מוחמד ברכה

מוחמד בָּרָכֵּהערבית: محمّد بركة, תעתיק מדויק: מחמד ברכה; נולד ב-25 ביולי 1955 בישראל) הוא מנהיג ערבי-ישראלי וראש ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל. שימש חבר הכנסת מטעם חד"ש, ויו"ר ועדת הכנסת למאבק בנגע הסמים.

מוחמד ברכה
محمّد بركة
מוחמד ברכה, 2011
מוחמד ברכה, 2011
לידה 25 ביולי 1955 (בן 64)
שפרעם, ישראל
מדינה ישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב
סיעה חד"ש, חד"ש-תע"ל
חבר הכנסת
7 ביוני 199931 במרץ 2015
(15 שנים)
כנסות 15 - 19
יו"ר הוועדה למאבק בנגע הסמים ה־8
12 במאי 200927 בדצמבר 2010
(שנה ו-32 שבועות)
26 ביוני 201331 במרץ 2015
(שנה ו-39 שבועות)
תפקידים בולטים

ביוגרפיה

מוחמד ברכה נולד בשפרעם, בנו של סעיד ברכה, שמוצאו מסאפורייה. בגיל 14 הצטרף לארגון הנוער הקומוניסטי בשפרעם. ב-30 במרץ 1976, זמן קצר לפני יום הולדתו ה-21, היה שותף פעיל ב"יום האדמה" הראשון, שהתקיים במחאה על החלטת הממשלה להפקיע 20,000 דונם באזור סח'נין למטרה של "ייהוד הגליל".

ברכה למד לתואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת תל אביב, ולצד זה שימש יו"ר התאחדות הסטודנטים הערביים באוניברסיטה ובארץ כולה, נוסף על כך היה מהמקימים ומהפעילים הבולטים של תא הסטודנטים הערבי-יהודי "קמפו"ס" (ראשי תיבות של "קבוצה למעורבות פוליטית וחברתית סטודנטיאלית"), שאיחד סטודנטים יהודים וערבים מן השמאל במאבק פוליטי משותף. ב-1982 היה מיוזמי הקמת "הוועד נגד המלחמה בלבנון". עם סיום לימודיו באוניברסיטת תל אביב, שב לעיר הולדתו והחל להשתתף בפעילות הסניף המקומי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית.

כיום הוא חבר בלשכה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. חבר מרכז ועד ההגנה על אדמות ערביות בארץ, חבר הנהלת עיתון "אל-איתיחאד", חבר הנהלת מכון אמיל תומא למחקרים וחבר מועצת המרכז הבינלאומי לשלום במזרח התיכון.

ברכה גר בשפרעם, נשוי ואב לשלושה.

קריירה פוליטית

בשנת 1999 נבחר לראשונה לכנסת, התמודד על תפקיד יושב ראש הכנסת מול אברהם בורג והפסיד. בכנסת ה-16 כיהן בתפקיד סגן יושב ראש הכנסת. כמו כן שימש יו"ר השדולה המוניציפלית בכנסת וחבר השדולה הסביבתית-חברתית בכנסת. לקראת הבחירות לכנסת ה-17 ניצח בהתמודדות הפנימית במועצת חד"ש על ראשות הרשימה את תע'ריד שבייטה ברוב של 69%.

לקראת הבחירות לכנסת ה-18 יצאה בל"ד במתקפה באופן כללי נגד חד"ש ובמתקפה אישית נגד מוחמד ברכה ואף קראו לו בוגד. זאת לאחר שהשתמש מספר פעמים בביטוי "שני עמינו" ובאמונה שלו בשותפות ערבית יהודית.[1][2]

במחקר שנערך בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים במהלך הכנסת ה-16, דורג ברכה כחבר הכנסת הרביעי בטיבו בעשייה חברתית.[3]

בכנסת ה-17 כיהן ברכה כחבר ועדת הכנסת, ועדת הכספים, הוועדה לפניות הציבור וממלא מקום בוועדת החינוך, התרבות והספורט. בנוסף לזאת הוא כיהן כיושב ראש סיעת חד"ש.

