מוראה

מוראהיוונית: Μωρέας) הוא השם שבו נתכנה חצי האי פלופונסוס בתקופת ימי הביניים על ידי שליטיו הפרנקים. הכינוי מוראה בהקשר לפלופונסוס הופיע לראשונה במאה ה-10, במסמך ההיסטורי הכרוניקות של מוראה. הכרוניקות, יצירה בת 9,000 שורות מהמאה ה-14, מכילות מידע רב על היווצרות שלטון הפרנקים ביוון ותיאור החברה הפיאודלית החדשה, אם כי הן נחשבות ללא אמינות מבחינה היסטורית.

לאחר כיבוש האימפריה הביזנטית במסע הצלב הרביעי על ידי הפרנקים (הכינוי לקתולים שיצאו למסעות הצלב מארצות מערב אירופה), הוקמו על חורבותיה מספר יחידות מדיניות חדשות.

שתי קבוצות של פרנקים כבשו את אזור הפלופונסוס, והקימו בה מספר בריתות רופפות השולטות על אוכלוסייה יוונית תחת שלטון שליטים פרנקים. אזור הפלופונסוס כולו נקרא מוראה, והוא חולק בין היחידות המדינית של הפרנקים, שהחשובה בהם הייתה נסיכות אכאיה, ובין האימפריה של ניקאה ואזורי שליטה של ונציה.

הנסיך הבולט ביותר במוראה היה הנסיך גיום השני וילאהרדואין, שליטה של נסיכות אכאיה, שביצר את העיר מיסטרס, לא רחוק מספרטה, והפך אותה לבירתו. לאחר הפסדו של גיום ב־1259 לאימפריה הביזנטית המחודשת (שליטי ניקאיה, ולאחר מכן קונסטנטינופול), עבר חלק גדול מממלכתו אליה.

לאחר מותו, ועם נישואי בתו ויורשת העצר עם פיליפ בנו של שארל הראשון מאנז'ו מלך סיציליה ונאפולי, השתלטה מלכות נאפולי על נסיכות אכאיה. ב-1348 הקימו הביזנטים יחידה אוטונומית בדרום הפלופונסוס, וזו הייתה לדספוטט מוראה. הדספוטט השתלטה בהדרגה על כל חצי האי עד להשתלטותה המוחלטת על כל הפלופונסוס ב־1430, השתלטות שהופרעה זמנית ב־1383 על ידי גדוד שכירים מנווארה שכבש לעצמו חלק גדול ממוראה.

הטורקים כבשו את מוראה בין השנים 1458-1460. הטורקים שלטו בחצי האי עד מלחמת העצמאות היוונית בתחילת המאה ה-19 (למעט תקופה קצרה בין 1685 ל-1714 שבה השתלטו שוב הוונציאנים על הפלופנסוס), ומאז הופסק להתייחס אל הפלופונסוס כמוראה.

מקור השם מוראה

מקור השם לוט בערפל ושנוי במחלוקת. השם מופיע לראשונה בכתבים ביזנטיים מן המאה ‏ה-10. יש חוקרים המייחסים את השם לשורשים סלאבים: המלה הסלאבית לים היא ‏‏"מורה" (‏Мо́ре‏), ומכאן מוראה היא "אדמה על הים". יש סוברים שמקורו ‏במלה היוונית ‏לתות עץ, אולי בהקשר לתולעי המשי שהוברחו מסין לביזנטיון במאה ה-6.‎‏ יש סברה לפיה השם נובע משיכול אותיות של‎ "Roma" ‎‏ (כקיצור של ‏‏האימפריה הרומית). ההיסטוריון סטיבן רנסימן הציע שהשם ביוונית מקורו בדמיון בין צורת חצי-‏האי פלופונס לצורת עלה עץ התות.‏

המחלוקת על מקור השם מוראה היא חלק מהמחלוקת הגדולה בשאלת הקשר של היוונים ‏של ימינו ליוון ההיסטורית. יש טוענים שקשר זה הוא משני וכי מוצאם של היוונים בימינו הוא ‏במידה לא מעטה בסלאבים שנדדו והתיישבו ביוון במהלך המאה ה-7 והמאה ה-8 ‏לספירה.‏

אליפות וימבלדון 1953

אליפות וימבלדון 1953 הייתה תחרות טניס שנערכה על מגרשי הדשא של אצטדיוני הטניס בווימבלדון. התחרות התחילה ב-22 ביוני והסתיימה ב-3 ביולי. תוכנית התחרות כללה תחרויות גברים, תחרויות נשים ותחרויות זוגות גברים, זוגות נשים וזוגות מעורבים.

