מוזיקה

מוזיקה היא אמנות סידור הצליל בזמן.

מרכיביה העיקריים הם גובה צליל (האחראי על מלודיה והרמוניה), קצב (מפעם, משקל וארטיקולציה), דינמיקה, גוון ומרקם. המילה "מוזיקה" נובעת מהמילה היוונית μουσική ("מוסיקי"), "(האמנות) של המוזות". "מוזה" משמשת כמילה כמעט נרדפת למילה "השראה", במיוחד בחיבור יצירות.

היצירה, הסגנון, החשיבות, ואף הגדרת המוזיקה עצמה משתנים בהתאם לתרבות ולהקשרים חברתיים. המוזיקה כוללת יצירות מסוגים שונים, מיצירות מאורגנות בקפידה, דרך אלתור מוזיקלי ועד צורות אלאטוריות (אקראיות לחלוטין). ניתן לחלק את המוזיקה לסוגות (סגנונות, ז'אנרים) ותתי-סוגות, אף על פי שהגבולות והיחסים בין סגנונות המוזיקה השונים הם לעיתים עדינים ביותר, פתוחים לאינטרפרטציה אישית, או אף שנויים במחלוקת. מבין האמנויות, ניתן לסווג את המוזיקה כאחת מאמנויות הבמה, האמנויות היפות, וכאמנות שמיעתית/קולית.

בתרבויות רבות, המוזיקה שזורה בקשר בל-ייפרם בחייהם של בני האדם. הפילוסופים היוונים וההודים העתיקים הגדירו את המוזיקה כצלילים המסודרים ב"מאוזן" כמלודיות או ב"מאונך" כהרמוניות. ביטויים נפוצים כגון "ההרמוניה של גרמי השמים" או "זו מוזיקה לאוזניי" מצביעים על כך שמוזיקה היא לעיתים קרובות מסודרת היטב ונעימה לשמיעה. עם זאת, המלחין בן המאה ה-20 ג'ון קייג' חשב כי כל צליל עשוי להוות מוזיקה, ואמר לדוגמה כי "אין רעש רק צלילים".[1] לפי המוזיקולוג ז'אן ז'אק נטייה, "הגבול בין מוזיקה ורעש מוגדר תמיד בהקשר תרבותי - ולכן אפילו בתוך חברה מסוימת, הגבול לא תמיד עובר באותו המקום; לעיתים רחוקות בלבד יש הסכמה כללית. ...לכל הדעות, אין רעיון כלל-עולמי יחיד - המגשר בין תרבויות - אשר מגדיר מה מוזיקה יכולה להיות, פרט לכך שהיא כוללת צלילים המשתנים בזמן".[2]

עיינו גם בפורטל

פורטל מוזיקה הוא שער לכל הנושאים ותחומי המשנה של המוזיקה. הפורטל מציג נושאים חשובים בתולדות המוזיקה, מוזיקאים (זמרים, מלחינים, נגנים, מנצחים) בעלי חשיבות בתקופות שונות, מושגים ומונחים בתאוריית המוזיקה, כלי נגינה, סגנונות מוזיקליים ועוד.

גיטרה
כלי נגינה (גיטרה)

היסטוריה

פרה-היסטוריה והעת העתיקה

בתקופה הפרה-היסטורית המוזיקה ככל הנראה התבססה על ריתמיקה (קצב) ומלודיה (מנגינה), ההרמוניה באה בשלב מאוחר הרבה יותר. נראה כי המוזיקה הפרה-היסטורית נוגנה על ידי כלי הקשה (אבנים, מקלות, עצמות, כלי צייד) וקול אנושי. אין לדעת כיצד באמת נשמעה המוזיקה העתיקה, וחוקרים מסוגלים רק לנחש זאת על פי ממצאים מתקופת האבן הקדומה, כגון עצמות אשר נוקבו חורים בצידן; לרוב מזהים עצמות אלה כחלילים,[3] אשר ניגנו בהם על ידי נשיפה לתוך צד אחד כמו בשאקוהאצ'י היפני. גם באתרים ארכאולוגים של תרבות עמק האינדוס נמצאו כלי נגינה, כגון חליל בעל שבעה חורים וסוגים שונים של כלי מיתר.[4]

בהודו התפתחה אחת מהמסורות המוזיקליות העתיקות ביותר בעולם. ניתן למצוא אזכורים של מוזיקה קלאסית הודית ("מרגה") בכתבי-הקודש העתיקים של דת ההינדו, הוודות. למוזיקה המסורתית של סין היסטוריה הנמתחת על פני כ-3000 שנה ויותר. המוזיקה היוותה חלק חשוב בחיי התרבות והחברה של יוון העתיקה: מקהלות של גברים ונשים הופיעו לשם בידור, בחגיגות ובטקסים דתיים; למוזיקאים ולזמרים היה תפקיד בולט בתיאטרון של יוון העתיקה. במאה ה-9, המלומד הערבי אל-פאראבי כתב ספר שעסק במוזיקה בשם "ספר המוזיקה הגדול" (כתאב אל-מוזיקה אל-כביר, كتاب الموسيقى الكبير). הוא ניגן על כלי נגינה רבים ומגוונים, ואף המציא כלי נגינה משלו; כמו כן, הוא המציא את המערכת הטונלית הערבית, שעדיין משמשת היום במוזיקה ערבית.[5]

בימי יוון העתיקה התייחסו למוזיקה כאל אלוהית, נעלה ונשגבת. במוזיקה קיימים 4 מרווחים זכים: פרימה, קוורטה, קווינטה ואוקטבה, אלו הם המרווחים הטבעיים, המצויים בטבע. היוונים יחסו לספרה 4 חשיבות רבה, מפני שראו בה את הספרה הטבעית המסמלת את הטבע, מה שביסס את המוזיקה כבעלת מעמד אלוהי.

בתקופת רומא העתיקה ירד מעמד המוזיקה. הרומאים השתמשו במוזיקה בתהלוכות הניצחון שלהם שלא היו חשובות מבחינה דתית והיו בעלות ערך גשמי ולא אלוהי. המוזיקה הפכה לרקע ולבידור נלווה לחגיגות אלה.

התרבות המערבית

Filippino Lippi 001
אלגוריה של מוזיקה, מאת פיליפינו ליפי
Philippe Mercier - The Sense of Hearing - Google Art Project
מוזיקה בתרבות המערבית - ציור של נשים מנגנות מהשנים 1744 - 1747

מוזיקת ימי הביניים (500-1400)

המוזיקה המוקדמת ביותר ששרדה ממוזיקה של ימי הביניים היא הקנטוס פלאנוס המונופוני הליטורגי (כלומר, משמש בטקסים דתיים) של הכנסייה הקתולית מהמאה התשיעית. צורת הביטוי העיקרית שלה הייתה מזמור גרגוריאני. לצד מסורת המוזיקה הדתית והמוזיקה הכנסייתית התקיימה גם מוזיקה חילונית, כגון מוטט, בלדה ווירלאי. בין המלחינים בתקופה זו היו לאונין, פרוטין, מייצגיה היחידים של אסכולת נוטרדאם והארס אנטיקווה הידועים בשמם, וגיום דה מאשו, שהיה ממייצגיה החשובים של תנועת ארס נובה.