במהלך כהונתו בכנסת יזם חוק המגן על כספים שמעבירה המדינה לרשויות המקומיות למטרות חינוך מפני עיקול. כן היה בין יוזמי החוקים לביטול איחודי הרשויות של שגור, עיר הכרמל ובאקה-ג'ת, ובין יוזמי התיקון לחוק גיל פרישה שדחה את ההעלאה המדורגת לגיל הפרישה לנשים מגיל 62 לגיל 64 עד לשנת 2017. בכנסת ה-18 עמד בראשות הוועדה למאבק בנגע הסמים, בתפקידו זה פעל נגד הפרטת המרכזים לטיפול בנפגעי סמים.[4]

בשנת 2009 החליט היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז להגיש כתב אישום כנגד ברכה באשמת תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בשל מספר תקריות במהלך הפגנות שבהם היה ברכה מעורב. ברכה הגיב כי החלטת היועץ היא פוליטית והשתתפות בהפגנות היא חלק מתפקידו של חבר כנסת.[5]

לקראת הבחירות לכנסת ה-19 נבחר ברכה פעם נוספת לעמוד בראש רשימת חד"ש, אך הודיע כי באמצע הקדנציה יתפטר, כדי לפנות מקום למועמד חדש.

בשנת 2014 הורשע ברכה בתקיפת אזרח, במהלך הפגנה.[6] במאי 2015 ביטל בית המשפט המחוזי את ההרשעה[7]

בינואר 2015 הודיע על פרישתו מן החיים הפוליטיים.[8]בבחירות לכנסת העשרים הוצב במקום האחרון (120) ברשימה המשותפת.

באוקטובר 2015 נבחר ברכה לראש ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל.[9]

עמדותיו המדיניות

ברכה מתאר את ערביי ישראל "בני העם הפלסטיני בגליל, במשולש ובנגב". הוא דוגל בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, האמורה להפוך לשיטתו ל"מדינת כל אזרחיה", וקורא לאפשר לערבים אזרחי המדינה לשוב לכפריהם שנחרבו ב-1948 ולבנות אותם מחדש.[10] בעבר הציע ברכה להחליף את המנון המדינה "התקווה" בשירו של שאול טשרניחובסקי "אני מאמין".[11]

בשנת 2005 השתתף בכנס סולידריות עם העם הסורי שנערך בנצרת, שם האשים את ממשלות ארצות הברית וישראל בניסיון לסכסך בין סוריה ללבנון.[12]

ב-2006 השתתף בהלווייתה של תושבת שדרות שנהרגה מפגיעת קסאם, וזאת כדי להביע מסר ברור נגד פגיעה בחפים מפשע.[13]

ב-2010 השתתף במשלחת של חברי הכנסת הערבים ללוב בהזמנת שליטהּ אז, מועמר קדאפי. ברכה טען כי לפגישה עם קדאפי "חשיבות מרחיקת לכת" מבחינת ערביי ישראל.[14]