פרנק סג'מן (אוסטרליה) שזכה ב-3 תארים בשנה הקודמת עבר למקצוענים ולא היה יכול להמשיך בהשתתפות בתחרויות וימבלדון.

אליפות וימבלדון 1955

אליפות וימבלדון 1955 הייתה תחרות טניס שנערכה על מגרשי הדשא של אצטדיוני הטניס בווימבלדון. התחרות התחילה ב-20 ביוני והסתיימה ב-1 ביולי. תוכנית התחרות כללה תחרויות גברים, תחרויות נשים ותחרויות זוגות גברים, זוגות נשים וזוגות מעורבים.

אליפות צרפת הפתוחה 1946

אליפות צרפת הפתוחה 1946 הייתה תחרות טניס שנערכה על מגרשי חימר באצטדיון רולאן גארוס בפריז. התחרויות התחילו ב-18 ביולי והסתיימו ב-27 ביולי. זו הייתה האליפות ה-45 מאז ייסודה, הראשונה לאחר הפסקה של שש שנים בעקבות מלחמת העולם השנייה. בשנים 1946-1947 התחרויות נערכו לאחר אליפות וימבלדון של אותה שנה.

אליפות צרפת הפתוחה 1953

אליפות צרפת הפתוחה 1953 הייתה תחרות טניס שנערכה על מגרשי חימר באצטדיון רולאן גארוס בפריז. התחרויות התחילו ב-19 במאי והסתיימו ב-30 במאי. זו הייתה האליפות ה-52 מאז ייסודה.

אליפות צרפת הפתוחה 1954

אליפות צרפת הפתוחה 1954 הייתה תחרות טניס שנערכה על מגרשי חימר באצטדיון רולאן גארוס בפריז. התחרויות התחילו ב-18 במאי והסתיימו ב-29 במאי. זו הייתה האליפות ה-53 מאז ייסודה.

מורין קונולי (ארצות הברית) זכתה באליפות זו ב-3 תחרויות.

באיזיט השני

באיזיט השני (טורקית Bayezid II‏; טורקית עות'מאנית بايزيد ثاني, 3 בדצמבר 1447 – 26 במאי 1512) היה הסולטאן השמיני של האימפריה העות'מאנית ושלט בה מ-1481 עד 1512. הוא נולד בדימוטיקה לסולטאן מהמט השני ולאמינה גולבהר הטון. במהלך שלטונו של אביו כיהן כמושל נפת אמסיה בצפון הממלכה, הממוקמת בין הים השחור לפנים אנטוליה ובמסגרת זו הצטיין במלחמה נגד אוזון חסן (Uzun Hasan), מנהיג השבט הטורקמני אק קויונלו (Ak Koyunlu). ב-11 באוגוסט 1473 השתתף באיזיט בקרב אוטלוק בלי, בו זכו כוחותיו של מהמט השני בניצחון מכריע.

עלה לשלטון ב-1481 ונודע במאמציו ליצור הרמוניה בין התרבויות המערבית והמזרחית באימפריה, אך שלטונו היה רצוף מאבקי שליטה והישרדות. בתקופתו התפשטה האימפריה העות'מאנית אל הפלופונסוס וב-1501 הוא כבש את מיסטרס ואת מונמבסיה מידי מוראה הוונציאנית.

גביע דייוויס 1958

גביע דייוויס 1958 הייתה התחרות ה-47 במניין מאז ייסוד התחרות.

מחזיקי הגביע היו נציגי אוסטרליה ומשחק הגמר נערך בבריזביין, אוסטרליה. לתחרות נרשמו 36 נבחרות שחולקו ל-3 בתים- "בית אמריקה", "בית אירופה" ו"בית המזרח". בין מנצחי הבתים נערכו משחקים על הזכות להתמודד עם מחזיקת הגביע על התואר.

