מוזיאון השומרוני הטוב

מוזיאון השומרוני הטוב הוא מוזיאון ארכאולוגי לפסיפסים, השוכן לצד כביש 1, בין ירושלים לים המלח. המוזיאון ממוקם ב"אכסניית השומרוני הטוב", אתר ארכאולוגי שראשיתו בתקופת בית שני, והוא משמש כמוזיאון פסיפסים מרחבי יהודה והשומרון. בנוסף מוצג בו פסיפס בודד מבית הכנסת העתיק בעזה. המוזיאון הוא מוזיאון הפסיפסים היחיד בארץ ישראל.

מוזיאון השומרוני הטוב
PikiWiki Israel 28471 Good Samaritan Museum
החדר השומרוני במבנה המוזיאון. ברקע נראה הקירוי שהותקן מעל לכנסייה הביזנטית
מידע
סוג ארכאולוגיה
שנת ההקמה 2009
מייסדים המנהל האזרחי ורשות העתיקות
בעלות רשות הטבע והגנים
קואורדינטות 31°48′59″N 35°21′32″E / 31.816388888889°N 35.358888888889°E
אתר מוזיאון השומרוני הטוב
(למפת הרי ירושלים רגילה)
Jerusalem area
 
מוזיאון השומרוני הטוב
מוזיאון השומרוני הטוב
Hashomroni hatov059 (3)
פסיפסים באתר
Good Samaritan museum 012-1
דוכן דרשה, הכנסייה בח'רבת בית סילה
PikiWiki Israel 14995 Mosaic of David playing the harp
העתק דמות דוד פורט בנבל מבית הכנסת העתיק בעזה

תולדות האתר

באתר התגלו ממצאים מהמאה ה-1 לפנה"ס, וסמוך לו נחשף ארמון מימי הורדוס ובו בית מרחץ, פסיפסים וקירות שעליהם פרסקאות. ייתכן שהארמון שימש עד שלהי בית המקדש השני, ולקראת סוף התקופה הפך לפונדק דרכים. לפי המסורת הנוצרית, באזור זה היה ממוקם פונדק הדרכים המוזכר במשל השומרוני הטוב, המתואר בבשורה על-פי לוקאס.

בדרום-מזרחו של האתר התגלתה מערת מגורים באורך של 10 וברוחב של 6 מטרים, ובה מתקנים חצובים וממצאים מימי הבית השני. מתחת לכנסייה הביזנטית שבאתר התגלו שרידי קירות מקוטעים, מוקדי הבערת אש ובור מים קטן מימי בית שני. ברחבי האתר נמצאו ממצאים נוספים רבים מתקופת בית שני, ובהם חרסים, נרות, כלי זכוכית ומתכת ומטבעות.

לפי הירונימוס, במקום נצבה מצודה צבאית אך הממצאים מתקופתו (המאות ה-4 וה-5) מועטים. במאה ה-6 קמה באתר אכסניה ובה בור מים גדול, כנסייה בזיליקאית באורך של 21.3 וברוחב של 11.6 מטרים, חדרי מגורים וחצר לאכסון בעלי חיים. הכנסייה התגלתה כבר בשנת 1934 אך רוב אבני הפסיפס שלה נשדדו, והיא שוחזרה על בסיס השאריות המקוריות שנמצאו בבמה ובחלק האחורי של האפסיס. נראה כי האכסניה המשיכה ופעלה בתקופה הערבית המוקדמת, ועל כך מעידה אבן מיל משנת 720.

בתקופה הצלבנית ידע המקום תנופת בנייה, ובקצה הצפון-מזרחי שלו הקימו הטמפלרים בשנים 1168-1172 את "המבצר האדום" (Castrum Rouge). עוד הוקם באתר חאן דרכים ונחפרו ברחביו בורות מים הידועים בשם "המאגרים האדומים" (Cisterne Rouge). סמוך לבור המים הביזנטי חפרו הצלבנים בור מים מלבני באורך של 16.6, רוחב של 7 ועומק של 7.5 מטרים. החאן הצלבני המשיך ושימש גם בתקופה הממלוכית. בתקופה העות'מאנית הוצמד לקיר הדרומי של המבנה הצלבני, מבנה חאן מוארך המשמש כיום כמוזיאון.

במלחמת העולם הראשונה ביצרו העות'מאנים את האתר והבריטים הפציצו אותו והמבנים נפגעו. שלטונות המנדט הבריטי שובו ושיפצו אותם בזמן מלחמת העולם השנייה, חברת סולל בונה נשכרה להקים את הביצורים באזור במקרה של פלישה גרמנית ממזרח. המקום שימש גם את הירדנים כמוצב חטיבתי[1].

