מודרניות

מודרניות בהוראתו היומיומית, הוא מושג המציין את העכשווי, את ההווה. במדעי החברה והרוח, מודרניות הוא מושג המתאר את דפוסי החברה והתרבות הקשורים למהפכה התעשייתית. החוויה המודרנית מכילה בתוכה תהליכים רציונליים, תיעוש, בירוקרטיזציה, התמחות, חילון ועיור.

המושג מודרניות מובחן מהמושג העת החדשה, בכך שזה האחרון מתייחס לטיפולוגיה המשולשת, העת העתיקה, ימי הביניים והעת החדשה. בהקשר זה, לפי התארוך המקובל, העת החדשה מתחילה בשלהי המאה ה-15, בעוד שהמודרניות מתחילה בשלהי המאה ה-18. כמו כן, המושג העת החדשה מתייחס לאירועים פוליטיים והיסטוריים, בעוד שהמושג מודרניות מתמקד בתהליכים החברתיים והתרבותיים. המושג מודרניות שונה מהמושג מודרניזם, בכך שזה האחרון עוסק בסגנונות האמנותיים והספרותיים החדשים שהתפתחו בעשורים שלפני מלחמת העולם הראשונה.

שינויים בתקופה המודרנית

בין השינויים שחלו במודרניות:

  • כלכלה - תיעוש הולך וגובר, התפתחות הכלכלה הקפיטליסטית, תהליכי פורדיזציה ותהליכי התמחות.
  • חילון - הדת הולכת ומאבדת את ההגמוניה שלה.
  • חשיבה רציונלית והולדתה של הביורוקרטיה.
  • בידול - תהליכי בידול בין המוסדות החברתיים השונים.
  • תפיסת הזמן - ההווה נקשר יותר לעתיד מאשר לעבר.
  • חברה - שקיעתן של הקהילות הקטנות והיווצרות מדינות-הלאום. מעבר מקהילה לחברה ועליית הלאומיות המודרנית.
  • דפוסי מגדר - הפטריארכליות בירידה. חתירה לשוויון זכויות לנשים.
  • ריבוד חברתי - ניעות חברתית וכלכלית גדולה יותר.
  • בריאות - תוחלת חיים ארוכה יותר. שיעורי ילודה ותמותה נמוכים יותר.
  • אמנות - ראו מודרניזם.

פוסט מודרניזם

בסוף המאה ה-20 חוקרים שונים מצביעים על מעבר ממודרניות לפוסט-מודרניזם. חוקרים אחרים סבורים שאנו עדיין נמצאים בתקופה המודרנית ומציעים לקרוא לתקופה זו בשמות שונים כמו "מודרניות מאוחרת" ו"מודרניות שנייה". כמו כן, בשנים האחרונות החלו חוקרים להצביע על כך שהמודרניות מקבלת צביון שונה במקומות שונים אליה היא מגיעה. גישה זו, הנקראת "רב מודרניות", מבקשת להצביע על כך שגם אם מתפתחים ממדים קבועים בזירות המוסדיות השונות (הפוליטית, הכלכלית והמשפחתית), הרי המיזוג בין הזירות השונות משתנה מחברה לחברה ומתקופה לתקופה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

  • צילום סביבתי - אדוארד ברטינסקי אודות נופים יצירי אדם, בעקבות התיעוש של התקופה המודרנית. קובץ וידאו
אנתרופולוג

אנתרופולוג הוא מדען העוסק בענף האנתרופולוגיה, קרי מדען החוקר את ההתנהגות האנושית בהקשרה התרבותי והחברתי. מאחר שהדיסציפלינה האנתרופולוגית חוקרת את האדם כחלק מהתרבות בה הוא חי, ניתן לומר כי האנתרופולוג חוקר תרבויות.