מוזיקת רנסאנס (1400-1600)

רוב המוזיקה ששרדה מאירופה של המאה ה-14 היא חילונית. החל מאמצע המאה ה-15, מלחינים וזמרים השתמשו בפוליפוניה ביצירות מוזיקליות דתיות. המצאת הדפוס תרמה להפצת סגנונות מוזיקליים חדשים במהירות ולאזורים נרחבים. מלחיני מוזיקת רנסאנס בולטים היו ויליאם בירד וג'ובאני פלסטרינה ואורלנדו לאסוס.

מוזיקת בארוק (1600-1750)

עידן מוזיקת הבארוק החל עם האופרות הראשונות ועם הפיכת המוזיקה הקונטרפונקטית לנפוצה. מלחיני בארוק גרמניים כתבו יצירות להרכבים שכללו כלי קשת, כלי נשיפה ממתכת וכלי נשיפה מעץ, בנוסף למקהלה, עוגב, צ'מבלו וקלאוויקורד. בתקופת הבארוק הוגדרו מספר צורות מוזיקליות אשר שרדו גם לתקופות מאוחרות יותר, בכלל זה הפוגה, האינוונציה, הסונאטה והקונצ'רטו.[6] מלחינים חשובים מתקופת הבארוק הם יוהאן סבסטיאן באך, גאורג פרידריך הנדל וגאורג פיליפ טלמן.

מוזיקה קלאסית (1750-1800)

המוזיקה של התקופה הקלאסית מאופיינת במרקם הומופוני, המורכב ממלודיה וליווי. מלודיות אלו נטו להידמות לקול אנושי ולהיות ניתנות לשירה. המוזיקה הכלית הפופולרית אופיינה בהתפתחות נוספת של הצורות המוזיקליות שהוגדרו בתקופת הבארוק: הסונאטה והקונצ'רטו, בנוסף לצורה חדשה, הסימפוניה. מלחינים בולטים מתקופה זו הם וולפגנג אמדאוס מוצרט ויוזף היידן.

מוזיקה רומנטית (1800-1900)

Beethoven walk
בטהובן מטייל בטבע, צייר יוליוס שמידט

התקופה הרומנטית במוזיקה החלה להתפתח בתחילת המאה ה-19, כאשר מלחינים כמו לודוויג ואן בטהובן ופרנץ שוברט הציגו סגנון דרמטי יותר, מלא הבעה ורגש. במהלך התקופה הזו פותחו סגנונות, צורות ואף שימושים חדשים למוזיקה, ומאפייניה הרגשיים וההבעתיים של המוזיקה החלו להיות חשובים יותר מטכניקת נגינה ומסורת. במקרה של בטהובן, מוטיבים החליפו את המלודיה בתור האלמנט הבסיסי של ההלחנה. בסוף המאה ה-19 הופיעה התרחבות דרמטית בגודלה של התזמורת ובתפקיד של הקונצרט בתרבות העירונית. מלחינים רומנטיים מאוחרים יותר כגון פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי וגוסטב מאהלר הלחינו יצירות מוזיקליות מסובכות יותר ולעיתים תכופות ארוכות יותר. הם השתמשו באקורדים מורכבים ובדיסוננס ליצירת מתח ודרמטיות.

מוזיקה של המאה ה-20

המוזיקה הקלאסית בתקופה המודרנית היא מוזיקה שחוברה מסוף המאה ה-19 עד ימינו אלה. מדובר בעיקר במוזיקה קונצרטית מערבית, אך גם בהשפעות ההדדיות בינה לבין סוגות אחרות, כמו ג'אז, רוק ופופ לסוגיהם מצד אחד ובין תרבויות המזרח ומוזיקה עממית, מצד שני.

במאה ה-20 נרשם גידול בהאזנה למוזיקה בזכות העלייה בפופולריות של הרדיו והשימוש בפונוגרף לנגינה והפצה של מוזיקה. המוזיקה האמנותית התמקדה בחקירת מקצבים, סגנונות וצלילים חדשים. איגור סטרווינסקי, ארנולד שנברג וג'ון קייג' הם בין המלחינים המשפיעים ביותר של המוזיקה האמנותית במאה ה-20.

מאז היות המוזיקה, מימי הביניים ועד התקופה הפוסט-רומנטית, הרחיבו המלחינים את המסגרות, שינו והוסיפו צורות, הגדילו הרכבים, פיתחו כלי נגינה חדשים ושיכללו כלים קיימים. התקופה הקלאסית הביאה עמה את צורת הסונאטה ואת הסימפוניה, אך שמרה על תבניות הרמוניות וצורניות מוגדרות ועל גבולות ברורים, שנקבעו בתקופות הקודמות. התקופה הרומנטית, החל בבטהובן, שיחררה את המלחינים מכבלי המבנים המקובלים, הוסיפה מוזיקה ווקאלית לסימפוניה, הגדילה את התזמורת לממדי הענק של מאהלר ואת האופרה לחזיונות המדהימים של וגנר. אך בכל השינויים העצומים האלה, נשמרו עדיין יסודות ההרמוניה שנקבעו בתקופת הבארוק, כאשר ירשו הסולמות את מקום המודוסים של ימי הביניים והרנסאנס. חידושים ופריצות דרך הופיעו כבר בסוף המאה ה-19, ביצירות פוסט-רומנטיות ואימפרסיוניסטיות, ובמיזוג השפעות מן המזרח הרחוק במוזיקה המערבית, אך המאה העשרים הביאה עמה פריצת גדרות גמורה, כאשר שנברג, תלמידיו וממשיכי דרכו ניתקו מן הטונאליות והחלו לחבר בשיטת שנים-עשר הטונים. משם ואילך לא היה עוד כל מעצור – הסכר נפתח והכל הותר, במוזיקה כמו בשאר האמנויות: הציור המופשט (וסילי קנדינסקי), תיאטרון האבסורד (אז'ן יונסקו), המחול המודרני (מרתה גרהם) ועוד.

ג'אז

בתחילת המאה ה-20 התפתח סגנון מוזיקלי (ז'אנר) חדש הידוע בשם ג'אז (אנגלית: jazz). הג'אז הפך לאחד מסגנונות המוזיקה החשובים ביותר. זהו סגנון מוזיקלי שמקורו בהיתוך של מסורות מוזיקליות אפריקאיות ואירופאיות אשר התרחש בתחילת המאה ה-20 בקהילות אפרו-אמריקאיות בדרום ארצות הברית. שורשיו המערב אפריקאים ניכרים בשימוש שלו בבלו נוטס, אלתור, פוליריתמיקה, סינקופות ושמיניות סווינג.[7] הג'אז ספח לתוכו, מתחילת דרכו ועד היום, קטעים נבחרים מהמוזיקה הפופולרית האמריקאית של המאה ה-19 והמאה ה-20.[8] בנוסף הוא הוליד מגוון של תתי-סגנונות, מהדיקסילנד של ניו אורלינס בעשור השני של המאה ה-20 ועד הפיוז'ן בשנות ה-70 וה-80.

