מוזיאון ישראל

מוזיאון ישראל הוא המוזיאון הגדול והחשוב בישראל. המוזיאון שוכן בגבעת רם בירושלים והוא אחד המוזיאונים הגדולים במזרח התיכון. במוזיאון רשומים כחצי מיליון חפצי אמנות המשקפים את תרבויות העולם; מצויים בו אוספים בתחומי הארכאולוגיה, האתנוגרפיה, היודאיקה, האמנות הישראלית ואמנות העולם ותערוכות מתחלפות.

אבי המוזיאון ומייסדו הוא טדי קולק, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה ולימים ראש עיריית ירושלים, שגם הביא למוזיאון תרומות של אוספים חשובים מהעולם. אדריכלי המוזיאון הם אל מנספלד ודורה גד. המוזיאון נפתח בחודש מאי 1965. המוזיאון פועל תחת חברה מעורבת בבעלות בחלקים שווים של ממשלת ישראל, עיריית ירושלים, הסוכנות היהודית, אקדמיה בצלאל, האוניברסיטה העברית, בית הנכות בצלאל וקרן היכל הספר.

מוזיאון ישראל, ירושלים
סמל המוזיאון
Israel museum
מידע
סוג מוזיאון לאמנות, אתנוגרפיה וארכאולוגיה
אדריכל אל מנספלד ודורה גד
שנת ההקמה 1965
מיקום ירושלים, ישראל
כתובת שדרות רופין 11, ירושלים
מנהל

יצחק מולכו ראש הוועד המנהל

פרופ' עידו ברונו מנכ"ל
מבקרים בשנה 900,000 (נכון ל-2018)
קואורדינטות 31°46′20″N 35°12′16″E / 31.772361°N 35.2045°E
www.imj.org.il

היסטוריה

הקמת המוזיאון

בסוף שנות החמישים של המאה ה-20 הוחלט על הקמת מבנה חדש ל"בית הנכות בצלאל", ששכן בבניין במרכז העיר ירושלים מאז הקמתו בשנת 1929. המוזיאון שימש כמוזיאון לאומי והציג תערוכות אמנות מתחלפות, לצד תצוגת קבע אקלקטית של פריטי אמנות יהודית וישראלית. הבניין הוותיק לא ענה עוד על צרכיו של המוזיאון, שאוספו הקיף באותה עת 23,000 פריטי יודאיקה, 1,000 ציורים, 35 אלף פריטי גרפיקה ו-17 אלף מטבעות, אוספי ארכאולוגיה של ארץ-ישראל, של פרס וחפצים רבים נוספים[1]. בנוסף, החפירות הארכאולוגיות שנערכו בארץ ישראל בשנים שלאחר הקמת המדינה חשפו ממצאים רבים, שממסד הארכאולוגי ביקש להציג.

מרדכי נרקיס, מנהל בית הנכות, היה מן הראשונים שפעלו להקמת מבנה מוזיאון חדש לבצלאל, ואף הזמין תוכנית אדריכלית מלאופולד קראקואר, במטרה לקדם נושא זה. בנוסף, ניהל נרקיס משא ומתן עם קק"ל, במטרה לקבל שטח שעליו יוקם המוזיאון העתידי וכן ניסה לגייס כספים לבנייה[2].

לאחר מותו של נרקיס, בשנת 1957, היה המוזיאון שרוי במשבר ניהולי. למרות זאת חודשו המאמצים לבנייה על ידי קארל כץ, המנהל החדש של בית הנכות, ומרדכי ארדון. הצעתם המחודשת כללה גם את בנייתו של אגף עתיקות חדש[2].

אחד ממקורות המימון הראשונים לתכנון המוזיאון היו כספים שהוקצו בשלהי שנת 1957 על ידי ברנרד קאצין בשם ממשלת ארצות הברית. התיווך לתרומה זו הושג על ידי טדי קולק, אז מנהל משרד ראש הממשלה, שהפגיש את קאצין עם נרקיס. בשנת 1958 שימשו כספים אלו להקמת "קרן המוזיאון ישראל-אמריקה", גוף שסיפק את הבסיס הכספי לתכנון ובנייה של "קריית מוזיאונים" לאומית בירושלים. מוזיאון זה עתיד היה להכיל, לצד בניין חדש לבצלאל, גם הקמת מוזיאון ארכאולוגי חדש[4]

השטח שנבחר מוקם בגבעת רם, בקרבת עמק המצלבה, האוניברסיטה העברית וקריית הממשלה. במקום זה שכנה שכונת "נווה שאנן"[5], שאדמותיה הופקעו ובנייניה פונו לצורך הבנייה, למרות התנגדות התושבים[6].

תכנון המוזיאון

IMJ foe wiki 2
בניית קמפוס המוזיאון

בשנת 1959 הכריזה הוועדה להקמת מוזיאון לאומי בירושלים על תחרות אדריכלים סגורה לתכנון מתחם המוזיאון. במאי 1959 נבחרה הצעתם של אל מנספלד ודורה גד לתכנון קמפוס קריית המוזיאונים, הצעה שהתאפיינה ביכולת יישום הדרגתית וגמישה לביצוע הפרויקט השאפתני. בראשית שנת 1962 הוחל בגיוס כספים עבור הבנייה. עלות הקמת המוזיאון הסתכמה בכ-17 מיליון לירות ישראליות[7]. מרבית הכסף גויס מתרומות[8]. את עיקר המימון תרמו משפחת ברונפמן[9], דוד שמואל גוטסמן וקרן קאצין.

ההצעה של מנספלד לתכנון הארכיטקטוני של המוזיאון התבססה מבנה מודולרי של יחידות ריבועיות שאורכן 11.2 מטרים. השימוש ביחידות אלו כבסיס לתכנון אפשר אחידות תכנונית, המושפעת ממסורת הבנייה מודרניסטית, ואפשרות עתידית להרחבה של מבנה המוזיאון באופן אורגני.

מבנה הקמפוס, הפרוס על שטח רחב, מזכיר בנייה ורנקולרית של כפר ים תיכוני המורכב מיחידות בניין קטנות המשתלבות בנוף. בתכנון המקורי של המוזיאון טיפסו המבקרים בעזרת גרם מדרגות ארוך אל מבנה הכניסה, שמוקם בחלקו העליון של השטח. על תכנון בניין המוזיאון זכו מנספלד וגד בשנת 1966 בפרס ישראל.

לצד מערך המבנים הוקם גם גן פסלים, בשטח של 20 דונם, שעוצב על ידי הפסל ואדריכל הנוף איסמו נוגוצ'י. נגוצ'י בחר לעצב את השטח בעזרת טרסות מעוגלות, היוצרות דיאלוג עם הטופוגרפיה של השטח ועם הנוף המקומי.

בדומה לניסיון המבני לקבץ במקום אחד מגוון מבנים, גם עיצוב הפנים עמד בפני אתגר קשה במסגרתו נוצרה שפה עיצובית אחידה להצגת המוצגים השונים והמגוונים שמכיל המוזיאון (ארכאולוגיה, אמנות פלסטית, תכשיטים וכדומה). האחדות הושגה באמצעות ציפוי הרצפה בשטיח אפור, בניית קירות עליהן נמתח בד יוטה טבעי ובניית ארונות תצוגה במידות שונות אך בעיצוב דומה.

במשך השנים נוספו בשטח הקמפוס מבנים שונים שנבנו על פי המודול המקורי של מנספלד. ביניהם מבנה אגף הנוער, ביתן ויסברג לתערוכות ובית ברגמן. קומפלקס נוסף שהוקם בשטח המוזיאון הוא מבנה היכל הספר, שתוכנן על ידי ארמן פיליפ בארטוס ופרדריק ג'ון קיזלר.

פתיחת המוזיאון

בשנת 1964 הוחל בתהליך של בניית הנהלת המוזאון והוקמה מועצת מנהלים זמנית, שטדי קולק נבחר לשמש כיו"ר שלה. בנוסף מונה וילם סנדברג, לשעבר אוצר מוזיאון סטיידלק באמסטרדם, לשמש כיועץ אמנותי למוזיאון המתהווה[10].