ב-2013 התנגד נחרצות למתווה פראוור שהציעה הממשלה לפתרון בעיות התיישבות הבדואים בנגב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ‫ח"כ מוחמד ברכה מדבר בכנס של חד"ש בתל אביב‬ - YouTube
  2. ^ صار لازم نقرر
  3. ^ רותי סינידירוג: הפעילות חברתית - מפד"ל והערביות, באתר הארץ, 22 במרץ 2006
  4. ^ יש לאפשר לכל מי שמעוניין בטיפול בתחליף סם לקבל טיפול במרכזים לחלוקת תחליף הסם באופן מידי”
  5. ^ תומר זרחין וג'קי חורי, היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, החליט להגיש כתב אישום נגד יו"ר חדש, ח"כ מוחמד ברכה, הארץ, 1 בנובמבר 2009.
  6. ^ ח"כ מוחמד ברכה הורשע בתקיפת אדם, ישראל היום, 23 במרץ 2014.
  7. ^ גלי גינת, בוטלה הרשעתו של חבר הכנסת לשעבר מוחמד ברכה, באתר ynet, 10 במאי 2015
  8. ^ http://www.mako.co.il/news-military/politics-q1_2015/Article-6fe20c99617fa41004.htm?sCh=31750a2610f26110&pId=237936823
  9. ^ חסן שעלאן, ח"כ לשעבר מוחמד ברכה נבחר לראש ועדת המעקב של ערביי ישראל, באתר ynet, 24 באוקטובר 2015
  10. ^ דן שיפטן, ‏זהותם החדשה של הח"כים הערבים, תכלת 13, סתיו התשס"ג 2002
  11. ^ פרוטוקול מס' 337 של ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט יום שני, ט"ז בכסלו התשס"ה, 29 בנובמבר 2004
  12. ^ נאום העכבישים של ח"כ ברכה, אתר nrg
  13. ^ אריק בנדר, כתבה, באתר nrg‏, 26 בנובמבר 2006
  14. ^ ח"כ ברכה בלוב: אירוע היסטורי בעל חשיבות, אתר nrg
1955

שנת 1955 היא השנה ה-55 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1955 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

25 ביולי

25 ביולי הוא היום ה-206 בשנה (207 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 159 ימים.

אני מאמין (שיר עברי)

אני מאמין, הידוע גם במילותיו הראשונות, שחקי שחקי, הוא שיר שכתב המשורר שאול טשרניחובסקי (1875 –1943) באודסה בשנת 1892, ונכלל בשנת 1898 בקובץ שיריו הראשון, "חזיונות ומנגינות".

בשיר שמונה בתים בני ארבע שורות כל אחד. השורה הרביעית בכל בית מתחרזת עם השורה השנייה בו. ההטעמה בשיר היא מלעילית, לפי ההברה האשכנזית. למשל, בשורה הראשונה, "שחקי, שחקי על החלומות" מוטעמות ההברות "שח" במילה "שחקי" ו"לו" במילה "חלומות".

מבנה השיר:

בית ראשון: פתיחה.

שלושה בתים: תקווה ליחיד.

שלושה בתים: תקווה לציבור.

בית אחרון: סיום.השיר מבטא תקווה אוטופית ("שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת, זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָֹח"), ורעיונות כהומניזם ("כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז"), סוציאליזם ("לֹא בָּרָעָב יָמוּת עֹבֵד, דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל"), אחוות עמים ("יִשְּׂאוּ שָׁלוֹם אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם") וציונות ("יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי, וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר, בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ, עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר").

הועלו מספר הצעות להפוך את השיר להמנון מדינת ישראל, לצדה או במקומה של "התקווה", מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה ומחבר הכנסת לשעבר אברהם בורג. שכן השיר הוא בעל מסר אוניברסלי ולכן הוא עדיף בעיניהם מ"התקווה" בעלת הצביון היהודי המובהק. השיר משמש היום כהמנון רשמי של "הנוער העובד והלומד", של תנועת "המחנות העולים" ושל תנועת "השומר הצעיר".

השיר תורגם ליידיש בידי אורי ניסן גנסין, בשם "איך גלויב", ופורסם בשנת 1900 בשבועון הציוני "די וועלט", שיצא לאור בווינה. תרגום נוסף ליידיש, בידי י.י. שווארץ, יצא לאור בשנת 1957, בספר "לידער און אידיליעס".שורה מהשיר משמשת כחלק מעיצוב שטר של 50 שקל חדש, שנכנס למחזור בספטמבר 2016 ונושא את דמותו של טשרניחובסקי - "כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו, רוח עז".

בני מיעוטים בפוליטיקה הישראלית

בני מיעוטים בישראל כיהנו במגוון תפקידים בפוליטיקה של ישראל.

