מוחמד מורסי

ד"ר מוחמד מוחמד מוּרְסִי עִיסַא אֶל־עַיַּאטערבית: محمد محمد مرسى عيسى العياط; 8 באוגוסט 195117 ביוני 2019) היה פוליטיקאי מצרי, איש התנועה האסלאמיסטית האחים המוסלמים, שנבחר לנשיא מצרים ב-30 ביוני 2012 בבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה לאחר ההפיכה שסיימה את שלטונו של חוסני מובארכ. בשנה שבה היה בתפקידו, נתקל שלטונו של מורסי במורת רוח ופעולות מחאה המוניות, שהגיעו לעיתים עד כדי מהומות אלימות ובסופו של דבר להדחתו ביולי 2013 על ידי צבא מצרים, בעקבות גל מחאות.[1] מורסי הועמד לדין, הורשע באחריות להרג מפגינים ובריגול לטובת קטר, ונגזר עליו עונש של שישים שנות מאסר. במהלך משפטו, הוא התמוטט ומת.

מוחמד מורסי
محمد مرسى
Mohamed Morsi-05-2013
מדינה מצרים  מצרים
מפלגה מפלגת החופש והצדק
בת זוג נגלא מחמוד
נשיא מצרים ה־5
30 ביוני 2012 – 3 ביולי 2013
(שנה)
עדלי מנסור (בפועל) ←
פרסים והוקרה

קורות חיים

מוחמד מורסי נולד ב־8 באוגוסט 1951 במחוז א-שרקיה שבצפון מצרים. הוא נישא בשנת 1979 לבת דודו, נגלא, ולהם חמישה ילדים.[2]

בשנת 1975 קיבל מורסי תואר ראשון בהנדסה מאוניברסיטת קהיר. לאחר שנתיים בצבא, השלים ב-1978 תואר שני, וב־1982 קיבל תואר דוקטור בתחום הנדסת חומרים מאוניברסיטת דרום קליפורניה. בשנים 1982–1985 היה חוקר באוניברסיטת המדינה של קליפורניה בנורת'רידג׳. ב־1985, אחרי 7 שנים בארצות הברית, שבה המשפחה למצרים ומורסי היה למרצה באוניברסיטת זקאזיק .

קריירה

בשנים 20002005 כיהן בפרלמנט המצרי. הוא נבחר כמועמד עצמאי, כיוון שבתקופת שלטון חוסני מובארכ הוגבלה התמודדותם של מועמדי האחים המוסלמים. ב-2006 נעצר במהלך הפגנה ונכלא למשך 7 חודשים. ב-28 בינואר 2011 נעצר במסגרת גל מעצרי מנע, אך כעבור יומיים איבד השלטון את אחיזתו בבתי המעצר ומורסי שוחרר. שבועיים אחר כך הושלמה מהפכת האביב הערבי במצרים. בינואר 2012 התקיימו הבחירות לפרלמנט ומפלגת החופש והצדק של האחים המוסלמים זכתה ב-41% מהמושבים. מורסי נבחר כמועמד המפלגה לנשיאות מצרים, זאת לאחר שמועמדותו של חיירת א-שאטר נפסלה. בסיבוב הראשון של הבחירות זכה למספר הרב ביותר של הקולות (כרבע מקולות המצביעים) והעפיל לסיבוב השני, שהתקיים ב־16 - 17 ביוני 2012. בסיבוב השני ניצח את אחמד שפיק עם 51.7 אחוזים מהקולות ונבחר לנשיא מצרים החדש.

ביולי 2012 הטיל על שר המים, הישאם קנדיל, להקים ממשלה חדשה. ב-12 באוגוסט 2012, הדיח את מוחמד חוסיין טנטאווי מתפקידו כשר ההגנה וראש המועצה הצבאית, יחד עם רמטכ"ל צבא מצרים ו-3 גנרלים בכירים נוספים.

