיצון" כיון שהוא עמד בעזרה מחוץ להיכל בבית המקדש. השם מזבח העולה בא להבדיל בין המזבח העומד בעזרה, ועליו מקריבים קרבנות, ובין מזבח הקטורת, הקטן יותר, שעמד בהיכל, ושימש להקטרת קטורת.

מזבח הר עיבל

מזבח הר עיבל (או מזבח יהושע) הוא אתר ארכאולוגי השוכן על השלוחה הצפונית-מזרחית של הר עיבל, שלוחת אל-בורנאט (בגובה 785 מטר מעל פני הים), במדרגה השלישית של ההר, מהפסגה ומטה (הפסגה היא בגובה כ-940 מטר מעל פני הים). האתר נחפר במהלך סקר הר מנשה בין השנים 1982 - 1989 על ידי משלחת בניהולו של פרופ' אדם זרטל, שתיארך את האתר לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס וזיהה אותו עם המזבח המתואר בספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים א'-י', ובספר יהושע, פרק ח' כחלק מרכזי ממעמד הברכה והקללה, ולכן קרא לו 'מזבח יהושע'.

מקדש השמיים

מקדש השמיים (סינית מסורתית: 天壇, בפין-יין: Tiāntán - "טְייֵנְטָאן", מילולית "מזבח השמיים") הוא אתר נרחב של גנים, חורש נטוע ומכלול מבנים בחלק הדרום-מזרחי של מרכז בייג'ינג. המקום שימש החל מהמאה ה-15 מרכז פולחן דאואיסטי לקיסרי סין משושלות מינג וצ'ינג, שנהגו להתפלל במקום פעמיים בשנה בבקשה לשפע יבולים. בניית המבנים במכלול החלה בשנת 1406 והסתיימה ב-1420. מאז עבר האתר במהלך השנים שינויים ושיפוצים, ונעשה בו שימוש רצוף עד 1911, כששושלת צ'ינג נפלה. האתר הוכרז בשנת 1998 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

קטורת הסמים

קטורת הסמים היא הקטרת של תערובת בשמים שנצטוו עליה הכהנים בתורה בספר שמות, פרק ל' להקטיר ממנה פעמיים בכל יום, פעם אחת בבוקר, ופעם נוספת בין הערביים. ההקטרה הייתה נעשית בהיכל בית המקדש על גבי מזבח הזהב.

כמו כן, הכהן הגדול היה מקטיר קטורת פעם אחת בשנה ביום הכיפורים בקדש הקדשים.

הקטורת הצטיינה בריחה החזק. חז"ל אף מספרים ש"עיזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת" ושכלות בירושלים לא היו צריכות לצאת מבושמות בשל ריחה החזק של הקטורת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.