האנתרופולוגים הראשונים חקרו תרבויות שהיו רחוקות וזרות להם, בעיקר שבטים וחברות פשוטות באפריקה ובצפון ודרום אמריקה. לאחר מלחמת העולם השנייה החלו אנתרופולוגים רבים לחקור גם תרבויות קרובות יותר לתרבות ממנה באו. כמחצית ואף יותר מעבודות השדה האנתרופולוגיות בשנות החמישים והשישים, נערכו בקהילות כפריות קטנות במדינות מודרניות או מתפתחות. בשנים שלאחר מכן החלו אנתרופולוגים רבים לחקור בשכונות עירוניות, בהרבה מקרים בשכונות עירוניות של התרבות ממנה בא האנתרופולוג עצמו.

כיום האנתרופולוגים חוקרים תרבויות זרות ומוכרות כאחד, כאשר כל שדה מחקר - זר או מוכר - מציג בפני האנתרופולוג יתרונות וחסרונות שונים.

כלי המחקר הראשי של האנתרופולוג, הוא האנתרופולוג עצמו. האנתרופולוג צופה, משתתף ומשתדל לחוות את שדה המחקר גם דרך העיניים של הנחקרים. האנתרופולוגים הקדימו בכך את שאר החוקרים במדעי החברה בהיותם החלוצים שחקרו בשיטות מחקר איכותניות שאינן מתבססות על מחקר כמותני.

אנתרופולוגים ידועים:

פרנץ בועז

ברוניסלב מלינובסקי

אלפרד רדקליף-בראון

מרגרט מיד

קליפורד גירץ

קלוד לוי שטראוס

מרי דאגלס

ויקטור טרנר

מקס גלקמן

ג'יין גודול

בירוקרטיה

בירוקרטיה, נגזרת מהמילה היוונית לשלטון (κράτος "קרטוס") ומהמילה הצרפתית ל'משרד' ("ביורו" bureau). מושג רב משמעי מתחום הניהול הארגוני, אחת המשמעויות המוכרות היא צורת ניהול משאבי אנוש היוצרת תאום (השואף להיות רציונלי) במערכת. צורה זו מסודרת ומאורגנת בחוקים ברורים רשמיים ומוחלטים וקיים בה פיקוח רצוף על ביצועיה שלה ושל החברים בה. כנגזרת לכך המונח בירוקרטיה משמש לתיאור כלל עבודת הניירת או העבודה המשרדית בתוך ארגון מסוים כאשר השימוש נעשה לרוב כדי לתאר עודף מטריד של עבודה מסוג זה, משמעות נוספת היא ככינוי גנאי למצב קפקאי של שתלטנות פקידים על הציבור שהם צריכים לשרת.

המילונאי ראובן אלקלעי הציע במילוניו את חידושו שָׂרֶרֶת תחת "בירוקרטיה", אולם חידושו זה לא נקלט.

בלדה

בלדה היא שיר המספר סיפור.

ראשית הבלדה היא לפני מהפכת הדפוס, כשהספרות עברה מפה לאוזן, מדור לדור וממקום אחד לאחר. לפיכך, התאימה הבלדה עצמה, באמצעות נוסחים שונים, לדורות, למקומות בהם סופרה ולאישיותו של הטרובדור שסיפר את הבלדה.

הבלדות הראשונות על הכתב הופיעו במאה ה-13- תקופת ימי-הביניים. לאחר מהפכת הדפוס, הבלדות נאספו, עלו על הכתב בספרים והפסיקו לעבור מפה לאוזן.

באיטלקית, פירוש המילה "בלדה" הוא "שיר מחול בעל קצב".

כלי הנגינה שבהם השתמשו הם כלי מיתר חליל ותופים. מה שמאפיין אותם זה שהם היו קלים לנשיאה ממקום למקום ושהם היו עשויים מחומרים מהטבע- עץ ועור.

