מונותאיזם

מונותאיזם הוא אמונה באל אחד ויחיד, בניגוד לפוליתאיזם - אמונה באלים רבים. מקור המילה מיוונית: μόνος (מונוס) = אחד, θεός (תאוס) = אלוהות. המונח כשלעצמו מציין רק את ייחודו או בלעדיותו של האל האחד, ושלילת אלים נוספים, אך יש המייחסים לרעיון המונותאיסטי גם את שלילת הגשמות האלוהית.

ReligiousSymbols
סמלי הדתות האברהמיות המונותאיסטיות: יהדות, נצרות ואסלאם

האמונה לפני המונותאיזם

עמי המזרח הקדום הפגניים ראו בטבע עצמו את האל - ועל כן ראו בשמש, בירח ובכוכבים את האלים.

האמונה העממית באסיה הקטנה שהתבטאה במיתולוגיה היוונית והתגלגלה לאחר מכן גם לתרבות הרומאית, מאמינה באלים רבים - שכל אחד ואחד מהם אחראי על תחום חיים אחר - לדוגמה, אל הגשם, אלת הפריון, אלת המלחמה וכדומה.

אמונה נוספת שהמונותאיזם יצא נגדה היא האמונה הגנוסטית הדואליסטית שנוצרה על ידי זרתוסטרה - המאמינה שישנם שני אלים - האל הטוב והאל הרע. שניהם נמצאים ביניהם במלחמה מתמדת, שאנו העדים לתוצאותיה. אמונה זו רווחה במיוחד ברחבי הממלכה הפרסית, עד לתקופה יחסית מאוחרת בה כבש את מקומה האסלאם.

הופעת המונותאיזם

יש הטוענים שתחילת הופעתו של המונותאיזם הייתה במהפכה האתניסטית במצרים של אחנתון[דרוש מקור]. הזרם המרכזי בחקר בדתות טוען כי אלה מבני ישראל אשר הגיעו ממצרים הביאו עמם לכנען את תודעת האל היחיד, והמשיכו בכך גם כאשר מהפכה זו במצרים הסתיימה ונגנזה.

בנוסף למונותאיזם הגורס שיש אלוהים אחד ואין בלתו, התפתחו שני זרמים אחרים הדוגלים בעבודת אל בודד:

  • הנותאיזם, אמונה שכל האלים הם התגלויות שונות של אותו כוח עליון.
  • מונולטריזם, אמונה באל אחד והכרה בקיומם של אלים אחרים (אך לא בסגידה להם).

מבשר המונותאיזם

הדמות הבסיסית המייצגת את המונותאיזם האברהמי היא אברהם אבינו, שנחשב ביהדות, בנצרות ובאסלאם לאבי האמונה המונותאיסטית. זאת בשל יציאתו נגד עבודת האלילים שהייתה נהוגה בכל העולם כולו, ואף בבית אביו. לפי תפיסה זו החל המונותאיזם באור כשדים שבעיראק. ביהדות בספר בראשית פרק י"ב, פסוק ח כתוב כי אברהם קורא בשם ה' בארץ כנען. קיימים מדרשים המתארים את שבירתם של הפסילים של אביו באור כשדים (בראשית רבה). באסלאם בדומה מתואר בסורת הנביאים-21 מאבקו של אברהם שבו הוא קורא תיגר על עבודת האלילים של אנשי עירו ושובר את הצלמים. וכן בסורת הפרה 2, פסוק 258 שבו מתואר מאבקו של אברהם בשליט, כאשר הוא מבקש ממנו להעלות את השמש בדומה לאל. גם בנצרות בברית החדשה אברהם מועלה על נס ומצוין כמופת למאמין שנכון לבצע הרבה הקרבות למען אמונתו[1].

המונותאיזם ביהדות

מקובל שהיהדות היא הדת המונותאיסטית הראשונה שבין הדתות המונותאיסטיות האברהמיות, שקמה כניגוד לעבודת האלילים שרווחה בקרב עמי האזור בתקופה זו. בפשטות בריאת העולם בתנ"ך מתוארת כמי שנעשית במאמרו של אל יחיד ומופשט ללא כל מאבק, בניגוד למיתוסי בריאה אחרים כמו אנומה אליש, שבהם הבריאה נעשית תוך כדי התגוששות בין כמה אלים.

בתורה יש ביטויים רבים האוסרים את העבודה הזרה, ומחייבים את האמונה באל אחד. בעשרת הדיברות נאמר "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". בנוסף, אחד הפסוקים המכוננים ביהדות הוא "שמע ישראל, ה' אלהינו, ה' אחד". ישנם עוד פסוקים רבים המורים על יחידותו של האל יתברך, כמו "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל" (דברים לב, 39); "למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי אני יי ואין עוד" (ישעיה מה, 6); "זכרו ראשנות מעולם כי אנכי אל ואין עוד אלהים ואפס כמוני" (ישעיה מו, 9).