בשנת 1988 נפתח לראשונה באתר, תערוכה למורשת השומרונים[2].

המוזיאון

מוזיאון השומרוני הטוב נחנך ב-4 ביוני 2009, לאחר כעשר שנות עבודה של קצין מטה לארכאולגיה במנהל האזרחי ושל רשות העתיקות, אשר עמלו על העברת הפסיפסים לאתר ממחסני רשות העתיקות והקמ"ט, ומאתרים ביהודה ושומרון וברצועת עזה בהם נשקפה להם סכנת שוד או הרס. הפסיפסים קובעו ושומרו באתר, ולפי הצורך גם שוחזרו. המימון להקמת המוזיאון בא משני ארגונים אלה בשיתוף עם משרד התיירות. ביולי 2010 הועבר המוזיאון לידי רשות הטבע והגנים.

המקום הוא אתר בעל חשיבות לנצרות שכן הוא מנציח את משל השומרוני הטוב. מאחר שהמשל מתייחס גם אל היהודים והשומרונים, כל המוצגים במקום מתייחסים לנצרות, ליהדות ולדת השומרונית. במוזיאון ממצאים מבתי כנסת יהודים, בהם בית הכנסת העתיק בעזה ובית הכנסת בהר גריזים, מבתי כנסת שומרונים וממספר כנסיות, בהן הכנסייה בשילה. עוד מציג המוזיאון ממצאים מהתקופה הביזנטית, מוצג רומי בודד ומספר כותרות ומוצגים צלבניים, שריד לשלב הצלבני באתר. כל המוצגים באתר הם אותנטיים, למעט שלושה העתקים שנמצאים בתוך חלל המוזיאון.

פסיפס בית הכנסת העתיק בעזה

פסיפס בית הכנסת בעזה נמצא בחצר המוזיאון. המבנה הוקם בתקופה הביזנטית בסגנון אופייני לתקופה, וסביר שאותם אמנים בנו גם בתי כנסת וגם כנסיות. ולכן מוטיבים דוגמת המדליונים העשויים משריגי גפן, חוזרים על עצמם בכל בתי התפילה. רק פסיפס הסטראה הימנית של בית הכנסת השתמר, ומופיעים בו בעלי חיים הערוכים לסירוגין, טורף ונטרף. בטור האמצעי במדליון השני מהכניסה מופיעה כתובת ביוונית, ולפיה הפסיפס הונח בעת שיפוץ בית הכנסת בשנת 508. במרכז הפסיפס נראה כלוב שבו שרדו רגלי ציפור, פרט שחזר על עצמו בכנסיות ובבתי כנסת. הציפור היא ציפור הנפש הכלואה בכלוב ומנסה להשתחרר ממנו, ובהשאלה ניסיונו של האדם להשתחרר מהחומרניות ומגופו הגשמי ולהתחבר עם האל. בפסיפס אולם התווך של בית הכנסת נתגלה עיטור המתאר את דוד פורט בנבל ולידו הכיתוב בעברית "דוד". המקור נמצא במוזיאון ישראל והעתקו מוצג בתוך מבנה המוזיאון.

התצוגה במבנה המוזיאון

במבנה החאן העות'מאני המשמש את המוזיאון המקורה שישה חדרים המחולקים בהתאם לשלוש הדתות: חדר הכניסה מוקדש לממצאים יהודים, שלושת החדרים המערביים לנוצרים, ושני המזרחיים הם החדרים העוסקים בדת השומרונית:

  • הממצא היהודי כולל שלושה העתקים: דוד פורט בנבל מבית הכנסת בעזה, כתובת ההקדשה מסוסיא וכתובת מבית הכנסת שלום על ישראל ביריחו (שני אלה נותרו באתרם). עוד נמצאות בחדר כתובות מבתי הכנסת בנערן ובאשתמוע.
  • עם הממצאים הנוצריים נמנים פריטים שהובאו ממנזר מרטיריוס ואמבו ורליקואריום מכנסיית בית סילה. רוב המוצגים הובאו מהכנסייה בשילה,
  • בחדר מעבר מוצג פסיפס בית הכנסת השומרוני אל-ח'ירבה. האלמנט החשוב מפסיפס זה הוא פנל ארון הקודש, מנורה, מחתה, שופרות ושולחן לחם הפנים.
  • החדר המזרחי ביותר יוחד לפסיפס המרשים של בית הכנסת השומרוני מח'רבת סמארה שממערב לשכם. פסיפס סמארה נמנה עם אחד הפסיפסים המשובחים והמיוחדים ביותר שיוצרו בישראל בתקופה הביזנטית. בפסיפס בית הכנסת השומרוני של ח'ירבת סמארה עוטרו מיני גידולים חקלאיים בעיצוב ייחודי ויחידאי: הדליית גפנים על חצובה, גדיד התמרים, אפרסקים, שקדים בפריחה, פגות שקמים, משמשים, ענף אורן הצנובר ואלומות חיטה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מנחם תלמי, אכסניית השומרוני הטוב, מעריב, 9 בנובמבר 1990
  2. ^ מורשת השומרונים, מעריב, 29 באוגוסט 1988
אכסניית השומרוני הטוב

