מוקש

מוקש הוא אמצעי לחימה שנועד לעכב או למנוע תנועה. בדרך כלל מורכבים מוקשים ממכל המכיל בתוכו חומר נפץ ובעל מנגנון הפעלה. על פי אמנת ז'נבה כל שדה מוקשים חייב להיות מסומן בשלטים בולטים.

המוקשים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות:

Mines 501556 fh000026
מוקשים מסוגים שונים. מימין - מוקש נעל, במרכז - מוקש קופץ

מוקשי יבשה

התפתחות המוקש והשימוש בו

המוקש היבשתי התפתח במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית. המוקשים הראשונים נועדו לפגוע בבני אדם. במהלך מלחמת העולם הראשונה, עם פיתוחו של הטנק, התפתחו גם מוקשים נגד טנקים, ורכבים משוריינים אחרים. צבא הקיסרות הגרמנית פיתח מטעני נפץ שהופעלו מרחוק על ידי מעגל חשמלי, בעוד צבאותיהם של מדינות ההסכמה פיתחו את אב הטיפוס של המוקשים המודרניים, מוקשים בעלי מנגנון מכני, שמופעלים על ידי לחץ שמופעל על ידי משקל כבד.

פריצתה של מלחמת העולם השנייה הביאה להתפתחותו המהירה של המוקש, ולשימוש הולך וגדל בו. שימוש במוקשים נעשה על ידי שני הצדדים בקנה מידה גדול. שדות מוקשים נטמנו לאורך החומה האטלנטית, בייחוד בנורמנדי צרפת (כ-7 מיליון) ובמערכה בצפון אפריקה כ-32 מיליון. מוקשים אלה נטמנו על ידי הצבאות האיטלקיים, הגרמניים, הבריטיים והצרפתיים. בקרב אל-עלמיין לבדו נטמנו כ-600 אלף מוקשים לאורך חזית של כ-90 ק"מ על ידי הורמאכט בלבד.

לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה הלכה והתפתחה תעשיית המוקשים הצבאית, כאשר מטעני הנפץ הלכו ונעשו הרסניים ומתוחכמים יותר, היכולת לפיזורם על פני שטחים נרחבים עלתה, עיצובם והסתרתם נעשו קלים יותר וצבאות רבים בעולם כולו החלו להשתמש בהם.

מוקש נעל- ההגנה
מוקש נעל (דריכה) תוצרת תע"ש ההגנה, 1948
Defense.gov News Photo 970710-N-2240H-004
מוקשים אמריקאי נגד רכב מסוג M15

מבנה

המוקש היבשתי מורכב לרוב ממספר חלקים עיקריים:

התפוצצות המוקש מתרחשת כתוצאה מפעולת שרשרת. השלב הראשון היא הפעלת המוקש על ידי המטרה שנגדה הוא מכוון, הפעלה שיכולה לקרות כתוצאה מגרמת לחץ, משיכה או ניתוק של תיל, סגירת מעגל חשמלי, קירבה, פליטת חום ועוד. פעולות אלה מפעילות את הנפץ, שפיצוצו מפעיל את המאיץ, שבתורו מפעיל את המטען הראשי. במוקשים חסרי מאיץ, הנפץ מפעיל את חומר הנפץ.

סוגים

נהוג לסווג מוקשים יבשתיים לפי מספר שיטות, ביניהם: אופן הפעלת המוקש, יעוד המוקש ואופן גילויו. שתי הקבוצות העיקריות של מוקשים יבשתיים הן:

  • מוקש נגד רכב - מוקש שמטרתו לעצור התקדמות של טנק או רכב על ידי פגיעה בזחליו/גלגליו, או על ידי השמדתו. מוקש סטנדרטי מכיל בין 7 ל-10 ק"ג של חומר נפץ, ומופעל על ידי לחץ של בין 100 ל-300 ק"ג. נקרא גם מונ"ר - מוקש נגד רכב.
  • מוקש נגד אדם - מוקש שנועד להריגת ופציעת בני אדם. מוקש זה יכול להכיל בין 200 ל-500 גרם של חומר נפץ, אם כי יש יוצאים מן הכלל. אלה מהם שמופעלים בלחץ, מתפוצצים בלחץ של 5 עד 20 ק"ג בממוצע. מוקשים נגד אדם מתחלקים לשתי קבוצות: מוקשים היוצרים הדף או זעזוע, המופעלים על ידי דריכה, לבין מוקשי רסיסים, שנועדים לגרום נזק למספר גדול של אנשים על פני שטח נרחב. מוקש דריכה נגד אדם נקרא גם מוקש נעל.

בין מוקשי הרסיסים ישנם שני סוגים: מוקש קבוע ומוקש קופץ.