אספקטים של המוזיקה

האספקטים המוסכמים והמוגדרים אשר מרכיבים כל צליל וצליל אותו אנחנו שומעים, כותבים או מנגנים במוזיקה הם גובה (תדר), משך, צבע או גוון ועוצמה או משרעת של הצליל. בנוסף לאלה, אנו שומעים גם צלילים עיליים והרמוניות. תדר, כאמור הוא גובה הצליל - הצלילים נעים בין נמוכים לגבוהים (ילדים נוהגים להשתמש במונחים "דק" ו"עבה"). ישנם צלילים שלהם אין גובה מוגדר. משך הוא, פשוטו כמשמעו, הזמן שאורך הצליל. צבע וגוון הם תכונות המיוחסות להבדל בין צלילים המפיקים כלי נגינה ובני אדם שונים, כלומר, גוון הצליל של קונטרבס שונה מגוון הצליל של חצוצרה. בנוסף גם השקט הוא אספקט של מוזיקה, בהיותו שקט מדוד בין שני צלילים. למעשה כל צליל שאנו שומעים בוקע מתוך ה"שקט" של מקום ההאזנה שלעיתים אינו שקט כל כך, שקט כמעט מוחלט קיים רק בחדרים שקטים במעבדות מיוחדות העוסקות באקוסטיקה. המוזיקה יוצאת תמיד מתוך גודל נמוך של רעש המלווה אותה לכל אורכה וממשיך גם עם סיומה. כך ש"שקט" זה הוא חלק בלתי נפרד מן המוזיקה.

הרכב

Grün - Chamber Music Concert
גרין - קונצרט מוזיקה קאמרית

תרבויות רבות כוללות מסורת חזקה של הופעת סולו, היא הופעת היחיד. במוזיקה הקלאסית ההודית למשל ישנו דגש חזק מאוד על סולו. לעומתה, בתרבויות אחרות, כמו למשל במוזיקה הקלאסית המערבית ישנו דגש על הרכבים (אנסמבלים) גדולים יותר, כמו מקהלה, תזמורת סימפונית או קאמרית והרכבים של מוזיקה קאמרית, משני נגנים או זמר וכלי ליווי (דואו) עד תשעה נגנים. למרות זאת, גם במוזיקה קלאסית מערבית, ישנן הופעות סולו לא מעטות. עם התפתחות המוזיקה לכיוון מודרני יותר, נוצרו הרכבים חדשים אשר כוללים עד חמישה מוזיקאים, בעיקר בתחום הג'אז והמוזיקה הקלה - להקת רוק, להקת בנים, להקת בנות וכו'.

תיווי

Neume2
נוימות

את שמות התווים ואת החמשה המוזיקלית המציא במאה ה-11 נזיר איטלקי בשם "גוידו דה ארצו". הדרך שבה מועברת מוזיקה ממוזיקאי למוזיקאי היא בדרך כלל בתווים (אף על פי שלעיתים קרובות מועברת מוזיקה באמצעות האוזן, כלומר, המבצע לומד את היצירה משמיעה בלבד, ללא הסברים בכתב או תווים). יצירות תזמורתיות נכתבות בפרטיטורה, המשמשת את המנצח, וכל נגן מקבל תווים עם התפקיד שנועד לקבוצת הכלים שלו, לפי הצורך. ביצירות כוראליות גדולות תקבל כל קבוצת קולות במקהלה את תווי התפקיד המיועד לה ואילו ביצירות קטנות, כגון כוראלים או לידר, שרים כל חברי המקהלה מדפי תווים, המכילים את כל התפקידים. התווים המוכרים כיום החלו להתפתח באירופה במאה ה-14 בערך, מן הנוימות והתווים המרובעים שקדמו להם. בדפי התווים מצוינים כל האספקטים המוזיקליים שהוזכרו קודם - גובה, משך, עוצמה, צבע וגוון. לעיתים מצוינים בתיווי גם דברים נוספים, כמו קצב, אופי המוזיקה, אווירה, או מהלך הרמוני. (ראו בס ממוספר והוראות ביצוע מוזיקליות).

הלחנה, אלתור ואינטרפרטציה אישית

ברוב התרבויות המוזיקליות ישנה אחידות כלשהי בדרך יצירת המוזיקה, יצירה מראש. יצירה של מוזיקה מראש נקראת הלחנה, ואילו יצירה של מוזיקה "תוך כדי" נקראת אלתור. ישנן טכניקות רבות של הלחנה, המשתנות מתרבות לתרבות. אלתור נפוץ בעיקר בג'אז ובמוזיקה ערבית. ברוב התרבויות נעשית גם אינטרפרטציה (פרשנות) אישית למוזיקה הכתובה, כלומר - הנגן המבצע מנסה להוסיף את דעתו או הרגשותיו על המוזיקה, ומשנה היבט אחד או יותר מתוך ההיבטים המרכיבים את היצירה המוזיקלית. מכך אפשר להסיק כי אין שני ביצועים זהים לחלוטין של קטע מוזיקלי אחד.

השימוש במוזיקה

לאורך ההיסטוריה הועלו השערות שונות לגבי שימוש במוזיקה לצורך הנעה וריפוי בני אדם. בסיפורי מיתולוגיה נורדית, מיתולוגיה יוונית ומיתולוגיה פרסית שונות, כמו סיפורי שודדי ים תוארו סירנות, בנות ים, ודיאדרות כיצורים מיתולוגיים המפתים ומניעים אנשים דרך שירה לביצוע פעולות שונות. בימי הביניים נכתבו סיפורים שונים כמו החלילן מהמלין אודות תגובות בעלי חיים למוזיקה, ובהעת החדשה מלחינים כמו לודוויג ואן בטהובן החלו להשתמש במוזיקה כאמצעי להרגעת הנפש ולפיתוח ההכרה, אפקט מוצרט, כמו לצורך ריפוי. יש הטוענים כי ראה את יצירותיו המוזיקליות כצבע שהעלה על כתב בתווים.

החל מהמאה ה-20 החלו לראות במוזיקה מקומית, עממית או לאומית, אמצעי לגיבוש זהות לאומית כמו גורם היכול לגבש את האזרחים לאומית. בנוסף להרגיע, למתן ולגשר עימותים ויריבויות: חברתיים, כלכליים, אתניים ולאומיים. כמו לחבר בין אנשים מתרבויות, מסורות והשתייכות מגזריות ועדתיות שונות.[9] אך גם כאמצעי לשכחה.[10]

הדרכה בתרפיה ממוקדת במוזיקה

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – פסיכותרפיה

עד תחילת המאה ה-20 מחקרים בתחום חקר הקוגניציה לרוב התמקדו בחקר תגובות כלליות ותגובות קוגניטיבית של בני אדם לכתבי קריאה וחדשות. החל משנת 2010 החלה להתחזק בישראל תחום חקר הקוגניציה בשימוש ושמיעת מוזיקה, כמו חקר התגובות הפיזיולוגית שיש לשמיעת מוזיקה על גוף האדם.[11][12][13][14][15][16][17]

חקר תגובת בעלי חיים למוזיקה וצלילים

השפעת המוזיקה על המוח

Brain sagittal
מבט צידי על החלק הפנימי של המוח.

