מו דזה

מו דזְהסינית: 墨子, בפין-יין Mòzǐ; במקור מו דִי, בסינית: 墨翟) היה פילוסוף חשוב שהגה בתקופת המדינות הלוחמות בסין הקדומה. הוא הטיף לאהבה אוניברסלית ולשוויון, ובכך קרא תיגר על משנתו של קונפוציוס שרווחה באותה התקופה.

מו דזה
墨子
פטירה בערך 391 לפנה"ס
זרם מוהיזם
תחומי עניין פילוסופיה, מדע המדינה, אתיקה

חייו

קורות חייו של מו דזה אינם ברורים. כיום מקובל לחשוב שפעל בין שלהי מאה ה-5 לראשית המאה ה-4 לפנה"ס, לפני הופעתו של מנציוס. דבר זה מציב את מו דזה בראשיתה של תקופת המדינות הלוחמות (403-221 לפנה"ס). מספר מקורות מוקדמים מעידים, כי בדומה לקונפוציוס, מו דזה נולד במדינת לוּ ובשלב מסוים בחייו שימש שר במדינת סוֹנג. על פי המסורת, מו דזה התחנך על ברכיהם של מורים קונפוציאניים, אך מרד בתורתם בשלב מאוחר יותר. שוב בדומה לקונפוציוס, מו דזה עבר ממדינה למדינה והציג את רעיונותיו לשליטים השונים, בתקווה שיאמצו את דרכו ויגייסו אותו לשורותיהם.

תורתו - המוהיזם

אידאולוגיה

האסכולה שפיתח מו דזה, הנקראת גם מוהיזם, שיחקה תפקיד חשוב והייתה לאחת מארבע האסכולות המרכזיות של אותה התקופה. לצד הקונפוציאניים, היו המוהיסטים אחד משני הזרמים העיקריים והמשפיעים ביותר בתקופת המדינות הלוחמות. אף על פי שעקרונות משנתו מופיעים בספר הנקרא "מו דזה", סביר להניח שהספר לא חובר על ידי מו דזה עצמו אלא על ידי תלמידיו.

מו דזה היה הפילוסוף הסיני הראשון שהתנגד למשנה הקונפוציאנית. מן הנודעים ביותר בעקרונות להם הטיף מו דזה הוא "אהבה אוניברסלית" (בפין-יין: jiān ài, בסינית: 兼爱), הקורא לאהבה שאיננה מבחינה בין האני לאחר, הקרוב לרחוק, הזר ובן המשפחה. תפיסה זאת עומדת בניגוד מוחלט לזאת הקונפוציאנית, הדורשת מתן כבוד במסגרת חברתית ומשפחתית היררכית. מו דזה קרא לשליט ולנתין, לאב ולבנו לבסס את מערכת היחסים שלהם על תשתית של אהבה הדדית לא אנוכית, מכיוון ש"האוהב את הזולת כמו אוהב את גופו שלו". לדבריו, "כאשר בני האדם לא אוהבים איש את רעהו, מן המוכרח שילסטמו זה את זה, כאשר השליט והשר לא אוהבים זה את זה, לא תמצא נאמנות, כאשר אב ובנו לא אוהבים זה את זה, לא יתקיים כיבוד הורים ומורים". מו דזה ממשיך ומונה את היחסים ההיררכיים השונים, להם הוא מציע תשתית רעיונית ומוסרית חדשה.

על פי השקפת עולמו, לא קיים גורל קבוע לאדם (בפין-יין: míng, בסינית: 命), אלא האינדיבידואל עצמאי לבחור ולעצב את חייו ועתידו. לדידו, האסונות הנופלים על האדם אינם תוצאה של גורל שנקבע מראש.