Pignone mine p1 and p2
מוקשים נגד טנקים מתקופת מלחמת העולם השנייה

שימוש אסטרטגי וטקטי

שדות מוקשים משמשים כמכשול מלאכותי לצורך השהיית התקדמות אויב ועצירתו או ניתובו לשטח מסוים. השדות מסודרים בדרך כלל בדרכי הפריצה החשודות שהאויב ייקח, במעברים הכרחיים במכשולים טבעיים ובנקודות התורפה ההגנתיות של הצד המגן. נהוג לפזר שדות מוקשים בצורות גאומטריות מוגדרות, על מנת להקל על רישום ופינוי המוקשים אם יתעורר הצורך לכך. כאשר צבא מנסה לחצות שדה מוקשים, הצבא בצד השני ינסה בדרך כלל לכסות את שדה המוקשים באש ובארטילריה, על מנת להקשות את פריצת שדה המוקשים. ברוב צבאות העולם, ישנם אמצעים לפיזור מהיר של שדות מוקשים, כגון הצנחה, או ארטילריה של מוקשים, דבר המאפשר לתגובה מהירה תוך כדי הקרב, על מנת לחסום התקדמות של צבאות אויב.

מוקשים ימיים

Mina morska typu M 1908-39
מוקש מגע ימי פולני

מוקש ימי הוא אמצעי לחימה אקטיבי, המוטמן במים כדי לפגוע באוניות מלחמה, אוניות משא או צוללות. בניגוד לכלי נשק ימיים אחרים, מוקשים ימיים פועלים בדרך אוטונומית; הם מופעלים אוטומטית במגע פיזי או על ידי קירבה מגנטית. הפעלת המוקש הימי גורמת לפיצוצו ונזק רב לכלי השיט שפגע בו, ועלולה לגרום לטביעתו.

ניתן להפעיל מוקשים ימיים בדרך התקפית: הם מוטמנים בפתחי נמלים, נהרות או מצרי ים, במקום שיעילותם מרבית ותכביד מאד על תנועת האויב. ניתן להניחם גם בנתיבי שיט מרכזיים, שם יכבידו על תנועת כלי שיט. ניתן גם להשתמש בהם כאמצעי הגנה, המונע מהאויב לתקוף חופים, נמלים וכיוצא בזה וכך יוצר אזורים מוגנים. יש להנחת מוקשים גם אפקט פסיכולוגי חשוב: מוקש אחד שנמצא בנתיב שיט אזרחי עלול להקפיא את כל התנועה בנתיב זה, עד לסיום פעולות הסריקה והפינוי.

הסכנות שבמוקשים

Minefield warning
אזהרה בשדה מוקשים ברמת הגולן

אף על פי שהמוקשים נועדו לתת מענה צבאי, הרי לאחר שסיבת קיומם פגה (ולפעמים גם לפניה) הם מסכנים את האוכלוסייה האזרחית. במיוחד הדברים אמורים במוקשים נגד אדם שנכון להיום (2012) פגעו וממשיכים לפגוע באלפי אנשים באפריקה בעיקר באנגולה (ראו מוקשים באנגולה) ובקמבודיה בכל שנה עקב העובדה כי הם לא פונו ממקומם לאחר שמלחמות האזרחים נגמרו.

גם בישראל קיימת סכנה רבה ממוקשים באזור רמת הגולן, הערבה, בקעת הירדן, וברחבי יהודה ושומרון והגליל העליון. שדות רבים אינם מגודרים[1] ומשולטים כמחויב באמנות בינלאומיות שישראל חברה בהן[2], ועקב סחיפת קרקע קיימת סכנת עלייה על מוקשים גם מחוץ לגדרות, ומדי פעם נפגעים מטיילים[3][4], חקלאים וכן בני בקר[5] ממוקשים.

מחקרים בנוגע להשפעות הסביבתיות של מוקשים מראים כי אלה פצעו והרגו זנים רבים של חיות בר ברחבי העולם, וכי השימוש במוקשים מוביל סדרה של תהליכים הפוגעים בסביבה, בהם: הדרדרות איכות הקרקע, כריתת יערות, זיהום מקורות מים במתכות כבדות, וייתכן שאף פגיעות מהותיות בבתי גידול ובשרשראות מזון המשפיעות על אוכלוסיות של זנים שלמים[6].

בדצמבר 1997 נחתמה אמנת אוטווה, בה הוטל איסור בינלאומי על השימוש במוקשים נגד אדם, הסכם זה נחתם בעקבות מסע פרסום שהובל על ידי הנסיכה דיאנה. אולם למרות זאת עדיין מפוזרים מיליוני מוקשים כאלו ברחבי העולם.

מיקוש וצבא ההגנה לישראל

Flickr - Israel Defense Forces - The Combat Engineering Corps Newest Recruits
פלס של חיל ההנדסה הישראלי מפנה מוקשים בעת אימון יחידתי

בצה"ל, חיל ההנדסה הקרבית הוא החיל שמתפקידו, בין השאר, להניח מיקוש כמכשול נגד האויב וכן לפנות מוקשים ("לפלס") מדרכי ההתקדמות של כוחותיו. לצורך כך הוקמו גדודי חיל ההנדסה (גדחה"ן) המצורפים לעוצבות בעת לחימה, והמצוידים בכלים המתאימים לבצע פעולות הנחת מוקשים ופילוס כנ"ל. לצד אמצעים ברמת הפלס הבודד כגון סכין פלסים, דקר ומגלה-מוקשים, מצויד החיל גם בכלים כבדים לפריצה מהירה דרך שדות מוקשים גדולים, בהם דחפורים משוריינים, מגובים כגון מגוב רציף ומגוב נוכרי, מערכת צפע שריון ורקטות ריצוף CARPET.