בדצמבר 2012 הורה על עריכת משאל עם לאישור חוקה חדשה למצרים, ונתקל בגל מחאות בהשתתפות אלפי מפגינים, שחייב פריסת מאות חיילים סביב ארמון הנשיאות. מפגינים אחדים נורו למוות.[3]

ההפיכה ב-2013

בסוף יוני 2013, במלאת שנה לבחירתו לנשיא, נערכו במצרים הפגנות המוניות בקריאה להתפטרותו.[4] ב-3 ביולי, בתום אולטימטום שהציב צבא מצרים בראשות שר ההגנה שמינה מורסי, הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי, הודיע הצבא למורסי שאינו עוד נשיא מצרים. הצבא מינה ממשלת מעבר אזרחית בראשות נשיא בית המשפט החוקתי העליון של מצרים עדלי מנסור.[5] מורסי נעצר, ודווח שיעמוד לדין באשמת הרג חיילים וקשירת קשר עם ארגון חמאס.[6]

העמדתו לדין

משפטו של מורסי החל ב-4 בנובמבר 2013 ובו הואשם יחד עם 14 בכירים נוספים בתנועת "האחים המוסלמים" ברצח והסתה לרצח של מפגינים במהלך המהומות שקדמו להדחתו. מורסי הכריז שהוא הנשיא הנבחר של מצרים, וכפר בסמכותו של בית המשפט לשפוט אותו.[7] מורסי הואשם בהמשך גם בעבירות נוספות, בהן הדלפת סודות לקטר, קשירת קשר עם ארגון חמאס לערעור על היציבות במדינה ובארגון בריחה מהכלא בזמן המחאות הנרחבות שהובילו להפלת הנשיא חוסני מובארכ.

ב-21 באפריל 2015 נגזרו עליו ועל 12 חברים נוספים ב"אחים המוסלמים" 20 שנות מאסר ללא אפשרות לשחרור מוקדם בגין מעשי אלימות, חטיפה ועינויים באירועים שקדמו להפיכה ב-2013, אולם הם זוכו מרצח, סעיף הנושא עמו עונש מוות.[8]

ב-16 במאי 2015 נגזר עליו עונש מוות.

ב-18 ביוני 2016 נדון ל-40 שנים באשמת הריגול לקטר.[9] ב-15 בנובמבר 2016 הומתק עונש המוות שנגזר עליו, וגזר דינו נקבע ל-60 שנות מאסר.

ב-17 ביוני 2019, במהלך דיון בערעורו, לקה בליבו ומת.[10] בהחלטת השלטונות, הוא נקבר באותו הלילה בקהיר ובנוכחות פחות מעשרים איש.

עמדותיו

מורסי היה איש האחים המוסלמים, תנועה אסלאמית רדיקלית השואפת ליצירת תאוקרטיה מוסלמית בכל שטחי המזרח התיכון.

טרם בחירתו לנשיא הביע מורסי התנגדות לקיומה של מדינת ישראל והתבטא בחריפות נגדה, גם בהתבטאויות בעלות נימה אנטישמית כגון "מוצא הציונים מן הקופים והחזירים" כלשונו.[11]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יצחק לאורבמצרים יורים בשם הנאורות, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2013
  2. ^ ניר יהב‏, הגברת הראשונה של מצרים היא בכלל "אום-אחמד", באתר וואלה! NEWS‏, 25 ביוני 2012
  3. ^ ניר יהב‏, מצרים: אלפים הפגינו נגד מורסי, מתחם הארמון נפרץ, באתר וואלה! NEWS‏, 11 בדצמבר 2012
  4. ^ רועי קייס, צבא מצרים: למורסי יש 48 שעות לפתור המשבר, באתר ynet, 1 ביולי 2013
  5. ^ רועי קייס ואליאור לוי, הצבא הודיע למורסי: אינך עוד נשיא מצרים, באתר ynet, 3 ביולי 2013
  6. ^ מצרים: הנשיא המודח מורסי יואשם ברצח ובקנוניה עם חמאס, "חדשות 2", 26 ביולי 2013
    רועי קייס, מורסי יואשם בהרג חיילים וניהל קשר עם חמאס, באתר ynet, 26 ביולי 2013
  7. ^ ג'קי חורי, מורסי סירב ללבוש מדי עציר בפתיחת משפטו; השופט דחה את המשך הדיונים, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2013
  8. ^ נשיא מצרים המודח מורסי נידון ל-20 שנות מאסר, באתר וואלה! NEWS‏, 21 באפריל 2015
  9. ^ רועי קייס, נשיא מצרים המודח מורסי נידון ל-40 שנים בפרשת הריגול לקטאר, באתר ynet, 18 ביוני 2016
  10. ^ מצרים: הנשיא המודח מוחמד מורסי מת בבית המשפט, m.ynet.co.il
  11. ^ מוחמד מורסי: "מוצא הציונים מהקופים והחזירים", באתר nrg‏, 5 בינואר 2013
3 ביולי

3 ביולי הוא היום ה-184 בשנה (185 בשנה מעוברת), בשבוע ה-27 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 181 ימים.

