מונרכיה

מוֹנַרְכְיָה, ממלכה או מלוכה (ביוונית: μοναρχειν - "שלטון יחיד", μονος (מונוס) - יחיד, αρχειν (ארכיה) - לשלוט) היא שיטת ממשל שבה בראש המדינה עומד שליט יחיד המכהן, מרגע מינויו, לכל ימי חייו. לגיטימיות השלטון נובעת לרוב מכוח הורשה אך לעיתים גם מסיבות אחרות כגון מכוח המסורת והנוהג או מתוקף החוק. טענה זו ללגיטימיות היא המפרידה בין המונרכיה לדיקטטורה. ראש המדינה מכונה מונרך ולו מעמד טקסי מיוחד המלווה בתואר כבוד כגון: מלך, נסיך, קיסר, צאר, ברון, דוכס, רוזן, אמיר, סולטן, שאה, אפיפיור וכו'.

ביוון העתיקה, משמעותה של מונרכיה הייתה ריכוזו של כל הכוח הפוליטי בידיו של אדם אחד, שליט כל יכול. כיום, משמעות זו מיוחסת לשלטון אוטוקרטי או דיקטטורי, והמונח "מונרכיה" קיבל משמעות שונה במקצת. המונח יכול להתייחס לשיטת הממשל הנהוגה במדינות שהעומד בראשן טוען ללגיטימיות שאינה מנדט העם, טענה הנעשית לרוב, או לפחות מגובה, על ידי הכרזתו של השליט על עצמו כעל מלך, קיסר, או כל אחד מתארי הכבוד הניתנים למונרכים. לחלופין, המונח יכול להתייחס גם לשיטת הממשל במדינות שבהן תפקיד השליט או ראש המדינה מועבר בירושה, דבר המגובה לרוב בטענות השלטון ללגיטימיות אך לא תמיד. עמידה באחד משני תנאים אלו "מזכה", לעיתים, מדינה במעמד של מונרכיה על אף שאינה עומדת בכל התנאים המוזכרים בתחילת הערך.

המונח "מונרכיה" יכול לשמש גם לתיאור מדינה הדוגלת בשיטת השלטון המונרכית. לעומת זאת, מדינות כאלו מזהות עצמן באופן צר יותר לפי התואר בשימוש על ידי המונרך, לדוגמה: ממלכה, אמירות, נסיכות, קיסרות, סולטנות או דוכסות. גם הדרך שבה מגדירה המדינה את שיטת הממשל שבה, יכולה להשתנות כתלות בתואר המונרך, ולהיקרא מלוכה למשל.

שיטות ממשל

אוליגרכיה
אנרכיזם
דיקטטורה
דמוקרטיה
סוציאל-דמוקרטיה
דמוקרטיה ליברלית
דמוקרטיה רפובליקנית
דמוקרטיה מסורתית
ליברליזם
ליברטריאניזם
מונרכיה
מונרכיה חוקתית
משטר צבאי
פשיזם
קומוניזם
סוציאליזם
רפובליקה
תאוקרטיה
מריטוקרטיה

פורטל מדע המדינה
Monarchies of the world
מונרכיות העולם - מקומות שבהם נהוגה כיום מונרכיה, צבועים בכחול

סמכויותיו של המונרך

נהוג לסווג את מונרכיות עצמה לפי סמכויותיו של המונרך, כמות הכוח שבה הוא אוחז לעומת רמת כפיפותו לעם או למוסדות אחרים. ניתן להבחין בשלושה סוגים של מונרכיות, לפי סיווג זה:

מונרכיה מסורתית היא מונרכיה שבה למונרך כוח בלתי-מוגבל יחסית, אך הוא מחויב למסורת, חוקה חלשה כלשהי או מעמד אצולה נמוך, כמו ברונים ודוכסים.

רעיון המונרכיה האבסולוטית התפתח בימי הביניים מהפיאודליזם, אז המונרך היה ראשון בין שווים בקרב האצולה. מעמדו של המונרך בקרב האצילים עלה בהדרגה עם יצירת הניהול המרוכז והמעבר ללחימה בעזרת צבאות עומדים המגובים בארטילריה יקרה. המונרכים המוקדמים הצדיקו את העלייה במעמדם כזכות אלוהית, אלוהים נתן להם את הזכות לשלוט על האדמה והאנשים שבה. בנוסף, הם הכריזו על יכולתם לקבוע את דת הנתינים, ופעלו לביטול מוסדות וחוקים שהגבילו מונרכים שקדמו להם. אחד המונרכים המפורסמים שטענו לזכות אלוהית היה לואי ה-14, מלך צרפת. מאוחר יותר, בעידן האורות, הצדיקו מונרכים את שלטונם כאבסולוטיזם נאור. רעיון זה הפסיק להתקיים עם נפילתו של נפוליאון.

במונרכיה אבסולוטית למונרך שליטה מוחלטת על כל התחומים במדינה, ואולי אף על כל תחומי החיים של האזרחים שבה. המונרך האבסולוטי אינו מוגבל על ידי חוק או חוקה כלשהם, הוא הסמכות העליונה במדינה, הוא מעל לחוק והחוקה, אם היא קיימת, ולכן רשאי לשנותם כראות עיניו וכרצונו. תאורטית, למונרך האבסולוטי שליטה מלאה על האדמה וכל האנשים שבה, כולל האריסטוקרטיה והכמורה. למרות זאת, מונרכים אבסולוטים רבים גילו שכוחם מוגבל. רשויות דתיות מסוימות יכולות, לעיתים, להניא את המונרך מלבצע מעשים מסוימים וכן מצופה מהמונרך ללכת בדרכי המסורת ומנהגי התרבות.

המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית הביאו לדעיכה משמעותית בפופולריות של המונרכיה האבסולוטית, ולאימוצן של שיטות הדוגלות בכך שהמדינה נוצרה למען העם ולא להפך. למרות זאת, גם בימינו קיימות מספר מונרכיות אבסולוטיות, אשר מצליחות לשרוד בחברות בעלות טכנולוגיה מספקת לשם ריכוז וארגון של כוח שלטוני, אך בלתי מספקת כדי לאפשר חינוך חופשי ותקשורת מהירה. מונרכיות אלה מאופיינות בחברה דו מעמדית, שבה המעמד השולט הוא מיעוט מבוטל אך עשיר מאוד, והמעמד הנשלט הוא הרוב המוחלט מקרב האזרחים. לאורך ההיסטוריה ובמדינות שבהן המצב קיים גם בימינו, בני המעמד הנמוך הם צמיתים עובדי אדמה (למשל קוריאה הצפונית), אך באמירויות המפרץ רווח דווקא מודל פוליטי פטרנליסטי, שבו השלטון העשיר מחלק לנתיניו כסף ואמצעים כדי למנוע תסיסה ציבורית, ואילו כלכלתו מסתמכת על עובדים זרים זולים, לרוב חסרי זכויות.

