מוחמד פאוזי

מוחמד פאוזיערבית: محمد فوزي; תעתיק מדויק: מחמד פוזי; 5 במרץ 1915 - 16 בפברואר 2000) היה רמטכ"ל צבא מצרים בזמן מלחמת ששת הימים ושר ההגנה של מצרים בתקופת מלחמת ההתשה. נחשב כאיש אמונו של גמאל עבד אל נאצר.

מוחמד פאוזי
محمد فوزي حاخوا
General Mohamed Fawzi
לידה 5 במרץ 1915
מצרים קהיר, מצרים
השתייכות צבא מצרים
תפקידים צבאיים
רמטכ"ל
תפקידים אזרחיים
שר ההגנה

ביוגרפיה

נולד בעבאסייה (קהיר).[1] הקריירה הצבאית של פאוזי החלה לאחר שסיים ב-1936 את האקדמיה הצבאית במצרים (الكلية الحربية). הוא השתתף במלחמת העצמאות כמפקד ביחידת נ"מ שהוצבה בדיר סניד (ליד יד מרדכי). ב-1949, לקראת סיום המלחמה, היה פאוזי שותף לגילוי תוכנית ישראלית לבידוד יחידתו שהוצבה ברצועת עזה. יחד עם חייליו העביר במשך ארבעה ימים בחולות את חלקי מערכות הנשק שלהם ועל ידי הצבתם מחדש סיכלו את התוכנית הישראלית. בלילה האחרון של פעולה זו, נפצע לאחר שרכבו עלה על מוקש והוא פונה לטיפול רפואי בקהיר.

ב-1957 נתמנה על ידי נאצר למפקד האקדמיה הצבאית המצרית ובמקביל, כיהן כראש הכוח האפריקני המשותף שסייע לתנועות שחרור ברחבי אפריקה. ב-1962 פיקד פאוזי על הכוחות המצריים במלחמת האזרחים בתימן ובספטמבר 1964 מונה למשרת המזכיר הצבאי הראשי של הליגה הערבית.[2]

לפני מלחמת ששת הימים כיהן כרמטכ"ל צבא מצרים וב-1966 תאם הפעולות עם צבא סוריה ויחד עם שר ההגנה הסורי, חאפז אל-אסד טווה את שיתוף הפעולה הצבאי שבא לידי ביטוי במלחמת ששת הימים. מברקו אל מפקד כוח החירום של האומות המאוחדות בסיני, שדרש את פינוי הכוח, היה אחד מהזרזים לפריצתה של המלחמה.[3] במלחמה עצמה, היה השלישי בשרשרת הפיקוד לאחר נאצר ושר ההגנה, עבד אל-חכים עאמר, אך כנאמנו של נאצר ניצל מהדחה שהייתה מנת חלקם של חלק גדול מהקצינים הבכירים בצבא המצרי לאחר התבוסה במלחמה. לאחר שהפגין את נאמנותו בפקדו על יחידה שעצרה את עאמר ואת נאמניו שהואשמו על ידי נאצר בקשירת קשר, מונה פאוזי על ידי נאצר למפקד הכללי של הכוחות המזוינים ב-22 ביוני 1967 וב-1968 מונה לשר ההגנה ותפקידו המוצהר היה שיקום כוחו ורוחו של הצבא המצרי והכנתו למערכה שנועדה להשיב את חצי האי סיני לידי מצרים.

בהיותו שר ההגנה החלה מלחמת ההתשה בין ישראל ומצרים. כבעל עמדות "נציות" תמך פאוזי במלחמת ההתשה מתוך אמונה כי ישראל ובמיוחד צה"ל לא יוכלו לעמוד בקשיים הכלכליים והחברתיים שייגרמו כתוצאה מהמלחמה והטיף להסלמה ולגביית מחיר כבד מישראל על ידי פגיעה בחייליה.

עם מותו של נאצר ב-1970 הפך פאוזי, כמו נאמני נאצר אחרים, ללא רצויים בעיניו של השליט המצרי החדש, אנואר סאדאת. במאי 1971 היה פאוזי חלק מקשר נאצריסטי להדחת סאדאת. הקשר נתגלה ופאוזי הודח ונשפט למאסר עולם שהוחלף מאוחר יותר למאסר של 15 שנה. ב-1974 הוא נחון על ידי סאדאת והצטרף למפלגה הנאצריסטית הדמוקרטית הערבית והיה חבר בלשכתה המדינית.

פאוזי היה נשוי ואב לשני בנים וארבע בנות.