בניגוד לאמונה הגנוסטית המאמינה בשני אלים, נאמר בספר ישעיהו[2]: "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע" - מכאן שלפי האמונה היהודית האל הוא אחד והוא היוצר את הניגודים, ואחראי הן למה שנתפס בעינינו כטוב והן הנתפס בעינינו כרוע.

יש בהוגי היהדות שראו את מהות מצוות התורה בתור אנטיתזה לאמונה האלילית. גישה זו מפתח הרמב"ם בחיבורו "מורה נבוכים".

היחס למונותאיזם בפילוסופיה היוונית

הפילוסופיה היוונית, שהחליפה את המיתולוגיה היוונית, הגיעה בשלביה הקלאסיים לחשיבה מונותאיסטית. כבר קסנופנס נחשב למבשר רעיונות אלה, וניתן למצוא אותם גם אצל אריסטו. עם זאת עולם המחשבה היוני-רומי היה שונה במהותו מעולם הדתות המונותאיסטיות. בניגוד לעולם היוני-רומי בו שלטה התפיסה של אחדות בין צורכי הגוף והנפש, הדתות המונותיאסטיות, הניחו כי התנזרות גופנית מעלה את האספקטים הרוחניים באדם. העולם היוני-רומי היה מרוכז בהווה לעומת תפיסות משיחיות-אידיאליסטיות שאפיינו את הדתות המונותיאיסטיות.

בעקבות המטפיזיקה של אריסטו, פיתחו בימי הביניים כמה פילוסופים מוסלמים, יהודים ונוצרים תפיסה פילוסופית אריסטוטלית של המונותיאיזם הדתי. כך, לא רק ששללו את המימד הפיזי של האלהים, אלא גם זיהו את האל עליו מדברת דת ההתגלות עם אלוהי אריסטו: אלוהים הוא הסיבה הראשונה לכל המציאות, עצם אחד פשוט (כלומר שאין בו עצמו ריבוי או תרכובת של היבטים שונים זה מזה), עצם יחידאי שאי אפשר להשוותו או לדמותו בשום היבט לשום עצם אחר, אל שאיננו נע ואין בו שום שינוי, אל המצוי תמיד כשיא המימוש של עצמותו (בפועל ולא בכח), אל מופשט המוגדר כשכל, היודע את עצמו בלבד (ואת נבראיו הוא יודע 'מבפנים', כיוון שהוא סיבתם ומחוללם), שמציאותו זהה עם מהותו, ואולי הוא חסר רגשות, מלבד שכלתנות טהורה. על רקע זיהויו האריסטוטלי של האל (או: 'הסיבה הראשונה'), כשכל טהור, התחבטו כמה תאולוגים בשאלה האם אפשר בכלל לייחס לאלהים רצון חופשי וספונטני, הנדמה לכאורה כאפיון שונה מ'שכל טהור'. זיהויו של המונותיאיזם הדתי עם אלוהי אריסטו מעורר את השאלה האם בכלל מדובר באישיות או סתם בעקרון מופשט ראשיתי מכונן.

התפשטות המונותאיזם

בתקופה מאוחרת יותר קמו בהשפעת היהדות שתי דתות מונותאיסטיות נוספות - הנצרות והאסלאם, שנסמכו בכתביהן על בסיס האמונה היהודי, ושללו את ריבוי האלים. בניגוד ליהדות, שלא ראתה ערך בהפצה המונית של הדת, הדתות החדשות שאפו להרחיב את מעגל המאמינים בכל דרך אפשרית. האסלאם לקח זאת צעד אחד קדימה ובקוראן כתוב במפורש שעל המאמין בתורת מוחמד להרוג את כל עובדי האלילים שאינם מוכנים לשנות את דתם. גם המיסיונרים הנוצרים פועלים עד היום כדי להפיץ את הבשורה הנוצרית אף במקומות הנידחים בעולם.

עם התפשטות הנצרות והאסלאם באירופה בצפון אפריקה ובמזרח התיכון ומאוחר יותר בשאר חלקי העולם הלך וקטן מספרם של עובדי האלילים. מיליונים רבים שינו את דתם, אם בכוח השכנוע ואם בכוח הזרוע, וגבר מאוד כוחו של המונותאיזם. במקביל, או אפילו בתקופה מוקדמת יותר בהיסטוריה, התפתחו במזרח דתות מונותאיסטיות נוספות, ארבע כתות של ההינדואיזם - וישנויזם, שיוויזם, שקטיזם וסמרטיזם, הסיקהיזם ודתות חדשות כמו הקאו דאי, שנוסדה בתחילת המאה ה-20 בעיר טאי נין שבווייטנאם ומונה כיום כ-5 מיליון מאמינים בווייטנאם וכ-3 מיליון בארצות אחרות. כמו כן קיימות דתות מונותאיסטיות כגון הדת השומרונית, הדת הבהאית והדת הדרוזית אשר התפצלו במהלך השנים מהיהדות והאסלאם.

