מושא

בתחביר, המושא הוא השלמה מוצרכת לנשוא פועלי, והוא מתקשר לפועל כהשלמה מוצרכת, כלומר, הפועל "זקוק" לה. ההשלמה חייבת לבוא אחרי מילת יחס אחת או יותר המצטרפות לפועל והיא חלק מילוני של הפועל, לדוגמה: "הבחין ב", "האמין ל", "השלים עם", "אכל את".

את מילת היחס המוצרכת לא ניתן להמיר במילות יחס אחרות וכל המוצרך אינו ניתן להמרה בתוארי הפועל.

המושא מצטרף לנשוא פועלי, כלומר, ניתן לומר: "אכל תפוח" ולא "יוסי תפוח". ישנם פעלים המצריכים אחריהם מושא אחד או יותר (למשל "יוסי הודה לחברו על המעשה").

סוגי מושאים

בעברית קיימת הבחנה בין שני סוגי מושאים: מושא ישיר ומושא עקיף.

מושא ישיר

מושא ישיר הוא מושא המצטרף לנשוא בצורה ישירה, למשל: "יוסי אכל תפוח", כאשר המילה "תפוח" היא המושא, או באמצעות המילית "את". דוגמאות: "יוסי בנה בית", "יוסי בנה את הבית".

למעשה, כל תפקידה של המילה "את" בשפה העברית הוא ציונו של מושא ישיר מיודע.

מושא עקיף

מושא עקיף הוא מושא המצטרף לנשוא באמצעות מילת יחס המוצרכת לפועל, כלומר מילת היחס היחידה שיכולה לבוא עם פועל זה, או כזו שמשפיעה על משמעותו. דוגמאות: "יוסי הודה לחברו", "יוסי הודה במעשה".

מושא כולל

מספר מילים, הממלאות תפקיד של מושא, וניתן להחליפן אחת בשנייה, נקראות מושא כולל (למשל "יוסי קנה עפרונות, עטים ומחברות").

ראו גם

אהבה

אהבה היא קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה או אחדות עמוקה כלפי ישות כלשהי: אדם, בעל-חיים, חפץ ואף רעיון.

אהבה מאופיינת בחיבה, חיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ובקשת טובתו. האהבה יכולה גם להתבטא בצורה רכושנית ולפעמים אף אובססיבית כלפי הנאהב. אהבה לרוב אינה כפופה לרצונו של האוהב. כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות גם מכאיבה ולא נעימה. טרגדיות רבות עוסקות באהבות בלתי ממומשות ותוצאותיהן.

אספנות

אספנות היא סוג של תחביב או עיסוק פנאי בו האספן עוסק באגירת פריטים שונים, בדרך כלל תוך התמקדות בתחום ואף בתת-תחום מסוים.

תחומי אספנות נפוצים: איסוף בולים, איסוף מטבעות, איסוף שטרות, איסוף כלי רכב, איסוף מיניאטורות, כרטיסי חיוג, עטים, עתיקות, איסוף כלי נשק, איסוף יצירות אמנות, איסוף ספרים, איסוף בעלי חיים נדירים, איסוף קונכיות, איסוף מוזיקה, איסוף חתימות, סמלים וסיכות.

גם צעצועים הם מושא לאספנות. אספני צעצועים מתמקדים לרוב במותג, כגון "ברבי" או מתקני סוכריות פז, או בנושא כגון דגמי רכבות או מיניאטורות דינוזאורים.

איסוף מתבצע לשם מחקר או הפקת רווח או למטרות הנאה ובידור.

פריטי אספנות יכולים להיות רבי ערך או חסרי ערך, ולעיתים מדובר בפרטים עתיקי יומין. לעיתים אוספים אספנים עצמים שנכחו או לקחו חלק באירועים היסטוריים חשובים. כאשר מדובר באוספים של פריטים נדירים, כגון כלי נשק היסטוריים או פרטי לבוש של ידוענים, עשויים אלו להימכר מכירות פומביות בסכומי עתק.