בעת שמיעת מוזיקה מתרחשת פעילות מוגברת באזורים שונים במוח, שאחראים על עיבוד הצליל ופירוקו לגורמים, כמו מלודיה וקצב. אזורים אלה משתתפים בחלקים שונים בתהליך, עד שלבסוף מתאחד הקלט לשלמות אחת. ממצאים אחרונים מראים, שמוזיקה משפיעה גם על תפקוד הגוף בכללותו. למשל, מחקרים אחרונים מראים, ששמיעת מוזיקה מעודדת, מהירה או איטית, בעת ריצה משפרת את התוצאות הסופיות בהשוואה לנבדקים, ששמעו מוזיקה רגועה או שלא שמעו מוזיקה כלל. מוזיקה גם נוטה להפחתת לחץ. מחקרים נוספים מראים כי מוזיקה משפיעה גם על תהליך השינה, ושיפרה את השינה של הנבדקים, ששמעו מוזיקה קלאסית כ- 45 דקות לפני שהלכו לישון.[18]

אדם המנגן בכלי נגינה מפיק תועלת נוספת משמיעת מוזיקה וניגונה כאחד - במוחו של המנגן בכלי מוזיקלי מסוים "נדלקים", או מופעלים במקביל אזורים רבים, המעבירים מידע שעיבדו בקשרים מהירים ומורכבים במוח. למעשה, נגינת מוזיקה מפעילה כמעט את כל אזורי המוח במקביל. בתוכם נמצא במיוחד החלק השמיעתי, החלק המוטורי והחלק הוויזואלי. נגינה בכלי מוזיקלי מערבת פעילות של 2 האונות של המוח (הימנית והשמאלית). היא משלבת גם את הדיוק המתמטי, שבו מתמחה בעיקר האונה השמאלית (אם כי גם האונה השנייה מעורבת בתהליך זה, אבל בעוצמה נמוכה יותר) ואת החלק היצירתי, שבו מתמחה (שוב, בעיקר) האונה הימנית. למעשה, מוזיקה מגבירה את העוצמה והפעילות בכפיס המוח, באופן שמאפשר מעבר מידע מהיר יותר ובעל קשרים מגוונים יותר במוח. משום כך מיוחסות למוזיקאים יכולות גבוהות יותר בתחומים רבים, משום שנגינה בכלי גורמת להפעלתם של אזורים במוח, האחראיים על אסטרטגיות למידה, תכנון ותשומת לב לפרטים. למוזיקאים אלו מיוחס גם זיכרון בעל יכולות מוגברות, המתבטאות בשמירה, אחסון ויעילות גבוהה יותר של הזיכרון האנושי. מדענים אבחנו אצל נגנים נטייה להצמיד מעין "תגים" לכל זיכרון, כמו למשל תג קונספטואלי, תג רגשי, תג שמיעתי ותג לפי הקשר.[19] אך לא כל האנשים מושפעים ממוזיקה, חוקרים ספרדיים גילו תופעה בשם אנהדוניה מוזיקלית[20], אשר הלוקים בה לא מושפעים ממוזיקה, למרות ששאר ההשפעות הרגשיות ההנאתיות שלהם נורמליות. בתופעה זו לוקים כשלושה אחוזים מן העולם.

שמיעה בעוצמה גבוה מידי עלולה להשפיע על תפקוד האוזן ולגרום לנזקי רעש.

מוזיקה ויהדות

נהוג להפסיק לשמוע מוזיקה בספירת העומר ובימי בין המצרים, ואף בתקופת אלו ישנם המקלים לשמוע מוזיקה שקטה ועצובה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • תרפיה במוסיקה ופיזיותרפיה עם בנות תסמונת רט: גישה טרנס-דיסציפלינרית / כוכבית אלפנט, מאיר לוטן  סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום, 13 (2): 89-97, 1999
  • נפתלי נורמן לברכט, אנציקלופדיה למוזיקה של המאה העשרים, בתרגום שלומית קדם, הוצאת לדורי, 1996.
  • ג'ון סטנלי, מוזיקה קלאסית, הוצאת שבא, 1995.
  • מילטון קרוס ודוד אבן, אנציקלופדיה של גדולי המוזיקה ויצירותיהם, בתרגום שלומית קדם וא. שן ארי, הוצאת לדורי.
  • בארי קרנפלד, Grove Dictionary of Jazz, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד.
  • סטנלי סיידי וג'ון טיירל, Grove Dictionary of Music and Musicians, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד.
  • ליאונרד ברנשטיין, חדוות המוזיקה, הוצאת רשפים, 1960, תרגום יהואש הירשברג
  • ליאונרד ברנשטיין, רבגוניותה של המוזיקה, הוצאת רשפים, 1973, תרגום יצחק הירשברג ושלומית הירשברג
  • יהואש הירשברג, המוזיקה, המוזיקאי והמאזין, הוצאת רשפים
  • מוזיקה: האמנות המרפאה - שילוב מוזיקה בטיפולי כוויות בילדים כאמצעי להפחתת כאב וחרדה- פינצ'וק, שירה (אחות),האחות בישראל, 172: 21-25, 2005 

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ John Cage, 79, a Minimalist Enchanted With Sound, Dies
  2. ^ Nattiez 1990: 47-8, 55
  3. ^ Son et musique au paléolithique", Pour La Science,. 253, 52-58 (1998)
  4. ^ The Music of India By Reginald MASSEY, Jamila MASSEY. Google Books
  5. ^ Habib Hassan Touma (1996). The Music of the Arabs, trans. Laurie Schwartz. Portland, Oregon: Amadeus Press. ISBN 0-931340-88-8, p.170
  6. ^ Baroque Music by Elaine Thornburgh and Jack Logan, Ph. D.
  7. ^ Alyn Shipton, A New History of Jazz, 2nd. ed., Continuum, 2007, pp. 4–5
  8. ^ Bill Kirchner, The Oxford Companion to Jazz, Oxford University Press, 2005, Chapter Two.
  9. ^ אילנה פאול-בנימין. "פטריוטיזם—אוהבים אותך מולדת." (2005): 177-180.
  10. ^ לצטר-פאו, סוניה, זיכרונות חודרניים והימנעות מזיכרונות בתהליך ההתמודדות עם השואה: סקירת ספרות ביקורתית." גרונטולוגיה (2007): 99-110.‏
  11. ^ אמיר, דורית, הדרכה ממוקדת מוזיקה: מקום המוזיקה ומשמעותה בהדרכה בתרפיה במוזיקה." מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית (2010): 9-29.
  12. ^ חפץ, יפעה. "קשת-קשיי תקשורת מחשבות על טיפול בהבעה ויצירה." סחי" ש: סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום (1999): 31-36.
  13. ^ רחל לב-ויזל. "התשמע קולי? מחקרים חדשניים בתרפיה במוסיקה." (2014): 131-133.
  14. ^ אופנהיימר, יוחאי, עוד חוזר הניגון בעורקיכם: מוזיקה וזהות יהודית-ערבית." פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח (2010): 377-407.
  15. ^ רחל לב-ויזל. "התשמע קולי? מחקרים חדשניים בתרפיה במוסיקה." (2014): 131-133.
  16. ^ אמיר, דורית, הדרכה ממוקדת מוזיקה: מקום המוזיקה ומשמעותה בהדרכה בתרפיה במוזיקה." מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית (2010): 9-29.
  17. ^ וייס, חוה, משמעות הטיפול הקבוצתי במוזיקה בנערות שנעקרו מגוש קטיף." מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית (2013): 61-87.
  18. ^ Scientists Find 15 Amazing Benefits Of Listening To Music, Lifehack (בAmerican English)
  19. ^ How playing an instrument benefits your brain - Anita Collins, TED-Ed
  20. ^ חוקרים גילו מדוע יש אנשים שאינם נהנים ממוזיקה, טיים אאוט, ‏2014-11-18 (בhe-IL)
AllMovie

AllMovie‏ (לשעבר All Movie Guide) הוא אתר אינטרנט המתמחה בסרטי קולנוע. האתר מכיל בסיס נתונים מקוון של מידע אודות סרטי קולנוע, תוכניות טלוויזיה, שחקני קולנוע ועוד. אתר האינטרנט "AllMovie.com" והמותג לצרכן "AllMovie" הם כיום בבעלות All Media Network.‏האתר עלה לראשונה לרשת האינטרנט בשנת 1998.