כיום רובו ככולו של העולם המערבי משתייך לדתות המונותאיסטיות. לעומת זאת, בעיקר באסיה ובאפריקה ישנם רבים המאמינים באלים רבים (פוליתאיזם) או בדתות שאין בהן אלוהות (בודהיזם, למשל).

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרופ' יעקב שביט; ד"ר ענת מוסקוביץ, כיצד נוצרה האמונה באל אחד - מונותאיזם?, אתר מט"ח
  2. ^ פרק מ"ה, פסוק ז'.
אחנתון

אחנתון, שנודע כאמנחותפ הרביעי בראשית מלכותו, היה פרעה של השושלת השמונה-עשרה במצרים. ההנחה המקובלת היא, שנולד לאמנחותפ השלישי ולמלכתו הראשית, תיה, בשנת 26 למלכותם (1379/1362 לפנה"ס). אמנחותפ הרביעי ירש את אביו לאחר 38 שנות מלכות, ייתכן שלאחר מלכות משותפת של שניהם לתקופה שנמשכה עד 12 שנה. תאריכים אפשריים למלכותו של אחנתון (התלויים במחלוקות בכרונולוגיה המצרית) הם בין 1367 ל-1350 לפנה"ס או מ-1350/1349 לפנה"ס ועד ל-1334/1333 לפנה"ס. אשתו העיקרית של אחנתון הייתה נפרטיטי, שנעשתה מפורסמת בשל פסלהּ, הנמצא כיום באי המוזיאונים שבברלין, ומוצג בבניין המוזיאון החדש.

היו כאלה שזיהו אותו כ"נפחורוריה מלך מצרים" הנזכר כנמען של חלק ממכתבי אל עמארנה, והציעו כי זה היה שמו באכדית.

אינדוקטרינציה

אינדוקטרינציה היא תהליך של הנחלת דעות, עמדות, רעיונות, אמונות או השקפת עולם, בדרך כלל דעות דתיות או פוליטיות. אינדוקטרינציה שונה מחינוך בכך שהמשתמשים בה אינם מצפים מהתלמידים לשאול שאלות או לבחון בצורה ביקורתית את מה שלמדו. אינדוקטרינציה שונה משטיפת מוח בכך שאינה נערכת בכפייה פיזית. המילה משמשת פעמים רבות ככינוי גנאי בידי מתנגדי הדוקטרינה, במיוחד בהקשר של דעות פוליטיות או תפיסות דתיות.

המונח אינדוקטרינציה קשור קשר הדוק לחיברות ("סוציאליזציה"); אך בעוד שהמונח אינדוקטרינציה נושא לעיתים קונוטציות שליליות, למונח חיברות, המתייחס ללמידה תרבותית או חינוכית, אין קונוטציות כאלו.

אל

אל הוא על פי אמונות או דתות רבות, ישות בעלת כוחות על טבעיים (כלומר מסוגלת לפעול כנגד חוקי הטבע ולשלוט בטבע), בת אלמוות ושאליה מתייחסים כקדושה, עליונה או נשגבת. חלק מהאלים לקחו חלק בבריאת העולם. עד עצם היום הזה, רוב האנושות מקיימת כלפי האלים מנהגי פולחן שונים.

ניתן לחלק את קבוצת האנשים המאמינים באל למאמינים באל אחד (מונותאיזם), למאמינים בצמד אלים הנמצאים ביניהם ביחסי גומלין (דואליזם, גנוסיס) ולמאמינים בריבוי אלים (פוליתאיזם). בדרך כלל מייחסים לאל שליטה, חלקית או מוחלטת, ביקום, כוח עצום עד בלתי מוגבל, ולפעמים ידיעה של כל המתרחש ביקום.

אלוהים

אלוהים, על פי אמונות שונות, הוא ישות עליונה שבראה את העולם ולפי חלקן גם מנהיגה אותו. בין המאמינים בקיומו יש דעות שונות על מהותו.

בימי קדם האמינו תרבויות רבות שמספר הכוחות העליונים שווה למספר תופעות הטבע. בתקופות אלו נפוצה עבודת האלילים. על פי רוב היו מקריבים לאלילים קורבנות (לעיתים אף קורבנות אדם) על מנת לרצותם ולשכך את כעסם. לאחר הופעת היהדות, החלו נפוצות בעולם דתות המאמינות באל אחד בלבד, אמונה המכונה "מונותאיזם". כיום הנצרות והאסלאם הן הדתות המונותאיסטיות הנפוצות בעולם.