גביע אפריקה לאומות 1963

גביע אפריקה לאומות 1963 היה הטורניר הרביעי של גביע אפריקה לאומות. הטורניר נערך בגאנה בחסות קונפדרציית הכדורגל של אפריקה. בטורניר השתתפו שש נבחרות לאומיות. הטורניר נערך בשיטת בתים כשהמנצחת בכל בית מעפילה לגמר והקבוצה שמסיימת במקום השני בכל בית עולה למשחק על המקום השלישי.

בטורניר זכתה גאנה, הנבחרת המארחת, לאחר שגברה על גבון בתוצאה 3-0 במשחק הגמר. חסאן אל שאזלי מנבחרת הרפובליקה הערבית המאוחדת זכה בתואר מלך השערים של הטורניר עם שישה כיבושים.

המשחקים נערכו בשני אצטדיונים באקרה, בירת גאנה: אצטדיון אקרה ואצטדיון קוסמי אשר מונים שניהם כ-40,000 מקומות ישיבה. באצטדיון אקרה נערכו משחקי בית א' ושלבי ההכרעה. באצטדיון קוסמי התקיימו משחקי בית ב'.

האחים המוסלמים

תנועת האחים המוסלמים (בערבית: جماعة الإخوان المسلمين, תעתיק: ”ג'מאעת אַלְאִחְ'וָאן אַלְמֻסְלִמִין“) היא תנועה אסלאמיסטית סונית שנוסדה במצרים בשנת 1928 על ידי האימאם חסן אל-בנא. התנועה קוראת להשליט את האסלאם הסוני בחוקה ובחיי החברה באמצעות הפיכת מצרים ומדינות ערב האחרות למדינות הלכה שכל מערכותיהן מתנהלות בכפוף לחוקי השריעה. אחת מסיסמאותיה של התנועה היא "האסלאם הוא הפתרון".

התנועה נוקטת קו רשמי של התנגדות לשימוש באלימות, וגינתה באופן עקבי פעולות טרור אסלאמי, לרבות פיגועי 11 בספטמבר. עם זאת, שאלת קשריה עם ארגוני טרור נוספים נמצאת במחלוקת והיא מוגדרת כארגון טרור על ידי מספר מדינות, ובהן מצרים, איחוד האמירויות, ערב הסעודית ובחריין.

האחים המוסלמים נחשב ארגון אנטי יהודי על ידי גורמים רשמיים כגון מרכז שמעון ויזנטל, בין השאר קרא הארגון להשמדת מדינת ישראל.

התנועה ונגזרותיה הצליחו לאחוז בהגה השלטון במספר מדינות, לרבות מצרים, שם זכה נציגה, מוחמד מורסי, בבחירות לנשיאות ב-2012 והיה בשלטון עד להפיכה הצבאית בשנה שלאחר מכן. כיום הארגון ומנהיגיו נמצאים תחת רדיפה מצד שלטונות מצרים.

הבחירות לנשיאות מצרים (2012)

הבחירות לנשיאות מצרים בשנת 2012 (בערבית: انتخابات الرئاسة المصرية للعام 2012) הן הבחירות החופשיות הראשונות לנשיאות מצרים. הבחירות התקיימו בעקבות נפילת השלטון במדינה. הסיבוב הראשון של הבחירות התקיים ב-23–24 במאי 2012 והתמודדו בו 12 מועמדים; הסיבוב השני של הבחירות, בו ניצח המתמודד מוחמד מורסי את אחמד שפיק, נערך ב-16–17 ביוני לאחר שלא הושגה הכרעה בסיבוב הראשון.

זו מערכת הבחירות השנייה בתולדות מצרים בה התמודדו יותר ממועמד אחד; (הפעם הקודמת הייתה בבחירות 2005). וכן אלו הבחירות הראשונות לנשיאות לאחר ההפיכה במדינה.