המשחק על התואר נערך ב-31-29 בדצמבר 1958 בבריזביין, אוסטרליה. נבחרת אוסטרליה הפסידה לנבחרת ארצות הברית עם תוצאה 2:3. בכך נבחרת ארצות הברית זכתה בתואר בפעם ה-18 בסך הכל.

דספוט

דספוט (ביוונית: δεσπότης, בבולגרית ובסרבית: деспот) הוא תואר אצולה ותואר אדמיניסטרטיבי ביזאנטי, שניתן גם במדינות חסות, או במדינות תחת השפעה ביזאנטית, כגון האימפריה הלטינית, האימפריה הבולגרית השנייה, סרביה, ולאכיה והאימפריה של טרפזונטס. במאתיים השנים האחרונות המונח דספוט נתפש באופן שלילי וקושר למינוח עריצות – דספוטיזם, אף על פי שבמקור לא היה לו קשר לעניין. הקישור למינוח עריץ, נובע מההקשר היווני של המילה וכן מהמילה דיקטטור, שהוא למעשה תואר שלטוני רומי.

דספוטט מוראה

דספוטט מוראה (Δεσποτάτο του Μορέως) או דספוטט מיסטרס (Δεσποτάτο του Μυστρά) הייתה יחידה אוטונומית באימפריה הביזנטית, אשר השתרעה בשיאה בראשית המאה ה-15 על כל חצי האי מוראה, הידוע כיום כפלופונסוס ביוון.

הדספוטט הוקמה ב-1348 כאשר הקיסר הביזנטי יוחנן השישי קנטקוזנוס שלח את בנו השני, מנואל קנטקוזנוס, לייצב את המצב הפוליטי בפלופונסוס. בירתה של הדספוטט שכנה במיסטרס בצידם המזרחי של הרי טייגטוס, מעל חורבותיה של ספרטה. ב-1383 תפסה השושלת הפלאיאולוגנית את השלטון במוראה, דבר שהביא להתקרבות בינה לבין השלטון המרכזי של האימפריה הביזנטית ולעליית חשיבותה.

השנים הראשונות של המאה ה-15 היו שנות שלום בפלופונסוס, ובין הדספוטט לבין הסולטאן העות'מאני מהמט הראשון שררו יחסים טובים. מוראה שמרה על יחסים טובים גם עם הכס הקדוש ועם ונציה. בשנים אלה הייתה מיסטרס למרכז התרבותי של העולם הביזנטי, והיא משכה אליה מדענים, אנשי דת ופילוסופים מהבירה קונסטנטינופול. לאחר שסיפחה את נסיכות אכאיה הפרנקית ב-1430, שלטה מוראה כמעט על כל שטחו של הפלופונסוס, והיא שגשגה למרות שקיעתה של האימפריה הביזנטית. אולם לאחר מותו של מהמט הראשון החלו העות'מאנים פושטים על הפלופונסוס ב-1423, ומיסטרס הותקפה ונבזזה. כיבוש קונסטנטינופול ב-1453 וסופה של האימפריה הביזנטית, לוו גם בהתקפה על הפלופונסוס ובהתקוממות התושבים האלבנים בחצי האי. כל אלה החלישו את מוראה, וב-31 במאי 1460, נכנעה בירתה מיסטרס למהמט השני ללא קרב. באותה שנה כבשו העות'מאנים את כל הערים הביזנטיות בפלופונסוס, ומוראה ירדה מעל בימת ההיסטוריה.

המלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית (1716–1718)

המלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית התנהלה בין אוסטריה לבין האימפריה העות'מאנית. הסכם קרלוביץ שנחתם בשנת 1699 לא היה מקובל על האימפריה העות'מאנית, ושתים עשרה שנים לאחר מכן, החלו העות'מאנים במסע נקמה על התבוסה שלהם בקרב וינה בשנת 1683. ראשית, הווזיר הגדול בלטצ'י מהמט הביס את צבא האימפריה הרוסית בפיקודו של פיוטר הגדול במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1710–1711). לאחר מכן, במהלך המלחמה הוונציאנית-עות'מאנית (1714–1718), כבש הווזיר הגדול סילחדר דמט עלי פאשה מחדש את מוראה מהרפובליקה של ונציה בשנת 1715. כתגובה, אוסטריה, שהייתה ערבה בהסכם קרלוביץ, איימה על האימפריה העות'מאנית, ובתגובה האימפריה העות'מאנית הכריזה מלחמה נגד אוסטריה.