סוג נוסף של אספנות הוא איסוף מזכרות ממקומות ביקור או צילום תמונות, למשל תמונות כלי רכב או צילום כלי טיס על ידי ספוטרים. גם בצילום טבע יכולה להיות מעין אספנות כאשר הצלם מנסה לצלם כמה שיותר מינים של בעלי חיים ופרחים, ובפרט מינים נדירים (כגון נמר השלג או בישראל שושן צחור).

בוז

בוז הוא יחס המערב רגשות כעס וגועל, וכולל ייחוס ערך שלילי של אדם לעצמו או לזולת. בוז יכול אך לא חייב להיות מובע באופן מילולי או התנהגותי. מילים קרובות הן זלזול, לעג, לגלוג, עלבון, והשפלה.

בוז עשוי להופיע בכל מצב של אי שביעות רצון; הוא יכול להיות קשור לרגשי נחיתות, דעות קדומות, לחוויה של פגיעה, ולתפיסות שליליות קודמות כלפי מושא הבוז. לעיתים עלול הבוז להקצין ולהתבטא באופן תוקפני ואלים.

למרות שבוז כולל במידה רבה חשיבה, חוקרים רבים מתייחסים לבוז כאל רגש, ואף רגש אוניברסלי.

בטי רוס

אליזבת' "בטי" רוס-באנר (באנגלית: Elizabeth "Betty" Ross) היא דמות בדיונית המופיעה בחוברות הקומיקס הענק הירוק ביקום מארוול קומיקס. דמותה הופיעה לראשונה בחוברת The Incredible Hulk #1 ממאי 1962 ונוצרה על ידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי.

רוס היא מושא אהבתו ולאחר מכן אשתו של ברוס באנר. היא בתו היחידה של גנרל ת'נדרבולט רוס. במהלך קשת הסיפור "נפילת הענקים" משנת 2010, בטי רוס עוברת תהליך שינוי צורה בדומה לזה שעבר אביה, והופכת לענקית האדומה (באנגלית: Red She-Hulk). באנר כ"דוק גרין" איתר את בטי, וביטל את כוחותיה.

את דמותה של בטי רוס גילמו בסרטי הלייב אקשן "הענק" ו"הענק הירוק" השחקניות ג'ניפר קונלי וליב טיילר, בהתאמה.

ביקורת

ביקורת היא שיפוט, הערכה, חוות דעת או ניתוח של דבר כלשהו. ביקורת יכולה להיות מופנה כלפי אדם, כלפי מעשיו או דעותיו של אדם, כלפי קבוצה או ארגון, כלפי תופעה חברתית, כגון שיח מסוים או אופנה, כלפי אוסף של תופעות ופרקטיקות, כגון ביקורת על הדת, כלפי רעיונות, או כלפי תוצר כלשהו, כגון יצירת אומנות או אדריכלות. בשפה העברית, המילה ביקורת מתייחסת לעיתים גם להליכי פיקוח ובקרה שוטפת שתכליתם הערכה של מושא הביקורת לאור חוקים או תקנים מקובלים, כפי שמשתמע למשל מחוק יסוד: מבקר המדינה ומהמושגים ביקורת חשבונאית וביקורת שיפוטית. כמו כן, בשפה העברית, כמו בגרמנית וצרפתית, המילה מתייחסת הן לניתוח והערכה מוסדרים של מושג, תאוריה או מבנה חברתי (באנגלית: critique), כגון שלושת ספרי הביקורת של עמנואל קאנט ותחום התאוריה הביקורתית בפילוסופיה, והן להערכה פשוטה יותר של מושא הביקורת (באנגלית: criticism). ביקורת יכולה להיות פעולה יומיומית וגם תוצר של תהליכי מחשבה ומחקר מקצועיים הדורשים הכרות מעמיקה עם מושא ביקורת, ההקשר שלו והדיסציפלינה שבמסגרתה נערכת הביקורת.