אכסניית השומרוני הטוב (בערבית: خان الحترورة, "ח'אן אל חתרורה") היא אתר ארכאולוגי בדרך מעלה אדומים, שלפי המסורת הנוצרית, בסביבתה התרחש משל השומרוני הטוב, הנזכר בבשורה על-פי לוקאס. לאורך ההיסטוריה היו לאתר שימושים שונים - ארמון של הורדוס, מצודה רומית, אכסניית דרכים לצליינים הנעים בין ירושלים לבקעת הירדן ותחנת משטרה. כיום משמש האתר כמוזיאון לפסיפסים.

בעל חצור

הַר בַּעַל חָצוֹר (בערבית: تل العاصور) הוא הגבוה בהרי בנימין והשומרון וגובה פסגתו 1,016 מטר מעל פני הים. הוא מציין את נקודת הגבול בין הרי יהודה והשומרון. פסגות ההר נמצאות מזרחית לסילואד וצפונית מזרחית לעפרה שבבנימין. השם "בעל-חצור" מתייחס רק לפסגת ההר, המכונה בערבית "תל עצור". הגוש ההררי בכללותו, מכַפְר- מליךּ במזרחו ועד לאזור יברוד ונחל חרמִיה במערב, מכונה רמת חצור.

גבעת היקבים

גבעת היקבים הוא אתר ארכאולוגי ליד חרשה שבגוש טלמונים ובו שרידי יישוב יהודי מתקופת הברזל ובית שני עם ארבעה בתי בד וגת משוחזרת מימי בית ראשון.

באתר נשתמרו רחובות, קירות בתים ומערכת תת-קרקעית הכוללת כ-30 בורות פעמון חצובים בסלע (בקבוקונים) המכונים במחקר "בורות גבעון" מפני שנמאו והוגדרו לראשונה על ידי פריצ'רד ב-1956 בחפירות אל ג'יב המזוהה כגבעון המקראית. הם שימשו כיקבים לאחסון של קנקני יין ושמן זית בימי בית ראשון.

אולם בימי בית שני נעשה שימוש בבורותיו כמחסנים וקולומבריום. בזמן מרד בר-כוכבא הבורות שימשו למסתור מפני הרומאים, פתחיהם נאטמו באבנים והם חוברו במחילות.

האתר נמצא בסמוך לחורש ירון ושיח' עיסא. הוא נקרא כיום "גבעת היקבים" בהשראת דברי רש"י "חופרי הארץ, לשון יקבים, שהם חפירות בקרקע".

השומרון

חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב.

חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

רוב האזור הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו.

השומרוני הטוב

השומרוני הטוב הוא מונח, במקורו נוצרי, המתאר סיוע של אדם אחד לאחר, שניתן מתוך רצון להיטיב לזולת, ללא ציפייה לתמורה.

ואדי א-זרקא

ואדי א-זרקא הוא נחל, בו זורמים מי מעיינות כל השנה. שמו מתקשר למילה אזרק שפירושה צבע כחול. בעברית הוא נקרא נחל נטוף עליון.

הנחל נמצא דרומית-מערבית מההתנחלות חלמיש ומנקז אל אגן נחל איילון.

מוצאו של הואדי הוא במרכז הרי גופנא באזור הכפר דיר ניזאם. אל ואדי זרקא מתחבר ואדי טווחין שראשיתו למרגלות גבעת נבי עי'ת.

ואדי דילב

ואדי דילב או "נחל דלב" הוא נחל בהרי בנימין הממוקם צפונית מערבית לעיר רמאללה הנחל הוא חלק משמורת דלבים, תחילת הנחל בקו פרשת המים של רכס השומרון, סמוך לרמאללה. הנחל מתמזג לתוך נחל מודיעים מזרחית למודיעין עילית.

