מוזיאון העם היהודי - בית התפוצות

מוזיאון העם היהודי – בית התפוצות נוסד בשנת 1978, וממוקם בקמפוס אוניברסיטת תל אביב. המוזיאון עוסק בעמיות וזהות יהודית, ומקדם רב-תרבותיות ורב-גוניות בעם היהודי. מטרתו לשמש מרכז לשיח יהודי, למעורבות וללימוד מתוך ראייה פלורליסטית ומקיפה. בית התפוצות מאפשר למבקרים מכל העולם להכיר את סיפורו של העם היהודי ולעמוד על ייחודו, דרך תערוכות הקבע ותערוכות מתחלפות, אירועים וכנסים בנושא זהות ועמיות, אמנות, תרבות והיסטוריה. מאגרי המידע - שנאספו במשך 30 שנים ופתוחים כעת לקהל הרחב גם דרך האינטרנט - עשירים בתמונות, סרטים, מוזיקה יהודית, גנאלוגיה ועוד. כמו כן מקיים המוזיאון פעילויות חינוכיות לתלמידים, לנוער מישראל ומחו"ל, לסטודנטים ולחיילים; השתלמויות למורות, סיורים וסמינרים.

בית התפוצות הוא מוסד ללא מטרות רווח (חל"צ). בשנת 2005 עבר בכנסת חוק המגדיר את בית התפוצות כ"מרכז לאומי לקהילות ישראל בארץ ובעולם". במסגרת התחדשות כוללת של המוזיאון, נפתח בשנת 2016 אגף חדש המציג ארבע גלריות חדשות. בשנת 2018 מתוכננת להפתח תערוכת הקבע החדשה שתחליף את תערוכת הקבע המוצגת במוזיאון מיום הקמתו.

מוזיאון העם היהודי - בית התפוצות
Beyt ha-Tefutsoth001
מידע
סוג מוזיאון לתרבות והיסטוריה יהודית
אדריכל יצחק ישר ואלי גבירצמן
שנת ההקמה 1978
מיקום תל־אביב–יפו, ישראל
כתובת אונ' תל אביב, רח' קלאוזנר, תל אביב-יפו
מנהל אירינה נבזלין (יו"ר דירקטוריון)
קואורדינטות 32°06′50″N 34°48′19″E / 32.113811111111°N 34.805261111111°E
http://www.bh.org.il/he/default.aspx
(למפת גוש דן רגילה)
Tel-aviv area
 
מוזיאון העם היהודי - בית התפוצות
מוזיאון העם היהודי - בית התפוצות

פעילות ותכנים

תערוכות

ציר כלל פעילותו של מוזיאון העם היהודי הוא סיפורו של העם היהודי. תערוכת הקבע, התערוכות המתחלפות וגלריית המשפחה (המיועדת לילדים) מציגות בפני המבקרים פרקים שונים בסיפור היהודי: עבר ועתיד, מסורת והתחדשות. התערוכות השונות עוסקות בתרבות אחת רבת-פנים, עשירה ועתירת רבדים; הן מספרות על אנשים ונשים - מבוגרים וילדים, על משפחות וקהילות, על פירות הרוח, החינוך והיצירה, המסורות ואורחות החיים של העם היהודי שהתפתחו במשך אלפי שנים, במגוון ארצות, תחת שליטים ומשטרים שונים ובשבעים לשונות.

פעילות חינוכית והשתלמויות

בית הספר הבין לאומי ע"ש קורת ללימודי העם היהודי

בית הספר מרכז את הפעילות החינוכית בבית התפוצות. ייעודו לטפח אנשי ונשות חינוך לעמיות יהודית, לשמש בית יוצר לתוכניות עמיות יהודית המשלבות בין חוויה לידע, ולשרת כמצע להגדרתו וקידומו של החינוך לעמיות יהודית בארץ ובעולם. התוכניות השונות שמפתח ומפעיל צוות בית הספר פונות לילדים ומבוגרים מהארץ ובחו"ל, ועוסקות בזהות יהודית, בין היתר תוך התאמה לתערוכות השונות. בית הספר פועל בשלושה שדות מרכזיים:

- תוכניות לקבוצות מאורגנות

- השתלמויות וימי עיון לאנשי חינוך ומנהיגות חינוכית

- פעילות לקהל הרחב ולקהילה

סדרות מפגשים וסדנאות קולנוע

לצד התוכניות החינוכיות המיועדות למבקרי המוזיאון, לבתי ספר וארגונים שונים, פונה בית התפוצות לקהל הרחב ומציע סדנאות וסדרות מפגשים עם מרצות ומרצים מומחים בתחומם, בתחומי תרבות מגוונים: קולנוע, אמנות, פולקלור, ספרות ועוד.