מונרכיה חוקתית שונה מזו האבסולוטית בכך שבשיטת שלטון זו קיימת חוקה המכירה במונרך, בין אם נבחר או המקבל תפקידו מתוקף ירושה, המשמש כראש המדינה. כלומר, החוקה היא מעל למונרך, הוא כפוף לה ופועל מתוקף סמכותה ולא להפך. המונרך מחויב לחוקה ככל אזרח, אך ייתכן והיא תיתן לו זכויות יתר כגון חסינות תחת תנאים מסוימים. מונרכיות חוקתיות מודרניות מאמצות, לרוב, את עקרון הפרדת הרשויות, אז המונרך הוא ראש הרשות המבצעת ולעיתים הוא אף דמות סמלית טקסית בלבד נטולת כל סמכות, כמעט. כך המצב במונרכיות חוקתיות שהן גם דמוקרטיות ייצוגיות, כמו הממלכה המאוחדת, הללו נקראות מונרכיות דמוקרטיות חוקתיות והמונרך אולי נחשב בהן לראש המדינה, אך ראש הממשלה, לו ניתן המנדט בצורה ישירה או עקיפה בבחירות, הוא ראש הרשות המבצעת. במונרכיות אלו, החוקה היא המגבילה את המונרך. לא כל מונרכיה חוקתית היא דמוקרטיה ייצוגית, ההיסטוריה מלמדת על מונרכיות חוקתיות שחוקתן הייתה פשיסטית או קווזי-פשיסטית, כך קרה באיטליה, ביפן ובספרד.

סוגי מונרכיות

הדגם הידוע והמקובל כיום של מונרכיה הוא זה של שליט או ראש מדינה, יהיו סמכויותיו אשר יהיו, המקבל תפקידו בירושה וממשיך לכהן בו למשך כל שארית חייו. עם מותו עובר התפקיד הלאה לבנו או במקרים מסוימים לבתו וכן הלאה, שיטה המכונה "מונרכיה העוברת בירושה". כך למשל לפי התנ"ך שלט דוד על ממלכת ישראל המאוחדת, ועם מותו ירש אותו בנו שלמה. עם מות שלמה ירש אותו בנו רחבעם, אף על פי שרק ממלכת יהודה נשארה תחת שלטונו לאחר פילוג הממלכה, וכך המשיך השלטון לעבור מאב לבן. בפועל, מבחינה היסטורית, התקיימו סוגים שונים של מונרכיות שלאו דווקא עמדו בדגם המוצג לעיל.

בעת העתיקה, היו מסורות שונות של מונרכים נבחרים, בעיקר בחברות נודדות, כמו השבטים הגרמאנים לפני שהקימו ממלכת קבע על הריסותיה של האימפריה הרומית. לעיתים קרובות התגלו ניגודי עניינים כאשר הבית השולט רצה שבניו ימשיכו לשלוט אך אצולה נרחבת יותר התחרתה בו. במקרים כאלה, ירושת השלטון בפועל הייתה תלויה, לרוב, בפופולריות המועמד או תמיכה בו מצד הכוחות החמושים. האחרונים הבינו את מידת השפעתם בבחירת השליט ולעיתים אף העריכו עצמם יותר מדי עד כדי העלאתם של חסרי יכולת ופושעים לשלטון. היו מקרים שבהם טוען לכתר שהיה מועדף על הכוחות החמושים אף הסית אותם למרד של ממש לשם תפיסת השלטון. המלכים ההלניסטים של מוקדון ושל אפירוס נבחרו על ידי הצבא מתוך כלל הגברים החברים בבית המלוכה. שיטה זו הייתה קרובה לשיטת הבחירה בדמוקרטיה היוונית, שבה זכות הבחירה ניתנה רק לאזרחים, משום שלרוב, שירות צבאי נקשר עם קבלת אזרחות. במוקדון מסורת זו המשיכה עד פירוק הממלכה בידי הרומאים לאחר מלחמת מוקדון השלישית. בחירת המונרך הייתה נהוגה גם באימפריה הרומית הקדושה, שם מוסד ה"נסיכים הבוחרים" בחר את קיסרי רומא.

היו מונרכיות שהתקיימה בהן מערכת של מעבר השלטון בירושה, מאב לבן, אך הסמכויות הפוליטיות של המונרך לא באמת היו ברשותו. היו מונרכיות שבהן הכוח האמיתי שכן אצל הצבא, כך היה ביפן, שם ראש הצבא, השוגון, הפך למונרך בפועל תחת קיסר יפן, וכך היה גם בתאילנד. במונרכיות אלו ראש הצבא קיבל לרוב תפקיד דומה לראש הממשלה של ימינו (כלומר - ראש הרשות המבצעת), ולעיתים תפקיד זה החל אף הוא לעבור בירושה. באיטליה הפאשיסטית, התקיימה המונרכיה זמן רב לצד המפלגה הפשיסטית. דו-קיום דומה, אך קצר יותר, התרחש גם ברומניה, בהונגריה וביוון. ספרד תחת שלטונו של פרנסיסקו פרנקו הייתה מונרכיה באופן רשמי, אך לא היה מונרך על כס המלכות. לאחר מותו של פרנקו, ירש את מקומו כראש המדינה בנו של הטוען לכתר הבורבוני, חואן קרלוס הראשון. יש להפריד בין המתואר לעיל לבין המונרכיות החוקתיות המוכרות לנו היום, כאן דובר על מצב בו נראה שלמונרך סמכויות מסוימות אך בפועל אין לו יכולת להפעילן, זה שונה מהמונרכיה החוקתית שבה גם אם סמכויות המונרך אפסיות והכוח נמצא בידי אחרים, הדבר הוא רשמי, ברור וידוע לכל.

היו מצבים שבהם דיקטטור הכריז על עצמו כמונרך של רפובליקה לשעבר, ובכך החל במונרכיה שהוכרזה על-ידו וללא כל קשר לשושלת קודמת כלשהי. המפורסם מאלה, היה נפוליאון בונפרטה שהמליך עצמו לקיסר הראשון של צרפת (שהייתה ממלכה בימי קדם), לאחר שהצליח, בצורה חוקית, להשיג שליטה על הרפובליקה הצרפתית בתור קונסול ראשון לשארית חייו. חיקוי בוטה של אימפריית נפוליאון בוצע על ידי הדיקטטור בוקסה הראשון באימפריה המרכז האפריקאית הענייה עד מאוד (כיום, לאחר שזכתה בעצמאותה היא מכונה הרפובליקה המרכז אפריקאית). בנוסף, גם יואן שיקאי הכתיר עצמו כקיסרה של האימפריה הסינית, שלא זכתה לראות ימים רבים, מספר שנים אחרי שנוסדה הרפובליקה הסינית.

ישנן מדינות להן ניתן לקרוא "רפובליקות וירטואליות" או "מונרכיות דה-פקטו". אלו הן מדינות המכריזות על עצמן כרפובליקות אך נראה שבפועל מתקיים מעבר בירושה, מאב לבן, של תפקיד ראש המדינה. במדינות אלו בנו של ראש המדינה הופך ליורש העצר המיועד, דבר היוצר מעין שושלת, אך צורת מעבר שלטון זו אינה מעוגנת בחוקה. מדינות אלה הן אולי רפובליקות מהבחינה התאורטית, אך בפועל הן מונרכיות, גם אם לא הכריזו על כך רשמית בחוקתן. במאה העשרים התקיימו מונרכיות מסוג זה בניקרגואה והאיטי, ובתחילת המאה העשרים ואחת התקיימו מונרכיות כאלה גם בקוריאה הצפונית ובסוריה. אולם, יש להזהר בהגדרתן של מדינות כרפובליקות וירטואליות או מונרכיות דה-פקטו - מעבר בודד של השלטון מאב לבן, ללא מנגנון חוקתי המחייב מעברים מסוג זה, אינו בהכרח מעיד על היותה של המדינה מונרכיה. מעבר השלטון הבא עלול להיקבע בדרך אחרת על ידי האחראים האמיתיים על קביעת השלטון (שכן דיקטטור מת מאבד את כוחו). קיימים מקרים שבהם רפובליקות דמוקרטיות אמיתיות יצרו מצב בפועל של מעבר השלטון בירושה, לעיתים עד כדי מצב של "שושלת שלטון" בת שלושה דורות (כך קרה עם משפחת גנדי בהודו), אך שליטים אלה שולטים רק בעת כשמפלגתם בשלטון.

