מוניות בישראל

ענף המוניות הוא אחד מענפי התחבורה הציבורית בישראל, והנסיעות בו מהוות 13 אחוז מכלל הנסיעות בארץ. על פי נתוני משרד התחבורה, כ-600,000 נוסעים משתמשים כל יום בשירותי המוניות, וכ-40,000 איש מועסקים בענף.[1]

המוניות בישראל פועלות בשני סוגים עיקריים של הסעה:

  • מונית בהזמנה פרטית (ספיישל): עומדת לשירות הנוסע המשלם את מחיר הנסיעה על פי מונה או תעריף שנקבע. נכון ל-2013 פועלות בישראל 17,828 מוניות מיוחדות, והנסיעות בהן מהוות מחצית מכלל הנסיעות במונית.
  • מוניות שירות פועלות בקווי שירות קבועים, בין הערים ומחוץ להן. מונית השירות מתפקדת למעשה כאוטובוס זעיר, אך עם יתר גמישות, שכן זמינותה גבוהה יותר, היא נוהגת לעצור גם במקום שאין תחנות, וכאשר היא מתמלאת היא ממשיכה בנסיעה רצופה. נכון ל-2013 בישראל 2,290 מוניות שירות. למרות מספרן הנמוך של מוניות השירות, מהוות הנסיעות בהן כמחצית מסך כל הנסיעות במונית, זאת עקב קיבולת הנוסעים הרבה יותר של כל מונית.

המוניות מצוידות בסימונים שונים המזהים אותן ואת בעליהן. כמו: שלט מואר, מדבקה הנושאת את מספר הרישיון, וצבעים שונים למוניות השירות. ענף המוניות בישראל נתון בפיקוח משרד התחבורה, הקובע הוראות שונות הנוגעות לענף. בין היתר קובע המשרד את מספר המוניות, תעריפי הנסיעה, מספר התחנות, וכן מפעיל יחידות אכיפה. עוד נקבעו במשך השנים חובות וזכויות לנהגים ולנוסעים. ממשלת ישראל מנהלת מדיניות של העדפת שירותי האוטובוסים ולכן הגבילה את שירותי המוניות באמצעות מגבלות רישוי ומחירי מכירה בפיקוח ממשלתי, ובירושלים אף קיימת הגבלה על פעילות של מוניות שירות.

Skoda Octavia Akko taxi 6727
מונית תוצרת סקודה בעכו
חסל סדר טקסי

חסל סדר "טקסי"
המשטרה מודיעה:

כלי הרכב הידוע כיום בשם הלועזי "טקסי" - ייקרא מעתה בשם עברי "מונית".
הקהל מתבקש לסגל לעצמו את המונח העברי ולהיגמל משימוש במילה הלועזית.
זכרו: אין יותר "טקסי" - יש רק מונית, מוניות.

מתוך המשקיף, 13 באוגוסט 1948

היסטוריה

Camel Taxi Station
תחנת "מוניות גמל" בפתח מבנה גמנסיה הרצליה, תל אביב 1914

המוניות בארץ ישראל החלו לפעול כבר בשנות ה-20. הן התחרו בשוק האוטובוסים וההסעות, בעיקר בקווים הבין-עירוניים. מחירי הנסיעה היו גבוהים במיוחד ביחס לגוף המתחרה; כך לדוגמה, מחיר נסיעה בשירותי מוניות "המהיר" ממרכז חיפה לשכונת בת גלים היה 70 מיל ארץ ישראלי בשנות ה-30; מחיר נסיעה באוטובוס "חבר בת-גלים" נע באותו זמן בין 10 ל-15 מיל בלבד. בשנות המנדט הבריטי יבוא רכבי מוניות היה מותנה במכסה שנקבעה על ידי המפקח על הדרכים. ב-1947 נחתם הסכם בין מחלקת התחבורה הממשלתית, מחלקת התעשייה והמסחר הממשלתית והסוכנות היהודית, המאפשר לנהגי מונית יהודיים בארץ ישראל לקנות מכוניות חדשות בדולרים שהסוכנות תעמיד לרשותם.[2]