לקריאה נוספת

  • Youssef Aboul-Enein (Editor), Reconstructing a Shattered Egyptian Army: War Minister Gen. Mohamad Fawzi's Memoirs, 1967-1971, 2014.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Arthur Goldschmidt‏, Biographical dictionary of modern Egypt, Lynne Rienner, 2000, p. 57-58 [1]
  2. ^ מוחמד פאוזי - יועץ צבאי למזכיר הליגה, דבר, 22 בספטמבר 1964
  3. ^ קאהיר: הצבא המצרי נערך בגבול: מצרים תובעת הרחקת כוח או"ם, דבר, 18 במאי 1967
הקודם:
אמין הווידי
שר ההגנה של מצרים
1968 - 1971
הבא:
מוחמד צאדק
הבחירות לנשיאות מצרים (2012)

הבחירות לנשיאות מצרים בשנת 2012 (בערבית: انتخابات الرئاسة المصرية للعام 2012) הן הבחירות החופשיות הראשונות לנשיאות מצרים. הבחירות התקיימו בעקבות נפילת השלטון במדינה. הסיבוב הראשון של הבחירות התקיים ב-23–24 במאי 2012 והתמודדו בו 12 מועמדים; הסיבוב השני של הבחירות, בו ניצח המתמודד מוחמד מורסי את אחמד שפיק, נערך ב-16–17 ביוני לאחר שלא הושגה הכרעה בסיבוב הראשון.

זו מערכת הבחירות השנייה בתולדות מצרים בה התמודדו יותר ממועמד אחד; (הפעם הקודמת הייתה בבחירות 2005). וכן אלו הבחירות הראשונות לנשיאות לאחר ההפיכה במדינה.

הזירה הימית במלחמת ההתשה

מלחמת ההתשה בזירה הימית התאפיינה בלחימה מתמשכת בין ישראל למצרים, שכללה פעילות כלי שיט, חוליות קומנדו ימי ומטוסים. מוקד האירועים היה בגזרת תעלת סואץ ומפרץ סואץ עם זירות משנה לאורך מפרץ אילת, חופו הצפוני של חצי האי סיני, ונתיבי השיט והנמלים במערב אפריקה. זירות עימות נוספות התפתחו בין ישראל למחבלים הפלסטינים, לאורך החוף הלבנוני, נהר הירדן ובמצרי באב אל-מנדב.

התקופה מאופיינת בצמיחה גדולה של חיל הים הישראלי בבניין כוח ספינות סער, הצוללות מסדרת T, סירות קומנדו ימי, ספינות סיור (דבורים ויתושים). חיל הים הישראלי שיפר את התארגנותו המבצעית והוקמו בסיסי שליטה חדשים בחופי סיני, הים התיכון וים המלח. הוקמו מתקני תחזוקה בחיפה אשדוד ואילת, בסיס ההדרכה הצטייד במתקני אימון ממוחשבים ומפקדת החיל הועברה לבסיס הקריה בתל אביב.

הפעילות העיקרית בזירה הימית הייתה הפקת נפט במערב חצי האי סיני ומפרץ סואץ והובלתו לאילת. מחצית מתצרוכת הנפט של ישראל סופקה בדרך זו.

הזירה הימית במלחמת ששת הימים

הודעת מצרים ב-23 במאי 1967 על סגירת מצרי טיראן בפני כלי שיט ישראליים וכלי שיט המפליגים לישראל, הייתה אחת מהעילות המרכזיות לפרוץ מלחמת ששת הימים. אולם במהלך המלחמה עצמה לא היו עימותים משמעותיים בזירה הימית בין הצדדים היריבים.

למרות הנחיתות הכמותית והטכנולוגית של חיל הים הישראלי מול חיל הים המצרי וחיל הים הסורי, הוא הצליח לשמור על חופש השיט לישראל בים התיכון ואף ליטול לידיו את היוזמה. חיל הים הישראלי יזם מספר פעולות התקפיות נגד נמלים במצרים ובסוריה. על אף שפעולות אלו לא נחלו הצלחה, ומספר לוחמים של חיל הים אף נפלו בשבי האויב במהלכן, הם גרמו לחילות הים הערביים להתמקד במיגננה ולשמור על גישה פסיבית במהלך המלחמה כולה.

אירוע משמעותי, שהתרחש בזירה הימית במהלך המלחמה, היה תקרית ליברטי, במסגרתה תקפה ישראל אוניית ביון אמריקאית, עקב טעות בזיהוי. במסגרת תקרית זו נהרגו 34 מלחים וקצינים אמריקאים ונפצעו 172.