ב-13 באפריל 1965 הועברו המגילות הגנוזות למשכן החדש, שנחנך ב-20 באפריל. המוזיאון עצמו נפתח בטקס חגיגי ב-11 במאי 1965 בנוכחות נשיא המדינה ומכובדים רבים. לטקס הפתיחה הגיעו כ-500 אורחים מחוץ לישראל, ביניהם דיפלומטים ושרי חוץ רבים, תורמי המוזיאון וקבוצה של אוצרים וראשי מוזיאונים מן העולם[11].

בעת הפתיחה היו במוזיאון ארבעה אגפים ששכנו ב-13 ביתנים[12] על שטח של כ-12,800 מ"ר. שני האגפים העיקריים, שפעלו כשני מוזיאונים מקבילים, היו "מוזיאון שמואל ברונפמן למקרא ועתיקות", שהציג עתיקות וממצאים מן העת העתיקה ועד למאה ה-17 ו"בית הנכות בצלאל", שהציג חפצי יודאיקה, אמנות פרסית ואוספי ציור פיסול וגרפיקה. בנוסף, הוקמו גן אמנות ע"ש בילי רוז ו"היכל הספר על שם גוטסמן".

בעוד שבפתיחת המוזיאון הארכאולוגי הוצג אוסף עתיקות, הרי שבמוזיאון בצלאל צוינה הפתיחה בתערוכה בנושא התנ"ך באמנות, בהיקף של כ-100 יצירות, רובן בהשאלה ממוזיאונים ברחבי העולם. בין היצירות בלטו עבודות של רמברנט, מארק שאגאל וז'אק ליפשיץ. בנוסף, הוצגה בבנייני האומה תערוכה שנושאה זרמים באמנות הישראלית ובה הוצגו כ-100 עבודות של 29 אמנים ישראלים[13], תערוכה זו הועברה בחודש אוגוסט אל מבנה "בצלאל" במוזיאון.

לאחר פתיחת שלושת האגפים הראשונים של המוזיאון, נמשכו העבודות להקמת שאר המבנים בקמפוס. ב-1 ביוני 1966, לדוגמה, נחנך אגף הנוער וב-8 בנובמבר 1966 נערך במוזיאון טקס הנחת אבן פינה לספרייה, במימון של אקסל שפרינגר[14].

Raphie Etgar- The Israel Museum 25th Anniversary, 1990
רפי אתגר, חצי יובל למוזיאון ישראל, 1990

במחצית שנות ה-80 של המאה ה-20 נוסף למוזיאון מבנה תצוגה נוסף, בכניסה אל המוזיאון, שתוכנן על ידי הארכיטקט יורגן בו (Jørgen Bo). בשנות ה-90 הורחב המבנה בשנית על ידי תוספת אגף לאמנות מודרנית[15].

חידוש

בשנת 2005 הוחלט על שיפוץ של המבנה והקמפוס והתאמתם לאוסף הגדל, לכמות המבקרים ולתקני בנייה חדשים. ב-25 ביוני 2007 נסגרו רוב שטחי התצוגה של המוזיאון לטובת שיפוץ מקיף בעלות של יותר ממאה מיליון דולר שגויסו מתרומות[16][17][18] במסגרת השיפוץ נוספו מבנים חדשים בשטח 7,800 מ"ר וכן הורחב ושופץ כשליש משטחו הבנוי של המוזיאון[19]. כמו כן עוצבה למוזיאון כניסה חדשה ומקורה. תוכנית השיפוץ הוכנה בידי חברת העיצוב של ג'יימס קרפנטר מניו-יורק בשיתוף עם האדריכלים הישראלים צבי אפרת, מאירה קובלסקי ואסף לרמן. מבחינה אדריכלית שמר השיפוץ על התווי הכללי החיצוני של המוזיאון, אולם חלליו הפנמיים אורגנו מחדש כדי להדגיש את מבני האגפים השונים של המוזיאון.

במסגרת השיפוץ נעשה ארגון מחדש של חלל התצוגה, ששטחם הוכפל לכ-20 אלף מ"ר[20]. חלקים גדולים מהם הוקדשו להקמת תצוגות קבע המציגות מבחר מאוספי המוזיאון השונים. הדבר הודגש בייחוד לגבי תצוגת הקבע של האמנות הישראלית, שהיוותה חידוש על רקע תצוגות לא סדירות של ההיסטוריה של האמנות הישראלית בקרב המוזיאונים בישראל[21]. בנוסף הזמין המוזיאון שתי יצירות מיוחדות – הפסל "היפוך העולם, ירושלים" מאת אניש קאפור והציור "והייתה קשת" מאת האמן האיסלנדי אולאפור אליאסון[22].

עבור יצירת המעבר המקורה, המוליך אל ה"קרדו", נחצבו כמיליון פיט מעוקבים של אדמה, מתחת למבנה המוזיאון, המוליכים אל חלל מרכזי – ה"קארדו", ממנו מתאפשרת גישה אל כל שלושת אגפי המוזיאון המרכזיים[23].

במבני המוזיאון שופרה הנגישות לאנשים עם מגבלת ניידות[24] וכן הוסר אוהל גדול ששימש את המוזיאון לאירועים פרטיים.

ב-25 ביולי 2010 נחנך מחדש מבנה המוזיאון באירוע חגיגי. בשבועיים שלאחר פתיחתו ביקרו במוזיאון מספר שיא של קרוב ל-50,000 מבקרים[25].

מנכ”ל המוזיאון במשך עשרים שנים מ-1996 ועד 2016 היה ג’יימס סניידר[26]. סניידר עורר ביקורת על כך שקיבל שכר כפול גם מהמוזיאון וגם מאגודת ידידי המוזיאון (בין השנים 2010 ל-2015 קיבל סניידר כ-8.3 מיליון דולר מאגודת הידידים)[27]. בינואר 2017 נבחר לתפקיד מנכ"ל מוזיאון ישראל, ד"ר ערן נוימן (ראש בית-הספר לאדריכלות על-שם דוד עזריאלי באוניברסיטת תל אביב) אך הוא עזב את התפקיד באפריל 2017[28]. מסוף שנת 2017 מכהן בתפקיד פרופ' עידו ברונו. ברונו הוא פרופסור לעיצוב במחלקה לעיצוב תעשייתי באקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל. הוא אוצר ומעצב תערוכות בארץ ובעולם ובין היתר עיצב במוזיאון ישראל בשנת 2013 את תערוכת "הורדוס: מסעו האחרון של מלך יהודה" הנחשבת לאחת התערוכות המצליחות בישראל אי-פעם.

אגפי המוזיאון

היכל הספר ודגם ירושלים בימי בית שני

Billy Rose Art Garden (14755133799)
מתחם היכל הספר
Jerusalem Modell BW 2
חלק מתוך דגם ירושלים בימי הבית השני

היכל הספר, שנחנך ב-20 באפריל 1965, הוא קומפלקס שנבנה כדי להציג ולשמר את שבע מגילות ים המלח, שהתגלו בשנת 1947 בקומרן. במרכז התצוגה מוצגים קטעים שונים מן המגילות.

המבנה החיצוני של ההיכל, המבוסס על הניגוד שבין כיפה לבנה לבין קיר שחור, מבקש לשקף את הניגוד שבין 'בני האור' לבין 'בני החושך', מושגים שמקורם ב"מגילת מלחמת בני אור בבני חושך". הכניסה אל היא דרך פרוזדור דמוי-מערה המוביל אל מרכז הכיפה. עיצובה הייחודי של הכיפה מושפע מעיצובם של מכסי כדי החרס שבהם נמצאו המגילות[29].