לצורך הגדלת היצע המוניות, אפשר משרד התחבורה ב-1952, לחלק "מספרים ירוקים" לכל בעלי המכוניות שהביעו רצונם להפכן למוניות. התרבות המספרים הירוקים עוררה שביתות מחאה מצד בעלי מוניות. בפברואר 1961 הודיע שר התחבורה כי הוא רואה בענף המוניות שירות חיוני לציבור, והורה להציב עבורן תחנות קבועות בתל אביב. ב-1967 קיבל השר את המלצות הוועדה להסדר ענף המוניות, המגדירות את זכויות בעלי המוניות וחובותיהם, וקובעות דפוסים לפעולתן. הוועדה המליצה, בין היתר, על הקמת ועדות אזוריות בעניין מיקום תחנות שירות והמשך תפקודן, התרת החלפת רכב המונע במנוע בנזין לרכב המונע במנוע דיזל באזורים עירוניים, והפחתת המיסים עליהם. בנוסף קבעה הוועדה כי על ארגון המוניות לפעול למניעת השכרת מספרים ירוקים, תופעה שרווחה בניגוד לחוק, להבטיח אחזקה תקינה של הרכבים ולפקח על התנהגותם של הנהגים..[3]

חוק ההצמדה

Taxi petrushka
נהג המונית אברהם פטרושקה בשנות ה-60 עם מוניתו הצבועה בפס צהוב. מתוך הספר "פטרושקה" מאת שלומי רוזנפלד

ב-1960 עבר בכנסת "חוק ההצמדה" אשר "הצמיד" את הנהג למקום מגוריו. החוק נקבע אחרי לחץ שהפעילו ארגון נהגי המוניות בתל אביב, שטענו כי נהגים מכל הארץ מגיעים לעיר, מציפים אותה במוניות וגורמים להם הפסדים. על פי החוק חולקה הארץ לשמונה אזורים, המונית הוגדרה "מונית אזורית" וכל נהג אסף נוסעים רק באזור שלו. לשם פיקוח על החוק חויב כל נהג לצבוע את מוניתו בפס מיוחד שהקיף אותה מכל עבריה – צבע שונה לכל אזור מגורים: צפון – כחול, חיפה – אדום, חדרה – חאקי, השרון – ירוק, תל אביב – צהוב, אזור המרכז סגול, בירושלים – לבן, הדרום – חום. מעט מוניות הוגדרו "מוניות שירות" והורשו לאסוף נוסעים בכל מקום. פקחים של משרד התחבורה הוצבו בכל הארץ וקנסו נהגים אשר חרגו מהמותר.
חוק ההצמדה בוטל כעבור שנים אחדות.

במסגרת חוק ההצמדה, חויבה כל מונית לשאת שלט מואר ובו נכתב בעברית ובאנגלית המילה "מונית". ( השלט נקרא בפי הנהגים "כובע"). חובה זו נשארה על כנה עד היום, ובשנים האחרונות נוסף לשלט גם מדבקה ובה פרטים על הנהג ומס' הרישיון.

תחנת מוניות ונהגים עצמאים

מראשית קיומו של ענף המוניות בארץ ועד היום, התארגנו נהגים והקימו תחנות מוניות. כמה מהן עדיין פעילות, אחרות נסגרו או מוזגו לתוך חברות גדולות, וחדשות קמו במשך השנים. כיום פועלות בישראל 400 תחנות מוניות. בכל תחנה מספר הנהגים בין עשרות למאות - תלוי בגודל התחנה ובמיקומה – חלקם שכירים וחלקם שותפים ובעלי מניה בהתאגדות שהפעילה את התחנה. בעלי התחנה קיבלו מהרשות המקומית אישור מיוחד למיקומה ולמקומות חנייה פרטיים לנהגיה. בכל תחנה - סדרן המנתב את ההזמנות וקובע את חלוקתן לנהגים הקשורים לתחנה.

מאז ומתמיד, לא כל נהגי המוניות עבדו עם תחנה מסודרת. אלה שעבדו באופן עצמאי נקראו "חאפערים" (ביידיש: חוטפים), והם אספו נוסעים מזדמנים בנסיעותיהם היומיות בין רחובות הערים. בין הנהגים החאפערים לבין התחנות שררה מתיחות קבועה, ונהגי התחנות התלוננו כי מתחריהם גובים מחירים מופקעים ומוציאים שם רע לענף. החאפערים גם היו מעורבים בתקריות עם נהגי אוטובוסים – כאשר היו אוספים נוסעים שעמדו בתחנות האוטובוס. תקריות כאלה שבהן נאלצה המשטרה להתערב, התחוללו בשנות ה-50 וה-60, ויצרו מתח רב בין נהגי האוטובוס שהתלוננו כי החאפערים גוזלים את פרנסתם.