גרמנית

גרמנית (Deutsch (מידע • עזרה) - דּוֹיְטְש), היא שפה גרמאנית מערבית השייכת לקבוצת השפות הגרמאניות במשפחת השפות ההודו־אירופיות. זוהי אחת השפות המדוברות בעולם עם מעל 100 מיליון אירופים (כרבע מכלל האירופים) הדוברים אותה כשפת אם. גרמנית היא השפה המדוברת ביותר באיחוד האירופי כשפת אם. היא השפה השלישית או הרביעית בפופולריות שלה כשפה זרה הנלמדת ברחבי העולם, והשנייה בפופולריות שלה כשפה זרה באירופה, ארצות הברית ומזרח אסיה (יפן)[דרוש מקור]. היא אחת השפות הרשמיות של האיחוד האירופי, והשפה השכיחה ביותר באינטרנט, אחרי האנגלית[דרוש מקור].

הגרמנית מדוברת בעיקר בגרמניה, אוסטריה, ליכטנשטיין, חלקים גדולים של שווייץ, לוקסמבורג, אזור דרום טירול (Südtirol) שבאיטליה, חלק קטן מפולין, הקנטונים המזרחיים בבלגיה, אזורים ברומניה ובצ'כיה, חבל אלזס וחלק מחבל לורן בצרפת. בנוסף, במושבות לשעבר של גרמניה, דוגמת נמיביה, ישנם חלקים באוכלוסייה הדוברים גרמנית, ויש גם כמה מיעוטים דוברי גרמנית במזרח־אירופה ברוסיה, בהונגריה ובסלובניה. גם בצפון אמריקה ובמדינות בדרום אמריקה כארגנטינה ישנן קהילות דוברות גרמנית. כמו כן האמיש וחלק מהמנוניטים מדברים בניב גרמני.

דעה קדומה

דעה קדומה היא עמדה נלמדת, לרוב שלילית, כלפי מושא מטרה כלשהו, עוד בטרם התקיימה עמו אינטראקציה חברתית, כל זאת על סמך השתייכותו החברתית של הפרט. בעוד שסטריאוטיפ הוא הכללה הנוגעת למאפיינים של קבוצה חברתית, והדבקת מאפיינים אלה על כל חבר באותה קבוצה איתה האדם בא במגע, דעות קדומות נוגעות ליסוד הנפשי שבחוויה זו. מדובר, לרוב, ברגשות שליליים כלפי קבוצה חברתית וכל מי שחבר בה.

ההגדרה הקלאסית של "דעה קדומה" מקורה בעבודתו של גורדון אולפורט, "טבעה של דעה קדומה", משנת 1954. לפי גורדון, יש לדעה קדומה שני מרכיבים, יחס ואמונה, והיא באה לידי ביטוי ברמות הולכות וגדלות של אינטנסיביות; הוצאת דיבה, הימנעות, אפליה, אלימות והרס פיזיים, (ראו סולם אולפורט).

התאהבות

התאהבות היא תחושה העולה באדם, החָפֵץ בקרבתו של אדם אחר, בדרך כלל מהמגדר שאליו הוא נמשך מינית, אך לאו דווקא, ומעוניין בקבלת יחס אוהב ממנו. זהו לרוב השלב הראשוני בהיווצרותו של קשר של אהבה רומנטית. התאהבות מאופיינת בסערת נפש, פרפרים בבטן, מחשבות בלתי פוסקות על האהוב, ותחושות של אופוריה, כאשר ההתאהבות נראית כמוליכה לעבר מערכת יחסים אוהבת, ומנגד, תחושות של דיכאון ודכדוך עמוקים, כאשר ההתאהבות נראית כעולה על שרטון.

התאהבות נמשכת פרק זמן מוגבל, ולאחריה, גם אם נוצר קשר רומנטי יציב, היא מתחלפת ברגשות רגועים יותר, שמאפייניהם הם שלווה וביטחון.

יחסה

בדקדוק, יַחֲסָה (ברבים: יְחָסוֹת, באנגלית: case) היא סימון של מילים או צירופים מחלקי דיבר מסוימים בהתאם למעמדם התחבירי במשפט.

