מועצת הביטחון של האומות המאוחדות

מועצת הביטחון של האומות המאוחדותאנגלית: United Nations Security Council) היא אחד מששת הגופים העיקריים שכוננה מגילת האומות המאוחדות. תפקידה העיקרי הוא לקיים את השלום ואת הביטחון בעולם.

UN-Sicherheitsrat - UN Security Council - New York City - 2014 01 06
אולם מועצת הביטחון של האו"ם בניו-יורק

הרכב המועצה

במועצת הביטחון יש חמש חברות קבועות ועשר חברות מתחלפות. החברות הקבועות הן חמש המייסדות: ארצות הברית, רוסיה, בריטניה, צרפת וסין (עד 1971 הרפובליקה הסינית ומ-1971 הרפובליקה העממית של סין). לחברות הקבועות זכות וטו על פי סעיף 27 של מגילת האו"ם. הצבעתה של אחת מחמש המדינות נגד הצעת החלטה של המועצה מונעת את קבלתה. מדינות אלו הן גם היחידות המורשות להחזיק נשק גרעיני על פי האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT).

החברות הקבועות הן:

מדינה גוש ישות נוכחית מאז ישות קודמת
הרפובליקה העממית של סין סין אסיה הרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין 1971 הרפובליקה הסינית הרפובליקה הסינית (1945–1949)
הרפובליקה הסינית הרפובליקה הסינית (1949–1971)
צרפת  צרפת מערב אירופה ושאר העולם צרפת הרפובליקה הצרפתית החמישית 1958 צרפת הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית (1945–1946)
צרפת הרפובליקה הצרפתית הרביעית (1946–1958)
רוסיה  רוסיה מזרח אירופה רוסיה הפדרציה הרוסית 1992 ברית המועצות ברית המועצות (1945–1991)
הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת מערב אירופה ושאר העולם הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד 1945
ארצות הברית  ארצות הברית מערב אירופה ושאר העולם ארצות הברית ארצות הברית של אמריקה 1945

החברות המתחלפות נבחרות לתקופת כהונה של שנתיים החל מ-1 בינואר. בראשית כל שנה מתחלפות חמש חברות בחמש חברות חדשות. החברות המתחלפות נבחרות על ידי העצרת הכללית לפי אזורים. החלוקה לגושים היא בלתי-רשמית, ולכן נתונה לשינויים. הגוש האפריקני בוחר שלוש נציגות, הגוש של אסיה, הגוש של אמריקה הלטינית והגוש של "מערב אירופה ושאר המדינות" בוחרים, כל אחד, שתי נציגות; והגוש של מזרח אירופה בוחר נציגה אחת. כמו כן, נהוג שאחת הנציגות תהא מדינה ערבית, וזו נבחרת לסירוגין מבין הנציגות של אסיה ואפריקה.

החברות המתחלפות הן:[1]

תקופת כהונה אפריקה אסיה אמריקה הלטינית והקריבים מערב אירופה ושאר העולם מזרח אירופה
2018 חוף השנהב  חוף השנהב גינאה המשוונית  גינאה המשוונית אתיופיה  אתיופיה כווית  כווית קזחסטן  קזחסטן פרו  פרו בוליביה  בוליביה שוודיה  שוודיה הולנד  הולנד פולין  פולין
2019 דרום אפריקה  דרום אפריקה אינדונזיה  אינדונזיה הרפובליקה הדומיניקנית  הרפובליקה הדומיניקנית בלגיה  בלגיה גרמניה  גרמניה
2020 ניז'ר תוניסיה ויטנאם סיינט וינסנט והגרנדינים אסטוניה