עם התפחות ענף הטלפוניה והשימוש המוגבר בסמארטפונים נראה כי עידן התחנות לפני שקיעה, או לצמצום בהיקפו. זאת עקב פיתוח אפליקציות של סמארטפונים, שבעזרתן ניתן להזמין הסעה במונית ללא מתווכים כמו תחנת מונית.

המונה והמחירון

מחיר הנסיעה במונית נקבע, על פי הסכם בין הנוסע לנהג – במחיר קבוע המוסכם מראש או על פי תעריף המונה.

בשנת 2002 הנהיג משרד התחבורה מחירון ממוחשב המשולב במונה, הכולל יותר מ-3,000 מסלולי נסיעה שנקבעו בשיתוף ארגון נהגי המוניות. בנסיעה בינעירונית יכול הנוסע לבחור בין תשלום לפי פעימות מונה או לפי תעריף מחירון ידוע מראש. המחירון מופעל באמצעות שבב מחשב ייחודי הכולל "מפתח אלקטרוני" אישי, ובו נתונים על הנהג ושעות עבודתו. ה"מפתח" מאפשר גם לזהות את הנהג לצורך בירור או תלונה. נהגים רבים עושים כיום שימוש במונה שהוא חלק מתוך ערכה הכוללת גם נתוני זמן ומיקום (ג'י.פי.אס.).

היסטוריה

בתחילת שנות ה-50 החל משרד התחבורה לקבוע תעריפי נסיעה מחייבים. התעריפים הודפסו כמחירון מחייב בחוברת שהכילה טבלאות מוצלבות ובהן תחנות מוצא ויעד לפי אזורים בכל עיר, כאשר מחיר הנסיעה השתנה מאזור לאזור. כל נהג מונית חויב להחזיק את חוברת המחירון במוניתו ולגבות את מחיר הנסיעה הנקוב בו. המונים הראשונים למוניות הגיעו לארץ משוודיה בשנות ה-50, ואחרי תקופת ניסיון הוחלפו ב-1963 בדגם משוכלל יותר. עם התקנתם במכוניות, נכנס לתוקפו החוק האוסר על הפעלת מוניות ללא מונים באזורי ירושלים, תל אביב וחיפה. עם כל עדכון בתעריפי הנסיעה היה על הנהג להביא את המונית למוסכים מיוחדים שהוסמכו על ידי משרד התחבורה כדי לעדכן את המונה.

המונים הראשונים, אז עדיין נקראו "טקסימטר" היו מכניים וכל קפיצה של מספר במונה השמיעה נקישה. במשך השנים שוכללו המונים והנהגים עברו לעבוד עם מונים דיגיטליים.

דגמי המוניות

המונית בישראל פטורה מתשלום מיסי יבוא באופן חלקי, ובעליה מחליפים אותה בממוצע מדי 3.5 שנים או לאחר 200–300 אלף ק"מ.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,[4] נראה כי בעלי המוניות הישראלים מעדיפים באופן מובהק כלי רכב תוצרת סקודה ומרצדס. כמו כן, בשנים האחרונות נפוצות גם מוניות תוצרת רנו, ומוניות היברידות מתוצרת טויוטה.

בשנות ה-40, דגמי המוניות הנפוצים בארץ היו תוצרת "פורד" הבריטית ו"אולדסמוביל" האמריקאית. בשנות ה-50 וה-60 נפוצו במיוחד דגמי מוניות: "דה סוטו סוב-אורבן" – מכונית פרטית שיובאה מאמריקה והותאמה לשימושה החדש בכבישי הארץ, "צ'אקר", שהייתה בין המוניות הראשונות עם מקום לשבעה נוסעים, וכן דגם ה"קורונאדו". בשנות ה-70 וה-80 נפוצו מאד דגמי פז'ו ומרצדס שהגיעו ארצה עם מנוע דיזל כפי שנדרש בחוק.