בנוסף, חיל ההנדסה מכשיר את לוחמי פלוגות החבלה וההנדסה (פלחה"ן) השייכות לחטיבות החי"ר, שתפקידן לטפל במכשולים המעכבים את התקדמות החטיבה (בעיקר מכשולים נגד-אדם — נ"א) ולבצע פעולות חבלה כנגד כוחות האויב.

במרץ 2011 אישרה מליאת הכנסת בקריאה שלישית את "חוק פינוי המוקשים". החוק מסדיר את פינוי שדות המוקשים בישראל באמצעות הקמת הרשות לפינוי מוקשים[7]. עד אז, מי שפינו מוקשים היו צוערים או יחידות מילואים של חיל ההנדסה הקרבית שניצלו הזדמנויות אלה כדי לאמן את החיילים שלהם בפינוי מוקשים.

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל צבא

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עדי חשמונאי, בכיר בצבא: יש מאות שדות מוקשים לא מגודרים, באתר nrg‏, 7 בפברואר 2010
  2. ^ ע"ע אמנה על כלי נשק קונבנציונליים מסוימים.
  3. ^ עדי חשמונאי ואבי אשכנזי, בן 11 נפצע קשה בפיצוץ מוקש ברמת הגולן, באתר nrg‏, 6 בפברואר 2010
  4. ^ אלי אשכנזי, אנשיל פפרצעיר בן 24 נפצע קשה בשדה מוקשים, נפל ממסוק החילוץ ונהרג, באתר הארץ
  5. ^ אלי אשכנזי20 פרות מתו לאחר שנכנסו לשדה מוקשים ברמת הגולן; המגדלים: צה"ל התרשל, באתר הארץ
  6. ^ השפעות סביבתיות של מוקשים בעולם, מתוך דו"ח מעקב של הקואליציה למניעת מוקשים, 2000.
  7. ^ עמרי נחמיאס, הכנסת אישרה בקריאה שלישית הקמת רשות לפינוי שדות מוקשים, באתר של "רשת 13", 14 במרץ 2011 (במקור, מאתר "nana10")
אורי וייסלר

אורי וייסלר (27 במרץ 1943 - 8 ביולי 1967) היה מפקד מחלקה בפלוגת סיור בצה"ל במלחמת ששת הימים. על לחימתו בקרב רפיח במלחמה זו קיבל את עיטור הגבורה. לאחר סיום המלחמה, ב-8 ביולי 1967, נהרג וייסלר בתקריות ראס אל-עיש על גדות תעלת סואץ.

וייסלר נולד בקיבוץ גבעת ברנר לאילזה ולצבי (פריץ). התחנך וגדל בגבעת ברנר והדריך בתנועת הנוער המחנות העולים לפני גיוסו לצה"ל. התגייס ב-1962, שרת בסיירת שקד; תחילה כחייל ולאחר מכן כקצין. גויס יחד עם יחידת המילואים שלו בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים.

ב-5 ביוני 1967, ביום הראשון למלחמה, תקפה יחידתו, שהשתייכה לאוגדה 84, מערך חפור בחלק הדרומי של מערכי רפיח. הכוח הישראלי נתקל באש טנקים, נ"ט ונשק קל שנורו על ידי המצרים ומספר כלים ישראלים נפגעו. הזחל"ם שבפיקודו של וייסלר עלה על מוקש, חייליו הועפו ממנו וחלקם נפצעו, כולל וייסלר. וייסלר חזר ועלה על הזחל"ם והחל להפעיל את מקלע הזחל"ם בירי אל תוך המערך המצרי שהמשיך בירי לכיוון הכוח הישראלי. הוא פעל כך במשך כחצי שעה ובמקביל נתן הוראות לפינוי הפצועים ושמר על קשר אלחוטי עם שאר הכוח. בסיום הקרב סירב להתפנות לטיפול בפציעתו והמשיך לפקד על מחלקתו עד סיום הקרבות.

כחודש לאחר סיום הלחימה הייתה יחידתו, שטרם שוחררה ממילואים, מוצבת על גדת תעלת סואץ, צפונית לקנטרה. באותם ימים התפתחה שורה של תקריות אש שזכו מאוחר יותר לכינוי תקריות ראס אל-עיש. באחת מתקריות אלו, ב-8 ביולי 1967. ספגה העמדה בה שהה וייסלר פגיעה ישירה של פגז ארטילריה והוא נהרג במקום. יחד עמו נהרגו באותה תקרית 4 חיילים ישראלים נוספים ונפצעו 31.

על פעולותיו בקרב רפיח עוטר וייסלר לאחר מותו בציון לשבח שהומר מאוחר יותר לעיטור הגבורה. השאיר אישה ובן שנולד לאחר מותו.

בטי המקפצת

בטי המקפצת (Bouncing Betty) הוא כינוי שניתן על ידי חיילים אמריקאים למוקש-S (באנגלית: S-Mine; בגרמנית: Schrapnellmine) - מוקש נגד אדם אשר נודע ביעילותו הרבה. עקרון הפעלתו התבסס על שיגור המטען העיקרי לגובה של כמטר אחד (בערך לגובה המותן) והפעלתו בעודו באוויר.