המילים שמקבלות סימון יחסה הן מחלקי הדיבר: שם עצם, תואר השם, תווית יידוע, כינוי גוף, כינוי רמז ומילת שאלה. לפעמים מסומנת היחסה על צירופים הנובעים מחלקי הדיבר האלה ולא על המילה כשלעצמה. סימון היחסות הוא בדרך כלל מורפולוגי, כלומר מתבטא בשינוי בצורת המילה (או במקרה של צירוף: בצורתה של מילה אחת או יותר הכלולות בצירוף), אם כי קיימות שיטות סימון אחרות.

מקובל למנות כמה קטגוריות שמתייחסות למעמד התחבירי של מילה במשפט: נושא, נשוא, מושא ישיר, מושא עקיף, תיאור ועוד. יש יחסות שאינן מסמנות מעמד תחבירי גרידא, אלא גם תפקיד סמנטי, למשל: שייכות (הספר של הילד), פנייה (אזרח נכבד, המשרד סגור כעת), שימוש בכלי (כתבתי בעיפרון), מקום (נסעתי לצפון) ועוד.

שפות נבדלות זו מזו במספר חלקי הדיבר שבהם היחסות מסומנות ובמספר היחסות המסומנות. לדוגמה, באנגלית היחסות מסומנות רק בכינויי גוף, ומספר היחסות המסומנות הוא 3 - נושא/נשוא (I, he, she וכו'), מושא (me, him, her וכו') ושייכות (my, his, her וכו'). ברבדים היסטוריים מוקדמים יותר של השפה האנגלית היו 5 יחסות, והן הופיעו גם על שמות עצם או תוויות יידוע, אולם סימון היחסות הצטמצם במידה ניכרת עם השינויים בשפה במשך הזמן.

בגרמנית יש 4 יחסות. סימון היחסה מופיע על רכיבים שמניים שונים כגון תוויות ידוע, כינויים ותארים, אולם לרוב לא על שם העצם עצמו. בדוגמאות שלהלן נראה השינוי בתווית הידוע בלבד, להוציא הגניטיב, שם מקבל במקרה זה גם השם עצמו סיומת -es/s.

האיש = der Mann (יחסת נומינטיב, נושא/נשוא)

את האיש = den Mann (יחסת אקוזטיב, מושא ישיר)

אל האיש = dem Mann/Manne (יחסת דאטיב, מושא עקיף)

של האיש = des Manns/Mannes (יחסת גניטיב, שייכות)בפינית יש 15 יחסות. ביניהן:

הבית = talo (יחסת נומינטיב, נושא)

בתוך הבית = talossa (יחסת אינֶסיב, מושא עקיף + מילת היחס "בתוך")

על הבית = talolla (יחסת אדֶסיב, מושא עקיף + מילת היחס "על")

אל הבית = talolle (יחסת אלַאטיב, מושא עקיף + מילת היחס "אל")

מודיעין צבאי

המודיעין הצבאי נועד לספק לגוף הממונה (מדרג המדינה ועד לדרג הגדוד) בקבועי זמן רלוונטיים מידע אמין ומדויק ככל האפשר בנוגע למושא המחקר כגון כוונותיו, האינטרסים שלו, יכולותיו וחולשותיו.

עבודת המודיעין מתבצעת בכל רמה – החל מרמת הגדוד המיקרו-טקטית ועד לרמה המטכ"לית–אסטרטגית. עבודת המודיעין נעשית בכפוף לגוף אותו היא משרתת ומיועדת לשקלול בתהליך קבלת החלטות המפקד על אותו גוף (המכונה "קברניט").

ככלל נחלקת עבודת המודיעין לשני תהליכים מרכזיים:

איסוף – השגת המידע.

מחקר – עיבוד וניתוח המידע שנאסף לכדי "תמונת מצב", אשר תאפשר מתן הערכה מדויקת על מושא המחקר.מטרתו העליונה של המודיעין הצבאי ברמה האסטרטגית היא להתריע בפני מלחמה ולאפשר לקברניט להחליט על תגובה מתאימה למצב. מעבר לכך, נועדה עבודת המודיעין לספק מידע שיאפשר היכרות מעמיקה ככל האפשר של מזמין השירות עם מושא המחקר. כך, יכול המודיעין לספק מידע אודות סדר גודל כוחותיו, האמצעים שבידיו, מבנה הביצורים שהכין ועוד. היכרות מעמיקה עם האויב ותוכניותיו עתידה לסייע בזיהוי סימנים התרעתיים בעת הצורך ומאפשרת את בנייתו השוטפת של הצבא למול האיומים הניצבים בפניו והכנת מענה טקטי או טכנולוגי ליכולותיו הצבאיות ומערכות הלחימה של האויב.