במוזיאון מתקיימות גם סנדאות קולנוע המבוססות על האוסף של המרכז לתיעוד חזותי בבית התפוצות, אוסף הכולל סרטים דוקומנטריים נדירים וסרטי חובבים משנות ה-20 של המאה העשרים ואילך, לצד סרטים שמופקים כיום בישראל וברחבי העולם. הסרטים מתעדים ומנציחים חיים יהודיים בזמנים ובמקומות שונים. הם מאפשרים להכיר עולמות ישנים וחדשים, מסורת ומודרניות, להתוודע אל רוח התקופה שבה נוצרו ולעמוד על הקשר ההדוק בין קולנוע, היסטוריה, זהות וזיכרון. סדנאות הקולנוע מותאמות לקהלים מגוונים: תלמידים, מורים, אנשי חינוך, צה"ל והקהל הרחב.

מאגרי המידע (Open Databases)

ביותר מ-30 שנות קיום המוזיאון, נאספו בארכיון בית התפוצות כמות גדולה של חומרים בחמישה מאגרי מידע המתעדים את העם היהודי לדורותיו: תרשימים גנאלוגים (אילנות יוחסין/עצי משפחה), שמות משפחה, קהילות יהודיות, תיעוד חזותי (צילומים, תמונות וסרטים) ומוזיקה יהודית. בשנת 2016 הונגשו כל מאגרי המידע וכעת ניתן לעיין בהם באופן מקוון ובחינם. כמו כן, בית התפוצות הוא המוזיאון הראשון בישראל המספק גישה חופשית למידע באמצעות API.

מאגרי המידע

המרכז לתיעוד חזותי (על שם ברנרד ה' ומרים אוסטר) – אוסף תצלומים על נושאים יהודיים מהגדולים בעולם. במרכז גם אוסף סרטים ובו יותר מ-1000 סרטים.

המרכז לגניאלוגיה יהודית (על שם דאגלס א' גולדמן) – מכיל אלפי אילנות יוחסין של משפחות יהודיות מרחבי העולם. יותר משלושה מיליוני שמות כבר רשומים במרכז לגניאלוגיה יהודית בבית התפוצות, ושמות חדשים נוספים מדי שעה. באמצעות מאגר זה ניתן להתחקות אחר שורשים משפחתיים, לתעד ולהנציח את אילן משפחה עבור הדורות הבאים, ולהוסיף עוד ענף לאילן המשפחתי הגדול של העם היהודי.

המרכז למוזיקה יהודית (ע"ש פהר) - אוסף של אלפי הקלטות של מוזיקה יהודית לגווניה ולעדותיה - שירים מסורתיים, נעימות, תפילות ויצירות מוזיקליות וכן ערכים על מוזיקאים ומשוררים יהודים.

מאגר השמות המשפחה (על שם ממי דה-שליט) – אחד ממאגרי המידע הייחודיים למוזיאון המונה מעל ל-20,000 ערכים, ומכיל מאמרים קצרים על פירוש, מקור, והתפתחותם ההיסטורית של שמות משפחה של יהודים מכל העולם. המפעל החל בשנות ה-80 של המאה העשרים, וגדל במהירות. זהו האוסף הדיגיטלי היחיד בעולם של שמות משפחה יהודיים, וככזה מטרתו היא לשמר היבט חשוב במורשת היהודית, ולהבטיח את שימורו גם למען הדורות הבאים.

מאגר הקהילות – נתונים היסטוריים, גאוגרפיים, ודמוגרפים על מספר גדול של קהילות יהודיות בכל רחבי העולם בעבר ובהווה.

מאגר האישים – אלפי ביוגרפיות של יהודים מפורסמים מכל קהילות ישראל.