ברכה (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

דרוש מנהיג

דרוש מנהיג היא תוכנית טלוויזיה מסוגת תוכניות המציאות. התוכנית שודרה בשנת 2005 בערוץ 2 על ידי הזכיינית טלעד. בתוכנית, בהנחייתו של קובי מידן ובכיכובה של ז'קלין חודדי, התמודדו 12 אנשים בעלי רקע של מעורבות חברתית המבצעים משימות מנהיגות חברתית שונות.בכל תוכנית חולקו המתמודדים לשתי קבוצות שמתחרות אחת בשנייה, ובסוף כל פרק, הקבוצה המפסידה הייתה צריכה לבחור את האדם שהכי פחות תרם לה. כמקובל בתוכניות מסוגה זו, עוזב אחד המתמודדים (מתוך שניים שמועלים ל"ועדת הדחה") את התוכנית לאחר דיון ב"פורום המנהיגות" בראשות התעשיין בני גאון (שכולל בכל פרק אורחים מקרב בכירי התעשייה, הביטחון, הכלכלה התרבות והחברה בישראל).

בסוף עונת השידורים קיבל המנהיג שנבחר סך של 5 מיליון ש"ח מקרן סאקט"א רש"י, כדי להגשים חזון חברתי אותו הציג בפרק הראשון של התוכנית.

הבחירות לכנסת השמונה עשרה

הבחירות לכנסת השמונה עשרה נערכו ב-10 בפברואר 2009 (ט"ז בשבט ה'תשס"ט). הבחירות הוקדמו בכשנה ו-8 חודשים ממועדן המקורי.

במקור, הבחירות היו אמורות להיערך ב-26 באוקטובר 2010 (י"ח בחשוון ה'תשע"א), אך עקב התפטרותו של אהוד אולמרט מראשות הממשלה וכישלון המגעים להרכבת ממשלה חדשה, הן הוקדמו. הייתה זו הפעם השנייה בתולדות מדינת ישראל שבה ראש הממשלה המכהן לא היה מועמד מפלגתו לראשות הממשלה לאחר הבחירות, כאשר הפעם הקודמת הייתה בבחירות לכנסת התשיעית ב-1977.

קדימה בראשות ציפי לבני קיבלה בבחירות 28 מושבים בכנסת והייתה לסיעה הגדולה בכנסת. גוש הימין יחד עם המפלגות הדתיות התחזק משמעותית ועלה לכדי 65 ח"כים כשבראשו הליכוד עם 27 מושבים. כמו כן התבררה קריסה קשה של השמאל: מפלגת העבודה עם 13 מושבים ומרצ עם 3 מושבים בלבד. מפלגתו של אביגדור ליברמן ישראל ביתנו עלתה לכדי הסיעה השלישית בכנסת עם 15 מושבים ואילו הסיעות החרדיות נחלשו מעט עם 11 מושבים לש"ס ו-5 מושבים ליהדות התורה. מפלגת הגמלאים, שזכתה בבחירות הקודמות ל-7 מושבים, לא עברה את אחוז החסימה. בערב יום הבחירות, עם פרסום המדגמים, נאמו בנימין נתניהו וציפי לבני וטענו שניהם לניצחון. אולם, כעשרה ימים לאחר הבחירות הטיל הנשיא שמעון פרס את מלאכת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו, שעליו המליצו 65 חברי כנסת, לעומת 28 בלבד (חברי קדימה) שהמליצו על ציפי לבני, וזאת לאחר שמפלגות העבודה, מרצ והמפלגות הערביות החליטו שלא להמליץ על אף אחד מחברי הכנסת. ב-31 במרץ 2009 הושבעה ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו, שהורכבה מקואליציה שכללה את סיעות הליכוד, ישראל ביתנו, מפלגת העבודה, ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה.

הבחירות לכנסת השש עשרה

הבחירות לכנסת השש-עשרה נערכו ב-28 בינואר 2003, כ"ה בשבט ה'תשס"ג, על רקע האינתיפאדה השנייה, ההדלפות על חקירותיו הפליליות של ראש הממשלה אריאל שרון ופרסומים אודות שחיתויות בליכוד. הבחירות התקיימו כמעט שנה לפני מועדן, ביוזמת ראש הממשלה, בתוקף סמכות שהוענקה לו עם קבלת חוק הבחירה הישירה ב-1992. הבחירות הוקדמו ממועדן המקורי, שנועד להיות ב-28 באוקטובר 2003, ב' בחשוון ה'תשס"ד.

