מונגולים

המונגולים הם קבוצה אתנית-לינגוויסטית ממרכז וצפון אסיה המונה כ-10 מיליון אנשים. מרבית הקבוצה מתגוררת בסין (בעיקר במונגוליה הפנימית ובשינג'יאנג) למרות שמדינת הלאום של המונגולים היא מונגוליה, אך קיימים מיעוטים גם ברוסיה ובמדינות החברות לשעבר בברית המועצות. קבוצה השייכת למונגולים מתגוררת בבוריאטיה, רפובליקה בפדרציה הרוסית. למונגולים תרבות ושפה משותפת, הידועות כקבוצת השפות המונגוליות.

הגדרה

המונגולים כוללים קבוצות רבות, הנבדלות בתרבותם, שפתם ומגוריהם. מקורו של המונח משושלת טאנג במאה ה-8, כשהמונח שימש להגדרת שבט מונגולי מסוים. המונח שב וחזר לשימוש במאה ה-11 בעת שלטון שושלת לְיָאו החיטאנית. לאחר נפילת שושלת ליאו ב-1125, הפך השבט ח'מאג לשבט השולט. בראשית מאה ה-13 הורחב המינוח לכלל השבטים המדברים בשפות מונגליות, שהונהגו תחת פיקודו של ג'ינגיס חאן.

היסטוריה

מקורם של המונגולים לעיתים מיוחס לשיונגנו, אם כי הדבר שנוי במחלוקת ויש המשייכים אותם להונים. סה-מה צ'יאן מצביע על הדונגו כמי שהתגוררו בשטחי המונגולים במאה ה-7, דבר שמצביע על קשר ביניהם.

האימפריה המונגולית הייתה האימפריה השנייה בשטחה בתולדות האנושות (אחרי האימפריה הבריטית), והגדולה ביותר מבחינת שטח יבשתי רציף, כשהיא מתפרשת בשיאה (בשנת 1268) על פני כ-33 מיליון קמ"ר - מדרום-מזרח אסיה ועד לאירופה. האימפריה נוסדה על ידי ג'ינגיס חאן בשנת 1206. תחת שלטון האימפריה חיו 22.3% אוכלוסיית העולם בזמנו, כ-110 מיליון תושבים, והיא שלטה גם במדינות גדולות כמו סין, איראן ורוסיה. בסוף המאה ה-13 החלה האימפריה המונגולית להתפרק וחולקה לארבעה חלקים.

שפה

מקורן של השפות המונגוליות אינו ברור, חוקרים נוטים לשייכם יחד עם השפות הטורקיות והשפות הטונגוסיות אל קבוצת השפות האלטאיות, אך עדיין הדבר נתון בוויכוח. השפה המרכזית בין השפות המונגוליות היא המונגולית, עם כ-6 מיליון דוברים ברחבי העולם.

דת

בקרב המונגולים החל מראשית ההיסטוריה המתועדת נהג השמאניזם, אולם החל מהמאה ה-5 לספירה החל הבודהיזם להשתרש בקרב המונגולים. הדבר יצר "שמאניזם צהוב" - עירוב של שמאניזם ובודהיזם טיבטי (מאסכולת הכובעים הצהובים, ובעקבות כך השם).

ב-1245 מונגקה חאן אירגן ויכוח בחרחורין בין שלוש הדתות הגדולות בממלכתו: הבודהיזם, הנצרות והאסלאם.

צבא

הצבא המונגולי נוצר כהמשך טבעי לאורח החיים הנוודי של המונגולים אולם עבר התפתחות רבה בידי ג'ינגיס חאן ומפקדיו. במשך הדורות טקטיקות וטכנולוגיות רבות אומצו לתוך הצבא המונגולי שמקורותיהם בצבאות זרים כנגדם נלחם. במהלך השנים נלחם הצבא המונגולי נגד מרבית האימפריות באירו-אסיה. הם הובסו לראשונה בידי הבולגרים של הוולגה ב-1223. הצבא המונגולי נחל תבוסה שנייה בקרב עין ג'אלות ב-1260, בידי כוחות הממלוכים שאומנו במיוחד להלחם בטקטיקות הצבא המונגולי. כוחו של הצבא המונגולי ירד משמעותית בעקבות כישלון הפלישות המונגוליות ליפן.