האמונה המונותאיסטית גורסת שישנו אל עליון – מעל לכל הכוחות הקיימים, שהוא היחיד הראוי לאמונה, והיחיד שראוי לתפילה ולעבודה.

דהב

דַהַבּ (בערבית מצרית: دهب [ˈdæhæb]) היא עיירה בחופו המזרחי של חצי האי סיני, באמצע הדרך בין שארם א-שייח לנואיבה. האזור המכונה דהב מורכב מהעיירה עצמה ומשני כפרים בדואים הסמוכים אליה מצפון. הקטן מביניהם נקרא מָשְרָבּה והגדול והצפוני יותר נקרא אָסאלָה. בערבית, פירוש השם דהב הוא "זהב". בזמן השלטון הישראלי היה במקום יישוב בשם "די זהב", שכונה כך על סמך זיהוי המקום עם "די זהב" הנזכר בתחילת ספר דברים.

דהב ידועה בשונית האלמוגים העשירה שמסביבה, אשר הפכה אותה ליעד תיירות פופולרי לישראלים ואירופאים. בין אתרי הצלילה שבסביבתה מוכרים בעיקר "החור הכחול", "הפעמונים" וה-"קניון". באזור דהב מצויים מלונות ומועדוני צלילה רבים. רוב התיירות הממוסדת ממוקמת מסביב לעיירה ואילו התיירות הזולה יותר נמצאת במפרץ הכפר אסאלה. משנות ה-90 דהב מצויה בהתפתחות מהירה בעקבות התגברות התיירות. בעיר, שבעבר הלא רחוק היו בה טלפונים ספורים ואף לא בנק אחד, יש כיום טיילת, בתי קפה עם חיבור לאינטרנט ותשתיות מתקדמות.

ב-24 באפריל 2006 ארגון הטרור "מונותאיזם וג'יהאד" (Jama'at al-Tawhīd wal-Jihad) ביצע פיגוע באתרי תיירות בעיר. המתקפה כללה שלושה מחבלים מתאבדים, שמחקירת האירוע התברר שהיו בדואים, אשר פוצצו בו זמנית שלושה מטעני נפץ. בפיגוע נהרגו 23 בני אדם, רובם מצרים, ונפצעו כ-80 בני אדם, בתוכם תיירים מישראל וממדינות רבות נוספות.

דת

דת היא התארגנות חברתית או תרבותית הכוללת מערכת של אמונות או השקפות עולם המקשרות את האנושות לרוחניות או לעקרונות מוסריים מחייבים. דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים ו"היסטוריה קדושה" שמיועדות להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום ואת משמעותם. דתות רבות גורסות עקרונות מוסריים הנובעים מציווי עליון, חוקים דתיים או אורח חיים שמתחייב על פי עקרונות הדת והאמונה בנוגע ליקום ולטבע האדם.

דת היא אחד האוניברסלים האנושיים: לכל התרבויות שנחקרו, ללא יוצאת מן הכלל, הייתה אמונה דתית (לעיתים יותר מאחת). רוב בני האדם מאמינים בדת זו או אחרת.

בדתות רבות קיימים מושגים של תורת הגמול, הכוללים את מושגי תיקון הנשמה, השארות הנפש לאחר המוות, הגעה לאחר המוות הגופני לאותו עולם שבו נמצאים האל או האלים, מלאכים או נשמות אחרות של בני מעלה שזכו לכך, גאולה, משיח כלשהו ותחיה פיזית של הגוף.

על פי פרופסור בנימין בית-הלחמי, בעולם קיימות כעשרת אלפים דתות שונות (שרובן התפתחו במאתיים השנים האחרונות), ולהן קרוב לשישה מיליארד מאמינים. כאשר בראש צועדות הנצרות עם כ-2.4 מיליארד מאמינים, האסלאם עם כ-1.7 מיליארד מאמינים, וההינדואיזם עם קצת יותר ממיליארד מאמינים. אף שכל דת דוגלת בעקרונות אמונה ודרך חיים שונים, והן צרות ויריבות אחת לשנייה, המשותף לכולן רב על המפריד.

פילוסופיה של הדת הוא התחום הפילוסופי העוסק בשיקולים לקיום דתות. התאולוגיה עוסקת בהסבר האמונה באל, והפסיכולוגיה עוסקת בחקר המניעים ליצירת הדתות, כניסת המאמינים לשורותיהן, והתפקיד שממלאת הדת בבריאות הנפש ובהפרעות נפש.