תולדות המוזיאון

הקמת המוזיאון

הרעיון להקים את בית התפוצות הועלה לראשונה עוד בסוף שנות החמישים של המאה העשרים; משתתפי ישיבת המליאה של הקונגרס היהודי העולמי, שהתכנסו ב-1959 בסטוקהולם, החליטו להקים בישראל מוסד הנושא את שמו של ד"ר נחום גולדמן, מייסדו ונשיאו של הקונגרס היהודי העולמי. המוסד נועד להוות "ביטוי חי" לקשרים המחברים את הקהילות בתפוצות לישראל. ד"ר גולדמן, מצִּדו, שאף להקים בישראל מוזיאון שינציח את העולם היהודי שנכחד בשואה ובה בעת יראה, במיוחד לדור הצעיר של הישראלים, את מהותה של תופעת גולה בתולדות העם היהודי.

אבן הפינה לבניין הונחה ב-20 באוקטובר 1966, במעמד נכחו נשיא מדינת ישראל זלמן שזר, ג'ורג' וייז נשיא אוניברסיטת תל אביב, ד"ר נחום גולדמן, ומרדכי נמיר ראש עיריית תל אביב[1]. תהליך הקמת המוזיאון נמשך כשני עשורים, וידע עליות ומורדות. בתחילת שנות השבעים חבר לגולדמן המשורר אבא קובנר, שגם הוא, כמו גולדמן, סבר כי ראוי להקים במדינת ישראל מפעל חזותי בעל ערך דידקטי שיכנס בין כתליו את זיכרון הגולה וימחיש למבקרים את עושר החיים ואת רוחה של יהדות התפוצות, את יצירתה ואת מאבקה להישרדות. אבא קובנר גיבש את הקונספציה של התצוגה הקבועה המבוססת על חלוקה פנימית של המוזיאון לשישה שערים נושאיים. ישעיהו (שייקה) וינברג עמד בראש צוות ההקמה והיה למנהלו הראשון של המוזיאון. ד"ר אלי בן-גל סייע בתכנונו והקמתו של המוזיאון וכיהן במשך 20 שנה בתפקיד ההיסטוריון הראשי של המוסד.

בית התפוצות נחנך במאי 1978[2] ונחשב אז לאחד המוזיאונים החדשניים ביותר בעולם – מוזיאון המבוסס על שחזורים ולא על מוצגים מקוריים, וכן ובזכות השימוש המפותח באמצעי תצוגה שנחשבו לחדשניים, כולל שימוש חלוצי במחשבים.

בשנת 1985 הוענק לבית התפוצות פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים.

ראשית שנות ה-2000: המשבר והשיקום

לחצו כדי להקטין חזרה
מרכז הירידים והקונגרסים בישראלהדרייב איןהמרכז לטכנולוגיה חינוכיתהטלוויזיה החינוכיתהגנים הבוטנייםהגן הזואולוגישייח' מוניסשדרות קק"למחלף קק"לטיילת המדעהבית הירוקהפקולטה להנדסהבית הספר לעבודה סוציאליתבית הספר לכלכלהאודיטוריום סמולרשהפקולטה למשפטיםבית הכנסת צימבליסטההפקולטה לניהולהפקולטה למדעים מדויקיםבית התפוצותהספרייה המרכזית ע"ש סוראסקיספריית וינרהפקולטה לרפואהמסוף האוניברסיטהמרכז עלית לספורטהפקולטה לאמנויותהגלריה האוניברסיטאיתכיכר אנטיןבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטההפקולטה למדעי החברההמכון למחקרי ביטחון לאומימכון התקנים הישראליאפקהנווה אביביםרמת אביברחוב חיים לבנוןמסילת הירקוןמסילת החוףנתיבי איילוןMap TAU.png