הבחירות לנשיאות מצרים (2014)

הבחירות לנשיאות מצרים 2014 הייתה מערכת בחירות שנערכה בין ה-26 ל-28 במאי 2014. בבחירות אלו ניצח שר ההגנה לשעבר, עבד אל-פתאח א-סיסי את יריבו חמדין סבאחי ,לאחר שקיבל 96.91% מהקולות, 10 מיליון קולות יותר מהנשיא המודח מוחמד מורסי בבחירות לנשיאות ב-2012, אך עם סך אחוזי הצבעה נמוכים יותר ממערכת הבחירות לנשיאות ב-2012 (47.5% ב-2014 מול כ-52% ב-2012).

ההפיכה במצרים (2013)

ההפיכה במצרים (2013) היא הפיכה צבאית שביצע צבא מצרים במדינה כאשר הדיח את נשיא מצרים הנבחר מוחמד מורסי ומינה במקומו את עדלי מנסור כנשיא זמני. ההפיכה באה בעקבות גל של מחאות ציבורית והפגנות מיליונים נגד שלטונו של מורסי, נציג האחים המוסלמים. הפגנות אלו, שתוארו כ"גדולות בתולדות מצרים", וחוסר הסכמתו של מורסי להיענות לדרישת המפגינים הביאו את שר ההגנה המצרי עבד אל-פתאח א-סיסי להכריז על ההפיכה.

הישאם קנדיל

הישאם קנדיל (בערבית: هشام قنديل; נולד ב-17 בספטמבר 1962) הוא מדינאי מצרי שכיהן כראש ממשלת מצרים, תחת נשיא מצרים מוחמד מורסי, מאוגוסט 2012 ועד יולי 2013.

בשנת 1984 קיבל תואר ראשון מהמכללה להנדסה של אוניברסיטת קהיר. הוא יצא ללימודים באוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית שבארצות הברית וקיבל בה תואר שני ובשנת 1993 - תואר דוקטור בהנדסה ביולוגית וחקלאית.

בשנים 1995–2005 עבד במרכז לחקר המים במצרים ושימש מומחה בכיר למים בבנק האפריקאי לפיתוח בתוניסיה. ב-21 ביולי 2011 מונה לשר המים בממשלתו של עיסאם שרף, והמשיך בתפקיד זה בממשלתו של כמאל גנזורי.

ביולי 2012 הטיל נשיא מצרים, מוחמד מורסי, על קנדיל להרכיב ממשלה חדשה, שתחליף את הממשלה הזמנית שבראשות כמאל גנזורי. ב-2 באוגוסט הציג קנדיל את ממשלתו החדשה, המונה 35 שרים, ובהם שר ההגנה, הגנרל מוחמד חוסיין טנטאווי, שר החוץ, כאמל עמרו ושר האוצר, ממתאז א-סעיד.עקב הדחת מורסי מתפקידו בידי הצבא, קנדיל הוחלף בחאזם אל-בבלאווי, שמונה במקומו לתפקיד ראש ממשלת מצרים.

בדצמבר 2013 נעצר על ידי משטרת מצרים לאחר שניסה לברוח לסודאן.

המועצה העליונה של הכוחות המזוינים (מצרים)

המועצה העליונה של הכוחות המזוינים (בערבית: المجلس الأعلى للقوات المسلحة; מכונה לעיתים בתקשורת: המועצה הצבאית העליונה) היא קבוצת המפקדים הבכירים של צבא מצרים. בעקבות ההפיכה במצרים, עם התפטרות הנשיא חוסני מובארכ ב-11 בפברואר 2011, הועברה לקבוצה זו הסמכות למשול במצרים, עד שהושבע לנשיאות מוחמד מורסי.

בעתות מלחמה נהגה המועצה להיפגש בתדירות גבוהה ולנהל את הלחימה מחדר חירום. בימי שגרה נהג ראש המדינה לנהל את ישיבות המועצה, ועמד בראשה כמפקד העליון של הכוחות המזוינים. לאחר ההפיכה, שהובילה להתפטרותו הכפויה של הנשיא מובארכ, נוצר מצב מיוחד שבו הועברו לידי המועצה כל סמכויותיו של הנשיא לניהול כל ענייני המדינה.

יחסי איראן–מצרים

יחסי איראן–מצרים ידעו עליות ומורדות במהלך המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21. בעקבות המהפכה האיראנית האסלאמית-שיעית ב-1979 היו היחסים קרים ואף עוינים לעיתים, וזאת עד להתחממותם לאחר ההפיכה במצרים ב-2011 ובמיוחד לאחר עלייתו לתפקיד נשיא מצרים של מוחמד מורסי מתנועת האחים המוסלמים האסלאמיסטית הסונית. לאחר ההפיכה במצרים עברו ספינות מלחמה איראניות בתעלת סואץ לראשונה מזה עשרות שנים, ואיראן הציבה שגריר בקהיר, לאחר כ-30 שנה שבמהלכן לא הוצבו שגרירים מטעם אחת ממדינות אלה אצל השנייה.