AllMusic

AllMusic (בעבר נקרא All Music Guide או AMG) הוא אתר אינטרנט המתמחה במוזיקה. האתר מכיל בסיס נתונים מקוון של מידע על יוצרים, זמרים, אלבומים, סגנונות מוזיקליים ועוד.

מאגר המידע של AllMusic נוסד ב-1991, שנים לפני ה-World Wide Web, והיה זמין לראשונה בפרוטוקול Gopher. האתר עלה לרשת האינטרנט בשנת 1995.

האתר מכיל מידע על:

מידע בסיסי: שמות, ז'אנרים מוזיקליים, יוצרים, זכויות יוצרים, מספר המוצר וכו'

מידע מפורט: סגנון, אווירה וכו'

מידע מקושר: אלבומים וזמרים דומים, השפעות וכו'

מידע עריכתי: ביוגרפיה, סקירה, דירוג וכו'מאגר המידע של AllMusic נוצר ונערך על ידי צוות עורכים מיומנים בלבד. רשת העורכים כוללת מעל תשע מאות מבקרי מוזיקה אשר סוקרים אלבומים ושירים, וכותבים ביוגרפיות לזמרים וללהקות.

האתר מעיד על עצמו כי ברשותו מאגר השירים הדיגיטליים הגדול בעולם, הכולל שנים עשר מיליון שירים בקירוב, ובנוסף מאגר עטיפות הדיסקים הגדול בעולם, הכולל מעל לתשע מאות אלף סריקות של עטיפות.

MusicBrainz

MusicBrainz הוא מאגר מידע מוזיקלי אינטרנטי, שמבוסס על קוד פתוח.

האתר מכיל מידע על אמנים: זמרים, זמרים יוצרים, הרכבים מוזיקליים ומוזיקאים, תקליטיהם ושיריהם ועל היחסים ביניהם. המידע על האלבומים מכיל את כותרות האלבום, שמות השירים ואורכם. המידע באתר מתוחזק על ידי עורכים מתנדבים. כמו כן, המידע על התקליטורים כולל גם תאריכי הוצאה, מקומות הפצה ומספרי זיהוי של התקליטורים.

נכון ל-9 ביולי 2016 האתר מכיל מידע על 1,094,897 אמנים, 1,636,741 אלבומים ו-20,509,451 שירים.

Songkick

Songkick היא חברה אמריקאית המספקת מידע על סיבובי הופעות ומכירת כרטיסים להופעות מוזיקליות. החברה, באמצעות אתר אינטרנט ואפליקציה למכשירים ניידים, מאפשרת למשתמשים לעקוב אחר אמנים הנמצאים בסיבוב הופעות, לקבל התראות על הופעות באזור שלהם ולרכוש כרטיסים להופעות.

לחברה, שבסיסה בניו יורק, יש משרדים בלונדון, בנאשוויל ובלוס אנג'לס. השירות שלה זמין ב-61 מדינות ברחבי העולם.

אלבום מוזיקה

אלבום מוזיקה הוא אוסף קטעי מוזיקה, בדרך כלל שירים, היוצאים לאור כיחידה אחת.

מקור המושג אלבום מוזיקה הוא אלבומי תקליטים שהוצאו לאור במחצית הראשונה של המאה ה-20. התקליטים באותה תקופה היו בדרך כלל בקוטר של 10 אינץ' (25 סנטימטר) והסתובבו במהירות של 78 סיבובים לדקה, נתונים אלה הגבילו את תכולתו של צד אחד של תקליט לכשלוש דקות. משך זמן זה הספיק לשיר אחד בלבד, כך שבתקליט אחד היו שני שירים (שיר אחד בכל צד) או שני קטעי מוזיקה. התקליטים נמכרו אז בעטיפות מרובעות מנייר פשוט עם פתח עגול באמצע, על מנת שיראו דרכו את התווית במרכז התקליט שם היה המידע על השיר.

בשנת 1909 חברת התקליטים Odeon הוציאה לאור מארז מעוצב שהכיל את "הסוויטה - מפצח האגוזים" של המלחין צ'ייקובסקי על גבי ארבעה תקליטים בעלי שני צדדים, הכרוכים יחד בכריכה קשה. מארז זה כונה לראשונה בשם "אלבום". פורמט זה אומץ בהדרגה על ידי חברות התקליטים. בכריכה החיצונית והפנימית של האלבום היה מקום לתמונות, עיצוב גרפי, רשימת שירים, וכן מידע על האמן וההפקה. אלבומים אחרים הכילו יצירות ארוכות של מוזיקה קלאסית או אופרות שחולקו למספר תקליטים.

בשנת 1948 הגיע פורמט תקליטים חדש: אריכי הנגן בקוטר של 12 אינץ' (30 סנטימטר) המסתובבים במהירות של 33 ו-1/3 סיבובים לדקה עם חריצים צפופים וצרים יותר. בתקליטים אלה העשויים מויניל היה מקום שהספיק לעשרה או לעשרים שירים בתקליט אחד. עם הופעת אריך הנגן הופסקה ההוצאה לאור של האלבומים מרובי התקליטים והמונח אלבום היגר לתקליט הויניל אריך-הנגן, ומאז הוא נקרא גם כן אלבום. מאז שהתרחב השימוש בתקליטורים המונח אלבום עבר לתקליטור המוזיקה ולמעשה מתאר היום כל אוסף מוזיקלי שמוצא לאור ללא קשר לפורמט ההפצה שלו.

זמן ההשמעה המוגבל לשלוש עד ארבע דקות של התקליטים הישנים השפיע על הרגלי ההאזנה למוזיקה פופולרית, ואף כיום מקובל בתעשיית המוזיקה ליצור שירים ולהיטים לפי המגבלה הזו.

השאלה כמה קטעי מוזיקה זכאים להקרא "אלבום" עודנה פתוחה. יש הגורסים כי חייבים להיות לפחות 8 קטעים, ואילו חוקי המצעדים הבריטים קובעים שבאלבום צריכים להיות לפחות 4 קטעים או 20 דקות של מוזיקה.

להקות וחברות תקליטים נוהגות להוסיף לאלבומים תוספות ומידע ההופכים את אריזת האלבום לפן נוסף של היצירה האומנותית. תוספות כאלה הן:

מילות שירים

מידע על המחברים, המלחינים והנגנים

תמונות והגיגים

אריזות מעוצבות גרפית באופן מיוחד

אריזות העשויות מחומרים בלתי רגילים, כמו עץ או פלסטיק אטוםנכון להיום, אלבום המוזיקה הנמכר ביותר בכל הזמנים עם כ-110 מיליון מכירות הוא Thriller של מייקל ג'קסון. האלבום ידוע כנמכר ביותר עוד משנת 1984 (כשנה אחרי צאת האלבום) ועד היום.