במפלס הנמוך של ההיכל מוצג, החל משנת 1993[30], גם כתר ארם צובא. ה'כתר' הוא כתב יד של התנ"ך שנכתב לפי ההשערה בסביבות שנת 920 ונתפש על ידי חוקרי המקרא הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך.[דרוש מקור] הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, ושכן בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן, לקראת סוף המאה ה-14, הופקד בידי יהודי בחלב.

מוצג בולט נוסף במתחם הוא "דגם ירושלים בסוף ימי בית שני", שהועבר אל המוזיאון בשנת 2006. הדגם נבנה בין השנים 19621966 לפי פרשנותו של פרופסור מיכאל אבי-יונה לתיאוריו של יוסף בן מתיתיהו. הדגם שכן בתחילה בשטח מלון הולילנד שבשכונת בית וגן בירושלים. עם העברתו שופץ הדגם והועבר, במבצע הנדסי מורכב, אל שטח המוזיאון. בנוסף, הותאם למחקרים חדשים אודות ההיסטוריה של ירושלים באותה עת.

הדגם רחב הממדים, 2000 מטר רבוע גודלו, מציג את מבני העיר בקנה מידה של 1:50. גולת הכותרת של הדגם היא בית המקדש, שתיאורו בדגם הפך לסמל ומוצג בפרסומים שונים כתמונה ריאלית של בית המקדש השני.

אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות

"אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות" חובק בתוכו עשר מחלקות ומציע מבט כולל על תולדות האמנות, הן גאוגרפית והן כרונולוגית. בנוסף לתפקידו כמוזיאון אנציקלופדי, שואף מוזיאון ישראל להישאר רלוונטי לזמן ולמקום אליו הוא משתייך ולכן האגף לאמנויות שם דגש על רכישות חדשות, על תערוכות מתחלפות ועל מחקר.

מחלקות האגף הן: אמנות אירופה, אמנות מודרנית, אמנות עכשווית, אמנות ישראלית, רישומים והדפסים, צילום, עיצוב ואדריכלות, אמנות יבשת אמריקה, אמנות אפריקה ואוקיאניה ואמנות אסיה. תצוגת האגף לאומנויות כוללת גם את גן האמנות ע"ש בילי רוז ואת בית טיכו שבמרכז ירושלים. במוזיאון קיימת תצוגת קבע של מתוך מרבית אוספי האגף ולאורך השנה נפתחות תערוכות מתחלפות אשר מאפשרות התעמקות והדגשה של זוויות מיוחדות של האוסף ושל הרכישות החדשות.

בסיס אוסף האמנות של המוזיאון הוא אוסף "בית הנכות בצלאל", אשר הוקם בירושלים בשנת 1925 בראשותו של פרופסור בוריס ש"ץ. מטרתו של ש"ץ הייתה לאצור אוסף שיהווה גרעין רוחני לעם היהודי וישמש כבסיס וכמקור השראה לאמנים ולציבור. בשנת 1949 הופקדו באוסף מספר רב של יצירות אמנות ויודאיקה, שמקורן היה ברכוש היהודי שנגזל בתקופת השואה. יצירות אמנות נוספות הופקדו במוזיאון על ידי הארגון לשיקום התרבות היהודית (JCR), ובשנת 1954 הובאו אל האוסף ציורים רבים אשר היו שייכים למוזיאון היהודי בברלין, אשר נסגר עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון.

לאחר חידוש מבנה המוזיאון, בשנת 2010, הוקמה תצוגת קבע הנפרשת על-פני שתי קומות. למבקר באוספי הקבע מזדמן מפגש עם יצירות מופת כ"מות אדוניס" של רובנס ו"פטרוס הקדוש" של רמברנדט, עם יצירות ישראליות מוערכות של יוסף זריצקי, מרדכי ארדון וראובן רובין, עם אוסף רחב היקף של אמנות הדאדא והסוריאליזם[31], עם אוסף כלי קרמיקה סינים נדירים באיכותם, עם יצירות מרכזיות של מעצבים כלודוויג מיס ון דר רוהה ופיליפ סטארק, עם אמנים עכשוויים כמונה חאטום וגרהרד ריכטר, עם חפצים המרכיבים את סיפוריהן של תרבויות אפריקה אוקיאניה ואמריקה המשתרעות על למעלה מארבעת אלפים שנה. תמהיל זה מבטא את אופיו ושאיפתו של האגף להציג את שורשי התרבות האמנותית לצד עשייה מחודשת ועכשווית עם הפנים קדימה.

European Art galleries

גלריה לאמנות אירופה

Rembrandt van Rijn "Petrus in de gevangenis" (St. Peter in prison)

רמברנט
פטרוס הקדוש בכלא, 1631
שמן על בד
גובה 59 ס"מ, רוחב 47.8 ס"מ

Peter Paul Rubens - The Death of Adonis (with Venus, Cupid, and the Three Graces) - Google Art Project

פטר פאול רובנס
מות אדוניס, 1614 בקירוב
שמן על בד
גובה 212 ס"מ, רוחב 325 ס"מ

Cuyp

יעקוב חריטז קויפ ואלברט קויפ
דיוקן משפחה בנוף, 1641
שמן על בד
גובה 155 ס"מ, רוחב 245 ס"מ

Paul Cézanne - Country House by a River - Google Art Project

פול סזאן
בית כפרי ליד הנהר, 1880
צבעי שמן על בד
גובה 81 ס"מ, רוחב 64 ס"מ

Claude Monet - Pond with Water Lilies - Google Art Project

קלוד מונה
בריכת חבצלות המים, 1907
שמן על בד
גובה 101.5 ס"מ, רוחב 72 ס"מ

Galleries of Modern Art (3)

תצוגת אמנות דאדא וסוריאליזם

Klee-angelus-novus

פאול קליי
אנגלוס נובוס, 1920
צבעי-שמן בהעברה וצבעי-מים על נייר
גובה 31.8 ס"מ, רוחב 24.2 ס"מ

Galleries for Israeli Art (4)

תצוגת האמנות הישראלית

Danziger, Itzhak, Nimrod, 1939

יצחק דנציגר
נמרוד, 1939
אבן חול
גובה 94 ס"מ

Selma Picciotto Gallery for Asian Art (1)

תצוגת אמנות מזרח אסיה

The Design Galleries (8)

תצוגת אוסף העיצוב

The Faith-dorian and martin wright gallery of North American art (2)

תצוגת אמנות צפון אמריקה

האגף לארכאולוגיה

האגף לארכאולוגיה ע"ש שמואל וסיידי ברונפמן מציג ממצאים ארכאולוגיים שונים, בדגש על הארכאולוגיה של ארץ ישראל. כמו כן, התצוגה המחודשת, שנחנכה בשנת 2010, כוללת כ-8,000 חפצים מתקופות שונות בהיסטוריה של ארץ ישראל[32]. האגף לוקח בחשבון את השפעתן של התרבויות השכנות והכובשות על תולדות ארץ ישראל.

בין המוצגים הבולטים נמנים מנסרת סנחריב המתארת את מלחמת סנחריב ביהודה בדומה למקרא, וכתובת מימי בית ראשון בה מופיע נוסח ברכת כהנים.

בגן מצוי דגם של בית הכנסת קשתות רחבעם ברמת הגולן, הכולל אבנים מקוריות. כתובת הקדשה על טיח. פסיפס גאומטרי שנמצאה בבית הכנסת בתל רחוב בעמק בית שאן. וכתובת רחוב – כתובת הלכתית ארוכה ברצפת הפסיפס, שבה שמונה סעיפים שערוכים ב-29 שורות, ובהם טקסטים המופיעים במקורות תנאים ואמוראים, שנוגעים למצוות התלויות בארץ. זוהי הכתובת הארוכה ביותר שנמצאה.

באגף ישנם גם אוספי ממצאים שנתרמו על ידי תורמים שונים או נרכשו על ידי המוזיאון. אחד הידועים שבהם הוא "אוסף דיין" שמקורו בחפירות הארכאולוגיות הלא חוקיות שערך משה דיין לאורך השנים. לאחר פטירתו רכש המוזיאון את האוסף מאלמנתו במיליון דולר[33].