הנחל זורם סמוך ליישוב דולב ופעמים קרובות תושבי היישוב ותושבי יישובים סמוכים, כמו טלמון ונריה יורדים לוואדי ומטיילים באזור.

בנחל מספר מעיינות הנובעים כל השנה, הבולטים שבהם הם המעיינות עין מז'ור ועין בובין. מקור השם של הנחל הוא ערבי ומתייחס לעצי הדולב המזרחי הגדלים באופן טבעי, סמוך למעיינות שבו.

השם הערבי "ואדי דילב" או "ואדי א-דילב" ניתן בנוסף גם למקומות שונים בארץ ישראל בהם גדלים עצי דולב:

נחל דולב בהרי ירושלים.

עין חמד הקטע בו מתחיל נחל כסלון.

נחל נמר ליד מערת קשת באזור הרכס הצפוני של נחל בצת שבגליל המערבי.

ואדי שיבן

ואדי שיבן הוא ואדי באזור המועצה האזורית מטה בנימין, המתחיל דרומית לביתין, ומסתיים צפונית לכוכב יעקב. בתחתית הואדי קיים נחל המתחבר בדרומו לואדי אל-עין. מבנה הואדי הוא של קו זרימה מרכזי, שאליו מתנקזים 3 ערוצים נוספים ממערב. הנחל בצפונו מתחיל בגובה של כ-820 מטר מעל פני הים, ומסתיים בדרומו בגובה של כ-650 מטר מעל פני הים. אורך הואדי כ-4.2 ק"מ, מבלי לכלול את ערוצי הנחל המשתלבים בו.

ניתן להגיע לואדי בדרך עמק פסגות.

חניון הגדודים העבריים

חניון הגדודים העבריים הוא אתר הנצחה לפעילותם של הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה המצוי בצמוד לצומת שילה שעל כביש 60 בנקודה בה מתחיל נחל שילה. באתר מצוי מונומנט בדמות שיירה של לוחמים ובהמות משא ושלטים ועליהם הסברים ותמונות היסטוריות. בסמוך לחניון מצויה חורשה עם שולחנות פיקניק רבים ומכאן גם מתחיל מסלול רגלי מסומן לאורך נחל שילה.

לטרון

לטרון הוא רכס בעמק איילון, במרחק של כ-15 קילומטר מערבית לעיר ירושלים. הרכס שולט על הדרך לירושלים, נחשב ליעד אסטרטגי חשוב ונערכו בו קרבות מרכזיים, מימי התנ"ך ועד למלחמת ששת הימים.

מקור השם הוא שיבוש שמו של מבצר לטרון, מבצר צלבני שנבנה במקום ושנקרא בצרפתית "Le toron des chevaliers" ("מגדל האבירים" בתרגום חופשי). על פי השערה אחרת מקור השם הוא מלטינית Castellum bonu Latronis, מבצרו של הגנב הטוב.

מעיין דני

מעיין דני (עין בובין) הוא מעיין למרגלות ההתנחלות דולב, בסמוך לכפר הפלסטיני דיר איבזיע.

מעיין טלמון

מעיין טלמון (עין אל-מסרג') הוא מעיין שכבה הסמוך ליישוב טלמון בבנימין. המעיין זורם לתוך בריכה בגובה 1.8 מטר, בה ניתן לשחות. סביב המעיין נטועים עצי זית רבים, והוצבו שולחנות פיקניק.

את סביבת המעיין מטפחים בני נוער מהיישוב טלמון הסמוך, בחסות מועצה אזורית בנימין.

מעיין עטרת

מעיין עטרת הוא מעיין שכבה, אשר נובע לשתי בריכות בטון, במורדות המזרחיים של היישוב עטרת. הבריכות הוקמו בשנת 2005 על ידי תושבים ובני נוער מהישוב עטרת הסמוך, בסיוע המועצה האזורית מטה בנימין.

נחל מכמש

נַחַל מִכְמָשׁ (המוכר גם בשמו הערבי ואדי סווינית) הוא יובלו העיקרי של נחל פרת. הנחל יורד מהעיר רמאללה, ונשפך לנחל פרת, סמוך לכפר אדומים. אורכו הכולל של הנחל כ-20 ק"מ. הנחל מפתח קניון משמעותי, במקום בו הוא חוצה את מדרגת הכפיפה העליונה של מדבר יהודה.

שמו של הנחל, מכמש, ניתן לו על שם היישוב המקראי מכמש, אשר על סמך הדמיון לשם הכפר הערבי הסמוך מוח'מאס, ניתן לשער ששכן בקרבת מקום.