הנותאיזם

הנותאיזם (מיוונית: εἷς θεός - אל אחד) הוא מונח תאולוגי הבא לתאר תהליך באמונה הדתית או שלב אמוני בין פוליתאיזם לבין מונותאיזם.

המונח נטבע על ידי פרידריך וילהלם יוזף פון שלינג על מנת לתאר גרסה מוקדמת של מונותאיזם. מאקס מילר היה מי שהביא את המושג לתודעת הציבור, במטרה לציין אמונה באל אחד במקביל להכרה כי קיימים אלים נוספים. הרעיון המרכזי הוא שפולחן או אמונה באל כלשהו יכולים להתייחס להיבט אחד מסוים שלו, בעוד שבמקום או בזמן אחר ההתייחסות לאותו אל יכולה לייצג היבט אחר.

רעיון ההנותאיזם מתנגד לאמונה בעליונות אחד ההיבטים של האל על פני ההיבטים האחרים, ותומך ברעיון שאל יכול להתקיים בצורות רבות בו זמנית. לכן, קיום צורות פולחן שונות לאלים בעלי שמות שונים, לא מוגדר כפוליתאיזם.

הנותאיזם נחשב לעיתים לגרסה מורכבת של מונותיאיזם, בכך שהוא מאפשר לאדם להאמין באל מסוים אחד בלי לשלול צורות שונות ואחרות של שמות, כינויים, או התגלויות המתייחסות לאותו אל.

מימוש הרעיון היה בקיסרות הרומית, כאשר הוחל בתהליך סינקרטיזם של אלים. אלים שונים בעלי מכנה משותף עברו תהליך שבסופו הם נחשבו כבעלי אותן תכונות. למשל כל אלות האם הגדולה, הפיריון, הטבע והאדמה, עשתרת (ועשתר), אפרודיטה, ונוס, קיבלה ודומות להן קיבלו מאפיינים זהים ופולחן זהה אף כי עבדו אותן בשמותיהן השונים במקומות שונים.

כך גם אלי השמש השונים (בהם תמוז, אדוניס, מיתרה, אפולו, הליוס, רע) התמזגו לאל אחד שמאפיינים שונים של פולחנו (למשל יום אדוננו שהוא יום ראשון) עברו לאמונה הנוצרית.

מושג האווטאר בתרבות ההינדית הוא איחוד של מספר אלים לאל אחד. כל מאמין יכול לעבוד את ההתגלמות הקרובה אליו יותר וכל ההתגלמויות הן אל אחד.

התריסריים

התריסריים או אית'נא עשׁריה (בערבית: اثنا عشرية) הם הזרם העיקרי בשיעה. אלו מוסלמים שיעים המאמינים בקיומם של שנים-עשר אימאמים שהם יורשיו של מוחמד. הם מהווים 80 אחוז מהשיעים בעולם ונחשבים לזרם העיקרי באזרבייג'ן, איראן, עיראק, לבנון ובחריין.

התריסריים חולקים אמונות רבות עם זרמים אחרים באסלאם השיעי, כגון אמונה באימאמים, אך אינם מסכימים בנוגע למספר האימאמים שהותיר אחריו מוחמד, מי הם, סגולותיהם ותפקידם כיום.

לפי זרם זה, האימאם השנים-עשר נעלם במאה ה-9, והוא עתיד לשוב באחרית הימים בתור מהדי.

ולדימיר הראשון, נסיך קייב

ולדימיר הראשון (סביב 960–1015), הידוע גם בכינויים "הקדוש", "המנצר" ו"השמש האדומה". היה מלך רוס של קייב החל בשנת 982 ועד מותו. ולדימיר הראשון היה בנו מחוץ לנישואין של סוויאטוסלאב איגורוביץ' ושל מלושה, שפחתה של אשתו של סוויאטוסלאב, הנסיכה אולגה. אחיו היו יארופולק ואולג.

בשנת 972 נהרג סוויאטוסלאב בקרב, ומיד עם מותו החל מאבק על כס השלטון בין שלושת האחים. אולג נרצח בידי אחיו הבכור יארופולק, וולדימיר ברח מחשש לחייו למלך נורווגיה, שהיה קרוב משפחתו מצד אביו. שם אסף כוחות צבא במשך 10 שנים וב-982 שב לנובגורוד כדי לדרוש את השלטון מאחיו. ואכן, כעבור מספר חודשים הביס צבאו את שרי המלחמה של יארופולוק, וולידמיר תפס את מקומו כשליט נסיכות קייב.

ולדימיר המשיך את מסורת עבודת האלילים של אבותיו, ובנה פנתיאון ל-6 האלים המרכזיים (פולוס, חורס, דג'דג'בוג, סטריבוג, סמרגל ומוקוש). הוא אף הגדיל לעשות, וחידש את מנהג קורבנות האדם לאלילים אלו.