בשנת 1716, הנסיך אויגן מסבויה, ניצח את העות'מאנים בקרב פטרוברדין, ובאוקטובר אותה שנה כבש את הבאנאט ואת בירתו טימישוארה. בשנה לאחר מכן, אחרי שהאוסטרים כבשו את בלגרד, העות'מאנים ביקשו שלום ובשנת 1718 נחתם שלום פוז'ארוואץ

על פי ההסכם שמרו האוסטרים על שליטתם בבלגרד, ובנוסף ההסכם אישר פעם נוספת את שליטתם בשטחים שהם קיבלו בשנת 1699, והשאיר את העות'מאנים עם שליטה על הגדה הדרומית של הדנובה. המלחמה הובילה לאבדן של נחלות אוסטריות באיטליה לטובת ספרד, אשר ניצלה את מיקוד האוסטרים בבלקן, ובעקבות כך פרצה מלחמת הברית המרובעת.

מוראה (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

מיסטרס

מיסטרס (יוונית Μυστράς, ובעבר Μυζηθράς) הוא אתר ארכאולוגי בלקוניה בדרום הפלופונסוס שביוון. מיסטרס העיר (ראו להלן) שוכנת על מורדותיה הצפוניים של שלוחה של הר טייגטוס (Ταΰγετος) בגובה הנע בין 330 ל-621 מטר מעל פני הים. היא נמצאת כשבעה ק"מ צפונית-מערבית לספרטה, והיא צופה אל עמק הנהר אֶוּרוֹטַס ואל הדרך היחידה החוצה את מסיב טייגטוס העבירה לחיל פרשים. האתר כמעט ואינו נגיש מכיוון דרום ומכיוון דרום-מערב, ושאר צדדיו סלעיים ותלולים ומספקים לו הגנה נוחה.

באתר שכנה עיר שהוקמה בתחילת המאה ה-13 על ידי אבירים צרפתיים שהשתתפו במסע הצלב הרביעי. עשר שנים בלבד לאחר הקמתה, נאלצו האבירים הצרפתים לוותר על שלטונם במיסטרס ולמוסרה לידי האימפריה הביזנטית, ומאוחר יותר היא הייתה לבירת דספוטט מוראה. העיר החזיקה בתואר זה עד לסופה של האימפריה הביזנטית. תקופת הזוהר של העיר החלה ב-1348, ובחלק מהזמן הייתה מיסטרס העיר השנייה בגודלה באימפריה, אחרי קונסטנטינופול. היא הייתה למרכז לימודי ותרבותי, ונודעה לה השפעה על הרנסאנס האיטלקי.

ב-31 במאי 1460 כבשו העות'מאנים את העיר, והיא שמרה על חשיבותה ושימשה כמקום משכנו של שליט הפלופונסוס מטעמם. ונציה שלטה במיסטרס בין 1687 ל-1715, ובעת מרד אורלוב היא נכבשה על ידי האימפריה הרוסית שבאה לעזרת היוונים המורדים. העות'מאנים שבו וכבשו את העיר, ואוכלוסייתה הצטמצמה, וב-1825 הרס אותה איברהים פאשה כליל. העיר ננטשה ותושביה עברו להתגורר בספרטה המודרנית שנוסדה ב-1834. כיום העיר אינה מיושבת למעט מספר נזירות המתגוררות במנזר פנדנאסס, אך הרשות המקומית שבתחומה היא שוכנת קרויה על שמה (Δήμος Μυστρά). בשנת 1989 הכריז ארגון אונסק"ו על מיסטרס אתר מורשת עולמית.

מנואל השני, קיסר האימפריה הביזנטית

מֲנוּאֶל השני פלאיולוגוס (ביוונית: Μανουήλ Β΄ Παλαιολόγος בשפות ארופאיות נקרא עמנואל השני)‏ (27 ביוני 1350 - 21 ביולי 1425) היה קיסר ביזנטיון מ-1391 ועד למותו בשנת 1425.

נסיכות אכאיה

נסיכות אכאיה (יוונית Πριγκιπάτον Αχαϊας; צרפתית Principauté d'Achaïe), או נסיכות מוראה, הייתה נסיכות שהשתרעה בשיאה על-פני כל שטחו של חצי האי פלופונסוס בדרומה של יוון. הנסיכות הייתה אחת משלוש ישויות וסאליות של האימפריה הלטינית, שקמו על חורבותיה של האימפריה הביזנטית, לאחר מסע הצלב הרביעי ב-1204.