המוניות בתרבות הישראלית

  • נהגי מוניות שימשו מעין ברומטר של "ההמונים" ומה הם חושבים על המצב. עיתונאים ואנשי ציבור נהגו לפרסם מונולוגים וציטוטים של נהגי מוניות.
  • בשנות ה-90 שודרה בטלוויזיה הסדרה "המונה דופק" בבימויו של יקי יושע, על חייו של נהג מונית תל אביבי.
  • "המונה דופק" – הוא ביטוי סלנג ישראלי המציין תנועה כספית קבועה, או עלייה עקבית של מחיר בסכום כסף מוגדר. על פי הסופר שלומי רוזנפלד[5] מקור הביטוי הוא במונה המכני שהותקן במוניות בשנות ה-60. כל קפיצה של מספר במונה השמיעה נקישה שהכריזה על המחיר העולה בהתמדה לאורך כל הנסיעה במונית.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו ענף המוניות באתר משרד התחבורה
  2. ^ "מכוניות בדולארים של הסוכנות", "הארץ", 29.10.1947
  3. ^ "שר התחבורה קיבל המלצות הוועדה להסדר ענף המוניות", "הארץ", 30.8.1967
  4. ^ נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משנת 1995 עד 2005
  5. ^ ראו המונה דופק
אגד תעבורה

אגד תעבורה בע"מ היא חברת אוטובוסים ישראלית שהוקמה בשנת 2006 על ידי איחוד החברות "אגד פלוס תעבורה" ו"אגד אישי". החברה מפעילה, באמצעות כ-500 אוטובוסים, את התחבורה הציבורית בנתניה, במבשרת ציון, מעלה אדומים, גבעת זאב, שומרון, בנימין, גוש עציון, הר חברון ובקעת הירדן.

דן באר שבע

דן באר שבע היא מפעילת התחבורה הציבורית הפנימית בבאר שבע.

דן בדרום

חברת דן בדרום תחבורה (2015) בע"מ, המוכרת בשמה המקוצר דן בדרום הוקמה בשנת 2015 על ידי חברת נהור, חברת בת של דן חברה לתחבורה ציבורית, על מנת להתמודד במכרזי הפריפריה בדרום הארץ, דבר שמשרד התחבורה אוסר על חברת דן, ולכן הקימה דן את חברת דן בצפון שמפעילה את המטרונית ואת דן בדרום שמפעילה קווי תחבורה ציבורית בצפון הנגב.

מנכ"ל החברה הראשון היה יורי ברונשטיין אשר עבר לחברת דן באר שבע ובמקומו טל כהן מונה למנכ"ל החברה עד היום.

הרכבת הקלה בבאר שבע

הרכבת הקלה בבאר שבע היא מערך תחבורה ציבורית עתידי להסעת המונים בבאר שבע באמצעות רכבת קלה.

חברת הנסיעות והתיירות נצרת

חברת הנסיעות והתיירות נצרת בע"מ היא חברת אוטובוסים המפעילה שירותי תחבורה ציבורית באזור נצרת, נוף הגליל, חיפה, עפולה, עמק יזרעאל המערבי, הגליל התחתון ועמק זבולון. החברה נמצאת בבעלות משפחת עפיפי, המחזיקה בקבוצת "נזארין".

חברת נתיבי איילון

חברת נתיבי איילון היא חברה ממשלתית העוסקת ביזום, ניהול, תכנון וביצוע פרויקטים תחבורתיים בעיקר בגוש דן, אך גם בשאר רחבי הארץ.

מונית

מונית היא כלי תחבורה אשר נוסעיו שוכרים את שירותו על מנת להגיע למחוז חפצם (לעומת כלי תחבורה ציבורי אשר לו עצירות קבועות על פי נותן השירות). בדרך כלל כלי התחבורה הוא מכונית, אבל ישנם מקומות בעולם שמשתמשים בסירות, ריקשות ואף מטוסים.

את המילה "מונית" חידש האמן יוסף בס עם קוּם המדינה על בסיס המילה "מונֶה" (מד זמן שמחשבים בעזרתו את תעריף הנסיעה).

מטרופולין (תחבורה ציבורית)

מטרופולין תחבורה ציבורית בע"מ היא חברת תחבורה ציבורית אשר נוסדה בשנת 2000.

החברה מפעילה כ-200 קווי שירות באשכול הנגב, באשכול השרון ואשכול נתניה–תל אביב באמצעות כ-800 אוטובוסים. בחברה מועסקים כ-1,000 עובדים והמטה שלה ממוקם בכפר סבא.