בראשית המאה ה-21 נקלע בית התפוצות למשבר קשה, שהגיע לשיאו בקיץ 2003. קיצוץ מתמשך בהקצבת ממשלת ישראל למוזיאון; ירידה ניכרת במספר התיירים והמבקרים כתוצאה מהאינתיפאדה השנייה; מחסור בתרומות והתיישנות התצוגה - כל אלה הביאו את בית התפוצות למשבר שבו עמד על סף סגירה. להצלת המוזיאון התגייסה קבוצה של אנשי ציבור ובראשם ראש עיריית תל אביב לשעבר שלמה להט (צ'יץ'), שאף רתם את ראש הממשלה דאז אריאל שרון להצלתו. אריאל שרון ביקר במוזיאון, והתחייב בשם ממשלת ישראל שבית התפוצות לא ייסגר. בתחילת שנת 2004 גובשה "חבילת הצלה" בסכום של ארבעה מיליון דולר, שנועדה להבריא את המוזיאון. ל"חבילת ההצלה" היו שלושה שותפים: ממשלת ישראל, התורם ליאוניד נבזלין (באמצעות קרן נדב) וועידת התביעות. בה בעת הוחל בכנסת בפעילות להעברת חוק בית התפוצות, אשר יבטיח את המשך קיומו של המוזיאון. החוק אושר ב-6 בדצמבר 2005, והוא מגדיר את בית התפוצות כמוסד לאומי – "המרכז הלאומי לקהילות ישראל בארץ ובעולם," וככזה הוא גם ראוי לתקצוב ממשלתי. במסגרת הארגון מחדש הוקם חבר נאמנים בינלאומי ובו דמויות מובילות בציבוריות הישראלית וכן ראשי קהילות יהודיות בתפוצות. בתמיכת קרן נדב, שהוקמה על ידי ליאוניד נבזלין, הוחל בגיבוש תוכנית פיתוח ארוכת-טווח שמטרתה לקדם את המוזיאון ולהפכו למרכז עולמי, חדשני ומודרני של חוויה ליהודים מכל העולם. במסגרת זו גם הוקם בית הספר הבינלאומי ללימודי העם היהודי.

המוזיאון מאוגד תחת חברה מעורבת בבעלות ממשלת ישראל, אוניברסיטת תל אביב, הסוכנות היהודית והקונגרס היהודי העולמי.

תוכנית התחדשות

בית התפוצות מצוי כעת בעיצומה של תוכנית פיתוח נרחבת, שמטרתה למצב אותו מחדש כמוסד מוביל ומרכזי במדינת ישראל ובעולם היהודי ולהכינו לאתגרי המאה ה-21.

  • תצוגת הקבע החדשה: במסגרת תוכנית הפיתוח תוקם בבית התפוצות תצוגת קבע חדשה, שתספר את סיפורו הייחודי והמתמשך של העם היהודי מתקופת האבות ועד ימינו באמצעים טכנולוגים חווייתיים ואינטראקטיביים. מטרת התצוגה החדשה, היא לעורר שייכות ולחבר את הנרטיב האישי של כל מבקר יהודי לסיפור היהודי הכללי, ולעורר אמפתיה ועניין במבקר הלא יהודי. שיטת ההצגה תהיה פלורליסטית באופיהּ, ותביא את ריבוי הקולות והפנים של התרבות היהודית בכל התקופות. הקמת תצוגת הקבע מתאפשרת הודות להקצבה של ממשלת ישראל, תרומתן של ועידת התביעות ושל קרן נדב.
  • שיפוץ קומת הכניסה והרחבתה: במהלך שנת 2008 הורחבה קומת הכניסה של בית התפוצות ואוחדה עם הקומה הראשונה בבניין החדש על שם אברהם ואדיתה שפיגל. בחודש נובמבר 2008 נחנך לובי חדש, רחב-ידיים ומסביר פנים, וכן נפתחו לקהל חללי תצוגה חדשים, אודיטוריום חדש ובו 100 מקומות, קפיטריה מרווחת עם מרפסת הצופה לקמפוס ולים, חנות מזכרות חדשה וגדולה, ואזור מיוחד לפעילות ילדים, שנפתח ביולי 2010. שיפוץ קומת הכניסה התאפשר הודות לתרומתם של קרן "נדב", ידידי בית התפוצות באמריקה וממשלת ישראל.