אפילו היותו של המונרך שליטה הריבוני של המדינה לא תמיד הייתה עובדה בשטח. קרו מקרים שבהם הפסידה מדינה את ריבונותה לטובת מדינה אחרת, אך המוסד המונרכי שבה נשמר. במצבים שכאלו, הפכה לרוב המונרכיה, כמו המדינה עצמה, לתלויה בכוח הריבוני החדש. כתוצאה מכך אמנם המונרך נשאר במעמדו אך בפועל הפך לווסאל פיאודלי, אם קרה הדבר בימי הביניים, או היה לחלק מצורת השליטה העקיפה של המדינה הריבונית, אם למשל מדובר בשיטה אותה נקטו הבריטים בכיבושיהם בתקופה הקולוניאלית.

המשכיות במונרכיה

מונרכים מכהנים בתפקידם, ברוב מכריע של המונרכיות, כל ימי חייהם. מונרכיות נבחרות, כפי שהיו נהוגות בעת העתיקה, כמעט וחלפו מן העולם. בעת פטירתו של המונרך, או במקרים נדירים ביותר פרישתו, עולה הצורך להעלות מונרך חדש. במונרכיות חוקתיות, דרך בחירתו של המונרך הבא ודרך המלכתו קבועה בחוקה או החוק, כפי שהועברו על ידי המחוקק. מונרכיות אחרות פועלות לפי מנהגים ומסורות או חוקים כפי שנקבעו על ידי המונרך הקודם. בשנים המקרים, ברוב מכריע של המונרכיות, מימי הביניים ועד ימינו אנו, מדובר בחוק הירושה.

חוקי הירושה מסתמכים על כך שהשלטון מצוי בידי שושלת מסוימת ועובר בה מדור לדור. משפחת השלטון יכולה לטעון, במקרים מסוימים, שהשלטון נתון לה מתוקף זכות או בחירה אלוהית ולכן זוהי זכותה ואף מחויבותה להמשיך ולשלוט בכתר. בהכרזות רבות שבוצעו על ידי מונרכים מופיע הביטוי "בחסד האל" (by the Grace of God) כראיה לתוקף האלוהי של השלטון. לעיתים, מוצדקים חוקי הירושה בטענה שאנשי המשפחה טובים יותר מלידתם, רק בשל הדם הזורם בעורקיהם (היותם בעלי "דם כחול"), אם מפאת אותה "בחירה אלוהית" או מסיבות אחרות (את טענה זו באו רעיונות ההשכלה להפריך בהכריזם ש"כל בני האדם נולדו שווים").

לפי שיטת הירושה, המונרך הבא צריך להיות שייך לשושלת המלוכה ובעל יחוס וקשר דם למונרך הקודם או לאחד המונרכים הקודמים בשושלת. לרוב נהוג לבחור באדם בעל קשר הדם הקרוב ביותר למונרך האחרון עם עדיפות לגיל ולזכרים. כלומר: היורש יהיה בנו הגדול ביותר של המונרך הכשיר לירושה, ואם אין כזה בנמצא - האח הגדול ביותר של המונרך הכשיר לירושה, ואם אין גם כזה בנמצא - בתו הגדולה ביותר של המונרך הכשירה לרשת אותו. דוגמה למונרכיה מסוג זה היא הממלכה המאוחדת: אילו היה לאליזבת השנייה, מלכת הממלכה, אח צעיר, הוא זה שהיה יורש את הכתר עם מות אביה, המלך ג'ורג' השישי.

אולם לא תמיד זהו המצב. במונרכיות מסוימות מאפשרים חוקי הירושה רק לזכרים לרשת את הכתר - כך למשל ביפן, שם אסור לנשים לרשת את כס הקיסרות. חוק זה העמיד את שושלת הקיסרות בסכנה, כאשר לבניו של הקיסר אקיהיטו נולדו בנות בלבד עד לשנת 2006, אז נולד נכד זכר שהבטיח את המשך השושלת. טרם היוולדו של נכד זה, עלתה ההצעה לאפשר גם לבנות לרשת את הקיסר, אך הדיונים בה הוקפאו עם הולדת הבן המיוחל. במונרכיות אחרות כלל אין חשיבות למינו של הצאצא הבכור ובכל מקרה הוא ירש את המונרך בעת מותו - זהו המצב בשוודיה, שם הנסיכה ויקטוריה היא יורשת העצר אף על פי שיש לה אחים זכרים (משום שהם צעירים ממנה).

בזמנים קדומים נוצרו מצבים שבהם לא היה ברור מי יִרש את המונרך, והדבר הוביל לעיתים אף למלחמות עקובות מדם. כיום ישנה מחלוקת בנוגע לחוקי הירושה הנהוגים במספר מונרכיות החברות באיחוד האירופי, כמו הממלכה המאוחדת וממלכות סקנדינביה. מונרכיות אלו דורשות מהמונרך העומד בראשן לאחוז באמונה דתית מסוימת (בממלכה המאוחדת הדבר נקבע בחוקה בשנת 1701, בחוק שנקרא Act of Settlement). דרישה זו סותרת את חוקי האיחוד האירופי האוסרים מניעת בחירתו של אדם לתפקיד ציבורי בשל דתו.

המשכיות השלטון במדינות הנמצאות תחת שליטתו של כוח זר, הייתה תלויה לעיתים תכופות בהסכמתו. הכוחות השולטים שמרו לעצמם את הזכות להדיח ולהחליף מונרכים לא נאמנים, לדוגמה: נבוכדנצר מלך בבל, לאחר שהחריב את בית המקדש הראשון, הדיח והגלה את צדקיהו מלך יהודה שמרד בו, והחליפו בגדליהו בן אחיקם.

שקיעתה של מונרכיה

מדינה יכולה לחדול מלהיות מונרכיה על ידי שינוי חוקתי, לרוב באמצעות משאל עם בו ישאלו האזרחים האם ברצונם להמשיך בצורת השלטון הנוכחית או להחליפה, כפי שקרה באיטליה. אם אין הדבר אפשרי, ישנה אפשרות של ביצוע מהפכה שבמהלכה יודח המונרך, תופל המונרכיה ויכונן משטר חדש, כפי שקרה במהפכה הצרפתית. לרוב, מוחלפת המונרכיה ברפובליקה, שבה, בניגוד למונרכיה, ראש המדינה נבחר על ידי האזרחים ואינו עובר בירושה.

במקרה של מונרכיות הנשלטות בידי כוח זר, יכול אותו הכוח לשנות את שיטת הממשל, בין אם על ידי ביטולה של המונרכיה כליל, או לחלופין חלוקתה או מיזוגה עם מונרכיות אחרות. באוגנדה, למשל, מונרכיות שבטיות מקומיות בוטלו עם איחודה של המדינה.