ג'אז

ג'אז (באנגלית: Jazz) הוא סוגה מוזיקלית שנוצרה בארצות הברית בראשית המאה ה-20. הג'אז היא מוזיקה אפרו-אמריקנית, שמשלבת יסודות קצביים מערב אפריקניים הבנויים על פוליריתמיקה (ריבוי קצבים), עם מרכיבים מוזיקליים מהמוזיקה המערבית - הרמוניה, מבנים צורניים (כמו מבנה השיר האירופאי) ושימוש בכלי נגינה מערביים. אלתור הוא אלמנט נוסף המזוהה עם מוזיקת הג'אז אם כי יש להדגיש כי כמרכיב מוזיקלי בפני עצמו - הוא קיים בכל תרבויות המוזיקה בעולם. בהקשר המלודי יש להזכיר את השימוש הנרחב בסולם הבלוז.

הלחנה

הלחנה (בלועזית: קומפוזיציה) היא השם הכולל למגוון פעולות יצירתיות הקשורות ביצירת מוזיקה. הלחנה יכולה להיות המצאה או חיבור של מוזיקה חדשה המיועדת להיות מבוצעת בעתיד. לפיכך הלחנה היא אמנות. הגדרה נוספת של הלחנה היא ארגון מראש של יחידות צלילים ויחידות שקט לאורך יחידת זמן. מקור המילה הלחנה היא בערבית لَحْن (מבוטאת: "לַחְן"), ומשמעותה היא לחן. המוזיקה המולחנת נכתבת בדרך כל בתווים, אולם ניתן גם להעביר אותה בעל פה באמצעות זיכרון, או לשמר אותה באמצעות הקלטה. אדם המלחין מוזיקה לא חייב להיות מלחין במקצועו. מוזיקה יכולה להיכתב לכל הרכב מוזיקלי שהוא, מכלי נגינה או קול יחיד ועד למקהלה ו/או תזמורת סימפונית, וכל ההרכבים האפשריים שבין שני קצוות אלה. המונח הלחנה מתייחס לרוב לשני רכיבים מוזיקליים: לחן (קרוי גם מנגינה או מלודיה) והרמוניה, אם כי ניתן להלחין גם מוזיקה שיש בה קצב ללא מלודיה וללא הרמוניה. בכך יש בלבול מסוים, היות שהמונח הלחנה מתייחס לא רק לתחום של יצירת לחנים, אלא לתחום שלם נוסף ונפרד - הרמוניה, וכן ליצירת מוזיקה קצבית שבה אין בהכרח לחן. חלק נוסף ביצירת מוזיקה שלרוב אינו נכלל במונח הלחנה הוא עיבוד מוזיקלי, אם כי מלחינים רבים מעבדים את המוזיקה שהלחינו.

הרכב מוזיקלי

הרכב מוזיקלי הוא המונח לתיאור קבוצה של מוזיקאים המתאגדים כדי לנגן מוזיקה. ההרכבים במוזיקה ממויינים על פי מספר המוזיקאים המשתתפים בהם ועל פי מגוון הכלים בו הם מנגנים, כמו כן הם ממוינים על פי הז'אנר המוזיקלי אותו הם מנגנים.

זמר

זמר הוא בעל מקצוע המשתמש בקולו כדי ליצור מוזיקה.

מוזיקאי

מוזיקאי הוא אדם העוסק ביצירת מוזיקה או בביצועה. מוזיקאים יכולים להיות מסווגים לפי תפקידיהם ביצירת המוזיקה או בביצועה. הסיווג של מוזיקאים מתחלק בדרך כלל לקטגוריות שלהלן:

נגן או אינסטרומנטליסט, אדם המנגן בכלי נגינה.

זמר, המשתמש בקול להפקת צלילים מוזיקליים.

מנצח, המנחה הרכב מוזיקלי אינסטרומנטלי, בדרך-כלל תזמורת המבצעת מוזיקה קלאסית.

מלחין, מפיק מוזיקלי ומעבד מוזיקלי, היוצרים את היצירות המוזיקליות, השירים או העיבודים המוזיקליים.

מוזיקה קלאסית

מוזיקה קלאסית היא ביטוי רחב וכולל למוזיקת קונצרטים ומוזיקה דתית שאופיה נקבע באירופה החל מימי הביניים ועד העת החדשה. המושג, שאינו מוגדר באופן מוחלט, נועד להבדיל סגנונות מסוימים מהמוזיקה הקלה. המוזיקה הקלאסית נחשבת ל"אמנותית" יותר ויש המציבים אותה יחד עם יתר האמנויות לאורך ההיסטוריה המערבית. במובנה הצר ביותר, מוזיקה קלאסית היא מוזיקה שנכתבה בתקופה הקלאסית, כלומר במחצית השנייה של המאה ה-18. המונח מוזיקה קלאסית במובנו הרחב מתייחס למסורת המוזיקלית המערבית החל מימי הביניים (מלפני תקופה זו מכונה המוזיקה מוזיקה עתיקה) ועד לימינו. המוזיקה הקלאסית נבדלת מהמוזיקה העממית, הצבאית והטקסית של ימי הביניים והרנסאנס, ומהמוזיקה הפופולרית, הג'אז, הרוק והפופ של המאה העשרים עד לימינו.

המוזיקה הקלאסית נבדלת מהמוזיקה הפופולרית ומן המוזיקה העממית בעיקר בשיטת התיווי הייחודית של המוזיקה, שהחלה להתפתח מסביבות המאה ה-16. שיטת תיווי מסורתית זו, יחד עם מונחים והוראות ביצוע מוזיקליות נוספות שנוספו עם השנים (כגון דינמיקה, מפעם, משקל, מקצב ועוד), משאירים מעט מאוד מקום לאלתור במהלך ביצוע המוזיקה בקונצרט רשמי, ובכך ניתן להעביר את המוזיקה כפי שכתב אותה המלחין, וכפי שרצה שהיא תישמע, בניגוד לנהוג בסגנונות כמו הג'אז והבלוז.

המונח "מוזיקה קלאסית" לא היה מקובל בציבור עד לתחילת המאה ה-19. בתקופה זו נעשה ניסיון לעשות תהליך של "קנוניזציה" לתקופה שבין הופעתו של המלחין הגרמני יוהאן סבסטיאן באך ועד ללודוויג ואן בטהובן, ולהשריש בציבור הרחב ובתרבות את תקופה זו כתור הזהב של המוזיקה המערבית באירופה. האזכור המוקדם ביותר של המונח "מוזיקה קלאסית" מופיע במילון האנגלי של אוקספורד משנת 1836.

לעיתים משמשים המונחים מוזיקה אומנותית או מוזיקה קונצרטית כביטויים נרדפים לביטוי מוזיקה קלאסית, אך ביטויים אלה לא נפוצים ואינם מקובלים על ידי רוב המוזיקאים.

מוזיקת פופ

בהתאם להקשר, מוזיקת פופ (באנגלית: Pop music) היא קיצור למונח מוזיקה פופולרית, בייחוד בשנים האחרונות, מונח המתאר ז'אנר של המוזיקה הפופולרית. מוזיקת פופ נועדה לכל הגילאים. רוב שירי הפופ מושמעים במועדונים ואירועים, במיוחד שירים בולטים של הזמרים המודרניים והישנים, או חידושים של שירים משנות השבעים - שמונים.

מלחין

מלחין או קומפוזיטור הוא אדם העוסק בהלחנה, יוצר מוזיקה, לרוב תוך שימוש בייצוג מוזיקלי כדוגמת תווים.