בין התוצאות החשובות של המלחמה נכללת התארכות קווי החוף שבשליטת ישראל ופתיחת מיצרי טיראן לשיט ישראלי. כתוצאה מהחלטת נשיא מצרים, גמאל עבדול נאצר, לסגור, בעקבות תוצאות המלחמה, את תעלת סואץ לתנועת כלי שיט (החלטה שבוטלה רק ב-1975), הפכה ישראל לגשר יבשתי בין הימים.

הסכם קהיר (1969)

הסכם קהיר נחתם בקהיר ב-3 בנובמבר 1969, כהסכם חשאי בין אש"ף לבין ממשלת לבנון. ההסכם העניק לאש"ף את הזכות לפעול מאדמת לבנון. לבנון יוצגה בהסכם באמצעות משלחת ששלח נשיא לבנון דאז שארל חילו ובראשה עמד ראש הממשלה דאז רשיד כראמי. מטעם אש"ף חתם על ההסכם יאסר ערפאת, ושר ההגנה המצרי מוחמד פאוזי שימש כמשקיף מטעמו של נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר.

נוסח ההסכם לא פורסם באופן רשמי, אך העתק שלו הגיע למערכת העיתון הלבנוני אל-נהאר שפרסמה אותו ב-20 באפריל 1970. ההסכם העניק תוקף חוקי לנוכחות הפלסטינית בלבנון ולפעולותיה על אדמתה. כמו כן ניתן לאש"ף חופש פעולה מדיני וצבאי, ואישור להוציא לפועל פעולות טרור נגד ישראל מתוך לבנון. ההסכם העניק לפלסטינים הגנה מפני ניסיונות לפרקם מנשקם, אף שהסעיף זה עומד בסתירה למדיניות ממשלת לבנון ובניגוד לחוק הלבנוני. ישראל ראתה בהסכם זה הפרה של הסכם הפסקת האש שלה עם לבנון משנת 1949. למרות זאת זכה ההסכם לאשרור של המנהיגות הלבנונית, ולהגברת הפעילות הפלסטינית בלבנון במהלך שנות השבעים. תמיכת לבנון בהסכם הפסיקה עם פלישת ישראל ללבנון בשנת 1982, אך ההנהגה הפלסטינית ובראשה יאסר ערפאת המשיכה לדבוק בו.

הצבא המצרי במלחמת ששת הימים

הצבא המצרי במלחמת ששת הימים נחל תבוסה איומה וקשה עם התחלת המלחמה על ידי חיל האוויר הישראלי. הצבא המצרי במלחמת ששת הימים הונהג על ידי גנרל מוחמד פאוזי רמטכ"ל צבא מצרים.

חלמי רפלה

חלמי רפלה (בערבית: حلمي رفلة; 15 במאי 1909 - 22 באפריל 1978) היה במאי ומפיק מצרי.

רפלה עסק כמאפר לפני שהחל לביים ולהפיק סרטים. הוא ביים את סרטו הראשון, "הדעה בחופשה" (العقل فى إجازة) בשנת 1947. במהלך פעילותו כבמאי, גילה רפלה שחקנים ושחקניות רבים, ביניהם השחקנית והזמרת שאדיה, מוחמד פאוזי ומהידה יוסורי.

הוא מת בגיל 69 מהתקף לב, בעת שנסע מליון לפריז, בחיפושו אחר מקום לצילום סרט על חייו של תאופיק אל-חכים.

מבצע קווקז

מבצע קווקז (ברוסית Операция Кавказ) היה מבצע סובייטי רחב היקף להקמה ושילוח של חיל משלוח במטרה להגן על מצרים מפני חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה. גודלו של חיל המשלוח הסובייטי היה דיווזיוני ובמהלכו התעמתו בקרבות חיילים סובייטיים וחיילים ישראלים באופן ישיר.

מבצע רודוס

מבצע רודוס הידוע גם כמבצע שדואן הוא מבצע צה"לי שהתרחש ב-22 בינואר 1970, במהלך מלחמת ההתשה באי שדואן (شدوان), אי אלמוגים בים סוף, דרומית-מערבית לשארם א-שייח.

מטרות המבצע היו לקיחת שבויים מצריים כ"קלפי מיקוח" והמשך התשת הצבא המצרי.

מוחמד פאוזי (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

מוסטפא כבהא

מוסטפא כבהא (בערבית: مصطفى كبها; נולד ב-28 בנובמבר 1962) הוא פרופסור חבר שכיהן כראש המחלקה להיסטוריה באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטת בן-גוריון.