המונרכיה האחרונה שבוטלה הייתה בנפאל בשנת 2008. בשנת 1999, לעומת זאת, הצביעו האוסטרלים בעד שמירה על מעמד מדינתם כמונרכיה חוקתית תחת שלטונה של המלכה אליזבת השנייה.

אי קיומו של מונרך לא בהכרח מעיד על נפילת המונרכיה, ואכן היו מדינות שהחשיבו עצמן כמונרכיות על אף שכלל לא היה מונרך לעמוד בראשן. כך היה המקרה עם ספרד בין השנים 19471975 וגם עם הונגריה בין השנים 19201944.

במקרים מסוימים, מונרכיה הופלה אך הושבה על כנה לאחר-מכן, כפי שקרה למשל באנגליה ובספרד.

מונרכיות ייחודיות

בהיסטוריה, וגם בתקופה המודרנית, יש מספר דוגמות למונרכיות החורגות מהדגמים המקובלים או בעלות מאפיינים חדשים ובלתי צפויים.

בעוד שניתן לצפות שמונרך אחד יהיה ראשה של מדינה אחת, הרי שבכמה מקרים לאורך ההיסטוריה שימש אדם אחד שימש כמונרך של מספר מדינות עצמאיות שונות. מצב זה מכונה אוּניה פרסונלית, איחוד אישי. דוגמה טובה לכך מהוות מספר מושבות (קולוניות) לשעבר של האימפריה הבריטית, ביניהן אוסטרליה, קנדה, ג'מייקה וניו זילנד. כולן כעת מדינות עצמאיות, אך הן ממשיכות להכיר במונרך הבריטי כראש המדינה שלהן, אך עם תואר שונה בכל מדינה (למשל מלך/מלכת ג'מייקה). מדינות אלו, כולל הממלכה המאוחדת, ידועות כממלכות חבר העמים הבריטי (מונח שאינו חופף לחברות ב"חבר העמים הבריטי", שלא כל המדינות החברות בו הן מונרכיות או מכירות במלך בריטניה כראשן). בכל אחת מן המדינות הללו, פרט לממלכה המאוחדת שבה יושב המונרך הבריטי בפועל, ממונה מושל כללי המייצג את המונרך לאור העובדה שהוא אינו יושב ב"נחלתו" ישיבת קבע. במקרים אחרים, כמו של אנגליה וסקוטלנד, איחוד אישי היווה שלב מקדים למיזוג בין המדינות. בעיקרון, המונרך עשוי לקבל תואר שונה בכל אחת מהמונרכיות המכירות בו; כך למשל הצאר הרוסי היה גם הדוכס הגדול של פינלנד.

מדינת אנדורה היא דוגמה למצב הפוך. מדינה זו היא הנסיכות היחידה בעולם לה שני נסיכים-שותפים, שניהם משמשים כראשי המדינה. אם לא די בכך, שני נסיכים אלו הם הבישוף של אורז'יי ונשיא צרפת. זהו מצב ייחודי ביותר בו מונרך של מדינה עצמאית נבחר באופן דמוקרטי על ידי אזרחיה של מדינה אחרת, אשר אפילו אינה באיחוד אישי איתה.

מצב ייחודי נוסף הוא כאשר מדינות החברות בפדרציה הן מונרכיות, אך המדינה הפדרלית המורכבת מהן, היא עצמה אינה מונרכיה. דוגמה לכך מהוות האמירויות היוצרות את איחוד האמירויות הערביות, כל אחת מהן היא מונרכיה שבראשה עומד אמיר (בערבית: أمير - נסיך), אך בראש האיחוד עומד נשיא הנבחר על ידי מנהיגי האמירויות לתקופה של חמש שנים.

הוותיקן מהווה דוגמה מודרנית נדירה למונרכיה נבחרת, שאינה עוברת בירושה. שם, בנוסף לתפקידו כראש הכנסייה הקתולית, משמש האפיפיור כמונרך אבסולוטי. האפיפיור נבחר על ידי, ולרוב גם מתוך, מועצת הקרדינלים, כאשר זו מתכנסת בוועידה מיוחדת הנקראת בלטינית "קונקלווה" (Conclave). אי קיומה של מערכת מעבר של השלטון בירושה היא תוצאת טבעית וברורה של התנזרות הבישופות ממין ולכן אי אפשרות לקיומו של יורש לכתר. למרות זאת, האפיפיורות, בתקופות שונות, הייתה תחת שליטתן של משפחות איטלקיות רבות עוצמה. מספר אפיפיורים נורשו על ידי בני משפחה קרובים, לעיתים אף על ידי בניהם ממש (רשמית תוארו כ-Nepotes, מילולית nephews, אחיין). בדומה למונרכיות אחרות, מקבל האפיפיור את תפקידו לכל ימי חייו.

פדרציית מלזיה מהווה דוגמה נדירה נוספת למונרכיה נבחרת, שבה לא רק שהמונרכיה אינה עוברת בירושה אלא גם לא ניתנת למונרך לכל ימי חייו. מלכהּ הפדרלי של מלזיה, המכונה יאנג די-פרטואן אגונג (Yang di-Pertuan Agong), נבחר מתוך, ועל ידי, השליטים מתוקף ירושה (רובם סולטאנים) של המדינות החברות בפדרציה, לתקופת כהונה של חמש שנים.

סמואה מתוארת לעיתים כמונרכיה, אף על פי שהדבר מעורר מחלוקת שהיא הסיבה לייחודיותה של סמואה כמונרכיה. בראשה של סמואה עומד הנשיא-לכל-החיים (בשפתם: "o le Ao o le Malo") מלייטו טנומפילי השני, השייך לאחת משלוש המשפחות הנסיכותיות. החוקה מצהירה עליו ראש המדינה מבחינה מלכותית לכל חייו, אך יירש אותו נשיא שייבחר לתקופה של חמש שנים על ידי המחוקק.

משטרה של קוריאה הצפונית הוא דיקטטורה קומוניסטית דה יורה, אך בפועל היא מהווה מונרכיה אבסולוטית.

מונרכיות בנות זמננו

בזמננו ישנן 44 מדינות בעולם שראש מדינתן הוא מונרך והן מוכרות כמונרכיות. 16 מדינות נמנות עם ממלכות חבר העמים הבריטי והן בעלות בתי מלוכה עצמאיים שבראשם עומד אותו מונרך.