יחסו לשמיים

מו דזה החזיק בדעה הרואה בשמיים (בפין-יין: tiān, בסינית: 天) כוח היכול להעניש את הסוררים ולגמול לעושי הטוב. לעל-טבעי חשיבות רבה במשנתו, אשר רואה ב"רצון השמיים" (בפין-יין: tiān zhi, בסינית: 天志) מרכיב מהותי. ה"שמיים" מתוארים כאישיות על-אנושית המענישה את הרשעים וגומלת לעושי הטוב. כוח זה הוא גם אמת המידה של המוסרי והנכון. הבנה זאת שונה מזאת בה החזיקו הקונפוציאניים, שראו ב"שמיים" כוח מוסרי מסתורי ועלום, שאינו מתערב בחיי בני האדם. לצד "השמיים", סבר מו דזה שקיימים גם שדים (gui, בסינית: 鬼) ורוחות (shen, בסינית: 神). כוחות אלו יכולים להיטיב ולברך, אך גם לזעוף ולהעניש את הסוררים.

פוליטיקה וממשל

תורתו של מו דזה ביקשה להציע מזור לחוסר היציבות הפוליטית ושפיכות הדמים של תקופתו. הוא סבר שהסיבה לכך היא חוסר באהבה הדדית, ודגל בעיקרון אותו כינה "אי התקפה" (Feigong, בסינית: 非攻). הוא גינה תוקפנות צבאית, וראה בה צעד בלתי מוסרי וגם בלתי משתלם לשני הצדדים.

מו דזה קרא להקמת מערכת שלטון המבוססת על מריטוקרטיה, המכונה על ידו "העלאת המוכשרים" (Shangxian, בסינית: 尚贤). להשקפתו, מנהיגי המדינה, בהם גם הקיסר, צריכים להיבחר על סמך יכולותיהם וכישרונם, ולא על סמך ייחוס משפחתי.

מו דזה הטיף לממשל הנוהג בחסכנות ובצנעה (Jieyong, בסינית: 节用). מותרות שאין בהם צורך ממשי - מגונים הם. בנוסף, הוא קורא לחסכון בקיום טקסי הלוויה (Jiezang, בסינית: 节葬) ורואה בשלילה גם את המוזיקה המבוצעת בחצרות האריסטוקרטיה (Feiyue, בסינית: 非乐). בכך תוקף הוא נוהגים שהיו יקרים לליבם של הקונפוציאניים, שראו בקיום טקסים ארוכים ומדוקדקים כלי חשוב לשמירה על סדר חברתי הרמוני.

תרומת המוהיזם למדע

רעיונותיהם של המוהיסטים השפיעו עמוקות על הגותם של הפילוסופים בני אותה התקופה ובמאות שאחריה. בין המאה ה-3 וה-4 לפנה"ס, כתבו מוהיסטים את הטקסטים הקיימים הקדומים ביותר בנושאי לוגיקה, גאומטריה, אופטיקה ומכניקה. הלוגיקה המוהיסטית השפיעה על טכניקת הטיעון של ראשוני ההוגים הסינים, בעוד ששאיפותיהם לשלטון מריטוקרטי וטובת הציבור עזרו לעצב את הפוליטיקה הפילוסופית והמדיניות של שושלות צ'ין והאן.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Fraser, Chris (2002). "Mohism". The Stanford Encyclopedia of Philosophy
  • Patricia Buckley Ebrey, Anne Walthall, James B. Palais: East Asia: A Cultural, Social, and Political History. Boston: Houghton-Mifflin Company, 2006. ISBN 0618133860

קישורים חיצוניים

אפוסטריורי

אפוסטריורי או א-פוסטריורי (לטינית: a posteriori, שפירושו: "מתוך מה שבא אחר-כך") הוא מונח בלוגיקה או בפילוסופיה שבא להניח טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות לעין אל הסיבות הלא-ידועות, כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו. לעומתו, טיעון א-פריורי הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות.

ישנן עובדות רבות שאנחנו יודעים דרך החושים שלנו, כגון: דברים נופלים כלפי מטה ולא מעלה, או: שמן לא מתערבב עם מים. אלו אמיתות שאנחנו יודעים אותן מניסיון הרבה לפני שיש באפשרותנו להסבירן. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (כוח הכבידה או הקוטביות של מולקולות השמן), ידיעותינו יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

אפריורי

אַפְּרִיּוֹרִי (מלטינית: a priori, "מן הקודם" או "לפני הניסיון") הוא מונח בפילוסופיה ובלוגיקה. בצורה מופשטת ניתן לומר כי המונח א-פריורי, הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות, וגם מתייחס למושגים או תפישות שאינם תלויים בחוויות-חושים, מהתבוננות או ניסיון.