המוקש פותח על ידי גרמניה הנאצית בשנות השלושים של המאה ה-20, והוא שימש באופן נרחב במהלך מלחמת העולם השנייה. היו שתי גרסאות למוקש זה - SMi-35 ו-SMi-44, אשר נכנסו לשימוש בשנים 1935 ו-1944, בהתאמה.

מוקש ה-S היה מרכיב מרכזי באמצעי ההגנה של הרייך השלישי. עד לסיום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945, יוצרו כמעט 2 מיליון מוקשים מסוג זה. מוקשים אלו גרמו לאבדות רבות בקרב חיילי בעלות הברית וסייעו בהאטת התקדמותם על אדמת גרמניה.

הפו"ם

הפו"ם (ראשי תיבות של הפעולות המיוחדות או הפלוגות המיוחדות) הייתה יחידה של "ההגנה" שהתקיימה במשך שלושה חודשים, החל מיוני 1939, לשם עריכת פעולות תגמול נגד ערביי ארץ ישראל ולפעולה נגד ממשלת המנדט.

בשנת 1939, לאחר פרסום הספר הלבן, נתעורר לחץ מצד פעילי ההגנה לפעול. היה זה כבר לאחר שמאורעות תרצ"ו-תרצ"ט החלו לדעוך ופלוגות השדה כבר פורקו. מטה ההגנה נענה לדרישות והקים את הפלוגות המיוחדות, הפו"ם, לצורך ביצוע פעולות אקטיביות. בראש היחידה עמד יצחק שדה, והיא הורכבה משלוש יחידות אזוריות: בחיפה, בפיקודו של לוי אברהמי, בתל אביב, בפיקודו של אליהו כהן (לימים האלוף אליהו בן חור) וצבי ספקטור, ובירושלים, בפיקודו של שלמה שמיר.

היחידה פורקה בספטמבר 1939, בעקבות דעיכת הטרור הערבי ופרוץ מלחמת העולם השנייה.

בין פעולות הפו"ם:

ב-8 ביוני 1939 הטמינו אנשי הפו"ם מוקש בספינת משטרה בריטית בשם "סינבאד 2", שעסקה בסיורים ללכידת אוניות מעפילים. כתוצאה מכך טבעה הספינה, מפקדה נהרג, וחמישה מאנשיה נפצעו.

בליל 13 ביוני 1939, כתגובה להריגת נהג הקטר מרדכי שכטמן על המסילה בין הכפר בלד א-שיח' לנשר, ועל הריגות נוספות של יהודים שקדמו להריגה זו, חטפה חוליה של הפו"ם 5 תושבים מאחד הבתים והרגה אותם מחוץ לכפר. הלוחמים יצאו לפעולה כשהם לובשים בגדים אזרחיים למען יידעו כי הפעולה בוצעה על ידי יהודים.

ב-15 ביוני 1939 ליד הכפר לוביה שבגליל, בדרך טבריה-נצרת, נהרג ביריות הנוטר בנימין קירשון מאפיקים. בתגובה יצאה ב-20 ביוני חוליה של הפו"ם מסג'רה וירתה לתוך בית בלוביה. מהירי נהרגו שלושה אנשים ונפצעו שלושה. במאמר המערכת בעיתון "דבר", שנכתב ללא ידיעת זהות התוקפים, נאמר: "פשע חדש אירע בכפר לוביה, פשע מבעית, המעיד כי מבצעיו איבדו את שארית ההבחנה ונסתלק מהם זיק אחרון של הרגש האנושי".

בעקבות פציעת שוטר יהודי, שרכבו עלה על מוקש ליד כפר חסידים, נערכה ב-28 ביולי פעולת תגמול בכפר ח'רבת סעסע (ליד רמת יוחנן), ובה פוצץ בית המוכתר מבלי לפגוע באזרחים.

הרכבת המנדטורית

הרכבת המנדטורית (באנגלית: Palestine Railways, ר"ת P.R.) הייתה חברת רכבות בשליטה בריטית אשר הפעילה שירות רכבות בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, החל משנת 1920 ועד תום המנדט בשנת 1948. את תשתית הרכבת המנדטורית ירשה רכבת ישראל עם קום המדינה. לכל אורך תקופת המנדט הבריטי העסיקה הרכבת המנדטורית אלפי עובדים, ערבים ויהודים והייתה אחד המעסיקים הגדולים בארץ ישראל.

יפית

יָפִית היא התנחלות ומושב שיתופי בבקעת הירדן, למרגלות הסרטבה. היישוב, השייך לתנועת המושבים הוא חלק ממועצה אזורית בקעת הירדן. שמו ניתן לו על שמו של סא"ל יוסי יפה - מפקד גדוד בחטיבת הצנחנים, מכובשי העיר העתיקה בירושלים במלחמת ששת הימים, שנהרג בעלות רכבו על מוקש באזור ניצנה שבנגב.