מרי ג'יין ווטסון

מרי ג'יין ווטסון (באנגלית: Mary Jane Watson) היא דמות משנה בדיונית המופיעה בחוברות הקומיקס ספיידרמן ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת The Amazing Spider-Man #25 מיוני 1965, ונוצרה על ידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ון רומיטה האב.

מרי ג'יין ווטסון היא נערה אדומת שיער ובעלת עיניים ירוקות שהייתה מושא אהובתו של פיטר פארקר, גיבור-העל הידוע בזהות ספיידרמן, ואף הייתה אשתו בנקודה מסוימת בהיסטוריית הקומיקס. מעט לפני מותה של גוון סטייסי, התפתחה בין השתיים יריבות על ליבו של פארקר כאשר שלושתם למדו באוניברסיטת אמפייר סטייט.

דמותה של מרי ג'יין ווטסון הופיעה במגוון עיבודים שונים לקומיקס. את דמותה בטרילוגיית סרטי ספיידרמן גילמה השחקנית קירסטן דאנסט. נודע כי שיילין וודלי אמורה הייתה לגלם את דמותה בסרטי הלייב אקשן "ספיידרמן", אולם תפקידה נדחה לסרט השלישי שלבסוף בוטל. בסרט ספיידרמן: ממד העכביש השחקנית זואי קרביץ מדבבת את מרי ג'יין ווטסון

סאטירה

סאטירה היא טכניקה ספרותית ואמנותית ששמה דבר מה (רעיון, התנהגות, מפלגה וכו') ללעג, ובדרך זו מביעה דעה, לרוב במטרה לגרום או למנוע שינוי.

לרוב, שימוש בסאטירה מעורר צחוק, אך מטרתה המרכזית היא הביקורת באמצעים קומיים.

יצירות יכולות להכיל קטעים סאטיריים, מבלי להיות סאטירות באופן מוחלט. טום ג'ונס, ספרו של הנרי פילדינג, מכיל, למשל, קטעים סאטיריים רבים, אולם הוא ספר קומי בעיקרו. כמו כן סאטירות אינן מוגבלות בהכרח לספרות, תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה. ניתן למצוא סאטירות גם בציור ובקריקטורות. כך, למשל, ציוריו של ג'ורג' גרוס, אקספרסיוניסט גרמני, הן סאטירה חברתית בוטה על גרמניה של רפובליקת ויימאר וגרמניה הנאצית.

סאטירות חוברו עוד ביוון הקלאסית וברומא. ידועות במיוחד הן הסאטירות של פטרוניוס, גאיוס לוקיליוס ויובנליס. המאה ה-18 הביאה, יחד עם עליית הרומן לפריחה מחודשת של סוגה זו.

קומדיה רומנטית

קומדיה רומנטית היא קומדיה בעלת מאפיינים ברורים של רומנטיקה, כאשר העלילה מאופיינת בקלילות, בהומור ובהתמקדות באהבה וברומנטיקה. רובן של הקומדיות הרומנטיות מסתיימות בטוב כאשר גיבורי העלילה משיגים את מושא אהבתם. בקומדיה רומנטית טיפוסית, שני האוהבים יהיו צעירים, חביבים שכאילו נועדו להיות יחד, אך מחסומים מורכבים מונעים את איחודם. חתונה כסיום שמח לעלילה, אופיינית בחלק גדול מהקומדיות הרומנטיות.

שנאה

שנאה היא רגש עז של דחייה, התנגדות, שלילה, אויבות או אנטיפתיות אינטנסיבית כנגד יחיד, קבוצה, חפץ או רעיון.