מדינה תואר המונרך היקף המונרכיה הערות
אוסטרליה  אוסטרליה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
אנדורה  אנדורה נסיכים-שותפים נסיכות חוקתית דיארכיה, תחת שלטונם המשותף של הבישוף מאורז'יי וראש המדינה הצרפתי בתור היורש של הרוזן מפויקס
איחוד האמירויות הערביות  איחוד האמירויות הערביות נשיא מונרכיה פדרלית חוקתית רשמית המונרך נבחר מבין ועל ידי שבעת האמירים של המדינות המרכיבות את האיחוד. בפועל, המונרך הנבחר הוא שליטה של המדינה הראשית באיחוד, אבו דאבי
איי שלמה  איי שלמה מלך/מלכה מלוכה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
אנטיגואה וברבודה  אנטיגואה וברבודה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
בהאמה  בהאמה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
בהוטן  בהוטן מלך הדרקון, בשפתם: Druk Gyalpo מונרכיה חוקתית מונרכיה בודהיסטית
בחריין  בחריין מלך, בשפת המקום מאליךְּ (בערבית: مَلِيك) מונרכיה חוקתית למחצה המונרך היה ידוע כ"אמיר" (בערבית: أَمِير) עד לשנת 2002
בלגיה  בלגיה מלך/מלכת הבלגים מונרכיה חוקתית, החל מהעצמאות בשנת 1830, מודל של ליברליזם וריסון הכוח המלכותי בשליטת המלך ההולנדי עד לשנת 1830
בליז  בליז מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
ברבדוס  ברבדוס מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
ברוניי  ברוניי סולטאן סולטנות אבסולוטית
ג'מייקה  ג'מייקה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
גרנדה  גרנדה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
דנמרק  דנמרק מלך/מלכה מונרכיה חוקתית מלכת דנמרק היא גם מלכת גרינלנד ואיי פארו. חוקי הירושה שונו בשנת 1953 כדי לאפשר עלייתן של מונרכים ממין נקבה.
הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי. המונרך של הממלכה המאוחדת הוא גם המונרך של גרנזי, ג'רזי, האי מאן, ושל המדינות נטולות הריבונות אנגווילה, ברמודה, איי הבתולה הבריטיים, הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי, איי קיימן, איי פוקלנד, גיברלטר, מונטסראט, פיטקרן, סנט הלנה, אסנשן, טריסטן דה קונה, איי דרום ג'ורג'יה ואיי דרום סנדוויץ' ואיי טורקס וקאיקוס
טובאלו  טובאלו מלך/מלכה מלוכה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
טונגה  טונגה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית הכינוי הפולינזי המסורתי טוי (Tu'i), שפירושו צ'יף שבטי, דוכא על ידי כינויי המלוכה המערביים בשנת 1865
יפן  יפן קיסר יפן, מבוטא: Tennō מונרכיה חוקתית הקיסר היחיד בעולם. מבחינה פוליטית, אולי המונרך החלש בעולם. נשללו ממנו כל סמכויותיו הפוליטיות לאחר הפסדה של יפן במלחמת העולם השנייה
ירדן  ירדן המלך ההאשמי, בשפת המקום "מאליךְּ" (בערבית: مَلِيك) מונרכיה האשמית חוקתית למחצה המונרכיה הוקמה על ידי הממלכה המאוחדת בשנת 1921.
כווית  כווית אמיר (בערבית: أَمِير) ובפירוט "אמיר אדאוולת אל-כווית" שמשמעו בערבית אמיר (נסיך) מדינת כווית. אמירות חוקתית למחצה עד לשנת 1961 כונה המונרך "חכים אל-כווית", שפירושו שליט כווית. כמו בכל שושלות המפרץ למונרך תואר של שייח'
לוקסמבורג  לוקסמבורג דוכס גדול/דוכסית גדולה דוכסות גדולה הדוכסות הגדולה היחידה שנותרה כיום. עד לשנת 1890 נשלטה לוקסמבורג בידי מלך הולנד
ליכטנשטיין  ליכטנשטיין נסיך נסיכות חוקתית למחצה
לסוטו  לסוטו מלך מונרכיה חוקתית עד לשנת 1965 היה ידוע כ-Paramount Chief, השליט העליון
מונקו  מונקו נסיך נסיכות חוקתית למחצה המונרכיה הריבונית האחרונה תחת הגנה (במקרה של מונקו, הגנה צרפתית)
מלזיה  מלזיה השליט העליון (במלאית: Yang di-Pertuan Agong) מונרכיה פדרלית חוקתית מונרך נבחר מבין ועל ידי תשעת סולטאני המדינות המרכיבות את הפדרציה לתקופת כהונה של חמש שנים
הולנד ממלכת ארצות השפלה מלך/מלכה, בשפת המקום: Koning/Koningin מונרכיה פדרלית חוקתית המלך משמש כמלך בהולנד והקולוניות שלה: ארובה, סנט מארטן וקוראסאו.
מרוקו  מרוקו מלך, בשפת המקום "מאליךְּ" (בערבית: مَلِيك) מונרכיה חוקתית למחצה
ניו זילנד  ניו זילנד כולל איי קוק וניווה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
נורווגיה  נורווגיה מלך, בשפת המקום: Norges Konge מונרכיה חוקתית
סווזילנד  סווזילנד מלך (גם Indovuzaki (ספרותית She-Elephant) או המלכה האם) מונרכיה אבסולוטית כרגע בהליכי דמוקרטיזציה
סנט וינסנט והגרנדינים  סנט וינסנט והגרנדינים מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
סנט לוסיה  סנט לוסיה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
סנט קיטס ונוויס  סנט קיטס ונוויס מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
ספרד  ספרד מלך/מלכה מונרכיה חוקתית מלך ספרד הוא גם מלך האיים הקנריים, סאוטה ומלייה. המונרכיה הספרדית הוחזרה בשנת 1975
עומאן  עומאן סולטאן סולטנות אבסולוטית
ערב הסעודית  ערב הסעודית מלך, בשפת המקום "מאליךְּ" (בערבית: مَلِيك). מכונה גם: שומר שני המסגדים הקדושים (בערבית: خادم الحرمين الشريفين), הכוונה לשתי הערים הקדושות לאסלאם מכה ואל-מדינה מונרכיה אבסולוטית ערב הסעודית אוחדה בשנת 1932.
פפואה גינאה החדשה  פפואה גינאה החדשה מלך/מלכה מלוכה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
קוריאה הצפונית  קוריאה הצפונית מנהיג עליון (התואר אינו רשמי) מונרכיה אבסולוטית קוריאה הצפונית היא רשמית רפובליקה ובפועל מונרכיה אבסולוטית.
קטר (מדינה)  קטר אמיר אמירות אבסולוטית בעבר, "חכים קטר", משמעו בערבית שליט קטר. החל מ-3 בספטמבר 1971 מכונה השליט "אמיר דאוולת קטר", משמעו בערבית נסיך מדינת קטר
קמבודיה  קמבודיה מלך; התארים נבחרים בצורה אישית אך מרבית המלכים מכלילים את התארים: Brhat Pada, Samdach Brhat, Varman, Rajadhiraja, Parama ו-Adipati מונרכיה חוקתית הונהגה מחדש בשנת 1993.
קנדה  קנדה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
קריית הוותיקן  קריית הוותיקן אפיפיור תאוקרטיה אבסולוטית נבחר על ידי הקרדינלים בקונקלווה, האפיפיור הוא שליטה הריבוני של הכנסייה הקתולית
שוודיה  שוודיה מלך/מלכה, בשפת המקום: Konung/Drottning מונרכיה חוקתית חוקי הירושה שונו בשנת 1979 כדי לאפשר עלייתן של מונרכים ממין נקבה
תאילנד  תאילנד מלך מונרכיה חוקתית כל מלכי השושלת הצ'קריית מכונים "ראמה" עם מספר סידורי תואם (ראמה הראשון, ראמה השני וכן הלאה). המונרכיה היא מונרכיה בודהיסטית
Commonwealth Realms map
מונרכיות ממלכת חבר העמים הבריטי (באדום)

ראו גם

מונרכיות היסטוריות

שושלות מונרכים

קישורים חיצוניים

אבסולוטיזם פוליטי

אבסולוטיזם פוליטי (גם "מונרכיה אבסולוטית") הוא צורת שלטון בה כל סמכויות המדינה נתונות תחת שלטונו של אדם אחד באופן מוחלט (מהמילה הלטינית Absolvere או Absolutus שמשמעותה למחול או לפטור, כלומר השליט פטור מלציית להוראות החוק או יש למחול לשליט אם הוא עובר על החוק), והוא אינו חולק את השלטון עם אף גורם אחר (כמו אצולה או כנסייה).