דרך

דֶרֶךְ היא רצועת ארץ, מיושרת או מוכשרת באופן אחר כדי לאפשר תחבורה או התניידות, אשר מחברת בין שני מקומות או יותר. המונח מתייחס גם לשביל שעצם התנועה בו מונעת גידול צמחייה.

הדרך הקדומה ביותר שנתגלתה היא ה-Sweet Track אשר באנגליה, המתוארכת ל-3800 לפסה"נ. בזמנים קדומים התחבורה באמצעות נהרות הייתה קלה לאין שיעור לעומת התנועה בדרכים[דרוש מקור], במיוחד בהתחשב בעלות הקמת הדרכים והבדלי הקיבולת בין כירכרות לדוברות וסירות.

המילה 'דרך' בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה.

חילון

חילון (בלועזית: secularization) הוא מעבר של חברה מזהות דתית או מזיקה לערכים ומוסדות דתיים, לכיוון זהות, ערכים ומוסדות חילוניים.

החילון בתרבות המערב החל במאה ה-18, בהשפעת ערכי עידן הנאורות והתפתחות המדע והטכנולוגיה. במרכזו של החילון עמדה תחושת הניכור אל הדת הנוצרית ואל עיקריה, בשל התחזקות הרציונליזם שסתר את ההיבטים האי-רציונליים של הדת כמו בשל התרופפות כוחה של הכנסייה הנוצרית לטובת עליית כוחה של המדינה הריכוזית החדשה. החברה היהודית, נטתה אל החילון מאותה תקופה, גם כן, אולם בגוון הייחודי לה ובהתאם למצבה כמיעוט בתוך רוב. התהליך בוצע גם במישור הפרקטי, של חילון הכנסיות והמנזרים והפקעת סמכויותיהם החוקיות ורכושם.

המושג חילון נגזר מהמונח חול, כלומר התחום שאין בו קדושה. המושג הזה מגדיר מראש את החילוניות באנטי-תזה לדתיות, החילוני הוא זה אשר בחייו אין קדושה, או לחלופין שאינו מקדיש עצמו לדבר. היעדר ההקדשה יוצר הקבלה להומניזם אשר לא רואה במציאות דבר הגדול מן האדם, לפי שהאדם הוא אשר יצר את מושג האל כמו מושגים עיליים אחרים, ולפיכך אין ישות אשר תצדיק הכפפה של האדם אליה.

טחנת קמח

טחנת קמח היא מבנה או מנגנון אשר מיועד להפיק קמח על ידי טחינת דגנים.

מאה (זמן)

מאה היא מושג המציין 100 שנים עוקבות.

ברוב מערכות התאריכים, מאות ממוספרות באופן עוקב. אולם, המאה הראשונה של מסגרת זמן היא "המאה הראשונה" ולא "מאה 0".

מערכות התארוך העתיקות ביותר עשו שימוש בתאריך סידורי ולא יסודי. במערכות כאלו, ניתן לדבר על השנה הראשונה למלכותו של המלך ג'ון למשל. מאוחר יותר צצו מערכות תארוך שהחלו לתת תאריכים החל מיסודה של שושלת, עיר, או דת. מערכות אלה המשיכו להיות סידוריות. אב אורבה קונדיטה סופרת את השנה 1 כשנת היווסדה של רומא. ספירת הנוצרים רואה בשנת אחד כשנת חייו הראשונה של ישו, אם כי מבחינה היסטורית נראה שישו נולד לפחות ארבע שנים קודם לכן. הלוח המוסלמי רואה בשנת אחד כשנת ההג'רה. הלוח העברי רואה בשנה 1 את בריאת העולם.

בלוח השנה הגרגוריאני, לוח השנה הנפוץ ביותר בעולם, השנה הראשונה היא שנת הולדתו של ישו על פי האמונה הנוצרית. לפי הלוח לא קיימת "שנת אפס". לפיכך, המאה הראשונה מכילה את השנים 1-100 לספירת הנוצרים, המילניום הראשון את השנים 1-1000 לספירת הנוצרים וכך הלאה.