על פי פרק 7 של מגילת האו"ם, מועצת הביטחון של האו"ם היא הגוף היחיד של האו"ם המוסמך, במקרה של "איום לשלום, הפרות שלום או פעולות של תוקפנות", להטיל סנקציות (ובכלל זאת אמברגו) על מדינה מסוימת ואף להתיר שימוש בכוח נגדה "למען שמירת או השבת השלום והביטחון הבינלאומי". דוגמה לכך היא החלטה 665 (אוגוסט 1990) שאישרה שימוש בכח כדי לאכוף את הסנקציות שהוטלו על עיראק בהחלטות 660 ו-661 עקב פלישתה לכווית. ההחלטה הובילה לפרוץ מלחמת המפרץ. החלטת מועצת הביטחון 1973 (17 במרץ 2011) התירה למדינות החברות לנקוט "בכל אמצעי דרוש" כדי להבטיח את שלום האזרחים בלוב. ההחלטה המריצה התערבות בינלאומית בסכסוך והביאה לנפילת משטרו של הרודן מועמר קדאפי.[2] מקרה אחר של אכיפה כזו היה בעניין דרום אפריקה בשנות ה-80, שעליה הטילה המועצה סנקציות רבות שהחלישו אותה וסייעו בהפלת משטר האפרטהייד בה[דרוש מקור].

מועצת הביטחון התכנסה לראשונה בלונדון ב-17 בינואר 1946, וקיבלה את החלטתה הראשונה ב-23 בינואר. מיום היווסדה ועד 23 בפברואר 2017 קיבלה המועצה 2,343 החלטות.[3]

הגדלת מספר חברי הקבע במועצה

בביקורו כנשיא ארצות הברית בניו-דלהי בנובמבר 2010, הכריז אובמה כי יתמוך[4] בצירופה של הודו כחברה קבועה במועצת הביטחון וכעבור שבוע הכריז ביוקוהמה כי יתמוך במושב קבע ליפן[5] ובכך אישר הבטחות קודמות בנושא.

נשיא המועצה

תפקיד נשיא המועצה עובר ברוטציה מדי חודש בין חברות המועצה על פי סדר שמות המדינות באנגלית.

ישראל במועצת הביטחון

ישראל היא המדינה הראשונה, שגונתה על ידי מועצת הביטחון ב-13 בנובמבר 1966 בעקבות פעולת התגמול בכפר סמוע, אז בממלכת ירדן. הגינוי היה ברוב של 14 קולות ונמנעת אחת, ניו זילנד[6]. ישראל מעולם לא נבחרה לכהן במועצת הביטחון. עד לשנת 2000, ישראל לא הייתה חברה באחד הגושים הבלתי-פורמליים שמהם נבחרות המדינות המועמדות לחברות במועצה. מאז שנה זו, יש לה מעמד של חברה זמנית בקבוצת מערב אירופה ומדינות אחרות.

הסכסוך בין ישראל למדינות ערב הסמוכות לה והסכסוך הישראלי-פלסטיני הם נושאים מרכזיים בדיוניה של מועצת הביטחון. מדיניותה של ישראל, שלעיתים אינה מקובלת על הקהילה הבינלאומית, מביאה לכך שפעמים עולות להצבעה החלטות המגנות את המדיניות הזו. החלטות אלה לעיתים זוכות לתמיכה של כמעט כל חברות המועצה ורק וטו של ארצות הברית, או איום בווטו כזה, מונע קבלת החלטות אלה. בין השנים 1989 - 2008 הטילה ארצות הברית וטו 13 פעמים, 11 פעמים מתוכן בהחלטות העוסקות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. באוגוסט 2011 הועלתה במועצת הביטחון הצעה לניסוח הצהרה נשיאותית לגינוי מתקפת הטרור בדרום ישראל. ההצעה זכתה לתמיכת רוב חברות המועצה, אך לא אושרה עקב דרישת לבנון להוסיף להצהרה גינוי לפעולת התגובה של ישראל בעזה.[7]

עם החלטות המועצה העוסקות בישראל נמנות:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נכון לשנת 2018
  2. ^ BBC News - Libya UN Resolution 1973: Text analysed
  3. ^ הצהרה לעיתונות על החלטה מספר 2343 של מועצת הביטחון
  4. ^ אובמה: אשאף לצרף את הודו כחברה קבועה במועצת הביטחון, 8 בנובמבר 2010
  5. ^ אובמה: יפן היא "מודל ראוי" למועצת הביטחון, באתר ynet
  6. ^ דר' ישראל צבי כנר, אנציקלופדית השיאים, הוצאת מלוא בע"ם עמוד 28
  7. ^ יצחק בן-חורין, לבנון סיכלה גינוי במועצת הביטחון למתקפת הטרור, באתר ynet, 20 באוגוסט 2011
27 בנובמבר

27 בנובמבר הוא היום ה-331 בשנה בלוח הגרגוריאני (332 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 34 ימים.