המנצחות הגדולות של הבחירות היו הליכוד, שזכתה ל-38 מנדטים, ומפלגת שינוי, שזינקה ל-15 מנדטים ונהפכה למפלגת לשון מאזניים של כל קואליציה. גם האיחוד הלאומי זכה להישגים נאים (7 מנדטים). המפסידות הגדולות של הבחירות היו מפלגת העבודה (ירדה מ-26 ל-19 מנדטים), ש"ס (ירדה מ-17 ל-11) ומרצ (ירדה מ-10 ל-6). הירידה הכללית בכוחן של מפלגות השמאל נבעה בעיקר מהלך הרוח הניצי בעקבות הפיגועים שביצעו הפלסטינים ומחוסר מוכנותן לבחירות המוקדמות.

הבחירות לכנסת התשע עשרה

הבחירות לכנסת התשע עשרה הן הבחירות הכלליות שנערכו בישראל ביום שלישי, 22 בינואר 2013 (י"א בשבט תשע"ג), והביאו לכינונה של הכנסת התשע עשרה, לאחר תום כהונתה של הכנסת השמונה עשרה.

במקור, הבחירות היו אמורות להיערך ב-22 באוקטובר 2013 (י"ח בחשוון תשע"ד), אך הן הוקדמו בתשעה חודשים בעקבות חקיקת חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה אותו יזמה הממשלה.

תוצאות הבחירות סימנו הפתעה מסוימת כאשר המפלגות יש עתיד והבית היהודי, שפנו לקהל הצעיר ושבראשן עמדו פוליטיקאים חדשים, הצליחו להגיע להישגים משמעותיים. מנגד, מפלגת השלטון הליכוד שהתאחדה לרשימה משותפת עם מפלגת ישראל ביתנו, רשימה שכונתה הליכוד ביתנו, נחלשה בצורה ניכרת. במקביל, מפלגת קדימה, שהייתה הסיעה הגדולה ביותר בכנסת הקודמת, כמעט נמחקה לחלוטין תוך שהיא מאבדת 26 מנדטים, והפכה לסיעה הקטנה ביותר בכנסת החדשה, בעוד שגם התנועה, מפלגה שהורכבה בעיקר מפורשי קדימה, לא הצליחה להגיע להישגים משמעותיים. לעומתן, מפלגת העבודה רשמה התחזקות בהשוואה למצבה בכנסת היוצאת וכך גם מפלגת מרצ ורשימת יהדות התורה. יתר המפלגות הצליחו לשמור על כוחן.

החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון

החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון, הידועה יותר בקיצור חד"ש (בערבית: الجبهة الديمقراطية للسلام والمساواة, תעתיק מדויק: אלג'בהה אלדימקראטיה ללסלאם ואלמסאואה' לרוב נקראת בקיצור אלג'בהה, כלומר "החזית") היא תנועה של ארגוני שמאל רדיקלי בישראל, אשר מהווה רשימה וסיעה סוציאליסטית בישראל, אשר מתמודדת כרשימה לכנסת מאז הבחירות לכנסת התשיעית. חד"ש מגדירה את עצמה כרשימה יהודית-ערבית והיא הרשימה היחידה בכנסת שאינה מגדירה את עצמה לאומית או דתית.

חד"ש דוגלת בפינוי כל ההתנחלויות הישראליות בשטחים שנכבשו ב-1967, הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל ושוויון זכויות לאזרחי ישראל הערבים. חד"ש תומכת במשא ומתן לשלום ולא בנסיגות חד-צדדיות. התנועה דוגלת בצדק חברתי, בסוציאליזם ובשוויון מגדרי. בכך, התנועה גם מאמינה בצדק סביבתי כהגדרתה, ודוגלת בקשר שבין סביבה ירוקה-בריאה וחברה שוויונית. חד"ש מורכבת מתנועות ומזרמים שונים והמרכזי בהם זרם קומוניסטי-לניניסטי אך מצעה מתייחס למשותף בין הזרמים ואינו קורא לקומוניזם.