מערכות תארוך מודרניות יותר כמו מספור שנים אסטרונומי המשמשת אסטרונומים, מתחילות את הספירה מהשנה אפס. במערכות כאלה נעשה שימוש ב-0 עד 99 לציון המאה הראשונה.

השימוש בקו זמן כרונולוגי המבוסס על ספירת הנוצרים הצליח ליצור אחידות בדיווח על האירועים שונים מההיסטוריה האנושית. שימוש בשנים, עשורים, מאות ואף אלפים להגדרת תקופות היסטוריות מהווה קנה מידה למיקום האירועים מסוימים על ציר הזמן.

השימוש בשנים ובעשורים מתאר אירועים נקודתיים ומגמות לאורך מספר שנים. תקופות היסטוריה ארוכות יותר דוגמת מאות, נפוצו בתקופה המודרנית, תרומת בכך שהשימוש במאות מאפשר לתאר מהלכים היסטוריים ארוכי טווח דוגמת שלטונן של אימפריות שונות לאורך ההיסטוריה האנושית, מי שלט באילו שטחים לאורך ההיסטוריה האנושית ולאורך אילו תקופות היסטוריות ועוד. שימוש ביחידות זמן של אלפים שנים אינו נפוץ בקרב הקהל הרחב, אלא בעיקר בקרב היסטוריונים החוקרים בין השאר תנועת אוכלוסיות, שינויי אקלים, התפתחות והכחדת מינים וכדומה.

מזרקה

מִזרקה היא מתקן נוי מעשה ידי אדם העושה שימוש במים זורמים. המים זורמים בדרך כלל לתוך אגן היקוות המנוקז כך שכמות המים בו נשמרת. קיימות מזרקות הבנויות כחלק מקיר, וכן מזרקות עומדות. כחלק מעיצוב המזרקה משתמשים לעיתים במסכי מים הנופלים על פני משטחי אבן, בטון או מתכת. מזרקות רבות מוצבות בתוך בריכות נוי, כך שמימיהן נופלים לתוך הבריכה. במקרים רבים משולבים פסלים בעיצוב המזרקה.

שכיח לראות מזרקות שבהן זרימת המים היא בצורה של סילון, כאשר לחץ המים גורם להתזתם אל מעל לגובה המזרקה. דוגמה מפורסמת למזרקה כזאת היא "מזרקת סילון המים" המתיזה את מימי אגם ז'נבה לגובה של 140 מטר. המזרקה שמימיה ניתזים לגובה הרב ביותר היא מזרקת המלך פהד שבג'דה, ערב הסעודית שמימיה מגיעים לגובה של 260 מטר.

שנייה מדורגת מזרקת הגביע העולמי בסיאול, דרום קוריאה, המגיעה לגובה של 202 מטר.

שלישית מדורגת מזרקת גייזר גייטווי באילינוי שבארצות הברית, המגיעה לגובה של 192 מטרים.

בלטינית מסמנת המילה 'fons', אשר ממנה נובע שמה הלועזי של המזרקה (Fountain) את מקור הנביעה של המים.

מערב אפריקה

מערב אפריקה הוא אזור גאוגרפי בחלק המערבי של יבשת אפריקה. הגדרת תחומיו של האזור משתנה. המדינות הנכללות בהגדרת האו"ם לאזור זה הן:

כל המדינות באזור, למעט מאוריטניה, מרכיבות את הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה (ECOWAS).

על פי האו"ם, גם האי סנט הלנה, טריטוריה בריטית באוקיינוס האטלנטי נכללת באזור זה.

בתקופת הקולוניאליזם רוב האזור היה תחת שליטת צרפת, והשפעות התרבות הצרפתית ניכרות עד היום.