Samuel and Saidye Bronfman Archaeology Wing 1

אולם המציג פריטים משלהי העת העתיקה באגף לארכאולוגיה.

אתנה

ראשה של אתנה, מהמאה השנייה לפנה"ס, אשר עמד במקדש בתל נהרון (צפון בית שאן), כשהשיש מן האי תסוס שבים האגאי.

IMJ view 20130108 175247

כלים שונים לאיכסון וטהרת הגוף

Sarcophagus from the Israel Museum - Jerusalem

סרקופגים אנתרופואידים, מדיר אל-בלח, המאה ה-14 עד המאה ה-13 לפנה"ס

Israel Museum Beth Shean Synagogue mosaic floor

רצפת פסיפס מבית כנסת בבית שאן

Samuel and Saidye Bronfman Archaeology WingDSCN5035

פסל ברונזה של הקיסר אדריאנוס נמצא בתל שלם כ-12 ק"מ דרומית לבית-שאן

Samuel and Saidye Bronfman Archaeology WingDSCN4931

גלוסקמה שנמצאה ביחד עם גלוסקמאות רבות נוספות במערת קבורה כלקוליתית בפקיעין

Ossuaries of Jesus son of Joseph and more

גלוסקמתו של 'ישו, בנו של יוסף' ועוד גלוסקמאות מימי בית שני שהתגלו במערה קבורה הנקראת מערת תלפיות בשכונת תלפיות, ירושלים

האגף לאמנות ותרבות יהודית

"האגף לאמנות ותרבות יהודית ע"ש ג`ק, ג`וזף ומורטון מנדל" אוֹצֵר מגוון חפצי קודש וחול של קהילות ישראל ברחבי העולם מימי הביניים ועד ימינו אלה. האוסף משקף את העושר והיופי שבמסורת האמנותית היהודית לצד ההשפעות הסגנוניות המקומיות בהן חיו יהודים.

ראשיתו של האוסף בתחילת המאה ה-20 עם הקמתו של בית הנכות בצלאל בניהולו של מרדכי נרקיס, אשר הרחיב את אוסף תשמישי הקדושה והמצווה באופן משמעותי כשהציל אוצרות חשובים בין שתי מלחמות העולם ולאחר השואה. אוצר זה שולב במוזיאון ישראל שהוקם ב-1965 במחלקות ליודאיקה ולאתנוגרפיה יהודית. בשנת 1995 אוחדו המחלקות לאגף נפרד.

במהלך השנים אוספי האגף הועשרו באמצעות מתנות ורכישות של חפצים; אוספים שנתרמו בשלמותם; ועבודת שדה בקרב קהילות יהודיות בישראל ומחוצה לה. בין האוספים החשובים באגף נמנים אוסף שטיגליץ ואוסף פויכטונגר לתשמישי קדושה ומצווה ולחפצים הקשורים בטקסי חיים, וכן אוסף שולמן ואוסף ראתיינס לתרבות חומרית, תשמישי קדושה, לבוש ותכשיטים מצפון אפריקה ותימן.

האוסף כולל כתבי יד נדירים, ארבעה בתי כנסת המשוחזרים בתצוגה, תשמישי קדושה ומצווה, וכן חפצים הקשורים בטקסי החיים, לבוש, חפצי בית ותכשיטים מקהילות יהודיות בארץ ובחו"ל. מבחר חפצים חשובים ונדירים מאוסף מקיף זה, אשר שימשו וליוו את היהודים בחייהם הפרטיים והציבוריים, משולבים בתצוגת הקבע בצורה השוואתית. מבעד להם מתגלה תמונה חיה של קהילות ישראל ובה שזורים חיי היחיד עם הקהילה, המקודש עם היומיומי והמסורתי עם החדש והמתהווה. חמישה נושאים עיקריים נפרשים בתצוגת הקבע המחודשת:

  • מקצב החיים: לידה, חתונה, מוות – אחדות הניגודים בין עצב לשמחה, חיים ומוות, זיכרון ותקווה המגולמים בכל שלב משלבי החיים.
  • להאיר את הכתב – מבחר כתבי־יד עבריים מאוירים נדירים מימי־הביניים ותקופת הרנסאנס. התצוגה מגלה את תולדותיהם ואת איכותם האמנותית.
  • שדרת בתי-הכנסת: קדושה ויופי – ארבעה בתי־כנסת מאירופה, מאסיה ומאמריקה על תכולתם המקורית ותצוגת עיטורים לספר התורה לצדם. אלה גם אלה מגלים את הדומה והשונה באדריכלות בתי־הכנסת ובתשמישי הקדושה של קהילות היהודים.
  • השנה העברית ומחזור המועדים – קדושת השבת והחגים היהודיים לרבות חגים וימי הזיכרון שנקבעו בלוח השנה של מדינת ישראל הם כר פורה ליצירתם של חפצים ויצירות אמנות.
  • לבוש ותכשיטים: שאלה של זהות – מערכות לבוש ותכשיטים מן היחידות בעולם, המשקפות זהויות יהודיות מן המזרח ומן המערב, כפי שעוצבו בהשראת המקום, המנהג והחוק בכל קהילה וקהילה.

בין התערוכות השונות שהציג האגף: 2018 "לא קם כמשה: הרמב"ם, כתביו וחותמו" [קטלוג]; 2012 "חסידים: לא רק שחור-לבן" [קטלוג]; 2006-7 "לחם: בקרב עדות ודתות בארץ" [קטלוג]; 2005 "מרומא לירושלים: פאר כתבי – היד העבריים של ספריית הוותיקן"; 2003-4 "ויסעו ויחנו: אוסף סוכות מרחבי העולם" [קטלוג]; 2002 "אורות בהרי האטלס: מנורות חנוכה מאוסף זיידע שולמן" [קטלוג]; 2001 "חתום בכוכבים: דימוי וסמל בגלגל המזלות" [קטלוג]; 2000 "עטור מצחך, מתיבת התכשיטים של עדות ישראל" [קטלוג]; 2000 "יהודי תימן. אלפיים שנות תרבות ומסורת" [קטלוג]; 1995 "יהודי הודו" [קטלוג]; 1994 "בחזרה לעיירה – אנ-סקי והמשלחת האתנוגרפית היהודית 1912–1914" [קטלוג]; 1993 "מזל טוב – כתובות מצוירות מאוסף מוזיאון ישראל"; 1972 "היהודים במרוקו: אורח-חיים, מסורת ואמנות" [קטלוג].

מרכז המידע לאמנות ותרבות יהודית

מרכז המידע לאמנות ותרבות יהודית על שם אן ואיזידור פאלק מכיל ספריית מחקר וארכיון צילומים ייחודי הגדל כל הזמן וכולל כ-20,000 צילומים. רבים מהם נדירים מאוד וחלקם מהווים תיעוד אחרון לחיי היום-יום התוססים של קהילות יהודיות שאינן עוד מאפגניסטן, תימן, מזרח אירופה ועוד, בהם צילומים של בתי כנסת, בתי קברות חפצי פולחן וחפצים רבים אחרים.

כמו כן המרכז מהווה מקום ללימוד והעמקת הידע אודות חפצים מהאוסף, בעזרת מאגר מידע וסיור וירטואלי בתערוכות השונות.

Yemen bride

לבוש כלה יהודייה מצנעא שבתימן
ראשית המאה ה-20

IMJ view 20130108 183429

בית כנסת איטלקי משוחזר

IMJ view 20130108 182843

בית הכנסת קאדאבאמבאגאם מקוצ'ין משוחזר

IMJ view 20130108 183608

ארון קודש משוחזר מבית כנסת באיטליה

Suriname Synagogue (8528811623)

בית-הכנסת "צדק ושלום" משוחזר – יהדות סורינאם

Horb Synagogue (8528802629)

בית הכנסת מהורב שבגרמניה

Israelmuseum16

תצוגת פרטי יודאיקה

אגף הנוער והחינוך לאמנות

"אגף הנוער והחינוך לאמנות ע"ש רות" הוקם עם היווסדו של מוזיאון ישראל בשנת 1966 כמרכז חינוכי של תצוגה ויצירה מתוך התנסות, משחק בסביבה המוזיאלית. בתחילת דרכו הוא יועד לילדים בלבד ומשך אליו אלפי משתתפים מדי שנה בחוגי אמנות וסדנאות שונות. במהלך השנים התרחבה פעילותו והוא מרכז כיום את מרבית פעילויות החינוך וההעשרה של המוזיאון לכל הגילאים והמגזרים.

