מוחמד חוסיין טנטאווי

מוחמד חוסיין טנטאוויערבית: محمد حسين طنطاوى; תעתיק מדויק: מחמד חסין טנטאוי; נולד ב-31 באוקטובר 1935) הוא איש צבא מצרי לשעבר, בעברו שירת כמֻשִיר בצבא מצרים, שר ההגנה ויושב ראש המועצה העליונה של הכוחות המזוינים עד להדחתו באוגוסט 2012. בנוסף כיהן למעשה כראש מדינת מצרים בפועל בשנים 2011 - 2012 מהדחת חוסני מובארכ ועד להעברת השלטון למוחמד מורסי.

מוחמד חוסיין טנטאווי
محمد حسين طنطاوي
Field Marshal Mohamed Hussein Tantawi 2002
מוחמד חוסיין טנטאווי במדי משיר בצבא מצרים
לידה 31 באוקטובר 1935 (בן 83)
קהיר, ממלכת מצרים מצרים (1922-1952)
השתייכות צבא מצרים
דרגה מֻשִיר
EgyptianArmyInsignia-FieldMarshal.svg
תפקידים צבאיים
רמטכ"ל צבא מצרים
מלחמות וקרבות
מבצע קדש
מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
תפקידים אזרחיים
ממלא מקום נשיא מצרים

ביוגרפיה

טנטאווי נולד בקהיר, בן למשפחה ממוצא נובי (קבוצה שחיה בצפון סודאן ובדרום מצרים), היה לקצין בצבא מצרים ב-1 באפריל 1956 ושירת בחיל הרגלים. הוא השתתף כחייל בכוחות המזוינים המצריים במלחמת סיני, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, בה פעל כמפקד גדוד חי"ר בגזרת החווה הסינית.[1] על תפקודו במלחמה קיבל את "אות האומץ הצבאי". בשנת 1975 מונה לתפקיד הנספח הצבאי של מצרים, תחילה בפקיסטן ולאחר מכן באפגניסטן. בשנת 1988 מונה ל"מפקד משמר הנשיאות". [דרוש מקור]

טנטאווי התמנה לתפקיד שר ההגנה ומפקד הכוחות המזוינים של מצרים בשנת 1991, לאחר שפוטר הגנרל יוסף סברי אבו טאלב. הוא היה לקצין הראשון במצרים בדרגת "מֻשִיר" (המקבילה לדרגת פילדמרשל) מאז שנת 1989. במלחמת המפרץ הראשונה הוא נטל חלק בכוחות הקואליציה. [דרוש מקור]

למרות ההפגנות במצרים ב-2011 לא החליף הנשיא מובארכ את טנטאווי והותיר אותו בתפקידו כשר ההגנה.[2] לאחר שמובארכ פיטר את הממשלה ומינה ממשלה חדשה, הוא העניק לטנטאווי את תואר סגן ראש הממשלה, בנוסף לתפקידו כשר ההגנה. ב-11 בפברואר 2011 החליף טנטאווי את מובארכ כשליט המדינה בפועל, מתוקף היותו יו"ר המועצה העליונה של הכוחות המזוינים במצרים, שאליה הועבר השלטון במדינה[דרוש מקור].

ב-12 באוגוסט 2012 הודח טנטאווי יחד עם הרמטכ"ל ו-3 גנרלים בכירים נוספים על ידי הנשיא מוחמד מורסי.[3] עבד אל-פתאח א-סיסי מונה במקומו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אמנון רשף, חטיבה 14 – לחימת חטיבה 16 חי"ר, באתר חטיבה 14
  2. ^ ניר יהב, מהומות במצרים: טנטאווי נשאר בתפקידו כשר ההגנה, וואלה, 31 בינואר 2011,
  3. ^ רועי קייס, נשיא מצרים הדיח את שר ההגנה באתר ynet, אוגוסט 2012
הקודם:
יוסף סברי אבו טאלב
שר ההגנה של מצרים
1991 - 2012
הבא:
עבד אל-פתאח א-סיסי
אן פטרסון

אן וודס פטרסון (באנגלית: Anne Woods Patterson; נולדה ב-4 באוקטובר 1949) היא דיפלומטית אמריקאית שכיהנה כשגרירת ארצות הברית במצרים, בפקיסטן, בקולומביה ובאל סלוודור וכממלאת מקום שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות.