מפלצות וחיות אגדיות

מפלצות וחיות אגדיות הן יצורים בדיוניים שמקורם באגדות עם, במיתולוגיות, בסיפורי עם או ביצירות בנות זמננו. ביצירות מיתולוגיות ואף באגדות מודרניות מאופיינות לרוב המפלצות לפי ארכיטיפוס בעל קו עלילתי (נרטיב) דומה. כך, למשל, שומרות לעיתים קרובות המפלצות על מקום או דבר מה שמור-היטב, כגון הכלב קרברוס השומר על הכניסה לשאול.

סיפר

סיפר (סִפֵּר) או (בלעז: נָרָטִיב) הוא פרשנות של היבט מסוים של העולם, או של אירוע היסטורי המעוצבת דרך נקודת מבט תרבותית או אישית. למושג מספר משמעויות שונות ומשתנות, בעיקר הודות לפופולריות הגואה שלו במאה ה-20 ובמאה ה-21. מקור המילה נרטיב הוא בשפה הלטינית, והיא הגיעה לאנגלית דרך הצרפתית.

בשנים האחרונות הורחבה משמעות המונח, ומשתמע ממנו גם בניית סיפור דרך זווית ראייה מסוימת. באופן שבו משתמשים בו עתה חוגים מסוימים ניתן אף לומר כי גם עצמים שאינם חיים יכולים לספק סיפר עבור סובייקט מסוים. כך, למשל, משתמשות תאוריות פוסט-מודרניות רבות במונח זה לתיאור האופן שבו אנו מביטים על היסטוריה, על תאוריות ואף על מחלות.

המונח נרטיבים גדולים מקושר להגותו הפוסטמודרניסטית של ז'אן-פרנסואה ליוטאר ובא לתאר נרטיבים חובקי כל, הבאים לתאר את המציאות בכללותה, למשל כפי שמתואר על ידי המרקסיזם. הפוסטמודרניזם מבקש להצביע על קריסתם של הנרטיבים הגדולים.

מחקר הסיפר (בעיקר בהתאם לפרדיגמה הסטרוקטורליסטית) הוא נרטולוגיה.

סירת הצלה

סירת הצלה (באנגלית: lifeboat) היא סירה ייעודית, המהווה חלק מציודה של אונייה, ומשמשת במקרי חירום בהם נשקפת סכנת חיים לאנשים על סיפונה ויש לנטוש אותה. סירת הצלה מצוידת במשוטים ומפרש ולעיתים קרובות גם במנוע. הסירה עמידה במיוחד לשיט בים סוער, ומצויים בה מים, מזון וציוד הצלה.

סירות הצלה מודרניות עשויות על פי רוב מפיברגלס, מהן המסוגלות לשאת עד 150 איש, והן נחלקות לכמה סוגים עיקריים לפי צורת המבנה ושיטת ההורדה למים: סירות פתוחות, סירות סגורות, סירות המורדות למים באמצעות כבלי פלדה ממנופים מיוחדים (דוויתות), וסירות המחליקות על גבי מסילה ומגיעות אל המים בנפילה חופשית מן הסיפון. סירת הצלה מתנפחת, העשויה גומי ומשמשת לאותה מטרה, נקראת רפסודת הצלה.

בשם "סירת הצלה" נקרא גם כלי שיט ייעודי, המשמש להצלת חיים בים, בדרך כלל במימי החופים, ויוצא מתחנת הצלה בחוף.