נחל פצאל

נחל פצאל זורם בבקעת הירדן ואורכו 11 ק"מ. במוצאו אל מישור הבקעה מתחבר אליו ואדי רשאש, בסמוך לעינות פצאל. אגן הניקוז של שני הוואדיות הוא כ-32 קמ"ר. בוואדי רשאש נובע עין רשאש.

עינות ענר

עינות ענר (או "נבי ענר") הם קבוצת מעינות ליד היישוב נריה שבמערב בנימין, ששופצו בשנת 2014 על ידי נוער היישוב נריה.

במקום חמש בריכות מים עמוקות המאפשרות שחייה, פרגולות מוצלות ושולחנות פיקניק. במרחק של כ-40 מטר אחת מהשנייה על אותה מדרגת סלע בהר שוכנות שלוש הבריכות הגדולות במתחם:

עין גפן - נקרא כך עקב היות גפן עתיקה גדולה המסוככת על המעיין.

עין נריה - כשם היישוב הסמוך שנערים ממנו שיפצו את המעיינות

עין הנערים - לזכר שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו בקיץ תשע"ד (2014) בו שופצו המעיינות.המקום זוכה למבקרים בעיקר במהלך חודשי הקיץ ובחגים. מהמקום נשקף נוף המאפיין את אזור מערב בנימין והרי גופנא. בחגים מתקיימות במעיינות פעילויות בחסות תיירות בנימין ונוער היישוב נריה.

בסמוך נמצאת חורבת קבר "נבי ענר" (יש המזהים אותו עם ענר רעו של אברהם אבינו) ומערה ובתוכה ציורי קיר עתיקים של מנורות, ענף זית ועוד. באחת משתי מערות הקבורה נמצאו שברי סרקופג.בקרבת מקום, כחלק מ"סינגל טלמונים" הוכשר מסלול אופניים "סובב עינות ענר" שאורכו 4.5 ק"מ והוא מדורג ברמת קושי בינונית.

פסיפס

פְּסֵיפָס (בלעז: מוֹזָאִיקָה) הוא יצירת אמנות שבה מורכבות פיסות אבן שונות וססגוניות ליצירת תבנית גרפית. האבנים משובצות בתוך מלט או חומר אחר המחבר ביניהן.

אופי השימוש בפסיפסים מגוון. לעיתים הפסיפס הוא ללא דוגמה, ולעיתים משולבים בו דגמים ודמויות. בעת העתיקה שימש הפסיפס כחיפוי רצפה למבני ציבור, מבני דת, בתי מרחץ, בתי מגורים ועוד. איכותו של הפסיפס נמדדת בגודל האבנים המשובצות בו (ככל שהן קטנות יותר יכול האמן ליצור עיטור מורכב יותר), וכן ביכולתו של האמן ליצור נפחיות של הדמויות והעיטורים (על ידי תיאור אור-וצל) בעזרת אבני הפסיפס.

הדגמים ברצפות הפסיפס היו לקוחים, כנראה, מתוך 'ספר דגמים' שהיה ברשות אמני הפסיפס, וחזרו במקומות שונים (דמיון בולט, למשל, נמצא בין הפסיפסים שנעשו בעבר הירדן לאלו של ארץ ישראל בתקופה הביזנטית).

שמורת אלוני שמואל

שְׁמוּרַת אַלּוֹנֵי שְׁמוּאֵל היא שמורת טבע סמוך למעיין עין פטלים, בקצה הצפוני של נחל לוז ומתחת להר שמואל. גודל השמורה 15 דונם, השטח בו מרוכזים האלונים הוא כדונם וחצי, השמורה נמצאת ממערב לגדר ההפרדה. שם השמורה, אלוני שמואל, נקרא בשל קרבתה לקבר שמואל הנביא.

בשמורה נמצאת חורשה קטנה של עצים עתיקים - שישה עצי אלון מצוי ועץ אלה ארץ-ישראלית.

האלונים שבשמורה הם מהגדולים ביותר בישראל, שלושה מהם מגיעים לגובה כ- 15 מטר, והיקף הגזע של הגדול שבהם הוא 4 מטר.

ליד האלונים הוקמו ספסלי בטון גדולים, סמוך לאלונים קיים בור מים, ופורחים שדות של סתוונית ירושלים.

ב-2009 מת אחד האלונים העתיקים, כנראה בגלל חרקים שנטפלו לגזעו.

תצפית גג הארץ

תצפית גג הארץ היא נקודת תצפית נופית הממוקמת ביישוב חרשה במועצה אזורית בנימין.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.