צבאו של ג'ינג'יס ח'אן ושל יורשיו היה מאורגן לפי השיטה העשרונית עם יחידות בנות עשרה, מאה, אלף ועשרת אלפים לוחמים.

היחידה הגדולה ביותר היא הטומן, המורכב מעשרה מינגאנים, מינגאן היה מורכב מעשרה יאגונים, יאגון היה מורכב מעשרה ארבאנים וארבאן היה יחידה בסיסית של עשרה לוחמים. תוארם של מפקדי היחידות היה זהה לשם היחידה, כך מפקד של ארבאן כונה ארבאן. המפקדים השונים נשאו פאיצה שהעידה על מעמדם, הטומנים והמינגאנים נשאו פאיצה של זהב והאחרים פאיצה של כסף. על הפאיצה של הטומנים היה ראש של נמר.[1]

הערות שוליים

  1. ^ The Mongol military might
אוגדיי חאן

אוגדיי חאן היה בנו השלישי של ג'ינגיס חאן, והחאן השני של האימפריה המונגולית. בתקופת שלטונו המשיכה התפשטות המונגולים, ואוגדיי עצמו היה מעורב בכיבוש צפון סין ומרכז אסיה. ייסד ופיתח את חרחורין, בירת האימפריה המונגולית.

באטו חאן

באטוּ חאן (1205–1255) היה שליט מונגולי, מייסד חאנות אורדת הזהב. באטו הוא בנו של ג'וצ'י, ולכאורה נכדו של ג'ינגיס חאן (הדעות על כך חלוקות, מכיוון שאמו של ג'וצ'י נחטפה ונאנסה כ-9 חודשים לפני לידתו, ולכן לא ידוע אם אכן היה בנו הביולוגי של ג'ינגיס).

בואורצ'ו

בואורצ'ו (במונגולית: Боорчи) היה אחד ממצביאיו של ג'ינגיס חאן.

בואורצ'ו וג'ינגיס חאן הכירו עוד בנעוריהם, כשזה עוד היה קרוי טמוג'ין. טמוגין רדף אחרי חבורה שגנבה סוסים של משפחתו, במרדף זה נתקל בבואורצ'ו והאחרון הצטרף למרדף. כשהחלה עלייתו של טמוג'ין הוא מינה את בואורצ'ו לסגנו.

כשג'ינגיס חאן החל בבניית צבאו בואורצ'ו מונה לפקד על יחידה בת עשרת אלפים חיילים.

בורולדאי

בורולדאי או בורונדאי (במונגולית: Боролдай) היה מצביא מונגולי במאה ה-13, שהשתתף בפלישה המונגולית לאירופה. הוא מת בשנת 1262.

בורולדאי שירת תחת פיקודו של באטו ח'אן. לאחר קרב קולומנה וכיבוש העיר ולדימיר, חיל החלוץ המונגולי בפיקודו של בורולדאי התקדם לכיוון ערי הוולגה הרוסיות ונתקל בצבא רוסי אותי ניצח בקרב על נהר סיט. ב-1240 השתתף במצור על קייב. הוא סייע לסובוטאי להכין את קרב מוהי ולקח חלק חשוב במהלכו, כאשר חצה עם לוחמיו את המחנה של מלך הונגריה ובני בריתו.

ג'וצ'י

ג'וצ'י (במונגולית: Зүчи, בטטרית: Җучи בטטארית של טטרסטן, Cuçi בטטרית של קרים‏; 1181–1227) היה מצביא מונגולי, הבן הבכור של ג'ינגיס חאן ושל אשתו הראשונה, בורטה ואביו של באטו חאן.

אמו של ג'וצ'י, בורטה, נחטפה על ידי יריב של בעלה והוחזקה כאשה על ידי היריב עד שבעלה הצליח להשיבה לעצמו. יש סימני שאלה מי היה אביו הביולוגי של ג'וצ'י, על אף שג'ינגיס חאן הכיר בו כבנו והתייחס אליו בהתאם. האבהות המוטלת בספק שמשה כלי ניגוח בידי חלק מאחיו במאבק על ירושתו של ג'ינגיס חאן.

גויוק חאן

גּוּיוּק חַאן (Güyük Khan;‏ 1248-1206) היה החאן הגדול השלישי של האימפריה המונגולית ושלט בין השנים 1246 ל-1248. גויוק היה בנו של אוגדיי חאן ונכדו של ג'ינגיס חאן.