ג'קי חוגי

ג'קי חוגי (נולד ב-1968) הוא עיתונאי חוקר ופובליציסט ישראלי, פרשן גלי צה"ל לענייני ערבים מאז דצמבר 2009.

הבחירות הפרלמנטריות במצרים 2011–2012

בעקבות ההפיכה במצרים ב-2011, שבה הודח חוסני מובארק מתפקיד נשיא מצרים והשלטון עבר לידי המועצה העליונה של הכוחות המזוינים, נקבעו על פי החלטתה בחירות כלליות וחופשיות לפרלמנט המצרי בשלושה סבבים. בסבב הראשון שהסתיים ב-3 בדצמבר 2011 ונערך עבור כ-30% ממושבי הפרלמנט (שמספרם הכולל הוא 498) זכתה "מפלגת החופש והצדק" של תנועת "האחים המוסלמים" האסלאמיסטית ב-36.6% מהקולות, מפלגת א-נור הסלפית הקיצונית זכתה בכ-24.4% מהקולות, מפלגת אל-וסט האסלאמית המתונה יחסית זכתה בכ-4.3% מהקולות, רשימת מפלגות הגוש הליברלי זכתה בכ-13.3% מהקולות ומפלגת אל-ופד הליברלית זכתה בכ-7% מהקולות. תוצאות הסבב השני והשלישי דמו מאד לראשון ואף המגמה האיסלמיסטית התעצמה ולאחר הסבב השלישי מחזיקות המפלגות האסלאמיסטיות כ-70% ממושבי הפרלמנט.

הישאם קנדיל

הישאם קנדיל (בערבית: هشام قنديل; נולד ב-17 בספטמבר 1962) הוא מדינאי מצרי שכיהן כראש ממשלת מצרים, תחת נשיא מצרים מוחמד מורסי, מאוגוסט 2012 ועד יולי 2013.

בשנת 1984 קיבל תואר ראשון מהמכללה להנדסה של אוניברסיטת קהיר. הוא יצא ללימודים באוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית שבארצות הברית וקיבל בה תואר שני ובשנת 1993 - תואר דוקטור בהנדסה ביולוגית וחקלאית.

בשנים 1995–2005 עבד במרכז לחקר המים במצרים ושימש מומחה בכיר למים בבנק האפריקאי לפיתוח בתוניסיה. ב-21 ביולי 2011 מונה לשר המים בממשלתו של עיסאם שרף, והמשיך בתפקיד זה בממשלתו של כמאל גנזורי.

ביולי 2012 הטיל נשיא מצרים, מוחמד מורסי, על קנדיל להרכיב ממשלה חדשה, שתחליף את הממשלה הזמנית שבראשות כמאל גנזורי. ב-2 באוגוסט הציג קנדיל את ממשלתו החדשה, המונה 35 שרים, ובהם שר ההגנה, הגנרל מוחמד חוסיין טנטאווי, שר החוץ, כאמל עמרו ושר האוצר, ממתאז א-סעיד.עקב הדחת מורסי מתפקידו בידי הצבא, קנדיל הוחלף בחאזם אל-בבלאווי, שמונה במקומו לתפקיד ראש ממשלת מצרים.

בדצמבר 2013 נעצר על ידי משטרת מצרים לאחר שניסה לברוח לסודאן.

המהפכה במצרים (2011)

המהפכה במצרים (נקראת גם מהפכת 25 בינואר - בערבית: ثورة 25 يناير, מהפכת הנוער ומהפכת הלוטוס) אירעה ב-11 בפברואר 2011, לאחר הפגנות רחוב מתמשכות, מחאות המוניות ופעולות מרי אזרחי, שהחלו במצרים ב-25 בינואר. מארגני המחאה קיבלו את השראתם מהמהפכה בתוניסיה השכנה במסגרת גל המחאות בעולם הערבי, שזכה לכינוי "האביב הערבי". המפגינים התעמתו עם כוחות הביטחון, מחו נגד משטרו של הנשיא חוסני מובארק וקראו להדחתו על רקע העוני הרב, השחיתות השלטונית והפגיעה בחופש הביטוי ובזכויות יסוד אחרות. המוקד המרכזי של ההפגנות, שהתרחשו בכל רחבי מצרים, היה כיכר א-תחריר שבמרכז קהיר.