השנאה קשורה לעיתים קרובות לתחושות של כעס, סלידה ועוינות כלפי מושא השנאה, אשר מעוררת רצון להתרחק ממנו או לפגוע בו.

אנשים שחשים שנאה כלפי אדם אחר לא מאמינים שאפשר לשנות את היחסים איתו, או את האדם בעצמו, ולכן היא מכילה בתוכה רצון לפגוע ואף להעלים את האדם השנוא.

שפות אפרו-אסיאתיות

השפות האפרו-אסיאתיות הן משפחת שפות המונה כ-240 שפות שיש להן כ-285 מיליון דוברים במזרח התיכון, בצפון אפריקה, במזרח אפריקה וכן דרומית למדבר סהרה. בעבר כונתה משפחה זו גם כמשפחת הלשונות ה"שמיות-חמיות".

המשפחה מונה את תת-המשפחות הבאות:

שפות בֶּרְבֶּרִיוֹת

שפות צ'אדיות

שפות מצריות

שפות שמיות

שפות כושיות

שפת בֵּזָ'ה (מיון שנוי במחלוקת; משויך בדרך כלל במשפחות הלשונות הכושיות)

שפות אומוטיות (הכללתן במשפחת הלשונות האפרו-אסיאתיות שנויה במחלוקת)מן המאפיינים המשותפים לשפות האפרו-אסיאתיות:

סימון זכר ונקבה בצורת יחיד. נקבה מסומנת ב-\t\ (בעברית ת', בערבית ة).

טיפולוגית פועל-נושא-מושא, עם נטיות ל-נושא-פועל-מושא

מורפולוגיה תבניתית שבה הטיית מילים היא על ידי שינויים פנימיים, כמו גם הוספת תחיליות וסופיות

קבוצת עיצורים נחציים.כמו כן, מוכרים שורשים משותפים כגון:

ב-נ - "בנייה"

מ-ת - "מוות"

ס-נ - "ידיעה" (השווה עם "שינון")

ל-ס - "לשון"

ס-מ - "שם"

ד-מ - "דם"

שפות סלאביות

השפות הסלאביות הן ענף של השפות ההודו אירופיות המדובר בעיקר במזרח אירופה וארצות הבלקן.

מקורה המשוער של השפה הפרוטו-סלאבית של השבטים הסלאבים הוא באזור הנמצא כיום באוקראינה, ויש לה קשרים עם פרוטו-בלטית.

ההבדל העיקרי הוא בין השפות הצפון סלאביות לדרום סלאביות, המופרדות גאוגרפית זו מזו. בתוך אזור מסוים לעיתים יש רצף לשוני כמעט חלק במעבר בין שפה אחת למשנייה, כאשר גבולות פיזיים (לעומת פוליטיים) מפרידים בין מרחבים לשוניים גדולים יותר.

תחביר

תחביר (מיוונית: σύνταξις) הוא מערכת הכללים של שפה, הקובעים איזה רצף מילים מהווה משפט תקין. לתחביר יש קשרים הדוקים עם סמנטיקה, מכיוון שמשמעות המשפט תלויה במבנה התחבירי.

לדוגמה: המשפט "דני אכל את התפוח" שונה משמעותית מהמשפט "התפוח אכל את דני". מיקום המילה "דני" במשפט זה הופך אותו לנושא המשפט; מכיוון שהפועל "אכל" הוא כזה שבו הנושא הוא מבצע הפעולה, נובע שבמשפט זה "דני" מתפרש כמבצע הפעולה. עם זאת, לא בכל משפט הנושא הוא מבצע הפעולה; במשפט סביל כמו "התפוח נאכל", הנושא הוא התפוח, שאינו מבצע הפעולה.

דוגמה נוספת: המשפט "יוסי נסע לאופיר מתל אביב" הוא משפט דו-משמעי תחבירית. אפשר להבין אותו בשתי דרכים:

יוסי נסע מתל אביב אל אופיר

יוסי נסע אל אופיר, הגר בתל אביבשתי משמעויות המשפט נובעות מהתחביר, וביתר דיוק, מהעובדה כי צירוף היחס, "מתל אביב", יכול להיחשב כמתאר הן את יוסי והן את אופיר.