הכנסת החמש עשרה

הכנסת החמש עשרה, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה, הושבעה ב-7 ביוני 1999 (כ"ג בסיוון ה'תשנ"ט). את הישיבה פתח, כנהוג, נשיא מדינת ישראל, עזר ויצמן.

זקן חברי הכנסת ביום השבעתה היה חבר הכנסת שמעון פרס מסיעת ישראל אחת, שכיהן כיושב ראש הכנסת הזמני. ראש הממשלה הנבחר, אהוד ברק החליט שלא למנות את אברהם בורג לשר בממשלתו, וזה החליט להציג את מועמדותו לתפקיד יו"ר הכנסת במרכז מפלגת העבודה. בהצבעה שנערכה בישיבת המרכז גבר בורג על פני המועמד בו תמך ברק, שלום שמחון. בהצבעה במליאת הכנסת נבחר בורג לתפקיד ברוב של מאה קולות מול מוחמד ברכה שזכה לעשרה בלבד.

ב-6 ביולי 1999 (כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט), הציג אהוד ברק את ממשלתו בפני הכנסת החמש עשרה, וזכה לאמונם של 75 חברי כנסת מסיעות ישראל אחת, ש"ס, מרצ וישראל בעלייה, מפלגת המרכז, מפד"ל ויהדות התורה.

הכנסת התשע עשרה

הכנסת התשע עשרה, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת שהתקיימו ב-22 בינואר 2013, הושבעה ב-5 בפברואר באותה שנה. ב-8 בדצמבר 2014 החליטה הכנסת על התפזרותה ועל בחירות לכנסת העשרים שהתקיימו ב-17 במרץ 2015. בסך הכל כיהנה הכנסת התשע עשרה שנתיים, חודש ו-26 ימים.

המפלגה הקומוניסטית הישראלית

המפלגה הקומוניסטית הישראלית, או בראשי תיבות מק"י (בערבית: الحزب الشيوعي الاسرائيلي), היא מפלגת שמאל רדיקלית קומוניסטית ששורשיה נעוצים עוד בתקופת היישוב העברי בא"י, במפלגת פועלים סוציאליסטית עברית, שהפכה למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פ.ק.פ - פאלעסטינישע קאומוניסטישע פרטיי). כיום מק"י מהווה חלק מהחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש). נקרא בעבר בשם רשימה קומוניסטית חדשה או בקיצור רק"ח.

הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו

הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו (או בלשון עממית: במילוי תפקידו) היא עבירה לפי חוק העונשין.

הרשימה המשותפת

הרשימה המשותפת (בערבית: القائمة المشتركة; בתעתיק מדויק: אל-קָאאִמַה אל-מֻשְתַרַכַּה) היא סיעה ורשימה משותפת לכנסת של המפלגות הערביות בל"ד, רע"ם, תע"ל ומפלגת חד"ש. היא התמודדה בבחירות לכנסת ה-20 וחזרה להתמודד בבחירות לכנסת ה-22, כשבשתי הפעמים עמד בראשה איימן עודה.

ועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול

הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול היא אחת מוועדות הכנסת הלא קבועות, כלומר, היא וסמכויותיה אינן מעוגנות בתקנון הכנסת.

הוועדה הוקמה לראשונה בכנסת ה-12, חודשים ספורים לאחר הקמתה של הרשות הלאומית למלחמה בסמים, ובתחילה הייתה אמורה לפעול במשך שנה אחת בלבד, כדי ללוות את פעילותה של הרשות ואת התיאום בין משרדי הממשלה בתקופה הראשונה לפעילותה. תפקידי הוועדה הוגדרו כ"ליווי הרשות למלחמה בסמים ומשרדי הממשלה העוסקים בנושא, מעקב אחר פעילותם ודרבונם, וגם סיוע פרלמנטרי בהבאת הנושא למודעות ציבורית רחבה ובפעולה לקראת יצירת משאבים להתמודדות רחבה יותר עם הנגע". בראש הוועדה, שנקראה אז, "הוועדה למלחמה בנגע הסמים", עמד עובדיה עלי.