דז'ב

דז'ב הוא הכינוי בו התפרסם המצביא המונגולי זורגדאי שמת ב-1223.

בתחילת דרכו הצבאית, בשנת 1201, השתתף זורגדאי בקרב בין שבטים מונגוליים יריבים, במהלכו ירה חץ, שפצע קשות את ג'ינג'יס ח'אן. לאחר שהתאושש מפציעתו בירר ג'ינג'יס ח'אן מי הקשת שפצע את סוסו בצוואר (רמז לשאלה מי פגע בו), וזורגדאי הודה בכך ביושר. ג'ינג'יס ח'אן גייס אותו לשירותו ונתן לו את הכינוי, שבו התפרסם. דז'ב שירת את ג'ינג'יס ח'אן בנאמנות ובכישרון והפך לאחד המצביאים הבולטים בצבאו.

ב-1216 דז'ב נשלח על ידי ג'ינג'יס ח'אן לפקד על המערכה נגד קוצ'לוק ונחל הצלחה גדולה. לאחר מכן הוא כבש את ממלכת קארה-חאטאי, השתתף בפלישה המונגולית לאימפריה החווראזמית במרכז אסיה, ונשלח יחד עם המצביא סובוטאי, להוביל כוח מרדף מונגולי, שיעדו המקורי היה ללכוד/להרוג את שליט חווראזם, מוחמד השני. בשנים 1221–1223 הוא עמד בראש כוח פשיטה מונגולי, שערך מסע מלחמה מסביב לים הכספי, והביס בדרכו צבא רוסי-פולובצי משותף בקרב על נהר קלקה. דז'ב מת כנראה ב-23 במאי שנת 1223 בדרכו חזרה למונגוליה ממסע הכיבושים שלו.

האימפריה הבולגרית השנייה

האימפריה הבולגרית השנייה (בבולגרית: Втората българска държава, נודעה גם בשם הממלכה הבולגרית השנייה) הייתה ממלכה אשר התקיימה משנת 1185 ועד 1422. יש היסטוריונים בני זמננו, הטוענים כי מוצאם של איוון אסן ואחיו פטר מייסדי הממלכה הוא קומני, או ולאכי ועל כן בחלק מסוים מהמקורות, היא מתוארת כאימפריה בולגרית ולאכית. האימפריה הגיעה לשיאה בימי הצארים, קאלויאן ואיוון אסן השני, במחצית המאה ה-13, עת הפכה למעצמה אזורית בבלקנים והיוותה לשון מאזניים בין האימפריה הלטינית והאימפריה של ניקאה. בהמשך קראה תיגר על המעמד ההגמוני האזורי של האימפריה הביזאנטית. אז החלה בתהליך נסיגה הדרגתי, כתוצאה מפלישות של מונגולים, המאבקים הבלתי פוסקים מול הביזאנטים, ההונגרים ובעלי בריתם בדספוטות סרביה עד לפירוקה הסופי בידי האימפריה העות'מאנית. העות'מאנים שלטו על הארץ במשך כ-500 שנים עד למלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878) שהביאה לעצמאותם המחודשת של הבולגרים.

האימפריה המונגולית

האימפריה המונגולית (במונגולית: Монголын эзэнт гүрэн) הייתה האימפריה השנייה בשטחה בתולדות האנושות (אחרי האימפריה הבריטית), והגדולה ביותר מבחינת שטח יבשתי רציף, כשהיא מתפרשת בשיאה (בשנת 1268) על פני כ-33 מיליון קמ"ר - מדרום-מזרח אסיה ועד לאירופה. האימפריה נוסדה על ידי ג'ינגיס חאן בשנת 1206. תחת שלטונה חיו 22.3% מאוכלוסיית העולם בזמנו, כ-110 מיליון תושבים, והיא שלטה גם במדינות גדולות כמו סין, איראן ורוסיה. בסוף המאה ה-13 החלה האימפריה המונגולית להתפרק, וחולקה לארבעה חלקים.