תערוכה שנתית לכל המשפחה עומדת במרכז הפעילות שמציע אגף הנוער. כ-100 תערוכות הוצגו בו מיום הקמתו וכללו תמיד אמנות ישראלית ובינלאומית בשילוב הפעלות והתנסויות. התערוכות עוסקות בדרך כלל בנושאי חתך, כגון "שאלה של טעם" (2002) שעסקה באוכל על היבטיו הרבים באמנות, "זה הזמן" (2000), שציינה את תחילתו של האלף השלישי ובחנה לעומק את מושג הזמן, או "תעתועים" (2013) שבחנה את תפישת המציאות שלנו לנוכח אשליות ויזואליות וביקשה לעודד ספקנות וביקורתיות.

באגף ישנם גם אוספים נדירים הלקוחים כולם מעולם הילדים: אוסף צעצועים, מבחר גדול של בובות, ספרים נדירים ואיורים מיוחדים. אוספים אלה משמשים לתצוגה, ללימוד ומחקר, ואף מושאלים למוזיאונים ברחבי העולם.

פעילות אגף הנוער מתנהלת בחמש מחלקות: מחלקת תערוכות, מחלקת תוכניות העשרה, מחלקת הדרכות, מחלקת חוגים ומחלקת השתלמויות. זהו אחד מאגפי החינוך המוזיאלי הגדולים והמובילים בעולם והוא מונה כמאה אנשי צוות ובהם אוצרים, מורים-אמנים, מדריכים, מנהלי תוכניות ומרצים.

הפעילות החינוכית מתפרשת על תחומי ידע רבים והיא נועדה לתווך ולגשר בין המוזיאון ומוצגיו לבין קהלים וקהילות. עשרות התוכניות המתקיימות מדי שנה כוללות הדרכות, תוכניות עיוניות, סדנאות אמנות, אביזרי הדגמה, חומרי הסברה ומשחק מודפסים או דיגיטליים וכן מרכזי ידע וחוויה עצמאיים ומקוריים כגון סדנת מיחזור, המשמשת מרכז ארצי ליצירה אמנותית מחומרי פסולת; ספריית איור המוקדשת לתחום איור ספרי ילדים בארץ ובעולם, תל ארכאולוגי משוחזר, המשמש כדגם פעיל ללמידה ולמשחק; פינות הפעלה חווייתיות לילדים צעירים; סדנאות מולטימדיה ועוד.

נוסף על הפעילות במוזיאון, האגף מקיים פעילות קהילתית-חברתית ענפה מתוך מחויבות לערכי שוויון ואחריות חברתית. ברוח זו מתקיימים פרויקטים שנתיים היוצאים גם אל מחוץ לכותלי המוזיאון, אל הקהילה, המבקשים להניע תהליכים ארוכי טווח ומבססים קשר רציף עם המשתתפים בתוכניות. התוכניות הקהילתיות מאפשרות לאנשים בעלי צרכים מיוחדים לבקר במוזיאון ולבטא עצמם באמצעות האמנות. התוכניות משמשות גם כגשר בין קהילות כמו למשל פרויקט משותף לערבים ויהודים החיים באזור ירושלים.

מפעל נוסף של אגף הנוער והחינוך לאמנות הוא כתב העת לחינוך מוזיאלי "פלטפורמה", היוצא לאור ארבע פעמים בשנה ומופץ לאלפי מנויים וקוראים מזדמנים. ייעודו של כתב העת לעודד ולטפח את תחום החינוך המוזיאלי בישראל ואת הקהילה העוסקת בו ולשמש פלטפורמה לשיח פתוח, מעשיר ודינמי. מדוריו השונים סוקרים התרחשויות ויוזמות בתחום החינוך המוזיאלי בארץ, ונוגעים בזיקה שבין המרחב המוזיאלי לקהל ולסוגיות של זהות, חברה ותרבות. יוזמה זו ועוד רבות אחרות מבטאות את השאיפה החינוכית של המוזיאון.

גן האמנות

Billy Rose Art Garden (14798331)

לצד מבני התצוגה הוקם בקמפוס המוזיאון גן פסלים, המציג יצירות פסלים מסוף המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20, לצד יצירות פיסוליות חדשות.

הגן הוקם בתרומת בילי רוז, שגם תרם את אוסף הפיסול שלו למוזיאון. הוא עוצב על ידי הפסל ואדריכל הנוף איסמו נוגוצ'י[34]

בין הפסלים בגן מצויים פסלים מאת אמנים זרים כגון רוברט אינדיאנה, הנרי מור, דייוויד סמית, פאבלו פיקאסו, אוגוסט רודן, לין צ'דוויק, מגדלנה אבקאנוביץ' ואמנים ישראלים כדוגמת יגאל תומרקין, מנשה קדישמן, מיכה אולמן ואחרים.

Jacques lipchitz la joie de vivre 1927

ז'אק ליפשיץ
חדוות החיים, 1927
ברונזה

IL-Westjer-Isr-Mus-Skulpt

פאבלו פיקאסו
צדודית, 1964
בטון

Moor, three piece sculpture vertebrae ,1968-1969

הנרי מור
חוליות, 1968-69
ברונזה

Ahava

רוברט אינדיאנה
אהבה, 1977
פלדת קורטון

PikiWiki Israel 26801 Billy Rose Art Garden

רוקסי פיין
התהפכות, 2008
פלדת אל-חלד

בית טיכו

"בית טיכו" הוא אחד הבתים הראשונים בירושלים שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה בסוף המאה ה-19. בתחילת המאה ה-20 שימש הבית כמרפאה וכביתם של רופא העיניים, אברהם אלברט טיכו ורעייתו הציירת אנה טיכו.

הבניין שופץ על ידי האדריכל דוד קרויאנקר על פי תוכניות שאושרו על ידי אנה טיכו עוד בחייה, והוסב למוזיאון מודרני המיטיב לשקף את אווירת ירושלים של תחילת המאה ה-20. לצד תצוגת קבע של ריהוט ופריטים אמנותיים שהיו שייכים לבני הזוג, כגון אוסף חנוכיות יוצא דופן, מציג הבית גם תצוגות מתחלפות של תערוכות אמנות, המקיימות דיאלוג עם יצירתה של אנה טיכו.

פרסי מוזיאון ישראל

מדי שנתיים מעניק המוזיאון פרסים בתחום האומנות והעיצוב. הפרסים בקטגוריות השונות מוענקים לאומנים הבולטים בתחומם כהוקרה וכעידוד לפועלם וליצירתם האמנותית.

הפרסים המחולקים מטעם המוזיאון הם: פרס סנדברג לאמנות ישראלית, פרס קולינר לאומן ישראלי צעיר, פרס שפילמן הבינלאומי למצוינות בצילום, פרס ז'ראר לוי לצלם צעיר, פרס קבלין לצילום ופרס פינס לגרפיקה ישראלית.

בתחום הארכאולוגיה ניתן החל משנת 1979 פרס פרשיה שימל (Percia Schimmel Award) לארכאולוגים על תרומתם לארכאלוגיה של ארץ-ישראל וארצות המקרא, או לחוקרים שהשיגו הישג חשוב בתחומים קרובים.

פרס נוסף המוענק מטעם מוזיאון ישראל הוא פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על שם בן-יצחק. זהו פרס שמעניק אגף הנוער במוזיאון ישראל, לאיור ספרי ילדים. הפרס מוענק אחת לשנתיים החל משנת 1978.