מתוך היכל בתי הכנסת:

בי"כ בפירנצה איטליה

בית כנסת בפירנצה שבאיטליה

Synagogue in Venice 1

בית כנסת בוונציה שבאיטליה

בי"כ הגדול בורשא

בית הכנסת הגדול ברחוב טלומצקי, וורשה (נשרף בידי הנאצים במרד גטו וורשה)

בית כנסת בסין

בית כנסת בקייפנג, סין (נהרס במחצית הראשונה של המאה ה-19)

ביהכ לידו ספרד 1200

בית הכנסת לה בלנקה בטולידו, בספרד

אלטנוישול ביכ בפרג

בית הכנסת אלטנוישול בפראג, צ'כיה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אברהם רותם, "בית התפוצות" - יד לקהילות שחרבו, מעריב, 19 באוקטובר 1966
  2. ^ בית התפוצות הוא פיצוי סימלי לחטא דורנו, מעריב, 16 במאי 1978
אליהו אריק בוקובזה

אליהו אריק בוקובזה (נולד ב-20 ביולי 1963) הוא צייר ישראלי יליד פריז, צרפת.

בית הכנסת בטומאר

בית הכנסת בטומאר הוא בית הכנסת העתיק ביותר בפורטוגל, ומבתי הכנסת העתיקים באירופה, שהשתמרו בצורתם המקורית מתקופת ימי הביניים. הוא ממוקם ברחוב ז'ואכים ז'אקינטו 73, במרכז ההיסטורי של העיירה טומאר. המקום מהווה גם מוזיאון יהודי קטן.

דייוויד גרוס

דייוויד ג'ונתן גרוס (באנגלית: David Jonathan Gross; נולד ב-19 בפברואר 1941) הוא פיזיקאי יהודי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 2004.

וילהלם וכטל

וילהלם (זאב) וכטל (בפולנית: Wilhelm Wachtel; ‏12 באוגוסט 1875 – 30 בדצמבר 1942) היה צייר, מאייר וגרפיקאי יהודי שפעל בעיקר בפולין, אוסטריה וישראל. יצירותיו עסקו בנושאי יהדות וציונות בסגנון סימבוליזם אימפרסיוניזם ואר נובו.

מרבית מיצירותיו אבדו במהלך מלחמת העולם השנייה, אך חלקן נמצאות במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב, המוזיאון הלאומי לבוב ובגלריה לאמנות לאומית בלבוב .

יוסף-ז'וזף דדון

יוסף-ז'וזף דדון (נולד ב-24 באפריל 1975) הוא אמן ישראלי, יליד צרפת. עבודתו האמנותית עוסקת במתחים שבין מזרח למערב, בין דתיות לחילוניות, בין מרכז לפריפריה ובין הממשי למדומין. היא נוגעת בקולוניאליזם, במגדר ובזהות בעזרת מגוון של מדיה אמנותית כגון וידאו, צילום, מיצג, רישום, אדריכלות ופעילות חברתית.

יחזקאל נאג'י

יחזקאל עזרא נאג'י יהודה יוסף שיך ששון (בערבית: حسقيل ناجي חסקל נאג'י; 1846–1932) היה עורך דין, רב ושופט חוקר יהודי-עיראקי, יליד בגדאד. היה מראשוני הפרקליטים היהודים שהוסמכו על ידי השלטונות העות'ומאנים בעיראק במאה ה-19.

פליקס פיליפ קאניץ

פליקס פליקס קאניץ (בגרמנית: Felix Philipp Kanitz;‏ 2 באוגוסט 1829, בודפשט, האימפריה האוסטרית - 8 בינואר 1904, וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית) היה גאוגרף, אתנוגרף, ארכאולוג, חוקר טבע וצייר ממוצא יהודי אשר נודע במסעותיו ברחבי הבלקנים לחקר הסלאבים הדרומיים תוך שהותיר ציורים ואיורים רבים אודות מחקריו.

פרושקוב

העיר פרושקוב (בפולנית: Pruszków) שבפולין נוסדה ב-1916 מאיחודם של כמה כפרים סמוכים. בשנת 1918 חיו בעיירה 8,000 תושבים. מספרם עלה ל-12,000 תוך זמן קצר, בהיות המקום מרכז מסחרי לכפרי הסביבה, ובו תחנת הרכבת ותחנת החשמלית לוורשה, היחידות באזור. לימים התפתחה תעשייה בעיירה, וכללה בית חרושת לנייר, לייצור גומי ואחרים.

יהודים התיישבו בפרושקוב במחצית השנייה של המאה ה-19 והקהילה היהודית הייתה לאוטונומית בראשית המאה העשרים. בזמן מלחמת העולם השנייה הוקם בפרושקוב גטו ולאחר מכן יהודי פרושקוב גורשו לגטו ורשה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.