מבצע ההר

מבצע ההר (מבצע אל ההר) היה מבצע צבאי של צבא ההגנה לישראל במלחמת העצמאות. המבצע, שביצועו הוטל על חטיבת הראל, נערך בין ה-19 באוקטובר ל-22 באוקטובר 1948, נגד הכוחות הקלים המצריים וכוחות ערביים מקומיים, בפרוזדור ירושלים, דרומית לנחל שורק ועד לבית גוברין. היה זה אחד המבצעים האחרונים במלחמה בגזרה זו. שמו המקורי של המבצע היה הושענא רבא, וזאת כיוון שמועד פתיחתו חל בערב סוכות תש"ט. השם בו ידוע המבצע ניתן לו רק זמן ניכר לאחר סיומו, וככל הנראה מרמז על מעין 'סגירת מעגל', באשר לפרשת מחלקת ההר. במבצע זה נהרגו ארבעה לוחמים ישראלים.

מוקש ימי

מוקש ימי הוא אמצעי לחימה אקטיבי, המונח במים כדי לפגוע באוניות מלחמה, אוניות סוחר או צוללות. בניגוד לכלי נשק ימיים אחרים, מוקשים ימיים פועלים בדרך אוטונומית; הם מופעלים אוטומטית במגע פיזי או על ידי קירבה מגנטית. הפעלת המוקש הימי גורמת לפיצוצו ונזק רב לכלי השיט שפגע בו, ועלולה לגרום לטביעתו.

מוקש נגד אדם

מוקש נגד אדם הוא סוג של מוקש המתוכנן לפגוע בבני אדם, בניגוד למוקשים המיועדים לפגוע ברק"ם.

מוקש נגד אדם נועד לפצוע (ולא להרוג) מספר גדול ככל האפשר של בני אדם כדי להכביד מבחינה לוגיסטית (במיוחד בתחום הגשת עזרה רפואית) על האויב. חלק מסוגי המוקשים נגד אדם יכולים אף לגרום לנזק לשרשראות כלי רכב משוריינים, או לנקב צמיגי רכב גלגלי.

ניתן לסווג מוקשים נגד אדם למוקשי הדף ומוקשי רסיסים, אשר עשויים להיות אף מוקשים קופצים. המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים שואף להטיל איסור על שימוש במוקשים נגד אדם ביוזמה ששיאה היה בחתימת אמנת אוטווה בשנת 1997, אמנה שאליה לא הצטרפו 32 מדינות החברות באו"ם, בהן ארצות הברית, רוסיה, סין, הודו וישראל.

מטען גחון

מטען גחון הוא מעין מוקש מאולתר, המופעל כנגד רכב קרבי משוריין וכלי רכב במטרה להשביתם ואף להשמידם.

מטען חבלה

מטען חבלה או מטען נפץ (בשפה בלתי מקצועית: "פצצה") הוא מתקן הכולל חומר נפץ, נפץ-יזם ומערכת הפעלה אשר קיימת זיקה ביניהם ומטרתו היא גרימת נזק על ידי פיצוץ. השימוש במטען מתבצע בדרך כלל על ידי הנחתו ליד המטרה והפעלתו ברגע המתאים. מטעני החבלה השונים נבדלים זה מזה בחומרי הנפץ בהם הם משתמשים, במנגנון ההפעלה שלהם, בצורתם החיצונית, בגודלם, בעוצמתם וכן בייעודם.

הערה: כל מטען מכיל פצצה, אך לא כל פצצה היא מטען.

מעוז חיים

מָעוֹז-חַיִּים הוא קיבוץ מהתנועה הקיבוצית בעמק בית שאן, כ־5 ק"מ ממזרח לבית שאן. שייך למועצה אזורית עמק המעיינות.

מקבל שופנייה

מקבל שופנייה (נולד ב-21 באוקטובר 1963) הוא ספורטאי ספורט נכים, חבר נבחרת ישראל בבדמינטון לנכים ובעבר חבר נבחרת ישראל בכדורסל כיסאות גלגלים.

שופנייה תושב שפרעם. ב-1982 נפצע במלחמת שלום הגליל כשעלה עם רכבו על מוקש, רגלו האחת נקטעה והשנייה רוסקה. לאחר תקופת שיקום הצטרף לבית הלוחם בחיפה. ב-1985החל לשחק כדורסל בכיסאות גלגלים ובשנים 1999-1986 היה חבר נבחרת ישראל והשתתף במספר אליפויות אירופה ואליפויות עולם. ב-1988 וב-1992 התחרה עם הנבחרת במשחקי אולימפיאדת הנכים. בשני העשורים החולפים מאז המשיך לשחק בנבחרת בית הלוחם חיפה והוא מאמן קבוצות לאומית א' וב' בכדורסל כיסאות גלגלים.

ב-2001 החל שופנייה לשחק בדמינטון וצורף לנבחרת ישראל לנכים. כמתחרה יחיד הגיע למקום השני באליפות אירופה שנערכה בשווייץ ב-2010 ובתחרות הזוגות היה עם שותפו אלוף העולם ואלוף אירופה: ב-2006 זכו באליפות אירופה בבדמינטון לנכים שנערכה בהולנד, ב-2007 זכו במקום הראשון באליפות גרמניה הפתוחה וב-2010 זכו באליפות אירופה בשווייץ. ב-2008 הגיע למקום השלישי בתחרות הזוגות באליפות אירופה שנערכה בגרמניה. באליפות העולם 2011 שנערכה בגואטמלה שונו חוקי המשחק ודרגת הנכות של שופנייה הועברה למשחק בעמידה.