נמל אשקלון - קצא"א

נמל אשקלון - קצא"א הוא נמל ויחידת אחסון למוצרי נפט השוכן דרומית לעיר אשקלון. הנמל הוא חלק מפרויקט קו צינור אילת-אשקלון שנועד להזרמת נפט ומוצריו מנמל אילת לים התיכון. בכך נועד הצינור לשמש גשר יבשתי בין הימים הללו תוך עקיפת תעלת סואץ ולייצא נפט שמקורו באיראן למדינות אירופה. הנמל הופעל משנת 1968 ועד 2019 על ידי חברת קו צינור אילת אשקלון ומאז על ידי ממשיכתה - "חברת קו צינור אירופה אסיה". החל משנת 2003 משמש הנמל גם ל"הזרמה הפוכה", כלומר הזרמת מוצרי נפט שנפרקים בים התיכון ומובלים לים סוף.

נמל היובל

נמל היובל, המכונה גם "מסוף איתן" על שמו של רפאל איתן, הוא מסוף מים עמוקים הממוקם בקצה הצפוני של נמל אשדוד. המסוף נחנך באוגוסט 2005 והוא אחד ממיזמי התשתית הגדולים ביותר שבוצעו אי פעם בישראל ובבנייתו הושקעו כ-3 מיליארד ש"ח.

המסוף כולל שלושה רציפים - רציפים 22 ו-23 מהווים רציפי מכולות, ורציף 21 המשמש למטען כללי ולפריקת מכוניות.

נמל מספנות ישראל

נמל מספנות ישראל פועל מאז 2003 במתחם מספנות ישראל הוא הנמל הפרטי הראשון במדינת ישראל.

נרקיס גל הסעות

נרקיס גל הסעות בע"מ היא חברת הסעות ישראלית המפעילה קווי תחבורה ציבורית בשם "גלים".

החברה, שנוסדה בשנת 1996 כחברה פרטית, זכתה ב-2009 במכרז להפעלת ארבעה קווים עירוניים וארבעה קווים בין-עירוניים בעיר רהט.

ברשות החברה 26 אוטובוסים שפועלים ב-11 קווי תחבורה ציבורית חדשים, בהם 4 קווים עירוניים ו־4 קווים בין-עירוניים.

מחירי הנסיעה ברהט נמוכים יותר ממחירי הנסיעה הנהוגים בישראל, ודומים לאזורי עיירות הפיתוח. החברה פועלת גם עם הכרטיס החכם "רב-קו".

חברת גלים היא חברת התחבורה הציבורית הקטנה והאחרונה בתחום בשירותי התחבורה הציבורית בישראל ומפעילה את מספר קווי האוטובוס הנמוכים ביותר בארץ.

נתיב אקספרס

חברת נתיב אקספרס – תחבורה ציבורית בע"מ היא חברה המפעילה קווי תחבורה ציבורית בגליל ומטרופולין חיפה. עד 2015 החברה הפעילה קווים גם בזכרון יעקב, קריית טבעון, יקנעם עילית והעמקים (חלקם באמצעות חברת הבת "אומני אקספרס"). החברה בבעלות מלאה של חברת הנסיעות והתיירות נצרת.

בהנחיית משרד התחבורה מפעילה החברה יחד עם חברת "אגד" שירות "חופשי חודשי" במסגרתו נמכרות כרטיסיות המכובדות על ידי שתי החברות.

נתיבי היובל

נתיבי היובל בע"מ היא חברה ייעודית (Special Purpose Entity) אשר זכתה במכרז למימון, הקמה, תפעול ותחזוקת פרויקט כביש 431

בשיטת PFI ‏ (Private Finance Initiative) .בהתאם לתנאי המכרז, אחראית נתיבי היובל על הקמת הכביש ותפעולו בתקופה של 25

שנים תמורת תשלום מהמדינה, שלאחריה יוחזר הכביש למדינה, ללא תמורה.

נתיבי הכרמל מערכות ותפעול

נתיבי הכרמל מערכות ותפעול בע"מ היא החברה האחראית לתפעול מערכת כבישי האגרה העירוניים בחיפה, "מנהרות הכרמל". המנהרות משמשות כמערכת תנועה תת-קרקעית המקצרת באופן משמעותי את זמן הנסיעה בין הכניסות לחיפה – מחלף חיפה דרום (חוף הכרמל) ומחלף הקריות (צומת הצ'ק פוסט).