ספר זיכרונות

ספר זיכרונות או מֶמוּאָר (מצרפתית: mémoires, זיכרונות) הוא סוגה ספרותית המהווה תת-קבוצה של הסוגה אוטוביוגרפיה. כל ספר זיכרונות הוא אוטוביוגרפיה, אך לא כל אוטוביוגרפיה היא ספר זיכרונות. ספרי זיכרונות נראים פחות מובְנים ומסודרים מאשר יצירות אוטוביוגרפיה רגילות, היות שהם לרוב על קטע מהחיים ולא על רצף כרונולוגי מהילדות ועד לבגרות או לזקנה. באופן מסורתי, ממוארים עוסקים בדרך כלל בעניינים ציבוריים יותר מאשר בעניינים אישיים, ולעיתים כוללים מעט מאוד מידע אישי על הכותב עצמו, ועוסקים יותר באחרים. ממוארים נכתבו על ידי פוליטיקאים או אנשי חצר המלוכה, ובהמשך על ידי אנשי צבא ועסקים, ועסקו בקריירה של הכותב יותר מאשר בחייו הפרטיים. ציפיות מודרניות שינו זאת, אפילו לראשי ממשלה. כמו רוב האוטוביוגרפיות, ממוארים נכתבים, לרוב, בגוף ראשון.

גור וידאל, בספר זיכרונותיו "פלימפססט", נתן את הגדרתו האישית לז'אנר: "ממואר הוא כיצד אדם אחד זוכר את חייו שלו, ואילו אוטוביוגרפיה היא היסטוריה, הדורשת מחקר, תיארוך, עובדות ואימות."

יש להבחין בין ספר זיכרונות לבין ספר זיכרון; "ספר זיכרונות" נכתב על ידי נשוא הספר, עוד בחייו, ומספר מאירועי חייו. לעומת זאת, "ספר זיכרון" נכתב אחרי מותו של נשוא הספר, על ידי מוקירי זכרו. יש וספר הזיכרון יספר על חיי הנפטר, אך רוב הספר יכיל מאמרים, לרוב בתחומים המזוהים עם הנפטר.

פוסטמודרניזם

פוסטמודרניזם הוא מונח מקובל בקרב חוקרים והוגים רבים לציון מערך רעיונות או הגות המתאפיינת בתגובה, ואף דחייה, לתקופה המודרנית ולערכיה, ולמודרניזם. הרעיון הפוסטמודרני כולל בתוכו הנחה או אמירה על תקופה היסטורית חדשה, הבאה לאחר המודרניות (נקרא לעיתים "פוסטמודרניות", "התקופה הפוסטמודרנית" או "העידן הפוסטמודרני"); תפיסה תאורטית חדשה, או שיח חברתי חדש של העולם החברתי (נקרא לעיתים "שיח פוסטמודרני"); ומוצרי תרבות ומוצרי צריכה חדשים (נקרא לעיתים "פוסטמודרניזם"). אולם הפוסטמודרניזם אינו יריעה אחת. יש שוני רב בין ההוגים הפוסטמודרניים. כמו כן, הרעיון הפוסטמודרני אינו מייצג תאוריה שלמה ומהודקת, כי אם מכלול רעיונות, הקשורים למסגרת שיח כללית מאוד בתחומי דעת שונים במדעי החברה ובמדעי הרוח.

הרעיונות הפוסטמודרניים ספגו התנגדויות רבות באקדמיה ובשיח הציבורי, אך מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 זוכה הרעיון הפוסטמודרני להכרה הולכת וגוברת, בעיקר באקדמיה[דרוש מקור].

פינית

פינית (Suomen kieli ‏- IPA: [ˈsuo̯mi] (מידע • עזרה)) היא שפה המשתייכת למשפחת השפות האוּרַאלִיוֹת.

זוהי שפתהּ הרשמית של פינלנד, לצד השוודית. היא מדוברת בפי כ-6 מיליון איש, הכוללים כמעט את כל תושבי פינלנד, וכמה עשרות אלפים במדינות השכנות (שוודיה, נורווגיה, רוסיה ואסטוניה), וכן בקנדה ובארצות הברית. זוהי שפת האם של כ-93% מתושבי פינלנד; שאר תושבי המדינה, עבורם שוודית וסאמי (לאפית) הן שפות האם, דוברים לרוב פינית כשפה שנייה.