גלריית תמונות

Treasure of Nahal Mishmar (3)

כלי גלילי חלול דמוי עטרה מנחושת. מעוטר בבעלי חיים מקורננים, ממטמון נחל משמר

Auguste Rodin-Pierre de wiessant-Israel Museum

פסל אחד משני האחים מתוך "אזרחי קאלה" של אוגוסט רודן

Turning the World Upside Down

הפסל "היפוך העולם", (2010) של אניש קאפור

Israelmu13

מראה כללי של המוזיאון שתוכנן בהשראת כפר ים תיכוני

Israelmu-lib

ספריית המוזיאון

Israelmu-lib-buil

חזית בניין האודיטוריום והספרייה, המבנה הגבוה במתחם

מוזיאוןישראל

פתח הכניסה למבנה המרכזי של המוזיאון

המוזיאון בקולנוע ובטלוויזיה

מנהלי המוזיאון

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מיכל דייגי-מנדלס וסילביה רוזנברג (עורכות), דברי ימי הארץ : ארכאולוגיה במוזיאון ישראל, ירושלים: מוזיאון ישראל, 2010
  • בנז'מין, חיה, בצלאל, ירושלים: מבחר מאוסף אלן ב. סליפקה במוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל ירושלים 2008
  • בן-יוסף, נעם, לחם! בקרב דתות ועדות בארץ, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006
  • מוצ'בסקי-שנפר, אסתר, יהודי תימן: אלפיים שנות תרבות ומסורת, מוזיאון ישראל, ירושלים 2000
  • צבר, שלום, מזל טוב. כתובות מצוירות מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים תשנ"ד
  • בנז'מין, חיה, אוסף שטיגליץ: יצירות מופת באמנות יהודית, מוזיאון ישראל, ירושלים 1987
  • מולר-לנצט אביבה, ע', היהודים במרוקו: אורח-חיים, מסורת ואמנות, מוזיאון ישראל, ירושלים 1973
  • משורר, יעקב (עורך), מאוצרות מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, תשמ"ז
  • פרי-להמן, מאירה (עורכת), על נייר, בנייר, עם נייר : 100 יצירות מן המאה העשרים מאוסף מוזיאון ישראל, ירושלים, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1990
  • צלמונה, יגאל, 100 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010
  • צלמונה, יגאל (עורך), 40 יצירות-מופת של יופי וקדושה מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2005
  • קמיאן-קשדן, עדינה (עורכת), חולמים גלויי עיניים: אוסף ורה וארטורו שוורץ לאמנות דאדא וסוריאליזם במוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2008
  • קמיאן-קשדן, עדינה (עורכת), מפגשים מודרניים, ציור ופיסול מן המאה ה-20 במוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010
  • רחום, סטפני (עורכת), אימפרסיונסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל וכתר, ירושלים
  • שחר, ישעיהו, אוסף פויכטונגר: מסורת ואמנות יהודית, מוזיאון ישראל, ירושלים 1971.
  • הילדה נסימי, הרטוריקה הלאומית של מוזיאון ישראל: בין ציונות לישראליות, עיונים 27, 2017, הוצאת מכון בן-גוריון, אונ. בן-גוריון, עמ' 138 - 173
  • Schwarz, Arturo, Love at First Sight, Israel Museum, Jerusalem, 2001
  • Spitzer, Judith (ed.), The Billy Rose Art Garden, Israel Museum, Jerusalem, 2004
  • The Jewish Wardrobe: From the Collection of the Israel Museum, Jerusalem, Concept and Project Director: Daisy Raccah-Djivre, Editor: Dr. Esther Juhasz, Associate Editor: No'am Bar'am-Ben-Yossef, The Israel Museum, Jerusalem, and 5 Continents Edition, Milan, 2012.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו: יונתן אמיר, אוצר טמון במרתפים, מעריב, 27 במאי 1958.
  2. ^ 2.0 2.1 ראו: תמיר, טלי, "מוזיאון ישראל: החלום, המימוש והקונספציה", באתר הבית של טלי תמיר.
  3. ^ יוקם מוזיאון לאומי בבירה, דבר, 3 במאי 1959.
  4. ^ ראו: אבידן משיח, מוזיאון ב"צלאל" למשכנו החדש, חרות, 16 באוקטובר 1964. וגם:[3].
  5. ^ ראו: יהודה האזרחי, אנדרטה למגילות הגנוזות, מעריב, 15 ביוני 1962.
  6. ^ פסיפס: זכויות האזרח מול זכויות האמנות, הצופה, 4 ביוני 1959.
  7. ^ ראו: ה18,215 ממ"ר נבנו על-ידי "סולל-בונה" במוזיאון ישראל, דבר, 11 במאי 1965.
  8. ^ ראו: הצלחה למגבית בחו"ל למען בניין "בצלאל", דבר, 9 בינואר 1962.
  9. ^ ראו: המוזיאון הארכיאולוגי בבירה יוקם בתרומת משפ' ברונפמן, דבר, 23 באוקטובר 1962.
  10. ^ ראו: ההולנדי י. ו. סנדברג נתמנה מדריך לתצוגות במוזיאון ישראל, דבר, 18 במרץ 1964.
  11. ^ ראו: 500 אורחים מחוץ לארץ לפתיחת מוזיאון ישראל, דבר, 4 במאי 1965.
  12. ^ ראו: הכנות אחרונות לקראת פתיחת מוזיאון ישראל, חרות, 2 במאי 1965.
  13. ^ ראו: "מוזיאון ישראל" יחנך מחר, דבר, 10 במאי 1965.
  14. ^ ראו: "תודה על ההזדמנות להפגין רצון טוב", מעריב, 9 בנובמבר 1966.
  15. ^ Snyder S., James, Renewed, Israel Museum, Jerusalem, 2011, p. 18
  16. ^ מירב קריסטל, משפצים – רוב המוזיאון סגור, באתר ynet, 24 ביוני 2007
  17. ^ אסתר זנדברגסדר חדש במוזיאון, באתר הארץ, 24 ביוני 2007
  18. ^ רוני מלול, מוזיאון משודרג, באתר nrg‏, 15 בדצמבר 2009
  19. ^ רובינזון, נתיב, מוזיאון ישראל החדש נחנך בערב ט"ו באב, באתר רשת ב', 26 ביולי 2010
  20. ^ דקל גודוביץ, קניון מוזיאון ישראל, באתר כלכליסט, 26 ביולי 2010
  21. ^ בשנת 2011, עם חנוכת האגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות, הוקמה אף שם תצוגה היסטורית של אמנות ישראלית שהוצגה בשם "המוזיאון מציג את עצמו".
  22. ^ ראו: אמיר, יונתן, שיפור פשוט באתר ערב רב, 21 ביולי 2010
  23. ^ Snyder S., James, Renewed, Israel Museum, Jerusalem, 2011, p. 21
  24. ^ פעולות בולטת בשיפור הנגישות היו חפירת מנהרה גישה שבקצהה מעליות למבנה המרכזי של המוזיאון, המקלה את הגישה למבנה זה (במקום שביל לולייני בין גרמי המדרגות, אשר שימש כשביל הגישה קודם לכן.
  25. ^ אלי ערמון אזולאי, עכבר העיר אונליין, 50 אלף מבקרים כבר פקדו את מוזיאון ישראל המחודש, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2010
  26. ^ שרון שפורר, אי השכר החריגים של מנכ”ל מוזיאון ישראל היוצא: מיליונים מההנהלה ומעמותת הידידים ודירה ב-20 אלף ש”ח, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 17 בינואר 2017
  27. ^ נעמה ריבהאמנים בכירים בקריאה למוזיאון ישראל: סיימו ההתקשרות עם ג'יימס סניידר, באתר הארץ, 23 באפריל 2017
  28. ^ נעמה ריבהמדוע המנכ"ל החדש של מוזיאון ישראל עזב לפני כניסתו לתפקיד?, באתר הארץ, 5 באפריל 2017
    שרון שפורר, תחת השרביט של יצחק מולכו: שערוריות בלתי פוסקות במוזיאון ישראל, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 17 בספטמבר 2017
  29. ^ ראו: 15 מליון ל"י יושקעו בהקמת "מוזיאון ישראל", דבר, 13 במאי 1964
  30. ^ ראו: כתר ארם צובא – הכתר כיום באתר יד יצחק בן צבי.
  31. ^ ראו: Rick Radin, Arturo Schwartz - benefactor to art and Israel
  32. ^ ראו כאן
  33. ^ רן שפירא, מגילות משה דיין, באתר הארץ, 29/09/04
  34. ^ רות קולודני-בקי, זהו טדי: ביוגרפיה מפי חברים. הוצאת משרד הביטחון, 1987. עמ' 150
11 במאי

יש עוד 234 ימים. יום זה הוא היום ה129 בשנה ובשנה מעוברת הוא היום ה130.