ב-2011 זכה שופנייה בפרס שרת התרבות והספורט לספורטאים מצטיינים.

משפט שובר שיניים

שוברי שיניים (או מוקשי לשון) הם משפטי שעשוע אשר נוצרו לשם האתגר שבהגייתם.

לרוב, הקושי במשפטים מסוג זה נוצר מחזרה עיקשת על כמה עיצורים בודדים או ההחלפה של מספר עיצורים דומים לסירוגין (כמו למשל ס' ו-ש').

משפטים כאלה קיימים כמעט בכל שפה ולרוב יוצרים שעשוע גם באתגר ההגייה וגם בהיגיון שבתוכן המשפט. ישנם שירים או ספרים שכתובים רק במשפטים כאלה כמו השירים "גנן גידל דגן בגן" שהושר בפסטיבל הזמר לילדים או הספר Fox in Socks של דוקטור סוס.

פיגועי טרור נגד ישראלים בישראל בשנות ה-60 של המאה ה-20

רשימת פיגועי טרור נגד ישראלים שהתרחשו במדינת ישראל במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.

פצצת עומק

פצצת עומק היא פצצה נגד צוללות - הנשק הוותיק ביותר למטרה זו. מכונה לעיתים גם בשם "מטען עומק".

התפיסה של הטלת מוקש הועלתה לראשונה ב-1911 והרעיון הפך לבר ביצוע כשמפקד הצי המלכותי, סר ג'ורג' קלהאן דרש את ייצורה ב-1914. עבודת הפיתוח בוצעה על ידי הרברט טיילור ב-HMS Vernon Torpedo and Mine School בפורטסמות'.

הפצצה היעילה הראשונה - "Type D", הייתה מסגרת דמוית חבית במשקל 140 קילוגרם, שהכילה חומר נפץ, בדרך כלל מסוג TNT. "אקדח" שהופעל על ידי לחץ המים בעומק שנבחר מראש הפעיל את המטען. הפצצה "Type D" הייתה ניתנת להפעלה בעומק עד 100 מטר.

"מנגנון השחרור" הראשון היה פשוט לגלגל את "החביות" מירכתי הספינה התוקפת. מאוחר יותר פותח מטול מיוחד לפצצות עומק שנקרא "K-guns", שהשתמש בחומר נפץ שהשליך את הפצצה עד למרחק של 50 מטר מצד האנייה. האנייה התוקפת הייתה צריכה לנוע מעל למהירות מסוימת, אחרת היא הייתה ניזוקה מהפצצות שלה עצמה.

להטלה קונבנציונלית של פצצות עומק היו בעיות נוספות שרובן נפתרו על ידי שימוש בפצצות שהוטלו מראש האנייה. לכמה מספינות הדייג של הצי המלכותי ששימשו למלחמה נגד צוללות ב- 1917-1918 היה מטיל בחרטום לפצצת עומק יחידה, אבל אין שום ידיעות על שימוש בו בעת קרב.

ב-1943 הכנסת הטורפקס לשימוש, בנוסף לפיתוח פצצת עומק בעלת מבנה משופר גרמו להאצת מהירות השקיעה של הפצצה. למרות שפיצוץ של פצצת עומק סטנדרטית במשקל 280 קילוגרם, שהייתה בשימוש במלחמת העולם השנייה, היה מורט עצבים לצוות הצוללת המותקפת, גוף הצוללת שלא ניזוק לא היה מתבקע אלא אם כן הפצצה הייתה מתפוצצת בטווח של 5 מטר או פחות מהצוללת. מיקום הנשק בטווח זה היה עניין של מזל בלבד ודי לא סביר, מכיוון שהצוללת יכלה לערוך תמרוני התחמקות בזמן ההתקפה. רוב הצוללות שהוטבעו באמצעות פצצות עומק טבעו כתוצאה מנזק מצטבר מפיצוצים מטווח רחוק ולא עקב התקפה יחידה מכוונת היטב. צוללות רבות שרדו מאות פיצוצים של פצצות עומק, בפרק זמן של שעות ספורות. לדוגמה, הצוללת U-427 ספגה 678 פצצות עומק באפריל 1945, ושרדה.

כלי נשק יעילים יותר נגד צוללות הם ה-Hedgehog - פצצת הטלה מלפנים, ה-Fido" Mk.24"- טורפדו אקוסטי, וה-ASROC - שיכול לשאת אף ראש קרב גרעיני. גם ארצות הברית וגם ברית המועצות פיתחו מערכות נגד צוללות שעשו שימוש בנשק גרעיני.

שאר ישוב

שְׁאָר יָשׁוּב הוא מושב עובדים בגליל העליון, בחלקו הצפון־מזרחי של עמק החולה ושייך למועצה אזורית מבואות החרמון. המושב הוקם בשנת 1940. נקרא על שם שאר ישוב, בנו של ישעיהו הנביא. תושביו מתפרנסים רובם ככולם מעבודה כשכירים ומהשכרת צימרים, מיעוטם מתפרנס מחקלאות ומגידול בעלי חיים. המושב נחרט בתודעה הציבורית בעקבות אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור של צה"ל התנגשו זה בזה מעל שמי המושב, באירוע נהרגו כל 73 החיילים שהיו במסוקים.