פאאה

פאאה (בטהיטית: Faaa או Faa’a) היא קומונה בפרברי פפאטה, בירת פולינזיה הצרפתית שהיא מחוז של צרפת, (בצרפתית: Collectivité d'outre-mer) בדרום אוקיינוס השקט. פאאה שוכנת על האי טהיטי שבאיי החברה. אוכלוסייתה מנתה 29,719 תושבים בשנת 2012, והיא הקומונה הגדולה ביותר בטהיטי ובפולינזיה הצרפתית. ברחבי הקומונה שוכנים הרים שגובהם מגיע ל-1,500 מטרים מעל פני הים. הר אורוהנה (Mont Orohena), שגובהו 2,241 מעל פני הים, הוא הר געש רדום וניתן להבחין בו מהאי מוראה (Mo'orea) השוכן 17 ק"מ מדרום מערב לטהיטי. בזכות גלים גדולים הנוצרים לחופי הכפר טאהופו (Teahupo'o) הסמוך, מתקיימת תחרות שנתית של התאחדות גולשי הגלים המקצועיים השנתית.

פלופונסוס

פֶּלוֹפּוֹנסוֹס (ביוונית: Πελοπόννησος, ביוונית מודרנית נהגה פֶּלוֹפּוֹנִִיסוֹס) הוא חצי אי גדול בדרום יוון. פירוש השם ביוונית הוא Pelopos nesos, כלומר "האי של פלופס" (גיבור מן המיתולוגיה היוונית). בהתאם לפירוש מכונה חצי האי לעיתים הפלופונסוס (מיודע - "האי של פלופס").

ב-1893 נפתחה תעלת קורינתוס אשר הפרידה את פלופונסוס באופן מלאכותי מהיבשת, להוציא גשר מעל התעלה. ב-2004 חובר חצי האי לצפון יוון גם על ידי בניית גשר ריו-אנטיריו.

בימי הביניים נקרא פלופונסוס מוראה.

העיר טריפולי היא בירת האזור המנהלי פלופונסוס, ואילו העיר פטרס היא העיר הגדולה בחצי האי פלופונסוס.

מחוז פלופונסוס המשתרע על מרבית שטחו של חצי האי פלופונסוס מהווה אחד ממחוזות יוון, ומכיל חמש יחידות אזוריות:

קורינתיה (או קורינתוס)

לאקוניה

מסניה

ארקאדיה

ארגוליסשתי יחידות אזוריות נוספות, אכאיה ואליס, נמצאים גאוגרפית על פלופונסוס, אך שייכות למחוז מערב יוון מבחינה מנהלתית.

פפואה גינאה החדשה במשחקים האולימפיים

פפואה גינאה החדשה השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים באולימפיאדת מונטריאול (1976). ב-1980 הצטרפה לחרם שהובילה ארצות הברית על אולימפיאדת מוסקבה בעקבות הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, ומאז אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) היא משתתפת במשחקים ברציפות. עד כה, מעולם לא השתתפה באולימפיאדת חורף.

רוב הופעותיה של פפואה גינאה החדשה במשחקים היו סמליות בעיקרן, והישגיהם של רוב הספורטאים שייצגו אותה היו נמוכים. יוצאי דופן בהקשר זה הוא השחיין ראיין פיני, שהעפיל למשחה הגמר ל-100 מטר פרפר באולימפיאדת בייג'ינג (2008) וסיים במקום השמיני ומרים המשקולות מוראה בארו שסיים במקום השישי באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016).

קונסטנטינוס האחד עשר, קיסר האימפריה הביזנטית

קונסטנטינוס האחד עשר או בשמו המלא קונסטנטינוס האחד עשר דראגאסס פאלאיולוגוס (ביוונית: Κωνσταντίνος ΙΑ' Δραγάσης Παλαιολόγος ובסרבית: Константин XI Палеолог Драгаш) היה הקיסר האחרון של האימפריה הביזנטית, נולד בקונסטנטינופול ב-4 בפברואר 1404 ומת בה, בקרב, ביום נפילתה לידי האימפריה העות'מאנית, ב-29 במאי 1453.