מלחמת ההתשה

מלחמת ההתשה (בערבית: حرب الاستنزاف, חרב אל-אסתנזאף) הייתה מלחמה בין ישראל לבין מצרים, שהחלה ב-8 במרץ 1969 ונמשכה עד 7 באוגוסט 1970, מועד שבו הסכימו הצדדים על הפסקת אש שנכנסה לתוקף למחרת. המלחמה החלה כיוזמה מצרית להתשת ישראל תוך הפרת הסכם הפסקת האש שסיים את מלחמת ששת הימים. את השם "מלחמת ההתשה" ("חרב אל-אסתנזאף") העניק לה נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, והיא הסתיימה בהתשה של שני הצדדים.

המלחמה נמשכה כשנה וחמישה חודשים (ולפי גרסה אחרת: כשלוש שנים, ראו פירוט בהמשך) לאורך החזית המצרית, ובה ניהלו צה"ל וצבא מצרים מלחמת התשה אחד כנגד השני. הצבא המצרי ביצע הפגזות חוזרות ונשנות של המוצבים לאורך תעלת סואץ. בנוסף, נעשה ניסיון מצד המצרים להוביל באו"ם החלטה שתאלץ את ישראל לסגת מסיני. ישראל ניסתה לשמר את הישגיה במלחמת ששת הימים, ופעלה במלחמת ההתשה למניעת הישג קרקעי מצרי.

המלחמה התאפיינה בהפגזות כבדות של ארטילריה מצרית על עמדות צה"ל לאורך התעלה, ופשיטות קומנדו מצריות. בתגובה הפעיל צה"ל את חיל האוויר שניסה לשתק את מקורות הירי לאורך התעלה ובשלב מאוחר יותר עבר לתקיפת מטרות רבות בעומק מצרים. בנוסף, יזמה ישראל פשיטות קומנדו ופשיטות משוריינות לשטח מצרים. תקיפות אלו, שאיתן לא יכלו המצרים להתמודד, גרמו להתערבות סובייטית ישירה במלחמה.

בסופו של דבר, המלחמה נגמרה בתיקו אסטרטגי. אף צד לא הצליח להדביר את הכוחות של היריב.

מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה מבוקר 5 ביוני עד ליל 10 ביוני 1967 (כ"ו באייר - ב' בסיוון ה'תשכ"ז), בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, לבנון, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה.

המלחמה החלה במכה מקדימה ישראלית במבצע מוקד על חיל האוויר המצרי, לאחר תקופת ההמתנה המתוחה, שבה נעשו ניסיונות להימנע ממלחמה. במהלך המלחמה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. השטח הכולל של ישראל אחרי המלחמה גדל פי שלושה משטחה של מדינת ישראל לפני המלחמה.

השלכות המלחמה בתחומי הפוליטיקה הפנימית של המדינות שהשתתפו בה, הגאוגרפיה המדינית, הכלכלה האזורית, הגאופוליטיקה ומהלך המלחמה הקרה היו מרחיקות לכת וממושכות.

מעלה עירון

מַעֲלֶה עִירוֹן (בערבית: طلعة عارة טַלְעַת עַארַה) היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל.

מעלה עירון נוצרה כרשות מקומית משותפת עבור הכפרים מוּסמוּס, זלַפה, מוּשֵׁיירִפה, סאלם ובַיָאדָה, הנמצאים בנחל עירון. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1996. למועצה החדשה שטח שיפוט של 3,048.5 דונם.

עבד אל-חכים עאמר

עבד אל-חכים עאמר (בערבית: عبد الحكيم عامر; 11 בדצמבר 1919 - 14 בספטמבר 1967) היה איש צבא ומדינאי מצרי, רמטכ"ל צבא מצרים בתקופת מבצע סיני, מלחמת האזרחים בתימן ומלחמת ששת הימים, וסגן נשיא מצרים מ-1958 ועד 1965.

עבד אל-מוחסן כאמל מורתגי

בריגדיר גנרל עבד אל-מוחסן כאמל מורתגי (בערבית: عبد المحسن كامل مرتجي; תעתיק מדויק: עבד אלמחסן כאמל מרתגי; ינואר 1916 – 5 בנובמבר 2013) היה קצין בכיר בצבא מצרים בזמן מלחמת האזרחים של צפון תימן ובמלחמת ששת הימים.