שולה המוקשים (משחק)

שוֹלה המוקשים הוא משחק מחשב פשוט, המוכר בעיקר בזכות המשחק המצורף לחלונות של מיקרוסופט מגרסה 3.1 ומעלה, אך משחקים עם עקרון דומה קיימים גם למערכות הפעלה שונות.

שעב

שעב (בערבית: شعب) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1975.

מקומה של העיירה היהודית שאב בימי הבית השני, בתקופת המשנה והתלמוד והתקופה הערבית בארץ ישראל. אלעזר בן שמי נזכר בספרו של יוספוס פלביוס מלחמות היהודים כיליד המקום שהצטיין בהגנת יודפת במרד הגדול ברומאים. שאב שרדה את החורבן בעקבות המרד ונזכרת בסקר היישובים היהודיים בגליל לאחר המרד, בספרו של פרופ' מיכאל אבי יונה, 'גאוגרפיה היסטורית'. שני אמוראים פעלו בשאב רבי מנא דשאב ורבי זכאי דשאב. תעודה מהמאה ה-11 מזכירה יהודי שנפטר בשאב.התושבים (הקדומים והנוכחיים) התפרנסו ומתפרנסים בעיקר מחקלאות ממטעי הזיתים הנרחבים המקיפים את המקום. תצפית יפה על שעב ומטעי הזיתים שלה נמצאת במצפה צורית.

ביולי 1935 השתוללה בכפר מגפת טיפוס. באוגוסט 1938 הרס הצבא הבריטי צריפים רבים בכפר לאחר שעקבות של מניחי מוקש הובילו אל הכפר. בשנת 1945 היו בכפר כ-1,750 תושבים והוא נחשב אחד הכפרים העשירים ביותר באזורו. הכפר נכבש על ידי צה"ל במהלך מבצע דקל ורוב תושביו עזבו אותו והוא נותר עם כ-250 מתושביו המקוריים. חלק מתושבי הכפר שנמצאו במקומות אחרים בתוך ישראל לא הורשו לשוב אליו. במקום התושבים שעזבו, שוכנו בכפר עקורים ערבים מכפרים אחרים.

במרץ 1951 פונו מהשטח המפורז בגבול עם סוריה הערבים שהתגוררו במקום והועברו לשעב. ישראל פינתה את התושבים מאזור החולה מחשש שיסייעו לסורים ויפריעו לייבוש החולה ונתנה להם אפשרות להגר לסוריה או לעבור לשעב. בלחץ של הגנרל ויליאם אדוארד ריילי, ראש מטה משקיפי האו"ם, הסכימה ישראל להשיב את המפונים לכפריהם וקיימה בקיץ 1951 משאל בין המפונים בשעב, בו נשאלו אם רצונם לחזור לאזור המפורז או להשאר בשעב. במשאל הביעו כ-230 תושבים רצון לחזור וכ-420 הודיעו שרצונם להשאר בשעב. בתחילת 1961 נחנכה שכונת קבע עבורם.

מר קאסם שעבאן בן ותושב הכפר, ניהל במשך 15 שנים את תיאטרון בית הגפן בחיפה והצגותיו בערבית הופיעו בכל רחבי הארץ וגם נסעו להופיע במקומות שונים בעולם.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בשעב 6,941 תושבים (מקום 203 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.1%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לשעב דירוג של 2 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 57.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 5,573 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).

תעש מערכות

תעש מערכות בע"מ היא חברה ישראלית, המתמחה בפיתוח וייצור נשק, תחמושת, טכנולוגיות ומערכות לכוחות היבשה, האוויר, הים והסייבר, ולביטחון המולדת והעורף (HLS) בשדה הקרב המודרני, החברה היא חברה בת של אלביט מערכות, במסגרת חטיבת אלביט מערכות יבשה. החברה פועלת במספר מתחמים ברחבי ישראל, ולכל מפעל תחום התמחות ייחודי.

החברה הייתה יחידת סמך במשרד הביטחון, ואחר כך פעלה כחברה ממשלתית. עד ל-1 בינואר 2016, נודעה החברה בשם התעשייה הצבאית או תעש ובעולם בשם Israel Military Industries (בראשי תיבות: IMI), ובמועד זה שינתה את שמה ל"תעש מערכות". במרץ 2018 הגיעה המדינה לסיכום על מכירת החברה לחברת אלביט מערכות, כאשר חלק מהפעילויות, כולל ייצור מערכות הנעה רקטית קלה יישארו בידי המדינה במסגרת חברת תומר. המכירה לאלביט מערכות הושלמה בנובמבר 2018, תמורת 1.4 מיליארד ש"ח במזומן ו-400 מיליון ש"ח אשר ישולמו בשני תשלומים עתידיים ו-100 מיליון ש"ח נוספים תלויי ביצועים (סה"כ 1.9 מיליארד ש"ח). החברה מוזגה בתוך חטיבת היבשה של אלביט. החברה הממוזגת נקראת אלביט מערכות יבשה ואת החברה המשולבת מנהל אודי ורד.