עילית

עילית קווי תחבורה בע"מ הייתה חברת תחבורה ציבורית ישראלית שהוקמה בשנת 2005. ב-3 ביולי 2011 החברה התמזגה עם חברת קווים, הממשיכה ומפעילה את קווי האוטובוס בביתר עילית ואליה תחת המותג "עילית".

בשנת 2006 זכתה החברה לראשונה במכרז להפעלת קווי התחבורה הציבורית העירוניים ביישוב ביתר עילית, את הקווים להסעת תלמידים בו, וכן את קווי התחבורה הבין-עירוניים ממנו ואליו, לירושלים, בית שמש, בני ברק, מודיעין עילית, אלעד, ולקריית גת, ולכפר חב"ד. ובסופי שבוע גם לנתניה, רחובות, חפץ חיים, יסודות וגבעת זאב. החברה החליפה בכך את חברת "ביתר-תור" שפעלה בביתר עילית עד אז. לעילית הייתה שותפות בחברת אפיקים המפעילה את התחבורה הציבורית בשומרון ובקווים הבינעירוניים באשדוד (אשדוד-ת"א, אשדוד-יבנה, אשדוד-רחובות, אשדוד-אשקלון) ובקווים הבינעירוניים באשקלון.

קווים

קווים תחבורה ציבורית בע"מ היא חברה המפעילה שירותי תחבורה ציבורית בישראל. היא הוקמה בשנת 2000 בעקבות החלטת משרד התחבורה להפסיק את הדואופול של אגד ודן בהפעלת שירותי תחבורה ציבורית. בעלי החברה הם מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ (50%), הורן את ליבוביץ בע"מ (50%).

נכון ל-2019 מעסיקה החברה כ-2,700 עובדים מתוכם כ-2,400 נהגים.[דרוש מקור]החברה נחשבת לחברה השנייה בגודלה בענף התחבורה הציבורית באוטובוסים ולחברה הגדולה ביותר מבין החברות הפרטיות בנסועת האוטובוסים (ק"מ נסיעה).[דרוש מקור]

רמה תחבורה ציבורית גולן

רמה תחבורה ציבורית גולן היא חברת תחבורה ציבורית המופעלת על ידי מועצה אזורית גולן,החברה הכלכלית גולן וחברת האוטובוסים הפרטית "רמה".

החברה נוצרה כדי לספק תחבורה זמינה יותר לתושבי רמת הגולן, וב-1 במאי 2011 נכנסה לפעולה באזור במקום חברת אגד.

מודל ההפעלה הוא חדשני, ולפיו המועצה האזורית, בתמיכת המדינה, אחראית להפעלת התחבורה הציבורית באזור. בתכנון השתתפו אנשי משרד התחבורה ואגף החשב הכללי במשרד האוצר. התוכנית היא ניסיונית, ולפי לקחיה יופעלו תוכניות דומות ברשויות נוספות בפריפריה.

החברה רכשה 17 אוטובוסים חדשים ו-6 אוטובוסים זעירים. במערך ההיסעים שולבו גם 12 האוטובוסים הצהובים של מועצה אזורית גולן, המסיעים את תלמידי בתי הספר התיכוניים, ומעתה משמשים בו זמנית כקווי תחבורה ציבורית. מספר הנסיעות היומיות באזור הוגדל כמעט פי 6, מ-30 ל-175.

רמה מפעילה קווי תחבורה המובילים אל מרכזי אשכולות היישובים (קצרין, בני יהודה, מרום גולן וחיספין), ומהם אל ערים מחוץ לאזור (קריית שמונה, חצור הגלילית, טבריה ועפולה). מופעלים גם קווים פנימיים בתוך רמת הגולן.

הנסיעה באוטובוסים הזעירים, בתוך אשכולות היישובים, היא ללא תשלום.

שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת

שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת בע"מ היא חברת אוטובוסים המפעילה שירותי תחבורה ציבורית באזור נצרת, נוף הגליל ובסביבתן. החברה שייכת במלואה לחברת הנסיעות והתיירות נצרת והיא מפעילה 24 קווי אוטובוס ושירותי הסעת תלמידים באמצעות 85 האוטובוסים שבבעלותה. בחברה 180 עובדים, מהם 130 נהגים, וברשותה שני מוסכים בנוף הגליל. החברה נוסדה ב-1956.