לאחר 18 ימים של מחאות בלתי-פוסקות ועל אף שמובארק הודיע כי יפעל לביצוע רפורמות ובחירות חדשות תוך כמה חודשים, הוא נאלץ להתפטר ולהעביר את השלטון לידי הצבא. כמה שבועות לאחר מכן, נעצר מובארק יחד עם אשתו סוזן, שני בניו, ושרים בכירים אחרים בממשלה הקודמת בחשד למעשי שחיתות, בעיקר בנוגע לאספקת גז טבעי לישראל, ולאחריותם לדיכוי אלים של מפגינים. כמו כן, בית המשפט העליון הורה על פירוק מפלגת השלטון וכך שם קץ לאפשרות של המשך פעילותה הפוליטית או הציבורית. ועדת חקירה מצרית קבעה לאחר האירועים כי נהרגו לפחות 846 בני אדם.

על אף שהפגנות ספורדיות התקיימו בשנים שקדמו למהפכה, המחאות שהובילו אליה היו חסרות תקדים והיו הגדולות ביותר במצרים מאז "מהומות הלחם" ב-1977. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הצטרפו להפגנות ולמחאות אנשים מכל שדרות החברה המצרית, כולל פעילי תנועת "האחים המוסלמים". סיסמת המחאות הייתה "לחם, חירות, צדק חברתי".

בבחירות שנערכו ביוני 2012 נבחר מוחמד מורסי, מתנועת האחים המוסלמים, לנשיא מצרים. בסוף יוני 2013, במלאת שנה לבחירתו של מורסי, נערכו במצרים הפגנות המוניות בקריאה להתפטרותו. ב-3 ביולי, בתום אולטימטום שהציב צבא מצרים בראשות שר ההגנה שמינה מורסי, הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי, הודח מורסי. א-סיסי נבחר לנשיאות מצרים כשנה לאחר מכן, בבחירות שבהן לא היה לו יריב אמיתי, מאחר שתנועת "האחים המוסלמים" הוצאה אל מחוץ לחוק והוגדרה ארגון טרור.

המלחמה בטרור בסיני

המלחמה בטרור בסיני כוללת סדרה של מבצעים צבאיים מצריים בחצי האי סיני שבאו בעקבות מתקפות טרור של ארגוני הג'יהאד העולמי שהתבססו בשטח סיני. הלחימה החלה באוגוסט 2011 כשהוכרז על מבצע נשר בעקבות איבוד השליטה של מצרים בסיני ופיצוץ חוזר ונשנה של צינור הגז בין מצרים לישראל ולירדן. לראשונה מאז נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים, הכניס הצבא המצרי שריוניות, נגמ"שים ואף טנקים לתוך סיני. במהלך המבצע אירעה מתקפת הטרור בדרום ישראל. באוגוסט 2012, בתגובה למתקפת הטרור במפגש הגבולות ישראל-מצרים-רצועת עזה, יצא הצבא המצרי למבצע סיני. במהלך המבצע הרג הצבא המצרי עשרות פעילי טרור, וביצע תקיפות רבות מהאוויר על אזורי השליטה של לוחמי הג'יהאד בסיני.

במאי 2013, בעקבות חטיפת שבעת החיילים המצרים, יצא הצבא המצרי שוב למבצע צבאי בסיני. לאחר הדחת נשיא מצרים מוחמד מורסי ב-2013, ארגוני הטרור בסיני הגבירו מאוד את פעולות הטרור נגד הממשלה והצבא. בתגובה לכך, הצבא המצרי יצא למבצע צבאי מקיף שכלל עימותים חסרי תקדים. ב-10 בנובמבר 2014 הצהיר ארגון הטרור המרכזי בסיני "אנצאר בית אל-מקדס" נאמנות למדינה האסלאמית ול"ח'ליף" אבו בכר אל-בגדאדי. בעקבות שבועת האמונים, הארגון שינה את שמו בפרסומיו הרשמיים ל"מחוז סיני של המדינה האסלאמית". הלחימה בסיני בין הצבא לפעילי הג'יהאד נמשכת עד היום.

לפי תחקיר של העיתון "ניו יורק טיימס", בשנים 2016–2017 תקף חיל האוויר הישראלי פעילי טרור בצפון סיני יותר ממאה פעמים, באישור נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי. דובר צבא מצרים הכחיש דיווח זה.