משטרים אוטוקרטיים שיש בהם שליט אחד הם דוגמה לאבסולוטיזם פוליטי. בשלטון זה אין הכרה בריבונות העם - השלטון מהגדרתו אינו דמוקרטי או שוויוני. דוגמה לאוטוקרטיה היא ספרד תחת שלטונו של הגנרל פרנסיסקו פרנקו בין שנות ה-30 לשנות ה-70 במאה ה-20. בימינו אוטוקרטיה משמשת מושג נרדף לדיקטטורה, אף-על-פי שהיא מציינת כל סוג של שלטון יחיד, כולל מונרכיה (מלוכה).

מונרכיות (גם "ממלכות") בהן למונרך עדיין יש בכוח אבסולוטי בימינו כוללות את ברוניי, אסוואטיני, עומאן, ערב הסעודית, קטר וקריית הוותיקן.

אוסטרליה

אוסטרליה (באנגלית: Australia), או בשם הרשמי הקהילייה של אוסטרליה (לעיתים חבר העמים האוסטרלי; באנגלית: Commonwealth of Australia), היא פדרציה המאגדת בתוכה שש מדינות ועוד עשר טריטוריות, ששלוש מהן הן חלק מהיבשת עצמה. המדינות הן ניו סאות' ויילס, ויקטוריה, קווינסלנד, אוסטרליה הדרומית, אוסטרליה המערבית וטסמניה. הטריטוריות הן "הטריטוריה הצפונית", "טריטוריית מפרץ ג'רביס" ו"טריטוריית הבירה האוסטרלית". אוסטרליה היא מונרכיה חוקתית, משתייכת לממלכות חבר העמים הבריטי והמלכה אליזבת השנייה היא ראש המדינה.

האוכלוסייה באוסטרליה כיום כוללת ברובה אנשים ממוצא אירופאי, בפרט מהאיים הבריטיים. תושביה המקוריים של אוסטרליה וילידי המקום מכונים אבוריג'ינים, ומהווים כיום מעט יותר מ-2 אחוזים מאוכלוסיית היבשת. באוסטרליה נמצא גם מיעוט גדול של יהודים (מעל 100,000), בעיקר במדינות ויקטוריה וניו סאות' ויילס.

אסוואטיני

ממלכת אֶסְוָואטיני (בשמה הקודם: סווזילנד, בסוואזית: Umbuso weSwatini, באנגלית: Kingdom of Eswatini) היא מדינה ללא מוצא לים בחלקה הדרומי של יבשת אפריקה. היא גובלת בדרום אפריקה בצפון, בדרום ובמערב, ובמוזמביק במזרח.

אריסטוקרטיה

אריסטוקרטיה (מיוונית: áristos = אצילים, בני טובים, העילית + kratos) היא שיטה שהתבססה בזכות המלך והייתה אחת משלוש צורות השלטון החיוביות על פי אריסטו (מונרכיה, אריסטוקרטיה ודמוקרטיה). בימי אריסטו שימש המונח להגדרת שלטון המעטים, השולטים למען עצמם. מנגד, שלוש צורות השלטון השליליות על פי אריסטו הן טירניה, אוליגרכיה ואוכלוקרטיה (שלטון ההמון).

מובנו של המושג כיום שונה ומשתמשים בו לציין שלטון העובר בירושה, שלטון של שכבת אצולה מסורתית הממלאת את מרבית התפקידים הפוליטיים והצבאיים בחברה, כאשר ההצטרפות לשכבה זו חסומה כמעט לחלוטין. אנשי שלטון כאלה נקראים אריסטוקרטים.

ג'מייקה

ג'מייקה (באנגלית: Jamaica) היא מדינת אי השוכנת בים הקריבי, בסמוך למרכז אמריקה. מצפון למדינה מעבר לים נמצאת קובה, וממזרח האי היספניולה, שבמערבו האיטי ובמזרחו הרפובליקה הדומיניקנית. המדינה היא מונרכיה חוקתית במעמד ממלכה בחבר העמים הבריטי.

דיקטטורה

דִּיקְטָטוּרָה (בעברית: רוֹדָנוּת), שיטת ממשל בה נשלטת המדינה על ידי אדם יחיד או קבוצת מיעוט של אנשים המרכזת בידה כוח מוחלט, ללא הפרדת רשויות, כך שהדיקטטור (הרודן) שולט בשלוש רשויות השלטון: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת. בדרך כלל, מבדילים בין דיקטטורה לבין מונרכיה (לרבות מונרכיה אבסולוטית, בה מרכז המונרך את כל סמכויות השלטון) שבה קיימת טענה ללגיטמיות השלטון מכוח ירושה או מסורת חוקתית.

דמוקרטיה פרלמנטרית

דמוקרטיה פרלמנטרית היא שיטת ממשל דמוקרטית בלתי ישירה, שבה בוחר העם את נציגיו בפרלמנט, הרשות המחוקקת, אשר לפי שיוכם הפוליטי והצבעת רוב, ממנים את הממשלה (הרשות המבצעת) ובסמכותם גם להחליט על קיום בחירות חדשות.

דמוקרטיה פרלמנטרית יכולה להיות רפובליקה (כמו ישראל, איטליה, יוון, בולגריה, פולין, צ'כיה, הונגריה, גרמניה ואירלנד) או מונרכיה חוקתית (כמו ספרד, בלגיה, הולנד, בריטניה, שוודיה, דנמרק, נורווגיה, לוקסמבורג, ויפן).

האימפריה היפנית

האימפריה היפנית (大日本帝國, "הקיסרות הגדולה של יפן") התקיימה החל מאמצע המאה ה-19 (תקופת מייג'י) עד לסוף מלחמת העולם השנייה. נעשה שימוש במונח "אימפריה" בגלל השאיפות האימפריאליסטיות שאיפיינו את יפן באותה עת.

יפן התאפיינה באותן שנים בתיעוש מהיר, החלפת מסורות ישנות בחדשות (מודרניזציה) תוך בניית צבא קיסרי וצי קיסרי מודרניים, וכן התפשטות טריטוריאלית שהגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה.

מהפכת יולי 1830

מהפכת יולי 1830 היא כינוי לחילופי שלטון בצרפת שבהם הדיח המעמד הבינוני מהשלטון את המלך שארל העשירי והעלה תחתיו את המלך לואי פיליפ. על אף שלאחר המהפכה נותר המשטר בצרפת מונרכיה, רבים רואים במהפכה זו מעבר מ"המשטר הישן" (ancien regime), משטרו של בית בורבון, לצורה מרוככת יותר של מונרכיה המכונה המונרכיה של יולי.

מונרך

מונרך הוא ראש המדינה במדינות בעלות משטר מונרכי. מונרך על פי רוב יורש את תפקידו, אך לעיתים נתפס תפקיד זה בהפיכה, וישנם גם מקרים בהם נבחר המונרך. המונרך שולט עד מותו, אלא אם הוא מופל ותפקיד המונרך נלקח ממנו. בדרך כלל שולט המונרך בצורת שלטון יחיד.