יחסי טורקיה–מצרים

יחסי טורקיה–מצרים הם היחסים הדו-צדדיים בין מצרים לטורקיה. מצרים וטורקיה קשורות בקשרים דתיים, תרבותיים והיסטוריים חזקים, אך הקשרים הדיפלומטיים בין השניים היו לעיתים ידידותיים במיוחד ולעיתים מתוחים מאוד. במשך שלוש מאות שנים הייתה מצרים חלק מהאימפריה העות'מאנית, שבירתה הייתה קונסטנטינופול בטורקיה המודרנית.

טורקיה כוננה יחסים דיפלומטיים עם מצרים בשנת 1925 ברמה של משלחת דיפלומטית, ושדרגה את המשלחת בקהיר לשגרירות בשנת 1948. שתי המדינות חתמו על הסכם סחר חופשי בדצמבר 2005. שתי המדינות חברות מלאות באיחוד לים התיכון. עסקת הגז הטבעי בין מצרים לטורקיה - הפרויקט המצרי-טורקי המשותף הגדול ביותר עד כה, אשר מוערך בעלות של 4 מיליארד דולר - מיושמת. ב־16 באפריל 2008 חתמו מצרים וטורקיה על מזכר הבנות לשיפור והמשך היחסים הצבאיים ושיתוף הפעולה בין המדינות.

אולם היחסים היו מתוחים למדי בהזדמנויות רבות בהיסטוריה של שתי המדינות, כולל תקופת נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר במצרים בשנות החמישים והשישים. זה גם הידרדר מאוד בתקופה שלאחר הפלתו של נשיא מצרים מוחמד מורסי ב-3 ביולי 2013, לאחר מועד אחרון של 48 שעות ב-1 ביולי, לציון סיום ההפגנות נגד השלטון שהתקיימו בין 30 ביוני ל-3 ביולי באותה שנה.

ב-23 בנובמבר 2013 גירשה ממשלת מצרים את שגריר טורקיה בקהיר לאחר משבר דיפלומטי שנמשך חודשים.

מהומות אוגוסט 2013 במצרים

מהומות אוגוסט 2013 במצרים היו סדרה של התנגשויות אלימות בין כוחות ביטחון מצריים ובין אזרחים תומכי הנשיא המודח מוחמד מורסי. ב-14 באוגוסט 2013 נהרגו, לפי דיווחי הרשויות במצרים, 638 בני אדם. בימים שלאחר מכן נהרגו עוד כמה מאות אנשים.

מוראד מוואפי

מוראד מוואפי (בערבית: مراد موافي; נולד ב-2 בפברואר 1950 באלכסנדריה) הוא איש צבא ומודיעין מצרי. כיהן ראש המודיעין הכללי במצרים בשנים 2011–2012.

מוואפי נכנס לתפקידו כראש המודיעין הכללי ב-31 בינואר 2011, עת מונה לתפקיד על ידי הנשיא חוסני מובארכ כדי להחליף את עומר סולימאן, כשזה מונה לסגן נשיא מצרים בעקבות ההפגנות ההמוניות שפרצו. לפני מינויו כראש המודיעין הכללי היה מוואפי מושל מחוז צפון סיני.

מוואפי סיים את לימודיו במכללה ב-1970 ומילא שורת תפקידים צבאיים, מתפקידי פיקוד שונים בצבא מצרים ועד למינויו למפקד פיקוד מערב. בשנים טרם מינויו למושל מחוז צפון סיני, היה ראש המודיעין הצבאי. מוואפי זכה בעיטורים ממלכתיים לא מעטים, הוא בוגר האקדמיה הצבאית הגבוהה על שם נאצר וחבר במטה הכללי המצרי.

ב-8 באוגוסט 2012 הדיח אותו נשיא מצרים, מוחמד מורסי, מתפקידו ומינה במקומו את סגנו, מוחמד ראפת שחאתה, בעקבות מתקפת הטרור על אנשי כוחות הביטחון המצריים סמוך לגבול עם ישראל.

מוואפי נשוי ואב לבן ולשתי בנות.