וזאת בניגוד למושגים אפוסטריוריים (מתוך מה שבא אחר-כך), שהוא טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות (כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו אל הסיבות) אל העין אל הסיבות הלא-ידועות. למשל דברים הנופלים כלפי מטה ולא כלפי מעלה, או: שמן אשר לא מתערבב עם מים. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (הסברים כמו 'כוח הכבידה' או 'הקוטביות של מולקולות השמן'), ידיעותינו אודותיהן יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

ידע אפריורי נחשב ידע פרופוזיציונלי במובן זה שהוא נרכש לפני ניסיון כלשהו.

דוגמה למשפטים אפריורים הם משפטים המובנים מעצמם כגון "שני גדלים השווים לגודל שלישי שווים ביניהם", או הוכחות מתמטיות שאינן נזקקות לניסיון אלא מוכרחות מתוך עצמן.

פילוסופים רבים סבורים שלא תיתכן ידיעה אפריורית, בעיקר בתחום השאלות התאולוגיות. על פי הפוזיטיביזם הלוגי, הצהרות שתהיינה נכונות א-פריורית תהיינה תמיד טאוטולוגיות. קנט טען כי ידע אפריורי קיים בצורת התנאים הנחוצים להתנסות כלשהי, כגון המושגים סיבתיות, חלל וזמן. הניסיונות להגדיר בבהירות או להסביר ידיעה א-פריורית מהי מהווים חלק מזרם מרכזי בתורת ההכרה (אפיסטמולוגיה). לאור העובדה שההגדרות והשימושים של המונח עוותו לאורך השנים ועל כן משתנים על פני תחומי-דעת שונים, יהיה זה קשה לספק הגדרה אוניברסלית בעבורו.

לעיתים, כלכלנים עושים שימוש במונח א-פריורי כדי לתאר צעד בטיעון שאמיתותו יכולה להתקבל כמוכיחה את עצמה.

למשל, עמנואל קאנט קרא למרחב הפיזי (המרחב שבו אנו חיים) גאומטריה אבסולוטית (מוחלטת). הוא טען שהיא הגאומטריה היחידה הא-פריורית. על פי תורת היחסות אנו חיים במרחב-זמן, מרחב לא אוקלידי ולא גאומטריה אבסולוטית.

דיאלקטיקה

דיאלקטיקה (מיוונית: διαλεκτική - אומנות השיחה, הדיון או הוויכוח) היא מונח פילוסופי מערבי המשמש לתיאור שיטות שונות להשגת האמת או לתיאור תנועת ההתפתחות בעולם הרוח או החומר, או שניהם יחד. השימוש הנפוץ ביותר במילה דיאלקטיקה הוא כהתפתחות מתוך קונפליקט.

האסכולה האלאטית

האסכולה האלאטית היא אסכולה בפילוסופיה הקדם-סוקרטית התופסת את המציאות כמהות אחת, קבועה, בלתי מונעת ובלתי משתנה. היא טוענת שמה שנתפס בעינינו כשינוי, אינו אלא אשליה. בפועל, המציאות קבועה ובלתי משתנה.

פרמנידס וזנון נמנים על אסכולה זו. הם נולדו ופעלו בעיר אליאה שמצויה בדרום איטליה ועל שמה הם קרויים. גם מליסוס איש סאמוס היה ממפתחי הפילוסופיה.

הוליזם

הוליזם (מיוונית: όλος; שלם, כולל) הוא הרעיון שתכונות מערכת לא יכולות להיקבע או להיות מוסברות אלא רק על ידי סך כל המרכיבים שלה. המילה, יחד עם התואר הוליסטי, נטבעו על ידי יאן סמאטס בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20. במילון אוקספורד, סמאטס מגדיר את ההוליזם כ"נטייה בטבע ליצור שלם שהוא גדול מסכום חלקיו על ידי אבולוציה יצירתית".