יחד עם זאת היה ולדימיר קשוב למתרחש בעולם, והבין שעל הנסיכות להצטרף למגמה ההולכת ומתחזקת של מונותאיזם. עדויות בכתובים מעידות על כך שהוא הזמין לחצרו נציגים של היהדות, הנצרות והאסלאם. לאחר שיחות ודיונים עם כל אחד מאלה, בחר ב"פילוסוף היווני".

קיימות מספר גרסאות לסיבה שבגינה בחר ולדימיר דווקא בנצרות. הגרסה הרשמית והנפוצה ביותר טוענת כי ולדימיר חשש מהאימפריה הביזנטית הנוצרית ומאיומים שקיבל ללא הרף מכיוון קונסטנטינופול. הגרסה העממית והמפורסמת לא פחות היא שולדימיר בחר בנצרות משיקולים פרקטיים בהרבה: הוא ידע שלא יהיה קל להפיץ דת מונותאיסטית חדשה - אך על אחת כמה וכמה דת שאוסרת בתכלית האיסור אכילת בשר חזיר ושתיית אלכוהול, איסורים שידע כי לעולם לא יתקבלו על ידי בני עמו.

ולדימיר זכה לכינויו לאחר שקיבל על עצמו את הנצרות היוונית-אורתודוקסית (בשנת 988 לספירה) וכפה אותה על העם כולו.

בימיו עלתה העיר קייב לגדולה והערים הרוסיות האחרות קיבלו עליהן את מרותה.

מדע הדתות

מדע הדתות (לפי הגרמנית: Religionswissenschaft), לימודי דתות או דת השוואתית הוא דיסציפלינה (תחום דעת) במדעי הרוח ומדעי החברה בעל אופי רב תחומי, החוקר את הדת כתופעה אנושית, חברתית ותרבותית, ללא קשר לדת מסוימת. התחום חוקר את האמונות, הטקסים, ההצדקות הרציונליות, הרגשיות והרוחניות של האמונה הדתית, הקהילה והמאמין הבודד ומנסה למצוא רכיבים משותפים כלליים, לתאר אותם, להסביר ולפרש אותם או להשוות את התופעה הנחקרת בהתבטאויותיה בדתות השונות על ציר היסטורי, גאוגרפי, אתני או אחר. בניגוד לתאולוגיה העוסקת בדת מסוימת "מבפנים", מדע הדתות חוקר את התופעה הדתית "מבחוץ" תוך שימוש בכלים מתחומי הפילוסופיה של הדת, הפילוסופיה של הלשון, ההיסטוריה של הדתות, הפסיכולוגיה, האנתרופולוגיה, חקר הפולקלור ועוד.

מיתולוגיה מצרית

מיתולוגיה מצרית היא אסופת הסיפורים הדתיים של מצרים העתיקה בתקופה הטרום-מונותאיסטית. הסיפורים נוצרו במהלך תקופה ארוכה של כשלושת אלפים שנים. לכן הם כוללים פרטים סותרים, מסרים כפולים ומערכת סבוכה למדי של אמונות ומנהגים. כמו רוב מיתוסי העולם, גם הסיפורים המצריים מגוללים את קורותיהם של אלים ויצורים על-טבעיים שונים.

על-טבעי

על־טבעי או פראנורמלי, הוא כינוי לתופעות שאינן מתיישבות עם התורות המדעיות המקובלות, ולא בוצע עבורן שחזור המקובל על העולם המדעי. תופעות שאינן מתיישבות עם המודל המדעי, אך ניתנות לשחזור תחת סטנדרטים מדעיים (כגון האפקט הפוטואלקטרי בזמנו), אינן מוגדרות כעל טבעיות.

אין הסכמה כללית על גבולות הנטורליזם שכול מה שמעבר אליהם יוגדר כעל-טבעי, אולם על פי הקונסזוס המדעי מוגדרות ישויות כגון רוחות רפאים ואלים כעל-טבעיים, וכך גם תופעות כגון הגדת עתידות, טלפתיה, גיבורי על בעלי כוחות מיוחדים, חוויות חוץ-גופיות, גלגול נשמות או השפעות מתחום האסטרולוגיה.

העיסוק בעל־טבעי באופן המתיימר להיות מדעי קרוי פסאודו-מדע. מתנגדי הפאראפסיכולוגיה, קריפטוזואולוגיה ותופעות הקשורות למשולש ברמודה עשויים לראות בהם פסאודו-מדע.

המונח 'על-טבעי' משמש רבות בתרבות הפופולרית.