עבד אל-מונעם ריאד

עבד אל-מונעם ריאד (בערבית: عبد المنعم رياض, תעתיק מדויק: עבד אלמנעם ריאצ'; 22 באוקטובר 1919 - 9 במרץ 1969) היה גנרל מצרי ומפקד הכוחות המזוינים של מצרים מ-1967 ועד 1969. נהרג במלחמת ההתשה. יום מותו נקבע במצרים כ"יום השהיד".

ריאד נחשב כמפקד אינטליגנטי שהחשיב במיוחד את נושאי ההשכלה והמקצועיות בהפעלת מערכות נשק בקרב חיילי וקציני הצבא המצרי וניסה לקדמם. הוא התנגד לתופעה, שרווחה בזמנו, שבה נושאים ושיקולים פוליטיים השפיעו על קבלת ההחלטות בצבא המצרי וניסה להילחם בתופעה זו. לאחר מלחמת ששת הימים סבר ריאד כי המהלך הערבי צריך להיות בעל שני שלבים. בשלב הראשון על צבאות ערב להשיג חופש פעולה בגבולותיהן הן, בעיקר על ידי תגבור מערך ההגנה האווירית. בשלב השני, על צבאות ערב לפעול בצורה משותפת על מנת להחזיר את השטחים עליהם השתלטה ישראל ב-1967.

פוזי (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

שיקום הצבא המצרי לאחר מלחמת ששת הימים

במהלך מלחמת ששת הימים הוכה צבא מצרים פיזית ומוראלית באופן קשה. ההנהגה המצרית שהייתה המומה מתוצאות המלחמה, חששה מעימות נוסף מול צה"ל ופנתה מיד לאחר המלחמה לברית המועצות בבקשה לסיוע דחוף ברכש אמצעי לחימה, סיוע כלכלי ובליווי הליכי השיקום. המאמץ המצרי האדיר והנכונות של הסובייטים לסייע איפשרו את החזרת הפסדי חיל האוויר המצרי כבר בדצמבר 1967, חצי שנה בלבד לאחר המלחמה ואת הפסדי כוחות היבשה במהלך שנת 1968.

תקרית ליברטי

במהלך תקרית ליברטי הותקפה אוניית הביון USS Liberty של צי ארצות הברית, על ידי צה"ל ב-8 ביוני 1967, ביומה הרביעי של מלחמת ששת הימים. בהתקפה נהרגו 34 מלחים אמריקאים ו-171 נפצעו.

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימיםמקור התקרית בשרשרת טעויות שנעשו בשני הצדדים. כדי לְהָזֵם את הודעת נאצר כי תקיפת שדות התעופה המצריים נעשתה על ידי מטוסים אמריקאיים, הצהירה ארצות הברית בעצרת האו"ם ב-6 ביוני כי אין כלי שיט אמריקאיים במרחק מאות מילין מאזור הלחימה. בעת ההצהרה הייתה ליברטי בחלקו המערבי של הים התיכון. חמישה מברקים של רשות הביטחון האמריקאית NSA שהורו לאונייה שלא להתקרב לאזור הלחימה לא הגיעו אליה.בליל בין ה-7 ל-8 ביוני הופגז כוח שריון בפיקוד ישראל גרנית שנע באזור רומני על ידי משחתת מצרית. במקביל ובלא קשר, נשמעו באזור אל עריש סדרת התפוצצויות. המצפ"ע הורה לחיל הים לטפל במשחתת המפגיזה את החוף. כוח של שלוש טרפדות הוזעק מבסיס אשדוד. הנתונים הראשונים שגילו הטרפדות איששו את זיהוי כלי השיט האמריקאי כמשחתת מצרית. לאחר מכן, במהלך התקרית, זוהתה "ליברטי" כאונייה המצרית "אל-קוצייר", אוניית עזר חמושה של הצי המצרי, שהייתה בעלת צדודית דומה לזו של "ליברטי" אך קטנה ממנה. לאחר חקירות שניהלו ישראל וארצות הברית, פיצתה ישראל את האמריקאים בסכום של כ-13 מיליון דולר.

נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון קיבל את טענת ישראל, וזו הייתה עמדתה הרשמית של ממשלת ארצות הברית. עם זאת, ניירות פנימיים שנחשפו בבית הלבן מראים שרבים מיועציו ושריו של ג'ונסון, בהם ראש ה-CIA, ריצ'רד הלמס, ומזכיר המדינה, דין ראסק, האמינו שהליברטי הותקפה בזדון. אנשי צוות ליברטי מצידם, משוכנעים כי ההתקפה הייתה מכוונת וכי ישראל ידעה שמדובר בספינה אמריקאית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.