הוליזם מוגדר לעיתים כהיפוכו של הרדוקציוניזם, למרות שתומכי הרדוקציוניזם המדעי טוענים כי מוטב להתייחס אליו כאל היפוכו של הרדוקציוניזם התאוותני. אפשר להנגיד אותו גם עם אטומיזם. כמה מבקרים טוענים שהוליזם הוא ניסיון למיזוג בין רעיון הבריאתנות לבין רעיון האבולוציה.

השטח של חשיבת מערכתית התפתח בשנים האחרונות כדי להתמודד עם מספר גדול של נושאים תוך שימוש במושגים הוליסטיים.

הנחה (לוגיקה)

הנחה בתורת ההגיון היא שם כולל לכל הטענות בהיסק שאינן מסקנתו.

בהיסק תקף המסקנה מקיימת יחס של נביעה מן ההנחות: כלומר המסקנה נגזרת מן ההנחות. בהיסק מבוסס המסקנה היא אמיתית משום שההנחות אמיתיות. אך, בניגוד לסברה נפוצה בין הדיוטות, אין כל הכרח שההנחות יהיו אמיתיות על מנת שההיסק יהיה תקף.

בפרט, כל היסק שבין הנחותיו יש סתירה, הוא היסק תקף. עובדה זו מנוצלת היטב בהוכחות בדרך השלילה המבוססות במכוון ובמודע על קיומה של סתירה בהנחות, כלומר על אי אמיתותן. למשל, ההוכחה שאין מספר ראשוני גדול ביותר מבוססת על ההנחה (המתגלית בסוף ההוכחה כשקרית) שיש מספר ראשוני גדול ביותר, ההוכחה שאין לשתיים שורש ראציונאלי מבוססת על ההנחה (המתגלית בסוף ההוכחה כשקרית) שיש לשתיים שורש ראציונאלי וכדומה.

חוק הזהות

חוק הזהות הוא חוק בסיסי בלוגיקה ובמטפיזיקה הקובע כי כל עצם זהה לעצמו (בכתיב של תחשיב הפרדיקטים: a=a ובצורה פחות פורמלית: א' היא א').

החוק מיוחס לעיתים קרובות לאריסטו, אף כי אריסטו אינו מנסח אותו כעקרון לוגי נפרד. בספרו מטפיזיקה, ספר 7, פרק 17, אריסטו דן במובנות מאליה של הטענה שכל דבר הוא עצמו, אולם אינו מנסח את העקרון כזהות פורמלית. בקרב המטפיזיקאים של ראשית העת החדשה, ובעיקר בעקבות לייבניץ כבר היה השימוש בחוק הזהות נפוץ.

החוק קשור לשאלות היסודיות ביותר באשר לזהותו של כל עצם. לבירור זהות יש לענות על שתי שאלות:

מהן התכונות הבסיסיות וההכרחיות ביותר, אשר הופכות את אותו העצם למה שהוא?

מהן התכונות אשר נשמרות גם במהלך שינוי שעובר העצם?

יום הפילוסופיה העולמי

יום הפילוסופיה העולמי (באנגלית: World Philosophy Day) הוא מועד בינלאומי המצוין מדי שנה ביום חמישי השלישי של חודש נובמבר.

כשל נטורליסטי

'כשל נטורליסטי' הוא מונח שנטבע על ידי הפילוסוף ג.א. מור בספרו "פרינקיפיה אתיקה" (עקרונות האתיקה) משנת 1903. המונח מתייחס לכשל הטמון בהגדרת המונח "טוב" באמצעות התכונות שלו. לעיתים קרובות מבולבל המושג "כשל נטורליסטי" עם מושג דומה - "בעיית הראוי-מצוי".

לאו דזה

לָאוֹ דְזְה (בסינית: 老子, "החכם לָאוֹ"), אבי תורת הדאואיזם ומגדולי הפילוסופים הסינים. על פי המסורת הסינית חי במאה השישית לפנה"ס. חיבורו, הדאו דה ג'ינג, הוא החיבור הראשון והחשוב ביותר של הזרם הדאואיסטי, שהוא אחת משלוש הדתות הגדולות בסין.

תורתו של לאו דזה תרמה רבות לעיצוב התרבויות הסיניות הקדומות בפרט, ותרבויות המזרח הרחוק בכלל.