עשרת הדיברות

עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הם רשימה של עשרה ציוויים דתיים ומוסריים, שעל פי המקרא נאמרו על ידי אלוהים לעם ישראל במעמד הר סיני, ונמסרו למשה על ידי אלוהים כשהם כתובים על לוחות הברית. הדיברות נחשבים למצוות יסודיות ביהדות ובנצרות, ולהם השפעה רבה על המשפט והמוסר בתרבות היהודית והנוצרית.

עשרת הדיברות הם:

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם – אמונה באלוהים.

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה – מונותאיזם, איסור עבודה זרה ואיסור עשיית צלמים.

לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא – איסור נשיאת שם ה' לשווא.

זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ – מצוות השבת (ביתרו: זכור. בואתחנן: שמור).

כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ – מצוות כיבוד אב ואם.

לֹא תִרְצָח.

לֹא תִנְאָף.

לֹא תִגְנֹב.

לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר – איסור עדות שקר.

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ.

עשתורת

עשתורת (עַשְׁתֹּרות; מכונה גם מלכת השמים) היא אלת היופי, המלחמה, הפריון, התשוקה, מגינת הבית ואלילת הצידונים, בתם של אל ואשרה, רעייתו של בעל ואמו של עשתר.

מזוהה עם עשתר הבבלית, אִסְתְּהַר הפרסית, אפרודיטה היוונית וונוס הרומית. סמליה: כוכב נוגה ויונים, ופסלה היה אישה שנחשים מטפסים על רגליה. בשמים יוצגה בקבוצת הכוכבים שכיום קרויה בתולה.

פוליתאיזם

פוליתאיזם (מיוונית: πολύ "פולי" - הרבה, θεός "תאוס" - אל) פירושו אמונה בריבוי האלוהות, אמונה במספר אלים, בניגוד למונולַטְריזם, שמשמעותו אמונה באל אחד תוך הכרה בכך שייתכנו אלים אחרים, ומונותאיזם, שמשמעותו אמונה באל אחד תוך שלילת אלים אחרים. פוליתאיזם היה נפוץ מאוד עד סוף העת העתיקה אך ממשיך להתקיים גם בימינו בדתות שונות.

אמונה באלים - פירושה אמונה בישויות עילאיות, אינדיווידואליות ונצחיות. האדם תלוי באלים אלו והוא מחויב לכבד אותם, לירא מהם ולעבוד אותם במשך כל חייו. יש להבדיל בין אלים ולבין שדים או דמונים או רוחות שגם הם ישויות עילאיות ונצחיות אך ישויות אלו שליליות ויש לשנוא אותם ולא לעבוד אותם והאלים (לרוב) גוברים עליהם במלחמה הנצחית בין שני סוגי ישויות אלו. "אלילים" הוא שם זילזול שניתן לאלים המרובים הפוליתאיסטיים על ידי המאמינים באל היחיד של מונותאיזם.פוליתאיזם (מיוונית: πολύ "פולי" - הרבה, θεός "תאוס" - אל) פירושו אמונה בריבוי האלוהות, אמונה במספר אלים, בניגוד למונולַטְריזם, שמשמעותו אמונה באל אחד תוך הכרה בכך שייתכנו אלים אחרים, ומונותאיזם, שמשמעותו אמונה באל אחד תוך שלילת אלים אחרים. פוליתאיזם היה נפוץ מאוד עד סוף העת העתיקה אך ממשיך להתקיים גם בימינו בדתות שונות.

אמונה באלים - פירושה אמונה בישויות עילאיות, אינדיווידואליות ונצחיות. האדם תלוי באלים אלו והוא מחויב לכבד אותם, לירא מהם ולעבוד אותם במשך כל חייו. יש להבדיל בין אלים ולבין שדים או דמונים או רוחות שגם הם ישויות עילאיות ונצחיות אך ישויות אלו שליליות ויש לשנוא אותם ולא לעבוד אותם והאלים (לרוב) גוברים עליהם במלחמה הנצחית בין שני סוגי ישויות אלו. "אלילים" הוא שם זילזול שניתן לאלים המרובים הפוליתאיסטיים על ידי המאמינים באל היחיד של מונותאיזם.

פילוסופיה של הדת

הפילוסופיה של הדת היא ענף של הפילוסופיה העוסק בשאלות הדת, עקרונותיה ומהותה, ומקומה בתרבות האנושית. לעומת התאולוגיה, העוסקת בשיטות של הדתות בדרך כלל מתוך הגיונן הפנימי והאמונה בהתגלות האל, מקור הסמכות של הפילוספיה של הדת הוא התבונה האנושית. והיא כוללת את דעותיהם של הוגי דעות ופילוסופים אשר ניסו להבין או להסביר את הדת, מתוך שיטות או תובנות מסודרות שמקורן הוא הניסיון האנושי של חיי האדם. בהיותה למעשה מחקר של הדת, אין הפילוסופיה של הדת אמורה לתת הסבר סופי וממצה של הראשונה, אלא הצעות שניסוחן מושפע מרוח הזמן.