קונסטנטינוס היה הילד השמיני, מתוך עשרה, של הקיסר הביזנטי מנואל השני ושל רעייתו, הלנה דראגאש, בתו של השליט הסרבי קונסטנטין דראגאש. הוא התחנך בקונסטנטינופול תחת השגחת הוריו, ובשנים 1437–1439, כשאחיו, יוחנן השמיני, נסע לאיטליה, מונה על ידיו לעוצר קונסטנטינופול.

ב-1443 התמנה לדספוט של מוראה וניהל את הארץ מארמונו שבמיסטרס. יוחנן השמיני הצביע עליו כעל יורשו, אך לאחר מותו תבע אח שלישי, דמטריוס פאלאיוגלוס את כס הקיסרות. שני האחים פנו אל הסולטאן העות'מאני מורט השני כדי שיפסוק מי צריך להיות הקיסר וזה בחר בקונסטנטינוס.

קונסטנטינוס מלך מ-1448 ועד מותו בקרב, בעת כיבוש קונסטנטינופול. קונסטנטינוס נישא פעמיים ושתי נשותיו נפטרו לפניו. יש חילוקי דעות לגבי צאצאיו, חלק מהמקורות טוענים שלא היו לו, וחלק טוענים שהייתה לו בת בשם מגדלנה.

תפקידו של קונסטנטינוס בעת ההגנה על קונסטנטינופול יצר לו מוניטין של מגן האמונה הנוצרית והוא נחשב לקדוש לא רשמי של הכנסייה האורתודוקסית. שירי קינה רבים בשפה היוונית דנים בגורלו ואגדות רבות נקשרו בשמו. בעיר אתונה מוצב פסל שיש של קונסטנטינוס, כשהוא מצביע לכיוון קונסטנטינופול. הפסל מכונה "מלך השיש" ושימוש נושא מרכזי במחזמר מאת סטמאטיס ספאנודאקיס, הנושא את השם "מלך השיש". שירי המחזמר, שנושאיהם לקוחים מכיבוש קונסטנטינופול, הופקו בתקליטור משנת 1998.

רבי חנינא סגן הכהנים

רבי חנינא (חנניה) סגן הכהנים, תנא בדור הראשון. חי בזמן חורבן בית שני והעיד, לאחר החורבן, על מה שראה בבית המקדש. בנו היה רבי שמעון בן הסגן. בספר 'יחוסי תנאים ואמוראים' נכתב שנהרג יחד עם רבן שמעון בן גמליאל הזקן ועם רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול.

יש גורסים שהיה מבין עשרת הרוגי מלכות ונהרג בכ"ה בסיוון (טור ושולחן ערוך, אורח חיים סימן תק"פ).

תוארו ניתן לו בזכות תפקידו - שימש כסגנו של הכהן הגדול בבית המקדש.

סגן הכוהנים אחראי על עבודת כל הכוהנים ומיועד להחליף את הכהן הגדול במידה וייפסל לעבודת המקדש. לפיכך היה הסגן השני בחשיבותו לכהן הגדול כפי שמעיד ר' חנינא בעצמו על כך:

רבות מאמרותיו עוסקות בענייני עבודת הכהנים ובית המקדש. עוד מאמרותיו הבולטות:

חשיבות מיוחדת נתונה לעובדה, שאמרה זו נאמר בשעה שחז"ל מספרים שבדורות החורבן היו כהנים גדולים רבים ש"זכו" במשרתם באמצעות "מינוי מטעם" מהשלטון הרומאי, מינוי שקנו אותו בכסף או בהתחייבויות אחרות, ולא בשל התאמתם לתפקיד, כך שלמרות הבעיות שגורמת המלכות, מדגיש רבי חנינא שעלינו להתפלל לשלומה של מלכות.

עוד מציינים חז"ל שבאותה תקופה כהנים גדולים אלה היו מתחלפים מדי שנה, ובמצב כזה כנראה נשאר ר' חנינא בתפקיד הסגן גם כשהתחלפו הכהנים הגדולים בזמן כהונתו. ייתכן שמסיבה זו כונה רבי חנינא "סגן הכהנים" ולא בביטוי "הסגן" השגור לרוב בגמרא.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.