מונאדה (לייבניץ)

מונאדה היא אובייקט פילוסופי שתיאר הפילוסוף גוטפריד וילהלם לייבניץ.

לפי לייבניץ, לכל אובייקט ישנה מונאדה העומדת בעבורו ושנושאת את כל האינפורמציה לגביו. אותו אובייקט אשר בעבורו עומדת המונאדה הוא "אובייקט אינטנציונאלי" של המונאדה. המונאדות הן נשאי אינפורמציה, כשהאובייקט אותו מייצגת המונאדה הוא "מצב אינפורמטיבי" של המונאדה. המונאדות הן דברים פשוטים שאינם ניתנים לפירוק מכל סוג שהוא.

בעיה העולה מתאוריית המונאדות של לייבניץ היא כיצד נוצרות וכלות מונאדות. נניח לדוגמה שיש קיר הבנוי מלבנים, ודאי המונאדה שתישא את האינפורמציה בעבורו תהיה מונאדה של "קיר עשוי מלבנים", אך אם נשבור את הקיר ונקבל ערימה של לבנים, מה יהיה אז? מה תהיה המונאדה במצב כזה?

אין תמימות דעים לגבי תשובתו של לייבניץ במקרה כזה, אך הועלו מספר סברות לגבי האופציות בהן היה עשוי לבחור:

מונאדת קיר הלבנים "התחלפה" במונאדה של "ערימת לבנים". בעצם ישנה טרנספורמציה: האינפורמציה הקודמת שנשאה המונאדה הוחלפה.

ניתן להקשות על לייבניץ ולשאול מה יהיה במקרה בו נפזר את הבלוקים כך שלא יהוו עוד ערימה, מה אז? ייתכן, שלייבניץ היה משיב, כי מונאדת קיר הלבנים הפכה למונאדה של אחד הבלוקים.למונאדות אין חלונות, אין קשר סיבתי ביניהן; הן כמו איים, האל הוא המסנכרן בין המונאדות בהרמוניה מושלמת.

מוניזם

מוניזם (ביוונית: μόνος (מונוס) - יחיד) היא השקפה פילוסופית הטוענת שמאחורי ריבוי הדברים שסביבנו מסתתר עיקרון אחד: גורם יחיד בלתי משתנה ובלתי ניתן לחלוקה שאחראי למופעים השונים שבטבע ומסביר אותם. תפיסה זו עומדת בניגוד לדואליזם ולפלורליזם שמניחים שבבסיס ההוויה מצוי ניגוד וריבוי. בתאולוגיה משמעות המוניזם הוא אמונה באל אחד.

אבי תפיסה זו בפילוסופיה הקדם-סוקרטית הוא תאלס אשר גרס ש"הכל מים". התפיסה המוניסטית השתכללה במשנתו של פרמנידס. הפער בין הפילוסופיה המוניסטית של פרמנידס לבין תפיסת הריבוי והשינוי שייצג הרקליטוס יושב במידת מה על ידי רעיון האידאות של אפלטון שאפשר הבנה של קיום הריבוי לצד קיומה של אחדות.

מחשבה מדינית

מחשבה מדינית או פילוסופיה פוליטית הוא העיסוק הפילוסופי בענייני המדינה, הפוליטיקה והחברה וביחסי הגומלין בין המערכות הללו. הוגים בתחום זה מעלים לדיון שאלות ערכיות שעוסקות בטיב המדינה הרצויה, ובודקים כיצד המציאות הפוליטית הקיימת חופפת להגדרתם. השאלות ותחומי הדיון שהוגים מציגים מקורם ברצון להבין את עצם החיים המשותפים של בני אדם בסביבה אחת. חלק מהעניינים עוסקים בחיי היומיום, ומהם עולות שאלות נוספות וכבדות משקל העוסקות בעניינים עקרוניים, כגון: מדוע האדם יצר את המדינה?

הגדרת ה"פילוסופיה המדינית" ותיחומה אינה קבועה. התחום משיק לכמה תחומים אחרים, והגות של פילוסופים במחשבה מדינית נלמדת הן בחוגים לפילוסופיה, הן בחוגים למדע המדינה, והן בחוגים אחרים כמו כלכלה או סוציולוגיה.