כיום ישנן מונרכיות בהן למונרך כוח אבסולוטי (ר' מונרכיה אבסולוטית), אך ישנן גם מונרכיות בהן המונרך מוגבל במערכת חוקים וזו נקראת מונרכיה חוקתית. ישנן גם בעת המודרנית מונרכיות בהן לשליט תפקיד סמלי יותר ופחות קבלת החלטות או שליטה בפועל.

המילה "מונרך" באה מהביטוי היווני "monos archein" שמשמעותו "שליט יחיד" ושהתייחס לשליט אבסולוטי ביוון העתיקה. עם הזמן נוספו מילים כמו אוטוקרט או דיקטטור שגם הן מתארות שליט יחיד, והמילה מונרך כיום מתייחסת לרוב למערכת מסורתית של שלטון מורש.

המילה "מלך", כצורתה העברית הנפוצה של המילה מונרך, מגיעה מן השפה האכדית, שם הוא נקרא malku או־maliku. פירושה המקורי של המילה היא 'יועץ', והיא מופיעה במיתוס הבריאה הבבלי.

רוב המונרכים גדלים בתוך משפחת מלוכה בתוכה הם לומדים על חובותיהם העתידיות ומורישים את כתרם עם מותם לאחד מחברי אותה משפחה, בדרך כלל לבן הבכור. כתוצאה מכך רוב המונרכיות היציבות נשלטות במשך מאות שנים על ידי משפחת מלוכה אחת.

ישנן מעט מדינות בהן נוהגים לבחור את המונרך, כמו מלזיה, הוותיקן או האימפריה הרומית הקדושה בעבר. יש המגדירים גם את המנהיג העליון באיראן כמונרך אבסולוטי נבחר.

על אף שבאירופה של ימי הביניים לא היו נשים שליטות, אין זו תופעה מודרנית, במהלך ההיסטוריה היו מנהיגות רבות ברחבי העולם. בשושלות העתיקות ביותר הידועות לנו, כמו אלו של מצרים העתיקה, ניתן למצוא נשים פרעוניות.

מונרכים נשאו בתארים שונים במקומות ובזמנים שונים. תואר המונרך הנפוץ ביותר כיום הוא התואר מלך, והוא גם התואר ששימש בעברית בתקופת התנ"ך.

מונרכיה חוקתית

מונרכיה חוקתית או מונרכיה קונסטיטוציונית או מלוכה חוקתית היא צורת שלטון המתבססת על מערכת חוקתית שמכירה במוסד המונרכיה ובהיות המונרך ראש המדינה. המלך (או בעל התואר המקביל) כפוף לחוקה שמגדירה את סמכויותיו וקובעת את קיומם של מוסדות שלטון נוספים כגון פרלמנט ומערכת משפט בלתי-תלויה. מידת הסמכות שקובעת החוקה למלך היא המבדיל בין מונרכיות חוקתיות שונות. באירופה יש כמה מונרכיות חוקתיות שבהן אין למלך סמכויות ביצועיות כלל, ומעמדו דומה למעמדו של הנשיא במדינת ישראל. במדינות אחרות הסמכויות מתחלקות באופן שווה בין המלך לבין הפרלמנט, או שבידי המלך נמצאות עיקר סמכויות השלטון.

במונרכיות חוקתית שבהן נהוג משטר דמוקרטי (למשל בממלכה המאוחדת), המונרך מוכר אמנם כראש המדינה, אך עיקר סמכויות השלטון נמצאות בידי הממשלה, ובפרט בידי ראש ממשלה, הנבחרים בבחירות חופשיות.

כיום, רוב המונרכיות החוקתיות מתנהלות כדמוקרטיות ייצוגיות (מה שמכונה "מונרכיה חוקתית דמוקרטית"), אך בעבר המצב היה שונה. היו מונרכיות במדינות בעלות חוקות פשיסטיות, כמו באיטליה, ספרד, ויפן, או במדינות דיקטטוריות, כמו בתאילנד.

מונרכיה נבחרת

מונרכיה נבחרת היא צורה של מונרכיה שבה המונרך נבחר ולא מקבל את תפקידו בירושה מבן משפחתו. מונרכיה נבחרת שכיחה פחות יחסית למונרכיה העוברת בירושה.

הדוגמות ההיסטוריות הבולטות למונרכיה נבחרת הייתה האימפריה הרומית הקדושה שבה הקיסר נבחר על ידי מועצה של נסיכים בוחרים, מלבד אנשי הכנסייה שכיהנו כנסיכים בוחרים תואר זה היה עובר בירושה והרכב הנסיכים השתנה מעת לעת כתוצאה מהתהפוכות הפוליטיות בתוך גרמניה. עוד דוגמה בולטת למלוכה נבחרת הייתה ממלכת פולין שבה המלך נבחר על ידי הפרלמנט הפולני, הסיים.

כיום הממלכות שבהם מתקיימת מלוכה נבחרת הן קמבודיה והותיקן. קמבודיה המלך נבחר לכל תקופת חייו מנסיכים בני משפחת המלוכה. את האפיפיור, מונרך קריית הוותיקן, בוחרים מועצת הקרדינלים במועצת הקונקלווה.

במלזיה ראש המדינה נבחר לתקופה של חמש שנים מבין תשעת הסולטאנים שמכהנים ברחבי המדינה (תואר הסולטאן עצמו עובר בירושה). על פי זאת ניתן להתייחס כראש המדינה גם כמלך וגם כנשיא.

קיימות דוגמות לשימוש בכלי הבחירה במונרכיות שבהם הכתר עובר בירושה בדרך כלל. לאחר פירוק האיחוד השוודי-נורווגי ממשלת נורווגיה החליטה להציע את הכתר לנסיך קארל מדנמרק שהתנה את הסכמתו לקבל הכתר בעריכת משאל עם בקרב אזרחי נורווגיה על שיטת הממשל הרצויה למדינה הצעירה, לאחר שהוחלט על המשך המונרכיה קארל הפך למלך (תחת השם הוקון השביעי) וצאצאיו קיבלו את הכתר כמקובל במונרכיה העוברת בירושה.

בבריטניה המונרכיה עוברת בירושה אולם הפרלמנט של בריטניה הוא בעל הזכות להתערב בסדר הירושה, דבר זה נעשה פעמיים בהיסטוריה הבריטית, ב-1689 לאחר המהפכה המהוללת שהפרלמנט פסק שהימלטותו של ג'יימס השני, מלך אנגליה מהמדינה כמוה כהודעת התפטרות מתפקידו והציע את הכתר למרי וויליאם אף על פי שג'יימס, נסיך ויילס היה לפני אחותו מרי בסדר הירושה והנסיכה אן הקדימה את גיסה בסדר הירושה. בפעם השנייה כאשר היה ברור שלמלכה אן לא יהיו יורשים פרוטסטנטיים הפרלמנט חוקק את חוק ההסדר 1701 ונישל מסדר הירושה כחמישים טוענים לכתר קתוליים וקבע שמעתה ואילך המלוכה תיכון בידי סופיה מהנובר וצאצאיה.

ממלכת ארצות השפלה

ממלכת ארצות השפלה (בהולנדית: Koninkrijk der Nederlanden, קו֗נִינְקְרֵיְק דֶר נֵדֶּרְלַנְדּ) היא מדינה ריבונית ומונרכיה חוקתית בעלת מאפיינים פדרליים, בת ארבעה חלקים אוטונומיים: הולנד, הכוללת גם את הטריטוריה הולנד הקריבית (שמאחדת את האיים בונייר, סאבא וסנט אוסטתיוס – רשויות מוניציפליות השייכות להולנד); ארובה; קוראסאו; וסנט מארטן.