המושג נכנס לשימוש כללי במאה ה-19.

קיצור תולדות יהוה

"קיצור תולדות יהוה - האם היה פסל של יהוה בבית המקדש", הוא ספר מאת חוקר המקרא וההיסטוריון ד״ר יגאל בן-נון, בוגר אקול פראטיק דה אוטז אטיד בצרפת, אשר יצא לאור בהוצאת רסלינג בשנת 2017. הספר הפך לרב מכר, וזכה להתייחסות רחבה בכלי התקשורת. הספר מבוסס בחלקו על עבודת דוקטורט שנייה בהנחיית פרופסור תומאס רומר , מ"קולז' דה פראנס" בפריס, שתחום התמחותו הוא היסטוריוגרפיה מקראית. עבודת הדוקטור זכתה בהצטיינות. הספר מפרט את דרך התהוותן של ממלכות ישראל ויהודה עד לתקופה הפרסית, ההלנית והרומית. במהלך תיאור זה מתעכב הספר על דרך התהוותם של הטקסטים המקראיים ועל העריכות שבוצעו בהם. הספר מסתמך על מחקרים אחרונים בתחום ההיסטורי, הספרותי, הפילולוגי, האפיגרפי, הארכאולוגי ועל תרבויות האזור שהשפיעו על שתי הממלכות. הספר מעלה תהיות ושאלות בסוגיות פולחניות שלא עסקו בהן. חלק מן הפרקים בספר מבוססים על סדרת הרצאות מצולמות שנעשו בפריז ובישראל.

תאיזם

תאיזם, במובנו הרחב, הוא עמדה לפיה קיים אל אחד לפחות. במובן מצומצם יותר המונח משקף קשת אמונות דתיות על פיהן קיימים אל או אלים אשר בראו את העולם, מנהיגים אותו באופן אקטיבי (אם כי לא בהכרח גלוי לעין), וגומלים לבני האדם בהתאם למעשיהם באופן ישיר; בקיום נתון, בחיים לאחר המוות, או בשניהם. המונחים תאיזם ואתאיזם מונגדים לעיתים אחד לשני, בתלות בהגדרה שקיבל כל אחד מהמושגים.

תרבות המערב

תרבות המערב היא כינוי לתרבות שהתפתחה באירופה, ובעיקר במערב אירופה, ולשלוחותיה באזורים שאליהם הייתה הגירה אירופית משמעותית, ובייחוד אמריקה הצפונית ואוקיאניה. לעיתים היא מכונה הציוויליזציה המערבית או הציוויליזציה האירופית. תרבות המערב כוללת מורשת ייחודית של נורמות חברתיות, ערכי מוסר, מנהגים מסורתיים, אמונות דתיות, מערכות פוליטיות, וכן מוצרים וטכנולוגיות מסוימות.

לתרבות המערב שני מקורות קדומים עיקריים:

התקופה הקלאסית של העידן היווני-רומי והנצרות, ומהם היא שאבה את הרעיונות והמסורות בנושאי האמנות, הפילוסופיה, הספרות והמשפט

מורשת קבוצות האתניות הלטיניות, קלטיות, גרמניות ולשונותיהן וכן את המסורת הרציונליסטית, שפותחה על ידי הפילוסופיה ההלניסטית, הסכולסטיציזם, ההומניזם, המהפכה המדעית והנאורות. המחשבה הפוליטית של תרבות המערב מתאפיינת בטיעונים רציונליים בעד חופש מחשבתי, זכויות אדם, שוויון ודמוקרטיה.סקירה היסטורית קצרה של תולדות התרבות המערבית ותהליכי התפתחותה תתחיל ביוון הקדומה, ולאחריה ברומא העתיקה, גל ההתנצרות שעבר על אירופה במהלך ימי הביניים, תנועות הרפורמה והמודרניזציה שהחלו בתקופת הרנסאנס ועד לתהליך הקולוניאליזציה שגרם להפצתן של מסורות אירופיות ברחבי העולם החל מהמאה ה-16 ועד המאה ה-20.

המחשבה המערבית התפתחה על גבי מצע מורכב של פילוסופיות, תנועות ותפיסות עולם שונות ולעיתים מנוגדות. מיסטיקה ורציונליזם, הומניזם ופאשיזם, סוציאליזם וקפיטליזם, חילוניות ורליגיוזיות. בהקשר העולמי, התרבות האירופית צמחה עם דחף חזק לאמץ, להסתגל ובסופו של דבר להשפיע על העולם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.