משפטים דו-משמעיים מסוג זה מצביעים על כך שכללים תחביריים הם כללים היררכיים, ולא די לבחון את סדר המילים לבדו. במובן הראשון של המשפט, צירוף היחס "מתל אביב" היה כבול לצירוף הפועל "נסע...". במובן השני של המשפט, אותו צירוף יחס היה כבול לצירוף שם העצם "אופיר". טענה זו, וטענות אחרות, הובילו את נועם חומסקי לתקוף ניסיונות שרווחו עד שנות החמישים, לתאר תחביר באופן ליניארי ולא היררכי. התאוריה התחבירית שהציע חומסקי, הידועה בשם בלשנות גנרטיבית, שואפת לתאר באופן מדויק ושיטתי את המבנה ההיררכי ואת המגבלות האוניברסליות המגדירות מהו משפט אפשרי בשפה טבעית.

בעוד שהתחביר הוא הבסיס שממנו נגזרת הסמנטיקה של המשפט כולו, הסמנטיקה הלכסיקלית (כלומר, משמעותן של מילים בודדות) משפיעה על התחביר. לדוגמה: המשפט "גדי הפיל" ("הפיל" מהשורש נ.פ.ל.) אינו תקני בעברית, משום שהמילה "הפיל" (פועל יוצא) דורשת מושא. כדי שהמשפט יהא שלם עלינו לדעת את מי (או את מה) הפיל גדי.

ערכו של הניתוח התחבירי אינו רק תאורטי אלא גם מעשי. בתחום הבלשנות החישובית, ניתוח מבנה המשפט הוא אמצעי עזר יעיל, ולעיתים אף מהווה תנאי הכרחי לביצוע משימות דוגמת בדיקת דקדוק (במעבדי תמלילים), תרגום ממוחשב, אחזור מידע אוטומטי מטקסט בשפה טבעית, ממשק משתמש בשפה טבעית ועוד. בתחום הפסיכו-בלשנות אפשר להיעזר בידע תחבירי לאבחון בעיות הקשורות בשפה ולטיפול בהן, כמו דיסלקסיה ופגיעות מוחיות מסוימות.

תל אביב הקטנה

תל אביב הקטנה הוא כינוי המתייחס לשטח שכלל את שכונת אחוזת בית שהוקמה מצפון ליפו בשנת 1909, ואחיותיה הבוגרות שהוקמו מחוץ לתוואי חומות יפו במהלך שנות השמונים של המאה התשע עשרה. 'אחוזת בית' התרחבה במהירות ושכונות רבות נוספו לה מעבר לקווי המתאר הראשונים, עד שהוכרזה כעיר בשנת 1934. 'תל אביב הקטנה' הייתה למושג, מושא לגעגועיהם של רבים, ומופיעה ביצירות אמנות בתחום הספרות, הציור והפיסול. מאז העשור האחרון של המאה ה-20, גברה המודעות הציבורית לתרבות שנוצרה בתקופת "תל אביב הקטנה", עם הרצון לשמר מבנים, תצלומים, חפצים שנוצרו בה; פורסמו מחקרים אחדים אודותיה; והיא נושאן של מספר תערוכות במוזיאונים בישראל.

תשוקה

תשוקה היא תחושה של דחף ורצון להשיג את מושא ההשתוקקות. תשוקה מתייחסת לרוב להיבט המיני, אך היא יכולה להיות מופנית גם כלפי אוכל ועוד.

ראשיתה של התשוקה ברצון להשיג דברים שחפצים בהם ובכך להגיע להרגשה של מיצוי עצמי. ברגע שמושא התשוקה הושג, מיד מתחילה התשוקה להתפוגג. האדם משיג את מושא תשוקתו ובכך הוא מוריד את המתח ואת התשוקה הקיימים אצלו. התשוקה היא תהליך שכיח בחוויה האנושית שכן היא נמצאת בכל מקום: תשוקה לשקט, לרגיעה, להורדת מתח, לאוכל, תשוקה מינית ועוד.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.