מנהרות הברחה ברצועת עזה

מנהרות ההברחה של רצועת עזה הן מנהרות החפורות מתחת למחסום ההפרדה בין רצועת עזה למצרים, ומשמשות, מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, את ארגוני טרור פלסטיני, סוחרים (כולל סיטונאים מרכזיים) וכנופיות להברחת אמצעי לחימה וסחורות ממצרים לרצועת עזה, ולהברחת אנשים בשני הכיוונים.

המנהרות מקשרות בין העיר רפיח המצרית למחנה הפליטים רפיח. מספרן של המנהרות מוערך, נכון לשנת 2014, במאות. המנהרות פעלו בתקופת שליטתו של צה"ל ברצועה, וממשיכות לפעול עד היום.

מנהרות רבות הותקפו ונהרסו על ידי צה"ל במבצע עופרת יצוקה ובמבצע עמוד ענן. ב-2013 נהרסו מנהרות הברחה רבות על ידי צבא מצרים, בעיקר בעקבות זליגת טרור מרצועת עזה לחצי האי סיני.

נשיא מצרים

נשיא הרפובליקה הערבית של מצרים (בערבית: رئيس جمهورية مصر العربية) הוא ראש המדינה של מצרים. על פי החוקה של מצרים, הנשיא הוא גם המפקד העליון של הכוחות המזוינים וראש הרשות המבצעת, ממשלת מצרים. הנשיא המצרי הראשון היה מוחמד נגיב, ממנהיגי מהפכת הקצינים החופשיים של 1952. הוא נכנס לתפקידו ב-18 ביוני 1953, באותו היום שבו מצרים הכריזה על עצמה כרפובליקה.

נשיא מצרים הרביעי היה חוסני מובארק, שנכנס לתפקיד ב-14 באוקטובר 1981 והתפטר ב-11 בפברואר 2011. עד 2011 לא היו הגבלות חוקיות וחוקתיות על מספר הקדנציות (בנות שש השנים) שיכול הנשיא לכהן, אך לאחר האביב הערבי, הוטלה הגבלה של שתי כהונות ואורך הקדנציה קוצר לארבע שנים. עם זאת, ממשלו של עבד אל-פתאח א-סיסי תכנן להאריך מחדש את הקדנציה לשש שנים, דבר שיצא לפועל במשאל העם במצרים (2019). הארמון הנשיאותי הוא ארמון עבּדין בקהיר. בבחירות לנשיאות מצרים, שהתקיימו בחודשים מאי–יוני 2012, נבחר מוחמד מורסי לנשיא, והוא נכנס לתפקיד ב-30 ביוני 2012.

ב-3 ביולי 2013 הודח מוחמד מורסי. בעקבות כך, מונה עדלי מנסור לנשיאה הזמני של המדינה עד לעריכת בחירות. בבחירות ניצח עבד אל-פתאח א-סיסי, וב-8 ביוני 2014 הושבע לתפקיד נשיא מצרים.

סגן נשיא מצרים

סגן נשיא הרפובליקה הערבית של מצרים (בערבית: نائب رئيس جمهورية مصر العربية) הוא תפקיד פוליטי בכיר בממשל המצרי, שני בחשיבותו רק לנשיא עצמו. התפקיד נוצר בעקבות הקמת הרפובליקה של מצרים בשנת 1953, ובוטל בחוקת 2012.

בספטמבר 1962 הודיע נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר, על הקמת "מועצת נשיאות" בראשות נשיא הרפובליקה שתפקידה יהיה לטפל בכל הנושאים שהיו נתונים לפני כן בידיו של הנשיא בלבד. חמישה מתוך 11 חברי מועצת הנשיאות היו סגני הנשיא שכיהנו באותה עת.סעיף 139 לחוקת מצרים מ-1971 הגדיר את סמכויות סגן הנשיא ותפקידו: "נשיא הרפובליקה רשאי למנות אחד או יותר סגני נשיא, להגדיר את סמכויותיהם ולשחרר אותם מהתפקיד. הכללים הנוגעים לנשיא הרפובליקה בנושא חובתו לתת את הדין על מעשיו יחולו גם על סגן הנשיא." החוקה נתנה לנשיא סמכות נרחבת בקביעת מספר סגני הנשיא, כמו גם במינוים, פיטוריהם וסמכויותיהם.

בחוקת מצרים מ-2012 בוטל תפקיד סגן הנשיא.