אמנות חזותית בישראל

אמנות חזותית בישראל היא אמנות פלסטית שנוצרה בארץ ישראל, החל משלהי המאה ה-19. האמנות החזותית בישראל נעה בין מגוון של אוּמנויות מסורתיות מקומיות, לבין אמנות "גבוהה" (Fine Art) המושפעת מן האמנות המערבית באירופה ובארצות הברית. האמנות הישראלית עשירה בטכניקות, בסגנונות, בדרכי ביטוי, ובנושאים מגוונים, המשקפים ניסיונות לגיבוש זהות מקומית. מחקר תולדות האמנות הרבה לעסוק ביחס המורכב בין האמנות הישראלית לבין סממנים מקומיים ובינלאומיים, בקשריה עם האמנות היהודית לדורותיה, ובשנים האחרונות אף בקשריה וביחסה אל התרבות הערבית בישראל.

ארכאולוג

ארכאולוג הוא אדם העוסק בארכאולוגיה. ארכאולוג אוסף וחוקר נתונים חומריים על עברה של האנושות, החל מהופעת הסוג אדם ועד לעבר הקרוב ביותר. הנתונים יכולים להיות כלים עתיקים, עצמות, מבנים וכל שריד אחר הנוגע לאדם, לפעולתו ולסביבתו, הנאספים באופן שיטתי (למשל בחפירה ארכאולוגית המנוהלת בידי ארכאולוג). הארכאולוג משתף פעולה עם חוקרים מתחומים משיקים כגון גאולוגים, היסטוריונים, אנתרופולוגים, פיזיקאים וביולוגים. הארכאולוג האנגלי פלינדרס פיטרי נחשב לאבי הארכאולוגיה המדעית המודרנית.

לימודי הארכאולוגיה כוללים תאוריה (הכרת התקופות הקדומות, הממצא החומרי שלהן ושאלות המחקר) וגם התנסות מעשית בעבודת שטח ובטיפול בממצאים. בישראל, דרך המלך להכשרת אדם כארכאולוג היא לימודים בחוג לארכאולוגיה באוניברסיטה, בפקולטה למדעי הרוח. לימודי ארכאולוגיה מתקיימים באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת חיפה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובאוניברסיטת בר-אילן. בנוסף מתקיימים לימודים בארכאולוגיה גם במכללות לרוב במסגרת החוג ללימודי ארץ ישראל למשל במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן ובמכללת תל-חי.

העיסוק בארכאולוגיה מקובל גם אצל חובבים, אם בצורה של הצטרפות לחפירה באתר ארכאולוגי, הנעשית בפיקוחם של ארכאולוגים מקצועיים, ואם באופן חובבני וחסר פיקוח, הגולש לעיתים לשוד עתיקות. חובב ארכאולוגיה נודע בישראל היה הרמטכ"ל והשר משה דיין.

ארכאולוגים מועסקים בעיקר במקומות העבודה הבאים:

באוניברסיטאות, במחקר ובהוראה;

במוזיאונים שלהם יש אגף עתיקות, כגון מוזיאון ישראל או המוזיאון הבריטי;

בגופי מחקר, פיקוח ושימור של אתרים ארכאולוגיים ואתרי עתיקות, כגון רשות העתיקות.

בוריס שץ

בוריס (שלמה זלמן-דב ברוך) שץ (23 בדצמבר 1867 – 23 במרץ 1932) היה צייר ופסל יהודי, יוזם ומייסד האקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל בירושלים, ומקימו של בית הנכות בצלאל, לימים מוזיאון ישראל.

בית המקדש השני

בית המקדש השני היה מקדש לאלוהים אשר נבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש הראשון מלך פרס, בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהצהרת כורש. המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס, ונחרב בשנת 70 לספירה בידי הרומאים.

לפי המחקר ההיסטורי, המקדש הוקם בשנת 516 לפנה"ס ועמד על תלו כ-586 שנים. לפי חז"ל המקדש עמד על תלו 420 שנים (351 לפני הספירה עד 70 לספירה, או לפי חישוב אחד 353 לפני הספירה עד 68 לספירה). ההפרש הגדול נובע מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".

בסדר קדשים במשנה נמצאת מסכת מידות המתארת את מראה בית המקדש השני.

בצלאל

בצלאל היא מכללה אקדמית לאמנות, עיצוב וארכיטקטורה. בית הספר נוסד לראשונה בשנת 1906 על ידי בוריס שץ והיה בית הספר הראשון לאמנות בארץ ישראל במאה ה-20. היצירות שנוצרו בבית הספר על ידי תלמידיו נחשבות לראשיתה של האמנות החזותית הישראלית. בשנת 1935, לאחר שהיה סגור כמה שנים, נפתח בית הספר מחדש בשם "בצלאל החדש". בשנת 1955 זכה בית הספר להכרה אקדמית, ובמשך השנים נוספו לו מחלקות שונות בתחומי האמנות והעיצוב. בשנת 1958 זכה בית הספר בפרס ישראל לציור ולפיסול.

ממוקם בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

גבעת רם

גבעת רם הוא אזור בירושלים בו שוכנים כמה ממבני הציבור המרכזיים והחשובים של מדינת ישראל. גבעת רם ממוקמת מעל לעמק המצלבה ובסמוך לשכונות ניות ונווה שאנן.

בין המבנים המצויים בגבעת רם:

הכנסת, קריית הממשלה, קריית הלאום, מבנה משרד החוץ, בית המשפט העליון ובנק ישראל.

קמפוס גבעת רם הקרוי על שם אדמונד י' ספרא של האוניברסיטה העברית הכולל גם את הספרייה הלאומית, האקדמיה ללשון העברית, האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ומכללת אורט. בסמוך לאוניברסיטה: ג'וינט ישראל, התיכון שליד האוניברסיטה ואצטדיון גבעת רם.

מוזיאון ישראל, מוזיאון ארצות המקרא ירושלים ומוזיאון המדע בירושלים.בגבעת רם מצויים גם הפארקים הציבוריים הגדולים בירושלים: גן סאקר וגן הוורדים.

היכל הספר

היכל הספר הוא אגף במוזיאון ישראל המשמש מקום משכן לכמה מהתגליות הארכאולוגיות החשובות של המאה ה-20, ביניהן כתבי-יד עתיקים ונדירים כגון מגילות מדבר יהודה וכתר ארם צובה. היכל הספר מוקדש ברובו לאורחות החיים של כתות יהודיות קדומות.

ט' באייר

ט' באייר הוא היום התשיעי בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השני

למניין החודשים מניסן.

יגאל צלמונה

יגאל צַלמוֹנָה (נולד ב-28 באפריל 1945) הוא אוצר אמנות, מבקר והיסטוריון ישראלי. מחקריו של צלמונה מתמקדים בראשיתה של האמנות הישראלית ובייחס שלה אל המזרח הקרוב. בין השנים 2012-1980 שימש צלמונה כאוצר לאמנות ואחר-כך כאוצר ראשי בין-תחומי במוזיאון ישראל בירושלים.