השפות הקרובות ביותר לפינית הן קַרֶלִית (מדוברת ברפובליקת קַרֶלִיָה, שברוסיה), אסטונית, חמש השפות, הנפוצות פחות, המדוברות במחוז סנקט פטרבורג (רוסיה) והשפה הלִיווִית (מדוברת בצפון-מערב לטביה ובדרום-מערב אסטוניה). תשע השפות האלו מהוות את הענף הבלטו-פיני במשפחת השפות האוּרַאלִיוֹת. ענף זה, ביחד עם שפת סאמי (לאפּית), מהווה את קבוצת השפות הפינו-לאפּית. קרובה רחוקה של הפינית היא ההונגרית. שפה זו, ביחד עם פינית, השפות הפינו-לאפיות ושפות נוספות (38 בסך הכול, רובן ככולן מדוברות ברוסיה) מהוות את משפחת השפות האוּרַאלִיוֹת.

קורבטה

קורבטה היא סוג של ספינת מלחמה המיוצרת מאז המאה ה-18. בתחילה הייתה זו ספינה קטנה עם סיפון תותחים אחד שעליו היו עד 20 תותחים בעלי קוטר קטן. לספינה היו בדרך כלל שלושה תרנים, ומאוחר יותר הם הוחלפו בהדרגה במנוע קיטור ולאחר מכן במנוע מודרני. הקורבטה קטנה בערך פי שניים מהפריגטה, אך המטרות של שני כלי השיט דומות.

קסדה

קַסְדָּה היא כובע (קובע) משוריין או מחוזק שנועד להגן על הראש מפני פציעות וחבלות. בקסדה נעשה בעבר ובהווה שימוש רב בצבאות, כדי להגן על חיילים בעת קרב ובאימונים. לקסדה גם שימושים אזרחיים – להגנה מתאונות עבודה, בעת נסיעה בכלי רכב, בספורט תחרותי ואתגרי ועוד. הקסדות מיוצרות מחומרים שונים, בעיקר ממתכות כגון פלדה ומחומרים פלסטיים.

שם משפחה

שם משפחה הוא החלק בשמו של האדם המציין את השתייכותו למשפחתו. כיום, השימוש בשמות משפחה נפוץ בקרב תרבויות וחברות רבות בעולם, אם כי לכל תרבות כללים משלה באשר לאופן השימוש ולקביעת שם המשפחה. בחברות מודרניות רבות אין יותר דרישה ששם המשפחה יצביע במפורש על קשרים משפחתיים, ולהורים ואנשים פרטיים יש זכות לבחור שם משפחה לפי רצונם הפרטי.

בחברות רבות, ובייחוד במדינות אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה (כאשר ישנם חריגים בודדים) שם המשפחה הוא החלק האחרון בשמו של האדם. כיוון שכיום שם המשפחה נכתב בדרך כלל אחרון במדינות דוברות אנגלית, last name משמש כמילה נרדפת לשם משפחה.

במדינות רבות באסיה ובאפריקה (וכן בהונגריה) שם המשפחה נכתב בהתחלה. סידור זה נקרא בטעות "הסידור המזרחי", כיוון שאירופאים מכירים בעיקר את הדוגמאות מסין, וייטנאם, יפן וקוריאה.

במדינות שבהן משתמשים בשם משפחה, השמות משמשים בדרך כלל כהתייחסות לאדם זר בצורה רשמית, ובדרך כלל בצירוף התואר מר או גברת (או כל תואר מקביל אחר). תארים רשמיים של האדם (ד"ר, פרופסור וכדומה) בדרך-כלל יתייחסו אף הם לשם המשפחה של האדם ולא לשמו הפרטי, למעט מקרים בהם מוזכר גם שמו הפרטי, כגון: פרופ' ישראל ישראלי (לרוב כאשר השם נזכר בכתיבה רשמית, כגון בסמוך לדלת המשרד). השם הפרטי, שניתן עם הלידה, הוא השם שבו משתמשים חברים, משפחה ומקורבים אחרים. חריגה מכלל זה נמצאת כאשר ניתן התואר 'סר' לאדם בממלכה המאוחדת, התואר יצורף לשמו הפרטי ולא לשם משפחתו.