האימפריה המוסלמית

האימפריה המוסלמית, הידועה גם כמדינה המוסלמית של ימי הביניים, הוא שם כולל לישויות הפוליטיות המוסלמיות שהתקיימו מימי הנביא מוחמד (570-632) עד לתקופה העות'מאנית (המאה ה-14) במזרח התיכון. למעשה, תקופה זו רצופה שינויים פוליטיים, ולא הייתה אחידות שלטונית כפי שיש באימפריה. כמו כן, מידת השליטה של השלטון המרכזי במרחבי האימפריה השתנתה לאורך התקופה. מבחינה דמוגרפית, המוצא האתני של התושבים היה ערבי, עד המאה העשירית, אז החלה כניסת גורמים טורקיים. המשותף לרוב התושבים במשך כל התקופה הוא דת האסלאם.

הולאגו

הוּלָאגוּ (במונגולית: ᠬᠦᠯᠡᠭᠦ - חוּלֶגוּ; בפרסית: هولاکو خان, הולאכּו חאן; 15 באוקטובר 1218 - 8 בפברואר 1265) היה שליט מונגולי שכבש את רוב דרום מערב אסיה. הוא נכדו של ג'ינגיס חאן ואחיהם של מונגקה וקובלאי, והיה לחאן הראשון של הממלכה האילח'אנית, ששלטה באזור המזרח התיכון של ימינו.

הח'ליפים לבית עבאס

הח'ליפים לבית עבאס היו הח'ליפים שזכו להכרת מרבית העולם האסלאמי בין מחצית המאה ה-8 וראשית המאה ה-16 לספירה. בין 750 ל-1258 שלטו הח'ליפים בעיקר מבגדאד, ולאחר החרבתה בידי המונגולים החל נצר אחר של המשפחה לכהן בקהיר; אך הייתה זו ח'ליפות סמלית בעיקרה, שהמשיכה עד לנפילת העיר בידי הע'תמאנים בשנת 1517. למן המאה ה-10 לספירה ניטלה סמכותה המעשית של הח'ליפות בידי טורקים, בויהים, סלג'וקים, מונגולים ולבסוף ממלוכים, עד לנטילתה מבית עבאס בידי סלים הראשון, מבית ע'תמאן.

חאנים מונגולים

אחרי שהצליח לאחד את השבטים המונגולים, נבחר טמוצ'ין בקורילטאי בשנת 1206 לעמוד בראש האימפריה המונגולית המתהווה וקיבל את התואר ג'ינגיס חאן. ג'ינגיס היה החאן הגדול או הח'אקאן של האימפריה. כבר במהלך חייו הקצה ג'ינגיס שטחים לבניו ולקרובי משפחתו אחרים. הקצאות אלו נודעו כאולוס (Ulus). אחרי מותו של ג'ינגיס בשנת 1227 ירש אותו בתפקיד הח'אקאן בנו השלישי אוגדיי. לאימפריה המונגולית היו עוד שני חאנים גדולים נוספים, גויוק בנו של אוגדיי, ומונגקה, בנו של טולוי, שהיה בנו הצעיר של ג'ינגיס חאן.

אחרי מותו של מונגקה, פרצה מלחמת אזרחים על השליטה באימפריה בין שניים מאחיו של מונגקה, קובלאי חאן ואריק בוקה. מלחמת האזרחים הביאה לקריעתה של האימפריה. שליטי האולוסים ניצלו זאת והפכו לשליטים עצמאיים בתחומי שלטונם. האולוסים הפכו לחאנויות אוטונומיות. היו מספר חאנויות אבל אחרי כמה שינויי היערכות פנימיים התבססו בסופו של דבר ארבע חאנויות עיקריות, הידועות כיום בשמות שושלת יואן, צ'אגאטאי, אורדת הזהב ואילחאן.

טורגנה חאטון

טורגנה חאטון (?-1246) הייתה אשתו של אוגדיי חאן וחאטון (נקבה המשמשת כחאן) האימפריה המונגולית לאחר מותו של בעלה אוגדיי חאן.

נוגאי חאן

נוגאי חאן (במונגולית:Ногай хан או Хар Ногай חאר נוגאי, בטטרית:Nuğay, Нугай ‏ בערך 1240/1235 ? - 1300/1299) היה מצביא מונגולי ושליט בפועל של אורדת הזהב, בתוקף תפקידו הרם כ"בקליארבק". נוגאי היה בן לנין של ג'ינגיס חאן. סבו היה בואל/באול/טוואל חאן, הבן השביעי של ג'וצ'י חאן.