החלטה 109 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 109 של מועצת הביטחון של האו"ם הייתה החלטה שהתקבלה ב-14 בדצמבר 1955 על ידי מועצת הביטחון של האומות המאוחדות. ההצעה התקבלה לאחר שהונחה בקשה בפני העצרת הכללית של האומות המאוחדות לקבל את בקשת החברות של אלבניה, אוסטריה, בולגריה, קמבודיה, ציילון, פינלנד, הונגריה, אירלנד, איטליה, ירדן, לאוס, לוב, נפאל, פורטוגל, רומניה וספרד. בהחלטתה, המועצה המליצה לעצרת הכללית של האו"ם לקבל את כל המדינות שנבחרו בהחלטה.

כשמונה מדינות תמכו בהחלטה, 0 התנגדו ובלגיה, טיוואן וארצות הברית נמנעו.

החלטה 1559 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 1559 של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות - החלטה שהתקבלה ב־2 בספטמבר 2004 וקראה לכיבוד העצמאות והריבונות של לבנון, סיום הנוכחות הצבאית הסורית במדינה, ופירוק המיליציות הפעילות בה, ובראשן חזבאללה.

החלטה 2209 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 2209 של מועצת הביטחון של האו"ם היא החלטה שקיבלה מועצת הביטחון של האומות המאוחדות ב-6 במרץ 2015, לפיה היא מגנה כל שימוש בכימיקלים כנשק במלחמת האזרחים בסוריה, ומאיימת להשתמש בכוח אם אכן יהיה שימוש בנשק שכזה.14 מדינות תמכו בהחלטה, 0 התנגדו וונצואלה נמנעה.

החלטה 233 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 233 של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות, אשר אומצה בתאריך 6 ביוני 1967, לאחר דיווח בעל פה של המזכיר הכללי או תאנט על פרוץ מלחמת ששת הימים ועדכון על המצב במזרח הקרוב, קראה לממשלות הנוגעות בדבר לנקוט בכל האמצעים להפסקת כל פעילות צבאית באזור, והטילה על המזכיר הכללי לעדכן את המועצה בהתפתחויות.

ההחלטה התקבלה פה אחד וללא הסתייגויות.

החלטה 234 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 234 של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות, אשר אומצה בתאריך 7 ביוני 1967, לאחר שכל הפניות לכל הממשלות הנוגעות בדבר להפסיק באופן מיידי את כל הפעילויות הצבאיות במזרח הקרוב נכשלו. המועצה, שחששה מהאפשרות שהמלחמה תתפשט ותחמיר, דרשה שכל הממשלות המעורבות יפסיקו את פעילותם הצבאית עד השעה שמונה בערב על פי שעון גריניץ' (10 בערב שעון ישראל) ב-7 ביוני 1967. המועצה גם דרשה מהמזכיר הכללי או תאנט לעדכן אותה באופן שוטף על המצב.

המועצה התכנסה בעקבות בקשתה של ברית המועצות וההחלטה עברה פה אחד. ירדן וישראל קיבלו את ההחלטה, בתנאי שגם שאר הצדדים יקבלו אותה. ביום למחרת, הרפובליקה הערבית המאוחדת (מצרים וסוריה) פסקו גם הם את לחימתם וקיבלו את הפסקת האש.

החלטה 340 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 340 של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות התקבלה ב-25 באוקטובר 1973, 19 ימים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים.

ההחלטה הועברה לאחר שמועצת הביטחון התבשרה על הכישלון של החלטות 338 ו-339 שלה לסיום הלחימה.

במסגרת ההחלטה, מועצת הביטחון דרשה מהצדדים הלוחמים להכריז על הפסקת אש באופן מיידי ולחזור לעמדות שנשלטו על ידם ב-22 באוקטובר 1973. המועצה גם:

ביקשה ממזכ"ל האו"ם דאז, קורט ולדהיים להגדיל את מספר המשקיפים מטעם האו"ם בשני צידי קו הפסקת האש.