מטאפיזיקה

מֵטָאפִיזִיקָה (מיוונית: μετά (מֵטַא) "מעבר", φυσικά "פיזיקה", "אודות הטבע") היא ענף של הפילוסופיה העוסק בהסבר טבעם של המציאות, הקשר בין חומר לנפש, בין חומר לתכונה ובין מחשבה למציאות. מקור המונח בספרו של אריסטו, שנקרא "מטאפיזיקה" משום שבסידור המסורתי של כתביו היא הופיעה לאחר ספרו ה"פיזיקה".

אך במשך הדורות קיבל המושג משמעות יותר מילולית- פיזיס משמעותו טבע; לכן מטאפיזיקה עוסקת בדברים אשר הם מעבר לטבע או לעולם הגשמי. התפיסה בפילוסופיה מודרנית מתבססת על שימוש זה.

ערך (אתיקה)

באתיקה, המונח ערך מתייחס למדד של הערכת טיבו המוסרי של מעשה מסוים. תחום הידע העוסק בערכים נקרא "תורת הערך", או "אקסיולוגיה" .

עשרת הכבלים

עשרת הכבלים בבודהיזם הם אלו הכובלים את בני האדם שטרם חוו הארה.

מי שהצליח לנתק את שלושת הכבלים הראשונים מתחיל את המסע לנירוואנה, ואילו זה שהצליח לנתק את כל עשרת הכבלים הופך לבודהה שפירושו מואר.

התמקדות ב"עצמי" - אמונה בזהות אישית

ספק - בעיקר בבודהה ובתורתו. יש להדגיש כי הבודהיזם אינו דוגמטי, ולכן אינו דורש ציות עיוור או אוסר על שאילת שאלות.

היצמדות לטקסים ולפולחנים - אמנם הבודהיזם כמו כל פילוסופיה מוסרית דורש ערכי מוסר גבוהים, אולם אינו דורש אותם כציות עיוור אלא כתוצאה של מודעות והבנה. בנוסף, הבודהיזם לא דורש היצמדות לטקסי דת (אם כי אינו שולל אותם).

השתוקקות חושית / תשוקה חושנית (אחד מהיבטי הטנהא), זו המצוירת במרכז גלגל החיים

שנאה, זדון, רצון-להרע

תאווה חומרנית (אחד מהיבטי הטנהא )

תאווה לקיום חסר הצורה (אחד מהיבטי הטנהא הייחודי למודטים)

גאווה

חוסר שקט

בורות (בערות)

פוזיטיביזם

פוזיטיביזם - מגמה מחשבתית הסוברת כי הטבע כולו פתוח לחקירה אובייקטיבית מלאה של האדם באמצעות המדע. לפי הפוזיטיבסטים, חקירה פוזיטיביסטית מתבססת על מה שנראה בעין, על מה שניתן להוכיחו באופן ברור וודאי. הנתונים הפוזיטביסטים נגישים לאדם באמצעות החושים, כלומר המדע עוסק אך ורק במה שהאדם יכול לקלוט בחושיו. וזאת בניגוד לתפיסות מטפיזיות או תאולוגיות, המניחות הנחות שאותן אי אפשר להוכיח בכלים מדעיים.

על פי הפוזיטביסטים החוקר חייב להיות נייטרלי, חופשי מדעה קדומה, ואסור לו להיות מעורב באופן אישי במחקר. אסור שהאישיות תשפיע על תוצאות המחקר.

פילוסוף

פילוסוף הוא אדם העוסק בפילוסופיה. הפילוסוף שואל שאלות כגון מהו מבנה העולם, האם קיים אלוהים ומהי הנפש האנושית. הוא דן בשאלות רבות ובהן מוסריות, קיומיות ומדעיות.

רלטיביזם

רֵלָטִיבִיזם (Relativism; מלשון 'relative', "יחסי") היא תפיסה הגורסת כי לנקודת מבט אין תוקף או אמת מוחלטת, אלא ערך יחסי בלבד הנקבע על-פי הבדלים בתפיסה ובשיקול דעת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.