אף שהוקמה כוועדה זמנית, בחלוף שנה לפעילותה הוחלט כי תמשיך בעבודתה עד תום כהונתה של הכנסת ה-12. היא הוקמה מחדש בכל קדנציה בכנסות הבאות. כך הוגדרו תחומי פעילותה בכנסת ה-17: "טיפול מקיף בבעיית הסמים במדינת ישראל; פיקוח על הרשויות העוסקות ומטפלות בכל נושא הקשור לנושא הסמים או הנובע ממנו; לרבות הרשויות המטפלות במניעה, אכיפה, תביעה, שפיטה, טיפול ושיקום; טיפול בכל הבעיות בחברה הישראלית הנובעות מהתמכרותם של אנשים לסם מסוכן, העבירות המבוצעות בשל הדחף לסם מסוכן, או מכל היבט אחר הקשור לסמים; שימוש בסמים מסוכנים לצרכים רפואיים". בכנסת ה-18 הוגדרו סמכויותיה כך: "שימוש בסמים ובסמים מסוכנים, לרבות לצרכים רפואיים, עבירות סמים ועבירות המבוצעות בשל שימוש בסמים מסוכנים, טיפול ושיקום לגבי נרקומנים ונפגעים מסמים, הרשות למלחמה בסמים, מדיניות ציבורית, הסברתית וחינוכית למניעת השימוש בסמים בישראל".

בכנסת ה-20 הוחלט כי חברת-הכנסת תמר זנדברג (מרצ) תהייה ראש הוועדה. זנדברג היא ראש הוועדה הראשונה אשר תומכת בלגליזציה של קאנביס ואף הגישה במהלך כהונתה בכנסות ה-19 ו-20 מספר הצעות חוק בנושא הקאנביס וקאנביס הרפואי.

חד"ש-תע"ל

חד"ש-תע"ל (בערבית: الجبهة-العربية للتغيير) היא רשימה משותפת למפלגות חד"ש ותע"ל. הרשימה הוקמה לראשונה בשנת 2003 בבחירות לכנסת ה-16 ופעם שנייה בשנת 2019 בבחירות לכנסת ה–21.

מליאת הכנסת

מליאת הכנסת היא התכנסות מלאה של כלל חברי הכנסת לישיבת עבודה, להבדיל מן הישיבות והפעילות בוועדות הכנסת השונות. ישיבות מליאת הכנסת מתקיימות באולם המליאה, הממלא את החלל המרכזי בבניין הכנסת. באולם המליאה מתקיימים הדיונים המרכזיים שעל סדר יומה של הכנסת.

בניין הכנסת הנוכחי נחנך בישיבת המליאה הראשונה ב־30 באוגוסט 1966 שאותה פתח ראש הממשלה לוי אשכול ובראשה עמד יושב ראש הכנסת, קדיש לוז.

נשיאות הכנסת

נשיאות הכנסת היא הגוף המנהל את סדרי הדיונים הכנסת. נשיאות הכנסת מורכבת מיושב ראש הכנסת ומסגניו, והיא מתכנסת לפחות אחת לשבוע בלשכת היושב ראש.

באחריותה של נשיאות הכנסת:

לקבוע את סדר יומה של מליאת הכנסת.

לבחון הצעות חוק פרטיות, ובסמכותה שלא לאשר הצעת חוק השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית או שהיא גזענית במהותה.

לבחון הצעות דחופות לסדר, והעבירן לוועדות הכנסת לדיון מהיר.

יושבי ראש הוועדה למאבק בסמים
עובדיה עלירפאל איתןאלי בן מנחםטלב א-סאנעיחיאל חזן, יאיר פרץנסים זאב • מוחמד ברכה, טלב א-סאנע • מוחמד ברכה • תמר זנדברג

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.