הקימה כוח חירום של האו"ם המורכב מחיילים שהתנדבו ממדינות חברות באו"ם, שאינן החברות הקבועות במועצת הביטחון.

ביקשה ממזכ"ל האו"ם לדווח חזרה תוך 24 שעות לגבי שני הסעיפים הללו.

ביקשה ממזכ"ל האו"ם דיווח חוזר על בסיס מתמשך ביישום החלטה זו, כמו גם על החלטות 338 ו- 339.

ביקשה מכל המדינות החברות באו"ם לשתף פעולה באופן מלא ביישום החלטות אלו.ההחלטה התקבלה ברוב של 14 קולות בעד, באין מתנגדים. סין לא הצביעה או נמנעה באופן רשמי.

החלטה 426 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 426 של מועצת הביטחון של האו"ם הייתה החלטה שהתקבלה פה אחד ב-19 במרץ 1978, על ידי מועצת הביטחון של האומות המאוחדות. ההחלטה התקבלה באותו יום ומיד לאחר שהתקבלה החלטה 425.

החלטה 42 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 42 של מועצת הביטחון של האו"ם היא החלטה שהתקבלה ב-5 במרץ 1948 על ידי מועצת הביטחון של האומות המאוחדות.

ההחלטה קראה לחברות הקבועות במועצת הביטחון להתייעץ ביניהן על המצב בארץ ישראל ולהמליץ על דרך פעולה בפני כל חברות מועצת הביטחון בנושא זה. ההחלטה גם קראה לכל הממשלות והעמים, ובמיוחד אלה מסביב לארץ ישראל, לסייע בכל מצב אפשרי.

כ-8 מדינות תמכו בהחלטה, 0 התנגדו וארגנטינה, סוריה ובריטניה נמנעו.

החלטה 43 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 43 של מועצת הביטחון של האו"ם היא החלטה שהתקבלה פה אחד ב-1 באפריל 1948, על ידי מועצת הביטחון של האומות המאוחדות, וציינה את האלימות הגוברת בפלשתינה, וקראה לסוכנות היהודית לארץ ישראל ולוועד הערבי העליון להעמיד נציגים לרשות מועצת הביטחון, על מנת להסדיר ולאכוף הפסקת אש, וכן קראה לקבוצות ערביות ויהודיות חמושות לחדול מיידית מפעולות האלימות.

החלטה 478 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 478 של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות התקבלה ב-20 באוגוסט 1980 בתגובה לחקיקת חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל על ידי הכנסת ב-30 ביולי 1980. ההחלטה קובעת כי החוק שהתקבל כחודש לפני כן וקובע כי ירושלים המאוחדת היא בירת ישראל ולא ירושלים המערבית כפי שהיה עד אז, הוא הפרה של החוק הבינלאומי.

ההחלטה פותחת בהבעת "דאגה עמוקה לאור חקיקת 'חוק יסוד' בכנסת ישראל המכריז על שינוי באופיה ובמעמדה של העיר הקדושה ירושלים, על הכרוך בכך לשלום ולביטחון". ההחלטה מגנה את חקיקת חוק ירושלים וקובעת כי החוק מפר את הדין הבינלאומי ואין הוא מבטל את מעמדם של תושבי מזרח ירושלים על פי אמנת ז'נבה כאזרחים הראויים להגנה בעת מלחמה. ההחלטה מכריזה על בטלות מוחלטת של כל הצעדים שנקטה ישראל לשינוי מעמדה של "העיר הקדושה ירושלים", מכריזה על אי-הכרה בחוק ירושלים ובתוצאותיו וקוראת לכל המדינות החברות באומות המאוחדות לאמץ החלטה זו. אותן מדינות-חברות שלהן משלחות דיפלומטיות בירושלים נקראות להוציא את משלחותיהן מן העיר.

הסיבה לקבלת ההחלטה היא העובדה שמזרח ירושלים אינה מוכרת כחלק ממדינת ישראל אלא כשטח כבוש מאז מלחמת ששת הימים.