לאורך שנות קיומה עסקה תעש בפיתוח ובייצור מערכות נשק בהתאמה לצרכים המבצעיים של צה"ל. החברה מפתחת ומייצרת מערכות נשק מדויקות, פתרונות לחימה וטכנולוגיה ייחודית לצה"ל ולצבאות בעולם. החברה משקיעה משאבים רבים בתחום המחקר והפיתוח של שדה הקרב העתידי, נמנית עם התעשיות המובילות בעולם בתחום המחקר הצבאי ומהווה מוקד ידע ממלכתי ומעבדה מתקדמת לניסויים וסימולציות. תעש מערכות מתמקדת בתחומי עסקים בהם לחברה מוצרים ייחודיים ומערכות נשק בלעדיות המתבססות על הייטק ביטחוני והנדסת מערכות. מרבית מערכות הנשק והלחימה, אשר משווקים כיום לצה"ל ובעולם, פותחו בחברה בשנים האחרונות ובהם: רקטות מדויקות למגוון טווחים עד ל-300 ק"מ, פגזי טנקים רב תכליתיים, מערכת חץ דורבן להגנה אקטיבית, פצמ"ר מדויק, גשרי סער לטנקים ורק"מ, מערכת שמיים אדומים להגנה על מתחמים ותחמושת לנשק קל בעלת דיוק משופר. תעש מערכות גם פיתחה ומייצרת את המיגון לטנקי המרכבה ולנגמ"ש הנמ"ר. גם כיום עוסקת החברה בהשבחת רכב קרבי משוריין ובייצור שריון ומערכות מיגון. בעבר פיתחה וייצרה תעש גם נשק קל אך ב-2005 הופרטה חטיבת הנשק הקל ונהפכה לחברת תעשיות נשק לישראל.

לחברה מפעלים ומתקני פיתוח, ייצור וניסוי ברחבי הארץ. משרדיה הראשיים של החברה נמצאים ברמת השרון.

החברה הגיעה לשיא גודלה בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, והייתה מהחברות הגדולות ביותר בישראל. בעקבות משבר כספי עברה החברה גלי פיטורים והפרטה, שהביאו לצמצום ניכר בגודלה. בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 החליטה ממשלת ישראל להעביר את כל התעשיות הביטחוניות מיחידת סמך של משרד הביטחון לחברה בע"מ. התעשייה הצבאית הייתה החברה הראשונה שעברה שינוי זה.

משרד הביטחון וצה"ל מגדירים יכולת ייצור ופיתוח של תחמושת כבדה בתעש כתחום פעילות חיוני של המדינה. גם ייצור התחמושת הקלה נחשב לחיוני ותעש היא מהמובילות בתחום זה בעולם.

בנובמבר 2013 אישרה ממשלת ישראל ה-33 את המתווה להפרטת תעש, שחלק ממנה, שהוגדר כאינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל, יופעל במסגרת חברה ממשלתית שתוקם לאחר הפרטה. למעט זאת, תעש תופרט ותימכר למשקיע פרטי. מפעלי ומטה החברה יועברו מאזור השרון למתחם החברה ברמת בקע בנגב בשנת 2020. כחלק מההסכם התחייב משרד הביטחון לרכוש מתעש תוצרת בסך של 550 מיליון ש"ח לפחות בכל שנה למשך 5 שנים. בינואר 2017 הודיע משרד הביטחון שירכוש מתעש מערכות תחמושת בהיקף של 1.75 מיליארד ש"ח עד לשנת 2025. בהודעת המשרד נאמר כי הרכש יאפשר לצה"ל להשלים את חידוש המלאים שהחל לאחר מבצע צוק איתן ויתמוך בתוכנית האימונים של צה"ל לעשר השנים הקרובות כחלק מתר"ש גדעון.

תעש מערכות עברה לרווח נקי בשנת 2017. הרווח הנקי של החברה מסתכם ב-12 מיליון שקל ומכירות החברה מסתכמים ב-2.3 מיליארד שקל.

בשנת 2016 צבר ההזמנות של החברה עומד של 8 מיליארד שקל ומכירותיה של החברה מסתכמות ב-2.1 מיליארד שקל. 60% ממכירות תעש הופנו ליצוא, 80% ממוצריה הם תוצר של הפיתוח שלה ו־30% מפעילותה הם שירותי מחקר ופיתוח למפעלים זרים. תעש הפסידה ברציפות מאז הפכה מיחידת סמך לחברה עצמאית. אך בשנת 2016, עברה תעש מערכות לראשונה לרווח תפעולי של 17 מיליון שקל.

תעש מערכות עוברת למתחם תעש ברמת בקע שבנגב. תעש תקים את המפעלים במתחם לטכנולוגיה ביטחונית על שטח של 52,000 דונם, אשר יכלול מפעלי תעשייה לפיתוח וייצור פגזי טנקים, פצצות אוויר קרקע מדויקות והשבחת טנקים ונגמשים. בכוונת תעש להקים את מפעליה ולהתחיל לייצר בדרום הארץ עד לשנת 2022.

יו"ר החברה הוא יצחק אהרונוביץ ומנכ"ל החברה הוא אבי פלדר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.