הסגר על רצועת עזה

הסגר על רצועת עזה הוא סגר או הסגר שהוטל על רצועת עזה על ידי ישראל ומצרים החל מיוני 2007, בעקבות השתלטות של ארגון החמאס על רצועת עזה במהלך עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה, והתנערותו מההסכמים עליהם חתמה הרשות הפלסטינית עם ישראל ועם מצרים. לפני הטלת הסגר, לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות שימרה ישראל שליטה על המרחב הימי והאווירי של הרצועה, ואולם מדיניות הסגר הקשיחה את תנאי המעבר של אנשים ובעיקר של סחורות לתוכה וממנה. לאורך תקופת הסגר, וכן לפניה, אפשרה ישראל אספקת חשמל לעזה והכנסת מזון ותרופות בכמויות משתנות. סגירת המעברים וההגבלות על תנועת הסחורות והאנשים בהם נומקו באמצעות טיעונים שונים לאורך שנות הסגר - בעיקר כאלה הנוגעים לביטחון ולמניעת פעולות טרור ותמיכה בו באמצעות ההעברות.

ביוני 2010, בעקבות אירועי המשט לעזה, החליטה מצרים לפתוח את מעבר רפיח, שבינה לבין רצועת עזה, לשם העברת ציוד וסחורות. ב-28 במאי 2011, לאחר ההפיכה במצרים, החליט השלטון החדש במדינה בראשות מוחמד חוסיין טנטאווי לפתוח את מעברי הגבול ברפיח באופן נרחב יותר, המאפשר תנועת בני אדם וסחורות בין מצרים לבין רצועת עזה. ביולי 2013 לאחר הדחת נשיא מצרים מוחמד מורסי בהפיכה החלה מצרים להגביל שוב את תנועת האנשים דרך רפיח, ובאוקטובר 2014 סגרה את המעבר כליל ומאז הוא נפתח לעיתים רחוקות.

זכריא מוחי א-דין

זכריא מוחי א-דין (בערבית: زكريا محيى الدين; ‏ 7 במאי 1918 - 15 במאי 2012) היה איש צבא ומדינאי מצרי בזמן שלטונו של גמאל עבד אל נאצר כנשיא מצרים. היה ראש המודיעין הכללי של מצרים הראשון ב-1954 ובשנות ה-60 שימש, בין היתר, פעמיים כסגן נשיא מצרים ובמשך כשנה כראש ממשלת מצרים.

חוסני מובארכ

מוחמד חוסני סייד אבראהים מובארכ (כתיב נפוץ: מובארק, בערבית: محمد حسني سيد إبراهيم مبارك, תעתיק מדויק: מחמד חסני סיד אבראהים מבארכ; נולד ב-4 במאי 1928) הוא מנהיג צבאי ופוליטי מצרי לשעבר, שכיהן כנשיא מצרים מ-14 באוקטובר 1981 עד 11 בפברואר 2011. הוא ירש את מקומו של הנשיא הקודם, אנואר סאדאת, שנרצח שבוע קודם לכן על ידי הג'יהאד המצרי.

בתקופת כהונתו בנשיאות נחשב מובארכ לאחד המנהיגים החזקים והמשפיעים ביותר במזרח התיכון ובעולם הערבי. הוא התפטר מכהונתו בעקבות ההפגנות העממיות נגדו, ולאחר מכן נעצר, הועמד למשפט על הרג מפגינים, הורשע ונדון למאסר עולם; אך התקבלה בקשתו למשפט חוזר בינואר 2013. ב-22 באוגוסט 2013 שוחרר מובארכ למעצר בית. ב-29 בנובמבר 2014 זוכה מובארכ במשפטו החוזר מהאישום בהרג מפגינים וכן מאישום בפרשת שחיתות שלטונית במסגרת סחר גז עם ישראל. עם זאת, משפט חוזר חל בפרשת השחיתות ובמאי 2015 הורשעו מובארכ ובניו, ונשפטו למאסר 3 ו-4 שנים בהתאמה. מובארכ הוחזק בבית חולים צבאי, ובניו שוחררו באוקטובר 2015 על ידי בית משפט בקהיר. במרץ 2017 זוכה מההאשמות בהרג מפגינים והוא שוחרר ממאסרו.

חוק החירום במצרים

חוק החירום במצרים הוא חוק המופעל בהחלטת הנשיא על מצב חירום אשר מעניק לו סמכויות נרחבות להתמודדות עם משברים. החוק חוקק לראשונה ב-1958 ונקרא חוק 162 לשנת 1958.