ההחלטה התקבלה בקולות 14 חברות במועצת הביטחון. ארצות הברית הייתה החברה היחידה שנמנעה בהצבעה.

החלטה 478 באה בהמשך להחלטה 476 מ-30 ביוני 1980, בה נקראה ישראל בדחיפות לחדול מכל צעד אשר ישנה את אופיים ומעמדם של המקומות הקדושים בירושלים.

בעקבות החלטת ארצות הברית על העברת שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים התכנסה מועצת הביטחון ב-18.12.2017 לבקשתה של מצרים על מנת "לאשר מחדש כי לכל החלטה ופעולה שמבקשת לשנות את האופי, המעמד או ההרכב הדמוגרפי של ירושלים אין השלכות חוקיות והן מבוטלות". ההצעה המצרית נסמכה בין היתר על החלטה 478. אל מול 14 חברות מועצת הביטחון שהצביעו בעד הבקשה המצרית הטילה ארצות הברית וטו והבקשה להחלטה נפלה.

החלטה 607 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 607 של מועצת הביטחון של האו"ם הייתה החלטה שהתקבלה ב-5 בינואר 1988 על ידי מועצת הביטחון של האומות המאוחדות. ההחלטה הוצעה בעקבות החלטה 605 של מועצת הביטחון של האו"ם (1987) ובעקבות החלטת ישראל להמשיך בגירוש פלסטינים החשודים בטרור מהשטחים שנכבשו על ידיה במלחמת ששת הימים.

ההחלטה קוראת לישראל להפסיק את הגירושים ולציית לחובות אמנות ז'נבה. המועצה גם החליטה לשמור על המצב בבדיקה.

החלטה 608 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 608 של מועצת הביטחון של האו"ם הייתה החלטה שהתקבלה ב-14 בינואר 1988 על ידי מועצת הביטחון של האומות המאוחדות. ההחלטה התקבלה לאחר שישראל הפרה את החלטה 607 של מועצת הביטחון של האו"ם והביעה צער על כך שישראל בחרה שלגרש את הפלסטינים החשודים בטרור בניגוד להחלטות קודמות בנושא.

ההחלטה קראה לישראל להפסיק את הגירושים ולהבטיח את החזרתם הבטוחה של הפלסטינים המגורשים.

החלטה 612 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 612 של מועצת הביטחון של האו"ם הייתה החלטה שהתקבלה פה אחד ב-9 במאי 1988 על ידי מועצת הביטחון של האומות המאוחדות. ההחלטה התקבלה לאחר דו"ח של המשלחת המיוחדת ששלח מזכ"ל האומות המאוחדות לחקירת השימוש, לכאורה, בנשק כימי במלחמת איראן-עיראק. בהחלטתה, המועצה גינתה את השימוש בנשק כימי במהלך המלחמה, דבר המפר את פרוטוקול ז'נבה.

נוסף על כך, המועצה הדגישה את הצורך בהקפדה על פרוטוקול ז'נבה וציפתה משני הצדדים להימנע משימוש עתידי בנשק כימי. כמו כן, היא קראה למדינות החברות באו"ם לעשות בקרה קפדנית על מוצרים כימיים בייצוא לאיראן ולעיראק.

החלטה 679 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 679 של מועצת הביטחון של האו"ם הייתה החלטה שהתקבלה פה אחד ב-30 בנובמבר 1990, על ידי מועצת הביטחון של האומות המאוחדות, לאחר סקירה של מזכ"ל האו"ם על כח התצפית של האו"ם.

המועצה ציינה את מאמציה לכונן שלום עמיד וצודק במזרח התיכון.

החלטה 69 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 69 של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות, אשר אומצה בתאריך 4 במרץ 1949, המליצה לקבל את מדינת ישראל כחברה באו"ם.

בעקבות הגשת המועמדות של ישראל לחברות באו"ם, קבעה מועצת הביטחון כי ישראל היא מדינה שוחרת שלום, והמליצה לעצרת הכללית של האומות המאוחדות להעניק לה חברות בארגון. המלצה זו מומשה כחודשיים מאוחר יותר, כאשר החליטה העצרת הכללית של האו"ם לקבל את ישראל כחברה באו"ם, בהחלטה 273 שהתקבלה ב-11 במאי 1949.