בחברות ערביות אין כמעט שמות משפחה באותו מובן של המונח האנגלי. ישנן מסורות ערביות למתן שמות משפחה המצביעות על קשרים משפחתיים ועל פי מקצוע, אולם השמות המצביעים על קשרים אלה אינם תמיד עוברים בירושה באותה צורה כמו שהמונח האנגלי family name מרמז עליו[דרוש מקור].

בחברה הקוריאנית ישנם כ-286 שמות משפחה בלבד. כמו כן, נשים קוריאניות נוהגות לשמור על שם המשפחה שלהן ולא משנות אותו לאחר נישואיהן.באיסלנד שם המשפחה של אדם הוא השם הפרטי של האב בתוספת הסיומת "סון" (לבנים) או "דוטיר" (לבנות).

יהודים רבים שעלו לארץ ישראל עברתו את שמם.

תרבות פופולרית

המונח תרבות פופולרית כולל שלל פעילויות תרבותיות ואמנותיות בחברה המודרנית, כגון קולנוע, טלוויזיה, מוזיקה פופולרית, מסעות פרסום, עיתונות, אופנה, ספרות פופולרית וספורט תחרותי ועוד. התרבות הפופולרית מתייחסת לפעילויות אלה ואחרות כפי שהן מתבטאות באירועים ובמוצרים, אך גם בייצוגיהם באמצעי התקשורת השונים. למעשה אפשר לומר שהתרבות הפופולרית כוללת את רוב המוצרים והאמנויות של התרבות העכשווית, מלבד מה שמכונה "התרבויות העיליות" או "אמנות יפה". מונח זה החל לשמש את חוקרים בתחום לימודי התרבות במהלך העשורים האחרונים של המאה ה-20 כדי לציין את כלל התכנים והצורות התרבותיות שהתפתחו במאות ה-19 וה-20 בתחומי המדיה והתעשיות התרבותיות.ניתן לייחס את תחילת היווצרותה של התרבות הפופולרית במשמעותה הנוכחית לשינוי התרבותי העמוק שהתרחש בקרב המעמדות השכירים והעירוניים בארצות המערב עם הופעתם של מוצרים וטכנולוגיות של התעשיות התרבותיות בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. שנוי זה הצמיח שתי הגדרות שהיו מקובלות למונח תרבות פופולרית - הראשונה מזהה את הפופולרי עם מסחריות ותפוצה רחבה, והשנייה מכלילה בתרבות פופולרית את הפעילויות התרבותיות שה"עם" עושה, בהנגדה לפעילויות תרבותיו של האליטות - התרבות הגבוהה. גישה אחרת רואה את היחס בין התרבות הפופולרית לתרבות הגבוהה כתהליך מתמיד שבו צורות תרבותיות מסוימות מקבלות העדפה ותמיכה מצד המערכת הארגונית והמוסדית, בעוד צורות אחרות מודרות ומונמכות. אולם מדובר בתהליך דינמי היוצר זרימה ותנועה של תכנים בין שתי הקטגוריות כתוצאה מיחסי כוח משתנים.

בחברות מודרניות ופוסט-מודרניות תרבות פופולרית מושפעת משמעותית מתעשיות שמפיצות חומר תרבותי, למשל תעשיות הקולנוע, הטלוויזיה והפרסום, וכן תעשיית החדשות. אבל אי אפשר לתאר תרבות פופולרית פשוט כצירוף סך התעשיות האלה; נכון יותר להגדיר אותה כתוצאה של אינטראקציה מתמשכת בין התעשיות הנ"ל ובין בני האדם בחברה שצורכים את המוצרים שלהן.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.