בראשה של מונרכיה חוקתית פדרלית עומד מלך (או מלכת) הולנד. הממלכה הוכרזה כמונרכיה פדרלית ב-28 באוקטובר 1954. קודם לכן המונח: "ממלכת ארצות השפלה" התייחס להולנד ולקולוניות שלה (האימפריה ההולנדית).

בשנים 1954–1975 כללה הממלכה גם את סורינאם שבאמריקה הדרומית. עד אז נקראה סורינאם "גיאנה ההולנדית" (Nederlands Guiana).

בשנים 1954–2010 כללה הממלכה את האנטילים ההולנדיים.

עד שנת 1830 (רשמית ב-1839) היא הייתה מוכרת כ"הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה", והיא כללה גם את בלגיה.

ממלכת בולגריה

ממלכת בולגריה (בבולגרית: Царство България) או ממלכת בולגריה השלישית, היה שמה הרשמי של המדינה הבולגרית בין 1908 ל-1946, עת הייתה מונרכיה חוקתית מבית סקסה קובורג גותה.

ממלכת צרפת

ממלכת צרפת הייתה ממלכה שהתקיימה בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת, והייתה אחת המדינות החזקות ביותר באירופה מסוף ימי הביניים.

שורשיה של ממלכת צרפת הם בפרנקיה המערבית, שנוצרה בחלוקת האימפריה הפרנקית של קרל הגדול בחוזה ורדן בשנת 843. בשנת 987 נבחר איג קאפה למלך, אולם, איג עדיין היה קרוי מלך הפרנקים, והראשון שקרא לעצמו מלך צרפת היה פיליפ השני אוגוסט.

צאצאיו של איג קאפה שלטו בצרפת למשך כ-800 שנה, תחת השמות בית קאפה, בית ולואה, ובית בורבון.

בשנת 1789 פרצה המהפכה הצרפתית שבה אולץ המלך האבסולוטי לואי השישה עשר להיעתר לתביעותיה של האספה הלאומית החדשה. משטר זכויות-היתר המעמדי הוחלף בגופים נבחרים וחוברו הצהרת זכויות האדם והאזרח ובהמשך, ב-1791, חוקה לצרפת. הניסיון לבסס מונרכיה חוקתית נכשל, ומתנגדי הכתר בהנהגת ז'ורז' דנטון ואחרים תפסו את השלטון. המלוכה בוטלה בספטמבר 1792, וכוננה רפובליקה שהייתה מבוססת במוצהר על ערכי עידן הנאורות.

ממשל

מִמְשָׁל הוא תחום החיים בו נעשות ההחלטות הרשמיות והכוללות של חברה או מדינה. הממשל מכיל את המוסדות המרכזיים של החברה, האחראים על עיצובה הכולל, ואינם מייצגים תחום חלקי בה.

ראש מדינה

ראש מדינה הוא הנציג העליון של מדינה, מדינת לאום, פדרציה או חבר עמים, המגלם בתפקידו את ההמשכיות והלגיטימיות של המדינה, עומד בראש הממשל, ומנהל את ענייניה תוך הפעלת סמכויותיו השלטוניות, הפוליטיות, הטקסיות והאחרות, המפורטות על פי רוב בחוקת המדינה.

במשטר מלוכני (מונרכיה), המלך הוא ראש המדינה. במשטר רפובליקני ראש המדינה מכונה על פי רוב בתואר נשיא, אף שקיימים תארים אחרים (ראו להלן), וישנם מנהיגים שתוארם הרשמי הוא "ראש המדינה", פשוטו כמשמעו.

רפובליקה

רֶפּוּבְּלִיקָה (בלטינית: Res publica, בתרגום מילולי: עניין הציבור) היא שיטת ממשל שבה השלטון (לרבות שלטון פורמלי) אינו עובר בירושה, אלא נקבע על ידי האזרחים לתקופה מסוימת, בדרך כלל באמצעות קיום בחירות. בהתאם להחלטת האקדמיה ללשון העברית קרויה בעברית בשמה הלועזי. אליעזר בן יהודה קרא לה בשם קְהִלִּיָּה (שם הניתן כיום לחברות קטנות יותר).

לפי הגדרה זו, משטרים מונרכיים או דיקטטוריים אינם רפובליקות. גם משטר שבו נבחר "נשיא לכל החיים" אינו נחשב כרפובליקה. מקור המילה בביטוי הלטיני "res publica" שפירושו "עניין הציבור" ומכאן משתמע, כי רפובליקה היא החזקת השלטון על ידי חלק גדול מהציבור. רפובליקה אינה בהכרח גם דמוקרטיה (לדוגמה הרפובליקות האסלאמיות או מרבית מדינות אפריקה), ודמוקרטיה יכולה להתפתח גם במדינה בה שיטת השלטון היא מונרכיה חוקתית כמו הממלכה המאוחדת (בריטניה).

בדרך כלל ברפובליקה נבחר ראש המדינה בידי הציבור והוא מכהן לתקופת זמן קצובה, שלאחריה נערכות בחירות חדשות והוא יכול להיבחר מחדש או לפנות את מקומו לנבחר אחר.

הרפובליקה העתיקה ביותר, שנקראה בשם זה, היא הרפובליקה הרומית ששלטה ברומא העתיקה בין השנים 509 לפנה"ס עד 44 לפנה"ס. במשטר ברומא שלטו שני שליטים (קונסולים) והסנאט הרומי (מלשון "סנקס", שפירושו בלטינית "זקנים"), אשר היווה את הגוף המחוקק, שהעלה הצעות חוק להצבעות דמוקרטיות, בדומה לפרלמנט או לכנסת בימינו.

סן מרינו, אחת המדינות הקטנות ביותר בעולם, רואה בעצמה את הרפובליקה העתיקה בעולם. היא נוסדה כבר בשנת 301, והחוקה שלה - התקפה עד עצם היום הזה - נכתבה ב-1600. המהפכה הצרפתית ידועה בכך שהביאה לתחילת קץ עידן המונרכיות ששלטו באירופה עם הקמת הרפובליקה הצרפתית הראשונה.

שמאל וימין בפוליטיקה

שמאל וימין בפוליטיקה הם מונחי מיון של אידאולוגיות, תנועות פוליטיות ומגמות בחברה. על אף שמקובל להבדיל בין שמאל לימין, אם כי משמעותה של חלוקה זו אינה מוגדרת בצורה מוחלטת, והיא משתנה במידה מסוימת ממדינה למדינה ומתקופה לתקופה.

מקור המונחים "ימין" ו-"שמאל" הוא במקומות הישיבה של הסיעות השונות בפרלמנט הצרפתי שהורכב אחרי המהפכה הצרפתית אך לפני הדחתו של המלך. בפרלמנט זה, שנקרא "האספה הלאומית" ישבו הז'ירונדינים שצידדו בשינויים מתונים במבנה המשטר והשלטון ובהמשך המלוכה והנהגת מונרכיה חוקתית, בימין הבית, ולעומתם היעקובינים, שצידדו בביטול המלוכה ובשינויים חברתיים רדיקליים, ישבו בשמאלו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.