מלבד מצרים שהתנגדה להחלטה, והממלכה המאוחדת שנמנעה, הצביעו יתר המדינות בעד קבלת ההחלטה:

החברות הקבועות:

ארצות הברית

ברית המועצות

סין

צרפת

החברות המתחלפות:

ארגנטינה

הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית

נורווגיה

קובה

קנדה

החלטה 89 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 89 של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות היא החלטה שהתקבלה ב-17 בנובמבר 1950 על ידי מועצת הביטחון של האומות המאוחדות. ההחלטה התקבלה לאחר תלונות על יישום הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, שנועדו לשים קץ לסכסוך הערבי-ישראלי. ההחלטה ביקשה מוועדת שביתת הנשק המעורבת של מצרים וישראל להקדיש תשומת לב דחופה לתלונה על גירושם של אלפי ערבים פלסטינים מארץ ישראל. המועצה קראה לשני הצדדים להפעיל את כל יכולתה של הוועדה, ולהחזיר את כל הערבים שהוועדה סבורה כי הם זכאים לשוב. נוסף על כך, המועצה הורתה לראש הוועדה האחראית על הסכמי שביתת הנשק להמליץ ​​לישראל, למצרים ולמדינות ערביות אחרות, לנקוט בכל הצעדים שיידרשו על מנת לשלוט על תנועתם של נוודים ערבים על פני גבולות בינלאומיים או קווי שביתת הנשק.

המועצה קוראת לממשלות לא לנקוט כל פעולה של העברת אנשים מעבר לגבולות בינלאומיים או קווי שביתת הנשק ללא התייעצות מוקדמת עם ועדת שביתת הנשק. כמו כן, ביקשה המועצה מוועדת שביתת הנשק להמליץ על צעדים נוספים בתוך 90 ימים בפני מועצת הביטחון של האו"ם.

ההחלטה התקבלה לאחר שתשע מדינות תמכו בה, 0 התנגדו ומצרים וברית המועצות נמנעו.

החלטה 95 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 95 של מועצת הביטחון של האו"ם היא החלטה שהתקבלה ב-1 בספטמבר 1951, על ידי מועצת הביטחון של האומות המאוחדות. ההחלטה הזכירה לשני הצדדים בסכסוך הערבי-ישראלי כי עליהם לפעול למען השלום. ההחלטה גם ביקרה את מצרים עקב החלטתה למנוע שיט של ספינות על סחורות לישראל וקראה למצרים להפסיק מיד כל התערבות. אז, החלטה זו הייתה נחשבת להחלטה נדירה, משום שמתחה ביקורת על מדינות ערב. עד אז, ברית המועצות השתמשה בכמעט כל פעם בזכות הוטו שלה כדי למנוע העברת החלטות נגד מדינות ערב במועצת הביטחון.

8 מדינות תמכו בהחלטה, 0 התנגדו ו-3 מדינות נמנעו. המדינות שנמנעו הן: הודו, טאיוואן וברית המועצות.

משימת שלטון החוק בקוסובו של האיחוד האירופי

משימת שלטון החוק בקוסובו של האיחוד האירופי (European Union Rule of Law Mission in Kosovo) או בראשי תיבות השם באנגלית EULEX Kosovo, היא פריסה מתוכננת של שוטרים ואזרחים בקוסובו כפי שנצפו מראש בתוכנית אהטיסארי. משימת שלטון החוק מתוכננת כהמשך לנוכחות האזרחית הבינלאומית בקוסובו כפי נחזה בהחלטה מספר 1244 של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות, אף על פי שרוסיה וסרביה מחשיבות את המשימה כבלתי חוקית. כוח המשימה מתוכנן לכלול כ-2,000 אנשי משטרה ומשפט, ותהליך הפריסה בן ארבעת החודשים החל ב-16 בפברואר 2008. עד היום הוצבו בקוסובו רק 400 מתוך 1,900 קציני המשטרה והשופטים כפי שתוכנן במשימת EULEX.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.