מהומות פורט סעיד

המהומות באצטדיון פורט סעיד התרחשו ב-1 בפברואר 2012. בתום משחק כדורגל בליגת העל המצרית בין הקבוצות אל-מסרי ואל-אהלי שנערך באצטדיון הכדורגל "פורט סעיד" בעיר פורט סעיד אשר במצרים פרצו מהומות בהם נהרגו 74 ומעל ל-500 נפצעו. רבבות מאוהדי אל-מסרי פרצו אל תחומי המגרש ואל יציע אוהדי אל-אהלי בתום המשחק, לאחר ניצחון הקבוצה הביתית, אל-מסרי, בתוצאה 3–1. האוהדים הסתערו לעבר שחקני ואוהדי אל-אהלי, ותקפו אותם בעזרת סכינים, חרבות, מקלות, בקבוקים וזיקוקים.73 אנשים הואשמו במשפטים שנערכו בעקבות חקירת האירוע, ביניהם תשעה שוטרים ושני אנשי סגל מקבוצת אל מסרי. 11 נשפטו לעונש מוות, 21 זוכו ושאר 41 הנאשמים נשפטו לעונשי מאסר שנעים בין שנה אחת ל-15 שנים.

בעקבות המהומה הקשה, השביתה ממשלת מצרים את ליגת הכדורגל המקומית לשנתיים, החלטה שאף פגעה קשות בנבחרת הכדורגל המצרית, הנשענת ברובה על שחקנים מהליגה המקומית.

מוחמד טנטאווי

האם התכוונתם ל...

מוחמד מורסי

ד"ר מוחמד מוחמד מוּרְסִי עִיסַא אֶל־עַיַּאט (בערבית: محمد محمد مرسى عيسى العياط; 8 באוגוסט 1951 – 17 ביוני 2019) היה פוליטיקאי מצרי, איש התנועה האסלאמיסטית האחים המוסלמים, שנבחר לנשיא מצרים ב-30 ביוני 2012 בבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה לאחר ההפיכה שסיימה את שלטונו של חוסני מובארכ. בשנה שבה היה בתפקידו, נתקל שלטונו של מורסי במורת רוח ופעולות מחאה המוניות, שהגיעו לעיתים עד כדי מהומות אלימות ובסופו של דבר להדחתו ביולי 2013 על ידי צבא מצרים, בעקבות גל מחאות. מורסי הועמד לדין, הורשע באחריות להרג מפגינים ובריגול לטובת קטר, ונגזר עליו עונש של שישים שנות מאסר. במהלך משפטו, הוא התמוטט ומת.

מתקפת הטרור במפגש הגבולות ישראל-מצרים-רצועת עזה

מתקפת הטרור במפגש הגבולות ישראל-מצרים-רצועת עזה נערכה ב-5 באוגוסט 2012, במהלכה חדרו טרוריסטים מזוינים לתחנת משטרה מצרית בצפון חצי האי סיני, רצחו 16 שוטרים וחיילים מצרים ופצעו שבעה, גנבו נגמ"ש ומשאית שאותה מילכדו בחומרי נפץ, ופרצו את הגבול עם ישראל, בסמוך לכרם שלום. המשאית הממולכדת התפוצצה כשנתקעה בפילבוקס במעבר כרם שלום, והנגמ"ש הצליח לפרוץ את הגבול ולהמשיך לנסוע בתוך שטח ישראל עד שהושמד באמצעות טיל ששוגר על ידי מסוק קרב וירי טנקים של צה"ל. המחבלים שהשתתפו בתקיפה בישראל היו חמושים ברובי קלשניקוב וחגורים בחגורות נפץ, וכולם נהרגו בידי צה"ל.

נשיא מצרים

נשיא הרפובליקה הערבית של מצרים (בערבית: رئيس جمهورية مصر العربية) הוא ראש המדינה של מצרים. על פי החוקה של מצרים, הנשיא הוא גם המפקד העליון של הכוחות המזוינים וראש הרשות המבצעת, ממשלת מצרים. הנשיא המצרי הראשון היה מוחמד נגיב, ממנהיגי מהפכת הקצינים החופשיים של 1952. הוא נכנס לתפקידו ב-18 ביוני 1953, באותו היום שבו מצרים הכריזה על עצמה כרפובליקה.