בזמן תחילת התפתחות המוזיקה האירופאית הקלאסית, תפקיד המלחין לא היה חשוב יותר מאשר תפקיד המבצע. שימור יצירות אינדיבידואליות לא נעשה כמעט כלל ומוזיקאים מבצעים שינו יצירות תכופות. לעומת זאת, כעבור זמן, הייצוג המוזיקלי שנכתב על ידי המלחין קיבל חשיבות כשל הוראות נוקשות שאין לסטות מהן ללא סיבה.

במוזיקה פופולרית בנוסף למלחין ישנו גם פזמונאי, המחבר מילים ללחן.

מלחינים מפורסמים מרחבי העולם כוללים את באך, מוצרט, היידן, בטהובן, שופן, שוברט, צ'ייקובסקי, ז'אק אופנבך ופריד אל אטרש.

בישראל מאוגדים המלחינים במסגרת איגוד הקומפוזיטורים בישראל.

מנצח

מנצח הוא מוזיקאי העוסק בניצוח על הרכב מוזיקלי.

פרט להנחיה של הביצוע המוזיקלי, למנצח תפקידים נוספים אפשריים והם: קביעת אופן התנהלות החזרות – אדמיניסטרטיבית ומוזיקלית, פירוש היצירה והנחלתה לכלל מבצעיה, הוספת הוראות ביצוע שאינן כתובות במקור (כגון דינמיקה, קצב וכיוצא בזאת), ועוד.

מנצח קבוע של תזמורת (בניגוד למנצח אורח), המעורב בניהול האמנותי של התזמורת או להקת האופרה, מכונה לפעמים "מנהל מוזיקלי", או, בימינו, במונח הגרמני קאפלמייסטר. מנצחי מקהלה מכונים לפעמים מנהלי מקהלה. מנצחים בכירים (כמו נגנים בכירים) זוכים לפעמים לתואר הכבוד האיטלקי מאסטרו.

תורת הניצוח נלמדת באקדמיה למוזיקה, במגמה העוסקת בכך. בין המנצחים רבים העוסקים רק בניצוח, ואחרים העוסקים בניצוח במקביל לפעילותם כמבצעים (פסנתרנים, כנרים וכדומה). מוזיקאים רבים, זמרים ונגנים, מפנים את עיקר פעילותם לניצוח בשלב מסוים בקריירה שלהם, כגון דניאל בארנבוים ודיטריך פישר-דיסקאו, למשל.

מנצחים שונים מסגלים להם סגנונות ניצוח שונים - יש המרבים להתנועע על הדוכן, לנתר ולפזז בעת הניצוח, ואחרים הניצבים ללא ניע ורק ידיהם ומבטם עושים את המלאכה. אישיותו של המנצח ויכולתו ליצור קשר בכל רגע נתון עם כל אחד מהמבצעים היא הקובעת את איכות הביצוע ורמתו, זאת בנוסף לפרשנות שכל מנצח עשוי לתת ליצירה, בכל הנוגע לדינמיקה, קצב והבלטת קבוצות כלים שונות על פני אחרות. מנצחים מסוימים מצטיינים באינטנסיביות של ניצוחם, עד להזדהות מוחלטת של המנצח עם התזמורת, בעוד אחרים מנהיגים את הנגנים באחריות ובנאמנות לפרטיטורה; אלה כאלה עשויים להשיג תוצאה טובה ואף מעולה, אך רישומה על המאזין יהיה שונה לחלוטין.

במהלך הופעתה של התזמורת פונה המנצח אל נגני התזמורת, ולפיכך מפנה את גבו אל הקהל. את פניו הוא מפנה אל הקהל קודם לתחילת נגינתה של יצירה, ועם סיום הנגינה, בעת מחיאות הכפיים. לעיתים מוסיף המנצח דברי הסבר קצרים על היצירה.

בסיום יצירה, נוהג המנצח ללחוץ את יד הכנר הראשי ואת ידי הסולנים, אם היו. כאשר נכללים בפרטיטורה תפקידי סולו לנגנים מן התזמורת, המנצח מורה להם לקום לקידה ולעיתים לוחץ גם את ידיהם לאות הוקרה מיוחדת. לאחר הקמת הכנר הראשי והסולנים לקידות לפני הקהל, מורה המנצח לכל התזמורת (ולמקהלה, אם נוכחת) לקום למחיאות הכף. במקרים מסוימים יקרא המנצח אל הבמה את מלחין היצירה ואת מנצח המקהלה.

מפיק מוזיקלי

מפיק מוזיקלי הוא המנהל הראשי של הפקה מוזיקלית, בדרך-כלל אלבום מוזיקה.

תפקידו של מפיק מוזיקלי ניהולי פחות מזה של מפיק קולנוע שמעורבותו בתחום היצירתי פחותה. למפיק מוזיקלי תפקיד טכני מאוד, שתורם ישירות לעיצוב המוזיקה והתוצאה הסופית. מפיק מוזיקלי הוא לרוב מוזיקאי עתיר ניסיון וידע בתחום.

בהפקת שיר המפיק המוזיקלי מקבל מיוצרי השיר את המילים והלחן כשהם "עירומים", כשהם עדיין מהווים רעיון בסיסי במוחו של היוצר. תפקידו של המפיק הוא להקנות לשיר צורה סופית. המפיק מחליט על המקצב, כלי הנגינה, קולות השירה ואורך השיר; אכן, למפיק המוזיקלי השפעה מכרעת על הגוון הסופי של השיר. לאחר שהחליט המפיק על הפרטים הטכניים של השיר, מתפקידו ליישם את החלטותיו: עליו לארגן ולגייס נגנים (גם כשמדובר בלהקה, לרוב משתתפים נגנים נוספים בהקלטת האלבום; לעיתים אף משתתפת תזמורת שלמה), לארגן כלי נגינה במקרה הצורך, לגייס זמרי ליווי, להדריך את הנגנים והזמרים, לתאם הקלטות וחזרות, לגייס טכנאי מוזיקה (בעיקר: איש מיקס ואיש מאסטר) ולהדריכם. לעיתים מבצע המפיק בעצמו את התפקידים הטכניים (את ההקלטה והמיקס, אך כמעט אף פעם לא את המאסטר). יש מפיקים מוזיקליים המקפידים להיות גם בהופעות של האומנים לשם עיצוב הצליל של המופע (לדוגמה יעקב גלעד).

בניגוד למפיק קולנוע, למפיק מוזיקלי נגיעה מועטה בתחום העסקי והשיווקי של האלבום; למרות זאת, נושא זה שונה ממפיק למפיק.

מוזיקאים רבים, במיוחד בתחום הרוק האלטרנטיבי והכבד, מפיקים בעצמם את שיריהם ואלבומיהם. לעומתם, מפיקים רבים, לאחר שנים של עבודה "מאחורי הקלעים", הוציאו בעצמם אלבומים, שאותם הם כתבו ואותם הם מבצעים.

מפיקים פיתחו לאורך השנים "חתימה מוזיקלית" ייחודית - סגנון, אווירה וגוון המייחדים את הפקותיהם. לעניין זה חשיבות רבה בעולם המוזיקה, ובכל דיון על אלבום או שיר מסוים נידונה ההפקה המוזיקלית. אמירות כגון "הפקתו של בריאן אינו ניכרת בצליל החללי ובאפקטים המקוריים" (נאמר על האלבום Achtung Baby של U2) אינן נדירות, ומשקפות את השפעת המפיק על היצירה המוזיקלית.