יגאל תומרקין

יגאל תומרקין (נולד ב-23 באוקטובר 1933) הוא צייר ופסל ישראלי. חשיבותו של תומרקין בהיסטוריה של האמנות הישראלית הייתה ביצירתו של פיסול וציור ששיקף את השפעת אמנות הפופ בשנות ה-60 של המאה ה-20, והתבסס על טכניקות כאסמבלאז'. ביצירתו הענפה יצר תומרקין עשרות פסלים ואנדרטאות שהוצבו במרחב הציבורי בישראל. על אף שינויים סגנוניים רבים שעברה יצירתו במהלך השנים, מצויים באמנותו ביטויים של מחאה תרבותית ואנטי-מלחמתית, המעידים על מעורבות עמוקה בתרבות הישראלית. על יצירותיו הידועות נמנים הפסל "הוא הלך בשדות" (1967) ו"אנדרטה לשואה ולתקומה" (1975). על יצירתו זכה בפרס ישראל לפיסול לשנת 2004.

יונה פישר

יונה פישר (נולד ב-1932) הוא אוצר ומבקר אמנות ישראלי. חתן פרס ישראל משנת 1977.

יצחק דנציגר

יצחק דַנְצִיגֶר (26 ביוני 1916 – 11 ביולי 1977) היה פסל ואדריכל נוף ישראלי, יליד גרמניה. ממייסדי הסגנון הכנעני בפיסול הישראלי וחבר בקבוצת אופקים חדשים. על יצירתו זכה בפרס ישראל לפיסול לשנת תשכ"ח. ליצירתו הפיסולית הייתה השפעה רבה על הפיסול הישראלי, החל משנות הארבעים של המאה העשרים, שהתבטאה בנטייה לפיסול בהשפעת האמנות הארכאית, בשילוב המודרניזם בפיסול וביחס אל עיצוב דימוי הנוף של ארץ ישראל בפיסול הישראלי. פסלו "נמרוד" הוא אחת היצירות הידועות ביותר של האמנות הישראלית.

מגילות ים המלח

מגילות ים המלח, מכונות גם מגילות מדבר יהודה, המגילות הגנוזות ומגילות קומראן, הן מגילות שהתגלו במערות קומראן, מורבעת, נחל חבר (מערת האימה ומערת האיגרות), נחל צאלים ועל המצדה שבמדבר יהודה ובאתרים נוספים באזור בין השנים 1947–1956. גילוי המגילות נחשב לאחד הממצאים הארכאולוגיים החשובים בארץ ישראל. למגילות חשיבות היסטורית ודתית רבה, מאחר שתקופת כתיבתן של המוקדמות מביניהן משוערת למאה השנייה והראשונה לפני הספירה. כלומר אלו כתבי היד העבריים הקדומים ביותר הכוללים עד נוסח למקרא בעברית שנמצאו, למעט קטע בודד של ברכת כהנים מכסף המתוארך למאה ה-6 לפני הספירה. רוב המגילות עשויות קלף ומקצתן עשויות פפירוס. על אף שחלקים מן הכתוב במגילות ניזוקו ואין אפשרות לשחזרם, רובן נשמרו היטב בשל האקלים הצחיח השורר בבקעת ים המלח. רוב המגילות כתובות בעברית, כשליש מן המצאי בארמית ויתרתן ביוונית.

בין היתר שופכות המגילות אור על חייהם של אנשי "כת היחד" או "כת מדבר יהודה", אחת הכתות היהודיות בתקופת בית שני. רוב החוקרים מצביעים עליהם כאיסיים המוזכרים בכתבי יוסף בן מתתיהו, אך חלקם נוטים לזהות בהם את הכוהנים בני צדוק (ראו בהמשך על הפולמוס בין החוקרים באשר לזהות כותבי המגילות).

חלק מהמגילות מוצגות בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים, וניתן לצפות בתוכנן באתר אינטרנט ייעודי. רוב המגילות מטופלות במעבדת המגילות של רשות העתיקות וניתן לצפות בהן בספרייה המקוונת של רשות העתיקות בשיתוף חברת גוגל, ובתערוכות בחו"ל מעת לעת.

מרכז המידע לאמנות ישראלית

מרכז המידע לאמנות ישראלית הוא ארכיון ומרכז מידע העוסק בתיעוד האמנות בישראל. המרכז, שהוקם בשנת 1975, ממוקם במוזיאון ישראל, ירושלים.

מרכז המידע לאמנות ישראלית הוקם בשנת 1975 כחלק ממוזיאון ישראל. במשך שנות פעילותו אסף המרכז מידע הקשור לכ-12,800 אמנים ישראלים הכולל תצלומים ותצלומי עבודות, כתבות עיתונות, הזמנות לתערוכות, סרטים ועוד.

במרכז המידע מתועד ומקוטלג חומר רב על אודות אמנים ישראלים ועבודותיהם, החל מן השנים המוקדמות של האמנות הישראלית. המרכז מציע למבקרים מאגר מידע מקיף ובו חומר על אלפי אמנים ואמניות ישראלים - ציירים, פסלים, צלמים, מעצבים, אמני קרמיקה, צורפים, ועוד. בין תיקי האמן שבמרכז נמצאים תיקיהם של אמנים ידועי שם בצד אלה של אמנים בראשית דרכם.

בנוסף, מכיל מרכז המידע כמה אוספים ייחודיים ובהם אוסף תצלומיו של הצלם ישראל צפריר, המכיל כ-10,000 תצלומים של אמנים ויצירות אמנות של אמנים ישראלים; ארכיון גלריה דבל, שנתרם בשנת 2007 למרכז; אוסף הסרטים התיעודיים שיצר פרץ ואן ראלטה; אוסף מעזבונו של גבריאל טלפיר; אוסף תצלומי אמנים ישראלים שיצר הצלם האמריקאי סטנלי בטקין; ארכיון בת-שבע ויצחק כץ, המכיל כתבים שלו וכן מכתבים של ציונה תג'ר, ישראל פלדי ואריה לובין, ארכיון המתעד את פעילותן של נורה ונעמי; אוסף התכתבויות של ברטה אורדנג ועוד.

החל משנת 2010 עובר המרכז תהליך של דיגיטאציה ומסד הנתונים הממוחשבים שלו מכיל מעל 5,000 קטעי עיתונות ומעל 15,000 קישורים לתערוכות. אתר האינטרנט של המרכז מציע מידע דו-לשוני (עברית ואנגלית) על כ-5,800 אמנים ישראלים.

נמרוד (פסל)

"נִמְרוֹד" הוא פסל העשוי מאבן חול נובית שיצר הפסל יצחק דנציגר בשנים 1938–1939. הפסל נחשב לאחת מיצירות האמנות החשובות בתולדות האמנות הישראלית וכביטוי הוויזואלי המובהק ביותר של תנועת "הכנענים".

רפי לביא

רפי לביא (23 בפברואר 1937 - 7 במאי 2007) היה אמן, צייר, צלם, מורה לאמנות, מבקר תקליטורים של מוזיקה קלאסית ומבקר אמנות במקומון "העיר".

שמוליק דובדבני

ד"ר שמוליק דובדבני (נולד ב-20 באוקטובר 1968) הוא חוקר ומרצה בתחום הקולנוע, עיתונאי ומבקר קולנוע ישראלי. משמש כמבקר הקולנוע של ynet ושל "מוזה" (כתב עת לאמנות של מוזיאון ישראל). כן מכהן כיועץ בתחום הקולנוע עבור סל תרבות ארצי. משמש כמרצה בעיקר בתחומים קולנוע ישראלי וקולנוע תיעודי בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, בבית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל בירושלים, בסמינר הקיבוצים, במכללה האקדמית בית ברל, באוניברסיטה הפתוחה ובמכללת ספיר. בנוסף מרצה במסגרת משרד הביטחון, חיל החינוך בצה"ל, בית צבי, סינמטקים ועוד.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.