שרותי אוטובוסים הייתה החברה הראשונה בארץ שהפעילה אוטובוסים זעירים בקווי תחבורה עירוניים.

תחבורה בישראל
כבישי ישראל כביש 1כביש 2 (כביש החוף)כביש 3כביש 4כביש 5כביש 6 (חוצה ישראל)כביש 7כביש 9כביש 12כביש 20 (נתיבי איילון)כביש 22 (נתיבי המפרץ)מנהרות הכרמל (כביש 23)כביש 25כביש 31כביש 40כביש 50 (כביש בגין)כביש 60כביש 65כביש 70כביש 77כביש 90כביש 431כביש 443כביש 471כביש 531כביש 899 (כביש הצפון)ציר אלון • לרשימה המלאה
מכולות בנמל חיפה

בואינג 767 של חברת אל-על

נתיבי איילון

מערך קרונועים
חברות כבישים נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורהחברת דרך ארץחברת כביש חוצה ישראלחברת נתיבי איילוןנתיבי הכרמל מערכות ותפעולנתיבי היובל
אוטובוסים אגדאגד תעבורהאפיקיםגליםדןדן באר שבעדן בדרוםמטרופוליןנסיעות ותיירות נצרתנתיב אקספרססופרבוסקווים - עיליתרמה תחבורה ציבורית גולןשירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת
תחנות מרכזיות התחנה המרכזית החדשה של תל אביבהתחנה המרכזית הישנה של תל אביבמסוף 2000התחנה המרכזית של ירושליםהתחנה המרכזית החדשה של ראשון לציוןמרכזית המפרץמרכזית חוף הכרמלמרכזית הקריותהתחנה המרכזית של באר שבעהתחנה המרכזית של אשדודתחנה מרכזית יבנהתחנה מרכזית מודיעיןהתחנה המרכזית של נתניהתחנה מרכזית חדרההתחנה המרכזית של הרצליהתחנה מרכזית קריית גתהתחנה המרכזית של קריית שמונהתחנה מרכזית בית שאןתחנה מרכזית דימונהתחנה מרכזית ערדהתחנה המרכזית של עכותחנה מרכזית נהריהתחנה מרכזית כפר סבאתחנה מרכזית רחובותהתחנה המרכזית של לודהתחנה המרכזית של אשקלוןהתחנה המרכזית של טבריההתחנה המרכזית של צפתתחנה מרכזית כרמיאלתחנה מרכזית אילתמסוף צומת רעננהתחנה מרכזית רמלה
נמלים נמל אילתנמל אשדוד (נמל היובל) • נמל הדרוםנמל המפרץנמל חיפהנמל הקישוןהמרינה הכחולהמרינה אשקלוןמרינה הרצליה

נמל חדרה (נמל מסחרי) • נמל אשקלון - קצא"א (נמל מסחרי) • נמל מספנות ישראלרשות הספנות והנמליםחברת נמלי ישראל

רכבת ישראל פורטל רכבת ישראל • הקו הראשי של רכבת ישראלמסילת הרכבת יפו–ירושליםקו הרכבת המהיר לירושליםמסילת איילוןתחנות רכבת בישראל
מערכת תנועה עתירת נוסעים כרמליתמטרוניתרכבליתרכבל חיפהמסילת חיפה–נצרתהרכבת הקלה בתל אביב (הקו האדום, הקו הירוק, הקו הסגול, הקו החום) • קווי מטרו בתל אביב (קו M1, קו M2, קו M3) • הרכבת הקלה בירושלים (הקו האדום, קו הקמפוסים, הקו הירוק, הקו הכחול) • הרכבת הקלה בבאר שבעהרכבל לכותל
תעופה רשות התעופה האזרחיתרשות שדות התעופהנמל התעופה בן-גוריוןנמל התעופה רמוןאל עלישראיירארקיעסאן דור • שדות תעופה בישראל
היסטוריה נמל תל אביבנמל יפוהרכבת המנדטוריתרכבת העמקחברות תעופה עבריות ביישובכביש הנפטכביש הגבורהדרך בורמההרפורמה בנמלים
שונות הרשות הארצית לתחבורה ציבוריתמשרד התחבורה והבטיחות בדרכים • מוניות בישראל • מוניות שירות בישראלרב-קותחבורה בתל אביבתחבורה ציבורית בישראלתל-אופן • ערכים נוספים

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.