עבד אל-פתאח א-סיסי

עַבְּד אֶל-פַתָּאח סַעִיד חוסיין חַ'לִיל אֶ-סִּיסִי (בערבית: عبد الفتاح سعيد حسين خليل السيسى; נולד ב-19 בנובמבר 1954) הוא נשיא מצרים. בעבר היה שר ההגנה בממשלת מצרים ומפקד בכיר בצבא מצרים.

עדלי מנסור

עדלי מחמוד מנסור (בערבית: عدلي محمود منصور, בתעתיק עברי מדויק: עדלי מחמוד מנצור; נולד ב-23 בדצמבר 1945) הוא נשיאו לשעבר של בית המשפט החוקתי העליון של מצרים, ושימש כנשיאה הזמני של מצרים החל מיום 4 ביולי 2013, עת הושבע לתפקיד הנשיא הזמני לאחר שמונה על ידי צבא מצרים, עד כניסתו לתפקיד של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי ביוני 2014. מינויו הגיע בעקבות הדחת מוחמד מורסי לאחר גל המחאות נגדו.

פוליטיקה של מצרים

מאז 1952 ועד להפיכה ב-2011, השלטון במצרים היה באופן רשמי רפובליקה אך בפועל התקיים בה משטר יחיד. לאחר בחירות דמוקרטיות נבחר נציג מפלגת האחים המוסלמים מוחמד מורסי. בעקבות מינויים וצעדים מעוררי מחלוקת, מורסי הודח בהפיכה צבאית ב-2013 שאותה הנהיג הגנרל א-סיסי. כנשיא זמני של מצרים מונה ראש בית הדין החוקתי.

בינואר 2014 התקיים משאל עם על חוקה חדשה. א-סיסי התפטר מתפקיד שר ההגנה ולאחר בחירות דמוקרטיות נבחר לנשיא מצרים.

צבא מצרים

צבא מצרים (בערבית: القوات المسلحة المصرية; תעתיק מדויק: אלקואת אלמסלחה אלמצריה) הוא הצבא הגדול ביותר ביבשת אפריקה. הצבא, מורכב מזרוע ימית, זרוע יבשתית, זרוע אווירית וזרוע נ"מ.

לצבא המצרי השפעה גדולה מאוד על היבטים רבים בחברה המצרית, החורגים מתחום תפקידו הטבעי של צבא במדינה. הצבא עוסק לא רק בתפקידי לוחמה גרידא, אלא אף מעורב בצורה מהותית בפוליטיקה, כלכלה, יחסי חוץ ותחומים נוספים בהתנהלותה של מצרים כמדינה. מהפכת הקצינים החופשיים העמידה בראש המדינה את אנשי הצבא שעברו הסבה לתפקידים אזרחיים. בעקבות ההפיכה במצרים (2011) מפקד הצבא הפילדמרשל מוחמד חוסיין טנטאווי, כיהן כראש המדינה עד שנבחר מוחמד מורסי לנשיאות. בנוסף, הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי היה, טרם היבחרו לנשיאות, שר ההגנה בממשלת מצרים, יושב ראש המועצה העליונה של הכוחות המזוינים ומפקד צבא מצרים.

למצרים קשרים טובים עם ספקיות הנשק הגדולות בעולם, ובבעלותה אמצעי לחימה מתוצרת ארצות הברית, בריטניה, סין, איטליה, צרפת וברית המועצות.

שליטי מצרים המודרנית
שושלת מוחמד עלי מוחמד עלי (1805–1848) • אבראהים פאשא (1848) • עבאס חלמי הראשון (1848–1854) • מוחמד סעיד פאשא (1854–1863) • אסמאעיל פאשא (1863–1879) • תאופיק פאשא (1879–1892) • עבאס חלמי השני (1892–1914) • חוסיין כאמל (1914–1917) • פואד הראשון (1917–1936) • פארוק (1936–1952) • פואד השני (1952–1953) Flag of the President of Egypt
נשיאי מצרים המודרנית מוחמד נגיב (1952–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1970) • אנואר סאדאת (1970–1981) • חוסני מובארכ (1981–2011) • מוחמד חוסיין טנטאווי (שליט בפועל, 2011–2012) • מוחמד מורסי (2012–2013) • עדלי מנסור (נשיא זמני, 2013–2014) • עבד אל-פתאח א-סיסי (2014 ואילך)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.