נשיא מצרים הרביעי היה חוסני מובארק, שנכנס לתפקיד ב-14 באוקטובר 1981 והתפטר ב-11 בפברואר 2011. עד 2011 לא היו הגבלות חוקיות וחוקתיות על מספר הקדנציות (בנות שש השנים) שיכול הנשיא לכהן, אך לאחר האביב הערבי, הוטלה הגבלה של שתי כהונות ואורך הקדנציה קוצר לארבע שנים. עם זאת, ממשלו של עבד אל-פתאח א-סיסי תכנן להאריך מחדש את הקדנציה לשש שנים, דבר שיצא לפועל במשאל העם במצרים (2019). הארמון הנשיאותי הוא ארמון עבּדין בקהיר. בבחירות לנשיאות מצרים, שהתקיימו בחודשים מאי–יוני 2012, נבחר מוחמד מורסי לנשיא, והוא נכנס לתפקיד ב-30 ביוני 2012.

ב-3 ביולי 2013 הודח מוחמד מורסי. בעקבות כך, מונה עדלי מנסור לנשיאה הזמני של המדינה עד לעריכת בחירות. בבחירות ניצח עבד אל-פתאח א-סיסי, וב-8 ביוני 2014 הושבע לתפקיד נשיא מצרים.

סידקי סובחי

הגנרל סידקי סובחי (בערבית: صدقي صبحي, בתעתיק מדויק: צדקי צבחי; נולד ב-12 בדצמבר 1955) הוא גנרל ופוליטקאי מצרי שכיהן בתפקיד שר ההגנה של מצרים ויושב ראש המועצה העליונה של הכוחות המזוינים מאז מרץ 2014 עד 14 ביוני 2018. לפני כן כיהן כראש המטה הכללי של צבא מצרים תחת שר ההגנה לשעבר ונשיא מצרים כיום עבד אל-פתאח א-סיסי.

עבד אל-פתאח א-סיסי

עַבְּד אֶל-פַתָּאח סַעִיד חוסיין חַ'לִיל אֶ-סִּיסִי (בערבית: عبد الفتاح سعيد حسين خليل السيسى; נולד ב-19 בנובמבר 1954) הוא נשיא מצרים. בעבר היה שר ההגנה בממשלת מצרים ומפקד בכיר בצבא מצרים.

צבא מצרים

צבא מצרים (בערבית: القوات المسلحة المصرية; תעתיק מדויק: אלקואת אלמסלחה אלמצריה) הוא הצבא הגדול ביותר ביבשת אפריקה. הצבא, מורכב מזרוע ימית, זרוע יבשתית, זרוע אווירית וזרוע נ"מ.

לצבא המצרי השפעה גדולה מאוד על היבטים רבים בחברה המצרית, החורגים מתחום תפקידו הטבעי של צבא במדינה. הצבא עוסק לא רק בתפקידי לוחמה גרידא, אלא אף מעורב בצורה מהותית בפוליטיקה, כלכלה, יחסי חוץ ותחומים נוספים בהתנהלותה של מצרים כמדינה. מהפכת הקצינים החופשיים העמידה בראש המדינה את אנשי הצבא שעברו הסבה לתפקידים אזרחיים. בעקבות ההפיכה במצרים (2011) מפקד הצבא הפילדמרשל מוחמד חוסיין טנטאווי, כיהן כראש המדינה עד שנבחר מוחמד מורסי לנשיאות. בנוסף, הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי היה, טרם היבחרו לנשיאות, שר ההגנה בממשלת מצרים, יושב ראש המועצה העליונה של הכוחות המזוינים ומפקד צבא מצרים.

למצרים קשרים טובים עם ספקיות הנשק הגדולות בעולם, ובבעלותה אמצעי לחימה מתוצרת ארצות הברית, בריטניה, סין, איטליה, צרפת וברית המועצות.

שליטי מצרים המודרנית
שושלת מוחמד עלי מוחמד עלי (1805–1848) • אבראהים פאשא (1848) • עבאס חלמי הראשון (1848–1854) • מוחמד סעיד פאשא (1854–1863) • אסמאעיל פאשא (1863–1879) • תאופיק פאשא (1879–1892) • עבאס חלמי השני (1892–1914) • חוסיין כאמל (1914–1917) • פואד הראשון (1917–1936) • פארוק (1936–1952) • פואד השני (1952–1953) Flag of the President of Egypt
נשיאי מצרים המודרנית מוחמד נגיב (1952–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1970) • אנואר סאדאת (1970–1981) • חוסני מובארכ (1981–2011) • מוחמד חוסיין טנטאווי (שליט בפועל, 2011–2012) • מוחמד מורסי (2012–2013) • עדלי מנסור (נשיא זמני, 2013–2014) • עבד אל-פתאח א-סיסי (2014 ואילך)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.