על אף שלא היה בעצמו החאן של אורדת הזהב, היה נוגאי חאן שותף לחאנים השליטים שהתחלפו בתקופתו ושלט ללא עוררין באזור שממערב לדנייפר (ה"אורדה הכחולה") עד לגדה השמאלית של הדנובה.אחרי שנות ה-1270 לא ציית נוגאי לחאנים מסאראי אל ג'דיד, להפך הם נמצאו תחת חסותו. בשיא כוחו נמנה נוגאי עם המנהיגים החזקים באירופה ונחשב למנהיג האמיתי של האורדה. הכרוניקנים הרוסים כינו אותו "צאר" והמיסיונרים הפרנציסקנים בקרים התייחסו אליו כאל קיסר שותף.

בעקבות החאן ברקה התאסלם נוגאי חאן בסביבות שנת 1265 ותחת השםעיסא נוגאי חאן הפך לאחד המפורסמים שבמומרים לדת האסלאם.

בנו צ'אקה נולד לו מאשתו העיקרית, אחה חאטון, וייתכן כי נשא לתקופה קצרה את התואר של צאר של הבולגרים בשנים 1300-1299.

משמו של נוגאי נגזר שמה של קונפדרציה של שבטים מונגולים-טטרים:"אורדת נוגאי". צאצאיהם, הנוגאים, התיישבו בהמשך בעיקר בדאגסטן באזור הקווקז.

המטה של נוגאי חאן נמצא על גדת הדנובה. סרביה והאימפריה הבולגרית השנייה ראו את עצמן בנות חסותו, גם הנסיכויות מדרום רוסיה וחלק מהנסיכויות מצפון-מזרח רוסיה. הוא התחתן עם אופרוסינה, בת בלתי חוקית של הקיסר הביזנטי מיכאיל השמיני פאלאולוגוס.

סובוטאי

סובוטאי (במונגולית קלאסית: Sübügätäi או Sübü'ätäi,‏ 1176–1248) היה מבכירי המצביאים של האימפריה המונגולית.

סובוטאי היה גנרל חשוב והאסטרטג העיקרי בשירות הח'אנים הגדולים, ג'ינגיס ח'אן ואוגדיי ח'אן. הוא התחיל את שירותו כחייל פשוט והתקדם במעלה הדרגות עד שהגיע להיות הגדול והחכם במנהיגי הצבא המונגולי. סובוטאי היה ממוצע קומה, שמן ובעל רגליים עקומות ופניו חרושים צלקות - כשהצלקת הגדולה ביותר עוברת לכל אורך פניו, דרך עינו השמאלית.

לאחר מות בנו של ג'ינגיס ח'אן, דז'וצ'י, הופקד בנו של דז'וצ'י, באטו, בידיו של סובוטאי, שחינך אותו והדריך אותו בכיבושיו.

סלאבים

סלאבים במובן המודרני של הביטוי, הוא כינוים הכולל של עמים וקבוצות אתניות שונות החולקות מוצא משותף, דבר המתבטא גם בשפתם ותרבותם, ומתגוררים כיום בעיקר במזרח אירופה, הבלקן, מרכז אירופה, סיביר ושטחי ברית המועצות לשעבר. מספרם מוערך בכ-360 מיליון ברחבי העולם.[דרוש מקור] ניתן לחלק את הסלאבים על בסיס לאומיותם או שפתם, שביניהן קיימת לרוב חפיפה.

ההשערה הרווחת כיום היא כי השפה הפרוטו-סלאבית של השבטים הסלאבים דוברה בין נהרות פריפיאט, אמצע נהר הדנייפר וחלקו העליון של נהר הדניסטר. משערים כי יש לה קשרים עם פרוטו-בלטית.

על העמים הסלאביים המודרניים הבולטים נמנים רוסים, פולנים, אוקראינים, סרבים, צ'כים, בולגרים, בלארוסים, קרואטים, סלובקים, בוסניאקים, סלובנים ומקדונים.

הרוסינים הם מיעוט סלאבי בדלן החי בעיקר בקרב סלאבים אחרים. מוצאם מרוס הקרפטית, אולם מאז רבים מהם נדדו מחוץ לרוס הקרפטית וכיום מתגוררים הונגריה, סרביה, קרואטיה ובוסניה והרצגובינה. ישנה קהילה רותנית גדולה בארצות הברית (כ-600,000 איש בשנת 1980)[דרוש מקור] וקהילה בקנדה.