בעשור הראשון של המאה ה-21 חלה עלייה בחשיפתם של המפיקים המוזיקליים (לדוגמה, מרק רונסון בפופ ודייוויד גטה, אביצ'י וקלווין האריס במוזיקה אלקטרונית), ועניין זה התבטא בהוצאת אלבומים שבהם המפיק הוא הדמות המרכזית. בנוסף, מפיקים החלו להופיע בעצמם בין אם כחלק מהרכב או בתור די ג'יי.

סוגה מוזיקלית

במוזיקה, סוגות (ז'אנר, בצרפתית: Genre) הן קטגוריות המכילות מוזיקה שונה שיש לה סגנון משותף, או אלמנטים משותפים.

סוגות מסוימות, כמו מוזיקה הודית או שאנסון צרפתי, מוגדרות על פי מיקום גאוגרפי. סוגות אחרות, כמו מוזיקת בארוק מוגדרות בעיקר על פי מיקומן בציר הזמן. אחרים, כמו בלאק מטאל מוגדרות לפי מאפיינים טכניים או ליריים.

לעיתים, חלוקת מוזיקה לקטגוריות היא הכרחית. החלוקה הזו מקלה על מציאת סוגות משפיעות ומושפעות ומיפוי ההיסטוריה של המוזיקה. כמו כן, היא מקלה על אנשים למצוא את המוזיקה והאמנים שהם נהנים משמיעתם.

הסוגות המרכזיות במוזיקה המערבית המודרנית הן פופ, בלוז, ג'אז, רית'ם אנד בלוז, רוק, מטאל, פאנק (Punk), פאנק (Funk) והיפ הופ.

ישנן תת-סוגות רבות תחת סוגות אלו.

סינגל

סינגל (מאנגלית: Single - יחיד (בודד); לפי האקדמיה ללשון העברית, בעברית: חַדְשִׁיר) הוא תקליט, קלטת שמע או תקליטור המכיל שיר בודד או מספר שירים מצומצם. בעבר נקרא תקליט שדרים, תקליטון שדרים או תקליטון. בדרך כלל מיועד הסינגל לקדם את מכירותיו של אלבום מוזיקה חדש היוצא בסמוך ליציאת הסינגל (או הסינגלים). עם זאת, ישנם מקרים שבהם יוצא הסינגל בלי תלות לאלבום.

בחלק מהמקרים, יוצאים מספר סינגלים המשויכים לאלבום אחד. בדרך כלל יוצאים שניים עד ארבעה סינגלים מאלבום (תלוי במידת ההצלחה של האלבום ושל הסינגלים הקודמים), אך המספר אינו קבוע. כך למשל מאלבומו של מייקל ג'קסון "Thriller", נשלחו לתחנות הרדיו שבעה סינגלים.

המונח "סינגל" באנגלית (במשמעות המילולית, "בודד") נדרש כמונח נגדי - לתקליט אחד שהכיל אלבום מוזיקה שלם. זאת לאחר שהחלה ההפצה של אלבומי מוזיקה ארוכי הנגן שהכילו מספר שירים בכל צד של התקליט, שכן לפני הופעת אלבומי המוזיקה בתקליט אחד כל התקליטים בעולם היו בעצם "סינגלים" שהכילו שיר אחד או שניים.

פזמונאי

פזמונאי או תמלילן הוא אדם העוסק בכתיבת שירים או "פזמונאות", כלומר, כותב פזמונים. פזמונאים רבים גם מלחינים את יצירותיהם. המילה "תמלילן" או "ליריקן" מתייחסת בדרך כלל לאדם שאינו מלחין שירים אך כותב להם טקסט המיועד להלחנה או עבור לחן נתון.

ישנם משוררים שלצד שיריהם הליריים כתבו גם פזמונים - הבולט בהם בישראל היה נתן אלתרמן. נעמי שמר, אהוד מנור ועלי מוהר הם דוגמאות לפזמונאים ידועים.

רוק (מוזיקה)

רוק (מאנגלית: Rock) הוא ז'אנר מוזיקלי, שהחל דרכו כהתפתחות של הרוק אנד רול בשנות ה-50 של המאה ה-20. הרוק מבוסס על סולמות הבלוז (הסולמות הפנטטוניים), בהם מונמכים הצלילים השלישי והשביעי (ולעיתים גם החמישי) בחצי טון. במקור, הרוק היווה שילוב בין מוזיקה אמריקאית עממית (קנטרי) למוזיקה אפרו-אמריקנית קצבית (בלוז); אך עם השנים הרוק התפצל לאינספור כיוונים, שהתרחקו מסגנונות אלה מרחק רב, והושפעו גם מסגנונות אחרים לגמרי כמו מוזיקה קלאסית, פופ, ובשנים האחרונות אפילו היפ-הופ. זאת, כיוון שלמעשה כל להקה שמשתמשת ב"שילוש הכלים המקודש" של הרוק (שמשמש גם בבלוז) - גיטרה בס, תופים וגיטרה חשמלית - יכולה להגדיר את עצמה כלהקת רוק; והאפשרויות הטמונות בשילוב של שלושת הכלים הללו הן בלתי מוגבלות, מה גם שבמהלך השנים, להקות הרוק הוסיפו כלי מיתרים והחלו לחקור שיטות הקלטה חדשות וכן את האפשרויות הטמונות בסינתיסייזרים, ובאפקטים רבים שמשמשים היום כל גיטריסט. לכן, בנקל אפשר למצוא רוק שקט ורוק רועש, רוק מהיר ורוק איטי, רוק שמח ורוק עצוב, רוק קולי ורוק כלי, שירי רוק קלילים ולעומתם מנגינות רוק כבדות ועמוקות. סגנון הרוק הוא כה מגוון, שלמעשה, הוא אינו סגנון אחד אלא קבוצה גדולה מאוד של סגנונות שמקושרים דרך הבסיס של "השילוש המקודש", וכמו כן דרך סממנים אחרים.

תור הזהב של הז'אנר הזה בדרך כלל מיוחס לתקופה שמשנות ה-60 של המאה ה-20 עד לשנת 1980. בעידן זה אמנים כגון אלביס פרסלי, בוב דילן, הביטלס, סקורפיונס, הרולינג סטונז, קווין, ניל יאנג, לד זפלין, פינק פלויד, ג'ימי הנדריקס, פרנק זאפה, ג'נסיס ורבים אחרים כבשו את מצעדי הפזמונים ברחבי העולם.

למרות העובדה כי מקורו של הרוק בבלוז, שיוצריה היו אפרו-אמריקאים, כמעט כל יוצרי הרוק לדורותיהם היו לבנים. הרוק התפתח באנגליה ובארצות הברית במקביל. השפעת הרוק הגיעה לידי כך, שאף קמו זרמים חברתיים בקרב בני הנוער של מעריצי רוק - ילדי הפרחים, מטאליסטים ופאנקיסטים. במהלך השנים אורגנו פסטיבלי רוק המוניים ואף בוימו סרטי רוק על הכוכבים, שלוו במוזיקה שלהם. תופעה בולטת שמלווה את הרוק מראשיתו ועד היום היא שימוש נפוץ של המוזיקאים בסמים – החל מאלביס בשנות ה-50, וכלה בנירוונה בשנות ה-90.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.