מורידין ולא מעלין

מורידין ולא מעלין הוא כלל תלמודי שנזכר בתלמוד ביחס ליהודים שאינם מאמינים (כופרים), ופירושו הוא שאין חיוב להצילם בזמן שנמצאים במצב של פיקוח נפש, ואף מותר לגרום להם להגיע למצב זה, אך אין להורגם בידיים.

מקור הדין

מקור דין זה נזכר בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה[1]:

תני רבי אבהו קמיה דר' יוחנן העובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין, אבל המינין והמסורות והמומרים היו מורידין ולא מעלין

בתוספות התקשו בטעם שהחמירו חז"ל אף על ה'רועי בהמות' על אף שכשרים להעיד על אשה שמת בעלה, ואילו בגזלנים - שפסולין מן התורה לכל עדות שבתורה, לא נאמר דין זה ש'מורידין ולא מעלין'. ותירצו שמאחר ואינם פסולים רק מדרבנן עשו חכמים חיזוק לדבריהם כדי שעל ידי זה ישובו בתשובה.

קראים

הרמב"ם פוסק בהלכות תשובה כי מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה יש לו דין "כופר בתורה" ואין לו חלק לעולם הבא. בהלכות עבודה זרה כותב הרמב"ם כי מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה, יש לו דין "מורידין ואין מעלין":

אֲבָל מוֹסְרֵי יִשְׂרָאֵל, וְהַמִּינִים, וְהָאֲפֵיקוֹרוֹסִין—מִצְוָה לְאַבְּדָן בַּיָּד, וּלְהוֹרִידָן עַד בְּאֵר שַׁחַת: מִפְּנֵי שְׁהֶן מְצֵרִין לְיִשְׂרָאֵל, וּמְסִירִין אֶת הָעָם מֵאַחֲרֵי ה', כְּיֵשׁוּעַ הַנּוֹצְרִי וְתַלְמִידָיו, וְצַדּוּק וּבַיְתּוֹס וְתַלְמִידֵיהֶם--"שֵׁם רְשָׁעִים, יִרְקָב" (משלי י,ז)."

משנה תורה לרמב"ם, ספר הלכות עבודה זרה, הלכות י, פרק ב'

צנזורה

לאחר חתימת התלמוד, קמו לו שונאים רבים שהוציאו את דיבתו רעה, במה שהחשיבו פסקאות בתלמוד להסתה ולשנאת הזר (הלא הוא: הגוי) או להפקרת רכושו או להצלת חייו. אותם מבקרים התרעמו בין היתר על סוגיה זו של "מורידין ואין מעלין", על פיה ניתן לגרום להריגת אנשים מסוימים, בין עוד דינים שונים כגון: "אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויין אדם", "עם הדומה לחמור", "גזל הנכרי מותר", ועוד.

הדין בזמן הזה

אהבה כלפי כופרים

ביחס ל"פושעים ומורדי ישראל", עליהם נאמר בגמרא שיש לשונאם, מבואר בספר התניא (פרק לב) ששנאה זו אמורה להיות מופנית רק כלפי היסודות הרעים בנפשם שגרמו להם לחטוא, אך בהתייחס לנשמתם הקדושה יש לרחם עליהם, לאוהבם ולקרבם.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ו, עמוד ב'.
אהבת ישראל (מצווה)

אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל היא מצוות עשה בתורה, לפיה על כל אחד מבני ישראל לאהוב כל אדם מבני עמו.

בסידורים רבים הכניסו בתחילת תפילת שחרית את הפסקה: "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך" כדי שהתפילות יהיו רצויות ויתקבלו. בלשונו של הרב שלמה גאנצפריד בקיצור שולחן ערוך: "כי אם חס ושלום יש פירוד לבבות ישראל למטה, אזי גם למעלה אין התאחדות".

מוסר (הלכה)

מוֹסֵר (במקור: מסור) הוא מונח הלכתי המתייחס למי שגורם לאדם מישראל או לממונו להימסר בידי גורם בעל כוח, בעיקר שאינו יהודי. דין זה תוקן כדי להילחם בתופעת המלשינות, כדי שיהודי שהיה לו סכסוך עם יהודי אחר, לא ישתמש בשלטון או בגורם אחר בעל כוח כדי לנקום בו. בתרבויות ותת תרבויות רבות קיימת ענישה למי שפוגע ומפר את הלויאליות החברתית.

דיני נפשות ביהדות
מיתה שלא בידי בית דין מיתה בידי שמיםהבא במחתרתהבא להורגך השכם להורגורודףמוסרקנאים פוגעים בומורידין ואין מעליןגואל הדם
מרכיבי הדינים סנהדרין בלשכת הגזיתבית דין של 23 או 71 • עדותהתראה
איסורים ומצוות ייהרג ואל יעבורלא תרצחלא תעמוד על דם רעךמסירות נפשעדים זוממיםפיקוח נפשקידוש השם
שונות כרתהכנסה לכיפהקם ליה בדרבה מיניהעיר מקלטשינוי הדיןהמתת חסד בהלכההפלהשור הנסקלדיני בני נח
ארבע מיתות בית דין
חייבי סקילה עבודה זרהנערה המאורסהחילול שבתמסיתמדיחברכת השםקללת אב ואםמשכב בהמהמשכב זכרשוכב עם אמושוכב עם אשת אביושוכב עם כלתובן סורר ומורהמכשף • בעל אוב • ידעוני
חייבי שריפה בת כהן שזינתה • שוכב עם אישה ובתה או אשה ונכדתהשוכב עם בתו או נכדתו
חייבי הרג עיר הנידחתרוצח
חייבי חנק אשת איש • הכאת הוריםגונב איש • זקן ממרא • נביא שקר

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.