קבוצת אתניות סלאביות נוספות, החיות כמיעוט ללא מדינה, הם הסורבים, המתגוררים בגרמניה והליפובנים, המתגוררים ברומניה.

קבוצות אתניות רבות כמו פינים, גרמנים, מונגולים, טורקים, בולגרים (הכוונה לעם טורקי קדום ולא לבולגרים של ימינו), יוונים ועוד נטמעו בחלקם בשבטים הסלאביים במשך השנים וחברו יחדיו ליצירת הלאומים הנוכחיים במרכז אירופה, מזרח אירופה ודרום מזרחה של אירופה.

צ'ינגהאי

צִ'ינְגְהָאי (青海/Qīnghăi) הוא מחוז במערב סין. שטחו כ-720,000 קמ"ר, הרביעי בסין. אוכלוסייתו, המונה כ-5.4 מיליון נפש, היא מהקטנות בסין - רק המחוז האוטונומי הטיבטי מאוכלס פחות וצפוף פחות ממנו. בירתו היא העיר שׂינִינג (西宁/Xīníng). זוהי העיר הגדולה היחידה בצ'ינגהאי.

המחוז מהווה חלק מהרמה הטיבטית, הן גאוגרפית והן תרבותית. מרביתו היווה חלק מאזור אַמדוֹ של טיבט ההיסטורית. בדומה לטיבט, זהו מחוז קר וצחיח למדי, עם גובה ממוצע של 3000 מטרים מעל פני הים, וטמפרטורות ממוצעות של 18.2°C- עד 7°C- בינואר ו-5°C עד 21°C ביולי.

במחוז נמצאת ימת צ'ינגהאי (או קוֹקוֹ נוֹר בטיבטית). זוהי הימה הגדולה בסין עם שטח עצום של 5694 קמ"ר. היא מוקפת בערבות והאוכלוסייה באזור היא טיבטית. במערב הימה חצי אי המכונה "אי הציפורים". זהו אתר גידול לאלפי עופות פרא כגון אווזים, קורמורנים, שחפים, עגורים וציפורים רבות אחרות. שלושת הנהרות החשובים המקונג, היאנגצה והנהר הצהוב נובעים מהמחוז.

למעלה ממחצית מהתושבים הם בני האן, כ-23% טיבטים, 16% בני חווי, 4% טו, 1.8% סאלאר ו-1.8% הם מונגולים.

במחוז מרבצי נפט וגז טבעי המהווים חלק משמעותי מכלכלת המחוז. באזור הבירה נמצאת תעשיית ברזל ופלדה, אך ככלל המחוז עני למדי וחלקו בכלכלת סין נאמד בכ-0.3% בלבד.

קיסר סין

קיסר סין (במנדרינית תקנית: 皇帝, בפין-יין: Huángdì, תעתיק: חְוָאנְגדִי) הוא תואר המתייחס לכל מונרך ששלט בסין הקיסרית החל ביסוד שושלת צ'ין ב-221 לפנה"ס ועד נפילת שושלת צ'ינג ב-1912. כינוי נוסף מקובל היה "בן השמים" (天子), תואר שנוצר בשלהי תקופת שושלת שאנג, וייחס לקיסר שלטון על "הכול מתחת לשמים" (天下 טְייֵן שְׂיָה, הכינוי המקובל בסין עד המאה ה-20 לעולם כולו). בדרך כלל היה הקיסר השליט העליון על מדינתו, אם כי היו מקרים שלא זה היה המצב.

קיסרים מאותה משפחה סווגו בדרך כלל לתקופות היסטוריות הידועות כשושלות. מקובל להניח כי רוב השליטים הקיסריים של סין היו חברי הקבוצה האתנית של בני ההאן, אם כי מחקרים מודרניים נוטים להיות זהירים יותר לגבי הסיכונים שביישום קטגוריות אתניות עכשוויות לתקופות קודמות בהיסטוריה. במהלך שושלת יואן ושושלת צ'ינג נשלטה סין על ידי מונגולים ומנצ'ורים אתניים בהתאם. ההשקפה ההיסטורית המקובלת שהתעצבה במשך השנים היא ששושלות אלו הן שושלות זרות שעברו סיניזציה במהלך השנים, בעוד שחוקרים מודרניים טוענים כי פעולת הגומלין שבין פוליטיקה ואתניות היו מורכבות הרבה יותר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.